עיר נגישה היא עיר שהתושבים בה יכבדו אחד את השני

חריש כעיר חדשה ומתוכננת מן היסוד, מאפשרת יישום ומימוש של נושאים תכנוניים שונים בצורה מיטבית תוך ניצול הידע הנצבר בערים אחרות ותוך עמידה בתקנים והוראות תכנוניות חדשות שבערים ושכונות ותיקות קשה יותר ליישמם. אחד מהדגלים התכנוניים המרכזיים של העיר הוא היותה עיר נגישה באופן מלא, ועל כך למדנו בפגישה שקיימנו עם מהנדס המועצה המקומית, ישראל בן ישראל

לדברי ישראל, כבר בשלב התכנון הושם דגש לעמידה בכל החוקים והתקנות המתייחסים לנושא הנגישות ואף יותר מכך: “ביישום עצמו של הוראות החוק יש מרחב די גדול של איכות היישום וכמות המחשבה ותשומת הלב לפרטים הקטנים, שהרבה פעמים עושים את ההבדל. גם הוראות כתובות אפשר לפרש בכל מיני דרכים, מצמצמות או מרחיבות, וכאן בחריש, בעיקר מתוך אג’נדה מאד ברורה הן של משרד השיכון, בשלבי התכנון של העיר, והן כיום בדחיפה מאד חזקה של ראש המועצה יצחק קשת, אנחנו בהחלט מרחיבים את הפרשנות ויורדים בתכנון וביישום לעומקם של הדברים. משרד השיכון והמועצה נעזרים ביועצי נגישות בכל תהליכי התכנון שמבוצעים בעיר”.

מהי עיר נגישה?

עיר נגישה מאפשרת התנהלות נוחה, בטוחה ושיוויונית לכלל התושבים והמבקרים בה, בכללם אנשים בעלי מוגבלויות שונות. בהיבט הפיזי, מדובר על כך שהמרחב בנוי באופן שמאפשר גם לבעלי מוגבלות לנוע בו ולהתמצא בקלות, בבטיחות ובצורה מכובדת. בהיבט השירות, מתייחסים לכך שתושבי העיר שהינם בעלי מוגבלות יוכלו לצרוך את השירותים השונים המוצעים בעיר, גם מצד המגזר הפרטי, בצורה נוחה ויעילה.

נושא הנגישות העירונית מעוגן במספר חוקים ותקנות המתייחסים להיבטים שונים של תנועה במרחב העירוני, שימוש בתחבורה ציבורית, תקנות בנייה, מתן שירות ועוד. כמו-כן, נקבעו בחוק מועדים שבהם צריך להסתיים יישומן של התקנות השונות.

בחריש הולך הרגל נמצא במרכז

“ראשית, בחריש הולך הרגל נמצא במרכז” אומר ישראל בן ישראל, “העיר תוכננה מראש כעיר ממותנת ומרוסנת תנועה. ברחובות הפנימיים מהירות הנסיעה תעמוד על 30 קמ”ש והתשתית מכוונת לכך. הולכי הרגל על המדרכות ובמרחב הציבורי נמצאים במרכז והכוונה היא לכולם – תינוקות וילדים בעגלות, אנשים מבוגרים עם הליכונים, אנשים בעלי מוגבלות, רוכבי אופניים… התשתית תומכת ושמה במרכז את כולם. מעבר לכך, כשאנחנו מדברים על אנשים בעלי מוגבלות, לא מדובר רק על נכים בכיסאות גלגלים. אנחנו מתייחסים לכל סוגי המוגבלויות – ראיה, שמיעה, מוגבלות פיזית בהליכה".

לאחרונה התקיים בחריש מפגש עם ממונה הנגישות הארצי, אדריכל שמואל חיימוביץ’. מטרת המפגש היתה לבצע תהליך חשיבה משותף, מתוך רצון להבין לעומק ולדון בהוראות השונות שחלקן הן חדשות וייתכן כי מיושמות בחריש בפעם הראשונה בישראל.

עושים את הדברים פעם אחת, כמו שצריך

דוגמא בולטת ליישום יוצא דופן בחריש היא “אבן שפה חריש”. אבני השפה המוצעות היום בשוק לא נתנו מענה מספיק טוב להנמכת המדרכות במעברי חצייה. החוק מגדיר כי על אבן השפה לבלוט ממפלס הכביש עד גובה של 2 ס”מ. מצב כזה מוגדר תקין למעבר של אנשים עם הליכונים לדוגמא, אך גם שני הסנטימטרים האלה הם סוג של מכשול שמקשה על תנועה רציפה עבור אותם אנשים. אז בחריש לא הסתפקו בעמידה בתקן ויצרו יחד עם החברות המסחריות אבן שפה חדשה שזכתה לשם “אבן שפה חריש”. “אמרנו לעצמנו שלא מעניין אותנו התקן, אנחנו רוצים שיהיה טוב. הדגש הוא לעשות את הדברים פעם אחת, וכמו שצריך” מסביר ישראל. במקום גובה של 2.5 ס”מ שמביא לבליטה של עד 2 ס”מ ממפלס הכביש, יצרו אבן בגובה של סנטימטר אחד כך שבפועל יוותרו מילימטרים בודדים מעל מפלס הכביש ויתאפשר מעבר רציף וחלק ונגיש באמת. לאור ההצלחה, לאחרונה אף החל שימוש ב”אבן שפה חריש” בערים אחרות.

מכיוון שחריש היא עיר חדשה ובחירת הפתרונות השונים בתהליך התכנון תשפיע על עשרות אלפי תושבים לשנים ארוכות, חשוב מאד לבחור נכון. לטובת כך, הגדילו לעשות מתכנני העיר ויזמו הקמה של אתר דוגמאות שבו יוכלו החברות המסחריות להדגים את הפתרונות שלהן בתחומים השונים, ובין השאר בתחום הנגישות. מכאן שכל פתרון שיוטמע בעיר כבר נוסה באופן פיזי ונבחן בשטח. לדברי ישראל בן ישראל בחלק מהמקרים אף שינו את התכנון המקורי לאחר שניסו את הפתרונות בשטח.

כיצד תבוא לידי ביטוי הנגישות בחריש?

בחריש ישנה הקפדה על כך שלהולכי הרגל יתאפשר לנוע באותו מישור בכל רחבי העיר ושיהיה סימון ברור באזורים בהם הולכי הרגל בעדיפות על כלי רכב. כשרכב יחצה מעבר של הולכי רגל הנהג ירגיש זאת באמצעות חספוס מובנה בכביש וכך יהיה ברור שאזור זה הוא בעדיפות לתנועת הולכי רגל. במקומות אחרים ימוקמו עמודונים נמוכים שימנעו מעבר רכבים. העמודונים שנבחרו הם גמישים, כך שאם רכב מכופף אותם קצת, הם יחזרו למצב הקודם.

בנושא השילוט נעשתה עבודה יסודית עם מעצב שילוט על מנת להקפיד על כללי הנגישות הנוגעים לבעלי מוגבלות ראייה. בחירת הפונט והרקע בוצעו כך ששמות הרחובות ומספרי הבניינים יהיו בולטים וברורים על רקע הבניין. הקונטרסט עומד בתקני הנגישות לשילוט עירוני וזה לא טריוויאלי בהשוואה למה שנפוץ בישראל כיום.

מוסדות הציבור והחינוך בחריש יהיו מונגשים באופן מלא. בתהליכי התכנון בחריש הושם דגש רב על הנושא הזה. מדובר על בתי ספר וגניילדים, מתנ”סים, בתי כנסת, אזורי מסחר… הכל תוכנן בהתאם לכללי הנגישות המחמירים ביותר.

הפארקים הציבוריים מונגשים גם הם, הן בהיבטי הגישה והתנועה בהם והן בהיבטי שילוב של אנשים וילדים בעלי מוגבלות במתקנים השונים. בתכנון הספסלים לדוגמא השאירו מקום פנוי באמצע לכסא גלגלים בחלק מהספסלים כך שילד נכה יכול להגיע ולהשתלב בישיבה על הספסל. במקרים אחרים הושאר מקום פנוי לצד הספסל. חלק ממתקני המשחקים ומתקני הכושר עצמם יהיו נגישים ויאפשרו שילוב של בעלי מוגבלויות. הגישה היא לא להפריד ולבנות מתקנים ייעודיים בגנים ציבוריים ייעודיים לבעלי מוגבלות אלא לשלבם בגנים הכלליים.

תחנות האוטובוסים יהיו נגישות עפ”י הנחיות משרד התחבורה, שזה אומר שיהיה מספיק שטח פנוי בקדמת התחנה ושטח בתוכה להמתנה עם כסא גלגלים, מפלס התחנה יהיה בגובה המדרכה, תהיה רחבת היערכות וכן סימון ברור של אזור הירידה והעלייה לבעלי מוגבלות על מנת להבטיח שהנתיב לא ייחסם.

גם ברמת פרוייקטי המגורים עצמם ישנה הגדרה ברורה של שיעור נדרש של חניות נכים למשל והבניינים נדרשים לעמוד בתקני נגישות שונים בהתאם לחוק.

אלה רק מספר דוגמאות לנושא הנגישות שכאמור ניתנת לו התייחסות מיוחדת בחריש הן בדחיפת משרד השיכון והבינוי והן בדחיפה מיוחדת של ראש המועצה יצחק קשת ושל מהנדסי הוועדה המיוחדת והמועצה. הגישה בחריש כפי שמגדיר זאת ישראל בן ישראל היא ש”אנשים בעלי מוגבלות ייכנסו תמיד בדלת הראשית. לא מהצד ולא בנתיב עקיף”. עוד מוסיף ישראל שבראייתו “עיר שמכבדת את בעלי המוגבלות מביאה לכך שהתרבות הפנימית בה היא מכבדת יותר וזה נוגע לכלל התושבים. תושב שלומד לכבד בעלי מוגבלות במרחב הציבורי יכבד גם את שאר התושבים וזה משפיע לטובה על העיר כולה”.