חריש בראש הטבלה: מקום שני בשיעור הגירושים בארץ

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור הגירושים בחריש הוא כפול מהממוצע הארצי. "המעבר לעיר האיץ תהליכים והעצים משברים", מנסה להסביר דפנה, המצויה בהליך גירושין, והיא מכוונת זרקור ללחצים הכלכליים של קניית דירה ולמחסור במשפחה תומכת ומענים עירוניים. "בחריש יש המון משברים ואין די עוגנים להיאחז בהם"

ספסל האהבה בשדרת דרך ארץ. צילום: דוברות עיריית חריש

בתחילת החודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקירה מקיפה על האוכלוסיה ב-255 רשויות שונות בארץ. הסקירה העדכנית של הלמ"ס מגלה כי חריש זכתה במקום הראשון בהגירה חיובית, וכי הכי הרבה תושבים עברו להתגורר בעיר החדשה, יותר מכל עיר אחרת בארץ.

עם זאת, בין השורות, הסתתר לו נתון מסקרן לא פחות. חריש התברגה בראש הטבלה גם בשיעור המתגרשים. על פי הנתונים המתייחסים לשנת 2019, שיעור המתגרשים הגבוה ביותר ל-1,000 תושבים נשואים בני 15 ומעלה היה באילת – 16%, ואחריו בהפרש קטן, חריש עם 15.8%, פי 2 מהממוצע הארצי שעומד על 7.9% מתגרשים לכל 1,000 תושבים.

מרחק מהמשפחה התומכת

נתוני הגירושים בעיר לא הפתיעו את דפנה (שם בדוי) המתגוררת שנתיים בעיר ומצויה בעיצומו של הליך גירושים. לדבריה, המעבר לעיר, האיץ תהליכים והעצים משברים שהניצנים שלהם הופיעו כבר קודם בחיי הנישואין. "התמודדנו עם נסיבות ואירועים חדשים ושונים בחריש, שכל אחד מהם לחוד, וכולם יחד הביאו כנראה למצב הנוכחי", היא מספרת.

דפנה מעריכה כי גם אופי העיר וקשיי הקליטה בעיר חדשה תורמים ליצירת משבר בחיי הנישואין של זוגות צעירים. "אין זה סוד שיש הרבה אתגרים בחריש. שום דבר מבחינה עירונית לא ניתן לך כתושב בבחינת של “בוא קח” אלא “בוא תעשה". אנשים מרגישים שהם צריכים להילחם על כל דבר, אם זה בחינוך, בטיפול במפגעים או שיפור תנאי מחייה בסיסיים. ואז אתה מוצא את עצמך משקיע זמן ומשאבים, במשימות רבות, כדי שייקרו דברים שאתה מעוניין בהם עבור משפחתך. החוסר במענים מעלה את רמת המתח בתוך המשפחה וזה לא משנה אם מדובר בקאנטרי, תוכנית מצוינות לילדים, או תעסוקה, כל אלו נמצאים מחוץ לעיר”, היא מסבירה.

"בשנתי הראשונה בעיר התנדבתי והשתדלתי לפעול ולהניע מהלכים וזה היה בעוכרי בסופו של דבר, גם מבחינה בריאותית וגם בהשפעה על התא המשפחתי שלי. נכון, ממשברים אפשר לצמוח, אבל בחריש יש המון משברים ואין די עוגנים להיאחז בהם.

"גם לאתגר ביצירת קשרים חברתיים חדשים בסביבה לא מוכרת ובניית קהילה יש את ההשפעה שלהם וגם המרחק מהמשפחה או ממערכת תומכת מהווה טריגר. כשאתה נמצא לבד בתוך משבר, כנראה שקשה יותר להתמודד איתו".

הוצאות גדולות ברכישת דירה

דפנה גם מפנה זרקור לעובדה שחריש נבנתה כעיר שמספקת לזוגות צעירים דיור בר קיימא, אולם מהלך רכישת דירה אינו חף מלחצים כלכליים ואחרים שמשפיעים על התא המשפחתי.

"כל מה שכרוך במעבר לדירה משלך, משלב הרכישה, דרך שיפוצים ועד קבלת החלטות על עיצוב הבית, היה מצד אחד הגשמת חלום, אבל מצד שני ייצר המון מתח בינינו, במיוחד בגלל שמדובר בהוצאות גדולות של כספים", נזכרת דפנה.

שירה הראל, יועצת זוגית ומדריכה למיניות בריאה בחריש מסכימה איתה: "הפן הכלכלי הוא אולי הגורם המשפיע ביותר על יציבות התא המשפחתי בכלל ובחריש בפרט", היא מסבירה.

"העובדה שחריש הציעה פתרונות דיור ותנאי מחייה זולים לכאורה, בייחוד בשנותיה הראשונות, הביאה לעיר מגוון רחב של אוכלוסיות ביניהן גם אוכלוסיות במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר. משפחות בעלות הכנסה נמוכה או עם בעיות כלכליות, חוות לרוב גם מתחים רבים יותר בגלל הצורך בניהול חיים הישרדותיים. אלו בתורם, מובילים לירידה בתקשורת בין בני הזוג. בנוסף, היצע התעסוקה המצומצם בסביבה מביא רבים לעבוד רחוק מהבית ולכלות שעות רבות בנסיעות. מצב זה עלול להוביל לוויתור של אחד מבני זוג על הקריירה שלו ומטיל עול על בן הזוג השני שתפקידו לפרנס את המשפחה. ויש לזה השלכות, תחרותיות בין בני הזוג, תחושת קיפוח, תסכול או בדידות של אחד מבני הזוג".

פיתוח מערכות יחסים חדשות

הפן הכלכלי משחק תפקיד גם במקרים ההפוכים בהן זוכות המשפחות ברווחה כלכלית. הראל מסבירה: "יצא לי גם לפגוש וללוות זוגות שמגיעים אליי מסיבות הפוכות. כאלה שזוכים בחריש לרווחה כלכלית בזכות הגדלת ההכנסה הפנויה והם מרגישים שהם "הגיעו לנחלה" וזכותם "להשתחרר" מההשקעה בטיפוח הזוגיות או לחפש ריגושים מכיוונים אחרים". הראל מסייגת: "לאו דווקא מדובר בבגידות, אלא בפיתוח מערכות יחסים חדשות שבאות על חשבון הבית".

והיא מציינת את ההתרחקות מהמשפחה והיעדר הסיוע הזמין של הורים ובני משפחה כפקטור מסייע לתהליך: "כשאין לנו עזרה מהמשפחה, החלופה היא למצוא את העזרה דרך אינטראקציות חברתיות ופיתוח קשרים רגשיים עם אחרים".

הראל גם מסכימה עם דפנה שההשקעה במציאת מענים ופתרונות שטרם התפתחו בעיר החדשה גורעת מאיכות הקשר הזוגי. "אני מאמינה שעם התפתחות העיר, פיתוח המוסדות בה וגדילה במקומות תעסוקה, נתוני המתגרשים בעיר יפחתו", היא מסכמת.

מצויים בשלב המתאים בחיים

בניסיון להסתכל על הנושא בצורה רחבה יותר ואישית פחות, מציינת דפנה, כי לאופי האוכלוסייה הייחודי של חריש כעיר המורכבת ברובה ממשפחות צעירות, יש השפעה מכרעת על מיקומה של חריש בצמרת הגירושים בישראל: "אחוז האזרחים הוותיקים בעיר נמוך, בעוד שמי שמאכלס את חריש הם בעיקר הורים בשנות ה-30 עד ה-40 לחייהם, אנשים שנמצאים בדיוק בשלב הזה בחיים, שבו יש נטייה לחשב מסלול מחדש".

ואכן, על פי נתוני הלמ"ס שכבת הגיל הגדולה ביותר בחריש היא של בני 45-18 המסתכמת ב-28.8% מכלל תושבי העיר.

"במקרה הספציפי שלי אני בסך הכל אומרת תודה", מודה דפנה. "האתגרים של חריש זירזו תהליכים שגם ככה היו ביני לבין בן הזוג, כך שבמובן מסוים אני מודה שזה קרה. זה איפשר לי להתמקם מחדש ולעשות את הבדיקה הזו. זה כמובן תלוי מאוד בגישה, באותה מידה יכולתי להסתכל על המעבר לחריש בצער, כגורם שהוביל לגירושין, אבל אני לא רואה כך את הדברים", מסכמת דפנה וחותמת בתקווה שנתוני הגירושים יפחתו בעיר עם השנים: "אני מאמינה שככל שהמענים והשירותים בחינוך, בפנאי, בבריאות ובתעסוקה ישתפרו בעיר – לתושבים תהיה הרבה יותר רווחה ויהיו פחות קונפליקטים וגורמי לחץ שישפיעו על זוגות נשואים בעיר, חד משמעית".

לקריאה נוספת: 'גרושישי': יוזמה קהילתית חדשה לא מותירה את הגרושים/ות לבד