חדשים בחריש: "אנחנו מסתכלים על הבעיות בעיר בצורה מפוכחת"
משפחת בורנשטיין עברה לחריש לפני שבועיים ומתכננת לקחת חלק בהתפתחות העיר. אלינה שוורץ מקווה להגשים את הייעוד שלה בעיר החדשה ואילו פלורינה ילין ומיכאל לומברוזו עברו מבית קטנטן בבנימינה ל"בית של גדולים". שלוש התחלות חדשות של משפחות שרואות את חריש בעיניים פקוחות לרווחה
חריש ממשיכה לצמוח. גם החודש עברו להתגורר בעיר עשרות משפחות חדשות. כולן חוששות מהבעיות המרכזיות בעיר כמו תחבורה, תעסוקה ומחירי הדיור המאמירים, אבל הן גם אופטימיות ונרגשות מההתחלה החדשה בעיר ומקוות להגשים חלומות חדשים.
פלורינה ומיכאל: עוברים לבית של גדולים
הנפשות הפועלות: פלורינה ילין, 25, סטודנטית לתואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית. כרגע עושה טרום התמחות במשרד עורכי דין בחדרה. מיכאל, 29, סטודנט להנדסת חשמל במכללת רופין ועובד בחברת הייטק במגדל העמק.
הדרך לחריש עוברת ב: בני הזוג מתעתדים לעבור לעיר מבנימינה. מיכאל ימשיך לעבוד במגדל העמק, פלורינה תעבוד רוב הזמן במשרד עורכי הדין בו היא עושה טרום התמחות, ובחלק קטן מהזמן היא תעבוד מסניף חדש של המשרד שיקום בחריש.
למה חריש: כשפלורינה ומיכאל התחילו לחפש דירה חדשה, הם הבינו שהם רוצים מיקום נוח מבחינת גישה בין ירושלים – שם משלימה פלורינה את לימודיה, ומגדל העמק -שם עובד מיכאל. למיכאל כבר היתה דירה שרכש בחריש, וכך הוחלט שזה המקום בו יבנו את הקן הבא.
חששות מהמעבר: הפקקים המפורסמים, אימתם של כל מי שנאלצים לחלוק את היציאה מחריש מדי בוקר עם מאות נהגים נוספים, מטרידים גם את פלורינה, לצד בעיות התחבורה הכלליות. "אני מקווה שמתישהו מישהו יכיר בצורך של אוטובוס ישיר לירושלים מחריש", היא ספק משתפת, ספק מרימה את הכפפה אל מול הנוגעים בדבר.
נושא נוסף שמעסיק את פלורינה הוא המתח בין חרדים וחילוניים. היא מוטרדת שלסוגיה זו תהיה השפעה על החיים בעיר, אך מאמינה שיהיה בסדר. "אני במקור מעכו, ויודעת שחיים בדו-קיום הם לא בלתי אפשריים, גם כשהשוני בין הצדדים גדול, ולכן יש לי בסיס לקוות לטוב".
ציפיות: אחרי מגורים בדירה קטנטנה בבנימינה, פלורינה ומיכאל שמחים לעבור לדירה גדולה ומרווחת, בית של ממש, או כמו שהם מכנים זאת "בית של גדולים".
בני הזוג מצפים לפגוש ולהכיר בסביבתם החדשה זוגות צעירים ומשפחות בתחילת דרכן. "בחריש הכל חדש, וכולם מגיעים לעיר המתפתחת בציפייה למשהו טוב יותר. זה נשמע כמו מקום קהילתי שאפשר להתחיל בו ממש מראשית", אומרת פלורינה.
פלורינה סקרנית לגבי המרקם החברתי המתהווה בעיר שנבנית מהתחלה ומצפה ליהנות ממרכזיותם של חיי החברה בעיר כפי שלמדה עליהם כשחקרה את הנושא. "שנדע לחיות בשלווה ונועם אחד עם השני", היא מסכמת.
משפחת בורנשטיין: "חיפשנו קהילה חמה, דתית ואנגלוסכסית"
הנפשות הפועלות: שמואל, 38, הייטקיסט שמחפש עבודה חדשה באזור. שלי, 40, מחפשת עבודה בתחום העמותות. ילדים: יהודה, 12, טליה, 10, עקיבא, 8, נועה, 5.
הדרך לחריש עוברת ב: שמואל ושלי עברו לעיר עם ילדיהם לפני שבועיים. שמואל הגיע לישראל מאוסטרליה ושלי מאנגליה. בתחילת דרכם בארץ השתקעו בירושלים ל-15 שנה, ומשם הגיעה המשפחה לחריש. משפחת בורנשטיין מרגישה בחריש מצוין, "חבל על הזמן", לדברי שמואל.
למה חריש?: שמואל מספר שהסיבה הראשונה למעבר היו המוניטין שיצאו לעיר כמקום בו ניתן למצוא את כל מה שחיפשו בסביבת מגורים: קהילה חמה, דתית ואנגלוסכסית.
מעבר לכך, כמו רבות מהמשפחות המגיעות לעיר, גם אצל הבורנשטיינים השיקול הכלכלי שיחק תפקיד. עבור משפחה בת שש נפשות דירה גדולה במרכז הארץ עשויה להיות בגדר חלום בלתי מושג, ובחריש רכשה המשפחה דירה מרווחת, ואפילו, לראשונה בחייהם, יש להם גינה קטנה.
"כל בוקר, ממש מוקדם, אני יושב עם הקפה בגינה ומקשיב לציפורים. זה באמת אחלה", מספר שמואל בחיוך.
חששות לפני המעבר: שמואל: "ברור שלפני שעברנו היו חששות מפני הלא נודע, בעיקר דאגנו להשפעה בתחום החברתי. הילדים חששו מהפרידה מהחברים, אבל לשמחתנו הם התאקלמו יפה וכבר יש להם חברים חדשים. כל היום נכנסים ויוצאים ילדים מהבית. מה שעוד עזר שאיתנו עברה משפחה נוספת שהם חברים שלנו, אז בסך הכל ידענו שהכל יהיה בסדר".
שמואל מספר עוד על החשש מההשלכות של המגורים בעיר חדשה שעדיין לא מפותחת מספיק, אך הוא חדור תחושת שליחות. לדעתו, חבלי הלידה של העיר שעדיין מורגשים היטב, הם בדיוק מה שמרגש במעבר שכזה. "אנחנו רוצים להיות חלק מהתפתחות העיר. אנחנו לא מחפשים סביבה מושלמת שהכל כבר מעוצב בה. אנחנו מרגישים שבזכות האנשים והקהילה, אנחנו כל יום בונים את חריש לאט לאט".
ציפיות: שמואל ושלי ממחכים להשתקע בעיר ולהשפיע על מה שקורה בה. "אנחנו מסתכלים על הבעיות בעיר בצורה מפוכחת, לא מתעלמים מהן, אבל מאמינים שחלק מהחוויה הוא לצמוח ולגדול עם העיר, וכך אנחנו גם מחנכים את ילדינו".
אלינה שוורץ: "חיי קהילה כאלה, לא ראיתי בשום מקום"
הנפשות הפועלות: אלינה, 60. מלווה לאורח חיים בריא ותהליכי ירידה במשקל.
הדרך לחריש עוברת ב: אלינה הגיעה לחריש לפני חודש מכפר סבא.
למה חריש: כבעלת ותק וניסיון בתחום הליווי לאורח חיים בריא, אלינה זיהתה בעיר המתפתחת פוטנציאל אדיר לצמיחה עסקית. "בעיר כמו חריש עם אוכלוסייה צעירה, להרבה אנשים ישנה מודעות גבוהה לאורח חיים בריא. כך למשל, ישנן הרבה אימהות אחרי לידה שרוצות לחזור לכושר ולגזרה. אני רואה את עצמי מלווה אותן ותורמת להן מהידע והניסיון שלי", אומרת אלינה.
מבחינת אלינה השינוי המשמעותי שחל בחייה עם המעבר לחריש הם חיי החברה והקהילה. "אני 31 שנים בארץ, וגרתי בלא מעט ישובים וערים. חיי קהילה כאלה, לא ראיתי בשום מקום. אם מתחשק לי לצאת בערב להליכה אני מפרסמת פוסט בקבוצה, ומיד מוצאת פרטנרית. התלבטויות לגבי בילוי לסופ"ש יכולות להפוך לתוכנית נהדרת לנסיעה לקיסריה. הקהילה הזו עונה על כל צרכיי, מעל ומעבר".
חששות לפני המעבר: אלינה חששה להגיע לעיר בה אינה מכירה איש שמא תחוש זרות ובדידות. עם זאת, היא סמכה על עצמה שתדע להסתדר בכל מקרה. החששות, כאמור, התבדו כבר בהתחלה, לנוכח חיי הקהילה העוטפים להם זכתה עם המעבר.
אלינה חששה גם שלא תוכל לעסוק בכל התחביבים האהובים עליה, בשל מחסור בהיצע ובתשתיות. "בכפר סבא היה לי חדר הכושר המועדף עלי, עם הבריכה והסאונה וכל מה שאהבתי. כשהבנתי שבחריש לא אוכל למצוא בדיוק את אותם דברים, החלטתי להסתגל למציאות ולהסתכל על מה שחשוב לי באמת. בחדר כושר למשל, הפנמתי את העובדה שלא תהיה לי בריכה וסאונה, אבל את האימון אני יכולה לקיים כך או כך. בשורה התחתונה, החיים כאן טובים לי וזה מה שחשוב".
ציפיות: מבחינה מקצועית, אלינה מקווה להגשים בחריש את הייעוד שלה: להגביר בקרב קהלי יעד רבים ככל האפשר את המודעות לנושא אורח החיים הבריא והתזונה הנכונה. במישור האישי, אלינה מקווה להתאהב בחריש וברגע שתבשיל ההחלטה להשתקע במקום – גם לקנות דירה בעיר.
לקריאה נוספת: חדשים בחריש: "אחרי עשרים שנות נישואים הגיע הזמן לקנות דירה"
