טרם מלאו חודשיים מאז בחירתו לרב העיר, וכבר מצא עצמו הרב אשר זגדון בליבה של סערה סביב סגירת המשחקייה בשבת. זגדון מבהיר כי בניגוד לשמועות, הוא לא התערב בסגירת העסק. הוא מכיר בצורך של הציבור החילוני בשירותים ועסקים, כמו הקאנטרי, שיפעלו בשבת, ולתפישתו, הוא "הרב של כל תושבי העיר ולכולם יש מקום בחריש"
בשבוע שעבר, 50 יום בלבד לאחר שנבחר לתפקיד רב העיר חריש, מצא עצמו הרב אשר זגדון במרכזה של סערה ציבורית. מצד אחד, בג״ץ דחה את העתירה שהוגשה נגד הליך בחירתו והותיר את המינוי על כנו; מצד אחר, תמונה שבה הוא נראה יושב עם בעלי משחקיית White Pool, עם ההודעה על סגירתה בשבת, הציפה מחדש את החששות של חלק מהציבור החילוני מפני שינוי הסטטוס קוו בעיר.
זגדון מבקש להציג תמונה שונה מזו שהצטיירה בפרסומים. לדבריו, הוא אינו רואה את עצמו כרב של מגזר מסוים, אלא כרב של כלל תושבי חריש. "לתפישתי, יש מקום לכולם בחריש. כשאני אומר לכולם, אני מדבר גם על אלה שמגדירים את עצמם הכי חילונים. אני גדלתי איתם, אני מכיר אותם ואוהב אותם. ודאי שלא אני אהיה זה שיגרום לזה שהם לא יוכלו לגור פה. להפך, אצלי הם מקובלים ואהובים כמו שהם".
אני מאמין ב'חיה ותן לחיות'
סערת White Pool הייתה למעשה טבילת האש התקשורתית הראשונה שלו בתפקיד. המשחקייה, שפעלה בשבת במרכז שפיר בשכונת בצוותא, עמדה לפני כמה שנים במוקד מאבק חריף בין קבוצות חילוניות וחרדיות בעיר, שאף הצריכה נוכחות משטרתית. זגדון מדגיש כי באותה תקופה בחר במודע שלא לקחת חלק במאבק. "המחלוקת הייתה של הקיצוניים בשכונת בצוותא. ביקשו שנגיע ונמחה שם, ולא לקחנו בזה חלק בכלל. אני לא בעד המחלוקות, אני בעד למצוא את הדרך להסתדר".
הרב זגדון מדגיש כי זו לא הייתה אדישות אלא עמדה עקרונית. "אם משחקייה פועלת בשבת בלי להפריע לאחרים – מה הבעיה? אני מאמין ב'חיה ותן לחיות'".
לדבריו, הוא לא הכיר קודם את בעלי המשחקייה, לא ביקר במקום ולא היה מעורב בהחלטה לסגור בשבת. מי שפנה אליו, היה חבר המועצה דוד פינקל, שאמר לו כי בעל העסק החליט לסגור, ומעוניין שהרב יגיע לברך אותו ואת העסק.
"ניגשתי לשם בתמימות", מספר זגדון. "אמרתי שאגיע לרבע שעה, אברך אותו ואחזור". רק במהלך המפגש, לדבריו, שמע לראשונה את סיפורו של בעל העסק ואת טענתו כי הפעלת המקום בשבת לא הייתה כלכלית עבורו. זגדון מוסיף כי לא ידע שהתמונה שצולמה במקום תפורסם ולא הבין מראש את המשמעות הציבורית שתינתן לה.
בעקבות הפרסום פנתה ראשת האופוזיצה שני גרינברג לעירייה בדרישת מידע רשמית, שנועדה לברר מה היה חלקם של זגדון ושל פינקל במגעים עם בעלי המשחקייה, באיזו סמכות פעלו ומה סוכם במסגרת הפגישה.
"אם המשחקייה רוצה לפתוח בשבת – שתפתח"
הביקורת הציבורית שהתעוררה עם פרסום התמונה נגעה בעצב חשוף, המאבק על עיצוב המרחב הציבורי בשבת בעיר. אך דווקא בשל כך, זגדון מבהיר כי הוא מאמין שבעיר מעורבת כמו חריש יש צורך במתן מענה גם לציבור החילוני בסופי השבוע.
"לפי תמהיל התושבים זה מה שצריך להיות", הוא אומר. "אם המשחקייה רוצה לפתוח בשבת – שתפתח. מי שרוצה לבוא למשחקייה, ימצא אותה פתוחה". לדבריו, פתיחת עסקים ופעילויות בשבת אינה זרה לו. "אני באתי מרמת השרון. הרבה מאוד עסקים פתוחים בשבת, והמון מהפעילויות החברתיות נעשו בשבת. זה מובן לי שזה נחוץ".
עם זאת, הוא מוסיף כי ראוי שהפעילות תתקיים באופן שאינו יוצר חיכוך מיותר עם הציבור הדתי. מבחינתו, ההחלטה אם לפתוח עסק בשבת צריכה להישאר בידי בעלי העסק ובידי הגורמים המוסמכים בעיר.
הסוגייה מקבלת משמעות רחבה יותר כאשר השיחה עוברת לקאנטרי העירוני העתידי. בפוסט שפרסמה גרינברג, היא הזהירה מפני הסלמה: "היום המשחקיה, מחר הקאנטרי". האם רב העיר מתנגד לפתיחת הקאנטרי המתוכנן בשבת?
זגדון מבהיר כי הוא אינו שולל זאת. להפך, הוא אומר כי הקאנטרי צריך לתת מענה לציבור החילוני. "ברמת השרון יש קאנטרי ואפילו בריכה עירונית שעובדים בשבת. הדבר הזה לא זר והוא מקובל", הוא אומר. "אני רואה כל מתקן בעיר, בעיקר קאנטרי, כמתקן שצריך להתאים לכולם".
לדבריו, לצד פתיחת המתקן בשבת, נדרש לתת מענה גם לציבור הדתי, למשל באמצעות שעות רחצה נפרדות. עם זאת, הוא מדגיש כי אינו מתכוון להתערב בהחלטה המוניציפלית עצמה. "לא התערבתי ולא אתערב, כי זה לא התפקיד שלי. אני רב עיר, אני לא ראש עיר ולא פקח. איפה שאין לי סמכות, אני אפילו לא אנסה להשפיע על בעלי הסמכות".
מ"מעוז חרדי" ל"רב של כולם"
החששות בציבור החילוני כלפי כוונות זגדון לא נובעים רק מאירועי השבוע האחרון. ב־2019 יוחסה לו האמירה כי חריש היא "מעוז חרדי", אמירה שחלק מהציבור החילוני לא שכח.
זגדון מסביר כי הדברים נאמרו בהקשר שונה, בתקופה שבה חריש תוכננה בתחילה עבור הציבור החרדי ובצל פעילות עמותת "לעבדך באמת", שאותה הוביל. לדבריו, העמותה ארגנה קבוצות דיור והתארגנויות שבאמצעותן למעלה מ-1,600 משפחות רכשו דירות בעיר.
לאחר פסילת ההתארגנות החרדית המרכזית בבג״ץ, הקבוצה שהוביל המשיכה לפעול בנפרד וזכתה במתחמים בעיר. לדבריו, כאשר נוצר רושם שחריש תהפוך לעיר חילונית בלבד, הוא ביקש להבהיר שהיא תישאר מתאימה גם לציבור החרדי. "כשפורסם שחריש תהיה חילונית ולא יהיה פה חרדי אחד, אמרתי: חריש כן תישאר מתאימה לחרדים. לא רק חרדית, אבל גם".
כיום הוא מבקש לנסח את היחסים עם הציבור החילוני במונחים אחרים. "תושב שלא ירצה להכיר בי ולא ירצה לפנות אליי – זכותו. הוא גם לא ירגיש אותי", הוא אומר. "אבל מי שירצה אותי, אני אהיה חייב להמציא את עצמי אליו ולצורך שלו: ברית מילה, חופה, חלאקה, שלום בית. אני מחויב להם, הם לא מחויבים לי".
לדבריו, אין לו כוונה להשפיע על אורחות החיים של תושבים בעיר. "אני לא מנסה לשנות אף אחד, ממש לא", והוא מדגיש שפרשת המשחקייה חרתה לו מאוד: "בדרך בה הדברים התפרסמו, הציבור קיבל תחושה, שחלילה, העיר הולכת לכיוון אחר ואולי אין להם מה לחפש פה. וכשאני שומע שיהודי עוזב את העיר, זה מצער אותי, כי מבחינתי, כל היהודים שגרים פה אהובים ורצויים וצריכים להישאר כאן".
המערכת עדיין נבנית
לצד ההצהרות, זגדון מודה כי המערכת שאמורה לתמוך בעבודתו עדיין בשלבי הקמה. אין לו עדיין לשכה קבועה או מערך פניות מסודר, והפניות מגיעות אליו ישירות או דרך בני משפחה, גבאים ואנשי קהילה.
לדבריו, בחודשים הקרובים הוא מתכנן להקים פורומים מקצועיים ומפגשים עם קבוצות מגוונות בעיר. בין היתר כבר החל לקדם פורומים בתחומי הכשרות, הטהרה, העירובין, בריתות, שלום המשפחה וקירוב לבבות. "המטרה שלי היא שתוך שנתיים יהיו פורומים פעילים, ושהכול יפעל גם בלעדיי, אבל בהנהגה ובעידוד שלי".
אחת המטרות המרכזיות שהוא שם לעצמו היא להעלות את איכות שירותי הדת לתושבי העיר. בעיר פועלים כ־80 עסקי מזון וכ־20 משגיחי כשרות. הוא מבקש לחזק את הכשרות הבסיסית ולהקים מסלול מהדרין עירוני, ללא תשלום נוסף מעבר לתשלום הרגיל, מהלך שעשוי לחסוך לבעלי העסקים מאות שקלים מדי חודש. במקביל, הוא מבקש לשפר את הנגישות, הניקיון והיחס במקוואות הטהרה ולחזק את הקשר בין הרבנים לבין מערכות הרווחה והמשפחה בעיר.
מעל לחלוקה של קואליציה-אופוזיציה
זגדון מזוהה עם דרכו של הרב עובדיה יוסף ועם הציבור הספרדי־חרדי, ונבחר בתמיכת הקואליציה המקומית, אך הוא מדגיש כי אינו רואה את עצמו מחויב למפלגת ש״ס, אלא לשם בלבד. לדבריו, לאחר בחירתו הוא מבקש לפעול בממלכתיות ומחוץ לחלוקה שבין קואליציה לאופוזיציה.
הוא מודע לכך שכל מהלך שלו יבחן בעיניים חוקרות, ומבקש מהציבור החילוני לשפוט אותו דרך השטח: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך", הוא אומר ומדגיש, "בסוף הדברים ייבחנו במציאות לא במילים או הצהרות". עבור הציבור החילוני, המבחן של רב העיר יהיה פשוט: אם יצליח להרחיב את שירותי הדת למי שמעוניינים בהם, מבלי שתושבים שאינם זקוקים להם יחושו שאורח חייהם נדחק הצדה.
