הפנויים והפנויות של חריש מחפשים את מקומם בעיר המשפחות הצעירות

דניאל קזין, סיגי אריה ושנית חסן מתגוררים בחריש ומעוניינים לקדם פעילויות והכרות לפנויים ופנויות בחריש. זו אינה משימה קלה בהתחשב בעובדה שרוב תושבי העיר הם זוגות צעירים, אבל השלושה אינם אומרים נואש. סיגי: "אני חותרת להקמת קהילה חזקה שתהווה אבן שואבת לרבים כמונו, שיבואו הנה מכל רחבי הארץ"

הדיון העכשווי על מיתוג העיר חריש ועל הסלוגן המתאים לה, שמתקיים ברשתות החברתיות של חריש, תפס את דניאל קזין (54) גרוש ואב לשני ילדים בוגרים שמתגוררים באזור תל אביב, באמצע השיחה על מצב הפנויים והפנויות של חריש. "שווה לעירייה לשווק את העיר גם לגרושים-גרושות, ולטפח את פלח האוכלוסייה הזה בחריש", הוא אומר. "בולט כי חריש מנסה למשוך לעיר משפחות צעירות בלבד".

דניאל מתגורר בחריש מאוקטובר 2018 אליה עבר ממשמר הירדן שברמת הגולן. "עד תחילת השנה עבדתי בקצרין חמישה ימים בשבוע", הוא מסביר. "כשהתחלתי לעבוד גם באוהלו ובעפולה, מצאתי שחריש היא מקום טוב באמצע. חשוב היה לי גם להתקרב לילדי. לא באמת ידעתי על חריש שום דבר לפני שעברתי הנה, רק הבנתי שזול לגור פה ושהיא אמורה להיות עיר חדשה ומודרנית".

כיצד אתה מוצא כעת את חריש?

"לפנויים ופנויות האזור מציע הרבה אופציות אך חריש עצמה לא נותנת מענה לבילויים כרגע".

האם יש לך קשר עם השכנים?

"הכרות שטחית בלבד. רובם משפחות צעירות עם ילדים".

האם אתה בקשר עם פנויים ופנויות נוספים בחריש?

"לא, אני לא מכיר. אני לא מהיזמים", הוא מציין בחיוך, "אבל הייתי משתתף באירועים של פנויים-פנויות, בעיקר בקטע חברתי, לאו דווקא זוגי. במשך שנים הייתי מוקף אנשים במשך כמעט 12 שעות ביום ואז כשחזרתי הביתה רציתי להיות לבד. עכשיו זה הפוך, שעות העבודה שלי התקצרו וקצת חברה בהחלט תתאים לי".

מישהו צריך 'להוציא אותם מהחורים'

סיגי אריה (49), גרושה 6 שנים, אם לשני ילדים גדולים (19, 24), מסכימה עם דניאל שקשה לפגוש גרושים וגרושות בחריש. "מישהו צריך ליזום, מישהו צריך להוציא אותם מהחורים", היא אומרת, ומתכוונת לפנויים ולפנויות. אך בניגוד לדניאל, סיגי היא אחת מהכוחות המניעים והיוזמים של קהילה זו. היא עברה לחריש לפני קצת יותר מחצי שנה, מחדרה, ומיד כשעברה הנה פתחה קבוצת ווטסאפ של פנויים-פנויות. לדבריה, היא לא הצליחה באמת להניע דברים וליזום אירועים, אבל לא וויתרה. לאחרונה פתחה קבוצת פייסבוק, שמונה כעשרים חברים, פנויים ופנויות מכל הסוגים, מחריש ומהאזור כולו.

"אף פעם אסור להתייאש", אומרת סיגי. "אני קצת עקשנית. ואני יודעת שיש פה הרבה פנויים ופנויות גם בגלל מחירי הדירות, אז החלטתי שאני רוצה להכיר אנשים, ודווקא מפה. כדי שאף אחד מאיתנו לא ירגיש את הבדידות הזאת".

האם יש לך קשר עם השכנים?

"רוב האנשים שאני מכירה כאן הם משפחות. הם חמודים ודואגים לי, תמיד יש לי עם מי לשתות קפה בבניין, ועשינו פורים יחד והמון דברים, אבל אני רוצה להיות גם עם אנשים כמוני. אין סיבה שגרושות או פנויות מחריש יאלצו להשתתף באירועים שמתקיים במרכז הארץ. למה שלא יהיו לנו פה דברים משלנו"?

אין מענה מסודר – ויש כמיהה לחברה

שנית חסן (32), גרושה 9 חודשים ואם לשלושה ילדים (12, 10, 6). מתגוררת בחריש 8 חודשים. עבור שנית זוגיות לא הייתה אחד השיקולים למעבר, אבל המחשבה שיש כאן אוכלוסיה צעירה ומגוונת בהחלט הלהיבה אותה.

"חריש מאוד מתאימה בעיני לפנויים ופנויות. יש פה אווירה אחרת, יש פוטנציאל, אבל צריך להתחיל ממשהו. אין פה עדיין פאבים, אין בתי קפה, אין מקומות בילוי שיוכלו לעזור לשבור שגרה, להוציא את האנשים מהבתים לבילוי, לפגוש אנשים".

"הייתי שמחה שיתקיימו בחריש אירועים לפנויים-פנויות, פחות מסיבות, יותר אירועים של הכרות ויצירת חברה. אני אשמח להשתתף בכל אירוע שיתקיים לפנויים-פנויות: טיול, הרצאה… כל דבר".

ארוחת בוקר יחד על הדשא

אבל מציאות לחוד ותכניות לעתיד לחוד. סיגי, למרות העובדה שאין בנמצא כעת מענה בעיר העתיד של ישראל, לקבוצת הפנויים והפנויות, מאמינה שהדברים עדיין יכולים להשתנות:

"בחריש יש אווירה מדהימה שאני מאוד אוהבת. אני מרגישה שאנשים רוצים להתחבר, מחפשים את זה". היא מדגישה וממשיכה: "בשבת ראיתי בניין שלם עושה ארוחת בוקר משותפת בפארק על הדשא. ככה אני רוצה שיהיה גם אצלנו, אצל הפנויים-פנויות. ואני בטוחה שכך יהיה", היא מוסיפה בחיוך רחב. אמונה לא חסרה לה, זה בטוח. עכשיו רק צריך שהקריאה החמה שלה תישמע, והפנויים-פנויות מכל הסוגים – "יצאו מהחורים שלהם", כמו שהיא קוראת לזה. "אני חותרת להקמת קהילה חזקה, שתהווה אבן שואבת לרבים אחרים כמונו, שיבואו הנה מכל רחבי הארץ".