שנה אחרי: "למסע סוכות יש משמעות סימלית בעיקר בכל הקשור לתאונה שהיתה"
מימין: גילה לרמן וסמדר חדד. במרכז: זירת התאונה בכביש 89 – צילום: אייל מרום איחוד הצלה
גילה לרמן וסמדר חדד לא ישכחו את מראות תאונת האוטובוס הקטלנית בכביש 89 שאירעה בשנה שעברה וגבתה את חייהם של חמישה. השתיים נפצעו יחד עם עשרות מחניכי בני עקיבא חריש והחוויה הקשה הותירה את רישומה עליהן ועל רבים אחרים שחששו לצאת לטיולים במהלך השנה החולפת. למרות זאת, השתיים סוגרות מעגל ויוצאות לטיולי סוכות לראשונה כמדריכות: "אפילו אמא שלי חששה שאצא לטיול. לקחתי על עצמי את התפקיד מבחירה, אז יש לי מחויבות לצאת לטיול הזה"
120 חניכים, חניכות, מדריכים ומדריכות בתנועת בני עקיבא חריש ייצאו ביום שלישי הקרוב, אסרו חג סוכות, למסע הסוכות המסורתי של התנועה. לצד ההתרגשות הרבה, קיימים חששות רבים הן בקרב ההורים והן בקרב החניכים, שחוו בשנה שעברה בדרך חזרה הביתה, תאונת דרכים קשה שטלטלה את העיר.
כזכור, תאונת הדרכים הקטלנית שהתרחשה בסוכות תשפ"ב בכביש 89 בסמוך לחורפיש, גבתה את חייהם של נהג האוטובוס אשר בסון ז"ל ושל משפחת בן אלי ז"ל ממעלות, האם מורן ושלושת ילדיה. האוטובוס שהיה בדרכו חזרה לחריש סטה מנתיבו מסיבה לא ברורה, התנגש במספר כלי רכב והתהפך מספר פעמים. 27 חניכים ו-8 מדריכים מחריש נפצעו בתאונה, ביניהן שתי חניכות בנות 10 שפונו במצב קשה לבתי החולים.
"מרוב אדרנלין לא שמתי לב שנפצעתי"
גילה לרמן בת ה-15 וסמדר חדד בת ה-14 היו גם הן על האוטובוס ההוא והן זוכרות את הרגע המחריד שבו הפך הטיול השמח והמחוייך לטראומה שתלווה אותן שנים רבות.
"סיימנו את המסע שהיה מאוד נחמד ועלינו על האוטובוסים חזרה לחריש. לאחר נסיעה לא ארוכה, אני זוכרת את חלונות האוטובוסים מתנפצים ברגע אחד ואת האוטובוס סוטה באופן חד", נזכרת גילה ומציינת שבשלב זה היא איבדה את ההכרה למספר רגעים: "אני זוכרת את חברה שלי מעירה אותי אחרי שהאוטובוס כבר עצר ואומרת שאנחנו צריכים לצאת מהר מהאוטובוס. בחוץ ראינו מראות לא נעימים. נכנסתי להתקף חרדה והמדריכה שלי ניסתה להרגיע אותי. המתנו בצד הכביש עד שהגיעו כוחות הרפואה ופינו אותנו לבתי החולים". גילה סבלה ממספר מכות יבשות בגבה ובידה.
"במהלך ההמתנה לאמבולנסים, נכנסתי לאוטובוס מספר פעמים כדי להוציא ממנו ציוד אישי שלי ושל חברותיי. מרוב אדרנלין לא שמתי לב שנפצעתי", מספרת סמדר. "רק אחר כך אני זוכרת שאמרתי לגילה שקשה לי לנשום". סמדר קרעה רצועה בכף ידה, נפגעה ברגלה והתקשתה בשעות שלאחר התאונה ללכת בכוחות עצמה, עם זאת בדומה לגילה חברתה, לאחר יממה היא שוחררה אף היא לביתה. "סמדר התקשרה ושמעתי רעש נוראי ולא יכולתי להבין אם היא בוכה או צוחקת", נזכרת רעות, אמה של סמדר. "סמדר אמרה שהאוטובוס שלהם התהפך ושהיא בסדר. לא באמת ידעתי מה מצבה ומה רמת הפציעה שלה במשך שעות ארוכות, כל שידעתי הוא שהיא בחיים. חששתי אפילו לשאול אם היא יכולה ללכת. רק בערב כשבעלי פגש אותה בבית החולים בצפת, הבנתי את התמונה באופן ברור יותר".
"יש כאלה שעדיין חווים את התאונה יום-יום"
בחודשים שלאחר האירוע העגום, חזר הסניף לפעילות בצורה הדרגתית וחניכי הסניף אף יצא לטיולים בט"ו בשבט ובפסח וכן למחנה קיץ שארך מספר ימים. "כסניף הרגשנו שהאירוע מאוד ליכד אותנו והיתה הודיה מאוד גדולה בקרב המשפחות והחניכים על כך שהתאונה לא הסתיימה בהרוגים. כבר חזרנו מזמן לשגרת הטיולים והמסעות כך שלמסע סוכות יש משמעות סימלית בעיקר בכל הקשור לתאונה שהיתה", מדגישה גילה.
לעומתה, סמדר מדגישה כי חוויות התאונה והחששות פגמו בחזרה לשגרה וליוו את הילדים גם בהמשך הדרך: "היו במהלך השנה שבטים (קבוצות גיל) שחזרו הביתה במהלך הטיול ולא השלימו אותו וחניכים שחזרו עם ההורים ולא באוטובוס. לאחד הטיולים סיפקו לנו נהג אוטובוס מבוגר והילדים שהיו עדיין מבועתים מהתאונה בגליל חששו מאוד לעלות לאוטובוס, אז נאלצנו להמתין כשעתיים עד שהגיע נהג אחר.
"בטיולים אחרים היו שבטים שלא רצו לצאת לטיולים ומזכ"ל התנועה הגיע לנסות להרגיע. הסניף עצמו חזר לפעילות, אך יש כאלה שעדיין חווים את התאונה יום-יום ומתקשים להתגבר על הטראומה", היא מסכמת.
"התאונה הזו מלווה אותנו כל השנה. הילדים חוו שם אירוע קשה בכל החושים, הם ראו מראות קשים, הריחו ריחות ושמעו זעקות", מציינת רעות אמה של סמדר. "אני יכולה לומר שמאז התאונה, סמדר מטמיעה בנו, בני המשפחה, ערכים של זהירות בדרכים ובכל נסיעה משפחתית היא מוודאת שכולם חגורים. זה משהו טוב שיצא מהתאונה הזו אם אפשר לומר את זה".
סמדר מודה שנושא הזהירות בדרכים הפך משמעותי עבורה. "הנסיעה באוטובוס בהלוך היתה בהחלט לא נעימה, אני זוכרת שהרבה חששו מאופן הנהיגה של נהג האוטובוס שעשה כמה דברים שהלחיצו אותנו, אך לא השקענו בזה הרבה מחשבה".
ההורים חוששים, החניכות חוששות
לצד החששות והזיכרונות – המסורת נמשכת. בעוד שבמסע הסוכות שעבר השתתפו סמדר וגילה כחניכות, הפעם תצאנה השתיים כשהן מדריכות לחניכי כיתות ה' עד ז'. פעילות תנועת בני עקיבא חריש גדלה במהלך השנה החולפת וסניף שני בעיר, בשכונת בצוותא, נפתח. "יש לי חניכות שמפחדות ממה שיקרה בטיול ובאות ושואלות אם אשמור עליהן אם יקרה להן משהו. יש המון שאלות בטיחותיות", משתפת סמדר.
"יש חשש, כמדריכה היו לי שיחות עם לא מעט חניכים והורים שמתלבטים אם לצאת לטיול. ויש שבט שכולו לא יוצא לטיול בגלל החוויה מהשנה שעברה", מספרת גילה ומוסיפה: "התנועה השתדלה לעשות הכל, לחבק ולתת מקום לקושי. לעדכן בבדיקת האוטובוסים, בדיקות נוכחות תכופות יותר והקמה של אפליקציית נוכחות המתעדכן בלייב עבור ההורים. אני יכולה להבין את ההורים, אפילו אמא שלי חששה שאצא לטיול, אבל בסופו של דבר אני מדריכה ולקחתי על עצמי את התפקיד מבחירה, אז יש לי מחויבות לצאת לטיול הזה", מסבירה גילה.
הטיול כחוויה מתקנת
"מבחינתי זו סגירת מעגל", קובעת סמדר, "מרגש אותי לצאת לטיול בתור מדריכה. במסע סוכות בשנה שעברה המדריכה שלי היתה משהו גדול להסתכל עליו. אני זוכרת שאחרי התאונה יצאנו מהאוטובוס וראיתי את המדריכה מחבקת אותנו ומרגיעה אותנו והיא הייתה עבורי מישהו בלתי פגיע והנחילה לנו ביטחון. כך אני רוצה להיות בשביל החניכים שלי, בדיוק כמו שהמדריכה שלי היתה עבורי".
"היה לנו חשוב שסמדר תצא ותחווה טיולים באוטובוס כחלק מהחוויה המתקנת וההתגברות על הפחד, עודדנו אותה והראנו לה שאנחנו עומדים מאחוריה ושזה לגיטימי לחשוש", משתפת רעות אמה של סמדר. "כעת סמדר יוצאת כמדריכה והאחריות היא לא רק עליה אלא גם על החניכים, עם זאת אני רגועה ובטוחה שהיא יוצאת אליו כמדריכה אחראית ומנוסה. אני מאחלת לחניכים ולמדריכים טיול נעים ומוצלח ובאותה נשימה חושבת על משפחות הבנות שנפצעו קשה והחיים שלהן טרם חזרו למסלולם, להדגיש שאנחנו כל הזמן חושבים עליהן ומקווים שהן ישובו לאיתנן במהרה ושנראה אותם בקרוב בטיולים יחד עם חבריהן".
מתנועת בני עקיבא נמסר: "השנה חל זינוק של למעלה מפי שלושה במספר חניכי בני עקיבא מסניף חריש שצפויים לצאת למסע סוכות ביום שלישי הבא. סניף חריש יטייל בשביל ישראל במקטע שבין עין הוד למצפה עופר".
לקריאה נוספת: "חמש דקות לפני שהתאונה התרחשה הם חייכו ונראו מבסוטים"
