חמש קבוצות, עשרות נשים, זכייה במקום הראשון של "המשגרות" זו השנה השנייה ברציפות, וקהילה חזקה שמחברת בין אימהות מרחבי העיר ומספקת להן חוויה אחרת: "כשאני על המגרש אני מרגישה בת 16. זו תחושה שקשה להסביר במילים"
קבוצת "המשגרות" מבית מאמאנט חריש זכתה בשבוע שעבר במקום הראשון בבית העליון בליגת אור עקיבא. הניצחון של הקבוצה, זו השנה השנייה ברציפות, הוא הרבה יותר מהישג ספורטיבי. יחד עם המקום השלישי של קבוצת "לוחמות אש", והפעילות המתמשכת של קבוצות "ג'אמפ" ו"פאוורנט", מאמאנט חריש הפכה בשנים האחרונות לאחת מקהילות הנשים הבולטות בעיר. מסגרת שמספקת לצד הספורט, חברות, מנהיגות, העצמה ושייכות.
במבט ראשון מדובר בכדורשת: משחק קבוצתי, רשת, כדור, אימונים, ליגה, טורנירים וגביעים. אבל מאחורי האימונים השבועיים מסתתר סיפור רחב יותר: נשים שמוצאות לעצמן זמן קבוע בתוך שגרת החיים העמוסה, בונות קשרים חברתיים עמוקים, מייצרות קהילה מקומית, וגם מציבות אתגר עירוני ברור, הרצון להמשיך לגדול מול המחסור במתקני ספורט מתאימים.
"המקום לשים את עצמך לרגע במרכז"
מאמאנט חריש פעילה בעיר מזה כשבע שנים וכיום משתתפות בקבוצות הכדורשת המקומיות כ-80 נשים. מאחורי ההתפתחות המקומית עומדת רביד חכמון, המשמשת כיו"ר מאמאנט חריש כבר למעלה מארבע שנים, ולצידה הצטרפה לתפקיד היו"רית גם אלינה זיסין, קפטנית קבוצת "המשגרות". חכמון עצמה מאמנת קבוצות בחריש, פרדס חנה, חדרה ויישובים נוספים באזור, ובמקביל משחקת בקבוצת "המשגרות".
"המטרה הייתה ליצור מקום שבו נשים יכולות להיפגש בערב, לעשות ספורט שמתאים גם למי שלא באה עם רקע קודם, ולשים את עצמן לרגע במרכז", אומרת חכמון. לדבריה, הסיסמה של מאמאנט, "כל אמא יכולה", אינה רק משפט שיווקי, אלא תפישה שמלווה את הפעילות: "לא צריך להגיע עם ניסיון קודם בכדורשת, אבל כן עם רצון, התמדה ופתיחות להיות חלק מקבוצה".
הפעילות המקומית כוללת כיום חמש קבוצות: "המשגרות", "ג'אמפ", "פאוורנט", "לוחמות אש" וקבוצת "וואנדרנט" שהוקמה לפני מספר חודשים בלבד. כל אחת מהן נמצאת בשלב אחר מבחינת ותק פעילות והישגים ספורטיביים אבל יחד הן יוצרות פסיפס נשי־קהילתי שמתרחב הרבה מעבר לאולם הספורט ומאפשר מסגרת מתאימה למתחילות ומתקדמות.
המשגרות: ווינריות, חברות וגביעים
"המשגרות" היא הקבוצה הבולטת וההישגית ביותר של מאמאנט חריש. השנה היא זכתה במקום הראשון בבית העליון של הליגה, זו השנה השנייה ברציפות. בשנה שעברה רשמה הקבוצה הישג נוסף כשסיימה במקום השני באליפות מאמאנט הארצית.
אלינה זיסין, קפטנית הקבוצה הגיעה לכדורשת כמעט במקרה, אחרי ששמעה על הענף מאחת האימהות במשפחתון. "יום לפני האימון הראשון נכנסתי לגוגל כדי להבין בכלל מה זה כדורשת", היא מספרת. "ומשם זו כבר הייתה היסטוריה. ממש התאהבתי בזה".
עבור זיסין, המשחק הוא הרבה יותר מפעילות ספורטיבית. "כשאני על המגרש אני מרגישה בת 16. זו תחושה שקשה להסביר במילים", היא אומרת. "פעם בשבוע כל אחת עוזבת את השגרה שלה, וגם אם היא מגיעה לאימון אחרי יום ארוך, על המגרש היא מתנתקת מהכול. יש צחוקים, יש חברות, ויש גם עבודה קשה ורצינות".
על ההישגים של "המשגרות" היא מדברת במונחים של קבוצה, לא של נשים בודדות. "חשוב לי שיראו את האחדות, הביחד, המשפחתיות והווינריות של הקבוצה. גם כשיש משברים, במאני טיים כולן נותנות את הלב והנשמה במגרש".
ג’אמפ: "הקבוצה הזאת הצילה אותי חברתית"
קבוצת "ג'אמפ", בהובלת הקפטנית דניאל לוי, מייצגת את הצד השני של הסיפור: לא רק הישגים, אלא בנייה איטית של קבוצה ושל קהילה.
לוי, עברה לחריש מחדרה לפני כחמש שנים. "בהתחלה לא הכרתי כמעט אף אחת בחריש, והקבוצה הזאת ממש הצילה אותי חברתית", היא מספרת. "היום זו לא רק קבוצה, אלה החברות שלי".
לוי נזכרת בהתחלה: "אני שונאת לעשות ספורט אבל אוהבת משחקי כדור. שמעתי על מאמאנט וגיליתי שיש בחריש קבוצות, אבל לא היה מקום עבורי, אז החלטתי להקים קבוצה חדשה".
הן פרסמו בקבוצות, פנו לנשים והזמינו אותן להגיע "רק לנסות". בהדרגה נבנתה קבוצה מגובשת, שכוללת לא רק אימונים ומשחקים אלא גם מפגשים חברתיים, יציאות משותפות והיכרות בין המשפחות.
"לא דמיינתי שבגיל הזה אצא לטורניר של שלושה ימים עם חברות", אומרת לוי. "זה כמו טיול שנתי, אבל הפעם זה בשבילי".
פאוורנט: ליהנות מהדרך
קבוצת "פאוורנט", בהובלת הקפטנית גלית פאלק, נולדה מתוך אהבה לספורט, חברות ורצון של נשים לעשות משהו עבור עצמן. בעונה הקרובה צפויה הקבוצה לעלות לראשונה לליגה, והיא מגיעה לשם עם רוח קבוצתית, שמחת חיים והרבה מוטיבציה.
"חשוב לי שניהנה מהדרך", אומרת פאלק. "לפעמים רצים למטרה ושוכחים שהדרך עצמה לא פחות חשובה".
"יש לנו קבוצה מאוד מיוחדת", מדגישה פאלק, "יש לנו בקבוצה רפתנית, כבאית, מדריכה בכירה בידידים, ועוד הרבה נשים שלכל אחת יש את המיוחדות שלה. אנחנו מחכות לימי שני (יום קבוע לאימונים) בקוצר רוח, זה המקום שלנו שבו אנחנו משתחררות, צוחקות, ומאוד מאוד נהנות יחד".
פאלק מתקשה להבין איך רק לפני שנה, היא כלל לא הכירה את השחקניות שהיום מהוות עבורה משפחה נוספת בעיר.
לוחמות אש: הישג מכובד וחלק מהסיפור העירוני
גם "לוחמות אש", אחת הקבוצות הוותיקות במערך המקומי, חתמה את העונה עם הישג משמעותי, מקום שלישי בבית העליון. גם אם הרכב הקבוצה צפוי להשתנות בעונה הבאה (הקבוצה מתפרקת), ההישג שלה הוא חלק בלתי נפרד מהתבססות מאמאנט ככוח ספורטיבי נשי בעיר. במובן הזה, מאמאנט חריש מתנהלת כמו כל קהילה חיה: קבוצות נפתחות, קבוצות משתנות, שחקניות עוברות בין מסגרות, אבל המעגל הרחב נשאר וממשיך לצמוח.
הפסיפס של חריש על המגרש
על המגרש של מאמאנט חריש משחקות נשים במנעד רחב של גילים, הצעירות בהן בנות 35 והמבוגרות בנות חמישים ויותר. המגרש מאפשר לראות גם את הפסיפס החברתי של העיר. הקבוצות מאגדות נשים דתיות וחילוניות, נשים מהקהילה הלהט"בית, נשים מרקעים שונים ומכל שכונות העיר. "דווקא בתוך המסגרת התחרותית נוצרת שפה משותפת, המבוססת על כבוד, חברות וערבות הדדית", מדגישה זיסין.
"השלם גדול מסך חלקיו", מוסיפה חכמון. "כל אחת יכולה למצוא את המקום שלה, להרגיש שייכת ולתרום את מה שהיא מביאה איתה. הביחד הזה הוא העוצמה של הקבוצה".
מנהיגות נשית: מבט מבפנים
מאחורי כל קבוצה עומדת גם מנהיגות נשית יומיומית, לא תמיד נראית לעין. הקפטניות אחראיות לא רק להגעה לאימונים או להרכבים במשחקים, אלא גם לאקלים הקבוצתי: מי מרגישה בחוץ, מי זקוקה לעידוד, איך מקבלים החלטות, ואיך שומרים על קבוצה מגובשת גם ברגעים של הפסד או מתח.
"התפקיד הכי חשוב של הקפטנית הוא לראות כל אחת בקבוצה", אומרת חכמון. "אנחנו שונות, וכל אחת צריכה להרגיש שיש לה מקום".
זיסין מתארת את התפקיד כעבודה של חיבור: לדאוג שיהיו מספיק שחקניות לאימון, לשמור על קשר עם המאמנת, לפתור בעיות כשצריך, ולקבל החלטות בצורה קבוצתית. "אני בן אדם קצת ביישן", היא אומרת, "אבל אני אוהבת לחבר בין אנשים. חשוב לי שכל אחת תרגיש חלק".
פאלק מודה שהעומס הוא חלק מהתפקיד: "התפקיד כרוך בכל מיני משימות שצריך לבצע אותן בנוסף לאחריות הרגילה של עבודה, בית, ילדים. אבל יש לנו קבוצה באמת נהדרת, אז אני עושה את הכול בשמחה".
לוי פוסקת שהתפקיד הכי חשוב של הקפטנית הוא ליישב סכסוכים, לקבוע לו"ז, ולוודא שרואים את כולן. "זה אתגר, כי לפעמים יש מריבה או יש בנות שיושבות על הספסל או שנזרקת אמירה שעלולה להכעיס, אני צריכה לחתור לפשרות ולוודא שהדברים נשארים על מי מנוחות".
הקהילה גדלה, התשתיות לא מספיקות
לצד ההישגים והצמיחה, במאמאנט חריש מצביעות על חסם מרכזי להמשך ההתפתחות ולהקמת ליגה עצמאית בחריש: מחסור באולמות ספורט מתאימים. לדברי חכמון, הקבוצות מתאמנות כיום באולם הספורט של רונה רמון, שמאפשר פעילות משמעותית, אך כדי להרחיב את מספר הקבוצות, לפתוח מסגרות נוספות ואף להקים בעתיד ליגה מקומית בחריש נדרשים מתקנים נוספים. אולם הספורט בשכונת בצוותא, אינו מתאים לצורכי הליגה.
לדבריה, בעונת 2026/27 הליגה האזורית כבר לא תפעל במסגרת אור עקיבא, אלא צפויה לעבור לפרדס חנה. "הייתה התלבטות בין חריש לפרדס חנה", היא אומרת, "אבל שיקולי אולמות הכריעו. ברגע שיהיה כאן אולם נוסף שמתאים לצרכים שלנו, נוכל לצמוח ואולי גם לייצר ליגה משלנו".
מאמאנט חריש כבר הוכיחה שיש בעיר ביקוש, יכולת והישגים. הנשים מגיעות, הקבוצות נבנות, הגביעים מגיעים והקהילה מתרחבת. עכשיו השאלה היא האם גם תשתיות הספורט בעיר יצליחו להדביק את הקצב. כי אם לשפוט לפי מה שקורה על המגרש, מאמאנט חריש כבר מוכנה לשלב הבא, והיא רק צריכה שיהיה לה איפה לשחק.
