למשפחת אדרי יש כבר חברים בחריש. משפחת כהן חיפשה סביבה שיתופית והתערות בקהילה ואילו משפחת סלומון עברה לחריש לאחר שלוש שנים בהן היא עוקבת אחר התפתחות העיר. התושבים החדשים של קיץ 2021 מספרים על ההחלטה לעבור לחריש ועל ההתרשמות שלהם עד כה מהעיר החדשה

גל האכלוס הנוכחי, המגיע לשיאו מדי שנה בתקופת החופש הגדול, מקרב את מניין אוכלוסיית העיר לכ-30 אלף תושבים. התושבים החדשים מצטרפים לאוכלוסייה הקיימת וייקחו חלק בבניית הקהילה התוססת בעיר.

כל משפחה שמגיעה לעיר, חווה על בשרה את מה שחשו אלה לפניה, תחושת זרות, חששות ולבטים מהלא ידוע לצד תחושה מרגשת של התחדשות וציפיה לעתיד טוב יותר. תפסנו לשיחה שלוש משפחות חרישניקיות טריות כדי להבין: מה גרם להם לבחור דווקא בחריש?

משפחת אדרי "אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות"

נעים להכיר: איתן (41) שירה-ליאת (37) ובתם אודליה-נסיה בת השנתיים

עיסוק: איתן הוא איש מכירות

מהיכן מגיעים? "מהעיר הקטנה בית שאן לעיר וקהילת חריש".

לאן בחריש? "שוכרים דירה ברח' תנופה בשכונת מעו"ף. בעזרת ה' בהתאם להתאקלמות בעיר יתכן ובעתיד אף נרכוש כאן בית".

למה חריש? "לאחר שנים ארוכות של מגורים בבית שאן בחרנו להעז ולצאת מאזור הנוחות. אנו אוחזים באמונה כי אף פעם לא מאוחר להתחיל מהתחלה. אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות שחריש התברכה בהן".

עוד מספר איתן כי "שירה-ליאת התגוררה בכרכור טרם נישואינו כך שבני משפחתה קרובים וחלקם אף מתגוררים בעיר חריש. גם לאיתן לא חסרים מכרים בעיר: "מספר חברי ילדות מעיר הולדתי עברו להתגורר בחריש ביניהם יוחאי פרג'י, חבר מועצת העיר. כל אלו תרמו להחלטה שלנו לעבור לחריש".

חששות? "כרגע אין חששות. אנחנו נמצאים בראשיתו של חודש אלול שהוא חודש של ניקיון רוחני וקבלת החלטות טובות. אנו מתגוררים בשכונת מעו"ף, ברחוב התנופה והרחובות הסמוכים לו הם התחדשות, קידמה והתמדה. אני מאחל לכולנו שנה טובה ומכילה".

 הציפיות מהחיים החדשים בחריש: "להיות שותפים לעשייה המקומית, לאירועים, ליוזמות מקומיות. כחלק מהיותה של חריש עיר בצמיחה, הייתי מצפה שתושב ותיק ילווה/יאמץ תושב חדש והעירייה תהיה נגישה יותר לתושב החדש שמתאקלם בעיר חדשה וטרם מכיר את הנפשות הפועלות".

משפחת כהן: "הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים"

נעים להכיר: ההורים הם מירב (27) ואסף (36) והבנים יניב (6) ואליאור (4.5). מירב בשלבי היריון מתקדמים ובני הזוג מצפים לבן שלישי בקרוב.

עיסוק: אסף מנהל בחברת שטראוס. מירב ניהלה עד לאחרונה רשת גנים וכעת היא ב'מנוחת טרום לידה'.

מהיכן מגיעים? "מגורים של שנתיים ברעננה וקודם לכן בגבעתיים".

לאן בחריש? דירה שכורה ברחוב ספיר שבשכונת אבני חן. "החלטנו בהתחלה לשכור דירה כדי להכיר את העיר".

למה חריש? "שמענו על חריש הרבה, בעיקר על חיי הקהילה המגוונים והמיוחדים. וזה משהו שהיה לנו מאוד חסר ברעננה. חיפשנו סביבה שיתופית ולא כזו שבה כל אחד לעצמו ואוירה צעירה וחמימה יותר. כמובן שגם המחיר שיחק תפקיד. כרגע שוכרים דירת 5 חדרים ב-3000 שקלים לחודש כשברעננה שלמנו 5000 שקלים על דירה קטנה בהרבה.

חששות? "בעיקר בנושא קיום שגרת עבודה לטווח הארוך וההתרחקות מהסביבה המוכרת והחברים אבל לקחנו את זה בחשבון. בננו הבכור עולה לכיתה א' והוא ילמד בתלמי רון. אנחנו כבר מתרגשים לקראת הרגע הזה".

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: "באנו בראש פתוח לעיר ואנחנו רוצים להתחבר לקהילה, למצוא את עצמנו מחוברים חברתית. בינתיים הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים. תוך זמן קצר בחריש הבנו שאנחנו לא התושבים החדשים היחידים ולמעשה אנחנו נמצאים בסביבה שכולם בה חדשים אין כמעט 'ותיקים' בחריש ורוב האנשים נמצאים בדיוק במצב שלנו. זה בהחלט מרגיע כשחושבים על משמעות המעבר לעיר חדשה".

משפחת סלומון: "אוספים מידע על העיר זה זמן רב"

נעים להכיר: ההורים גליל (38) לירון (35), תאיר בת השמונה והתאומות נועה ושירה בנות החמש

עיסוק: גליל עובד בתור נהג משאית.

מהיכן מגיעים? "לאחר שנים ארוכות של מגורים בנתניה בה נולדנו שנינו. עזבנו הכל ובאנו הנה".

לאן בחריש? "דירת גן ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים".

למה חריש? "חריש מצטיירת בעינינו כמקום קהילתי מאוד ואנו עוקבים באופן רציף אחר הנעשה בעיר כבר למעלה משלוש שנים. אנו מחוברים לקבוצות הפייסבוק המקומיות ואוספים מידע על העיר זה זמן רב. בתחילת הדרך עוד היו לנו לבטים אך כאשר ראינו שהעיר מתפתחת ומתמלאת בעסקים ושירותים לתושב וישנה שביעת רצון של תושבים, החלטנו לעשות את הצעד ובינתיים אנחנו מאוד מרוצים".

"על אף שיש בבעלותנו דירה בנתניה בחרנו להשכירה ולהגיע לגור בשכירות בדירת גן גדולה, כך שלמעשה שיפרנו את תנאי הדיור שלנו עם המעבר".

חששות? "כרגע אין. אנחנו טריים עדיין אך עד כה מרוצים. הבנות שלנו התחברו מהר מאוד לעיר והן ממש פורחות כאן. בינתיים הכל הולך לפי התכנית שלנו. יש כמה נקודות לשיפור שכבר ניתן להצביע עליהן כמו המחסור בצל במרחב הציבורי והיעדר גני משחקים בשכונה שלנו. גם בנושא הקליטה הסלולרית אנחנו חווים קושי ואני מקווה שנזכה לשיפור בכל הנושאים הללו בקרוב. בסך הכל אנו רואים עתיד מוצלח לעיר הזאת".

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: "הקהילה בחריש מפותחת מאוד. מביקורים בגני משחקים זיהינו סביבנו זוגות צעירים שנמצאים בדיוק במצב שלנו. משפחות שעברו ללא ההורים והתחילו מחדש. זה מעורר הרבה אופטימיות ותורם לתחושה שלנו שאנו חלק מסביבה דומה לנו. גם תהליך הקליטה המוצלח שזכינו לו ממרכז השירות לתושב והמענים שקיבלנו בנושאי חינוך בהחלט נותנים תחושה טובה. הציפיה היא שהמשך השהות כאן תהיה דומה לאופן שבה החלה".

עיריית חריש בשיתוף משרד השיכון השיקה קמפיין מיתוגי לעיר למשיכת משפחות צעירות מכל המגזרים. במוקד הקמפיין תעמוד מהפכת החינוך בחריש. וכן, העיתוי אינו מקרי: "מיד לאחר פסח קיבלנו גל של פניות ממשפחות שמבקשות לעבור לעיר"

חריש ממבט על צילום: ישראל ברדוגו באדיבות עיריית חריש

עיריית חריש העלתה לאוויר קמפיין דיגיטל חדש בשיתוף עם משרד השיכון במטרה להגביר את קצב אכלוס העיר. הקמפיין מתמקד במהפכת החינוך בחריש, פונה למשפחות צעירות עם ילדים מכל המגזרים שמחפשות בימים אלה דירה ומציע להן לבוא לגור בחריש לקראת שנת הלימודים הבאה.

הנחת היסוד של הקמפיין היא שמשבר הקורונה יצר מציאות כלכלית חדשה. משפחות רבות נפגעו כלכלית, והמציאות החדשה מאלצת רבים לבצע חשיבה מחודשת ולבחון אפשרויות חדשות. "מיד לאחר פסח קיבלנו גל של פניות ממשפחות שמבקשות לעבור לעיר", מציין יצחק קשת, ראש העיר. "כבר עתה נרשמו למערכת החינוך בשנת הלימודים הקרובה 400 ילדים מעבר להערכות הקודמות שלנו. הבנו שדווקא המשבר גרם לאנשים לחשוב אחרת ולשנות תבניות ודפוסי פעולה והחלטנו לרכוב על הגל ולמצות את המהלך למשיכת אוכלוסיה נוספת לעיר".

משפחות מחפשות חינוך

הקמפיין שהכינה חברת המיתוג והאסטרטגיה "פרה כחולה" מציע למשפחה הישראלית לבוא לחריש ולא להתפשר על החינוך. "מניתוחים שערכנו הבנו שהדבר הכי חשוב עבור משפחות צעירות הוא ניצול הפוטנציאל של הילדים ומערכת חינוך איכותית, שתהווה קרש קפיצה להצלחת הילדים בעתיד", מסביר קשת ומציין כי חריש, כעיר צעירה, בונה ברמה האסטרטגית את מערכת החינוך בעיר כמערכת חדשנית, שמאתגרת את הסטטוס קוו בחינוך.

דוגמאות לכך יש למכביר: שיטת הלימודים בחטיבת הביניים "אתגרי העתיד", שבה אין ציונים אלא שיטות הערכה חלופיות, ולכל כיתה יש מחנך ומחנכת; עיצוב כיתות א' למעבר רך מהגן לבית הספר; שילוב שיטת Tinkering בתוכנית הלימודים; בניית שני בתי ספר חדשניים שצפויים להיפתח בספטמבר 2021; ועוד.

"הקמפיין מסביר שבחריש אמנם אין עדיין חיי לילה סוערים, מסעדות שף או קניון ענק, אך העיר מציעה לתושביה מערכת חינוך מעולה לכל תלמיד מכל מגזר, ובכל גיל, החל מגיל 3 חודשים במעונות היום ועד כיתה י"ב", מסביר קשת את עיקרי המהלך. "חינוך הוא פרמטר מרכזי בקבלת החלטה על מקום מגורים, וישובים שמשקיעים בחינוך מזוהים כישובים עם אוכלוסייה איכותית. חריש היא ללא ספק אחת מהישובים הללו. חריש היא אלטרנטיבה מצוינת למשפחות צעירות".

"לדחוף את הקמפיין קדימה"

לתהליך שותפה חברת מועצת העיר נגה עוז: "יצאנו במהלך חשוב להגברת האכלוס של העיר בתקופה הקריטית של השנה. משבר הקורונה יצר הזדמנות אמתית למשיכת משפחות צעירות איכותיות לחריש", היא מסכמת.

הקמפיין יעלה בעיקר באמצעי מדיה דיגיטליים, ויעביר את הגולש לדף נחיתה, הכולל מידע על העיר, ויצירת קשר למידע נוסף. תקציב הקמפיין מסתכם ב-250 אלף שקלים, סכום נמוך בהשוואה לקמפיינים קודמים, אולם מדובר בקמפיין "מטורגט", כלומר מוכוון לקהל יעד ספיציפי: משפחות צעירות עם ילדים מכל המגזרים.

קמפיין דיגיטלי כזה מאפשר את מדידת החשיפה און-ליין וביצוע אופטימיזציה של הקמפיין תוך כדי תנועה. "הקמפיין יימשך בין חודשיים לשלושה חודשים. לא מדובר בקמפיין עתיר כספים, אולם זה מה שהמציאות הכתיבה לנו", אומר קשת ומסכם: "אני קורא לתושבי חריש לדחוף את הקמפיין קדימה, לשתף אותו ברשתות החברתיות ובמעגל החברים הקרובים כדי להגדיל את אפקטיביות הפרסום ואת ההצלחה של העיר".

עוד בנושא: בתי ספר בחריש 

בקיץ הנוכחי צפויות מאות משפחות לעבור לחריש. מי מצטרף אלינו ומה הן מאחלות לעצמן? מהן הציפיות שלהם מהעיר ואיזו גישה הן מתכוונות להביא איתן לחריש לכשיעברו? שיחה קצרה עם שלוש משפחות, שהחליטו לקשור את גורלן עם העיר

מימין: משפחות גלוסמן, לנדה ובשן. עיצוב: מיטל מרכנתי

בשבועות האחרונים קיבלה חריש את תשומת לב התקשורת הארצית. ידיעות על עימותים עם משפחת פשע לצד שמועות על כוונתה של חסידות 'תולדות אהרן' להגיע לעיר הציתה מאבק חברתי מקומי לשמירה על העיר, תדמיתה ואופיה. הנתונים על פי הלשכה לסטטיסטיקה מגלים כי בשנה החולפת זכתה חריש להגירה חיובית והכפילה את אוכלוסיתה ב-160% אחוזים – ההגירה הגבוהה ביותר בארץ!

ההערכות הן כי בקיץ 2019 המספרים יגדלו עוד יותר ועד סוף השנה אוכלוסיית חריש תמנה כ-20 אלף איש. משפחות גלוסמן, שעברה לחריש לפני מספר ימים ומשפחות לנדה ובשן שעוברות לעיר בקרוב הן חלק ממאות משפחות שמצטרפות לקהילה. שמענו מהן על התחושות, המחשבות וההתרגשות שנילווית למעבר.

משפחת גלוסמן: "מאמינים באמירה 'חיה ותן לחיות'"

שמות וגילים של בני המשפחה: פדריקו (39), שרית (42), התאומות תמר ויעל (9.5), עדי (6), שיר (שנה וארבעה חודשים).

עיסוק מקצועי: שרית אחות חדר מיון בבית החולים 'מאיר' ופדריקו סוכן ביטוח. נשואים 11 שנים. ימשיכו לעבוד באותם מקומות עבודה לאחר המעבר.

מגורים לפני המעבר: כפר סבא.

לאן בחריש אתם עוברים? לחריש על הפארק, מול הקניון.

מדוע כעת? "אנו עוברים להתגורר בחריש בשכירות, הדירה שרכשנו תהיה מוכנה רק אחרי תחילת 2020. היות והמעבר דורש הסתגלות, חשוב לנו שהבנות יתחילו להשתלב לפני תחילת שנת הלימודים, ולא באמצע השנה".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? ואיזו תדמית יש לה מבחוץ? "יש לנו זוגות חברים ששמעו על חריש מאיתנו וכבר הספיקו לעבור להתגורר בעיר לפנינו. הם יגורו ממש לידינו, ברחוב הגפן. שמענו מהם רק דברים טובים על חריש, וגם מזוגות נוספים. שמענו שזו קהילה ושיש זוגות צעירים רבים".

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? האם ילדיכם ילמדו כאן? באיזה בית ספר? "על החינוך ביררנו, כמובן. הבנות שלנו ילמדו ב"תלמי הדר". היינו פעמיים בבית הספר, ישבנו והתרשמנו. הקטנה ביותר תלך לגן, למעון בחריש".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "אנחנו מצפים שנוכל ליהנות מהעיר. הבנו שאנשים עוזרים ומאוד תקשורתיים פה, ואנחנו מקווים שהמעבר יהיה חלק וטוב ושנכיר כמה שיותר אנשים ונתחבר".

מה הציפיות שלכם מהמגורים בעיר בעלת אוכלוסייה מגוונת? "אנחנו דתיים, כיפות סרוגות, ואין לנו עם זה שום בעיה. כרגע אנחנו גרים בכפר סבא, שזו עיר מגוונת גם כן. אנחנו מאמינים באמירה "חיה ותן לחיות". אני לא נכנס לאף אחד לצלחת. גם לא נכנס לאף אחד לבית שלו. מה שכל אחד יעשה בבית שלו זו זכותו לגמרי… זה לא מפריע לנו ולא שום דבר. אנשים רוצים לשמור שבת, אדרבא. מי שלא רוצה – זכותו לגמרי".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "שנוכל לחיות שנים רבות בחריש בשלווה ובשקט. שנכיר הרבה אנשים ושחריש תהפוך להיות סוג של משפחה בשביל הבנות שלנו. אנחנו מקווים שהן יחוו אותה לטובה".

מה אתם מאחלים לחריש? "אנחנו מאחלים לחריש שתתפתח, שתגדל, שיהיו יותר עסקים. המיקום הגאוגרפי שלה הוא מעולה, ממש באמצע – חצי שעה-ארבעים דקות לכל כיוון. יש לה את כל הפוטנציאל, אז שלא יתבזבז".

משפחת לנדה: "קודם כול צריך ליישב, ואחר כך להתמודד עם האתגרים כשהם צצים"

שמות וגילים של בני המשפחה: בת-אל ועמית (29).

עיסוק מקצועי: בת-אל מורה ומחנכת של כיתות א'-ב', ועמית רכז אירועים באוניברסיטה הפתוחה.

מגורים לפני המעבר: רעננה.

לאן בחריש אתם עוברים? "הדירה שלנו בשכונת מעו"ף צריכה להיות מוכנה בחודש מאי 2020, ובאוגוסט הקרוב אנחנו עוברים לגור בחריש בשכירות".

מדוע כעת? "כמורה, רציתי להתחיל לעבוד בסביבה ולא לבצע את המעבר באמצע שנת הלימודים. אני אתחיל ללמד בספטמבר בקיבוץ גבעת חיים, ועמית ימשיך לעבוד בעבודה הנוכחית שלו. בנוסף, אנו רואים בחריש מקום טוב להרחיב בו את משפחתנו".

מה שמעתם על חריש? איך אתם תופשים אותה? "ברגע ששמענו על חריש, הבנו שהיא עיר מתפתחת עם דיור בר השגה. היא עדיין נתפשת מבחוץ כ"חור" או עיר "מתחרדת" – אבל ברגע שעמית דיבר עם הבוס שלו שגר בחריש, הבנו שהכול שטויות. חריש היא עיר רב גונית ועל ה"מרחק" מהמרכז אפשר להתגבר".

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? "אנו יודעים על החינוך בחריש שהוא טוב מאוד והרמה די גבוהה. בעתיד, כשיהיו לנו ילדים, התכנון הוא לרשום אותם לבית ספר "תלמי רון", אך אם ייפתחו בתי ספר נוספים בחריש, נשקול אותם לפי חברים של הילדים ובהתאם לאיכותם".

מה הציפיות שלכם מהמעבר? "להקים משפחה ולחיות ברמת חיים גבוהה, כזו שלא יכולנו להשיג באותו מחיר באזור שבו אנו מתגוררים עכשיו".

מה הציפיות שלכם מהמגורים בעיר שנמצאת בהתהוות? "אנו מצפים להיות חלוצים בעיר ולראות אותה גדלה סביבנו. מובן שזה לא תמיד יהיה קל, אבל אם לא יעברו לגור בעיר באופן פיזי, היא לעולם לא תתפתח. קודם כול צריך ליישב, ואחר כך להתמודד עם האתגרים כשהם צצים".

מהן הציפיות שלכם מהמגורים בעיר בעלת אוכלוסייה מגוונת? הציפייה שלנו מעיר כזו היא שכל מגזר יכבד את דעותיו של האחר ושיתנהל שיח מכבד".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "אנו מאחלים לעצמנו אושר ושגשוג ושנתאקלם בחריש בצורה הטובה ביותר".

מה אתם מאחלים לחריש? "אנו מאחלים לחריש שתגדל ותתפתח להיות עיר עצמאית שיודעת מה הדרך הנכונה בשבילה ושיהיו בה מקומות תעסוקה מגוונים ומקומות לפנאי ולבילוי". 

 משפחת בשן: "החוכמה היא לראות מה יש!"

שמות וגילים של בני המשפחה: אינגריד (45) ומיכאל (47), והילדים יואב (17) ונועה (13.5).

עיסוק מקצועי: אינגריד היא גננת של משרד החינוך ומיכאל עוסק באלקטרוניקה בחברת 'קודאק ישראל' הממוקמת בפתח תקווה.

מגורים לפני המעבר: "כיום אנחנו מתגוררים בנתניה. בשנה הקרובה נגור בשכירות בחריש ואת מפתחות הדירה שלנו בשכונת מעו"ף אנחנו צפויים לקבל במאי 2020".

מדוע כעת? "רצינו שינוי והייתה לנו אפשרות לרכוש דירה בפרויקט של "המחיר למשתכן", חשבנו לעצמנו שזה לא יכול להיות רע. לחזור, יש תמיד לאן, חדש ומבטיח – יש מעט, ואנחנו רוצים לנסות".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "בעינינו חריש נתפשת כעיר רעננה ומבטיחה, מלאה אפשרויות! אמנם היא מצריכה קצת סבלנות, אבל התחושה שלנו אומרת שהסבלנות משתלמת. הכול חדש ונעים, ומהסיבובים האינסופיים שעשינו בחריש התגלו אנשים רבים מסבירי פנים".

מה שמעתם על העיר? איזו תדמית יש לה מבחוץ? "ברור שיש מי שמתאר את השלילי במגורים בעיר שנבנית – אז אומרים! לכל אדם יש דעה, ולנו חשוב לגבש את דעתנו שלנו מהניסיון האישי. כל אחד מגיב שונה לסביבה ולשכנים, החוכמה היא לראות מה יש".

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? האם ילדיכם ילמדו כאן? באיזה בית ספר? "החינוך בחריש נמצא בחיתוליו, וחינוך זה תהליך – כלום לא קורה ברגע. אנחנו משערים שעם האכלוס המתקדם, יתפתח גם החינוך. זה מתבקש. במקרה שלנו, הילדים ימשיכו ללמוד בבתי הספר שלהם, נכון להיום. יואב, מסיים את לימודיו בעוד שנה, ולא נכון להעביר אותו בית ספר. נועה לומדת במגמה שאינה קיימת כרגע בחריש, ולכן היא בחרה לא לעבור בית ספר".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר ומהמגורים בעיר שמתהווה? "אנחנו מאוד מתרגשים – בעוד חודש עוברים. אנחנו מאמינים שבניית עיר חדשה מצריכה סבלנות וסובלנות. כיף לנו לחשוב שהשכנים יהיו מגוונים באמונות שלהם, וגם לנו יש את שלנו, איך אומרים? 'מכל מלמדי אלמד'. אמנם חריש היא עיר מתהווה, אבל אנו בוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה. אין ספק שיצוצו בהתחלה וגם בהמשך, לא מעט לבטים, אנחנו מאמינים שנצליח להתמודד איתם כשיגיעו".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "לעצמנו נאחל קודם כול בהצלחה בדרכנו החדשה, מלא אושר ושמחה והיכרות נפלאה עם אנשים חדשים. ובעיקר – שיהיה טוב".

מה אתם מאחלים לחריש? "לחריש אנחנו מאחלים להמשיך לצמוח ולפרוח, להיות מעניינת ומגוונת, שנחיה בשלום, כבוד, הבנה ושלווה זה לצד זה".

תודה למוטי וייס על הסיוע בהכנת הכתבה

מעבר לעיר חדשה כרוך בפרידות מהמשפחה והחברים שנשארים מאחור, ובתקווה לבניה של מעגל מכרים שיהווה את הקהילה החדשה. אבל מסתבר שבחריש ישנם לא מעט תושבים שהחליטו לייבא לעירם החדשה נציגות משפחתית הולמת

צילומים: אורן קלר

כמו כל תושבי חריש, הם מרגישים קצת חלוצים ונושאים בגאווה תחושת שליחות מסוימת, שהרי לא כל יום מפריחים את השממה והופכים שותפים להקמתה של עיר חדשה, ממש מהתחלה. אבל בניגוד לחלוצים שהקימו את המדינה, הם החליטו שהם רוצים את בני המשפחה לידם שותפים למעשה החלוצי וגם לחילוץ מתחושת הזרות הכרוכה בחבלי הקליטה.

"בכל פעם שנסענו בכביש שש וחלפנו על פני המנופים של חריש, השתעשענו במחשבה על בדיקת אפשרות לעבור לשם", מספר חיים לאטי, עובד הייטק בן 37. "כולם הזהירו אותנו שעדיף להתרחק מהמקום הזה, כי שום דבר טוב לא יצמח מהעיר הזאת. אנחנו דווקא ראינו שהמקום מתפתח, ואז שירה, אחותה של יעל אשתי קנתה שם דירה, ובעקבותיה החלטנו גם אנחנו לעשות את הצעד. וכך עזבנו את זיכרון יעקב ועברנו אחרי שירה לעיר".

חבר מביא חבר?

"בהחלט. ברגע שקיבלנו את המפתחות לדירה, מיד הזמנו את אחי אבי, שהוא גם החבר הכי טוב שלי, לראות את המקום. עשרה ימים אחרי הביקור ההיסטורי בביתנו, גם לו היתה דירה בחריש. תוך שלושה חודשים הוא עבר לכאן".

גם ענת נומקין, עורכת דין בת 33, עברה לעיר, ומיד החליטה שאם היא עוברת לעיר חדשה, היא פותחת במקום סניף משפחתי: "לפני חמש שנים עברנו בכביש שש וראינו את המנופים עובדים במעלה ההר, החלטנו לבדוק במה מדובר. עשינו עצירה בחריש, נכנסנו למשרד המכירות וכעבור שלוש שעות יצאנו עם זיכרון דברים חתום ביד. שבוע אחר כך כבר חתמנו על ההסכם וכך קנינו את הדירה בה אנו גרים כיום. חודשיים אחרי כן אמרתי לליטל, אחותי הקטנה 'ליטל, אם אני עוברת לחריש, גם את באה איתי'. ומאחר שליטל בחורה חכמה ויודעת שעדיף לה להקשיב לאחותה הגדולה, היא אכן עשתה זאת. היא והחבר שלה, שמאז כבר הספיק להיות בעלה היו אפילו יותר זריזים מאתנו בכניסה לדירה, ועברו לחריש שנה לפנינו".

ליטל פרץ, אחות של ענת: "הייתי צריכה לעבוד קשה כדי לשכנע את אלעד – בעלי, שאז היה חבר שלי – לנסוע לחריש לראות דירות. נאלצתי לנצל את יום ההולדת שלי וביקשתי כמתנה לנסוע לבקר במקום. נסענו, והוא השתכנע".

"לא הרגשנו קשיים חברתיים, כי כשכולם באים ומתחילים מהתחלה, כולם מחפשים חברה. מהרגע הראשון היה לנו כיף בחריש, ואני מאד נהנית מהקרבה לענת".

אז בעצם הבאתם את האחים שלכם כגיבוי למעבר?

חיים: "אבי הוא חבר מאד קרוב שלי, תמיד עשינו הכל ביחד. אפילו בצבא היינו באותו בסיס ובאותו חדר. אחר כך עברנו ביחד לתל אביב וגרנו באותו בניין. תמיד ניסינו להישאר קרובים אחד לשני. כך שכשאנחנו עברנו לחריש, זה היה מתבקש שאבי יעבור אתנו".

ענת: "אנחנו עברנו לחריש מיהוד, ולא רציתי להצפין לבד. אמנם אבא שלי גר בכרכור אבל רציתי גם את ליטל לידי".

ענת, שעברה לחריש בחודש התשיעי להריונה, גילתה שטוב עשתה כששלחה לשם את אחותה ככוח חלוץ לגור שם לפניה. ליטל, שכבר התמקמה יפה בעיר ויזמה במקום את פרויקט "סירי לידה", במסגרתו מספקות נשות הקהילה סירים של אוכל ביתי וטרי לאמהות עייפות אחרי לידה, דאגה להכניס את ענת אחרי שילדה תחת הכנפיים הדואגות של מועדון הלידה של חריש ולשלב אותה בפרויקט הקהילתי התומך.

לילה ראשון בלי אמא? לא חייבים

ומה עושים כשהאחים גרים רחוק, או מסרבים להיסחף עם הזרם החרישי? מסתבר שאף פעם לא מאוחר, וגם בגיל הזהב אפשר להפוך לחלוצים ומקימי עיר.

אורן וצופיה קלר עברו לחריש מיהוד עם שני ילדיהם והתאקלמו נפלא בעיר החדשה. רק דבר אחד העיב על ההרגשה הטובה – הידיעה שמאחור נשארו אליעזר ואורה, הוריו של אורן, שניהם באמצע שנות השמונים לחייהם. לאורן יש אחות אחת שגרה בחו"ל ולהורים, המעבר של הבן עם משפחתו לחריש, היה קשה מאד. הקושי נבע גם בגלל המרחק מהנכדים, וגם לאור העובדה שהעזרה שלהם היתה פחות נגישה.

אורן וצופיה ניסו לשכנע את ההורים להצטרף אליהם ולעבור לחריש, אך אליעזר ואורה, שגרו בחולון 40 שנה, התקשו להיפרד מכל מה שמוכר סביבם.

"כדי לשכנע אותם לעבור, הצענו להם שיעברו לכאן לתקופת ניסיון קצרה, ובינתיים נשפץ את הדירה שלהם בחולון. הרעיון הזה דווקא נראה להם, והם הפקידו את ביתם בידי המשפצים, ונדדו עד חריש, לתקופת שהוגדרה כמוגבלת בזמן. הם נכנסו לדירה בבניין שלנו והתחילו להתרגל לרעיון של לגור כל כך קרוב לנכדים, בבניין חדש, בדירה חדשה. בינתיים, השיפוצים הסתיימו אבל הם כבר התמקמו והתרגלו, והחליטו להישאר כאן", משתף אורן.

גם חיים ואבי, שמבחינתם המגורים בסמיכות הם עניין שבשגרה, החליטו לצרף לסניף לאטי ההולך ומתפתח בחריש, את שרה אמם, שעזבה את כרמיאל אחרי 40 שנות מגורים במקום. זה התחיל בתקופה ששרה לא חשה בטוב והבנים רצו להיות לידה ולעזור. אבל גם כשהבריאה ושבה לאיתנה, לכרמיאל היא לא חזרה. שרה החליטה שהמגורים בחריש טובים ונוחים לה, והחליטה להישאר. חיים מספר שעבור אמו לגור ליד הנכדים והמשפחה זו ההנאה האמתית בחיים. נכון שקצת חסר לה הבילוי החביב עליה – שופינג, אבל לכולם ברור שגם זה יבוא, וצריך פשוט סבלנות.

מסתגלים ביחד

חיים מספר על התקופה הראשונה בעיר הנמצאת בשלבי הקמה: "כשעברנו לחריש, בחודשיים הראשונים, היינו יחידים בבניין. בהמשך, לתקופה נוספת היינו שלוש משפחות בלבד, אחת מהן היתה המשפחה של שירה, אחות של יעל. כשנכנסנו לא היה באזור כלום. היתה המכולת של רחמים וחוץ מזה – שום דבר. לאט לאט התחילו דברים לקרות מול העיניים, העיר התחילה לקרום עור וגידים. נפתחו חנויות הופיעו פיצריות. אתה רואה עוד ועוד אורות נדלקים בחלונות, וכל המשפחה שלנו שנמצאת כאן מרגישה שהמעבר היה צעד מאד מוצלח".

כנהוג במשפחתם המאוחדת, התקבלה החלטה משפחתית להשתדרג ביחד בתנאי המגורים ולעבור לגור בשכונת בצוותא. הדירות הראשונות שקנו היו מבחינתם דירות מעבר, ועכשיו הגיע הזמן להתקדם – אבי, חיים, שרה ושירה – כולם עוברים ביחד לשכונת בצוותא.

מבחינת ענת נומקין המעבר הוכיח את עצמו וענה על כל הציפיות – הן במישור התעסוקתי, והן במישור החברתי: "המעבר לעיר חדשה מרגש. אני ממש מלאת תחושת חלוציות. אני גאה לחשוב שיום אחד, אספר לבן שלי שכשהוא היה בבטן, אני הייתי חלוצה שהגיעה למקום חדש שכשהסתכלנו בו סביב, ראינו רק חול וחול, ימין ושמאל".

נציגי הדור המבוגר במשפחת קלר מראים גם הם סימני התמקמות והסתגלות. אליעזר כבר גילה כי מה שנחוץ לו – קופ"ח, מכולת, סופר – נמצא במרחק הליכה, והתרגל לכך שאם רוצים משהו שאין ליד הבית, תמיד אפשר גם לנסוע לעין שמר או פרדס חנה. "בחולון, התלוננתי על זה שהעבירו את הבנק 100 מטר מהבית, וכאן הכל יחסית רחוק. אבל כשאני יושב על המרפסת ורואה את המרחבים והפארק שיקום לנו מול הבית, אני מרגיש שאני נמצא במקום הנכון".

גם אורה כבר השתלבה בנוף המקומי עד כדי כך, שזכתה מהסובבים אותה לשם חיבה – עיוני, כי ככה היא קוראת לכולם מסביבה.

כשמביטים על ההסתגלות של החרישניקים שהובילו מהפכה במשפחתם והביאו עמם לעיר את קרוביהם, נראה כי אכן המעגל התומך סייע להסתגלות טובה ומהירה יותר, וחיזק את התחושות החיוביות ביחס למגורים במקום. המעגל התומך אינו פותר, מן הסתם, את ההתמודדות היומיומית עם חבלי הלידה של העיר, אך כפי הנראה, הוא מקל מאד.

משפחת שקד

מאות משפחות עברו להתגורר בחריש מתחילת הקיץ. ראיון קצר עם שלוש משפחות שעברו ממש עכשיו לחריש מגלה לנו מהן התקוות, החלומות והציפיות מהמעבר לעיר

משפחת שקד: "מקבלים עיר מהניילונים שהפוטנציאל שלה עצום"

שמות וגילאים של בני המשפחה: לידור (32), יודפת (35), שי (5), נעמה (1.8);

עיסוק מקצועי: לידור – עורך וידאו עצמאי; יודפת – מנהלת משרד באלקטרה;

מגורים לפני המעבר: גן נר (מועצה מקומית גלבוע);

​להיכן עברתם בחריש? רחוב צאלון, שכונת החורש;

מדוע עכשיו? "רכשנו דירה והיא תהיה מוכנה בעוד כשנתיים. רצינו שבתנו הבכורה תתחיל את כיתה א' בחריש כדי לשמור על המשכיות במסגרת הלימודית. ניתן להוסיף לזה את מחירי השכירות האטרקטיביים בחריש והעובדה שמאוד התחברנו לעיר ואנחנו רואים בה את העתיד שלנו".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "חריש נתפשת בעינינו כהזדמנות גדולה הן ברמה האישית והן ברמה העירונית-קהילתית. ברמה האישית, ההזדמנות להתקרב למרכז ולאפשרויות תעסוקה ופנאי. המיקום הגאוגרפי נהדר. ברמה העירונית, מקבלים "עיר מהניילונים", שהפוטנציאל שלה עצום. בחזון ובתכנון הנכון ניתן לבנות פה מקום נהדר".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "אנחנו עוברים מבית קרקע עם חצר גדולה בישוב קהילתי לבניין קומות, לראשונה בחיינו, ומשנים לא מעט הרגלים. מקווים שהמעבר ירגיש לנו טבעי ככל הניתן ושנפגוש אנשים טובים, שיעזרו לנו להבין שקיבלנו החלטה נכונה לעבור לחריש".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "להרגיש בחריש בבית. למצוא בה, בעתיד הקרוב, את כל שאנחנו צריכים: מקומות עבודה בילוי ופנאי, מוסדות חינוך מוצלחים, שכנים טובים, ושבעוד 10-15 שנים, הבנות שלנו יודו לנו שבחרנו לגור בחריש".

מה אתם מאחלים לחריש? "מאחלים לחריש לא ללכת לאיבוד בדרך. להתפתח בקו הנכון על בסיס המכנה המשותף הרחב ביותר ולא ליפול למגזריות. שיהיה בה "חייה ותן לחיות". שיימצא בה האיזון הנכון של איכות חיים. שתהיה תוססת כשצריך ושלווה כשצריך".

משפחת לוגסי: "רוצים לגדל את הילדים בסביבה ירוקה ומרחבית"

שמות וגילאים של בני המשפחה: רועי (35), אפרת (35), לימאי (2.3), גושן (4 חודשים);

עיסוק מקצועי: רועי – הידרותרפיסט, מדריך שחיית תינוקות ומטפל בילדים באמצעות בעלי חיים בעלי קשיים וצרכים מיוחדים; אפרת – עורכת דין העוסקת בתחום הביטוח הלאומי ונזקי גוף;

מגורים לפני המעבר: קריית אונו;

​להיכן עברתם בחריש? רחוב רימון, שכונת החורש;

מדוע עכשיו? "רוצים לגדל את הילדים בסביבה ירוקה ומרחבית".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "עיר עם רוח צעירה, אנרגיה חדשה ומקום טוב לתקוע בו יתד".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "להתחבר עם זוגות צעירים ודומים לנו וליצור חיי חברה פעילים לילדים שלנו".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "להשתקע בחריש ולהתפתח ביחד עם העיר".

מה אתם מאחלים לחריש? "מאחלים לחריש שתאכלס אנשים מגוונים, תעניק אפשרויות תעסוקה, תיצור חינוך איכותי וטוב לילדינו ותגדל להיות עיר שנותנת מענה מלא לצרכים שונים של התושבים".

משפחת היבש: "ערכנו רשימות של מה חשוב לנו וחריש ענתה לנו על כל הסעיפים"

שמות וגילאים של בני המשפחה: נתנאל (29), ענבל (27), אדל פליאה (6), נחמן ישראל (4 וחצי), אורה רות (3), טליה מלכה (4 חודשים)​;

עיסוק מקצועי: נתנאל – מעצב גרפי וקופירייטר (רק דברים מגניבים); ענבל – מנהלת אירועים ופרויקטים​ (רק פרוייקטים מעניינים);

עיר מגורים לפני המעבר: ​רמת השרון​;

​להיכן עברתם בחריש? הגפן 25, שכונת החורש. מוזמנים לבקר (:

מדוע עכשיו? "כבר מספר שנים שאנחנו מחפשים את המקום שלנו, וחשבנו שיהיה נכון לעשות את המהלך הזה לפני שהבת הגדולה שלנו עולה לכיתה א'. ערכנו רשימות של מה חשוב לנו וחריש ענתה לנו על כל הסעיפים".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "כמקום חמוד וטרי מלא בהזדמנויות ואווירת התחדשות"​.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "למצוא אפיקים חדשים למימוש ​עצמנו".

עשרות משפחות השתתפו ב'פיקניק משפחות', שהתקיים בשבת בפארק דימרי. בין המחצלות ובין משחקי הילדים נולדת ונרקמת קהילה. צופיה קלר שיזמה את האירוע: "חריש היא עיר חמה וקהילתית וחשוב שאנשים יבינו את זה"

אז מה עשיתם בשבת? כ-200 איש השתתפו בפיקניק המשפחות שהתקיים בפארק דימרי ופגשו לראשונה אנשים שהם מכירים היטב דרך המקלדת בקבוצות הפייסבוק השונות. את המהלך  יזמה צופיה קלר, תושבת העיר בשנה האחרונה. קלר, אשת חינוך במקצועה, זוכרת עד היום בחיבה את פיקניק המשפחות בו השתתפה עוד לפני המעבר שלה ומשפחתה לעיר.

"גרנו עדיין ביהוד והזמינו אותנו לפיקניק בחריש ומתוך סקרנות הגענו למפגש, שהתקיים בפארק דונה. הכרנו קבוצה מקסימה של אנשים שהעניקו לנו את ההרגשה של 'מחכים לכם – רק תבואו לגור בחריש'. התחושה הזו נחרטה בי מאוד חזק כי חלק מהיופי של חריש הוא הקהילתיות שבאה לידי ביטוי בדיוק במקומות האלה".

מדוע ארגנת את הפיקניק שהתקיים אתמול?

"לפני שבוע וחצי היה שיח בפייסבוק שעסק בשאלות מתושבים שעתידים לעבור אליה בקיץ. שאלות כמו 'איך בעיר', 'תספרו לנו מה קורה' – החזירו אותי שנתיים אחורה לתחושות שאני חוויתי לפני המעבר בעיר.

"כתבתי פוסט ובו ציינתי שיש 'ריח של התחדשות' באוויר ושאני מציעה לקיים פיקניק משפחות. התגובות היו נלהבות. אבישי גרינשפן, השכן שלי, עיצב את ההזמנה לפיקניק והפצנו אותה במספר ערוצים. עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה מה תהיה רמת ההיענות אבל הגיעו המון אנשים לפיקניק. עשרות משפחות שחלקן עומדות לעבור לחריש הגיעו במיוחד כדי להכיר את העיר. היה ממש נחמד".

השתתפו גם משפחות דתיות?

"היו מספר משפחות דתיות שהגיעו. חשוב לי לציין שסגרתי את הפוסט לתגובות כשראיתי שהוא גלש לכיוונים של שיח על יחסי חילונים דתיים בעיר. זה לא היה הרעיון. הרעיון היה להפגיש בפועל את כל הקבוצות שנפגשות דרך המקלדת – ובאמת נוצרו חיבורים מקסימים בין ילדים, אמהות ומשפחות".

איך התרשמת מהתושבים העתידיים של חריש?

"מקסימים. קהילה מאוד איכותית של משפחות שמבקשות לבוא ולבנות את ביתן בחריש. פגשתי משפחה שעתידה לעבור לרחוב התאנה ובסוף השיחה, אב המשפחה אמר לי: 'עוד לא עברנו ואני כבר מרגיש פה בבית'.

"אני רוצה שזו תהיה התחושה שתלווה את האמיצים שבחבורה שעוברים לחריש בשלביה הראשונים של העיר. אני לא יודעת מה יקרה בעוד ארבע או חמש שנים כשהעיר תגדל, אבל למשפחות שעוברות כעת מגיע להיות עטופים ולהרגיש את תחושת הקהילה והבית".

תודה צופיה, מסר לסיום?

"זה לא אירוע חד פעמי. אנו מתכננים מפגשים נוספים. חשוב שאנשים שמטיילים כאן בשבת ואולי מקבלים את הרושם שחריש היא עיר רפאים –  יבינו שלא כך הוא. חריש היא עיר חמה וקהילתית. תגיעו – אנחנו מחכים לכם".

גווניה הרבים של חריש נובעים לא רק מתוואי השטח השונים והמיוחדים, בין הגבעות הירוקות לשמיים התכולים, אלא גם מאוכלוסיית התושבים החדשים שמאכלסים אט אט את העיר. בין גווני האוכלוסייה הרבים של קהילת העיר, בחרנו למקד הפעם את הפוקוס בתושבים בני החמישים פלוס שבחרו גם הם בהתחלה חדשה, בחריש.

בתמונה: מימין – נילי. משמאל – ג'ודי ואמה.

בשלטי החוצות המשווקים לציבור את פרוייקטי הנדל"ן השונים בחריש, נוטים בדרך כלל להציג את הדור ה'צעיר', דור המהפכה החברתית אשר תר אחר דיור בר השגה. בשוטטות ברחובות העיר, העיניים צופות גם במחזה מעט שונה – סבתא המטיילת עם נכדתה בשדרה הראשית ומנופפת לשלום לחברה אחרת שיושבת לאכול פיצה עם בתה ומשפחתה או זוג פנסיונרים מחיפה שהחליט לעזוב את עיר הנמל ולבדוק באיזה פרויקט הוא ירכוש את פנטהאוז החלומות. כל אלו הן סצנות שמאירות את הפרויקט המונומנטאלי הזה בתחושת משפחתיות חוצה גילאים. 

"החיבורים נוצרים בין כולם, אין התייחסות לגיל"

"לא נחשפתי  לפרסום, הגעתי לשטח לבדוק מה קורה" אומר שחר (52) שעבר לאחרונה עם אשתו גיטה לחריש. מעבודתו באתרי בנייה, נחשף שחר לבנייתה של העיר וטייל כאן עוד כשהיו בעיקר גבעות מוריקות. מבחינתם חריש היא עיר העתיד ועל אף חזות העיר שחלקים נרחבים ממנה עדיין בבנייה, הוא ואשתו עברו לכאן ללא כל היסוס.
לשאלה על הימצאותה של חריש בריחוק מה מהמרכז המהביל התשובה של שחר הייתה חד משמעית: "המיקום של חריש הוא מצוין ונגיש, בעתיד אפילו יהיה יותר טוב". שניהם יושבים בסלון ביתם, לוגמים קפה, וגיטה מכריזה שהיא מאוהבת בדירה שלה. "מהתרשמותי חריש מתאפיינת באוכלוסייה איכותית, וחברויות נבנות כאן כל הזמן" אומרים כאשר נזרקת לחלל האוויר צמד המילים 'עיר צעירה'. לטעמם אין כלל התייחסות לגיל אלא דווקא לאיכות האנשים ולחיבורים שנוצרים בין כולם. את האמונה שלהם בחריש כעיר מובילה עתידית בנוף האורבני הארץ-ישראלי לא ניתן לערער.
גיטה קוטפת צרור מגינת התבלינים במרפסתה החדשה ולצד התקליטים הנוסטלגיים ששחר מאזין להם בשעות הפנאי, האהבה שלהם מפיצה אור לכל שכונת אבני חן.

"אוכלים את האבק ועושים בייביסיטר על הנכדים"

"הגעתי לחריש באשמתה של שני" אומרת בצחוק מתגלגל ג'ודי (57) כאשר היא מתארת את ההגירה שלה לכאן יחד עם בעלה נתן (60). שני, בתה, רכשה כאן באחד ממכרזי העמותות הראשונים, ואז, בטיול ארוך בארצות הברית, רגע לפני שחזרו לביתם שבשכירות מזה 10 שנים במעלה אדומים, בתם סיפרה להם על היותה בהריון והם עמדו בפני צומת דרכים: "בעל הבית לחץ אותנו לתת תשובה, אז אמרנו יאללה – עוברים לחריש. כבר אין לנו ילדים בגיל בית ספר, הילדה הצעירה נכנסה בדיוק לצבא. חתמנו חוזה בזמן שהיינו בארצות הברית בכלל". כזוג שראה את מעלה אדומים צומחת גם כן כמעט מתחילתה, ג'ודי ובעלה חווים חוויה רפטטיבית בבניית העיר חריש תחת כפות רגליהם.
לא היה להם פשוט בהתחלה "כשאנחנו הגענו לפני שנה אף אחד לא ידע לימינו או לשמאלו ולא היה קל. כשהגענו ידענו שזה לא קל וידענו שהרוב יהיה זוגות צעירים, שזה עדיין לא מפריע לי. איך אני אקרא לזה? נותן לי להרגיש צעירה". עכשיו ממרחק של מטרים ספורים ביניהן, כאשר שני ואמה ג'ודי מתגוררות בניין ליד בניין, מכריזה ג'ודי ולא מפסיקה לצחוק "אנחנו אוכלים את האבק ועושים בייביסיטר והיא (שני) מקבלת את כל הקופה". בנוסף לכל מבקשים ג'ודי ובעלה לציין כי חסרים עדיין תכנים לגילאים שלהם "הייתי ממליצה לחכות קצת לפני שעוברים בגילאים שלנו עד שיהיו שירותים מותאמים לנו כמו לדוגמא חוגי התעמלות. בדומה למשל לפעילות של "מחצלת נודדת" לילדים שזה דבר פשוט נפלא, כדאי למצוא זמן ופעילות חד פעמית או יותר שמותאמת גם לגילאים שלנו" ואכן, כנבואה המגשימה את עצמה, בדיוק בימים אלו נפתח בחריש מועדון אזרחים ותיקים והיום (29.8.17) אף מתקיים ערב גאלה פותח. "אני רוצה שחריש תהיה מודיעין פלוס ויש לכך את כל הפוטנציאל שבעולם" מצהירה ג'ודי בתום השיחה ושולחת אותי לדבר עם חברתה הטובה שהכירה כאן-שלומית.

"יש לנו הרבה חברים בשכבת הגיל שלנו שבשבילם חריש היא בהחלט אופציה טובה"

"אנחנו גרנו בכרמיאל ושנים רצינו לגור במרכז ואז שמענו על חריש שזה מאוד מאוד דומה לקונספט של כרמיאל בהתחלה" מתרפקת שלומית על זיכרונות מעירה הקודמת כרמיאל. הם זוג בשנות החמישים לחייהם ולדבריהם הנגישות התחבורתית סייעה להגיע להחלטה לעבור – "ראינו שזה מתאים מבחינת המרחקים לעבודה שלי ולעבודה של בעלי".
מדירת הפנטהאוז שלהם, הם קובעים כי "חריש יכולה להתאים לכל גיל, למה לא? זה שיש אוירה של חבר'ה צעירים זה בסדר, גם מבוגרים אני רואה פה ושם". שלומית ובעלה מוקפים בחברים ובמשפחה ביישובי האזור ובכל זאת היא אומרת "אם יהיו חברויות אז סבבה ממש בכיף, אנחנו פתוחים לזה, אני מאמינה שגם פה זה יקרה, לאט לאט נכיר".
הם גידלו את הילדים שלהם בכרמיאל שכדרך הטבע עזבו את הקן, וכעת הם משווקים את חריש לחברים שנותרו בעיר הריקודים הצפונית "יש לנו הרבה חברים בשכבת הגיל שלנו שחושבים להתקרב קצת למרכז וחריש היא בהחלט אופציה טובה, דיברתי עם כמה חברות והן חושבות לעבור לכאן ולמרות שזו נראית כרגע מבחוץ קצת כעיר רפאים אנחנו מאמינים שהיא תתפתח".
שלומית מעידה שעל אף שהעיר בבנייה "זה לא כזה נורא, ויש הכול מסביב בטווח של חמש עד עשר דקות". ברגע של זיכרון מלפני 10 חודשים, שכבר נראה רחוק, נזכרת שלומית כיצד עברה לבניין כשהמעלית עדיין לא עבדה והם נאלצו לטפס שש קומות ברגל "מזל שאנחנו ספורטאים ואוהבים ללכת" היא מחייכת לעצמה. "גם בני חמישים פלוס יכולים להגיע לחריש, אין שום בעיה" אומרת שלומית ויוצאת להליכה.

"מכרתי בכרכור, רכשתי בחריש ושידרגתי את הזיקנה"

נילי (56) הגיעה אלינו מכרכור. היא הגיעה לראשונה לפני מספר שנים לכאן כדי להתעניין "ראיתי את משרדי המכירות, כמה מנופים וחול, אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי וירדתי מזה. בהמשך הבן שלי שהוא נשוי טרי, אמר לי – בואי נבדוק בחריש, ובאתי. זה היה לפני שנתיים בערך וראיתי שכבר יש בניינים ורואים כבר התחלה של עיר והתרגשתי מכך שמשהו בסדר גודל כזה עומד לקום וזה מצא חן בעיניי".

כמענה לשאלה מדוע לעבור מכרכור לחריש, שזה בערך אותו אזור, עונה נילי בכנות יוצאת דופן כי החליטה "לשדרג את הזיקנה ומכיוון שאין סיכוי שאשודרג ממפעל הפיס או מירושה, מכרתי בכרכור ורכשתי בחריש וגם עוד דירה בעפולה להשקעה". את היום-יום שלה היא מנהלת בין ספריה בפרדס חנה, לסינמה רוחני בתל אביב לבין קניות בחדרה.

לפתע, ברגע של הארה, נילי עוברת לסיפור אינטימי על רגע מסויים שהעצים את תחושת הבחירה הנכונה בחריש "היה יום אחד שנעם (בתה בת העשרים) ואני צפינו בשני פרקים של משחקי הכס, רצינו להתפנק והזמנו פיצה בפיצריש. ירדתי במעלית לקחתי את הפיצה ועליתי חזרה ואמרתי לעצמי הנה אני חיה בעיר כמו שרציתי. אתה מבין? אני יודעת שהולכת להיות עיר מדהימה, אין ספק בזה בכלל. זה אפילו לא עובר לי בראש בתור שאלה. אני מדברת על זה עם הרבה אנשים וצופה דברים נפלאים לעיר הזו".

בתחילה חשבה נילי שתהיה אחת מזקני העיר אבל לדבריה לא כך הדבר. בבניין שלה גרה גם חברתה איה, הקרובה לה בגיל, ויחד הן מעבירות שיחות ערב מאוחרות רבות.

לסיכום השיחה היא מספרת: "אני אוהבת לצאת למרפסת ולראות את האורות של השדרה, ולהתרגש עם כל חנות שנפתחת, עם כל עץ זית ששמים באיזו כיכר. אני נהנית לראות את הצמיחה הזו ומרגישה שותפה לאיזה 'אנו באנו ארצה' חלוצי וטוב ואין לי ספק שהעיר תהיה לתפארת. החשוב הוא שהאנשים יהיו סבלניים אחד לשני".

רנה דקארט אמר כי יש לחלק כל קושי לכמה שיותר חלקים, ככל הניתן והנחוץ כדי ליישב אותו. יש מקום לכל בן ובת אנוש יש תחת כיפת שמי חריש, בין אם מדובר במשפחה צעירה בתחילת דרכה, יחיד או זוג מבוגר, אשר רואים את העיר כהזדמנות עבורם. אין חולק כי נכונו לחריש עוד ימים רבים של בנייה גשמית, תרבותית ורוחנית, אך כבר היום האור בעיניהם של האנשים אומר הכול- הגעת ליעד.

בתמונה: פיקניק קהילתי בחריש. צילום: אורן קלר

העיר החדשה חריש כבר החלה להתאכלס. מאות משפחות קבעו בה את מקום מגוריהן בשנה החולפת וממש בימים אלה, במהלך חודשי הקיץ, מצטרפות בכל יום משפחות נוספות לקהילה. יצאתי לשטח לפגוש את האנשים שמגדירים את עצמם כ"חלוצי חריש" ובהחלט ציפתה לי הפתעה

אני מגיעה אל חריש. כבר מכביש 6 ניתן להבחין בעגורנים ובטרקטורים שעובדים במרץ. נראה כי מסתובבים פה יותר פועלי בניין מאשר תושבים. בין השכונות ותחת עננות אתרי הבניה, ניצבים גני שעשועים ססגוניים ומזמינים, בהם מתרוצצים כבר ילדים והורים- מראה שמעיד על החיים הנבנים פה לתרועת הכלים המאסיביים ורעש המכונות.

פונה אליי אישה עם תינוק- "את חדשה כאן? נעים מאוד". משיחה קצרה איתה, אני מבינה את הנורמות החברתיות הנרקמות תחת המולת הבניה. גם החומר האנושי, לצד חומרי הבניין, בונה כאן משהו חדש. משהו שמתכתב בחדשנות חמימה עם המושג קהילה.

החלוץ החדש בחריש בונה ישראליות אחרת

התושבים שדיברו איתי, התרגשו לספר שהגיעו לכאן בעיקר בגלל המחיר הנוח והרצון ליטול חלק בהקמה של מקום חדש. מוטי, זכיין של חברת שילוח בינלאומית, הגיע ממרכז הארץ עם אשתו יעל ושלושת ילדיהם לחריש לפני עשרה חודשים: "זה נשמע לנו בהתחלה כמו חור, ובכל זאת קפצנו לראות. הגענו לסיור והתאהבנו במקום. הרגשנו שאנחנו רוצים להיות חלק ממה שקורה פה. חלק מקהילה חדשה".

שלומית, מורה צעירה, הגיעה עם בן זוגה בספטמבר- "הגענו נשואים טריים. המחיר קסם לנו, אבל מהר מאוד הבנו שקורה כאן משהו אחר. המשימה של להקים עיר חדשה בישראל מאוד מרגשת". שלומית ממשיכה ומספרת בהתלהבות על הקמת העיר חריש, ועל תחושת החלוציות המשותפת לה ולשכנים הגרים עמה בבניין. הרעיון של להקים משהו מחדש מביא איתו תקווה לעתיד אחר, ואפשרות לשדרג את המציאות הקיימת.

אורן, משקיע בנדל"ן ומורה למתמטיקה, הגיע עם אשתו צופיה לראות דירות להשקעה: "לקחו אותנו בהאמר והראו לנו את המקום. הכל היה עפר ובשטחי הבנייה היו במקסימום שלטים. הסבירו לנו מה הולך להיות ואשתי התלהבה. אמרה לי במקום- עזוב השקעה, בוא נגור כאן! חזרנו למרכז והבאנו את שני הילדים איתנו. האוכלוסייה מדהימה והכל קורה לנגד עינינו. דברים קורים מהר מאוד וקורמים עור וגידים. אנשים רוצים לבוא ומביאים גם חברים".

הכל קורה מהר מאוד בחריש. יש למה לצפות והתכניות מוקפדות לפרטי פרטים. תחושת החלוציות וההתחלה מאפס של התיישבות חדשה, מעירה צלילים ישנים ומנגנת אותם לתוך תזמורת רעננה. מוטי, ממשיך ומשווה את הקמת חריש להקמת הארץ- "זו תחושת סיפוק ענקית והמון כיף. אתה מרגיש שזה שלך, העניין של לקום ולהחליט להקים. לדעת שלקול שלך יש השפעה כי אתה סוג של חלוץ. בזעיר אנפין זה כמו להקים את הארץ".

שלומית מוסיפה ומספרת על קהילה חדשה מלאה באופטימיות וכמיהה לשיתוף פעולה- "יש תחושה שמתחילים משהו חדש ורוצים להתחיל ברגל ימין. שומרים על שיח טוב וכולנו משווקים את המקום. יש תחושה של הכלה. בבניין אחד יכולים לגור רווקים, נשואים, דתיים, חילוניים וערבים. וכולם בשכנות טובה ומקדשים את ערך החלוציות הזה כדי שהכל יהיה טוב לכולם. היה למשל ויכוח על מעלית שבת ובסופו של דבר החליטו שכולם ישבו יחד על קפה כי הכי חשוב להקשיב אחד לשני ושכולם יהיו מרוצים. לא באו ממקום של התרסה, אלא של אחדות וקבלה. הסתדרו על שעות של מעלית שבת וההתנהלות היתה מאוד מרשימה, מנומסת וחמימה".

יש מקרים רבים בהם יש ניגודי אינטרסים, אבל נראה כי קהילה חזקה מסוגלת להתגבר על רובם. הרצון לבנות פה משהו אחר, משהו טוב יותר, מוציא מהתושבים כוחות לוותר ולהכיל את האחר. אורן טוען כי ההכלה וההשקעה בקהילתיות קשורות בשיח בין התושבים- "אני חושב שהתרבות המתפתחת הרבה יותר טובה מבערים אחרות. גם יהוד, למשל, זו עיר שצמחה משכונה, אבל השיח והאיכות שונה. כל אחד לעצמו. בחריש יש גם איכות מאוד גבוהה של אנשים לדעתי, ומרגישים את הביחד. הקהילתיות. אין דברים כאלה בערים אחרות. אולי רק במושבים מסוימים או קיבוצים".

בחריש, הקהילתיות היא בטעם של פעם, אך החלוציות וההקמה של קהילה חדשה בעיר חדשה, היא חלוציות מהדור החדש: הדור המפונק, שרוצה הכל מהכל ומשתמש בטכנולוגיה להעברת מסרים ויודע גם ללחוץ על הכפתורים הנכונים. הרשתות החברתיות גועשות, וככל שהבניה מואצת, כך התושבים מעורבים ופועלים יחד להגשמת מטרות שישרתו בסופו של דבר את כולם.

מוטי – "אנחנו מתמודדים עם הרבה אתגרים. לא מעט אבק בגלל הבניה, אבל הקהילתיות מחפה על זה. החינוך מתגבש ויש בהחלט ישראלי יפה וחדש שנוצר כאן. בלי ההתרסות והחוצפה, בלי אגרסיביות… בניגוד לישראלי שהתהווה בשנות החמישים במדינה, הישראליות החדשה כאן יותר מפונקת ודורשת. איכות חיים כאן ועכשיו. משתמשים ברשתות חברתיות והכל בחוץ. מאוד אמוציונליים ומצד שני דברים זזים".

"למי יש פטרוזיליה? למי יש מקדחה?"

הקהילתיות החדשה המתגבשת בחריש, אם כן, היא בעיקר מודרנית ומשתמשת במדיה החברתית ככלי להגשמת יעדים ישנים ומוכרים מהחיים של "פעם". במקום בו החדש והישן מתערבב ויוצר בלילה כל כך מעניינת, ניתן למצוא קבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק על פי נושאים- לכל בניין קבוצה, לכל גן, חוג, קבוצת רוכשים וסתם חברים מהשכונה.

"אנשים כותבים בקבוצה באחת עשרה בלילה- למי יש פטרוזיליה? ומייד אנשים מביאים לך צרור פטרוזיליה עד הדלת. למי יש מקדחה? והנה המקדחה כבר אצלך. אחד עוזר לשני למצוא דירה. מי שנכנס לקבוצה מייד מקבל הודעה- בואו תשתו קפה, בואו נכיר. כמה ילדים יש לך? תבואו לשחק, תבואו לפיקניק" (אורן).

הפן הוירטואלי לא פוסח על אורח החיים בקהילת חריש, רק מאפשר לחברים להיעזר האחד בשני כמעט מבלי לצאת מהבית. כמעט כל אדם שדיבר איתי, ציין לטובה את העזרה ההדדית והרצון של כולם לסייע, גם בנושאים זניחים. הבקשות בקבוצות, והשאלות המופנות לחברים, הופכות במהרה לחברות אמיצה וחופשות משפחתיות משותפות. יהיו אנשים שיעידו כי מצאו חברי אמת ממש במקרה בבניין ממול. לא ברור אם זו תחושת החלוציות המעוררת את הצורך בקהילה קרובה ומגובשת, או שמדובר בסתם רצון להכיר את השכנים החדשים.

"מצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד"

תחושת הגורל המשותף וגישת הקהילה המזמינה, נוטעים תחושה של ביטחון ומגרשים רוחות של ניכור. עבור מוטי מדובר בהצצה נוסטלגית לילדות של שנות השמונים- "אנשים הגיעו מערים גדולות, הרבה מהמרכז, ופתאום אנשים בחוץ וילדים משחקים ונמצאים המון אצל השכנים. וכולם חברים כמו שהיינו בעבר, בילדות שלי. תחושה שמצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד".

התחושה של "קיבוץ בתוך עיר" גורמת לתהליך הפוך ממה שאנחנו מכירים מערים אחרות. מסתבר, שהניכור והריחוק של תהליכי עיור מקבל מפנה כאשר מדובר בהקמת עיר חדשה. כולם קרובים, כולם מכירים. כולם רוצים לעזור לך. אתה יכול למצוא כאן הכל, רק תשלח את ידך. כשכיתתי רגליי בחיפוש אחר קפה (ולא מצאתי), הייתי בעצמי עדה למחזה נדיר במחוזות העיר הגדולה: ילדים ניצבים תחת חלון של אחד הבניינים החדשים וקוראים לחבר להצטרף אליהם למשחק כדורגל. בצד השני של הרחוב, חבורה אחרת הכוללת מספר נשים, גבר אחד ושתי עגלות תינוק, ולפניהם משחקים ילדים בכל הגילאים. כולם יחד, כאילו גדלו ושיחקו כך מאז ומעולם. אין פה קפה עדיין, חשבתי לעצמי… אבל משום מה לא יראה לי מוזר פשוט לפנות לזוג ההוא, המביטים לרחוב מדירת הגן שלהם, שיעשו טובה ויכינו לי כוס קפה ועל הדרך גם יספרו לי מה עוד קורה כאן.

אני ממשיכה ומשוחחת עם העוברים ושבים. כולם מרגישים שיש למי לפנות, ונראה לי שגם העירייה ממשיכה את דרכיהם של התושבים ומקיימת את ההבטחה לקירוב לבבות. אורן מציין לטובה את ראש העיר– "חששנו מזה שהוא דתי, אבל הוא אדם מקסים. תמיד שואל לשלום כולם ורואים אותו הרבה. הטלפונים של העובדים בעירייה חופשיים לכולם. העוזר של ראש העיר גם תמיד בסביבה ומאוד מסביר פנים". הרבה תושבים חילוניים חששו בתחילה מכך שראש העיר הוא אדם דתי. כל מי שדיבר איתי סיפר כיצד חששותיו התבדו מהר מאוד. כל בעיה מטופלת מהר ויש קשר אישי וחמים עם כל תושב ותושב. שלומית מספרת על קושי בהתנהלות עם תחבורה ציבורית שטופל מיד- "ביקשנו פעם להוסיף תחנות אוטובוס וספסל ותוך מספר ימים הייתי בהלם כשיצאתי וראיתי שכבר הוסיפו תחנות וספסל. הכל זז מאוד מהר ומטופל. מוטי אומר שיתכן ובעתיד הדברים יעבדו באופן קצת שונה, אבל "בעיר רגילה אין לך גישה לראש העיר כמו פה. אתה מעלה נושא ומייד אתה רואה שדברים זזים מול העיניים שלך. יש המון פעילויות מטעם העירייה.

"הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי"

שיתוף הפעולה בין התושבים לעצמם, וביניהם לאנשי המפתח בעירייה, יוצר מפגשים ופעילויות רבות ביוזמת כל אחד מהצדדים. נראה כי הפעילויות לחגים מאורגנות בדרך כלל על ידי העירייה וכוללות הופעות והצגות לציבור הרחב, ואילו פעילויות של פיקניקים מאורגנות בעיקר על ידי התושבים עצמם. "יש המון פארקים ומתארגנים ל"על האש". יש אנרגיות טובות. ככל שעובר הזמן, אנחנו נפגשים עם אנשים ומכירים הרבה אנשים טובים וממש אחלה. היינו בהמון פעילויות משותפות כמו פיקניק שכונתי. בגלל שאני גם צלם, אז חלק גדול מהתמונות שתמצאי בפייסבוק שלנו, אני צילמתי. אני שותף פעיל בארגון של הפעילויות החברתיות ומאוד שמח על כך" (אורן).

חלק נכבד מתחושת חיי הקהילה, מתוחזק על ידי פעילויות חברתיות בשעות הפנאי. יש רצון להיפגש וליזום ערבי תרבות בנושאים מגוונים. שלומית מאוד מרוצה מהמפגשים המעצימים של חברי הקהילה: "הקהילה שלנו מאוד חמה. יש המון ערבי נשים, שיעורים ושבתות יחד. נותנים מענה גם לגילאי נוער ובקהילה הדתית, משפחות מארחות לשבת משפחות אחרות. יש לנו חברים שהיו בקורסים של מנהיגות שהמועצה מארגנת. מאוד נהנו. כולם מפרסמים הכל בקבוצות הוואטס אפ ויש תחושה של העצמה הדדית. שיש על מי לסמוך. יש פעילויות שהמועצה מארגנת לחגים וכל מיני אירועים לכל הדתות ולכל המגזרים" .

החברות בתוך הקהילה מתגבשת ואפשר למצוא משפחות שלמות שהתחברו אחת לשניה ומקיימות חגים משותפים וימי כיף. מוטי מספר על חוויה כזו עם זוגות ומשפחות שהכירו תוך כדי התמודדות עם אתגרים משותפים – "נכנסנו לפרוייקט בבנייה ומאוד התגבשנו עם החברים שם. מאז שהכרנו אותם התמודדנו עם המון אתגרים יחד, אבל אנחנו יוצאים יחד לטיולים משפחתיים, ארגנו ויזמנו הרבה מאוד מסיבות וערבי כיף. הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי".

כמה כיף ומעניין לראות כיצד מתגבשת קהילה בעידן מודרני וטכנולוגי. ואיך שיר נולד? כמו תינוק- רענן, מחייך לכולם ורוצה לטרוף את הכל. אנשי קהילת חריש טורפים את מה שיש לחלוציות שלהם להציע בעיר המתפתחת – אולי בונים לעצמם משהו חדש שטרם נראה כמותו בארץ ואולי יום אחד יתעוררו מהאופוריה הממכרת ויבינו שהם חיים כמו כולם: ישראלים שחיים בזכות המינוס, עייפים מהמירוץ הישראלי המטורף ובעיקר מותשים ועצבניים מהחום. ימים יגידו. בינתיים נהניתי לראות איך אחרים נהנים. נהניתי לפגוש מודעות ורצון לפיתוח עצמי בתוך חיי קהילה. יש משהו קסום ומזמין בעיר הזו. משהו שאולי מסוגל לספק צורך שכבר שכחנו להצביע עליו. אני, בכל אופן, את הקפה שלי בעיר החדשה קיבלתי. מבלי שביקשתי ומבלי שמצאתי בית קפה בחריש.