פרסום חדש של הלמ״ס מציב את חריש במקום הראשון מבין ערי ישראל בשיעור הדירות בשכירות, העומד על 52.1%. מדובר בעלייה לעומת הנתון הקודם שעמד על 50.5%. במקביל, בדיקה של עסקאות השכירות בעיר מראה כי שכר הדירה בחריש עדיין נמוך משמעותית מהממוצע הארצי בדירות 4 ו־5 חדרים
חריש ממשיכה לבסס את מעמדה כבירת השוכרים של ישראל. לפי הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמה ב־17 במרץ 2026, 52.1% מהדירות בחריש הן דירות בשכירות. זהו השיעור הגבוה ביותר מבין הערים בישראל. ברמה הארצית, שיעור הדירות בשכירות עומד על 29.6% בלבד, כך שחריש נמצאת הרבה מעל הממוצע הישראלי.
הנתון החדש משקף עלייה לעומת פרסום הלמ״ס הקודם: בכתבה שפורסמה בנובמבר 2025, על בסיס נתוני 2023, דווח כי 50.5% מהדירות בחריש היו בשכירות, מקום שני בארץ אחרי מצפה רמון ומקום ראשון בין הערים. כעת, לפי הפרסום המעודכן, חריש נותרה בצמרת והשיעור אף עלה ל־52.1%, בעוד תל אביב־יפו ניצבת על 49.4% וגבעתיים על 42.6%.
מאחורי המספרים מסתתרת תמונת עומק עירונית ברורה: עם הקמתה, דירות נמכרו בה במחיר זול במיוחד שמשך משקיעי נדל"ן מרחבי הארץ. בנוסף, חריש היא עיר צעירה יחסית, שעדיין נמצאת בשלבי התבססות, ולכן חלק גדול מהמשפחות המגיעות אליה בוחרות קודם כל לשכור. ברמה הארצית היו נכון ליולי 2025 כ־892.4 אלף דירות בשכירות, שהן 29.6% מכלל הדירות בישראל, אבל בחריש מדובר כבר ביותר ממחצית ממאגר הדירות. הפער הזה ממחיש עד כמה מודל המגורים בעיר שונה מזה של רוב הרשויות בארץ.
שכירות נמוכה משמעותית מהממוצע הארצי
אלא שלצד שיעור שוכרים גבוה במיוחד, חריש עדיין שומרת על יתרון מובהק במחירי השכירות. על פי נתוני לוח דירות חריש המבוססים על עסקאות בפועל, דירות 4 חדרים בעיר הושכרו בחצי השנה האחרונה בטווח של 3,200–4,200 שקלים בחודש, כשרוב העסקאות נסגרו סביב 3,900–4,000 שקלים. דירות 5 חדרים הושכרו בדרך כלל סביב 4,000–4,500 שקלים.
מול הנתונים המקומיים הללו, פרסומים של הלמ"ס לשלושת הרבעונים הראשונים של 2025, מראים כי שכר הדירה הארצי הממוצע עמד על כ־5,336 שקלים לחודש בקבוצת 3.5-4 חדרים, ועל כ־6,894 שקלים לחודש בקבוצת 4.5-6 חדרים.
במילים אחרות, שכר הדירה בחריש נמוך משמעותית מהממוצע הארצי: בדירות 4 חדרים הפער עומד בדרך כלל על כ־25%–27%, ובמקרים מסוימים מגיע גם לכ־40%; בדירות 5 חדרים הפער גדול עוד יותר, ונע בדרך כלל סביב 35%–42% מתחת לממוצע הארצי.
המשמעות כפולה. מצד אחד, חריש נשארת יעד נגיש יחסית לזוגות צעירים ולמשפחות בתחילת הדרך, כאלה שמחפשות כניסה לעיר חדשה בלי להידרש מייד לרכישת דירה. מצד שני, שיעור כה גבוה של שוכרים מעלה גם שאלות על יציבות קהילתית, על תחלופה ועל עומק ההשתרשות של אוכלוסייה בעיר. הלמ״ס מציינת כי ברמה הארצית ב־13.3% מהדירות השכורות התחלפו שוכרים בין 2024 ל־2025; לגבי חריש אין פירוט ייעודי לנתון הזה בפרסום הנוכחי, אך המבנה העירוני המבוסס מאוד על שכירות עשוי מטבעו לייצר תנועתיות גבוהה אף יותר.
בסופו של דבר, השיעור של 52.1% אינו רק נתון נדל״ני. הוא מספר את הסיפור של חריש כעיר מעבר שנמצאת כבר כעשור בתהליך אינטנסיבי של אכלוס ושינוי. תושבים רבים עדיין חיים בה בשכירות, אבל עושים זאת במחירים שעדיין נמוכים מהממוצע הארצי. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהעיר ממשיכה למשוך אליה אוכלוסייה חדשה וגם אחת הסוגיות שיקבעו איך תיראה חריש בשנים הקרובות.
