טור אישי: חריש – כאן בונים, לא רק בניינים

לא רק הבניינים בחריש נבנים בקצב מסחרר. הקהילה הצומחת דומה גם היא לאתר בנייה, שטומן בחובו סכנות וקשיים ומצד שני הזדמנות ייחודית לעיצוב והקמה של מרחב חדש ומשותף

ההתפתחות המואצת של חריש והתחלות הבנייה הנרחבות הופכות את העיר שלנו, ככל הנראה לאתר הבנייה הגדול בישראל. רעש פטישים, פועלי בניין, גדרות לאתרי בנייה ושלטי 'סכנה – כאן בונים' הם מחזה נפוץ אצלנו. בנסיעה בכבישי העיר אנו חולפים על פני אינספור שלטי אזהרה הנושאים את הכיתוב 'סכנה' ואילו שלטים אחרים נושאים את הכיתוב המתון יותר, ומשתמשים במשפט 'זהירות – אתר בנייה'. לדעתי, ההבדל בניסוח הוא מהותי ומיד אסביר מדוע.

לפני מספר שנים שמעתי הרצאה בנושא זוגיות שעסקה בזוגיות טרייה ובמאמץ וההשקעה הנדרשים להקמת משפחה. ההזדמנויות והסכנות בבניית משפחה הן בעיני כמו באתר בנייה: חופרים יסודות; בונים קומה ועוד אחת; לפעמים טועים, הורסים ובונים מחדש; וקיים סיכון להיפצע בתהליך. לפעמים כואב והתהליך מעייף ולא תמיד רואים את האופק של סיום הבנייה, במיוחד אם חשים לעיתים שהרצפה עקומה והקירות סוגרים…

לא פשוט לבנות תא משפחתי וגם לא פשוט לתחזק אותו. לפעמים צריך לעשות שיפוצים ובני הזוג צריכים להיזהר לא ליפול ממרפסת חסרת מעקה או מקומה גבוהה שטיפסו אליה. כשמשקיעים את הלב והנשמה בתא המשפחתי, קריסה של קיר או גילוי רשלנות בהחלט יכולים להיות מסוכנים וגורליים.

ענין עם פועלי בנין

ואיך כל זה קשור לחריש? ובכן, חריש עבורי כרגע היא אתר בנייה עצום והקהילה בה היא כמו תא משפחתי גדול מאוד, שבונה את היסודות והבסיס של הבית החדש שלו. דתות שונות, שפות שונות, גילאים שונים, השקפות עולם שונות – כל אלה צריכים לגור בכפיפה אחת, בקהילה אחת. עלינו לבנות בזהירות את המרחבים המשותפים לצד המרחבים הנפרדים לכל אחד.

הבחירה היא שלנו – האם לראות באתר הבנייה העצום הזה סכנה בלבד ולוותר, או לראות דווקא את ההזדמנות המדהימה להקים ולעצב את ביתנו, את הקהילה שלנו לשנים קדימה.

כלים לבנייה נכונה

השותפות בעיצוב הבית, הבניין והקהילה מתחילה בשיח מכבד, מכיל וכזה המאפשר מקום לכולם, ללא בריונות ושיימינג. בשיח הזה צריכות לעלות לדיון השאלות המהותיות: מהו החלום שלנו? איך אנחנו יכולים יחדיו להגשים את החלום הזה וליהנות מהדרך?

השותפות שלנו באה לידי ביטוי גם בעזרה הדדית: סיוע בטרמפ, מסירת חפץ, שיתוף במידע ומעשים טובים נוספים – שלשמחתי, תושבי חריש מתגלים כ'אלופים' בהם.

ולבסוף, השותפות שלנו היא פשוט להיות יחד, בנחת ובאווירה טובה. על מנת שבית יצמח להיות מקום שטוב וכיף לחזור אליו, כל אחד מאיתנו צריך חוויה טובה וחיוך של מישהו אוהב. לכן, בואו נקדים ונאמר ברכת שלום ברחוב האחד לשני, נגלה נדיבות ואדיבות בנהיגה בכבישים, נבלה זמן איכות משותף בפארקים, בלובי של הבניין ובארועי תרבות שונים, נשמור ונתחזק את השטחים הציבוריים (כי הם שלנו) וננהג בסבלנות אחד בשני – כמו בבני משפחה.

אני חיה בסרט? יכול להיות… כבר אמרו לי לא פעם שאני תמימה, אבל אני בונה בחריש את בית החלומות שלי ובידי הבחירה לעצב אותו.

בחרו כעת את השלט שילווה אתכם בבנין אתר חייכם. במה בחרתם? ב'סכנה – כאן בונים' או ב'זהירות – אתר בנייה'? הבחירה הזו תעצב את המציאות שלכם ואת העיר שלנו.

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

על הפארק בחריש - חנן מור

טור אישי | פירמידת הצרכים של חריש

מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת עדיין בשלב הבסיסי ביותר, אבל בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר

בתמונה: צילום משותף של דיירי הבניין שלי שצולם עבור פרוייקט "שכנות טובה בחריש"

שעת לילה מאוחרת, חוזרת ממפגש של פורום מובילי התנדבות בחריש (יש דבר כזה, כן…) ופוגשת בכניסה לחניה את השכן. שואלת מה שלומם, אומרת תודה על העזרה היומיומית שלהם בלקחת את אחד הילדים שלי לגן ומציינת בשמחה איזה כייף שהקהילה פה היא כזאת מדהימה ומחבקת. למרות שבעלי בקבע ובפועל אני לבד עם הילדים, אני מרגישה מוקפת בחברים שהם כמו משפחה, ויודעת שכשאצטרך- יש מי שיעזור.

השכן מסכים איתי שבאמת יש פה משהו מאוד מיוחד ואומר שזה מה שמחזיק אותם כאן! מזה זמן הם שוקלים לחזור למרכז כי הנסיעות היומיומיות לתל אביב מתישות, כי אשתו לא מוצאת עבודה וכי הם לא מספיק מרוצים מבית הספר. אבל החווייה הקהילתית בחריש היא משהו אחר! הילדים שרצים בין הבתים של השכנים ומשחקים ביחד בגינה בטרמפולינה; הישיבה על בירה בערב אצל השכנים בבניין ממול; סעודת השבת המשותפת; האפשרות לשבת בסלון אחד ולהשאיר דלתות פתוחות בין שתי הדירות; מפתחות הדירה שנמצאים קבוע אצל שכן למקרה שמגיע ספק כלשהו וצריך לפתוח לו…

להבנתי מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת בשלב הבסיסי ביותר. אנשים זקוקים לשרותים בסיסיים- מבנה, כביש, תחבורה ציבורית, תעסוקה, נותני שירותים זמינים, מוסדות חינוך טובים לילדים ובטח יש עוד דברים בסיסיים שפספסתי. המציאות כיום היא שחלק משמעותי מהצרכים האלה עדיין לא קיבל מענה מושלם.

חלקנו עם יותר אורך נשימה וחלקנו קצת מאבדים את הסבלנות והקושי מציף. אך יחד עם זאת, מה שמשאיר לא מעט אנשים כאן שמוכנים לנסות, להתאמץ, לסבול עוד קצת, הוא המענה שמקבלים בתחושת השייכות והאהבה למקום ולקהילה. המשאבים שמושקעים בקהילה הם אדירים, הרצון של כל אחד ליחסי שכנות טובים ולחברה משפיעים על המעשים היומיומיים של כל אחד. העובדה שמי שמגיע לפה מרגיש חדש רק לשבוע מבטלת את תחושת החשש והפחד להכנס לחברה מגובשת ולחשוש שלא יקבלו אותי. פשוט כי יש לי את האפשרות לגבש לעצמי איזו חברה שאני רוצה.

בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר. יש כאן הזדמנות אפילו להגיע לשלבים המתקדמים של מימוש עצמי. כשאדם מגיע עם יוזמה, עם רצון לשנות, עם עסק להקים, עם מתנה חדשה לעולם. כאן מחכה לו עיר חדשה, שהיא דף לבן והוא יכול לקפוץ למים ולהגשים חלום.

אז נכון שיש עוד עבודה לעשות ובטח ובטח שהצרכים הבסיסיים ביותר חייבים לקבל מענה. אבל יש אפשרות לקחת את הייחודיות של הלך הרוח כאן ולעבוד בשיתוף פעולה על יצירת המענה (על זה ארחיב אולי בפעם אחרת…).

תושבי חריש הקיימים – אתם הגיבורים בעיני. אתם מוכיחים שלאנושות יש כח להתגבר הרבה מעבר לצרכים פיזיים ואני מאחלת לכם ולי לקבל מענה מהיר ואיכותי בהקדם בכל הדברים שמאתגרים אותנו ביומיום.

תושבי חריש העתידיים – תהיו מוכנים לפגוש קהילה מדהימה ואכפתית ותגיעו עם הרבה סבלנות והכלה לזה שלא בונים עיר ביום.

ולמתלבטים – קחו בחשבון שלא הכל מושלם. שאם אתם מחפשים נטו חסכון כלכלי חשוב לשכלל את העלויות הנוספות של נסיעות, ארנונה יחסית גבוה ומחירי מחיה יחסית גבוהים של עסקים מתחילים. אבל אם אתם מחפשים מקום לצמוח בו, להרגיש שייכות ולהגשים בו חלומות – בואו לחריש!
מצפים לכם באהבה.

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

אשדר חריש