אין ספק שחריש היא עיר אידאלית לזוגות צעירים עם ילדים, אבל הקהילה המתפתחת בחריש מעניקה מקום של כבוד גם לרווקים, שבוחרים לכרוך את חייהם בעיר החדשה

בתמונה מימין לשמאל: אביב מינץ, בן כחלון ומיכאל נעים. צילום: אורן קלר

מראה ילדים מתרוצצים בגני שעשועים הוא מראה נפוץ בחריש, שהפכה לעיר אידאלית לזוגות צעירים המגדלים ילדים בעיר מתפתחת עם סביבה ירוקה וקהילה חזקה. עם זאת, נראה כי בשנתיים האחרונות כחלק מתהליך התבגרות העיר, היא פותחת את שעריה לאוכלוסיית נוספות וגם טווח הגילאים של תושבי העיר הולך ומתרחב. מסתבר, שלאחרונה גם הרבה רווקים ורווקות הפכו את חריש לביתם. אז מה מציעה חריש לרווקים שבינינו? יצאנו לבדוק ולשמוע

בן כחלון (31) המתגורר בחריש שנה ושלושה חודשים מאמין שחריש מציעה לכמותו, הרבה. "עברתי לחריש מחדרה", הוא משתף. "הבנתי שהיות וחריש היא עיר צעירה, יש לי סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה, מאשר בעיר וותיקה ומבוססת", הוא מסביר.

גם מבחינה מקצועית, החליט בן, צלם במקצועו, לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחריש סטודיו לצילום. "אני מאמין שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים זקוקים לסטודיו לצילום מקומי", הוא מסביר. "אני צלם אירועים מזה שנים רבות, סגרתי את הסטודיו הפעיל שהיה לי בחדרה ופתחתי אחד חדש ברחוב טורקיז כאן בשכונת אבני החן".

לפני מספר חודשים החליט בן לפתוח את קבוצת הוואטסאפ 'צעירים וצעירות חריש 20-35', המיועדת לבני גילאים אלה ונמצאים בסטטוס אישי מגוון: רווקים, גרושים, פנויים ונשואים. כיום חברים בקבוצה כ-44 משתתפים וכבר יצא להם להכיר בנסיבות חברתיות שחורגות מעבר להתכתבויות בלבד. "ארגנו ערב קריוקי, ערב על האש וערב פיצות טעים", מספר בן.

האם חברי הקבוצה הם דתיים? חילוניים? וותיקים או חדשים בחריש?

"זה כל היופי, כולם נמצאים בקבוצה".

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"פאב נורמלי, לא כזה שנפתח רק פעם בשבועיים. אני מחכה לפתיחה של פאב עם הופעות חיות בחריש. מבטיח להגיע".

היכן אתה מבלה כעת?

"אני נפגש הרבה עם חברים וידידים בפאבים בסביבת חריש, בעין שמר (מרחק 15 דקות נסיעה מחריש) ובעמק חפר. גם פרדס חנה (15 דקות נסיעה מחריש) מציעה מקומות בילוי טובים לצעירים".

דרוש: מתחם מסעדות ופאבים

אחד הרווקים המוכרים בחריש הוא לא אחר מאשר אביב מינץ (26), הבעלים של פיטנס מינץ, במרכז עמית. אביב, רווק שמתגורר בישוב הסמוך מאור, מחכה לסיום הבנייה של הדירה שרכש בחריש, על מנת לעבור ולהתגורר בעיר. יחד עם זאת, הוא שוהה בחריש במרבית שעות היממה, והפך עם הזמן ועם היוזמות החברתיות בהן נקט, כולל יום אימון גופני לקהילה, לאחד מחברי הקהילה המתגבשת בעיר.

"בחריש יש אוכלוסייה צעירה, אוכלוסיה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט. זו גם עיר חדשה ויש פה הרבה דברים טובים שאני אוהב".

אביב שמתכנן לפתוח בחריש סטודיו אימונים נוסף, גדול יותר מהקיים, מודה שרוב החברים שהוא מכיר בעיר הם זוגות צעירים נשואים עם או בלי ילדים.

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"אין ספק שמתחם מסעדות ופאבים בעיר יכול לחולל שינוי גדול עבור צעירים בעיר".

שגריר של חריש

עבור מיכאל נעים (26) המעבר לחריש היה כמעט טבעי. מיכאל, גנן במקצועו, עבר מגבעת אולגה לחריש לפני שנה בעקבות אחותו.

"הגעתי לבקר את אחותי, ראיתי את העיר והתאהבתי בה, אז החלטתי לעבור להתגורר כאן", מסביר מיכאל, שמתגורר ברחוב רימון, בשכונת החורש (נאות חנן).

מה משך אותך לעיר?

"רציתי להצטרף לתחושת הקהילתיות שיש כאן, לצמוח עם הקהילה שמתפתחת פה".

והצליח לך? איך אתה מרגיש כאן אחרי שנה?

"אני מאוד אוהב את הקהילה. יש לי פה הרבה חברים, כך שאני מאמין שהשתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות. המקום מאוד מרגיש לי כמו בית".

מיכאל שעובד בשנה האחרונה בחריש כמעצב גינות פרטיות לדירות גן וכמתחזק גינות של בניינים משותפים, גם מתפרנס בעיר. "אני עובד לבד ובפרויקטים מסוימים צריך להעסיק חברה נוספים. אני תמיד מעדיף לשכור חבר'ה מחריש. יש להם עדיפות אצלי".

האם אתה מעורב בחיי העיר?

"אני מתנדב הרבה בתוך החברה. אני מציע את הרכב שלי להובלות קטנות. עוזר לאנשים מועטי יכולת או בסכום סמלי מאוד".

מהי קבוצת ההתייחסות שלך בעיר?

"יש לי בעיר חברים רווקים ונשואים. כולנו אנשים עסוקים שמתקשים למצוא זמן להיפגש, אבל מוצאים מדי פעם זמן למפגש בבתים של אנשים או לבילוי בפרדס חנה".

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הפנויים?

"סטודנטיות חסרות…" מגחך מיכאל. "אני מודע לעובדה שרוב האוכלוסייה של חריש היא של זוגות צעירים עם ילדים, אבל עדיין גם הם ייהנו אם חריש תציע בילויים ליליים אחרי השעה 20:00 בערב. צריך לפתח בעיר עוגני משיכה לבילויים ותרבות שימשכו אוכלוסייה חזקה ואיכותית לעיר, גם מרכז ספורט איכותי יעשה את העבודה ויהווה מוקד משיכה לצעירים".

אתה מבלה בסביבה?

כן, אני יוצא לפאבים באזור פרדס חנה ובקיבוצים מסביב בעמק חפר. יש חיים תוססים והאזור כולו מלא קהילות צעירות עם מאפיינים תוססים וחיים. בפרדס חנה ניתן למצוא גם קהילות עם מאפיינים מאוד ספציפיים שיכולות להתאים לאנשים שמחפשים להתעסק במוסיקה, מדיטציה או כל נושא אחר כמעט. בינתיים, יש הרבה יותר מה לעשות מחוץ לחריש מאשר בעיר, אבל אני בטוח שזה ישתנה לטובה בשנים הקרובות.

האם אתה ממליץ לחבריך לעבור לחריש?

"כן, בהחלט. אני מרגיש כמו שגריר של חריש וממליץ לחברה צעירים להגיע להתנסות ולגור בעיר שנבנית ושאפשר לתרום לבנייה שלה ולעצב אותה".

איך יקבלו אותם השכנים? כיצד תתפס הזוגיות שלהם ומה יהיה היחס לילדים? ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית בחריש משתפים אותנו בחששות טרם הקליטה בעיר, ובמציאות חייהם בעיר שפותחת את שעריה לכולם 

צילום: אורן קלר

אלן ג'וסף ודרור רותם עברו להתגורר בחריש לפני שנה בדיוק. אלן (61) הוא מלונאי, שעובד כיום בדיור מוגן, ודרור (71) הוא משפטן ומעצב פנים. בקרוב הם יחגגו חמש שנים לזוגיות שלהם. לחריש הם הגיעו אחרי מגורים משותפים ברמת גן ובנתניה. "גרנו בשכירות וזה עלה הון תועפות", מספר אלן, "מאסנו במחירים הגבוהים ובמעברי הדירה התכופים, והחלטנו שאנחנו רוצים מקום משלנו. מכר שלנו סיפר לנו שקנה דירה בחריש וזה נשמע לנו מעניין, אז הגענו לבקר בחריש ומיד חתמנו על חוזה לקניית דירה".

היו לכם חששות לפני המעבר? דאגתם שלא יקבלו אתכם?

אלן: "היו לנו חששות לפני שעברנו לפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון – גם במעבר הקודם, מרמת גן לנתניה, חשבנו שיהיה לנו מאוד קשה ובסופו של דבר הכל היה בסדר. אותו הדבר קרה גם פה – מרגע שעברנו לא הרגשנו שום יחס יוצא דופן, לא היתה בכלל התייחסות לעובדה שאנחנו זוג חד מיני".

דרור: "אני מתנדב בשי"ל חריש, המספק שירות ייעוץ לאזרח, ואני נפגש במסגרת זו עם מגוון רחב של תושבי חריש. הנטייה המינית שלי היא לא סוד ולשמחתי מעולם לא הרגשתי יחס שונה כלפיי".

ממרום גילם ונסיונם נראה שאלן ודרור מסתכלים על כל העניין סביב המיניות שלהם בקלילות ובשעשוע. "ההתייחסות היחידה שקיבלנו לגבי זה אי פעם היתה מקבלן שפגשנו לפני המעבר, שציין שאנחנו מוסיפים צבע לעיר", אומר אלן בטון מבודח ומסכם: "בסך הכל זו עיר מאוד נחמדה. אנחנו מרגישים שכולם מקבלים אותנו, כולל תושבי העיר החרדים. הם אולי לא מסכימים עם צורת החיים שלנו, אבל הם מקבלים אותנו".

"ברגע שנפגשנו כל החששות התפוגגו"

ניצן שרי ושרית אטיה, בנות 30, עברו לחריש מרחובות בדצמבר 2017 יחד עם שני ילדיהן, תאומים בני שנה ושלושה חודשים. ניצן עובדת במועצה ושרית במגזר הציבורי, והן בזוגיות כבר תשע שנים, שלוש שנים מתוכן כזוג נשוי.

את המפגש הראשוני שלה עם דיירי הבניין בחריש זוכרת ניצן היטב: "שמענו שחריש זאת עיר מעורבת, אבל כשקנינו את הדירה לא ביררנו לעומק מי האוכלוסיה בבניין. ידענו שהבניין קרוב לאזור הוותיק, שהוא דתי יותר, אבל לגבי הדיירים בבניין עצמו לא ידענו כלום. היום אנחנו יודעות שרבים מהשכנים שלנו דתיים".

"היו לנו חששות מרובים לפני המעבר – איך יהיה, האם יקבלו אותנו? אבל כל החששות התפוגגו במפגש הראשון עם השכנים שהתקיים עוד לפני המעבר הרשמי. הגעתי לישיבת דיירים לבדי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מספר חפצים לדירה. בישיבה פגשתי לראשונה את השכנים שלנו שהיו פשוט מקסימים, מיד התעניינו, שאלו מה שלומי ועזרו לי להעלות את כל הדברים לדירה".

הם ידעו שאת נשואה לאשה?

"כן, הם ידעו את זה עוד לפני שנפגשנו, הקבלן כנראה אמר להם שזוג נשים קנו דירה בבניין".

ואיך היחסים ביניכם מאז המעבר?

"עכשיו? הם החברים הכי טובים שלנו בעולם. יותר מזה – הם כמו משפחה", מספרת ניצן, שמחלימה כעת ממחלה. "השתחררתי הביתה מבית החולים ונוכחתי לדעת כמה עזרה ואהבה אנחנו מקבלות, השכנים שלחו לנו שוקולדים ומתנות, זה באמת היה מרגש. אני מרגישה שיצרנו קשרי קרבה וחברות טובים ממש עם רבים בעיר, כולל דתיים. אני לא מסתירה שום דבר ולא חוסכת בשימוש במילים כמו 'אשתי" או 'בת הזוג שלי', גם מולם, ואף אחד מעולם לא אמר שום דבר על הנטיות המיניות שלנו, לא בקרב החברים בבניין ולא מחוצה לו".

"יש כאן אווירה כל כך מיוחדת, תחושה שכולם חיים כאן בכיף וביחד", מוסיפה ניצן. "גרתי בכמה וכמה מקומות אחרים בעבר, ומעולם לא נתקלתי באוכלוסיה כל כך מקסימה וטובה. אנשים הרי עוזבים את הערים שלהם, את המשפחות שלהם, ומגיעים לפה לבד, אז כולנו פשוט הופכים למשפחה אחד של השני".

 "הכנו את עצמנו נפשית למצב שניתקל בהומופוביה"

זוג נוסף, שדווקא עשה עבודת הכנה לפני המעבר, הן אמילי (27) וסימי (32) הראל, שעברו לחריש מרמת גן בקיץ האחרון. "אני כבר הייתי בהריון", מספרת סימי, עובדת בחברת ביטוח שילדה תאומים לפני חודש, "והיה לנו ממש חשוב לברר אם יש פה קהילה להט"בית, בעיקר בשביל שהילדים, כשיגדלו, לא יסבלו מהערות הומופוביות. כתבנו פוסט בקהילת חריש בפייסבוק כדי לבחון אם יש בעיר קהילה, וקיבלנו עשרות תגובות והמון תמיכה. אז החלטנו שאנחנו הולכות על זה – עוברות לחריש.

"היו לנו הרבה חששות לפני, הכנו את עצמנו נפשית לזה שאנחנו מגיעות מהעיר הגדולה לעיר אחרת לגמרי ושאנחנו עלולות להיתקל בהומופוביה, והחלטנו שפשוט נתמודד עם מה שיקרה ויהיה בסדר".

וגיליתן הבדל בין החששות למציאות?

סימי: "ממש הופתענו לטובה. כל מה שהכנו את עצמנו אליו לא קרה".

אמילי: "הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו לחריש היה לתלות על הדלת שלט עם השמות שלנו ואייקון של לב, לא התביישנו ולא חשנו צורך להסתיר. מהר מאוד גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי. כולנו חברים, השכנים עוזרים לנו עם הילדים, לא נתקלנו בטיפת הומופוביה מאז שנכנסנו לחריש".

"אנחנו באינטראקציה עם המון אנשים, במיוחד עכשיו, כשאמילי פותחת את העסק", מספרת סימי על הפיצוציה שתפתח אמילי בקרוב בשדרת דרך ארץ, "ואנחנו מדברות עם אנשים וכשהנושא עולה אנחנו תמיד מספרות שאנחנו נשואות עם ילדים, מעולם לא הרגשנו מאף אחד שיש בזה משהו חריג."

"לא סתם קוראים לזה – חיים פרטיים"

בין הזוגות הגאים בחריש, ישנם גם כאלה שנכוו בעבר. רונית וטניה, גם הן זוג טרי בעיר, עברו לחריש מנצרת עילית בקיץ האחרון יחד עם ארבעת ילדיהן וחגגו לא מזמן ארבע שנות זוגיות. רונית עובדת כליצנית בימי הולדת וטניה היא מזכירה רפואית במקצועה, שתיהן גם כותבות שירה וסיפורים ברוסית, וכל אחת מהן אף הוציאה לאור ספר. "גרנו בנצרת עילית במשך שלוש וחצי שנים", מספרת טניה, "והרגשנו שלא מקבלים אותנו שם. חיפשנו מקום עם אנשים יותר פתוחים, ליברליים, לא רק ברמת ההצהרה, אלא בפועל".

במה התבטאה התחושה שלא מקבלים אתכן?

טניה: "היתה תחושה שאנחנו לא יכולות להיות פתוחות לגבי מי שאנחנו, לגבי הזוגיות שלנו, שאנחנו צריכות לספר שאנחנו אחיות, בנות דודות או חברות שותפות לדירה, כי לא יקבלו זוג נשים שחיות יחד. היתה תחושה ברורה של אי נוחות, ובמיוחד תרם לכך צוות בית הספר של הילדים. באחת הפעמים הגיעה אלינו יועצת בית הספר לביקור בית וחשנו שהיא ממש מנסה לחטט ולברר פרטים אינטימיים על הרגלי השינה שלנו ועל טיב היחסים שלנו. היא חקרה ושאלה על נושאים אישיים בצורה ביקורתית ושלילית ולא כיבדה את הפרטיות שלנו או את הזכות של כל אדם לבחור את מי הוא אוהב ואיך הוא חי מבלי לפגוע באף אחד".

"האמנו שחריש כעיר צעירה תהיה פתוחה יותר ומקבלת יותר לזוגיות חד מינית, כי הדור הצעיר מתייחס בצורה שונה וטובה יותר לנטייה מינית שונה", מוסיפה רונית ומציינת כי המשיכה שלהן לעיר התחזקה לאחר שקראו ראיון שנערך עם יצחק קשת בו הוא ציין שהעיר פתוחה לכל שכבות האוכלוסיה ורוצה להוות מודל לחיים משותפים באהבה, בכבוד ובשלום.

ובזמן הקצר שאתן כאן, אתן חשות בהבדל?

"אנחנו מרגישות שעכשיו אנחנו סופסוף יכולות להגיד מי אנחנו", פוסקת רונית, "וכשאנחנו אומרות שאנחנו זוג אף אחד לא מעיר או אומר משהו על זה, אפילו לא שואלים יותר מדי. התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש. יש פה דתיים, חילוניים, קהילה ברזילאית, קהילה רוסית וכולם מוזמנים לחיות יחד. זה מה שמושך כל כך הרבה משפחות להגיע לחריש ולהתחיל כאן הכל מחדש".

ועדת המכרזים של מנהל מקרקעי ישראל פסלה הצעותיהן של 12 קבוצות חרדיות לרכישת קרקעות לבנייה בחריש עקב תיאום מחירים ביניהן

כבר בחודש נובמבר הועלו טענות שוועד הדיור החרדי יצר קרטל בין כל העמותות החרדיות שניגשו למכרז בחריש, ולפיכך פנתה קבוצת "חריש הירוקה" לוועדת המכרזים מחוז חיפה בבקשה לבטל את המכרז מחשש להתנהלות פסולה ולתיאום עמדות. קבוצות הרכישה החילוניות ובראשן "חריש הירוקה" התלוננו שהעמותות החרדיות פעלו כקרטל, ובמינהל מקרקעי ישראל עיכבו את פרסום תוצאות המכרז עד לעריכת שימוע לנציגים החרדים.

לטענת העותרים, תיאום מחירי ההצעות לקרקע הגדיל את סיכוייהן לזכות ולפיכך עברו אותן עמותות על הוראות המכרז, על חוק המכרזים ועל חוק ההגבלים העסקיים. כעת לאחר מספר שבועות מורטי עצבים הודיעה ועדת המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל כי פסלה את ההצעות של 12 העמותות החרדיות שהתאגדו תחת ועד הדיור החרדי.

כאמור, חריש יועדה בשנים האחרונות להיות עיר למגזר החרדי, וזאת תחת גיבוי ותמיכת הממסד הפוליטי. בנוסף הוחלט, באופן שאינו חוקי, כי בחריש ינתנו שירותים מוניציפליים לחרדים בלבד, החלטה שבוטלה לאחרונה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה. זכייתן של העמותות החרדיות נראתה להן מובטחת, ואולי בשל כך נהגו חלקן מתוך יהירות וזלזול בחוק. על פי עמותת חריש הירוקה, שתיים עשרה העמותות החרדיות הוקמו במקביל ונרשמו תחת אותם עורכי הדין ורואי חשבון תחת ועד הדיור החרדי. בעקבות זאת עלה חשש שוועד הדיור החרדי יצר קרטל משותף בין כל העמותות והוגשה פנייה למנהל מקרקעי ישראל לביטול המכרז. החלטת המנהל היוותה פגיעה חמורה בציבור החרדי אשר קיבל את הדברים בתדהמה גמורה והביאה לזכייתן של קבוצות אחרות של קבלנים ויזמים שזכו בקרקעות במחירים נמוכים עד אפסיים. המשמעות המרכזית של פסילת העמותות החרדיות הינה במניעת הניסיון לסגור את חריש לחרדים בלבד, ובהפיכתה של חריש לעיר הפתוחה לכלל הציבור בישראל.

בעקבות פסילת העמותות החרדיות פרסמה ועדת המכרזים את הזוכים, בהם עמותת דיור בר השגה בחריש ובקציר, קבוצת חנן מור, הקבלנים י.ח דמרי, צ. לנדאו, חברת הבנייה אשדר, חברת דונה וקבוצת "באמונה" שתבנה לציבור הדתי-לאומי. קבוצת א. ג'ברין בניין ופיתוח בע"מ וקבוצת ע.ע. אבו ראס חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ המזוהות עם ש"ס גם נמצאות ברשימת הזוכים, אולם היקף הקרקעות בהן זכו מצומצם יחסית וכעת הן אינן מחויבות למכור לחרדים.

לעומת העמותות החרדיות שהגישו הצעות שנעו בין 30-50 אלף שקל לקרקע ליחידת דיור, מרבית הקבלנים החילוניים כלל לא ציפו לזכות במכרז, ולכן חלקם הגישו הצעות נמוכות עד כדי גיחוך שהגיעו אף למחירים של 10 שקלים לקרקע ליחידת דיור. למרבה התדהמה, בעקבות פסילת העמותות החרדיות זכו יזמים וקבלנים אלו בקרקעות לבנייה ומסחר בחריש במחירים שהציעו. ההערכות כעת הן כי דירות במסגרת עמותות בניה ישווקו במחירים שינועו סביב ה-650 אלף שקל לדירת ארבעה חדרים ודירות מקבלנים ינועו בטווח מחירים גבוה יותר, החל מ-850 אלף שקל.

לאחר מאבק עיקש שנמשך למעלה מארבע שנים, הצליחו תושבי חריש למנוע את הניסיון להפוך את חריש לעיר לחרדים בלבד.  בית המשפט המחוזי בחיפה פסק השבוע לטובת מטה המאבק של תושבי חריש שדרשו לפתוח את העיר לכלל האוכלוסייה ולא לייעדה לחרדים בלבד

בחריש הוקמו תשתיות עירוניות כבר לפני 14 שנים, אולם פיתוח העיר לא צלח ולמקום הגיעו מאות בודדות של משפחות, רובן מהמגזר החילוני והדתי-לאומי. בשנת 2007 החל מהלך ביוזמת ש"ס ונציגה בוועדה הממונה ניסים דהן לקדם את חריש כעיר לחרדים בלבד. לתוכנית זו הוגשו התנגדויות רבות מצד תושבי העיר והסביבה, אך ועדת העררים של המועצה הארצית אישרה את קידום העיר לטובת בינוי עירוני לחרדים בלבד. משמעות ההחלטה היתה שתושבים חילוניים (ותיקים או חדשים) לא יוכלו לקבל שירותים מוניציפליים בסיסיים. היות ותושבי חריש הנוכחיים אינם חרדים, הובילה החלטת הועדה להקמת מטה מאבק כנגד הפיכת העיר לחרדית בלבד.

מטה המאבק פתח במאמצי הדברות למניעת הגבלת העיר לחרדים בלבד, ואף פנה לשר הפנים אטיאס בבקשה להקים עיר מעורבת לחילוניים וחרדים יחד, אך הלה טען כי העיר מתוכננת להיות חרדית בלבד ולא תוכל להיות עיר מעורבת. כתגובה הקימו תושבי חריש מאהל היאחזות בתחומי העיר במחאה על התנהלות משרד הפנים ומשרד הבינוי והשיכון.

תביעה לפתיחת המכרזים לכלל הציבור

בעתירתם לבית המשפט המחוזי בחיפה ביקשו התושבים לפתוח את המכרזים לבנייה בעיר לכלל הציבור. בהתאם למכרזים הוצעו תנאי רכישה נוחים במיוחד היות והקרקע ניתנה בחינם ועלויות הפיתוח סובסדו ברובן על ידי המדינה. כמו כן, נקבע כי זוגות צעירים יהיו זכאים למענקים בגובה של עד 140 אלף ₪ לרכישת דירה בעיר. הבעיה הייתה טמונה בכך שהמכרזים הוגבלו אך ורק לאוכלוסייה חרדית.

בית המשפט קיבל את העתירה וקבע בהחלטה תקדימית שיש לפתוח את המכרזים לכלל הציבור ולהתאים את תכנון התשתיות המתוכננות בעיר לכלל האוכלוסייה. לפיכך, נפתחו המכרזים לרכישת הקרקע ולבנייה בחריש גם לקבלנים ועמותות שאינן חרדיות.

השופטת יעל וילנר ציינה בהחלטתה כי אין מניעה שתהיה התיישבות חרדית בחריש אך יש לאפשר למשפחות המתגוררות בעיר להמשיך לקיים אורח חיים חילוני, ובכלל זה אפשרות לנסיעה בשבת,  קיום מוסדות חינוך חילוני בעיר וכיו"ב.

החלטת בית המשפט יצרה הדים רבים בשוק הנדל"ן בישראל ומשפחות רבות מכלל מגזרי האוכלוסייה הביעו התעניינות בעיר ורצון לרכוש דירה ביישוב. ההערכה היא כי דירות 3 חדרים ימכרו בכחצי מיליון ש"ח ודירות 4 חדרים יעלו כ-700 אלף ש"ח, מחיר הנמוך משמעותית ממחירי הנדל"ן ביישובים אחרים באזור.