“מאמאנט חריש זה הרבה יותר מספורט”

קבוצת הכדורשת המקומית הצטרפה לראשונה לליגת מאמאנט בחדרה. ההפסד במשחק הראשון רק מחזק את ידיהן והן נושאות עיניים לעתיד הכולל הקמת ליגה עצמאית בחריש. בינתיים, הן נהנות לשחק וזוכות בכל היתרונות של חברותא נשית. “אני אוהבת את ה’ביחד’ שיש לנו בקבוצה. זה אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת”

מימין (עומדות): גילה מיניווב, אייר סולומון, ורד לחמי, דפנה בן-שטרית פניגשטיין ועופר ניר. (כורעות): אוריה ודבקר, שרית עמוסי, מור שטיין, יהודית סלחי, זיו חיים. צילום: אורן קלר

קבוצת הכדורשת נשים של חריש קיימת כבר שלוש שנים, אבל רק לאחרונה נרשמה לליגת מאמאנט חדרה והחלה לשחק באופן תחרותי. השבוע, במשחק הבכורה שלה בליגה, רשמה הקבוצה הפסד אבל לא ניתן היה למצוא ולו צל של אכזבה על פניהן המחייכות של חברות הקבוצה.

מאמאנט חריש כדורשת צילום: אורן קלר
קבוצת הנשים הראשונה של חריש בכדורשת הסנונית הראשונה של הספורט הנשי בעיר.

זה היה המשחק הראשון שלנו אי פעם במסגרת תחרותית”, מסבירה מור שטיין (33), קפטנית קבוצת מאמאנט חריש. “רוב הבנות מעולם לא היו במעמד כזה. לא הכרנו את היריבות, לא ידענו מה נקודות התורפה שלהן. אנחנו הכי צעירות בליגה, ובכל זאת הצלחנו לנצח מערכה אחת מתוך שלוש. בעיני זה מדהים. למרות ההפסד, האנרגיות בקבוצה מטורפות”.

בקבוצת הכדורשת של חריש משתתפות 12 נשים. תשע מתוכן נרשמו לליגת מאמאנט והן עשו זאת בדקה ה-90, חודש לאחר פתיחת העונה. משחק הפתיחה של הליגה שהתקיים במוצ”ש האחרון שובץ בהתראה קצרה מאוד כך שדווקא מור, הקפטנית, נעדרה ממנו. מי שכן הייתה שם היא דפנה בן-שטרית פניגשטיין (33), גננת במקצועה ואם לשתי בנות ובעלת ותק של כשנתיים וחצי בחריש. “אני משחקת כדורשת כבר חמש שנים, עוד מתקופת מגורי בכפר סבא, וגם שם שיחקתי בליגת מאמאנט”, משתפת דפנה. “עבורי זו השנה השלישית בקבוצה של חריש, אבל רוב הבנות ששיחקו במוצ”ש היו חדשות. יחסית לפעם ראשונה זה היה משחק נהדר. ניצחנו מערכה אחת מתוך שלוש בכבוד רב”.

דפנה בן-שטרית פניגשטיין מאמאנט חריש כדורשת צילום: אורן קלר
דפנה בן-שטרית פניגשטיין מוותיקות הקבוצה

הרבה יותר מספורט

כשמור הקפטנית לא מוסרת כדורים מתחת לרשת היא עוסקת במניעת אלימות, סמים ואלכוהול במועצה האזורית מנשה. היא נשואה ואם לשתי בנות, מתגוררת בחריש כשנה וחצי, למרות שהיא גדלה באזור ומרגישה הרבה יותר ותיקה.

“אני לא מגדירה את עצמי כספורטיבית”, היא צוחקת. “אני פשוט אוהבת את המשחק. רציתי להצטרף ברגע ששמעתי שיש קבוצה בחריש, אבל הייתי בהריון אז נאלצתי להמתין. ברגע שהסתיימה חופשת הלידה הצטרפתי לקבוצה ואני מרגישה שהגשמתי חלום. בהמשך מוניתי לקפטנית, ובמסגרת התפקיד אני מעודדת את הבנות, מדרבנת ומניעה אותן”.

מה משמעות הקבוצה בשבילך?

“מאמאנט חריש זה לא רק ספורט. זו ראייה קהילתית של המקום שלנו, הנשים. בעיני זה מאוד מקדם נשים ומאפשר להן לעסוק במשהו ספורטיבי מקצועי לצד המשפחה ובתוך הקהילה. הכי כיף לי לראות את הגברים והילדים הולכים יחד למשחקים ורואים את אמא, את האשה, על המגרש. כלומר, לא הנשים באות לעודד את הגברים אלא להיפך. אני מאוד תומכת בזה”.

מור שטיין מאמאנט חריש כדורשת צילום: אורן קלר
מור שטיין, קפטנית הקבוצה:”לא הנשים באות לעודד את הגברים אלא להיפך. אני מאוד תומכת בזה”

“אני אוהבת את ה’ביחד’ שיש לנו בקבוצה”, מוסיפה דפנה, “זה אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת. מדי פעם יש בנות שמצטרפות, יש שעוזבות, אבל הגרעין קבוע ומגובש. גם אם פספסת כדור או לא תפסת והכדור יצא החוצה – העיקר ליהנות. זו הסיבה שאנחנו באות: להוציא אנרגיה, לשמוח. הניצחון הוא לא העיקר”.

בעוד שנתיים תהיה בחריש ליגה

“חלק גדול מהתחושה המלוכדת שיש בקבוצה נוצר בזכות עופר, המאמן שלנו”, ממשיכה מור. “עוד לפני המשחק והטכניקות, הוא עובד איתנו על בניית הקבוצה עצמה, על עידוד ופרגון הדדי. אני חושבת שהנוכחות שלו תרמה באופן משמעותי להחלטה שלנו להצטרף לליגה ולהפוך מחוג כדורשת לקבוצה תחרותית ממש”.

“לדעתי, לליגת מאמאנט פנימית של חריש לבדה, שתהיה מורכבת ממספר קבוצות שתתחרינה ביניהן בתוך העיר מבלי לצאת החוצה, יש פוטנציאל עצום”. מפרט עופר ניר (63), מאמן הקבוצה. הוא בן קיבוץ מענית הסמוך, מתגורר בחריש מזה כשנה וחצי. עם ניסיון של תשע שנים כשחקן כדורעף בקבוצת הפועל המעפיל (אלופת המדינה 14 פעמים), למעלה מ-33 שנים באימון כדורעף ויותר מעשור בליגת מאמאנט, עופר מאמין שקבוצת הנשים של חריש בכדורשת היא רק הסנונית הראשונה של הספורט הנשי בעיר.

עופר ניר מאמאנט חריש כדורשת צילום: אורן קלר
עופר ניר, המאמן: “הקבוצה היא מנוף לקידום חברתי בהיבטים שלא קשורים רק לספורט”

“הקבוצה היא מנוף לקידום חברתי בהיבטים שלא קשורים רק לספורט”, טוען עופר. “הבנות הופכות מעורבות יותר בקהילה בתחומים מגוונים. יש כאן מספיק נשים כדי ליצור כוח ספורטיבי משמעותי, ובעוד שנתיים או שלוש, כשכבר תהיה כאן ליגה של קבוצות שכולן מחריש, יתבהר כמה כוח יש לקהילה הזאת”.

“נשמח לקבל לשורותינו בנות חדשות”, מציינת מור. “אמנם יש לנו כרגע מספיק בנות כדי להתחרות בליגה, אבל תמיד יש מקום לשחקניות חדשות. אם מישהי, שקוראת את השורות האלה, מעוניינת להכיר אותנו ולשלב כושר עם הנאה וחיוך, היא מוזמנת. יש מקום לכולן”.

כל אמא יכולה

עד להשלמת הבנייה של אולם הספורט בחריש שעתיד להיות מוכן במהלך שנת 2020 מתאמנת קבוצת הבנות באולם הספורט של קיבוץ מענית. “אנחנו מתאמנות שם פעם בשבוע בקביעות. בנוסף, מדי פעם מתקיימים משחקי ידידות שהם מעין אימון משותף ולא-תחרותי של קבוצות מתחרות”.

מאמאנט חריש כדורשת צילום: אורן קלר
אימון בקיבוץ מענית. ממתינות לאולם הספורט של חריש שיחנך בשנה הבאה

האם נראה גביע בחריש? בתשובה לשאלה זו עונה מור בנחרצות: “כן!”. דפנה לעומתה מעט יותר זהירה, ומסבירה: “מכיוון שזו השנה הראשונה שלנו בליגה, רוב הסיכויים שזה לא יקרה; אבל נעשה מאמצים כדי להביא את הגביע בשנה הבאה”.

“הסלוגן של מאמאנט הוא ‘כל אמא יכולה’, מוסיף עופר, “ובהחלט כל מי שמעוניינת יכולה להצטרף. לא משנה אם יש לה רקע בספורט או לא. כל מה שצריך הוא מוטיבציה ללמוד, עמידה בזמנים, הקפדה להגיע לכל אימון – וכל אחת יכולה לעשות את זה”.


אשדר חריש

חלומות חריש - שכונת הפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“הילדים כבר התרגלו לעובדה שלאבא שלהם יש מקצוע מיוחד”

מה משותף למתורגמן לשפת הסימנים, אומן רב תחומי המתמחה בקקטוסים ושחקן המגלם דמויות אהובות על ילדים? במבט ראשון לא תמצא קווי דמיון בין טל אייזנמן, מתן בלס וליאור דאוטקר, אולם שלושתם תושבים חדשים בחריש העוסקים במקצועות ייחודיים ונהנים מכל רגע

אמרתו הידועה של אנרי ז’נסון, סופר ועיתונאי צרפתי:  “כל מקצוע שאיננו גורם לשכוח את העבודה, הוא עבדות”, מוצא את טל אייזנמן, מתן בלס וליאור דאוטקר בדיוק במקום הנכון. עבורם, מקור הפרנסה הוא גם מקור להנאה גדולה. שלושתם, תושבי חריש ובעלי מקצועות ייחודיים, יש שיאמרו לא יציבים, אבל אוהבים כל רגע, גם כשאמא שואלת: “נו, מתי כבר תמצא עבודה נורמלית?”. מה משך אותם למקצוע וכיצד הם מתמרנים בין עבודה, משפחה וקהילת חריש?

“מה לעזאזל הם אומרים שם בבועה הזו בטלוויזיה?”

טל אייזנמן
כך אומרים ‘אשה’ בשפת הסימנים. צילום תמונה ראשית: ניקול קוזנצוב

טל אייזנמן (40), מתורגמן לשפת הסימנים, מתגורר בחריש ארבעה חודשים בלבד אליה עבר מטבריה. הוא נשוי ואב לשלושה ואת הדרך למקצועו הייחודי עשה כמעט במקרה.

“תמיד סקרן אותי לדעת מה לעזאזל הם אומרים שם בבועה הזו בטלוויזיה?”, הוא מסביר. “כשלמדתי באוניברסיטת תל אביב, כמעט ונרשמתי לקורס בחירה בשפת הסימנים, אבל זה לא התאפשר לי בגלל מערכת השעות אז בחרתי במקום זאת ביוגה. אמרתי לעצמי שיום אחד אני עוד אעשה זאת –  וזה קרה”. טל מספר שבנו בכורו, יהונתן, נולד עם לקות שמיעה והמצב שימש לו כזרז ללימודי שפת הסימנים.  “למדתי קורס בסיסי בעמותת ‘שמע’ לכבדי שמיעה. ככל שחלף הזמן התאהבתי בשפה הזו ורציתי לסמן כל מילה שאמרתי. שנים מאוחר יותר, עברתי הכשרה מקצועית והפכתי למתורגמן. היום אני יכול לדבר ולסמן עם האצבעות תוך כדי. אני עושה את זה כבר מבלי לשים לב”.

כמה קשה זה? “לא קשה בכלל. אבל כמו בכל שפה אחרת חשוב להתמיד ולתרגל. אתה לא יכול להגיע לרמת שיח גבוהה עם אנשים חירשים מבלי לתרגל עם עצמך ואיתם. גם היום, שלוש שנים אחרי לימודי השפה אני לא יכול להגיד לך שאני שולט בה באופן מלא. השפה הזו כל הזמן מתחדשת ומשתנה בעקבות התפתחות הטכנולוגיה ותהליכים חברתיים נוספים. מרתק לראות כמה אוצר המילים שלה מתרחב ומתעשר”.

מהו האתגר המרכזי בעבודה? “אין ספק שנדרשת הקשבה רבה בזמן התרגום ולפעמים, אתה צריך  גם להעביר עם סימני הידיים גם את ההערות בחלל הכיתה ואת רעשי הרקע מסביב”.

טל אייזנמן
מתרגם בשיעור כימיה גם את ההערות ורעשי הרקע

היית ממליץ לאחרים לבחור במקצוע הזה? “זה מקצוע מעניין ומאוד דינמי. קשה להתפרנס ממנו כמקצוע יחיד אך כיום ישנו חוסר גדול במתורגמנים, כך שתמיד קיימת עבודה בתחום”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש? “עברתי לחריש כדי להתקרב למרכז ולרכוש לקוחות חדשים מהאזור, אבל אני מוצא את עצמי ממשיך ומשרת את הלקוחות בצפון הארץ שמתקשים להיפרד ממני גם בשל המחסור העצום במתורגמנים. המשמעות שאני במשך שעות רבות מחוץ לבית ועל הכביש”.

לאונרדו ואני

מתן בלס
מתן בלס

מתן בלס (31) הוא אמן ויוצר רב תחומי המתגורר בחריש שנה וחצי. הגדרות מעורפלות כאלה תמיד מעוררות את השאלה, מה בעצם הוא עושה ביומיום? מתן משיב: “ממתנות חתונה ועד יצירת ריהוט עץ מחומרים טבעיים. עציצים, ציורי קיר, ברכות מסוגננות, כתובות מקליגרפיה בכתב-יד, סקולנטים ועוד. אני פתוח לדרישות משוגעות וייחודיות של הלקוחות שלי. ארוסתי, לירון קוראת לי “הפרויקטור” כי אין משהו שמבקשים ממני ואני לא יודע לעשות”.

האם ניתן להתפרנס מאומנות במדינה שלנו? “בוודאי. אם אתה טוב ויש לך מה להציע, אנשים מזהים את זה. אני מודה שצריך גם אומץ וקשרים”.

מה זה “סקולנט” למי שלא מכיר?

סוקולנטים קקטוסים
מוכר קקטוסים בעציצים מעוצבים

“‘סקולנט’ הוא קקטוס. ‘הסקולנט’ זקוק למעט מים ושמש ולא נדרש לטיפול מיוחד. אני משתדל להעניק לו נופך אומנותי – לשתול אותו בכלים מיוחדים שאני יוצר מעץ, בטון וחומרים ממוחזרים. יש דרישה בשוק לקקטוסים ואני שמח שהעסק החדש הנישתי בתחום ממריא”.

מי מבחינתך הוא המודל שלך בתחום? “יש לי תשובה מגלומנית – לאונרדו דה וינצ’י. כי הוא רב-תחומי כמוני ואיש הוליסטי שאינו מצמצם עצמו לתחום אחד”.

האם ישנה יצירה שאתה גאה בה במיוחד? “ציור השמן הראשון שלי – פנתר עם כתפיים של בן אדם, כשהוא לובש מעיל צהוב ושרשרת זהב”.

מה המחיר הכי גבוה שבו מכרת יצירה ולמי? “ציור שמן בהזמנה אישית לחבר. מחירה היה 9000 שקלים”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש? “אני מודה שהריחוק מהמרכז עושה את שלו באופן טבעי – יש כאן פחות עסקים ואנשים והרבה פחות חשיפה. עברנו לכאן, כי זו הסביבה הטבעית שלנו. חיפשנו את איכות החיים. את תל אביב טעמנו אבל מאסנו בה בשלב מסוים והגענו לחריש, שזו עיר מתפתחת עם המון הזדמנויות. כבר היום אני עורך חוגי בית של ‘קליגרפיה באומנות’. ויש קהל לזה”.

כל האבות שחקנים

פיקו ליאור דאוטקר

ליאור דאוטקר (41), הוא תושב חדש בחריש. ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז עבר מכפר סבא. ליאור, שחקן בהכשרתו, הפך עם השנים מזוהה עם הדמות ‘פיקו’, שאם לא הספקתם להכיר, כנראה שאין לכם ילדים קטנים.

“פיקו הוא חייזר והוא דמות מצחיקה, שובבה ומוזיקלית. היא נולדה לראשונה בהצגה ‘גיבורי האור’ ומאז המשכתי איתה הלאה”, מסביר ליאור. “לפעמים אני עונה לטלפונים של הורים שמבקשים שאדבר עם הילדים שלהם בקול של פיקו”, הוא צוחק. ליאור מעיד שהוא חלק מעולם הילדים מאז היותו בן 16 ויש לו חלומות רבים עוד להגשים, אחד מהם, הוא להופיע במחזמר עם תזמורת חיה. בינתיים, את השאיפות המוזיקליות שלו הוא מגשים בכתיבת שירים ולחנים. “כתבתי יחד עם הזמר עידן יניב את הלהיט “כל היום אני חושב עליה”. בנוסף,  כתבתי שירים לבועז שרעבי, אביהו שבת, רוחמה רז והלחנתי ל’דוד חיים’ את כל השירים בהופעותיו”. עיקר הפרנסה של ליאור מתבססת על מופעי ילדים שם הוא מגלם דמויות כמו קופיקו, פיקו ואחרים.

 מהי לדעתך רמת המופעים לילדים כיום לעומת העבר? “כיום המופעים יותר צבעוניים ועם שואו גדול. לפעמים, זה בא על חשבון הדברים האחרים. ייאמר לזכות המופעים שבהם אני מציג שהתוכן עשיר והמסרים חינוכיים וערכיים”.

איך משפיעה העבודה שלך על חיי המשפחה שלך? “בתקופות לחוצות של חזרות אני כמעט ולא רואה את הילדים במהלך היום ולצערי, העול נופל על הכתפיים של אשתי, ליזי. הילדים כבר התרגלו לעובדה שלאבא שלהם יש מקצוע מיוחד. אני זוכר שבעבר, הילדה שלי חשבה שכל האבות שחקנים. כשהיא גדלה היא הבינה שלא כך הם פני הדברים”.

 האם לעובדה שאתה רחוק ממרכז הארץ יש השפעה על העיסוק שלך? “זה קשה בטירוף, לפעמים אני מגיע מאוחר הביתה ופשוט קורס. אני מקווה שבקרוב התחבורה מכאן ולכאן, תהיה טובה יותר עם אוטובוסים מהירים ורכבת שתחבר אותנו לשאר היעדים. אני רק ארבעה חודשים בחריש ועד עכשיו מדהים לנו כאן והתושבים מדהימים. השכנים  שלנו בבניין הם כמו משפחה ואנחנו יוצאים לטיולים ועושים יחד על האש. זה מה שרצינו האמת – חיי קהילה וסביבת מגורים טובה. זה שווה את הריחוק”.


אשדר חריש

חלומות חריש - שכונת הפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

מיומנו של שוטר קהילתי: “העבריינות בחריש קיימת באחוזים נמוכים”

הוא למד גישור, הוא מאמין בסובלנות ובשיתופי פעולה והוא מספק לתושבי חריש את המענה הנדרש בשעת צרה, תלונה או קושי. שחר עזרא, השוטר הקהילתי של חריש מסכם שנתיים (כמעט) בתפקיד

רס”ב שחר עזרא (43) הוא דמות מוכרת כאן בחריש. כבר קרוב לשנתיים שהוא ממלא את תפקיד השוטר הקהילתי בחריש. עזרא, במסגרת אחריותו, מספק את מרבית שירותי המשטרה הניתנים לאזרחים. מנעד התלונות שמגיעות אליו רחב ונע מגניבת מכונית, דרך סכסוך שכנים ועד להפרעה לסדר הציבורי. השוטר הקהילתי שנמצא בכוננות תמידית, מטפל בכולן. משימה לא פשוטה לכל הדעות. את הריאיון אנחנו מקיימים בזמן שעזרא נוסע ברכבו בדרך לאירוע נוסף אליו נקרא.

שחר, אתה אבא לשבעה ילדים. כיצד משלבים בין חיי משפחה וקריירה במשטרה?

“לא פעם אני שומע את הילדים שלי אומרים לי: ‘אבא תעזוב כבר את הטלפון!’. הם יודעים שאני צריך להיות זמין 24 שעות ביממה והם מבינים את זה היטב. הילדים רואים את העשייה הטובה של אבא שלהם ושומעים את העזרה הטלפונית מרחוק, אז ברור שזה מפיץ טוב גם בבית. אני מאמין שהדוגמה האישית שאני מעניק להם, היא החינוך הכי טוב שהם יכולים לקבל”.

ספר לנו בבקשה, מהו ההבדל בין שוטר רגיל לשוטר קהילתי? 

“שוטר סיור רגיל מגיע לאירוע נקודתי, מטפל ומדווח לתחנת האם וממשיך הלאה למקרה הבא. שוטר קהילתי עושה את העבודה המשלימה וממשיך בטיפול בקריאה כשהוא חוקר ובודק לעומק את כל הפרטים שמגיעים אליו. הוא למעשה גם הגורם הרשמי שאליו יפנו אחרי המקרה כדי לקבל מענה אנושי”.

בלי מנצחים או מפסידים

שחר עזרא
“שיניתי את התפישה לפיה בוויכוח יש תמיד ‘מנצחים’ ו’מפסידים’. זה לא תמיד חייב להיות כך”

המענה האנושי אותו מספק עזרא לתושבי חריש הפך אותו לכתובת ברורה לתלונות, טענות ומענות, חלקן לא שגרתיות. אחת התלונות המוזרות שהגיעו אליי הייתה כשבחור מבוגר התקשר אליי לטלפון וזעם על כך שסניף הדואר המקומי עדיין לא נפתח. אז הבנתי, שהעובדה שאני שוטר בתוך קהילה מגוונת, מזמנת לי אינספור מקרים שלא הייתי מורגל בהם בעבר ושמתוקף תפקידי, אני נדרש לברר ולעזור ככל האפשר”.

ספר לנו על אחוזי הפשיעה בחריש?

“בעיר שלנו, כמו בכל עיר אחרת, יש עבריינות, רק שכאן היא באחוזים נמוכים. רוב העבודה שלי מתמקדת בעבירות שבין אדם לחברו ובעיקר, בסכסוכי שכנים. לשם כך, עברתי קורס גישור מטעם משטרת ישראל כדי לקבל ‘ארגז כלים’ להתמודדות עם מצבים אלה. בלימודיי, שיניתי את התפישה לפיה בוויכוח יש תמיד ‘מנצחים’ ו’מפסידים’. זה לא תמיד חייב להיות כך. אם שני הצדדים בסכסוך יכולים לצאת ‘מנצחים’ אז למה לבזבז אנרגיות מיותרות ולהרוס את יחסי השכנות? אם נראה את הטוב והאחר ויהיה לנו סובלנות האחד כלפי השני, אז הדברים ייראו אחרת”.

מאמין בשיתופי פעולה

התפישה הרעיונית החדשה של עזרא באה לידי ביטוי גם ביחסי העבודה שהוא רוקם עם יישובי הסביבה. “אני בקשרי עבודה טובים מאוד עם ההנהגה המקומית של אום אל-קוטוף וגם של מצפה אילן”, הוא מסביר וגם מדגים: “מספר תושבים מאום אל קוטוף הניחו במעבר שבין חריש לאום אל-קוטוף, כוורות דבורים, שהיו עשויות לסכן את העוברים והשבים ולפגוע בחופש התנועה. שיחה קצרה שלנו עם אנשי הקשר בכפר הביאה למצב שיום למחרת, הכוורות כבר לא היו שם. אני באמת מאמין שרק עם שיתופי פעולה של האנשים במרחב הזה נוכל להתמודד עם כל אתגר שיונח לפתחנו”.

ספר על הפרויקטים הקהילתיים שאתה מוביל בעיר

“מגיע לבית הספר ונפגש פנים אל פנים עם קהל צעיר ומדבר איתו ב’גובה העיניים'”

“ישנם כמה פרוייקטים שפועלים במקביל. הראשון הוא ‘בטוחים מהיסוד’, סדרת הרצאות בנושא זהירות בדרכים וגלישה בטוחה שאני מעביר בבתי הספר ‘תלמי רון’ ו’תלמי הדר’. אם לומר את האמת, להורים ולמורים יש פחות זמן לגעת בנושאים הללו. כאן גם בא לידי ביטוי הידע המקצועי שלי בתחומים האלה. היום אני מרגיש כמו חלק מצוות המורים ודי מחמם לי את הלב לראות את הילדים אחרי שעות הלימודים ברחובות ובשכונות מיישמים את מה שלמדו ואפילו מנופפים לי לשלום ושואלים בשלומי. בעיניי, עצם זה ששוטר מגיע לבית הספר ונפגש פנים אל פנים עם קהל צעיר ומדבר איתו ב’גובה העיניים’, מפיג את החשש הראשוני שלהם עם אדם לובש מדים. הפרויקט השני שלי הוא ‘אני והשוטר שלי’ במסגרתו אני עורך הרצאות בגני הילדים בנושאים שונים; מפגש עם אנשים זרים, התנהלות ליד חפץ חשוד, התנהגות בטיחותית בזמן הליכה בדרך ובזמן משחק. וכן, כללי התנהגות ברכב בזמן הנסיעה”.

שוטרים ממרחב מנשה בפעילות עם ילדי בתי הספר בחריש
שוטרים ממרחב מנשה בפעילות עם ילדי בתי הספר בחריש

 חברה של עזרה הדדית

השמירה על כללי ההתנהגות הנדרשים מתבצעת בעיר גם בעזרתם של מתנדבי המשטרה. כיום פועלת בחריש סיירת מתנדבים לובשי מדים. “מדובר בחבר’ה רציניים ואיכותיים שהתגבשו בעיר לפני מספר שנים כשהתבצעו מספר גניבות כלי רכב בעיר”, מסביר עזרא. “האנשים האלה מקדישים מזמנם הפרטי לתרומה לקהילה. במקום לזרוק את האחריות הבלעדית על המשטרה, הם לוקחים אחריות ומצטרפים לעשייה הביטחונית ומסיירים בלילות בחריש”.

שחר עזרא עם מתנדבים
שחר עזרא ומתנדבי המשטרה בחריש

“זה מדהים בעיניי וראוי להערכה גדולה. כיום בשטח ישנם 12 מתנדבים לובשי מדים ואין ספק שזה מכפיל כוח משמעותי”.

עזרא מוסיף ומציין כי הרעיון של ‘עזרה עצמית’ ו’דאגה לקהילה’ הוא מוצלח בעיניו: “לא מזמן ראיתי הורים בבתי ספר בחריש בתורנות ‘נשק וסע’. החשיבה לפיה פתרון הבעיות מתבצע בצוותא, היא נכונה. יחד, כחברה, אנו ‘סותמים את הפרצה לגנב’ וכך נהיה חברה שכולה עזרה הדדית ורצון וטוב”.

מיזם 'נשק וסע' בתלמי הדר
מיזם ‘נשק וסע’ בתלמי הדר

כיצד אתה צופה שחריש תתפתח בחמש השנים הבאות?

“אני צופה לעיר עתיד טוב. כבר עכשיו רואים ביום-יום את הקהילה המדהימה והאנשים שרק רוצים לעזור ולתמוך. בזכות ההון האנושי המצוין והפרויקטים הרבים שנבנים יש לחריש פוטנציאל אדיר. היא רק צריכה להמשיך לעשות את מה שהיא טובה בו”.

ואיפה אתה תהיה עוד חמש שנים מהיום?

“אני לא מעסיק את עצמי בשאלה הזו. אני חושב כרגע על היום. על הדרך בה אוכל למלא את היום הנוכחי בעשייה טובה ומועילה לתושבים במקום”.


אשדר חריש

 

MORE חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

אנשים טובים באמצע הדרך: טיול סביב חריש בשביל ‘רונה רמון’ החדש

שמונה דקות נסיעה מחריש, זה כל מה שנדרש כדי להגיע למסלול טיול חדש המסמל חזרה לטבע וחיבור אנושי חוצה מגזרים. שביל ‘רונה רמון’ מחבר בין ישובים של דתיים, ערבים וקיבוצניקים ובין לבבות המטיילים. והנוף? גבעות מוריקות שמרטיטות את הנשמה ומקרבות לטבע

צילומים: אורנית אביטן-ג’ורנו

מזג האוויר היפה, רגע לפני שתגיע “העונה הקרה”, מזמן לאוהבי הטבע הזדמנות נהדרת לגלות “נקודות חן” נוספות בנופי ארצנו. “בוא נצא קצת מהבית”, הפצירה בי אשתי ומיד, בלי לחכות לתשובה, החלה לארוז תיק מלא בהפתעות טעימות, בקבוקי מים קרים ומצב רוח לטיולים (בעיקר שלה). נגררתי בעל כורחי לעוד הרפתקה בניצוחה.

WAZE קיבל גם הוא הנחייה והתבקש להביא אותנו אל הישוב הסמוך לחריש, מצפה אילן. משם מתפתל לו שביל טיולים חדש – שביל “רונה רמון”.

רונה, אשתו של האסטרונאוט אילן רמון ז”ל, הלכה לעולמה השנה וסיפור חייה והטרגדיות שפקדו אותה ריגשו את כלל תושבי ישראל. לא מעט מחוות שמנציחות את פועלה ודמותה התקיימו ברחבי המדינה, אולם נדמה שסיפור סלילתו של שביל רונה רמון, מנציח יותר מכל, את אישיותה והערכים בהם דגלה.

שביל מותאם למשפחות

בין גבעות מוריקות מתפתל לו שביל בן 11 קילומטרים שחולש על שטח מיוער ברובו ומחבר בין שלושה יישובים במועצה האזורית מנשה, מצידיה השונים של חריש: היישוב הדתי־לאומי מצפה אילן, הכפר הערבי אום אל־קוטוף והקיבוץ ברקאי שמרכיבים יחד פסיפס נאה של החברה הישראלית.

על סלילת השביל היו אחראים בני ובנות סניף בני עקיבא במצפה אילן. הרעיון הראשוני היה לסמן ולסלול סינגל אופניים, אולם מותה של רונה, היטה את הכף ורתם את בני ובנות השירות למשימה גדולה יותר. הם החליטו להנציח את זכרה של רמון, שהרבתה לבקר בישוב הנקרא על שם בעלה, אילן רמון ז”ל, ופעלה במשך כל השנים לחבר בין אנשים בדרכים שונות.

תחילת השביל
מהשער הצהוב פנו שמאלה לכיוון השביל. אל תשכחו לבקש את המפתחות לשער שמוביל לתחילתו של השביל

תחילתו של השביל היא במצפה אילן וכשהגענו בשבת בבוקר לשם, החנינו את הרכב מחוץ לשערי היישוב ונכנסנו דרך “הפישפש” הצהוב פנימה. במקום לא הייתה הכוונה מסודרת לשביל המדובר ומבלי לפגוש את ארנון וענבל אביטל, סביר להניח שהיינו הולכים לאיבוד. “צריך מפתח לשער שיוביל אתכם לשם”, ציין ראש משפחת אביטל וצעד איתנו לתחילת השביל. לאלה שהם מסודרים יותר מאיתנו, כדאי לתאם מראש את קבלת המפתח הנדרש במזכירות הישוב (לפני כניסת שבת) בטלפון: 04-6255049.

בדרך שמענו מארנון על תושבי המצפה ועל אכלוס הישוב שהחל בכלל בקרוואנים זמניים עד תחילת בניית מבני הקבע. צעיר בשם אריאל וינטר, שצץ במקרה, שמע את השיחה הקולחת שהתפתחה והכריז – “אחותי רעות הייתה מפורצות השביל ולאבא שלי יש את המפתח!”. בחום הכבד הלכנו אחריו כעם ישראל המשווע לגאולה ונחתנו בביתו. הוריו, מנחם ובינה פתחו את ליבם, הכניסו אותנו בשעריהם ומזגו לנו לימונדה קרה שהייתה בגדר “מצילת חיים“. הם אף הציעו לנו להצטרף אל ארוחת הצהריים שכבר הונחה על השולחן. היו אלה רגעי קסם של חיבור בינינו לבין משפחה דתייה באורחות חייה שלא הכירה אותנו כלל לפני, מה שהוכיח לי, ולא בפעם הראשונה, שאם נפגשים ומכירים, מגלים שהמשותף עולה על המפריד.

רעות וינטר, אחראית על השלטים הביוגרפיים של רונה רמון, המוצבים בשביל
רעות וינטר, אחראית על השלטים הביוגרפיים של רונה רמון, המוצבים בשביל

רעות וינטר היא אכן אחת מקבוצת הנערים והנערות שעסקו במלאכה החשובה והיא סיפקה לנו מידע חשוב ביותר: “יש קטעים בשביל של צל מוחלט, בזכות העצים, וחלק קטן מאוד שלו בשעה הזו של היום לוהט ולא מומלץ”, ציינה רעות. עוד הוסיפה שיש מקטע אחרון בשביל שעדיין לא נפרץ ושבסניף התנועה שלה כבר מתכננים לסיימו בקרוב.

רעות הסבירה כי תחילתו של השביל במצפה אילן, אולם אין שילוט בכניסה אליו ואין דרך גישה לרכב בשבת מכיוון שהישוב דתי. גם אם תגיעו באמצע השבוע לא יהיה קל למצוא את המקום ללא עזרת תושבי המצפה. ברגע שחציתם את שער הכניסה הצהוב יחכה לכם מצד שמאל כביש צמוד לגדר, שיוביל אתכם לנקודת הפתיחה של השביל. השער אליו סגור ולכמה תושבים “נבחרים” יש את המפתח. בעתיד, כך סיפרה רעות, תהיה כניסה מוסדרת וקלה לכולם, אולם בינתיים אפשר מטיילי השבת יכולים לטייל בשביל מסופו – מקיבוץ ברקאי ולעשות את הדרך ההפוכה.

להכיר את רונה

שביל רונה רמון
הליכה נוחה במסלול מסומן היטב ונוף ירוק לכל אורך הדרך

11 קילומטרים הם מסע די ארוך לטיול משפחתי גרידא, במיוחד בשעת הצהריים הקופחת בה הגענו למקום, ולכן הסתפקנו בהליכה סמלית של שני קילומטרים בלבד. לאלה שיצאו בשעה סבירה מסלול הטיול כולל את התחנות הבאות: מצפה אילן, נחל נרבתה שיספק לכם הפסקה מרעננת בפינת חמד, אום אל קוטוף וסיום במטעי האבוקדו של ברקאי. ההליכה בנוף הגבעות המיוער נוחה ומוצלת ואין ספק שהנוף הנשקף לצועדים בשביל הוא יפה ומרחיב את הלב. בימים יפים, כך טוענים הוינטרים, אפשר לראות גם את ארובות חדרה.

ייאמר לזכות פורצי השביל ושותפיהם, שהוא מסומן ברובו כהלכה (בצבע סגול) והסיכוי לתעות בדרך נמוך. הנערים גייסו את קק”ל וביחד הסבו את שביל האופניים (סינגל) המוכר לשביל הליכה מוסדר, נוח ומותאם למשפחות.

הצעידה בשביל אינה רק מאפשרת למטיילים להתחבר מחדש לטבע ולפגוש בדרך אנשים טובים מחלקים שונים של החברה הישראלית, אלא גם תורמת לידע על חייה ופועלה של רונה רמון.

שלט רונה רמון
שלטים לאורך הדרך הכוללים פרטים ביוגרפים על חייה של רונה רמון ז”ל

רעות היתה אחראית על המשימה של הכנת חמישה שלטים שונים המוצבים בדרך וכוללים מידע ביוגרפי על רונה בתחנות שונות בחייה, מלידתה ועד מותה. כל שלט כולל גם ציטוט של רונה וההליכה בשביל הגבעות המיוער הופכת אט אט לתהליך למידה, הכרות וקירבה עם דמותה של רונה. בשלט הכניסה לשביל בחרה רעות לצטט את רונה באמירה כי “אושר הוא לא אותם רגעי שיא של שמחה, אלא אותם רגעי שיא שיש בהם איכות אחרת”. כמה שזה נכון. שמונה דקות נסיעה מחריש פגשנו אנשים מיוחדים ונפלאים והבטנו לנוף עוצר נשימה ושביל חדש שמחבר בין אנשים, תרבויות ונפשות. זאת בהחלט איכות אחרת.


חלומות חריש שיכון ובינוי

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

אירוע חרישבת: על פיקניק, קהילה ומה שביניהם

כ-400 מתושבי חריש השתתפו אתמול בפיקניק המוני, ‘חרישבת’, שארגנה קבוצת הפעילים ‘כוחנו באחדותנו’. היה טעים, מגבש וגם מעצים. מה צריך יותר מזה?

צילומים: נטליה נסטרוב. צילומי רחפן: אורן קלר

כ- 400 מתושבי חריש השתתפו אתמול (שבת) במפגש משפחות ובפיקניק משותף בפארק המועצה. על הרעיון, הפירסום והארגון אמונה קבוצת התושבים ‘כוחנו באחדותנו”.

קבוצת פעילים זו יוזמת עבור הציבור החילוני והמסורתי בחריש פעילויות משותפות במגוון תחומים רחב. פיקניקים, שיעורי זומבה, הפעלות מים ואירועים אחרים. לדבריהם, מטרת הפעילויות היא העצמה של הציבור החילוני והמסורתי בעיר ומתן מענה ישיר ואפקטיבי לשיווק מגמתי ושיקרי המציג את חריש כעיר חרדית.

אירוע "חרישבת" בחריש
אירוע חרישבת: העצמה של הציבור החילוני והמסורתי בעיר

אחד האירועים הגדולים שיזמו לפני כחודשיים חברי הקבוצה וזכה להצלחה גדולה היה ארוחת ערב שבת קהילתית, ‘חרישישי’, בהשתתפות כ-300 תושבים.

אירוע ‘חרישבת’ אמש, הצליח לדברי המארגנים להתעלות על ההישג הקודם ובשטח נצפתה השתתפות רבתית של כ-400 מתושבי חריש ואורחים רבים, ביניהם גם משפחות מהדרום שהגיעו להתאוורר בעיר ולהתארח בסוף השבוע. ניכר כי גם מזג האוויר הנוח התגייס לטובת הצלחת האירוע ותרם להגדלת כמות המשתתפים, שהגיעו לשתף ולטעום מתבשילי האחרים.

להרחיב את מעגל המשתתפים

לארגן שולחן עם כשרות
ההצעה: לארגן שולחן נוסף עם כשרות

גם הפעם נפרשו מחצלות ברחבי הפארק ומזון ושתייה קובצו יחד על טור ארוך של שולחנות. את הילדים פינקו המארגנים בצעצועים שניקנו ברכישה קבוצתית ובמגוון פעילויות יצירתיות. בלטו בהשתתפותם גם חברי תנועות הנוער, הצופים והנוער העובד, שארגנו הפעלות לצעירים.

איציק, תושב חריש שהיה בדרכו הביתה לאחר תפילה בבית הכנסת, זיהה את ההתקהלות הגדולה בפארק והחליט לקחת בה גם חלק. “אני בעד שיהיו פה כל הזמן מפגשים שיתרמו לאיחוד ושילוב בין מגזרים בחריש. רב הדומה על השונה ביננו. כיפה עולה חמישה שקלים וזקן צומח לבד”, סיפר בחיוך והוסיף: “מה שחשוב הוא מה שיש בלב, בתוכנו”. איציק גם הציע הצעת ייעול שתאפשר להרחיב באירוע הבא את מעגל המשתתפים עוד יותר: “כדאי להבא, להגדיר שולחנות לאוכל עם כשרות ושולחן כללי  – וכך נוכל להגדיל עוד יותר את מעגל המשתתפים ואת השמחה”, הוא סיכם.

כוחנו באחדותנו
יוסי כהן, שני מימין, יחד עם שאר חברי קבוצת ‘כוחנו באחדותנו’

יוסי כהן, תושב חריש וחבר בקבוצת ‘כוחנו באחדותנו’ משתף: “היה לנו הכיף והעונג לראות כל כך הרבה משפחות, מחייכות ושמחות. ‘חרישבת’ היה אירוע לכולם, ואנחנו מאוד שמחים שתושבים רבים הגיעו ואפילו זכינו בנוכחותם של משפחות מהדרום שבאו לנוח מעט בחריש, יחד כולנו נהנו משבת בבוקר, שבת עולמית, ביחד”.

יוסי הוסיף וציין: “זו הזדמנות נהדרת להודות לכל מי שתרם וסייע בהובלת וקיום האירוע ולתושבים רבים ומדהימים, שעזרו בכל דבר נדרש על מנת להפוך את האירוע הזה להרבה יותר טוב. תודה”.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

פרויקט מיוחד: “השנה הראשונה שלי בפוליטיקה”

שבעת חברי מועצת חריש שסיימו בימים אלה את שנתם הראשונה ב’קלחת הפוליטית המקומית’ משתפים בתחושות האישיות בשנה מאתגרת זו. ספוילר: למרות הקושי, אף אחד לא מתחרט

בימים אלה מציינת הקואליציה בחריש שנה ראשונה לפעילותה. בשנה החולפת, נכנסו חברי הקואליציה שהיו ברובם המוחלט ‘טירונים פוליטיים’ לתפקיד הנדרש מהם, למרות שהיו עד לא מזמן תושבים מן המנין וחלקם כלל לא חלם או חשב שיעסוק בפוליטיקה מקומית.

יוצאי דופן הם ראש העיר, יצחק קשת, שנבחר לקדנציה נוספת ושלמה קליין, חבר סיעת הבית היהודי ששימש כחבר מליאה גם בקדנציה הקודמת. פנינו אל שבעת חברי המועצה שזו שנתם הראשונה בקלחת הפוליטית וביקשנו לדעת כיצד הם חוו שנה מאתגרת זו ברמה האישית של כל אחד ואחת מהם.

יוחאי פרג’י, הבית היהודי: “הופתעתי מכמות הפניות והבקשות שהופנו אלי”

הבית היהודי
יוחאי פרג’י: “פונים אליי אנשים שברור לי שלא הצביעו עבורי. משמח אותי שרואים בי כתובת”

“הכרתי את המערכת הפוליטית והמוניציפלית עוד לפני הבחירות, ועם זאת אני כל הזמן לומד, קורא, שומע ומתעניין. אני בעיקר מקשיב לבקשות ועצות והשילוב בין הניסיון והידע להקשבה ולמידה, בהחלט מקדם הצלחה.

הופתעתי מכמות הפניות והבקשות שהופנו אלי, ובעיקר מכך שפונים אליי אנשים שברור לי שלא הצביעו עבורי. משמח אותי שרואים בי כתובת ואני נרתם כמיטב יכולתי. בשביל זה נכנסתי לפוליטיקה.

אני גאה באפשרות להשפיע. כתושב השפעתי לא מעט אבל כיום אני מצליח הרבה יותר. חריש היא מקום מורכב והמערכת עוד צריכה להתמקצע ולהתייעל, אך הכיוון בהחלט חיובי ואנחנו כל הזמן עם הפנים קדימה.

בחריש בולטת מאוד האכפתיות של התושבים, היוזמה והשותפות. לכן יש לפעמים ויכוחים והטונים יכולים לעלות אבל אני יודע שזה מגיע ממקום טוב. כשאני מדבר עם אנשים אני מבקש: דברו בדרך ארץ. בכבוד. אל תשכחו שאנחנו פה לאותה מטרה ובסוף, מחוץ למסכי המחשב, אנחנו שכנים וחיים יחד”.

 יוסי גולדמן, הבית היהודי: “אני לא מייחס לעצמי את הכינוי ‘פוליטיקאי'”

יוסי גולדמן
“באתי לעבוד ולקדם את העיר מתוך תחושת שליחות”

“אני לא מייחס לעצמי את הכינוי ‘פוליטיקאי’. המונח שיותר מתאים כאן, לעניות דעתי, הוא ‘שליח ציבור’. באתי לעבוד ולקדם את העיר מתוך תחושת שליחות. בשנה החולפת נגלה לפני מערך תפעולי שלם של אנשים שעובדים ונותנים מעצמם כדי לגרום לעיר להתפתח ולהתקדם בצורה מדהימה. ככל שעובר הזמן תחושת השליחות מובילה אותי ומעודדת אותי לקחת חלק ולהוביל בנושאים נוספים שבהם אני מרגיש שאני יכול לתרום להשפיע ולשנות, כדי שהעיר תוכל להמשיך ולגדול ותאפשר למספר גדול יותר של אנשים לעבור ולהשתקע בחריש.

אני חושב שבפוליטיקה בארץ יש בשנים האחרונות פנים חדשות שמביאות רוח צעירה ונמרצת שבאמת רוצה לחולל מהפך, ובחריש ספציפית אני חש שזה קיים בצורה חזקה יותר. יש רוח של בנייה והקמה של אנשים שמוכנים לעבוד קשה כדי להביא הישגים גדולים לעיר. אני גאה להיות חלק מהקמת העיר הזו; לראות איך כל יום נפתחות חנויות חדשות ויש יותר ויותר אנשים ברחובות ובגינות השעשועים הפזורות בעיר. אני צופה לעיר עתיד מזהיר ושמח על הזכות להשפיע ולתרום לכך”.

עידית ינטוב, ישראל ביתנו: “חשבתי שיהיה לי קל יותר להביא תקציבים”

עידית ינטוב צילום אורן קלר
“‘חריש המודרנית נולדה באודסה'”

“זמן קצר לפני פתיחת מערכת הבחירות המוניציפליות טיילתי באודסה שבאוקראינה. התרשמתי מאוד מהעיר, ומהקשר החזק שלה לישראל ולציונות. על אחד הבניינים שם ראיתי שלט בעברית: ‘ישראל המודרנית נולדה כאן’, והתמלאתי מוטיבציה לחזור ארצה ולעשות דבר דומה בחריש. עם חזרתי לארץ קיבלתי את ההחלטה הסופית להצטרף לפוליטיקה, כך שאני מניחה שאפשר להגיד שעבורי, ‘חריש המודרנית נולדה באודסה’.

זו השנה הראשונה שלי בפוליטיקה אבל לא הראשונה בתפקיד ציבורי. לפני כן הייתי עובדת קהילתית, האחראית על תחום האזרחים הוותיקים והעולים כאן בחריש, וגם אז אנשים פנו אלי בבקשות שונות. כשנבחרתי נאלצתי להתפטר מעבודתי במועצה, ומאז אני לא עובדת אלא מתמקדת בפעילות הציבורית. זה מאתגר. חשבתי שכחברת מועצה יהיה לי קל יותר להביא תקציבים, תקנים ופרויקטים, שהדרך תהיה יותר קצרה – אבל הבירוקרטיה נשארה אותה בירוקרטיה.

לאחרונה, בגלל סיבות אישיות, הורדתי מעט פרופיל ברשתות החברתיות. אני מבינה שזה יכול להיראות כאילו נעלמתי מהשטח, אבל זה ממש לא נכון. אני לא מתכוונת להוריד פרופיל בתפקיד הציבורי ובטח שלא לפרוש, אלא להמשיך לפעול למען חריש ככל שביכולתי”.

 שני גרינברג, הליברלים: “רף הציפיות מאיתנו מאוד גבוה ולעתים אף בלתי מציאותי”

שני גרינברג צילום אורן קלר
“מה שלא הייתי מוכנה אליו בכלל הוא עוצמת הקשר עם הבוחרים”

“המעבר מ”תושבת מן המניין” ל”חברת מועצה” הוא אכן אתגר. גיליתי שהעבודה המוניציפלית מורכבת יותר משציפיתי, ומה שהכי הפתיע הוא העבודה החיובית עם חברי הקואליציה: למרות שיש לנו תפישות עולם שונות, רב המשותף על המפריד וכולנו רוצים את המיטב עבור התושבים. יש לי הערכה עצומה לכל אחת ואחד מחברי המועצה ובייחוד לראש המועצה, שעושה את המיטב כדי לנווט במים הסוערים של חריש ברגישות ובאחריות כלפי כל המגזרים.

מה שלא הייתי מוכנה אליו בכלל הוא עוצמת הקשר עם הבוחרים. הציבור בחריש הוא מאוד מעורב וזו ברכה אדירה, אך יחד עם זאת רף הציפיות מאיתנו מאוד גבוה ולעתים אף בלתי מציאותי. לפעמים לא זוכרים שזו לא העבודה שלנו. לפעמים לא זוכרים שאנחנו בני אדם מאחורי התפקיד. חלק גדול מהעבודה האישית שלי הוא ללמוד לא לקחת את זה ללב ולא להיפגע, אלא לנסות להתבונן בביקורת עניינית, לגדול ולהשתפר ממנה. מצד שני, כאשר הביקורת פוגענית להניח אותה בצד ולא לאפשר לה לפגוע בעשייה.

הסיפוק הגדול ביותר הוא שנפלה בחלקי הזכות לעצב את העיר מבראשית. הרבה דברים שאני עוסקת בהם הם לא זוהרים, אבל הם בהחלט ייצרו תשתית ליברלית שתשרת אותנו הרבה שנים קדימה. המשפט שהכי משקף את ההרגשה שלי הוא הציטוט ממבצע סבתא: “יש רק דרך אחת לרוץ 100 מטר. אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט מגביר”.

גיל פישר, הליברלים: דברים שרואים משם

גיל פישר צילום אורן קלר
“התושבים רוצים פתרונות מהירים ולא תמיד מודעים לתהליכים שמתרחשים”

“כתושב חריש אתה מודע לבעיות בעיר ולכל מה שעדיין חסר כאן ונתפש כמובן מאליו בערים אחרות. אני מבין שהתושבים רוצים פתרונות מהירים ולא תמיד מודעים לתהליכים שמתרחשים אולם כחבר מועצה נחשפתי לתהליכים שמתבצעים בעירייה, לעבודה הקשה שמשקיעים העובדים, לפעמים גם בשעות שאינן קונבנציונליות, ולמחשבה הרבה והתכנון שעומד מאחורי כל התהליכים. נקודת מבט חדשה זו שינתה במידה רבה את מה שחשבתי לפני כן על הפעילות בעירייה”.

נגה עוז, הליברלים: “נבחרנו במטרה לקדם את העיר, פחות להתעסק בפוליטיקה”

נגה עוז צילום אורן קלר
“השנה הראשונה שלי במועצה כללה למידה מרובה. מה זה מועצה, מה מותר, מה אסור”

“אם היו מספרים לי לפני שנה וחצי שאהיה חברת מועצה, לא הייתי מאמינה. מעולם לא עסקתי בפעילות פוליטית, לכל היותר הייתי חברת ועד בגן הילדים והנהגת ההורים בבית הספר. הגעתי למועצה למען העתיד של הילדים שלי; אני רוצה שתהיה להם מערכת חינוך טובה, שיהיה להם טוב לגדול בחריש. זה אחד הנושאים שאני חושבת שמשותף לרוב חברי המועצה הנוכחית, מעבר לעובדה שרובנו מתחת לגיל 40, זו ההתנסות הפוליטית הראשונה שלנו, וכולנו נבחרנו במטרה לעשות ולקדם את העיר ופחות להתעסק בפוליטיקה.

השנה הראשונה שלי במועצה כללה למידה מרובה. מה זה מועצה, מה מותר, מה אסור. לדוגמה, אישור התקציב: חודש לאחר כינון המועצה היינו צריכים לאשר את תקציב 2019. לא היה לי מושג כיצד ניגשים לנושא ולמדתי את הנושא במהירות. כיום אני יכולה לומר בוודאות שאגש באופן שונה לאישור תקציב 2020. אני שמחה שגם לאחר שנה בתפקיד, המניעים שלי הם חברתיים ולא פוליטיים, ואני ממוקדת בעשייה בנושאי מיתוג העיר וקידום מעמד האשה”.

 שלמה פרץ, ש”ס: “רואה פחות את המשפחה והילדים”

שלמה פרץ צילום מור לאטי
“אני פועל למען כלל תושבי חריש, שהם בעצם סוג של משפחה אחת גדולה”

“בשנה החולפת למדתי להכיר את המערכת ואת השותפים בקואליציה אני מקווה שגם בעתיד תימשך ההבנה בין כל חברי המועצה ושנדע לא להתעכב על הדברים הקטנים אלא לראות את התמונה הגדולה של טובת חריש. פונים אלי גם תושבים שעדיין לא היו כאן בבחירות ואני עושה כמיטב יכולתי כדי לעזור להם. זה ממלא אותי בתחושת סיפוק, דלתי תמיד פתוחה ואני מתכנן להמשיך להיות אוזן קשבת לתושבים גם בעתיד.

השינוי המשמעותי ביותר שחל עבורי בשנה האחרונה מבחינה אישית הוא שבערבים יש הרבה ועדות, ישיבות מליאה, ישיבות הנהלה וכדומה, כך שאני רואה פחות את המשפחה והילדים. מצד שני, גם המשפחה שלי מבינה את השליחות ואת העובדה שאני פועל למען כלל תושבי חריש, שהם בעצם סוג של משפחה אחת גדולה”.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

כעבור 30 שנה: הקיבוצניקים חוזרים לחריש

בלי בריכה קיבוצית או חדר אוכל משותף אבל עם ערבות הדדית, כלכלה משותפת ותחושת הגשמה: חברי הקיבוץ העירוני ‘אמתי’ שעוסקים בחינוך מתוך שליחות וכמשימה ציונית עברו לחריש והם מתכננים לקחת חלק פעיל בעיצוב פני העיר

צילומים: אורן קלר

ביולי האחרון עברו להתגורר בחריש 15 מחברי קיבוץ ‘אמתי’ בשמונה דירות בבניין אחד. משפחות אלה מהוות את כוח החלוץ של הקיבוץ העירוני, שפעל בשנים האחרונות בעיר רחובות.

יעל עינהר, תושבת עתידית של חריש, המתגוררת עדיין ברחובות יחד עם בת זוגה ובנותיה התאומות בנות הארבע, משמשת כרכזת הקיבוץ, “כמו מזכיר הקיבוץ של פעם”, עתידה לעבור יחד עם שאר חברי הקיבוץ לחריש בקיץ הבא.

 

יעל עינהר
יעל עינהר: “הרגשנו שמצאנו פה בית מכל הבחינות”

“הקיבוץ העירוני ‘אמתי’ צמח מתוך תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. הקיבוץ כולל כשישים חברים המחולקים לשתי קבוצות, אחת ממוקמת בגבעת חביבה והשנייה, פעלה בשמונה השנים האחרונות ברחובות. למרות המרחק הגאוגרפי אנו חשים כקבוצה אחת, המנהלת תהליכי עומק יחד”, היא מסבירה.

הרומן של חריש עם קיבוצניקים החל לפני שנים רבות, חריש הוקמה בשנות השמונים כהאחזות נח”ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ. בשנות התשעים הקיבוץ ננטש. כעת, שלושים שנה אחרי, הקיבוצניקים חוזרים לחריש.

“גילינו כאן מקום עם אנרגיה חלוצית, אדרנלין, חלומות ומעורבות גבוהה של תושבים עם רצון להקים את העיר הכי טובה בישראל – זה מכרה זהב עבורנו. זה הרגיש כמו שידוך מעולה מכל הבחינות”, מסבירה יעל את המעבר שביצעו חברי הקיבוץ לעיר. “חריש היא עיר צעירה עם אנשים שהם בגילאים שלנו ובמעמד שלנו ולכולם חשוב החינוך, כך שהרגשנו שמצאנו פה בית מכל הבחינות”.

קהילת מחנכים עם תחושת שליחות

חברי הקבוצה שעושים כבר כברת דרך ארוכה יחד מגיל השירות הצבאי, עוסקים רובם בחינוך. לכולם יש תעודת הוראה והם מתפרנסים מעבודות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

רמי בר
“הרעיונות שלנו בתחום החינוך זוכים לתמיכה ושותפות”

רמי בר (34) חבר הקיבוץ, עבר להתגורר בחריש לפני שלושה חודשים וכיום הוא מורה בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’. “עסקתי בחינוך מרגע שחרורי מהצבא והגעתי לחריש עם ניסיון חינוכי עשיר ומגוון. שמחתי לגלות שהנהלת חטיבת הביניים מתאמצת למצוא לתלמידים מוטיבציה שונה ללימודים שאינה מונעת מפחד מציונים או מתחרות.

אני גם שמח שחברי הקיבוץ זוכים לקבלת פנים חמה מהרשות. יצחק קשת עודד אותנו והזמין אותנו לעבור לכאן והרעיונות שלנו בתחום החינוך זוכים לתמיכה ושותפות. יש לנו תחושה נהדרת שאנו לוקחים חלק מרגש ומשמעותי בעיצוב העיר החדשה של ישראל”.

“בשנה שעברה היינו מעורבים בהקמת חטיבת הביניים הממלכתית של חריש, אתגרי העתיד”, מסבירה יעל. “העירייה הקימה את בית הספר, אבל ידעה לזהות כוח חינוכי ולשלב אותו בניהול בית הספר”, היא מפרטת ומתייחסת בדבריה לליאור לויתן, מנהל החטיבה וחבר קיבוץ אמתי בקבוצת גבעת חביבה.

הפעילות החינוכית של חברי הקבוצה כללה גם הקמה של קן השומר הצעיר שהחל לפעול בקיץ האחרון בחריש. “ריכזנו קייטנה של 70 ילדים בקיץ ועל בסיס זה הוקם הקן השנה”, מעדכנת יעל.

קן חריש - השומר הצעיר
חדש בחריש: קן השומר הצעיר

הפעילות הלימודית-חינוכית, לא מוגבלת רק לגילאים הצעירים. חברי הקהילה עומדים להקים בחריש ‘מרכז לצדק חברתי’, שיעזור לתושבים אקטיביסטים ללמוד כיצד לקדם דברים ברמה המוניציפלית ולשנות את חייהם בנושאים חשובים כדוגמת תחבורה וחינוך.

“חינוך הוא החלוציות של שנות האלפיים”, מצהירה יעל. אין לנו מערכת חינוך משלנו אבל אנו מתכוונים לפתוח בשנת הלימודים הקרובה גן ממלכתי בו הילדים שלנו ילמדו יחד ואליהם יצטרפו ילדים נוספים מחריש. כרגע יש לנו שישה חברי קיבוץ שלומדים לימודי השלמה לגיל הרך כדי שיוכלו לשמש כמחנכים בגן העתידי”.

קיבוץ אמתי
קיבוץ אמתי: “שדה החינוך החליף את מה שהיה פעם החקלאות והתעשייה בעולם הקיבוצי”

“אנחנו קוראים לעצמנו ‘קיבוץ מחנכים’. שדה החינוך החליף את מה שהיה פעם החקלאות והתעשייה בעולם הקיבוצי”, מסבירה יעל. “זה מגיע ממקום של שליחות. כולנו יכולנו לפעול בתחומים אחרים ולחפש משרות עם הכנסות גבוהות יותר אבל זו המשימה שלנו והשליחות שלנו”.

כלכלה שיתופית: מנהלים חשבון בנק משותף

העיסוק בחינוך, גם אם הוא מספק וממלא בתחושת יעוד ושליחות, אינו כולל בהכרח משכורות גבוהות. חברי הקיבוץ שהתגוררו ברחובות בשכירות, מתכננים להשתקע בחריש ולקנות יחד בניין שיכלול גם מרחבים משותפים לפעילויות שלהם. “הגענו לשלב בחיים בו אנו מבקשים לקנות בניין שיהיה שלנו, של הקיבוץ, שנוכל לממש בו את אורח החיים הקהילתי שלנו. הבנו שאזור המרכז לא יכול להציע לנו פתרון מגורים ארוך טווח וזו גם אחת הסיבות שבחרנו לעבור לחריש”, מסבירה יעל.

קיבוץ אמתי
הקיבוץ משלם לחבריו תשלומי שכירות, ארנונה, חשמל, חינוך, תחבורה ובריאות

ספרי על הכלכלה השיתופית שלכם 

“יש לנו חשבון בנק משותף. הקיבוץ משלם לחבריו תשלומי שכירות, ארנונה, חשמל, חינוך, תחבורה ובריאות. יש לנו כלי רכב משותפים וכעת כשהתרחבנו ויש לנו גם תינוקות וילדים, יש לנו מחסן בגדים וציוד לילדים. כל משפחה מקבלת גם תקציב פרטי להוצאות האישיות שלה”.

איך מתקבלות החלטות? בהצבעה?

“אנחנו לא מצביעים. הכל אצלנו מתקבל דרך שיחה והסכמות. אם אנחנו לא מסכימים אנחנו ממשיכים לדבר על זה עד שמגיעים להסכמה. ההחלטה לעבור לחריש התקבלה לאחר שנתיים של דיונים. ערכנו סיורים בעיר, נפגשנו עם תושבים, עם יועצי נדל”ן ועם ראש העיר יצחק קשת שקיבל אותנו בזרועות פתוחות וביצענו תהליך למידה לעומק והגענו למסקנה שהקהילה היא זו שחשובה, לא משנה היכן נהיה, העיקר שנישאר יחד”.

מקום נפלא לשגשוג

כאמור, מחצית מחברי קבוצת רחובות כבר מתגוררת בחריש, מתערה בה וגם מתאהבת בעיר.  “חריש היא ‘קסם של מקום חדש’. אנחנו מתגוררים בשמונה דירות בבניין ומהווים כשליש מכלל הדיירים בבניין.  ברחובות, השכנים שלי לא העסיקו אותי וגם אני לא עניינתי אותם, אבל בחריש  כולם חדשים ולכן כולם תוהים בינם לבין עצמם את אפשר להרחיב את ההכרות וליצור גם חברות”, מפרט רמי. “לשמחתי, המפגש עם השכנים הוא ממש טוב וכיפי. אני תולה זאת באווירה של ההתחדשות בחריש. חריש לדעתי היא מקום נפלא לשגשוג של קיבוץ עירוני בגלל האופי המיוחד של חדשנות ופתיחות שלא פגשתי במקומות אחרים עם רצון כנה של רבים להיפגש, להכיר ולהצמיח את העיר”.

אביטל כהן אריאלי
אביטל כהן אריאלי: “אני מחפשת את אלה שרוצים לעשות טוב ולא משנה לי אם יש להם כיפה”

אביטל כהן אריאלי (34) חברת הקיבוץ, עברה לחריש עם בן זוגה איתי וילדיהם שקד (4.5) ואלון (1.5). אביטל מרכזת את התחום המשימתי בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר ומזדהה עם דבריו של רמי. “אני עוקבת אחרי חריש באמצעות הפייסבוק בשנה האחרונה והחוויה שלי משם היא של מאבק עם מאפיינים של מלחמה ואלימות אבל החיים בפועל בחריש שונים לחלוטין. יש כאן שכנים מדהימים. דתיים וחילוניים, אתיופים, רוסים ומרוקאים. בחיים שלי לא גרתי בעבר עם דתיים באותו בנין וזו סיטואציה מדהימה”.

את מודעת לעובדה שאתם מתגוררים בסמיכות לקהילה חרדית?

“השיעור שאני למדתי מחריש הוא שהעולם לא מתחלק לקבוצות, אלא לאנשים שרוצים לעשות טוב וכל השאר. אני מחפשת את אלה שרוצים לעשות טוב ולא משנה לי אם יש להם כיפה, מה צבע העור שלהם או מה הם לובשים.

קיבוץ אמתי
חברי הקיבוץ חוגגים סוכות עם השכנים בבניין ברחוב שוהם

“בחג הסוכות בנינו סוכה בחצר הבניין והזמנו אליה את כל השכנים, לשבת ביחד, לשתות קפה, לדבר. היה פשוט מדהים וכך צריכה בעיני להיראות החברה הישראלית גם בעתיד.

“בכל קבוצה יש כוחות חיובים ואת אלה צריך לקרב אלינו.  אם יש כאן מישהו שמשאלת הלב שלו היא להעיף אותי כי אני לא מתלבשת בהתאם לקוד הלבוש שלו – הוא לא שותף שלי לעשיית הטוב בחיים”.

“אנחנו מביאים איתנו אמונה שלכולנו יהיה טוב ושביחד נעשה טוב”, מסכם רמי באופטימיות.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

כבוד ליזמים: תושבי חריש יוזמים ומפיקים עצמאית אירועים קהילתיים

יותר ויותר תושבים בחריש יוזמים פעילויות קהילתיות עצמאיות ומספקים לתושבי העיר מגוון פעילויות מהנות. אז אם בא לכם לרקוד, לרוץ, לקרוא ספר, להתחפש, לשתות בירה, לבלות בפיקניק משותף או לקנות ולמכור חפצים משומשים – יש לכם על מי לסמוך!

ביום שישי הקרוב (1/11) יתקיים בחריש זו הפעם השנייה, שוק קח-תן שזכה לשם ‘שיקשוק חריש‘. האירוע, פרי יוזמה של חמש תושבות המקום, זכה עם השקתו להצלחה גדולה. מאות מתושבי חריש ביקרו בו ורבים אחרים אף לקחו בו חלק פעיל: מכרו מזון ושתייה תוצרת בית, חיטטו בארונות ומצאו בגדים, ספרים וצעצועים מהם היו מוכנים להיפרד תמורת כמה שקלים, ניצלו מיומנויות כמו קליעת צמות או איפור ונהנו מכל רגע.

איצקוביץ
מימין: יעל ושירה איצקוביץ

שירה איצקוביץ’ כהן, מיוזמות שיקשוק חריש יחד עם יערית לב, יעל איצקוביץ’, נתנאלה זילביגר ולילך כהן מכהנת ביום-יום כמנהלת לשכת מנכ”ל בגבעת חביבה. “ארגנתי יחד עם השותפות שלי את שיקשוק-חריש מתוך רצון אמתי להחזיר לקהילה בעיר את הטוב שהיא מרעיפה עלינו”, הוא מסבירה.

“חריש היא אחד מהמקומות בהם הקהילה היא מאוד חזקה. לשמחתי, למרות שהעיר גדלה בקצב מדהים, תחושת ה’ביחד’ ושיתופי הפעולה נשמרים”, היא מוסיפה ומפרטת: “הרעיון הוא ליצור מקום שיתופי ששייך לכולם בו אף אחד הוא לא מארח או מתארח. אין בשיקשוק שום פעילות מסחרית ממוסדת, לא מוכרים באירוע אפילו לא פחית שתייה ובטח לא מוצרים שנקנים ב’עלי אקספרס’. הרעיון הוא למכור דברים משומשים או תוצרת עצמית בלבד”.

האם המועצה היתה מעורבת בפעילות? 

“לא היה ביוזמה שום דבר שהצריך את המעורבות של המועצה ולא נעשתה פנייה אליהם בכלל”.

שיקשוק חריש. צילום: לידור שקד
“ארגנתי יחד עם השותפות שלי את שיקשוק-חריש מתוך רצון אמתי להחזיר לקהילה בעיר את הטוב”

כיצד עלה הרעיון ליצור אירוע קהילתי כזה? 

“השתתפנו בארוחת ‘חרישישי בפארק’ שהיתה נפלאה ומזה הסקנו שלא צריך לחכות שיעשו בשבילנו. מדהים היה לראות שכל מה שצריך הוא כמה אנשים מחויבים שמתאגדים יחד ומזיזים דברים ויוצרים לבד. השיקשוק הוא התרומה שלנו לקהילה. כמות התושבים שהגיעו לאירוע הראשון שלנו היתה גדולה וההענות היתה מדהימה. אנחנו מחכות כבר לאירוע הקרוב”.

כוחנו באחדותנו: כל השכונה ביחד בגינה

נראה כי אכן יוזמה אחת גוררת אחרת והנהנים העיקריים הם תושבי חריש. ארוחת ‘חרישישי’ שהתקיימה בספטמבר והניעה את איצקוביץ’ להקים את השיקשוק, היא פרי יוזמה של קבוצת ‘כוחנו באחדותנו’, קבוצה של פעילים מתושבי העיר, אשר פועלת כבר מספר חודשים בחריש ויוזמת עבור הציבור המסורתי והחילוני ביישוב, מגוון פעילויות משותפות: פיקניקים, שיעורי זומבה פומביים והפעלות מים. אחד האירועים הגדולים שארגנה הקבוצה עד כה, ‘חרישישי בפארק’, כלל ארוחת שבת משותפת בה לקחו חלק למעלה מ-300 איש, תושבים ותושבים לעתיד, משפחות ואורחיהם.

ארוחת ערב קהילתית חרישישי
300 משתתפים בארוחת חרישישי. צילום: לידור שקד

מארגני הקבוצה ציינו בכתבה שהתפרסמה באתר ‘חריש 24‘: “התקיים מפגש קהילתי אדיר שאיחד כ-300 מתושבי חריש לארוחת שישי משותפת. לא ציפינו להיענות כזו. התגובות היו מרגשות ויש רצון בקיום ארוחות כאלה גם בהמשך. היה מדהים ומרגש מאוד לראות את כל הילדים משחקים ומשתוללים יחד. זוהי חריש האמתית. אני לא חושב שיש דברים כאלה באף מקום אחר בארץ”.

הפעילויות הקהילתיות שיזמו חברי הקבוצה החלו בתחילת חופשת הקיץ כמענה ישיר לשני תהליכים עם מכנה משותף: הראשון, החשש מכניסתן של חסידויות בדלניות לעיר על בסיס שיווק שיקרי ומגמתי המציג את חריש כעיר חרדית, והאחר, עשייה לא מספקת, לדבריהם, בנושא מיתוג העיר חריש כלפי חוץ.

מנוע המיתוג של חריש

מי שגם חשוב לה נושא המיתוג של העיר, היא לא אחרת מאשר שירלי קרייר, תושבת העיר ובעלת החנות לחומרי יצירה, שירלי’ס, שרבים מכנים אותה ובצדק, יזמת חברתית-סדרתית.

שירלי קרייר
שירלי: אוהבת להפיק ואוהבת את קהילת חריש

שירלי ארגנה במהלך השנה האחרונה אינספור מיזמים קהילתיים, הבולטים בהם הם יריד אומנים, יריד ספרים משומשים, הקמת ספריה קהילתית הפתוחה לקהל הרחב, תערוכת צילום של שישה אמנים מקומיים בנושא פורטרטים ופרויקט צילום עם הצלם סטס קורינסקי של תושבים מקומיים המאופרים בהתאם לנושאים נבחרים.

שירלי, מה מניע אותך לקדם יוזמות קהילתיות?

“אני מאוד אוהבת להפיק, זה משהו בדם שלי ובמקביל אני מאוד אוהבת את הקהילה בחריש. חשוב לי לשמוע את האנשים ולעשות משהו למען הקהילה כאן”, משיבה שירלי ומוסיפה: “אנשים כאן צמאים לעניין, לבילוי. יש מחסור בפעילויות מתאימות גם לילדים וגם למבוגרים ואת החלל הזה משלימים תושבי המקום ביוזמות פרטיות. אולי בגלל שזו עיר בהקמה יש משהו יזמי באופי האנשים שמגיעים אליה”.

כיצד היוזמות הקהילתיות תורמות לדעתך למיתוג העיר?

“כשיש כאן מסיבות ותערוכות, ירידים ואירועים זה מייצר ענין ותוכן לתושבים המקומיים ומייצר שם טוב, מוניטין ומיתוג לחריש בעיני תושבי החוץ. אני חושבת שצריך כמה שיותר ליזום כדי לעזור לחריש להתרומם מעלה. הפעילויות הקהילתיות בעיר הן מנוע המיתוג של חריש”.

יריד ספרים
יריד ספרים משומשים. צילום: שירלי קרייר

לרוץ עם הקהילה עבור הקהילה

שירלי אינה היחידה שמרחיבה את תחום העיסוק והפרנסה שלה ומייצרת מהם יוזמות קהילתיות מבורכות. דוגמה דומה ניתן לשאוב מיסמין ואסף שחף, תושבי העיר המנהלים בעיר את קבוצת הריצה, ‘רצים עם השחפים’. מעבר לפעילות העסקית, דואגים השניים גם ליזום ריצות קהילתיות הפתוחות בפני כולם. בחול המועד סוכות, התקיימה ריצה קהילתית עם כמאה משתתפים מתושבי העיר.

אסף: “לא חושבים רק על הצד הכלכלי-פיננסי”

“אנחנו מתחברים לנושא הריצה, זה העיסוק שלנו וחריש היא מקום נפלא לריצות”, מסביר אסף שחף ומפרט: “השיפועים של חריש אמנם יכולים להיות קשוחים לרץ המתחיל, אך מנגד יש כאן מדרכות רחבות שמתאימות לריצה של קבוצה ובעיקר יש פה קהילה צעירה ורעננה ואווירה של התחדשות ויוזמה”.

מדוע החלטתם ליזום ריצה קהילתית?

“חשבנו להבליט את עצמנו בתחום הריצה וגם לתרום לקהילה. אני מוצא שאנשים מחריש נותנים מעצמם, תורמים לקהילה ולא חושבים רק על הצד הכלכלי-פיננסי. זה מאוד מוסיף לעיר ומייחד אותה כי אני לא מאמין שיש מקומות רבים בארץ כדוגמת חריש”.

הריצה הקהילתית בסוכות שהתארגנה גם בזכות תושב העיר, אפי שמס, היתה רביעית במספר. אסף מפרט: “עד כה קיימנו ארבע ריצות קהילתיות, בט”ו באב, ביום הזיכרון – ריצה לזכרו של רז טבי ז”ל שהמצפה שלו נחנך לאחרונה בחריש, בחג השבועות והאחרונה, כאמור, בחול המועד סוכות היתה הכי עוצמתית. השתתפו בה כ-100 איש היה גם מסלול צעדה למשפחות ועסקים רבים מחריש התגייסו והפכו לספונסרים וכך ארגנו חולצות שהוסיפו הרבה גאווה לתחושת המשתתפים”.

ריצה קהילתית בחריש
ריצה קהילתית בחריש: 100 משתתפים במסלולי הריצה והצעדה השונים. צילום: מיכל מור

חריש על מפת הריקודים

מי שפחות מתחבר לריצה, מוזמן להצטרף להרקדות שמארגנים בני הזוג, בתיה וצביקה יגר. “רציתי לשים את חריש על מפת ריקודי העם. חריש היא עיר קהילתית עם אוכלוסייה מגובשת, מה מחבר ומגבש יותר מאשר הרקדת ריקודי עם?” מסבירה בתיה, הבעלים של חנות הבגדים צ’ילדרנס לאב.

“בעלי ואני מלמדים בהרקדות, טכניקות שונות, מבנה הריקוד ועוד. מבחינה מקצועית יש לנו כל הציוד וההכשרה להרקיד. הוכשרנו בקמפוס ‘שיאים'”.

צביקה ובתיה יגר
צביקה ובתיה יגר. צילום: מיכל מור

בתיה גם מאמינה שריקודי עם יכולים לשמש אבן שואבת לתושבים מהסביבה. “עוד לפני שעברנו להתגורר בעיר, הצענו לעירייה להפעיל חוג קבוע של הרקדת ריקודי עם. בערים רבות מתקיימות הרקדות, אליהן מגיעים אפילו רוקדים מחוצה לה ( גן שמואל וכו’), מדוע לא לקיימן גם פה בחריש?”.

מה רמת ההיענות ליוזמה? פתחנו קבוצת וואטסאפ לרוקדים בה אנו מודיעים על מועדי ההרקדות. בינתיים יש היענות יפה של כ- 30 איש לפחות. בתחילה קיבלנו מהעירייה את הרחבה של המתנ”ס לפעילות. בפעם האחרונה, ההרקדה התקיימה בבית של מיכל מור, תושבת העיר, שנידבה את ביתה למפגש. אני מאמינה שנקבל בהמשך מקום קבוע לקיים בו את ההרקדות. יתרה מכך, אני מאמינה ומקווה שלהרקדות יגיעו גם אורחים מכל הארץ שיבואו וילמדו ריקודים חדשים ויעשירו את הרפרטואר הקיים”.

הרקדה קהילתית
הרקדה קהילתית. צילום: מיכל מור

בתיה, מה דעתך על היוזמות הקהילתיות בחריש?

“היוזמות הפרטיות כאן הן נהדרות. זה מחמם את הלב שאנשים איכותיים מגיעים הנה ויוזמים פעילויות, בעיר שהיא בתחילת דרכה, חלוצית והתושבים היוזמים את הפעילות לא נבלעים בהמון. יש את פאב ‘הדוק’ שפועל אחת לשבועיים, שישישוק אחת לחודש, מועדון סריגה ורקמה, פיקניקים המוניים והמון פעילויות פרטיות מבורכות. זה נפלא בעיני”.


אשדר חריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

עו”ד אוהד לפידות: “המשקיעים בחריש צריכים להיות עם האצבע על הדופק”

חריש מאופיינת בשיעור גבוה במיוחד של משקיעים, שזיהו את הפוטנציאל של העיר החדשה. מה מאפיין את משקיעי חריש, אילו אתגרים ייחודיים מציבה בפניהם העיר החדשה ומהי הדרך הנכונה לנהל נכס להשקעה בעיר? את השאלות הללו הפנינו לעו”ד אוהד לפידות, מנהלה של קבוצת הפייסבוק ‘משקיעים בחריש’

“רכישת נכס להשקעה מהווה את אחד מדפוסי ההשקעה המקובלים בישראל. הישראלים חובבי נדל”ן והנתונים מלמדים כי אחד מעשרה ישראלים מחזיק בדירה נוספת כהשקעה”, מציין עו”ד אוהד לפידות, העוסק בתחום הנדל”ן, משקיע בעצמו, ומנהל קבוצת הפייסבוק ‘משקיעים בחריש‘. “העיר חריש מספקת מענה מדויק עבור רבים המחפשים בשנים האחרונות השקעות מעניינות בתחום הנדל“ן”, הוא מוסיף. “לפי הערכות שונות, כ-5,000 דירות בעיר משמשות כנכס מניב עבור בעליהן. משקיעים אלה הבינו כי לחריש פוטנציאל רב כעיר חדשה, שמחירי הדירות בה עדיין נמוכים. בשוק כזה, לצד התשואה משכר הדירה, ישנו גם פוטנציאל רב לעליית ערך הנכסים”.

עו"ד אוהד לפידות
עו”ד אוהד לפידות

איך היית מאפיין את המשקיע הטיפוסי בחריש?

“קשה לאפיין את המשקיע הממוצע בחריש. המשקיעים בחריש הם מגוונים – אלו אנשים מכל הארץ,  בגילאים שונים ובנקודות שונות במעגל החיים – זוגות צעירים, בעלי משפחות ופנסיונרים. עבור חלק מהמשקיעים, זהו הנכס הרביעי או החמישי שרכשו, ואצל אחרים – זהו נכס יחיד. האחרונים, ראו בחריש הזדמנות לרכישת דירה ראשונה במרחק גיאוגרפי סביר ממרכז הארץ, ובעלות אותה הם יכולים להרשות לעצמם. משקיעים אלה ממשיכים לגור במקום המגורים הנוכחי שלהם, אך רכישת הדירה בחריש איפשרה להם לקחת חלק פעיל בשוק הנדל“ן הגואה מעלה בשנים האחרונות”.

“השכבה המבוססת יותר מקרב המשקיעים, מחזיקה במספר דירות להשקעה, אם מתוך ראייה רחוקת טווח והבנה פיננסית מעמיקה, ואם כביטחון עבור דור העתיד, ילדיהם, שיזכו בבוא העת לדירה משלהם”.

ניהול נכס לאחר השקעה – לא עניין של מה בכך

על פי הערכות, רובם המוחלט של המשקיעים לא מתגוררים בחריש, וחלקם הגדול אף לא גרים בסביבה הקרובה לעיר. המשמעות היא שעליהם לנהל את הנכס ב’שלט רחוק’.

אז איך לומדים ביום בהיר אחד להיות בעלי בית ואיך מנהלים נכס מרחוק?

“ניהול נכון של נכס הוא עולם תוכן שלם, וכשמדובר על ניהול נכס מרחוק, הנושא מורכב עוד יותר”, מסביר עו”ד לפידות. “משקיעים מתחילים, ואפילו בעלי נכסים מנוסים יותר, עומדים עם רכישת הדירה להשקעה מול שאלות שונות: איך מוצאים שוכרים? האם יש בחריש יתרון לדירה מרוהטת? כיצד עוקבים אחר שווי הנכס וכיצד מחליטים מתי העיתוי הנכון למכור? אילו מיסים חלים על המשקיעים ברכישה ובמכירה? האם ישנה אפשרות להפחתת המיסוי?”

“אין ספק שלמשקיע הממוצע, שגר במרכז הארץ ולא מעורה בחיים היומיומיים בעיר, אין זה פשוט להתעדכן באופן שוטף לגבי הנעשה בחריש. עם זאת, בעידן הפייסבוק, כשיש לכל נושא כמעט שאפשר להעלות על הדעת קבוצה ייעודית, בעיית המרחק הופכת להיות שולית. לעניין זה, קבוצת הפייסבוק ‘משקיעים בחריש‘, מספקת מענה לפחות עבור חלק מהנושאים, מהווה מקום להתייעץ, ללמוד ולחלוק מידע, וכל זה על בסיס שיתוף הדדי ולמידה מניסיונם של אחרים”.

שכונת-הפרחים
“בחריש קורים כל הזמן דברים שיש להם משמעות עבור המשקיע” צילום: תהילה דויטש

למשקיע מהרצליה דרוש חשמלאי אמין

עובדה ידועה היא כי בחריש פועלות קבוצות קהילתיות רבות, אך סביר להניח כי הדיונים הנערכים בהן, ברובם, פחות רלוונטיים עבור המשקיע בשלט רחוק. “לא כל כך אכפת למשקיע מתי ההופעה הבאה של עידן רייכל בעיר ומן הסתם אין לו כל עניין במבצע מכירות אטרקטיביים בחנות כלי בית במרכז המסחרי”, מסביר עו”ד לפידות ומדגיש: “המשקיעים מתעניינים במגמות המאקרו בעיר – הגידול במסחר ובשירותים, קצב האכלוס, ביקוש לדירות גדולות או קטנות, עסקאות מכר מעניינות. המשקיעים רוצים לדעת איפה יוכלו למצוא חשמלאי אמין בחריש, שיעשה עבודה טובה למרות שהלקוח שלו נמצא מאות קילומטרים ממנו”.

“בגדול, בחריש קורים כל הזמן דברים שיש להם משמעות עבור המשקיע”, מציין עו”ד לפידות ומפרט: “פרויקטים שנמסרים ומציפים את השוק בדירות להשכרה לתקופה הקרובה, מרכז מסחרי חדש שנפתח ומשפר את תנאי החיים של השוכרים באזור מסוים. אלה הן דוגמאות לנתונים חשובים שהמשקיע יכול לעשות בהם שימוש ולהסיק מהם לגבי ההתנהלות שלו. כמנהל קבוצת הפייסבוק, אני מהווה איש קשר ”בשטח“ עבור המשקיעים החברים בה ועוזר להם למצוא את המידע הרלוונטי החיוני להם לניהול מיטבי של הנכס”.

האם חברי הקבוצה גם נעזרים בך באופן אישי בעינייני ניהול הנכס?

“כן, אפשר לומר. אני מקבל פניות רבות ממשקיעים. מעבר לשירותים המקצועיים שאני יודע להציע כעורך דין, הם רואים בי מעין שגריר שלהם בשטח. המשקיע הממוצע נעזר בי הן בעניינים מקצועיים והן בנושאים השוטפים: החל מניסוח חוזה, דרך מציאת שוכרים מתאימים, הפניה למתווכים, איתור בעלי מקצוע אמינים ועוד. במקרה הצורך, אני גם מעניק ייעוץ לגבי התמודדות משפטית במקרים של הפרת חוזה ונקיטת הליכים בבתי משפט. ככלל, נכון לומר כי חריש, כעיר בהקמה, מתמודדת עם אתגרים מיוחדים שמשקיע בחיפה או בתל אביב לא חשוף אליהם”.

רחוב יקינטון פרויקט דונה שכונת הפרחים
רחוב יקינטון בשכונת הפרחים: ניהול נכס מרחוק דורש גמישות, דינמיות ורמת עדכון גבוהה

כגון?

“כאשר מתגלות בעיות בנכס או ליקויי בנייה, למשל, המשקיעים תמיד שמחים לגלות שעורך הדין המקומי קובע עם המהנדס, שמבקר בנכס וכותב את חוות הדעת. עם הזמן למדתי להכיר את הפרויקטים הקבלניים השונים בעיר ואת ‘מחלות הילדות’ של כל אחד מהם”.

למשקיעים בחריש, כך ניתן לראות, צרכים רבים ומגוונים, לעתים שונים מאלה של משקיעים בערים אחרות בארץ. לחריש, כעיר חדשה ומתפתחת, מאפיינים ייחודיים המשתנים חדשות לבקרים, ממש כמו העיר עצמה. כל אלו הופכים את ניהול הנכס לאתגר הדורש גמישות, דינמיות ורמת עדכון גבוהה. בין אם באמצעות קבוצת פייסבוק, קשר ישיר עם עורך דין מקומי או בדרכים מגוונות אחרות שמוצאים לעצמם המשקיעים. כך או כך, מה שחשוב עבור אלה הרוצים לראות פירות להשקעתם, הוא להיות בעניינים, להתעדכן ולנשום את העיר שמבטיחה פוטנציאל השקעה גדול”.

רכשתם דירה להשקעה בחריש? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק והישארו מעודכנים.

– תוכן מקודם – 


MORE חריש

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

בחצר האחורית של חריש – התגלתה “הניו-יורק של תקופת הברונזה”

בחפירות ענק, שערכה רשות העתיקות לקראת הקמת מחלף הכניסה החדש לחריש התגלה יישוב קדום וגדול בן 7,000 שנה, שמימדיו היו בבחינת הפתעה מרעישה. אתר החפירות, עין אסור, יהיה פתוח למבקרים בסוכות ולאחריו יאטם לצורך השלמת עבודות המחלף

תושבי חריש שנוסעים לאורך כביש 65 מכירים היטב את רשתות הצל בסמוך לכביש המעידות על חפירות שעורכת רשות העתיקות. היום, שנתיים וחצי אחרי תחילת הפרויקט חושפת רשות העתיקות את הממצאים שהתגלו באתר: עיר ענקית, הגדולה והמרכזית הידועה בישראל מלפני כ-5000 שנה. עיר שהשתרעה על פני כ-650 דונמים ואשר אכלסה כ-6,000 בני אדם. מנהלי החפירה: “זו הניו-יורק של אזורנו בתקופת הברונזה הקדומה; עיר קוסמופוליטית ומתוכננת שחיו בה אלפי בני אדם”.

החפירות הנרחבות באתר הארכיאולוגי עין אסור, אשר שוכן בסמוך לואדי ערה, מגלות עיר מתוכננת מתקופת הברונזה הקדומה 1ב’ (סוף האלף הרביעי לפנה”ס), מוקפת חומת ביצור עם אזורי מגורים ואזורים ציבוריים, רחובות וסמטאות. בחפירות שהעמיקו מתחת לבתיה של עיר זו, התגלה יישוב רחב ידיים קדום אף יותר, מהתקופה הכלקוליתית בן 7,000 שנה. נראה, כי שני מעיינות שופעים שנבעו באזור בעת העתיקה, היוו את גורם המשיכה לאתר לאורך התקופות.

עין אסור
מימין: איתי אלעד, ד”ר דינה שלם וד”ר יצחק פז. צילום: רשות העתיקות

לדברי איתי אלעד, ד”ר יצחק פז וד”ר דינה שלם, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, “אין ספק שהאתר הזה משנה באופן דרמטי את הידוע לנו על אופייה של התקופה ועל ראשית העיור בארץ ישראל. “זוהי תקופה מרתקת בקורותיה של ארץ ישראל – כנען של אותם ימים, שאוכלוסייתה עוברת תמורות שמשנות את פניה כליל. האוכלוסייה הכפרית מפנה את מקומה לחברה מורכבת, המתגוררת ברובה במסגרות עירוניות. אלו הם צעדיה הראשונים של התרבות הכנענית בארץ, המגבשת לעצמה זהות באתרים העירוניים שאך נוסדו, ומכאן חשיבותה העצומה של העיר הקדומה שנחשפה בצפון השרון. עיר שכזו לא היתה יכולה לצמוח ללא יד מכוונת ומנגנון מנהלי שעמד מאחורי הקמתה. תכנונה המרשים והעובדה שבאתר התגלו כלים שיובאו לארץ ממצרים וטביעות חותם, הם עדות לכך. שכנה כאן עיר ענקית – מגלופוליס ביחס לתקופת הברונזה הקדומה, אשר בה חיו אלפי בני אדם שהתפרנסו מחקלאות וקיימו קשרי מסחר עם אזורים שונים ואף עם תרבויות וממלכות שונות במרחב”.

צייר לי כבשה

צלמית כבשה
צלמית כבשה בעין אסור. צילום: רשות העתיקות

באזור הציבורי של העיר גילו הארכיאולוגים מתחם פולחני (מקדש) חריג במימדיו המרשימים, ובחצרו אגן אבן ענקי לנוזלים ששימש לטקסים פולחניים שנערכו במקום. “בתוך המקדש התגלה מתקן עם עצמות בעלי חיים שרופות – עדות להקרבת קורבנות, וכן צלמיות (פסלונים) נדירות, בהן ראש אדם וטביעת חותם של אדם הנושא ידיו מעלה ולידו דמות בעל חיים. ממצאים אלה מאפשרים לנו להביט מעבר לחומר אל חיי הרוח של הקהילה הגדולה שחיה באתר”, מסבירה ד”ר שלם.

אלעד מוסיף ומסביר כי הממצאים המפתיעים מאפשרים, לראשונה, להגדיר את מאפייני התרבות של תושבי אזור זה בתקופות הקדומות. “התושבים המקומיים התפרנסו מחקלאות בזכות המעיינות הקרובים, והמרחבים ששימשו לגידולים. שרידי מבני המגורים, המתקנים המגוונים והמבנים הציבוריים שנחשפו, מעידים על חברה מאורגנת ועל היררכיה חברתית שהיתה קיימת בעת ההיא. בחפירה נחשפו מליוני שברים של כלי חרס, כלי צור, כלי אבן מבזלת שיובאו למקום, ועוד”.

בעקבות חשיפת האתר הייחודי בחפירות של רשות העתיקות, בצעה חברת נתיבי ישראל שינויים תכנוניים על מנת לשמור על העיר המרשימה במקומה. השרידים הארכיאולוגיים מתועדים באמצעים מתקדמים, הם יכוסו בצורה מבוקרת, יילמדו וייחקרו על ידי חוקרי רשות העתיקות, והמחלף החדש, מחלף 65/444,  ייבנה גבוה מעליהם, כך שהאתר יישמר לדורות הבאים.

צלמיות בעין אסור
צלמיות: “מאפשרים לנו להביט מעבר לחומר אל חיי הרוח של הקהילה הגדולה שחיה באתר”. צילום: רשות העתיקות

רשות העתיקות וחברת נתיבי ישראל מזמינות את הציבור להפנינג חינמי של  סיורים, חפירות ארכיאולוגיות וסדנאות יצירה בחול המועד סוכות, ימים שלישי ורביעי, (15-16/10) בין השעות 10:00-14:00. יש להגיע עם נעליים סגורות, מכנסיים ארוכים, כובע ומים. ההורים אחראים על פעילות הילדים. פרטים נוספים בדף הפייסבוק “רשות העתיקות – לגעת בעבר“.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק