משרד החינוך פרסם את נתוני מערכת החינוך המקומית לשנת תשפ"ב: 46.5% מתלמידי העיר לומדים בזרם החינוך הממלכתי וכ-35% בזרם החינוך הממלכתי-דתי, פי 2.4 מהממוצע הארצי. מספר התלמידים הממוצע בכיתות ממשיך לעלות, הצפיפות בחינוך הממלכתי גדולה יותר

משרד החינוך פרסם אתמול (שני) את נתוני "התמונה החינוכית הרשותית והבית ספרית", לשנת הלימודים תשפ"ב (2022) – כן, כן, שנת הלימודים שהחלה לפני שנתיים.

החודש, תלמידי חריש החלו את שנת הלימודים תשפ"ד והעיר חוותה גידול מואץ במספר מוסדות החינוך ובמספר התלמידים. עם זאת, נתוני משרד החינוך, גם אם באיחור של שנתיים, מצביעים על מגמות, משקפים את ההבדלים בין חריש למתרחש ברמה הארצית ומשרטטים את השוני בין המגזרים השונים של החינוך בעיר.

מענים חינוכיים לעל יסודי

שנת הלימודים תשפ"ב נפתחה בחריש עם 122 גנים, 19 בתי ספר וכ- 8,600 תלמידים מגיל גן ועד כיתה יב'. רק 107 תלמידים למדו מחוץ לעיר, באור עקיבא, חדרה ובאקה אל גרביה (5.2% מכלל התלמידים), ירידה ניכרת בהשוואה לשנה הקודמת בה כ-22% מכלל התלמידים שהתגוררו בחריש, למדו בערים אחרות.

השוני חל בשל התפתחות המענים החינוכיים לחינוך העל יסודי, ביניהם חט"ב ממלכתית נוספת, אולפנה וישיבה תיכונית.

החינוך הממלכתי: הגדול בעיר

על פי נתוני משרד החינוך 46.5% מכלל התלמידים בעיר למדו בשנת תשפ"ב בזרם החינוך הממלכתי והוא זרם החינוך הגדול בעיר. עם זאת, חלקו היחסי נמוך בהשוואה לממוצע הארצי. כך לדוגמה, 66.2% מכלל התלמידים בארץ לומדים בזרם החינוך הממלכתי.

גם בשנת תשפ"ב, בדומה לשנה הקודמת, ניתן לראות שחלקו היחסי של החינוך הממלכתי דתי בעיר המסתכם ב-35% מכלל התלמידים בעיר הוא פי 2.4 בקירוב מהממוצע הארצי שעמד על 14.23% בלבד.

18.57% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם החינוך הממלכתי-חרדי, נמוך במעט מהממוצע הארצי שעמד על 19.52%.

הנתונים מצביעים על מגמת יציבות בחלוקה למגזרים השונים של האוכלוסיה הצומחת בעיר. חיזוק נוסף למגמה זו ניתן למצוא גם בנתון נוסף: 87.4% מכלל התלמידים בחריש (ממלכתי, ממ"ד וחרדי) שויכו בשנת לימודים זו לזרם החינוך הרשמי (בהשוואה ל-86.7% בשנת תשפ"א). בנוסף להם, פועל בעיר זרם חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ובשנת תשפ"ב כ-12.1% מכלל התלמידים בחריש למדו בו (בהשוואה ל-13.3% בשנה החולפת).

ממוצע מספר התלמידים בכיתה

בשנה החולפת חריש הדביקה לראשונה את הפער בינה לבין הממוצע הארצי הלא מחמיא של ממוצע תלמידים גבוה בכיתה. מגמה זו נמשכת גם בשנת תשפ"ב. מספר הילדים הממוצע בגן ילדים הוא 30.1 והוא גבוה מהממוצע הארצי שעומד על 28.8 ילדי גן בכיתה.

בבתי הספר, מספר התלמידים הממוצע בכיתה עלה מ-27.1 בשנת תשפ"א ל-27.5 תלמידים בשנת תשפ"ב.

פערים בין המגזרים השונים

הנתונים מצביעים על  פערים משמעותיים במספר התלמידים הממוצע בכיתה בזרם החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי לבין המספר הממוצע בכיתה במגזר החרדי.

כך לדוגמה, במגזר הממלכתי למדו בשנת תשפ"ב 29.2 תלמידים בכיתה בעוד שבמגזר הממלכתי-דתי למדו 27.9 תלמידים ואילו בממלכתי-חרדי רק 23.6 תלמידים בממוצע בכיתה. בזרם החינוך המוכש"ר ממוצע התלמידים בכיתה מסתכם ב-25.4 תלמידים.

ההשקעה בתלמיד בהשוואה ארצית

על פי נתוני משרד החינוך בשנת תשפ"ב ההשקעה התקציבית בתחום החינוך בחריש הסתכמה ב-184.6 מיליון שקלים. בדומה לשנים קודמות ולמתרחש בערים אחרות, מרבית התקציב (כ-120 מיליון שקלים) מופנה למשכורות עובדי ההוראה( כ-700 גננות, מורים ומורות בחריש).

ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בחריש נמוכה בהשוואה לממוצע במחוז חיפה ולממוצע הארצי. ההשקעה הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש עמדה על 18,882 שקלים, סכום הנמוך מהממוצע הארצי בכ-10% ומסתכם ב-21,085 שקלים. הסכום נמוך גם בהשוואה להשקעה הממוצעת בתלמיד במחוז חיפה, 21,900 שקלים.

הבדלים בולטים ניתן לראות בסכומי ההשקעה בתלמיד בהתאם לשלב הלימודי. עלות תלמיד ביסודי בשנת תשפ"ב הסתכמה בלמעלה מ-17 אלף שקלים ואילו עלות תלמיד בחט"ב כבר קפצה למעל 24 אלף שקלים ותלמיד תיכון למעלה מ-31 אלף שקלים.

הבדל קיים גם בהשקעה בתלמיד בהתאם לזרם החינוכי בו הוא לומד: ההשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי היא 21,454 שקלים, בממ"ד 18,107 שקלים ובממ"ח 14,550 שקלים בלבד, כ-32% פחות בהשוואה לתקצוב תלמיד בחינוך הממלכתי.

"המדד משקף את הצמיחה של חריש"

ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מבהיר כי מדד זה אינו משקף את ההשקעה העירונית בחינוך. "אין אף גורם שיושב אי שם באיזה משרד ומחליט כמה לתת לאיזו עיר פר תלמיד. זה לא קיים. מה שקיים זה דבר אחד פשוט, כמות הילדים בכיתה, בעיר הזאת, בבית הספר הזה, בכיתה הזאת, כך משרד החינוך מתקצב.

"נגיד שיש 1,000 שקל לכיתה: אם יש 30 ילדים זה מתחלק ל-30. אם 35 אז זה מתחלק ל-35. זה מחושב אוטומטית, רובוטית, מערכת "טיפשה" מה שנקרא, שנותנת לך נתון כמה מושקע פר ילד לפי נתון מאוד שרירותי, האכלוס של הכיתות".

"בחריש של לפני 6-5 שנים, כמות הילדים בכיתות הייתה מאוד נמוכה ולאט לאט זה רק עולה,  ולכן לכאורה, זה משתקף בפר השקעה לילד נמוך יותר. ניתן לומר שהמדד הזה משקף את הצמיחה של חריש, זה הדבר היחיד שהוא עושה".

מדד ההשקעה בתלמיד לא משקף את ההשקעה העירונית בחינוך?

"לא קשור לעירוני בכלל. המדד מכמת את שכר הלימוד שהמדינה נותנת פר ילד. זהו. תקציב הרשות  לא משתקף בנתוני משרד החינוך. בנוסף לזה, יש המון קולות קוראים, מכרזים, תקציבים תוספתיים שלא מתכנסים לתוך המדד הזה ששווים הרבה מאוד כספים, שאנחנו מביאים לחריש".

לקריאה נוספת: מנהל אגף החינוך: "מערכת החינוך בישראל בקריסה. חריש מצליחה להיות מובלעת"

האם מערכת החינוך בחריש משמשת כקטר שמושך לעיר משפחות צעירות? ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מאמין שכן. לתפישתו, חריש היא אי של יציבות שמצליח למשוך אליו אנשי הוראה ומנהלים מוכשרים עם תשוקה לחינוך חדשני, בניגוד למתרחש בערים אחרות. "מגיעים אלינו כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ"

12,315 תלמידים יחלו בעוד כשבועיים את שנת הלימודים תשפ"ד בחריש. שליש מתוכם הם ילדי גנים (3,990), וכחמישים אחוזים (6,287) הם תלמידי יסודי. שכבת העל יסודי תחל את השנה עם 1,900 תלמידים בקירוב.

השוואה לשנת תשפ"ג מגלה כי מערכת החינוך המקומית צמחה בכ-20% ביחס לשנה הקודמת. מערכת החינוך בחריש נולדה לפני שמונה שנים. בארבע השנים האחרונות עומד בראשה ישראל שלו. מחלקת החינוך שמנתה 10 עובדים עם הגיעו לתפקיד, מונה כיום 35 עובדים, 700 מורים ומורות, וכ-160 גננות. תקציב החינוך העירוני עומד בשנת תשפ"ד על 173 מיליון שקלים ומהווה כ-51% מכלל תקציב הרשות.

חלוקה לזרמים: ללא שינוי

אחת המשימות המרכזיות של מחלקת החינוך היא לחדד את מיומנויות 'הניבוי וצפי' למספר התלמידים הצפוי. נתונים אלה חיוניים כדי לתכנן את בינוי המבנים, קניית הציוד, וגיוס כוח האדם המתאים. שלו גם אחראי על בניית ה-DNA להגדרתו, של מערכת חינוך חדשנית, יצירתית, הצופה את פני המחר ומעניקה לתלמידים את הכלים להתמודדות עם העולם.

"אנחנו מנסים להבין טוב יותר את מגמות הגידול במספר התלמידים ולצפות אותם, כדי להיערך בטווח של שנה קדימה, אבל גם  חמש שנים קדימה כדי לנסות להבין את רמת היקפי בינוי, לאן זה גודל ואיך השינויים משפיעים עלינו", הוא מסביר.

מתי חריש תפסיק לבנות גני ילדים ובתי ספר חדשים?

"משרד החינוך שואל אותנו כל שנה מחדש האם אנחנו כבר ב'פיק' של ההיקף האדיר של הגנים שנבנה. ברור לכולם שיגיע שלב שבו נמצה את בינוי גני הילדים ונתקדם הלאה לבתי ספר ותיכונים, שם נראה את המשך הצמיחה שלהם".

אם כך, על פי הידע הקיים כיום, מה הצפי לחמש שנים קדימה?  

"עוד אלפים. בשכבה א' כלל עירונית אנחנו באזור 1,200 ילדים,  ובגנים ובמעונות ישנם 1,400-1,500 ילדים בשכבה. השיא שאני צופה הוא עד 2,000 ילדים בשכבה, כי סה"כ המיצוי של האכלוס העירוני במתאר הקיים הוא די גבוה".

"הקפיצה הגדולה יותר, התובנות  היותר חשובות בהקשר הזה, הן לנסות לשרטט את ההיקפים הגדולים הקיימים כיום במעונות ובגנים 20-15 שנה קדימה, ביסודי ובעל יסודי. זה לפנינו על כל המשתמע מכך".

מה בנוגע לחלוקה לזרמים?

"המפה היא די יציבה. באופן גס ניתן לומר ש-40% מהילדים לומדים בחינוך הממלכתי, 40% בזרם הממלכתי-דתי ו-20% במגזר החרדי. יש יותר בתי אב במגזר החילוני, אבל ילדים יש יותר במגזרים האחרים".

"צריך להבין שבחריש קורה נס"

בתחילת השנה יחלו לפעול 18 גנים חדשים ברחבי העיר ו-4 בתי ספר חדשים. שלו מתייחס לבינוי מוסדות החינוך בעיר כאל נס גלוי.

"אין עיר שמצליחה לבנות מוסדות חינוך כמו חריש. בשנה האחרונה רק חצי מהבקשות של בינוי מוסדות חינוך במדינת ישראל קיבלו אישור לתקצוב. בחריש, כל הבקשות אושרו. צריך להבין שבחריש קורה נס. נס שהוא לא נס, אלא עבודה מטורפת שנעשית בצירים השונים בחריש. העבודה של ראש העיר מול הגורמים הפוליטיים, העבודה של המנכ"ל ברמה המקצועית. העבודה שלי מול אגף החינוך. העבודה של מחלקת הנדסה – כולנו ביחד. אפשר לראות רשויות דומות לנו שמשכנות ילדים בתוך קרוואנים, או במבנים שנפסלו לאכלוס, כולל בערים שכנות לחריש.

"אז נכון, יש בית ספר שהבינוי שלו לא הושלם, ויש תיכון שבנייתו נעצרה לאחר שהקבלן פשט את הרגל אבל ברמת המקרו יש בחריש בינוי אדיר ומסיבי".

מעבר למבני קבע

אחת הבשורות שמעביר שלו לתושבים היא כי משחק "הכיסאות המוזיקליים" שליווה את מוסדות החינוך מאז הוקמה המערכת וגרם לבתי הספר לנדוד ממקום למקום – לקראת סיום.

"רוב בתי הספר שנודדים בשנת הלימודים הקרובה, נודדים למקום הקבע שלהם. אתגרי העתיד, בית ספר חב"ד וסמינר בנות רחל החרדי עוברים למבנה קבע. גם בית יעקב, שנמצא ביבילים עובר למבנה קבע.

"נשארנו עם שני בתי ספר שבנייתם לא הושלמה. הישיבה התיכונית, שבנייתו החלה יחד עם שאר ארבעת המבנים שבנייתם הסתיימה. היא תיפתח רק במהלך השנה הקרובה. נכון, לא הצלחנו עם בית ספר אחד מתוך חמישה.

"האירוע השני זה תיכון 'נעימת הלב' באבני חן. זה אירוע מתמשך, וידוע שאירע בשל פשיטת הרגל של הקבלן. עם תחילת השנה כל מסת העבודה תופנה לפרויקט הזה וכולנו תקווה ואמון שבשנת הלימודים שלאחריה, הוא  ייפתח. חוץ מהשניים האלה, כל בתי הספר כבר במקומם, בלי נדידות יותר".

על פי נתוני הרשות כ-1,000 תלמידים בחרו ללמוד מחוץ לחריש. האם זה לא מעיד על חוסר אמון במערכת ובריחת תלמידים?

"אין בריחת תלמידים. הנתונים מראים, שמשנה לשנה, ככל שפיתחנו פה את המענים, יותר ויותר תלמידים נשארים בחריש ופחות ופחות יוצאים ללמוד בחוץ. אם ניגע במקומות הכואבים, אז הישיבה התיכונית לא הצליחה לבסס בצורה מספקת את האמון של ההורים. הבאנו כוח ניהולי נוסף לשנת הלימודים הקרובה, אנחנו מאמינים במי שמוביל את הישיבה ובדרך החינוכית שלה. יש 50 נרשמים לכיתה ז' והישיבה מתפתחת. לא בקצב שהיינו רוצים אבל אנחנו נדאג שזה יהיה טוב".

חינוך כקטר לאכלוס העיר

האוכלוסייה ששוקלת לעבור לחריש היא ברובה משפחות צעירות עם ילדים. בהתאם, איכות החינוך בעיר היא גורם מכריע בהחלטה אם לעבור לעיר או לא. שבע שנים אחרי השקתה של מערכת החינוך המקומית, האם החינוך בחריש הוא נקודת חוזקה של העיר או נקודת חולשה? האם החינוך בחריש "פורץ דרך" כפי שהציגה עיריית חריש בקמפיין הפרסום העירוני?

שלו משיב לשאלה בדרך עקיפה: "אנשי מקצוע שיודעים לבחון את המערכת מביעים שביעות רצון, ואנחנו מקבלים מהם חיזוקים מאוד גדולים לתהליכי העומק ארוכי הטווח שהמערכת שלנו מובילה".

"יש פה הזדמנות אדירה ואנחנו מנצלים אותה כדי לבדוק איזו מערכת אנחנו רוצים לבנות, לאן אנחנו מכוונים אותה, איזה מנדט מקבלים אנשי החינוך ומה אנחנו רוצים שכל ילד יקבל פה.

"המערכת  שלנו מפתחת מיומנות וכישורים שילד זקוק להם. היכולת לעבוד בצוות, יכולת למידה עצמית, ראיה ביקורתית, חשיבה יצירתית, יוזמה –  ואני לא יודע כמה מערכת החינוך המסורתית יודעת לתת לזה מענה.

"אנחנו –  זה מרכז העשייה שלנו. זה מתבטא בתוספת של שיעורי חקר, משימות בהן תלמיד צריך להראות איך הוא תכנן, איך הוא בנה, מה הוא יצר, הוא צריך גם להציג את זה. כל התהליכים האלה של למידה בתוך בית ספר ומחוצה לו היא למידה שמעודדת סקרנות ויצירתיות.

"לכל בית ספר יש את הייחודיות שלו והדרך שלו, אבל אלה פלטפורמות שעובדות בכל בתי הספר, כולל בממ"ח ובחלק מבתי הספר בזרם המוכש"ר".

שלו מדגיש כי המתרחש בחריש בולט עוד יותר על רקע המתרחש בארץ: "מערכת החינוך בישראל היא בקריסה, המנכ"ל העשירי התפטר בעשר השנים האחרונות. שרי חינוך התחלפו והוצגו רפורמות גדולות אבל המערכת בבעיה קשה ומתמודדת עם מחסור במורים ובמנהלים, חוסר יציבות ואירועי אלימות.

"חריש מצליחה להיות איזו שהיא מובלעת, אני אומר את זה בצורה הכי חדה. המכרזים שלנו במשרד החינוך מלאים. חריש מצליחה להיות מקום שמושך מנהלים שמגיעים עם תשוקה מאוד גדולה לעשות חינוך נכון וטוב ולנצל את ההזדמנות של חינוך שחושב אחרת, שפורץ דרך, שלא עובד רק בקופסה.

"מגיעים אלינו מנהלים ערכיים ומקצוענים כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ. מתוך 20 בתי ספר, מגיע מנהל חדש לבית ספר בו פעל מחליף, וכל שאר המנהלים נשארים איתנו לשנה הבאה".

"אם אני חוזר לשאלה ששאלת על הזוגות הצעירים והאם מערכת החינוך היא גורם משיכה לעיר, אז חשוב לומר שאין משהו שמעיד על יציבות מערכת יותר מהכוחות שהיא מצליחה לגייס ולשמור. כמעט ולא חסרים לנו מורים לשנה הבאה, חסרים בקצה במקצועות מאוד מסוימים, בודדים. זה קורה כי אנשי חינוך רואים את ההזדמנות פה ואומרים, אני רוצה חריש".

"זה קורה כי אנשים מבינים שיש להם בחריש עם מי לעבוד. זה קשה, מאתגר, יש התמודדויות מורכבות, אבל יש שיטת עבודה, יש כתובת, יש מוטיבציה ויש חשיבה מחוץ לקופסה כדי לספק מענים במקומות הנכונים".

"אני גאה במחלקות שלנו שמקבלות שבחים והערכה ברמה הארצית. כל השפ"ח (שירות פסיכולוגי-חינוכי) שלנו מאויש בתקנים, אין דברים כאלה בערים אחרות".

אז בראייה לאחור לא היית עושה שום דבר אחרת?

"אם יש דבר אחד ששמעתי עליו ביקורות זה שאנחנו לא מספיק זמינים או קשובים לציבור. עלינו לשפר את תחושת הנגישות לתושבים. אגף החינוך תופס כ-50% מהפניות למוקד העירוני והיקף המענים שלנו הוא עצום. אנחנו עומדים על 70-80% מענים לציבור בשאלות של הרשמה וערעורים לשיבוץ במוסדות החינוך".

איפה אנחנו מותקלים? בחלקים שאי אפשר לתת. לפעמים אלו מקרים מאוד סבוכים וקשים ברמה האישית. אבל כשאי אפשר – אז אי אפשר. כשכיתה מלאה לא ניתן להוציא ילד ולשבץ אחר במקומו. אנחנו מנסים לארגן את הכול כמה שיותר גמיש וקשוב, אבל התושב הבודד שלא קיבל את מבוקשו, לא רואה את מה שנעשה – זה  גם לא מעניין אותו.

"למרות זאת, עלינו  לנסות לתת מענה עוד יותר מדויק. לדבר עם כל אחד ולהקשיב ולאפשר גם להשמיע. בזה אנחנו יכולים להיות יותר טובים. זה לא פשוט, אבל אפשר להיות יותר טובים במקומות הכואבים יותר".

25 הורים, נציגים של מגוון רחב של מוסדות חינוך וגני ילדים מכלל זרמי החינוך בעיר, הקימו הנהגת הורים יישובית שתתמודד עם בעיות רוחביות בעיר כמו בינוי התיכונים ותייצג את ההורים מול העירייה. יו"ר הנהגת ההורים בחריש: "אני רואה את הצורך והזעקות על בסיס יומיומי בהמון נושאים"

20 בתי ספר, למעלה מ-140 גני ילדים וכ- 10,000 תלמידים בני 18-3 מציבים את מערכת החינוך העירונית הצומחת, בראש רשימת האתגרים הניהוליים עימם מתמודדת חריש מדי שנה. וכמו בכל מערכת עירונית, גם בתחום החינוך ישנן כל העת, סוגיות הדורשות טיפול, תיקון ושיפור. כך לדוגמה בחודשים האחרונים עלתה חריש לכותרות הארציות עם כותרות שאינן מחמיאות על אלימות בגני ילדים, ועל חרם מתמשך שעברה תלמידה בבית הספר.

עד היום, כתובת לתלונות ולקבלת עזרה היתה העירייה בלבד, אולם החל מהשבוע האחרון נולד ארגון חדש שעשוי לעזור להורים החרישאים.

הנהגת הורים יישובית

הנהגת הורים יישובית בגרסה מחודשת, עושה בימים אלה את צעדיה הראשונים ושואפת להיות הגורם המקשר בין ההורים והתלמידים לעירייה.

את ההנהגה החדשה מרכיבים 25 חברים ומשתתפים בה נציגים של כל בתי הספר מזרם החינוך הממלכתי, ממלכתי-דתי וממלכתי-תורני.

בנוסף, ההנהגה כוללת נציגות לחינוך המיוחד ומספר נציגים לגני הילדים (אחד לכל אחת משכונות העיר). קארן בר, יו"ר הנהגת תיכון 'אתגרי העתיד', נבחרה לשמש כיו"ר ההנהגה היישובית זאת על פי התקנון המנחה של הנהגת ההורים הארצית.

הנציגות החדשה טרם כוללת נציגים של החינוך המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי), שפועל גם הוא בעיר.

להשפיע על השיח החינוכי

במכתב שפורסם בשבוע החולף ובישר באופן רשמי על הקמה המחודשת של הנהגת הורים ישובית בחריש כתבה בר: "הנהגה יישובית בחריש היא התאגדות חשובה מאין כמותה מכמה טעמים: היא מייצרת שיתופי פעולה בין הורים, מוסדות חינוך ורשות מקומית, וביכולתה להשפיע על השיח, על אופיו ועל דרכי פעולה. היא מהווה גורם רשמי, המייצג את ההורים באופן בלתי אמצעי אל מול בעלי התפקידים בעירייה. היא מאפשרת ייצוג בהנהגת ההורים הארצית, ומתוקף כך לקבל הכוונה מקצועית, סיוע במידת הצורך, לקיים שיח משותף עם בעלי ניסיון וכמובן יכולת השפעה ברמה הארצית".

עוד הדגישה בר, כי הקמת הנהגה יישובית אינה דבר של מה בכך, וכי מדובר בתהליך צומח וארוך טווח: "השיח בתוכנו עדיין מתפתח, נושאים רבים עומדים על הפרק ואנו עסוקים בבניית תוכנית עבודה, קביעת תחומי אחריות, וניהול סדרי העדיפויות".

מעקב אחרי בניית התיכונים

כאמור, אין מדובר בניסיון הראשון לכונן בחריש הנהגת הורים יישובית. הניסיון הקודם למסד ערוץ פתוח ופורה מול עיריית חריש התרחש באוקטובר 2020 וכלל נציגי מוסדות חינוך שונים שהתאגדו והקימו הנהגה יישובית בחריש. פעילות ההנהגה שהחלה עם תקוות גדולות דעכה וגוועה. "הייתי חברה בהנהגה הקודמת אך בשלב שבו הגעתי כבר לא היה בה כלל שיתוף פעולה ולא היתה פעילות", מספרת בר. "ניסיתי להחיות את הקבוצה הקיימת אך זה לא התרומם לצערי. בכל אופן, למדנו מלקחי הגלגול הקודם ואנחנו משתדלים לעבוד בשקט ולא לצאת בהצהרות. אני לא אתן לזה להירדם שוב".

בר מציינת, כי בתור התחלה מתכוונת ההנהגה להתמקד בשלושה נושאים עיקריים. הראשון, מעקב אחרי התקדמות בינוי בתי הספר התיכוניים הפועלים כיום במבנים זמניים. הנושא השני הוא סוגיית הניקיון במוסדות החינוך והנושא השלישי הוא קידום אמצעי ההנגשה במוסדות החינוך לכבדי שמיעה ותלמידים עם מוגבלויות. עם זאת היא מציינת כי נושאים נוספים עולים בתכיפות גבוהה: "אני רואה את הצורך והזעקות על בסיס יומיומי בהמון נושאים, אם בחוסר במעני חינוך ופנאי לנוער הצעיר משכבות ד'-ו', אם בבעיות האלימות, או המחסור בסייעות. הרשימה ארוכה", מציינת בר.

כתובת להורי ילדי הגנים

על אחת המשימות הקשות שתכליתה לעמוד בקשר רציף עם עשרות גני ילדים ולתווך את צורכיהם, הופקדה מירית לוי, שתשמש נציגת גני העירייה בהנהגה: "בחריש יש כמות עצומה של מסגרות גני ילדים וככל הנראה כך זה ימשיך ויגדל בשנים הבאות. אנו בראשית דרכנו ובימים אלה מגייסים להנהגה נציגי ועדי גנים על מנת שתהיה נציגות מכל שכונה ולכל מגזר. מטרתי בהנהגה להביא את הקולות והצרכים מהשטח באופן מרוכז לגורמים הרלוונטים, ולהוות כתובת זמינה להורי ילדי הגנים".

עוד מציינת לוי כי היא מאמינה בשותפות מלאה עם מחלקת החינוך בכלל וענת אלבז, מנהלת מחלקת גני הילדים, בפרט. "אני יודעת כי המטרה של מחלקת החינוך והורי הילדים משותפת, וניתן להשיג אותה באמצעות ההנהגה הישובית. אני רואה בהנהגה הישובית מעין גוף המתווך ומקשר בין הורי חריש למחלקת החינוך".

טיפול משותף בבעיות רוחביות

חננאל ביק, יו"ר הנהגת ההורים של בית הספר תלמי הדר שהצטרף להנהגה היישובית, מדגיש את הנחיצות והערך המוסף של ההנהגה על פני פעילות אינדיבידואלית: "יש הרבה נושאים שבהם מוסדות החינוך מוצאים עצמם לבד מול הרשות המקומית ולא מקבלים מענה כמו שצריך ואני חושב שברגע שמתאגדים סופרים אותך יותר. אני מקווה שכשנגיע כהנהגה ונציג את הבעיות כסוגיות עירוניות כוללניות נשמע בתמורה פתרונות רוחביים ויעילים שישרתו את כולם וימנעו הישנות של המקרים".

ביק מביא את סוגיית הניקיון כדוגמה: "בתלמי הדר אנו מתלוננים זמן ממושך על טיב הניקיון של בית הספר. גם כשהוחלף הקבלן, כוח האדם, בפועל, נשאר זהה. לאחר בדיקה גיליתי שקיימות תלונות דומות בשלושה מוסדות חינוך נוספים בעיר והבנתי שמדובר בבעיה רוחבית. כעת אני מרחיב את היקף המכותבים לפניות שלי ומקווה שהבעיה תיפתר בקרוב ובאופן רוחבי ולא נקודתי. יש כמובן בעיות נוספות בתשתיות ובינוי ויש פערים בנושאים נוספים כמו התל"ן".

"הרשות רוצה את ההורים לצידה"

מירום שיף, יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הגיע לחריש, נפגש על חברי ההנהגה ובירך על הקמתה: "לצד החשיבות של ועדי הורים לכל אחד ממוסדות החינוך, ישנה גם חשיבות גדולה להנהגה יישובית. בעוד ועדי בתי הספר מטפלים באופן ממוקד בנעשה במוסד החינוכי שלהם, יש נושאים שהם רוחביים שקשורים לכלל בתי הספר ואין סיבה שלא תהיה אחידות בין ההורים בכל העיר, ולכן יש חשיבות עצומה להנהגה היישובית. היא זו שיושבת מול הרשות המקומית ויחד הם מקדמים נושאים. אם לדוגמה, ישנה כוונה לקדם תוכנית נגד אלימות ברמה עירונית קל יותר לעשות זאת בתקשורת מול הנהגה יישובית".

שיף מדגיש כי בנושא הצהרונים ובהחלטה על שעות הפעילות והתכנים שיוכנסו לכל מסגרת, הרשות המקומית מחוייבת לפעול בשיתוף פעולה עם ההנהגת ההורים היישובית.

על סיכוייה של ההתאגדות המחודשת לקיים שיתוף פעולה פורה עם העירייה להביא וקידום ממשי של צרכים לטובת הכלל, מציין שיף: "אפשר תמיד להתעלם אחד מהשני ורק ללכת למלחמות, אבל בדרך כלל במקום הגיוני עם אנשים הגיוניים, ההנהגה והעירייה עובדים במשותף ולהיפך, הופכים את שיתוף הפעולה למכפיל כוח.

"ברשויות מקומיות ותיקות בהן פועלות ההנהגות שלא התחילו אתמול, ההנהגה מעורבת כמעט בכל תחום חינוכי. בסופו של דבר, הרשות רוצה את ההורים לצידה ולא נגדה".

בר מסכימה עם שיף ומאמינה בשילוב כוחות של העירייה וההנהגה למען מטרה משותפת: "אני רואה חשיבות ביחסים טובים לפני תוצאות ואני בטוחה שבדרכי שלום ועבודה משותפת בינינו לבין העירייה ניתן יהיה להשיג הרבה. יש בפנינו עבודה רבה, אך יחד עם זאת פגשתי תמהיל מרשים של חברים המקיימים שיח מפרה. בסוף, מדובר בחינוך הילדים שלנו וכולנו באים עם המון אנרגיה של עשייה".

השגרה בבית משפחת פרידמן כוללת אימוני נגינה יומיים, שיעורים פרטיים, תחרויות בינלאומיות יוקרתיות והשגחה צמודה במשרה מלאה של אם המשפחה על בנותיה, אביגיל, תהילה ויעל. ככה מטפחים כשרונות

אם תעברו ברחוב שוהם בשעות אחר הצוהריים תוכלו לשמוע צלילי פסנתר הבוקעים מדי יום מאחת הדירות במתחם ותאזינו ליצירות של גדולי המלחינים הקלאסיים. על המוזיקה שמלווה את דיירי השכונה אחראיות שלוש האחיות לבית משפחת פרידמן.

בשבוע שעבר זכתה אחת מהן, תהילה-רבקה, בת העשר, במקום הראשון בתחרות "פסנתר לתמיד", תחרות ארצית לפסנתרנים צעירים שנערכה באשדוד. אחותה התאומה, יעל-אלישבע זכתה במקום השני.

השתיים ממשיכות את המסורת שהתוותה אחותן הגדולה, אביגיל-ברוריה בת ה-13. לפני שלוש שנים הבכורה לבית פרידמן קטפה גם היא את המקום הראשון בתחרות המקצועית הראשונה בה השתתפה. אביגיל הפתיעה את משתתפי התחרות ושופטיה בכישרון המוזיקלי שגילתה כמו גם בזמן הקצר בלבד בו היא עוסקת בתחום.

מאחורי האחיות עומד זוג הורים לא שגרתי במחוזותינו. יעקב ואליאנה פרידמן. בני הזוג הכירו בסין, התגיירו ועברו להתגורר באוהיו. בנותיהן, ילידות ארה"ב, זכו לחינוך יהודי אורתודוכסי והמשפחה עלתה לארץ בשנת 2015 כדי למצוא מסגרת חינוכית מתאימה לילדות ברוח היהדות.

בני הזוג בחרו בתהליך הגיור את שמם הפרטי ושם המשפחה."פרידמן באידיש זה איש של שלום", מסביר יעקב ומנמק את הבחירה: "חיפשתי תשובות כל חיי וחשתי תסכול וחוסר סיפוק מהעולם שראיתי וחוויתי סביבי. כשמצאתי את אלוהים ואת הדרך בה אלוהים רוצה שנחיה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, כבר לא חשתי את המתח בתוכי שהיה בעבר. מצאתי חלק מהתשובות, הגעתי למקום של שקט בתוכי", מסביר יעקב.

משטר אימונים קפדני

לפני שנה וחצי עברה המשפחה להתגורר בחריש. יעקב מבקר מדי פעם בבית הכנסת "לב חריש" ואוהב להצטרף למניין התימני. "אני אוהב את השירה שלהם", הוא מסביר בחיוך ביישני.

אביגיל-ברוריה (13) לומדת ב'אולפנת חריש' ואילו אחיותיה הצעירות, יעל-אלישבע ותהילה-רבקה תאומות בנות 10, הן תלמידות כיתות ה' בבית הספר 'כנפי רוח'.  הן משלבות בהצלחה לימודים והשקעה מרובה בדרך הקריירה המוזיקלית שהתוותה להם אמן, אליאנה.

פעמיים בשבוע כל המשפחה נוסעת יחד לרעננה ללמוד שיעורי נגינה אצל המורה טניה, מורשה מטעם הקונסרבטוריון של תל אביב. הם מבלים 45 דקות נסיעה לכל כיוון וכל בת מקבלת שיעור שנמשך 60 דקות בסטודיו של המורה, שמתגוררת קרוב יותר לחריש ופוטרת אותם מהצורך לנסוע לתל אביב.

מעבר לשני השיעורים השבועיים, כל אחת מהן מתרגלת בבית נגינה של שעה עד שעה וחצי ביום, כל יום. "לפעמים קצת יותר, אבל זה ממש לא קבוע", מסבירה אביגיל ומוסיפה: "צריך זמן מסוים כדי שהחומר ייקלט וישב טוב. עם 15 דקות ביום – זה לא יעבוד".

על משטר האימונים מפקחת אמא אליאנה במשרה מלאה.

מדוע כיוונת אותם לכיוון הזה?

"עבורי מוזיקה היא ריפוי. היא מעודדת אנשים ונותנת אנרגיה טובה. רציתי שמההתחלה תהיה להן כניסה לעולם היפה הזה. התחלתי עם אביגיל כשהיתה צעירה במעין חוג לקטנטנים. זה התחיל להיות רציני יותר כשהיא עברה לנגן בקונסרבטוריון בגיל 8. היא זכתה בתחרות הראשונה בגיל 10 והפתיעה כיוון שהיא ניגנה זמן קצר בלבד, אבל כבר היה ברור שיש לה כישרון. התאומות התחילו בגיל 7 והן מנגנות כבר שלוש שנים".

אביגיל נבחרה כאחת מהמוזיקאיות המוכשרות לתוכנית הלאומית למחוננים בירושלים מטעם משרד החינוך, "תוכנית שקשה להתקבל אליה" מספרת אליאנה. בגיל 11, בעקבות זכייתה במקום הראשון בתחרות הפסנתר באשדוד, היא ניגנה עם התזמורת הסימפונית של אשדוד, קיבלה תעודת הוקרה מקרן התרבות אמריקה ישראל (קרן שרת) ואף זכתה לנגן באולם המופעים אלברט הול, בלונדון.. "בפסח שנה שעברה נסענו ללונדון. אביגיל נבחרה להשתתף בקונצרט של מוזיקאים ישראלים צעירים שהתקיים באולם המופעים הידוע בבירת אנגליה. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת", מציינת אליאנה ומוסיפה בסיפוק כי מבחינות רבות אביגיל מתווה את הדרך לאחיותיה הצעירות ממנה.

שלושתן מקפידות על שגרת אימונים, וחוות עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות. חוויות שאינן פשוטות לעיכול גם למבוגרים שבינינו, אבל נראה כי השלוש מתמודדות בבגרות שאינה אופיינית לגילן.

"השתתפתי בתחרות באשדוד גם השנה אבל לא קיבלתי פרס", מסבירה אביגיל. "לא הרגשתי מבואסת. אין על מה להתבאס בעיקרון. אני מנגנת כי אני אוהבת לנגן".

גם יעל שזכתה "רק" במקום השני בתחרות באשדוד מציינת: "טעיתי בנגינה, אז אני לא אמורה לקבל מקום ראשון".

כעסת על עצמך?

"אם לא זכיתי, אני לא צריכה לכעוס. אמרתי לעצמי שאני רוצה להשתפר", משיבה יעל. להבדיל, תהילה, שקטפה את הפרס הראשון, מסבירה כי פעם היא זוכה ופעם אחותה, ומציינת שהזכייה שימחה אותה, אבל המעמד לא מרגש כל כך בהשוואה לתחרות בינלאומיות יוקרתיות.

השלוש מתאמנות כעת לקראת Scherzo International piano competition תחרות יוקרתית נחשבת והמסלול לעתיד ברור למדי, לפחות לבכורה מביניהן.

"עבורי הנגינה בפסנתר היא לא תחביב- זו מתנת חיים, זו המטרה של החיים שלי לפתח קריירה כפסנתרנית. ההורים אמנם הציבו לי את הדרך בהתחלה, אבל גם אני בחרתי בזה כי אני אוהבת את זה".

גם תהילה ויעל מאשרות שמטרת חייהן בשלב זה היא להפוך את הנגינה בפסנתר לייעוד. "אמא שלי בחרה ואני המשכתי", אומרת תהילה.

"ילדים הם ילדים, הן אוהבות את הפסנתר, רוצות ללמוד, אבל תמיד אני יושבת איתן, מזכירה להם שהמשימה שלהם היא לסיים את הדף הזה והזה…

"זו דרך לא פשוטה עבור ילדים, אלא מתסכלת וקשה שעלולה לגרום להם דכדוך ואכזבה", מסבירה אליאנה. "אני תמיד אומרת להן בואו ננסה להבין מה הבעיה, ננסה להירגע ואז למצוא את הדרך הנכונה לפתרון, אחרת זה לא יעבוד".

אני עובדת איתן צעד אחר צעד על החוזקות שלהן ועל היכולת שלהן לנווט את דרכן בעולם, לא רק במוזיקה".

"בלי אמא לא הייתי מצליחה עד עכשיו, היא ממש עזרה לי", מסכמת אביגיל במשפט את ההשקעה המרובה של אמה שניכר בכל תחום ותחום, החל מבחירת התלבושות, המשך במעקב אחרי ההתקדמות בלימודים העיוניים בבית הספר ובאימוני הפסנתר וכלה בבדיקת הציפורניים.

אליאנה מסכימה כי ההשקעה המרובה לא מותירה לבנותיה זמן רב לפגישה עם חברות או טיפוח תחביבים אחרים. גם היא ובעלה עסוקים מדי מכדי לפתח קשרי חברות קרובים עם שכנים ומכרים בעיר, אבל ההשקעה הגדולה של הזמן, הכסף והמאמץ נועדה להבטיח את עתיד בנותיה. "הבנות שלי יהיו חופשיות לבחור את דרכן כשהן יגיעו לגיל 18 ויהיו בוגרות מספיק כדי להחליט אם הן רוצות להיות פסנתרניות או לבחור בדרך אחרת. הן יזכו בתמיכה שלנו בכל החלטה שהן יקבלו. אבל כרגע, עד שהן יהיו בוגרות, אני רוצה כאמא לשמור עבורן על כל האפשרויות פתוחות ודורשת מהן לעשות את המאמץ שכרוך באימוני הנגינה. בשבילן, אני מאחלת להן להישאר בתחום הזה".

פרח קוזחי היא הכתובת להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים בעיר. היא רואה בתפקידה כחברת מועצה שמקדמת את המענים החינוכיים – שליחות, ומפרגנת למערכת המיוחדת שצומחת ב-50% בכל שנה. "האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים"

כמעט מיד עם כניסתה לתפקיד כחברת מועצה מטעם סיעת הליברלים, הצהירה פרח קוזחי כי היא תטפל בנושא החינוך המיוחד, שקרוב ללבה. קוזחי היא אם לשלוש בנות, שתיים מביניהן הן על הרצף האוטיסטי.

בשנתיים שחלפו מאז הפכה קוזחי לאוזן הקשבת של ההורים לילדים המיוחדים בחריש. "יש לי בערב בין 4-2 שיחות שאני מצליחה להגיע אליהן. כל שיחה היא ארוכה מאוד ודורשת ממני הקשבה וסבלנות. אני תמיד זוכרת שהורה, גם אם הוא כועס, צועק או מתלהם, עושה זאת מתוך רצון לתת את המיטב לילד שלו".

קוזחי הפכה גם לכתובת עבור הורים המתכננים לעבור לעיר. "לפעמים אני צריכה להיות כנה ולומר להורים שרוצים לעבור לחריש שאני לא ממליצה להם לעבור, כי לא בטוח שהילד יקבל את המענה הדרוש ולא בטוח שתהיה לו מסגרת מתאימה. אבל שמה של חריש הולך לפניה בתחום.

"רק לאחרונה שוחחתי עם אמא שעברה במפתיע לחריש. היא הודתה שבמערכת החינוך בחדרה המליצו לה לעבור לחריש, כיוון שיש כאן מענים הרבה יותר טובים לילדים שלה. היא לא חשבה פעמיים ועברה לכאן".

צמיחה של 50% מדי שנה

מערכת החינוך בחריש חווה קפיצות גדילה משמעותיות מדי שנה, ותחום החינוך המיוחד אינו נבדל. רק השנה נפתחו בחריש 8 כיתות גן חדשות בחנ"מ (חינוך מיוחד), ו-7 כיתות חנ"מ – נתון המשקף עליה של 50% בהשוואה לשנת הלימודים הקודמת.

"בשנה שעברה פתחנו 16 גנים בחינוך המיוחד. השנה (תשפ"ג) יש לנו כבר 24 גני חינוך מיוחד – 17 גנים שמופעלים על ידי הרשות ו-7 גנים שמופעלים על ידי עמותת פרח", מפרטת קוזחי.

"יש לנו השנה למעלה מ-600 ילדים בחינוך המיוחד, מתוכם כ-240 ילדים בגנים. זה מטורף, זה מעבר לכל מספר שיכולנו לדמיין".

קוזחי מסבירה שאחת ההתמודדויות המרכזיות בחנ"מ היא שיבוץ ילדים שעוברים לחריש ברגע האחרון. "זה לא פשוט לתכנן פתרונות עבור משפחות שעושות מעברים מהרגע לרגע, משפחות שמחליטות לעבור לחריש ביולי-אוגוסט. אלו מענים שמערכת החינוך נדרשת לתת בצורה מהירה מאוד. אני מעריכה את איציק תייר, מנהל מחלקת החינוך המיוחד, ואת עובדי המחלקה שלו שיודעים להתמודד עם כל הבלת"מים (בלתי מתוכנן) בצורה מדהימה.

"יש כאן משהו מיוחד, גם גדילה של מערך החינוך ב- 50% בכל שנה, וגם היכולת שלנו לספק את החסר מבחינת מטפלים ומערך טיפולים משלימים בשעות אחה"צ. ברור שאין לנו את כל המענים, כמו גנים ללקויות שמיעה או ראייה, אבל גם אלה זוכים למענה מחוץ לעיר ובהסעות מקרית מוצקין בצפון עד ת"א בדרום".

כמה ילדים יושבים כיום בבית בלי מסגרת?

"ידוע לי על ארבעה ילדים, שהשיבוץ שניתן להם לא מתאים מבחינתם. אתה מנסה לקלוע אבל לא תמיד אתה מצליח".

מדיניות עירונית: לפתוח כיתות מיוחדות

הצמיחה של מערכת החנ"מ בעיר אינה רק טבעית, כי אם גם מכוונת. קוזחי מסבירה: "השנה נפתחו בחריש 16 גני חינוך מיוחד, זה מטורף בכל קנה מידה במיוחד אם נשווה לדוגמה, לעיר קרובה כמו אור עקיבא, שהאג'נדה שלהם היא לא לפתוח גנים וכיתות חינוך מיוחד אלא להוציא את התלמידים החוצה. כאן הגישה היא הפוכה. גם לפתוח כיתות וגם לוודא שאנו נותנים שירות שהוא ממש טוב".

קוזחי מסבירה שהרפורמה במערך החנ"מ שהנהיג משרד החינוך לפני שלוש שנים מעודדת את הרשויות לשלב את הילדים עד כמה שניתן בחינוך הרגיל ולא לפתוח כיתות ייעודיות, שהתקציב להפעלתן גבוה מאוד. לדברי קוזחי, תקציב כיתת תקשורת (לילדים על הרצף האוטיסטי) בה לומדים 9 ילדים, שקול לתקציב שתי כיתות רגילות.

"רוב העיריות לא פותחות כיתות תקשורת אלא משלבות את הילדים בחינוך הרגיל. אני רואה בזה הרבה מאוד בעיות וקשיים. ילד אוטיסט יושב בכיתה ולא יודע להתמודד עם הרעש. כל מה שיש לו זו סייעת שנמצאת לידו רק בחלק מהזמן, בהתאם לשעות שאושרו לו ושאר הזמן הוא לבד. זה יוצר מצב שילדים לא מצליחים להשתלב כמו שצריך, להתקדם".

קוזחי מודה שההתעקשות של חריש להמשיך ולפתוח כיתות מיוחדות, בשונה משאר הרשויות היא חסרת תקדים. "אנחנו מתעקשים לפתוח כיתות מיוחדות הן בגלל הצמיחה המהירה ומספר הילדים הגבוה שמגיע לעיר והן בגלל המצב הייחודי של חריש בו כל שבוע כמעט, תלמיד חדש מצטרף לכיתה. זה יוצר חוסר איזון וגורם לטלטלה רגשית. אם ילדים רגילים מתקשים להתמודד עם המצב בו המקום שלהם מתערער, ילדים מיוחדים מתקשים עוד יותר. לכן יש לנו צורך להמשיך להתעקש על פתיחת מסגרות מיוחדות וכל כיתה שאנחנו פותחים מיד מתמלאת".

הנגשה טכנולוגית ותקציבים מיוחדים

תקציב החינוך המיוחד נגזר מתקציב החינוך הכללי והוא מנוהל על ידי ישראל שלו, ראש מחלקת החינוך בעיר. "אני חייבת לומר שלא היתה פעם אחת שניגשתי למחלקה עם בקשה תקציבית או הצבעתי על צורך מסוים וקיבלתי סירוב. האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים".

תני דוגמאות לתקצוב פעילויות החינוך המיוחד בעיר

"בשנה שעברה, כחלק מתקציב החינוך המיוחד, חילקנו 17 אייפדים לכל כיתות התקשורת בעיר עם תוכנות מותאמות לצרכי הכיתה. רק כשעברנו בכיתות וחילקנו אותם הבנו איזה כלי מטורף זה – איזה חסד עשינו לכל הילדים ובמיוחד לילדים שלא יודעים לתקשר מילולית״.

"חילקנו עוד 79 אייפדים לצוותי ההוראה בגנים ובבתי הספר של החינוך המיוחד שנרכשו על ידי המועצה ובשיתוף קרן אתנה".

קוזחי מציינת דוגמה נוספת: "דרשתי שבאירועים עירוניים כדוגמת חגיגות הכרזת העיר, יהיו מקומות מונגשים לילדי החנ"מ. היה לי חשוב שילד יוכל להגיע לאירוע ולא יצטרך להידחס עם ההמון, ולא יצטרך לפחד. שריינו עבור המשפחות מקומות בקדמת הבמה, מקומות שקטים בלי עומס ודחיפות, יצרנו מרחב בטוח לילדים ולהורים. זה נותן איזהו שקט ומרווח לנשימה".

להקל על ההורים

הניסיון להקל על ההורים של ילדי החנ"מ מתרחב וכולל שירותים נוספים. "בשנה שעברה התחלנו להפעיל מערך טיפולים מקדם לילדים אוטיסטים מגיל 7 עד 21 ואנו מרחיבים את זה לכלל בתי הספר. כל ילד – גם אם הוא משולב בכיתה רגילה – יכול לקבל את מערך הטיפולים שמגיע לו בתוך בית הספר. זה שירות מדהים שמספק מרווח נשימה להורים שמתקשים ללכת בשעות אחה"צ עם הילד לטיפולים. בנוסף, כיום נמצא בבנייה מרכז שיקום עם בריכה הידרותרפית, של עמותת פרח שאני מעריכה מאוד את פעילותה בעיר, שגם הוא יספק טיפולים נדרשים בשעות אחה"צ.

"מרכז סבבה פעיל כבר שנתיים בעיר והוא מספק מגוון חוגים ופעילויות לילדים עם צרכים מיוחדים במיוחד לילדים אוטיסטים, שעוזרים לילדים להשתלב ומספק במקביל להורים מגוון הרצאות והדרכות.

"ממש כעת זכתה במכרז שפרסמנו עמותה שתחל לפעול אחרי אוקטובר בחריש. העמותה תפעיל תוכנית "אח גדול" במסגרתה בני נוער יבצעו בהתנדבות חונכויות לילדים עם צרכים מיוחדים. זהו פרויקט מדהים ואני מחכה שהוא יצא לפועל.

"פרויקט נוסף שאני עובדת עליו קשה, ומקווה שאראה את הפירות עוד השנה, הוא הצבת שלטים בגני משחקים בחריש עם תמונות שמסייעות לילדים רגילים ומיוחדים למצוא את הדרך לתקשר ביניהם. אני כל הזמן מחפשת פרויקטים נוספים לקדם. מבחינתי חריש עושה את זה היום בצורה מדהימה אבל תמיד אפשר לשאוף שיהיה עוד יותר טוב. אני מגשימה לעצמי את החלום".

לבדוק את האופציות לפני המעבר

קוזחי מודה, שלצד הגשמת החלום יש גם לעיתים התפכחות כואבת: "אני אוהבת להתנדב ולעזור לקהילה אבל הפעילות במועצה היא לא דבר קל. כל הזמן יש תלונות, חוסר הערכה, אנשים שכועסים, זה לא מובן לרבים שמדובר בתפקיד התנדבותי. עבורי זה שיעור לחיים".

"אני חושבת שחשוב מאוד לדעת גם לעצור ולהגיד תודה לצוותי החינוך, השפ"ח (שרות פסיכולוגי חינוכי) והרווחה שמסורים לעבודה. השעות שהם משקיעים והרצון שלהם לעזור אינם מובנים מאליהם. זו עיר שרואה את הילד לפני הכול".

"הורים מתקשרים, וכועסים וצועקים – אבל שוכחים להודות אחרי שדברים מסתדרים. לא צריך הרבה, רק מילה טובה מדי פעם. לי ניתנה הזכות לראות מערכת שבאמת אכפת לה מכל ילד וילד".

קוזחי גם לא שוכחת לשלוח מסר למתעניינים בעיר: "אל תעברו לפני שאתם בודקים את האופציות שלכם. אם יש לכם ילד שזקוק למענים מיוחדים, בצעו את הבדיקה לפני המעבר. השכירות פה זולה, הבית יפה והעיר מהממת, אבל חשוב לוודא שיש פתרונות לכל המשפחה כמו עבודה ומסגרות חינוך מותאמות לילדים. רק כך המשפחה תוכל להמשיך להתקדם ולצמוח".

לקריאה נוספת: מנהלת תיכון פסגת אמיר לחינוך מיוחד: "חריש קיבלה אותנו בזרועות פתוחות"

צילום: דוברות עיריית חריש

משרד החינוך פרסם את נתוני מערכת החינוך המקומית לשנת תשפ"א: 45.6% מכלל התלמידים בעיר למדו בזרם החינוך הממלכתי, וכ-35.77% בזרם החינוך הממלכתי-דתי, פי 2.5 מהממוצע הארצי. לראשונה, מספר התלמידים הממוצע בכיתה עלה ל-27.1 תלמידים וזהה לממוצע הארצי. ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש נמוכה בכ-10% אחוזים מהממוצע הארצי

משרד החינוך פרסם השבוע (ג') את נתוני "התמונה החינוכית הרשותית והבית ספרית", לשנת הלימודים תשפ"א.

נתונים אלה אינם משקפים את מצב מערכת החינוך בעיר, שכבר החלה את שנת הלימודים תשפ"ג וחוותה גידול מואץ במספר מוסדות החינוך ובמספר התלמידים. עם זאת, הם מצביעים על מגמות, משקפים את ההבדלים בין חריש למתרחש ברמה הארצית ומשרטטים את השוני בין המגזרים השונים של החינוך בעיר.

זרם החינוך הממלכתי הוא הגדול בעיר

שנת הלימודים תשפ"א נפתחה בחריש עם 87 גנים, 15 בתי ספר וכ- 6,600 תלמידים מגיל גן ועד כיתה י'. בנוסף, כ-22% מכלל התלמידים שהתגוררו בחריש, למדו במוסדות מחוץ לעיר.

45.6% מכלל התלמידים בעיר למדו בשנת תשפ"א בזרם החינוך הממלכתי והוא זרם החינוך הגדול בעיר. עם זאת, חלקו היחסי נמוך בהשוואה לממוצע הארצי. כך לדוגמה, 66.7% מכלל התלמידים בארץ לומדים בזרם החינוך הממלכתי.

פער משמעותי והפוך ניתן לראות בזרם החינוך הממלכתי-דתי: 35.77% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם חינוך זה, פי 2.5 בקירוב מהממוצע הארצי שעמד על 14.4% בלבד.

18.66% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם החינוך הממלכתי-חרדי, נתון נמוך במעט מהממוצע הארצי שעמד על 19.25%.

נתון נוסף מגלה כי 86.7% מכלל התלמידים בחריש (ממלכתי, ממ"ד וחרדי) שויכו בשנת לימודים זו לזרם החינוך הרשמי. בנוסף להם, פועל בעיר זרם חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ובשנת תשפ"א כ-13.3% מכלל התלמידים בחריש למדו בו. ברמה הארצית, בזרם המוכר אך לא רשמי למדו בממוצע כ-24% מכלל התלמידים.

ממוצע מספר התלמידים בכיתה הדביק את הממוצע הארצי

עיון בנתונים מגלה כי לראשונה בשנת תשפ"א, הדביקה חריש את הפער בינה לבין הממוצע הארצי הלא מחמיא של ממוצע תלמידים גבוה בכיתה. מספר הילדים הממוצע בגן ילדים בחריש עמד נכון לשנה זו על 31.9 והוא גבוה משמעותית מהממוצע הארצי שעומד על 28.9 ילדי גן בכיתה. בשנת הלימודים תש"פ ממוצע התלמידים בכיתת גן בעיר היה 31.8.

בבתי הספר, מספר התלמידים הממוצע בכיתה ביצע קפיצה ועלה מ-24.4 בשנת תש"פ ל- 27.1 תלמידים בשנת תשפ"א. כאמור, מספר התלמידים בכיתה בחריש עלה בהדרגה בשש השנים האחרונות ועל פי נתוני תשפ"א, לראשונה, הוא זהה לממוצע הארצי והמחוזי.

פערים בגודל הכיתות בין המגזרים השונים

עם זאת, הנתונים מצביעים על  פערים משמעותיים בין מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר בזרם החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי לבין המספר הממוצע במגזר החרדי.

כך לדוגמה, במגזר הממלכתי למדו בשנת תשפ"א 29.7 תלמידים בכיתה בעוד שבמגזר הממלכתי-דתי למדו 28.6 תלמידים ואילו בממלכתי-חרדי רק 21.2 תלמידים בממוצע בכיתה. בזרם החינוך המוכר אך לא רשמי ממוצע התלמידים בכיתה מסתכם ב-24.6 תלמידים.

ההשקעה בתלמיד בהשוואה ארצית

עיריית חריש אישרה בשנת 2021 תקציב בסך 107 מיליון שקלים לתחום החינוך, כ-51% מכלל התקציב העירוני. בדומה לשנים קודמות, מרבית התקציב (כ-58%) מנותבת למשכורות עובדי ההוראה. בשנת תשפ"א מצבת עובדי ההוראה מנתה 490 עובדים (גננות, מורים ומורות) בחריש.

למרות התקציב המוגדל, ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בחריש נמוכה בהשוואה לממוצע במחוז חיפה ולממוצע הארצי. ההשקעה הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש עמדה על 18,321 שקלים, סכום הנמוך בכ-10% אחוזים מהממוצע הארצי שהוא 20,128 שקלים. ונמוך בכ-15% מהעלות המושקעת בתלמיד במחוז חיפה, 21,149 שקלים.

להבדיל, ההשקעה של חריש בתלמיד בגן ילדים הסתכמה ב-19,489 שקלים כ-13% יותר בהשוואה לממוצע הארצי שעומד על 17,146 שקלים. על פי נתוני העירייה ההשקעה התקציבית בגני הילדים בחריש בשנת 2021 היתה כמעט כפולה מההשקעה בבתי הספר, 58 מיליון שקלים ו-30 מיליון שקלים בהתאמה.

עיון מעמיק יותר מגלה כי גם בנושא זה מתגלים פערים משמעותיים בהשקעה הממוצעת לתלמיד בחריש, בהתאם לזרמים החינוכיים השונים. כך לדוגמה, ההשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי היא 19,527 שקלים, בממ"ד 18,078 שקלים ובממ"ח 15,918 שקלים בלבד, כ-22% פחות בהשוואה לתקציב תלמיד בחינוך הממלכתי.

בלי בגרויות, בלי אקלים חינוכי

הנתונים שפרסם משרד החינוך משרטטים תמונה חלקית בלבד והם אינם מתייחסים להישגים לימודיים בחריש היות ובשנת תשפ"א לא התקיים המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) ועל כן, מדדי ההישגים במיצ"ב, מדדי ערכים ואקלים חינוכי ומדדי הלמידה של ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך –  אינם בנמצא.

בנוסף, במפת הנתונים העדכניים של החינוך בחריש אין התייחסות לציוני בגרות, היות ובשנת הלימודים תשפ"א טרם היתה שכבת י"ב בוגרת בעיר. ניכרים בחסרונם גם המדדים המתייחסים לאקלים הבית ספרי, כפי שהיו בתמונה החינוכית של שנים עברו, וזאת בשל אילוצי הקורונה והעדרם של לימודים סדורים.

על פי משרד החינוך נתוני האקלים הבית הספרי לשנת תשפ"ב (השנה החולפת), אשר בוחנים את תחושת הקרבה לבית הספר, קרבה ואכפתיות בין מורים ותלמידים, מעורבות באירועי אלימות ועוד, יפורסמו בקרוב.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "העיר חריש הינה עיר צומחת חדשה בארץ, פורצת דרך מבחינה חינוכית. חריש מתאכלסת בקצב מהיר, בעיקר על ידי משפחות צעירות עם ילדים בכל הגילים. מחצית מהתושבים הם מתחת לגיל 18, כך שיש מסה גדולה מאוד של ילדים הזכאים למסגרות חינוכיות איכותיות. אנו מברכים את אנשי החינוך והצוותים ברשות המקומית על עבודה חינוכית, משמעותית מקדמת ופורצת דרך למען קהילת היישוב".

לקריאה נוספת: אתגרי מערכת החינוך בתשפ״ג: 10,000 תלמידים ומחסור במבנים

מחירי השכירות בחריש נמוכים יחסית בהשוואה לערים אחרות כמו גם מחירי הדירות לקנייה, אך לא על הדיור לבדו יחיה האדם. האם בשנת 2022 חריש זולה או יקרה למחיה? משפחות בן יוסף, גנץ ודנינו מעניקות הצצה להוצאות החינוך, התחבורה והקניות החודשיות, ומצביעות על השורה התחתונה

מחירי הדירות בחריש עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה אך עדיין נותרו נמוכים בהשוואה למתרחש במרכז הארץ. חריש מאפשרת לזוגות צעירים לרכוש דירת 4 חדרים חדשה במחיר של 1.6-1.3 מיליון שקלים, הנמוך בכחצי מיליון שקלים ויותר, ממחיר דירה ממוצעת דומה בישראל או לשכור דירה במחיר הנמוך באלפי שקלים מדירה זהה במרכז.

עם זאת, ארנונה בשיטת החישוב המקסימלית ובתעריף גבוה יחסית בהשוואה לערים אחרות, תחרות עסקית מצומצמת שמשפיעה על יוקר סל הקנייה המשפחתי והיעדר פתרונות תעסוקה קרובים לבית מהווים אף הם שיקול משמעותי בתחשיב המשפחתי הכולל.

מתעניינים בחריש מנסים לא אחת להבין מהי השורה התחתונה: האם בשקלול נתוני השכירות, המיסים, ההוצאות על המחייה והפתרונות התחבורתיים והתעסוקתיים –  חריש עדיין משתלמת למגורים? שלוש משפחות המתגוררות בחריש, בן יוסף, גנץ ודנינו, מתייחסות בגילוי לב להוצאות החודשיות ולשורה המסכמת שלהם.

משפחת בן יוסף: "מעני חינוך חסרים"

ההורים נתן ורננה והילדים אורי (11) ואלון (8). מתגוררים שלוש שנים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת החורש, 5 חדרים – 3,000 שקלים לחודש. בבעלותם של בני הזוג דירת 4 חדרים בעפולה.

ארנונה: כ-1,400 שקלים.

פרנסה: נתן הוא מנהל תפעול ברפת בקיבוץ גן שמואל. רננה היא עצמאית, יועצת תיירות ומתכננת טיולים מאורגנים לקבוצות – עובדת מהבית.

תחשיב משפחתי: "דמי השכירות שאנחנו מקבלים מהדירה בעפולה מתקזזת עם דמי השכירות בחריש, כשלמשוואה נכנסת גם משכנתה בהחזר נמוך יחסית של כ-1,500 שקלים בחודש", משתפת רננה ומציינת בסיפוק את העובדה שגל ההתייקרות של מחירי השכירות בעיר, פסח עליהם בזכות אופציה להארכת חוזה ללא העלאה משמעותית.

הוצאה גבוהה על חינוך

"לא עברנו לחריש מסיבות כלכליות ולא הופתענו ממחירי המחיה הגבוהים יחסית בחריש. השיקול המרכזי היה להתקרב למקום העבודה הקודם של נתן ברפת כפר הרואה", מסבירה רננה. "מה שהפתיע ומאוד אכזב אותנו הם מעני החינוך החסרים בחריש וההוצאה הנדרשת להשלמה", היא מוסיפה. "ראשית, יום הלימודים קצר ומסתיים במרבית ימי השבוע לפני 13:00 בעוד שבעפולה הלימודים הם עד 14:30 ללא תוספת תשלום מצד ההורים.

"בנוסף, בעפולה ישנו פרויקט הזנה לתלמידים עד כיתות ו', שמקבלים ארוחת צהריים בתשלום שנתי של כ-1,000 שקלים בשנה – שירות לא קיים בחריש. בנוסף, תוכנית הצהרונים לכיתות ג' עולה בחריש 200 שקלים יותר, מהמחיר החודשי בעפולה. העלות הגיעה לכ-900 שקלים בחודש עבור צהרון והחלטנו לוותר על התענוג. כתוצאה, האפשרות שלי למצוא עבודה מחוץ לבית היא מוגבלת. אני לא יכולה להשאיר שני ילדים כל כך הרבה שעות לבד בבית ולעבוד מחוץ לעיר".

רננה מציינת כי יוקר המחיה בעיר בתחום החינוך הורגש מאוד בקיץ האחרון כאשר לא היו בעיר כלל מסגרות קייטנה לילדי ד'-ו': "שילמנו אלפי שקלים לקייטנות פרטיות ביישובי הסביבה. זה צבט בלב לראות שבעפולה מספקים קייטנות מחשבים ללא עלות או קייטנות סאמר סקול ב-300 שקלים בלבד".

"בכל מקום אחר הרבה יותר יקר"

במשפחת בן יוסף לא נהוג לערוך קניות מרוכזות ואם ישנן הן מתבצעות אונליין מרשתות מזון ארציות. בני המשפחה אוכלים לפחות פעמיים בשבוע מחוץ לבית באחד מעסקי המזון המהיר המקומיים. "אין ספק שהמחירים ברשתות המזון המקומיות לא זולים לעומת ערי הסביבה, אבל עבור קניות קטנות אנו לא נוהגים לצאת מחריש".

"אני מסכימה עם אלו שטוענים שיקר כאן בחלק התחומים. עם זאת, מחירי הדיור עדיין זולים לעומת מקומות אחרים, כך שאני לא מבינה לאן אפשר לעבור כדי להוזיל את המחיה, כי בכל מקום אחר הרבה יותר יקר".

בשורה התחתונה: "עבור מי שעובד באזור, זה בהחלט משתלם לגור בחריש. מאידך, אם לא הייתי עצמאית אני מניחה שהיה לנו הרבה יותר מאתגר לגור כאן".

משפחת גנץ: "הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות"

ההורים אופיר וליבי והילדים אמונה (9), אדל (5) ונועה (שנתיים). שנתיים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירת 4 חדרים, 112 מ"ר, בבעלותם בשכונת מעו"ף. משכנתה ל-7 שנים בלבד, בהחזר חודשי של כ-4,100 שקלים.

ארנונה: 1,300 שקלים (לאחר הנחת 5% למשרת מילואים פעיל).

פרנסה: אופיר מחנך ומורה מקצועי בתיכון בעפולה. ליבי עובדת באופן חלקי כעצמאית בתחום הטיפוח.

אל חריש עברה המשפחה לאחר מגורים בקראוון בישוב טפחות בגליל התחתון, שסיפקה ישיבת ההסדר לבוגרי הישיבה. דמי השכירות היו סמליים  בגובה של כ-1,000 שקלים בלבד.

תחבורה: "אני עובד בעפולה וליבי עובדת בחריש ובכל זאת, אנו נדרשים להחזיק שני כלי רכב. התחבורה הציבורית חלשה מאוד ולא מספקת", מספר אופיר. "חלק ניכר מהוצאות התחבורה הוא על חשבוני. אני מוציא כ-1,300 על נסיעות בחודש וזה עוד לפני תחשיב בלאי והחזקת רכב. משרד החינוך משלם לי 212 שקלים החזרי נסיעות בחודש בסך הכל, את ההפרש אני מוציא מכיסי. בנוסף, ההוצאה על הסעות הילדים לבתי הספר מסתכמת בכ-2,000 שקלים בשנה".

"רשימות המתנה למעון מפוקח של עשרות ילדים"

חינוך: בדומה למשפחת בן יוסף, גם בבית משפחת גנץ מוותרים על שירותי הצהרונים משיקולים כלכליים. חסכון משמעותי נוסף הוא העובדה שאת ביתם הצעירה, נועה בת השנתיים, טרם הכניסו למסגרת מעון. "בשקלול של צהרון לגן בעלות 600 שקלים בחודש, צהרון לבית הספר בעלות של 900 שקלים בחודש ותשלום למעון בעלות של כ- 2,500 שקלים בחודש, לא שווה לליבי לצאת לעבוד", מסביר אופיר. "חשבנו להכניס את אדל למעון מפוקח אך נאמר לנו שיש רשימות המתנה של עשרות ילדים לפנינו".

קניות: את קניות המזון והמצרכים לבית הם מקפידים לבצע בתוך העיר מסיבות פרקטיות ואידיאלוגיות: "אני מעדיף לקנות היכן שנוח וקרוב לי. לא אסע חצי שעה מהעיר כדי לחסוך 40 שקלים בסל הקניות, אולי פחות זול כאן, אבל גם הזמן שלי חשוב", מדגיש אופיר ומוסיף: "אני שמח לרכוש בסופרים והמכולות המקומיות מתוך ידיעה שהם מספקים מקומות עבודה לתושבים. לעומת זאת בכל הקשור למסעדות, ביגוד, ומוצרים שונים, אני לא מוצא את עצמי בעיר. ההיצע לא ממש מזמין ובמקרה הזה אנחנו בוחרים לצאת למתחמי הקניות בסביבה. בסוף, יש גם גבול לאידיאולוגיה", הוא מציין בחיוך.

בשורה התחתונה: "הוצאות המשכנתה אולי נוחות יותר ממגורים בפרדס חנה או ישוב אחר, מצד שני, הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות והרגשות מעורבים במקרה הזה. כתושב מעו"ף אני משלם ארנונה גבוהה ביחס למה שאני מקבל בתמורה. מלבד פינוי אשפה ותאורת רחוב, תושבי השכונה מקבלים אפס שירותים. עם זאת, המגורים ליד משפחות צעירות והזכות להיות שותף בבנייה של עיר חדשה –  הם פלוס משמעותי. אלו הדברים שמשכו אותנו לחריש וטוב לנו פה".

משפחת דנינו: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור"

ההורים אליאור ועינב והילדים איתן (4) וגאיה (שנתיים). שנה וחצי בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת מעו"ף , 5 חדרים – 2,700 שקל שקלים לחודש.

ארנונה: כ-1,300 שקלים.

פרנסה: אליאור הוא בעל עסק לצילום ועינב סייעת בגן ילדים בעיר.

תחשיב משפחתי: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור", משתף אליאור. "בבני ברק התגוררנו בדירת 3 חדרים מעופשת, בקומה שלישית בלי מעלית, ושילמנו 3,500 שקלים. אני מניח שהשכירות שלה היום הרבה יותר גבוהה".

"בבני ברק שילמנו ארנונה בגובה של כ-1,000 שקלים על דירה של 60 מ"ר. כאן אנחנו אמנם משלמים קצת יותר אבל עבור דירה כפולה בגודלה. אני חושב שהנטייה של תושבים להתלונן על מחירי הארנונה בעיר היא מהסיבה שהדירות שלהם בחריש גדולות יותר בשקלול של המרפסת, המחסן החניה וכו'. חשוב לזכור שהם מקבלים כאן תנאים טובים בהרבה מלא מעט ערים וישובים בסביבה, ובמיוחד בהשוואה לגוש דן. אני מתרשם שהשירות לתושב בתמורה לארנונה שאני משלם, טוב מאוד. העיר נקייה ומסודרת ונעים לגור בה".

קניות: קניות שבועיות מרוכזות בוחרת משפחת דנינו לערוך ברשתות מחוץ לעיר. "בתחושה שלי, מחירי המוצרים בחריש יקרים באופן יחסי בשקל או שניים לכל מוצר בהשוואה לרשתות המזון בחדרה, כך שבמצטבר הפער משמעותי. כל עוד תנועת הלקוחות תישאר נמוכה והוצאות השכירות של בעלי העסקים ימשיכו להיות גבוהות מאוד, מי שישלם על כך, תרתי משמע, יהיו הלקוחות".

בתחום הפרנסה, מספר אליאור שהמעבר לחריש היטיב עימו מבחינת הקריירה וההכנסה: "מבחינתי המעבר לכאן היה גם הזדמנות עסקית טובה. זיהיתי פה את הפוטנציאל ואני יכול להגיד ששיפרתי בחריש את רמת השכר שלי. גם אני וגם עינב עובדים בעיר וזה כמובן משליך על השגרה שלנו ועל הנוחות היחסית".

בשורה התחתונה: "בסך הכל, בהשוואה למגורים במרכז, המחיה בחריש זולה באלפי שקלים. חריש לא זולה, אבל גם לא יקרה. הדיור בהחלט זול כאן. עם זאת, הוצאות ביגוד או מוצרים שונים לא זולות בכלל, בגלל שאין כאן תחרות".

לקריאה נוספת: מסתמן: הארנונה בחריש תתייקר בשיעור גבוה יותר משאר הערים בארץ

מימין: שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש; צילום: אורן קלר

שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש יתחילו מחר את לימודיהם בשכבת י"ב הראשונה בעיר, בתיכון אתגרי העתיד. עם ותק של חמש שנים בחריש מתמודדים השלושה עם השינויים בבית הספר שצמח פי 10, התמורות בקבוצת החברים וההכרות עם אוכלוסייה שהיתה זרה להם, בעיר מגוריהם הקודמת. וכן, גם עם הציפיות הגבוהות מהם: "שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות. מצפים מאיתנו להצליח"

כ-2,000 תלמידים חדשים יחלו את שנת הלימודים תשפ"ג בחריש והם מצטרפים לכ-8,000 תלמידים רשומים במערכת החינוך הצומחת, שהחלה לפעול רק לפני שש שנים.

השנה, לראשונה, נפתחה שכבת הבוגרים – י"ב – בתיכון אתגרי העתיד. בבית הספר שהחל לפעול לפני חמש שנים עם 60 תלמידים בלבד (כיתות ז'-ח'), ילמדו השנה כ-600 תלמידים (כיתות ז'-י"ב'), כ-80 מתוכם תלמידי י"ב.

"בשנים הראשונות הכרנו את כולם"

הצמיחה המהירה והשינויים משפיעים על תחושות התלמידים, במיוחד הוותיקים בהם שהחלו ללמוד בשנה הראשונה בבית ספר "בוטיקי".

"התרגלנו להכיר את כל הצוות ואת המורים ועכשיו יש פי 5 מורים ואנחנו לא מכירים רבע מהם", מציינת שלי גולדשטיין (17) תלמידת י"ב (כיתת לביאה), המתגוררת מזה כחמש שנים בעיר. "זה מתסבך קצת", היא מודה.

שחר כרמלי (17) עברה לחריש גם היא לפני חמש שנים והחלה ללמוד באתגרי העתיד מיומו הראשון. כמו שלי, חווה גם היא את השינוי: "התרגלנו למשהו אחד וכל שנה זה משהו אחר. יש עדיין כמה מורים שיש איתם קשר שהוא מעבר לרגיל, אבל בית הספר מאוד השתנה בגישה שלו".

נריה יעיש (17) מכיתת פומה, "רק" 4 שנים בחריש מוסיף: "היו לנו גם שלושה מעברים של בית הספר למבנים זמניים ונקווה שהמעבר הבא, בשנה הבאה, יהיה האחרון ובית הספר יעבור למבנה של קבע".

שלי: "יש שינוי בולט נוסף, בשנים הראשונות הכרנו את כולם, היינו מדברים עם כולם. כיום, חוץ מאיתנו ושכבת י"א שהתחלנו יחד ויש בינינו קשר, אין קשר בין השכבות. אני לא יודעת אם זה משהו בהכרח רע, אבל זה יוצר הפרדה לעומת שנים קודמות".

"כולם פה חדשים אתה לא מיוחד"

לא רק צוות בית הספר צמח. בחמש השנים שחלפו מפתיחת בית הספר, שכבת י"ב שילשה את מספר התלמידים וגרעין התלמידים הוותיקים למד להתמודד עם תמורות משמעותיות בחברויות. אור גולני, לשעבר מנהלת מחלקת הנוער והצעירים בחריש ציינה בראיון שפורסם בנובמבר 2021 כי גיל ההתבגרות בחריש מאתגר במיוחד, ואחת הסיבות לכך היא זעזועים תכופים ושינויים בקבוצת "השווים" – החברים והחברות.

נריה: "ביום הראשון כשהגעתי לבית הספר קיבלתי סוג של מסר או הרגשה, "כולם פה חדשים אתה לא מיוחד". זה דווקא היה אחלה, היה קל יותר למצוא אנשים להתחבר אליהם, מאשר להיכנס לחבורות שהתגבשו".

שחר: "אחרי שכיתת פומה נפתחה (הכיתה השנייה בשכבת י"ב כיום) התחברנו די מהר. שנה אחרי זה, נפתחה כיתת צ'יטה, הכיתה השלישית של השכבה".

החברויות השתנו?

שחר: "כל הזמן יש שינויים. אנשים חדשים מצטרפים לחבורות, יוצאים אנשים מהחבורות. גם יש אנשים שהיו איתנו בשנה הראשונה, עזבו וחזרו עכשיו. יש פתיחות גדולה לקראת האנשים שמגיעים ומצטרפים".

שלי: "כן, כן, חד משמעית יש פתיחות. כל שנה יש התרגשות חדשה לקראת התלמידים החדשים, וזה אף פעם לא היה בקטע רע, "אוי, מי יבוא ויצטרף אלינו".

נריה: "אבל כן יש מחשבה לקראת מי יגיע השנה".

האם השינוי התכוף בחברים והרצון הטבעי למצוא חן גורם לכם לעשות ויתורים או לאמץ התנהגויות שאינן מקובלות?

שלי: "אני נפרדתי מחברים שכל מה שעניין אותם זה סיגריות ושתייה. זה לא התאים לי".

שחר: "כולם מעשנים ושותים ואני יושבת בצד – אבל עדיין מבלה איתם כי הם מצחיקים. אני לא שותה כי אני רואה לאיזה מצב הם מגיעים".

נריה:" אני שותה אבל במידה. אני נשאר בשליטה, לא מרשה לעצמי להגיע למצבים מביכים".

"להתחבר לאנשים המתאימים"

בתשובה לשאלה מהי העצה החשובה ביותר שהם יכולים לתת מניסיונם לבני הנוער החדשים שממשיכים להגר לעיר, התשובה שלהם חד משמעית.

שלי: "הכי חשוב זה למצוא אנשים טובים".

שחר: "להתחבר לאנשים המתאימים. יש פה ילדים שמסיימים כיתה ו' ואני בשוק מהם. ראיתי חבורה של ילדים קטנים חילונים ודתיים יחד שביקשו מהמשפחה שלי כסף לפיצה. נתנו להם ואז ראינו שהם קנו סיגריות וחילקו ביניהם".

שלי: "אני יוצאת בשישי בערב עם חברים דתיים אחרי ארוחת שישי, זה קבוע. אנחנו תמיד רואים חבורה אחת ספציפית של צעירים שלא לומדים בשום מסגרת, מסתובבים ברחוב".

נריה: "אני מכיר אותם. הם בעיתיים".

שחר: "העירייה צריכה למצוא עיסוקים לילדים שמתדרדרים. הייתי ברמלה בגילאים שלהם וזה לא היה ככה ברמה הזאת. משעמם להם פה".

"אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל"

אבל לא רק לילדים "הבעייתיים" בחריש משעמם. גם לשלי, נריה ושחר משעמם בחריש. אפילו מאוד.

נריה: "אין לי כל כך מה לעשות פה חוץ מלהיפגש עם חברים. אנחנו נפגשים בברקאי יושבים שם בזולה, מכינים פיצות".

שלי: "נפגשים ביער, בפארקים, בבתים. מלא פעמים אנחנו רוצות לנסוע לסרט או בילוי אבל הכל במרחק נסיעה מחריש והתחבורה הציבורית מציקה".

שחר: "אני רוב הזמן עובדת אבל כשאני יוצאת לבלות זה תמיד מחוץ לעיר. בחריש אפשר רק להסתובב ולשבת בספסל".

שלי: "נכון, אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל. אין מקומות לצאת, לבלות, להיות".

העיר התפתחה מאז שהגעתם לפה – לא?

נריה: "כן, ברור שהיא התפתחה. אבל אנחנו לא יוצאים בשעות הצוהריים, יוצאים בשעות הלילה ואין לנו באמת איפה להיות, יושבים בפארק כי אין מקום אחר".

שלי: "בפרדס חנה יש מקומות שפתוחים 24 שעות. בשבתות אני מתחרפנת. בשישי בערב אני נפגשת עם חברים אבל בשבת אני כל היום בבית".

"בנות עם מכנסיים קצרים"

הבילוי בשבת והמפגש בעיר עם קבוצות חברתיות חדשות יוצר גם הוא קונפליקטים. המגורים המשותפים של חילונים, דתיים וחרדים מפגיש את בני הנוער עם קבוצות חברתיות שהיו זרות להם בעבר.

"יש הרבה מקרים לא נעימים", אומרת שלי ביחס להתנסויות שלה עם חרדים. "הלכנו למקדונלד'ס דרך רחוב הגפן, קרוב לקוטג'ים של החרדים. עברו מולנו שני חרדים, הסתירו את הפנים ורצו קדימה. זה מעליב".

שחר: "לי מעירים מלא מלא מלא. בחג השבועות שיחקתי עם חברה במלחמת מים בפארק בשכונת אבני חן. עברה לידנו חבורה של דתיים ואחד מהם אמר לנו 'אתן לא מתביישות להסתובב ככה עם הבגדים האלה?' קורה הרבה שמעירים לנו, שרצים קדימה כשרואים אותנו. שלא מסתכלים עלינו או מורידים את העיניים. יש דתיים שלא נכנסים לחנות בה אני עובדת כמוכרת, אם אני לבד. הם לא רוצים לשאול אותי שאלה או לדבר איתי".

נריה: "אני גרתי במושב דתי (פורת) וזה לא קרה מעולם. כולם דיברו עם כולם. הרב עצמו דיבר עם נשים".

שחר: "אני חושבת שגם חילונים וגם דתיים צריכים להבין שלכל אחד יש את החיים שלו".

שלי: "יש קיצונים בשני הצדדים וזה משהו שצריך להירגע קצת. אני לא אומרת שצריך לחלק את חריש פיסית אבל ידעתם שאתם באים למקום שאין בו רק חרדים אלא גם בנות עם מכנסיים קצרים".

בלי מבחנים, ציונים או שיעורים

האם אתם חשים כשמיניסטים הראשונים של העיר, אחריות כלשהי?

שחר: "האחריות היחידה של השמיניסטים היא הבגרויות. זו באמת אחריות, זה בא לנו ב"בום", להיכנס ללחץ של למידה. בשנים הראשונות לא היו לנו מבחנים או ציונים או שיעורים. לפני הבגרויות קיבלנו פתאום ציונים במבחנים הפנימיים וזה הפתיע אותנו, ראינו פעם ראשונה מה המצב שלנו".

שלי: "זה שינוי גדול. שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות, ומצפים מאיתנו להצליח, כי אנחנו השכבה הראשונה של חריש".

נריה: "אני נכשלתי במקצוע אחד. אני צריך לחזור על הבחינה".

שחר: "אני הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי, אני מרוצה מעצמי, עלה על הציפיות שלי".

שלי: "גם אני".

דמיינו קפיצה קדימה ב-10 שנים. מה תאמרו להורים שהביאו אתכם לפה? האם תרצו שהילדים שלכם יחוו את אותה החוויה?

שחר: "בהתחלה כל כך רציתי לחזור לרמלה, לא מצאתי את עצמי פה. לא יודעת אם ארצה שהילדים שלי יחוו את אותה החוויה. בשנים הראשונות היה מאוד מאוד משעמם כאן".

נריה: "אני אוהב את המקום אני מוצא מה לעשות בו, אבל האם הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו פה? אני לא חושב. הייתי רוצה שיגדלו במקום יותר ירוק ופחות עירוני".

שלי: "כשעברנו לחריש הייתי נגד העיר. יום אחרי המעבר נסעתי לבקר חברות בתל אביב. בדיעבד, הפעילות שלי במועצת הנוער של חריש ובמועדון הנוער  – לא הייתי חווה את זה במקום אחר. גם להקים שבט צופים חדש, זו חוויה מיוחדת שלא הייתי זוכה בה בשום מקום אחר".

לקריאה נוספת: מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

צילום: דוברות עיריית חריש

חמישה גני ילדים בשיטת החינוך המונטסורית יחלו לפעול בשנת הלימודים תשפ"ג, ארבעה מהם בחינוך הממלכתי ואחד בזרם הממלכתי-דתי. הגנים ממוקמים בשתי השכונות הוותיקות בעיר, אבני חן וחורש

עיריית חריש פותחת בשנת הלימודים תשפ"ג לראשונה בחריש חמישה גני ילדים בשיטת החינוך המונטסורית לילדי טרום חובה וחובה. בהתאם לילדים שנרשמו, אחד הגנים יהיה ממלכתי-דתי.

הגישה המונטסורית מבקשת להעניק לילד כלים וכישורי חיים על ידי עזרים שתפקידם לעורר סקרנות ולאפשר למידה ספונטנית. הסביבה מותאמת לילד ומאפשרת לו להתנסות בלמידה בעצמו ולהתנהל באופן עצמאי. בסביבת הגן המונטסורי עזרי הלימוד השונים זמינים לילד על מדפים בגובה מותאם, והוא חופשי לפעול במרחב הזה ולבחור בעצמו את העזרים והפעילויות שבהם הוא מתעניין.

העירייה פתחה את הגנים המונטסוריים בהתאם למדיניות החינוכית שלה לאפשר לכל ילד לצמוח בדרכו על ידי התאמת דרכי הלמידה לכל תלמיד. בגנים המונטסוריים יעבדו אנשי צוות שעברו הכשרה מתאימה. מיקומי הגנים המונטסוריים בחריש: אורן 24 (שני גנים), ברקת 13 (שני גנים) ושקד 8.
גיל שליסר, הפרויקטור שליווה את הקמת מערך הגנים המונטסוריים בחריש: "גישת החינוך המונטסורי רואה את הילד במרכז והופכת את הגן למקום שמספק את המענה החינוכי הנכון והמדויק ביותר שניתן לבקש עבור ילד במאה ה-21. לצורך הקמת הגנים המונטסוריים החדשים עיריית חריש השקיעה בהדרכת הצוותים החינוכיים, התאמת המרחבים בגנים וברכישת הציוד הייחודי. אחרי שנות עבודה רבות בגני הילדים ובגישה המונטסורית בפרט אני מאמין שהילדים בגנים המונטסוריים בחריש יזכו להתחנך בדרך שתקנה להם את הכלים המיטביים למימוש הפוטנציאל הטמון בהם: עצמאות, מסוגלות, חברות, ביטחון ותעוזה".

קרן הורגן, תושבת חריש, אמא ומיוזמות המהלך להקמת הגנים בעיר ציינה בראיון שהתפרסם בינואר 2022: "לפני שנה הבעתי משאלה לעולם. שאלתי מי מצטרף אליי בהגשמת החלום ואנשים טובים ונפלאים הצטרפו. היום אני גאה ונרגשת לספר לכם שהחלום מתגשם. גני עירייה מונטסוריים נפתחים בחריש". הורגן הודתה לעומדים בראש הרשות כמו גם לאורנית אביטן-ג'ורנו, שותפתה למסע.

לקריאה נוספת: שתי אמהות יזמו מהלך להקמת גנים מונטסוריים בחריש

פתיחת שנת הלימודים בשנה הקודמת, תשפ"ב

גם השנה חל גידול משמעותי במספר התלמידים בהשוואה לשנה הקודמת אך העיכוב בבינוי מוסדות חינוך בשנה האחרונה, אילץ את עיריית חריש למצוא פתרונות לכ-2,000 תלמידים חדשים במערך מבני החינוך הקיים. בין המענים: סבב כסאות מוזיקליים בין בתי ספר בעיר, הקצאת אגפים בבתי ספר קיימים לטובת מוסדות חינוך אחרים ולמידה במבנים יבילים

בעוד מספר ימים תחל שנת הלימודים תשפ"ג. כ-10,000 תלמידים יפקדו את מוסדות החינוך בעיר מתוכם: 3,620 תלמידי גנים, 5,300 תלמידי בתי ספר יסודיים, ו- 1,600 תלמידי על יסודי, כך על פי נתוני העירייה. מהרשות נמסר כי נתונים אלה משתנים ומתעדכנים על בסיס יומי, בהתאם להמשך הגעת תושבים חדשים לעיר.

בשנה הקודמת למדו בחריש כ-8,000 תלמידים, והנתונים החדשים משקפים גידול של כ-25% במספר התלמידים במערכת החינוך המקומית. בחוברת ההרשמה שהופצה לתושבים בינואר השנה, הדגיש ראש העיר, יצחק קשת, את קצב הצמיחה יוצא הדופן של מערכת החינוך העירונית: "רק לפני 6 שנים למדו בבתי הספר בחריש 550 תלמידים ובשנת הלימודים הקרובה אנחנו מתקרבים ל- 10,000 תלמידים במערכת החינוך". קשת שיתף באתגר חסר התקדים עימו מתמודדת העירייה בשנים האחרונות: "בהיבטים הלוגיסטיים השונים כמו תכנון ובינוי גנים ובתי ספר, רכש והצטיידות, גיוס צוותי חינוך, רישום ושיבוץ – ההתרחשות דומה למבצע צבאי".

ואכן ניכר כי בחודשים האחרונים מנהלת העירייה מערכה משולבת במספר חזיתות, כדי להתמודד עם האתגר, בייחוד לאור הפערים בבינוי שנוצרו במהלך השנה החולפת.

2,000 תלמידים הצטרפו, הבינוי נעצר

תלמידי תשפ"ג ילמדו ב-19 בתי ספר, ו-134 גני ילדים. מספר גני הילדים צמח מ-118 גנים בשנת הלימודים תשפ"ב למספר הנוכחי, אולם לראשונה מאז פתיחת מערכת החינוך לפני 6 שנים בעיר החדשה, תחל שנת הלימודים החדשה בחריש ללא השקתם של בתי ספר חדשים.

כזכור, בנייתם של שני בתי ספר יסודיים ברחוב אלה בשכונת החורש וברחוב לוטם בשכונת הפרחים כמו גם בנייתו של מבנה התיכון הממלכתי בשכונת אבני חן – נעצרה, לאחר שהקבלן המבצע, 'מחאמיד תאופיק', נקלע לקשיים כלכליים והודיע על הקפאת הליכים. מאותה סיבה, שני אשכולות גנים שבנייתם החלה, לא יושלמו ולא ייפתחו אף הם בשנת הלימודים תשפ"ג. בסך הכל הוקפאה בנייתם של כ-80 כיתות לימוד.

לפיכך נאלצת מערכת החינוך העירונית לספק פתרונות לכ- 2,000 תלמידי גנים ובתי ספר חדשים, על בסיס מערך מוסדות החינוך הקיים ובצל הפערים הכפויים אותם הגדירו בעירייה כ'כוח עליון'.

"האינטרס העליון העומד לנגד עינינו בכל מצב הוא הניסיון לעשות את הטוב ביותר האפשרי עבור הילדים ותושבי חריש, תוך איזונים עדינים בין צורכי האוכלוסיות השונות", ציין, ישראל שלו, ראש אגף החינוך במכתב שפרסם להורים בסוף חודש יולי 2022 .

רוטציה והקצאת אגפים בחינוך העל יסודי

האיזונים בין צורכי האוכלוסיות כוללים פתרונות מוכרים מן השנים האחרונות: האחד, רוטציה בין מבנים, והשני, הקצאת אגפים במוסדות חינוך קיימים למוסדות אחרים.

כך לדוגמה, תלמידי התיכון הממלכתי החדש למדו השנה באופן זמני בתחומו של בית הספר היסודי תלמי הדר אך יאלצו בשל עיכוב פתיחת התיכון (שתוכנן במקור להיבנות ולהיפתח עוד בשנת 2020) ללמוד גם בשנת הלימודים הקרובה במבנה זמני, ברחוב רימון 2 בשכונת החורש, המבנה בו פעלה בשנת הלימודים האחרונה, הישיבה התיכונית.

זו תפנה את מקומה, ותעבור לאגף החדש הנבנה בבית הספר הממלכתי-דתי ברחוב רעות שבשכונת בצוותא.
העיכוב בפתיחת התיכון ו"נדידת" התלמידים ממבנה למבנה עוררו סערה וכעס בקרב הורי התלמידים שהלינו על העיכוב המשמעותי בבינוי התיכון.

המחסור במבני חינוך לחינוך העל יסודי הממלכתי בעיר, השפיע גם על תיכון 'אתגרי העתיד' הפועל במבנה זמני, צנוע יחסית, שיועד במקור לשמש עבור בית ספר יסודי בשכונת הפרחים. השנה הגיע התיכון הראשון בעיר, לתפוסה מלאה, ולראשונה נפתחו בו 6 שכבות מכיתות ז' ועד י"ב. עם זאת,  לשכבת ז' (כ-80 תלמידים) לא נמצא מקום במבנה הקיים.

הפתרון שמצאה העירייה הוא הקצאת אגף בבית הספר הממלכתי בשכונת בצוותא עבור שכבה ז'. החלטה זו לוותה במחאת הורים שדרשו למצוא לילדיהם פתרון בתוך מבנה אתגרי העתיד הקיים.

חינוך יסודי: הפרדה בין אחים

גם בתחום החינוך היסודי הממלכתי-חרדי נדרשה העירייה לפתרונות חלופיים. בעקבות העיכוב בבניית מבנה הקבע של בית הספר בית יעקב ולאור צמיחתו, הובאו למתחם היבילים הנוכחי הסמוך לבניין העירייה, שבו הוא פועל, ארבעה מבנים יבילים נוספים.

אתגרי השיבוץ מולם ניצב הקיץ אגף החינוף, לא פסחו גם על גנים ובתי ספר יסודיים בזרם הממלכתי. בחלק משכונות העיר, התפוסה בגני הילדים ושכבות הגיל הצעירות (א'-ג') בבתי ספר כדוגמת 'רונה רמון' ו'דרך הפרחים' היתה גבוהה מאוד. כתוצאה, מחלקת החינוך שיבצה תלמידי גנים ובתי ספר יסודי הרחק משכונת מגוריהם או פיצלה בין אחים בוגרים לצעירים בשני מוסדות חינוך שונים. כפועל יוצא נאלצו הורים בניגוד לרצונם לבצע מעבר של ילדים בין בתי ספר בעיר.

מאבק משפטי מול מפעיל מעונות

תוצאותיו של מכרז להשכרת והפעלת מעונות ילדים לגיל הרך שפורסמו כשבועיים לפני תחילת הלימודים עוררו אף הם סערה של ממש. בחריש פועלים כיום 11 מעונות יום בפיקוח אותם מפעילים עמותות פרטיות אשר שוכרות מבנים מעיריית חריש. לקראת פקיעתו של תוקף חוזה השכירות עם חמישה מפעילי מעונות בעיר, יצאה העירייה במכרז חדש להפעלת מעונות ושכירת מבנים לשלוש שנים עם אפשרות הארכה.

בארבעה מתוך חמשת המעונות הוותיקים ימשיך המפעיל הנוכחי להחזיק במבנה הקיים, אולם מפעילי מעון 'אמילי' שברחוב טופז התבקשו לפנות את המבנה לאלתר. הסיבה, על פי גורם לא רשמי בעירייה, היתה הצעת שכירות נמוכה ולא אטרקטיבית דיה שהגישה הרשת. רשת מעונות 'עילאי' נבחרה להחליף את 'אמילי' אך מפאת סירובה של האחרונה לפנות את המעון, צפויה העירייה, לפי שעה, לפנות לערכאות משפטיות. מי יקבל את פני הילדים באחד בספטמבר במעון הילדים? התשובה טרם ברורה.

אושרה הקמתם של 4 בתי ספר חדשים

ומה צפוי בתחום בינוי מוסדות החינוך בשנה הקרובה ולקראת שנת הלימודים תשפ"ד? עבודות הקמתו של בית הספר הממ"ד-תורני ברחוב לוטם שבנייתו התעכבה, נמשכת בימים אלו לאחר הסדר שהושג בין עיריית חריש לחברת 'מחמיד תאופיק'.

שלמה קליין, מ"מ ראש העיר והאחראי על תחום החינוך בעירייה, מציין כי בעירייה מקווים להגיע להבנות מול הקבלן גם בנוגע לתיכון הממלכתי ברחוב שוהם ולבית הספר הממ"ח ברחוב אלה.

במקביל לציפייה להשלמת המוסדות שלעיל מתכוונים בעירייה להתחיל במהלך השנה הקרובה בבניית ארבעה מוסדות חינוך נוספים בעיר. הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה חריש אישרה בחודש האחרון, את בקשותיה של עיריית חריש להקמת ביה"ס יסודי, ככל הנראה חרדי, בעל 16 כיתות ו-3 קומות, במפגש הרחובות תנופה והשראה בשכונת מעו"ף, ולצידו בי"ס תיכון שמיועד גם הוא, לפי שעה, לזרם החרדי.

בנוסף, קיבלו בעירייה אור ירוק מהוועדה להתחיל בשלב א' של בניית שני מוסדות חינוך בשכונת הפרחים: בי"ס יסודי ותיכון בחלקה הדרום מערבי של השכונה, בקצה רחוב יקינטון. אם תוכניות הבינוי יצאו לפועל ללא עיכובים או בעיות נוספות, בשנת הלימודים הבאה (תשפ"ד) יחנכו בחריש 6 בתי ספר חדשים.

לקריאה נוספת: תשפ"ב: החלה שנת הלימודים בעיר "הצעירה ביותר בישראל"

ילדי הגנים בחריש קיבלו לקראת סוף שנת הלימודים את "הסיפור של חריש", ספר ילדים שהפיקה העירייה במטרה לסייע בגיבוש זהות ושייכות בקרב הילדים ולהקל בתהליכי הקליטה בעיר החדשה. ראש העיר: לרבים מהילדים אין כאן קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן"

כ-2000 ילדי גן בגילי 3-6 הלומדים ב-87 גנים עירוניים קיבלו במתנה בסוף שנת הלימודים את הספר החדש "הסיפור של חריש". הספר שנכתב על ידי הודיה שוהם ואויר על ידי רועי שנהר, הופק ביוזמת עיריית חריש.

חריש היא עיר חדשה שקולטת אוכלוסייה חדשה בהיקפים ייחודיים, שאין כמותם בשום עיר אחרת בישראל. בכל חודש מצטרפות לחריש עשרות משפחות חדשות, רובן משפחות צעירות עם ילדים. מדובר במאות משפחות בשנה. הספר נועד להקל על קליטת ילדים חדשים בגנים ובבתי הספר על ידי יצירת תחושת שייכות וזהות עירונית.

לא לילדים בלבד: אתגר המעבר וחווית ההתאקלמות

עלילת הסיפור עוסקת בחוויות המעבר לעיר המתוארות דרך עיניו של הילד ירון שמגיע לחריש מעיר אחרת, ולומד להכיר את העיר באמצעות עודד, הילד המקומי. שני הילדים צועדים יחדיו בבתי הספר החדשים בעיר, בטיילת במרכז שדרת דרך ארץ, טסים מעל יער חריש ומסיירים באתרים נוספים. חווית מעבר הדירה לחריש, חוויה שזקוקה לעיבוד והתייחסות גם בקרב מבוגרים, מתוארת גם היא בספר:

"כשעוברים דירה, באמת הכל נראה זר ולא מוכר,

אבל בסוף מתרגלים. 

אני בטוחה שתמצא כאן הרבה חברים"

אתגר חברתי וקהילתי

"הילדים החדשים מצטרפים לגנים ולבתי הספר לאורך כל שנת הלימודים, ולא רק ב-1 בספטמבר", נמסר מאגף החינוך בעיריית חריש. "כדי להתמודד עם האתגר הייחודי הזה הטמיע אגף החינוך תכניות חינוכיות לסיוע לתלמידים חדשים שזה עתה הגיעו לעיר להיקלט בגנים ובבתי הספר, והפקת ספר ילדים עירוני לילדי חריש היא יוזמה חינוכית נוספת בכיוון הזה".

ראש העיר יצחק קשת שגם ביקר בגנים וחילק את הספר לילדי הגן הוסיף: "מלבד אתגרי הבינוי וההקמה הגדולים של עיר חדשה, ניצב בפנינו אתגר חברתי וקהילתי משמעותי: יצירת קהילה עירונית ותחושת שייכות בקרב אלפי תושבים חדשים, רובם ילדים ובני נוער. לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת, לרבים מהם אין כאן אפילו קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן. מטרת הספר היא לסייע ביצירת תחושת שייכות וזהות משותפת בעיר החדשה".

"הסיפור של חריש" בערוץ היוטיוב של עיריית חריש 

כיצד מייצרים מערכת חינוך רלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים? כזו שרואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו? דווקא בתקופת הקורונה, חגית הרן ואסנת אבידן מביאות בשורה חינוכית חדשה לחריש. הכירו את צוות "סינפסה" – מרכז המחקר והפיתוח הייחודי, שמנער ומשנה את התפישות החינוכיות בעיר

מימין: אסנת אבידן וחגית הרן

מערכת החינוך טרם חזרה לפעילות לאחר הסגר השלישי ונדמה ששנת הלימודים תשפ"א תיזכר כשנה "אבודה". אבל לא לכולם. יש מי שמנצל את תקופת הקורונה היטב. בתשעת החודשים האחרונים עומלות חגית הרן (43) ואסנת אבידן (47) במלאכת הקמת אחת היחידות המסקרנות בעיר: "סינפסה", המרכז למחקר ופיתוח חינוכי של העירייה.

"סינפסה", למי שפספס שיעור ביולוגיה, היא אזור המפגש בין תא עצב לתא מטרה והיא מקשרת ביניהם ומעבירה מסרים. "המרחב החינוכי הוא מקום פתוח בו נוצרים הקשרים שונים", מסבירה הרן את הבחירה בשם. "המאפיינים הבולטים של הסינפסה הם גמישות ויעילות. כל פעם שמתרחש תהליך למידה נוצרים קשרים חדשים. ככה היינו רוצות לראות את עצמנו, מתייעלות ומחזקות את הקשרים התפקודיים והחינוכיים בעיר".

"להצמיח את תחושת השייכות"

הטרנד של הקמת יחידת מו"פ (מחקר ופיתוח) בעולמות החינוך הגיע כעשור לאחר התבססותן בעולם העסקי. למרות זאת, יחידות אלה אינן נפוצות במערכות החינוך העירוניות והן פועלות רק בערים גדולות דוגמת תל אביב, ירושלים וחולון.

"זה נדיר שערים בסדר גודל של חריש מקימות מו"פ חינוכי, זה כמעט לא קיים", מודה אבידן. "התפקיד שלנו הוא לייצר פונקציה שחושבת על חינוך לטווח הארוך, לכוון גבוה ולייצר תמונת עתיד לחינוך משמעותי בחריש".

"יש פה הזדמנות הסטורית", היא מוסיפה. "לייצר מההתחלה יסודות יציבים לחינוך מותאם לעיר כבר מהשלב הראשון, בדיוק כפי שיוצקים יסודות לבניינים שנבנים כאן".

לשאלה מדוע חריש נזקקת לחינוך מותאם משיבה הרן: "לחריש יש DNA אחר מערים אחרות. זו עיר קולטת תושבים. הצרכים של הילדים ייחודיים למשפחות שבונות בה את ביתן. החינוך פה צריך, מעבר לאתגר הלימודי וההתפתחותי, לייצר ולקדם תחושת שייכות בקרב התלמידים ובקרב משפחותיהם".

אבידן מציינת את מטרת העל: "התפקיד שלנו הוא לייצר מערכת חינוך שרלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים. לייצר מערכת חינוכית מאתגרת ומסקרנת שמייצרת סביבה בטוחה לילדים. זו מערכת שניתן להתפתח בה ושהתלמידים פועלים בה מתוך הנעה פנימית. חשוב לנו לתת להורים את השקט וההבנה שהילדים שלהם עטופים במקום טוב, שהמערכת רואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו".

הרן מסכמת: "אני מאמינה שכל אחד שמגיע לחריש מעוניין להיות בתהליך של התפתחות וצמיחה. אנו באות להצמיח מערכת חינוך, להצמיח ילדים ולהצמיח משפחות".

המסר לתושב: תהיה שותף

שתיהן מגיעות מעולם החינוך. אבידן עסקה בחינוך ציבורי, חינוך לא פורמלי ונוער בסיכון ומילאה מגוון תפקידים במשרד החינוך. הרן החלה דרכה כמהנדסת בעולם ההייטק ועשתה הסבה לחינוך מתוך תחושת שליחות. השתיים רואות בהקמת סינפסה הזדמנות הסטורית וחד פעמית. עוד הן מקדמות הליך בו ההורים לוקחים אחריות ונוטלים חלק בעיצוב החינוך העתידי בעיר.

אמש הסתיים תהליך שיתוף ציבור בהשתתפות עשרות הורים. הם לקחו חלק בתהליך שבחן את השאלה: "כיצד יוצרים הערכה מצמיחה לתלמידים".

הרן: "ביצענו תהליך הערכה יישומי ראשון מסוגו בארץ ולמיטב ידיעתנו לא נעשה תהליך שיתוף ציבור כזה מעולם. לראשונה, תושבים בשיתוף עם אגף החינוך מחליטים יחד איך צריך להעריך תלמידים, בוחנים מהי הצלחה, ואיך אנחנו רוצים למדוד אותה. זה תהליך שמביא איתו בשורה חדשה".

"150 הורים ענו על שאלון ראשוני בנושא וכ-70 הורים השתתפו בשני מפגשי זום. אמש התקיימה הצבעה סופית הן על סל הערכים והן על המיומנויות החשובות ביותר שההורים מאמינים שילדם צריכים לרכוש כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי המאה ה-21", מסבירה אבידן ומדגישה בגאווה: "זו הזדמנות לעצב את החינוך של עיר חדשה בדרך אחרת". הרן מוסיפה כי "הליך השיתוף מעביר מסר ברור לתושב: יש לך אפשרות להיות שותף בתהליכי החינוך בעיר. גם התלמידים לקחו חלק בתהליך והממצאים מתוך המפגשים עימם מדהימים, הם מביאים זוויות מעניינות ואקטואליות מתוך החיים שלהם".

"הקורונה טלטלה את מערכת החינוך"

שלא במפתיע מתוך הנתונים עולה כי שני הנושאים שהעלו ההורים והתלמידים גם יחד הם חוויית הקליטה בעיר וההתמודדות עם הלמידה בתקופת הקורונה.

הרן: "הקורונה טלטלה את מערכת החינוך. יש תחושה באוויר שזהו הזמן המתאים ביותר להתבוננות, לתכנון ולחישוב מסלול מחדש וזה קורה הלכה למעשה".

אבידן: "זיהינו עד כמה הילד תלוי מורה בלמידה שלו ואיפה אנחנו לוקים בחסר. בתוך כל הקושי יש תחושה של פריחה ועשייה מטורפת בתוך בתי הספר בעיר ובאגף החינוך. אנחנו עם החשיבה קדימה, מבינים מה אפשר וניתן לעשות, זה לא עוצר את העבודה שלנו. גם מנהלי בית הספר קידמו יוזמות מדהימות בתקופה הזו, כל הזמן הם שולחים דוגמאות לפעולות שנעשות לשמירה על קשר עם התלמידים ולניסיון לראות כל ילד".

מבנה תומך למידה

הניסיון "לראות כל ילד", הוא חלק מתפישה רחבה יותר. הרן מסבירה: "אנחנו מאמינות ומקדמות למידה ממוקדת תלמיד, שרואה את התלמיד, וזאת בשונה ממערכות חינוך מסורתיות שדורשות שהתלמיד יתאים עצמו למערכת. חשוב לנו לקדם שיטה שמאפשרת ללמידה להיות ממוקדת בחוזקות של התלמיד ובמטרות שלו".

אבידן מסבירה על הקשר בין "למידה ממוקדת תלמיד" להקמת מבני חינוך חדשניים ומרחבי למידה חדשניים בעיר: "אם אנחנו לא רוצים שהמורה ילמד באופן אחיד, יעמוד מול הכיתה וירצה פרונטלית בצורה המסורתית, אלא יאפשר לכל ילד ללמוד בקצב שלו ובהתאם לבחירה שלו – עלינו לתת למורה כלים לקיים למידה אחרת. אם רוצים לעודד ילדים ללמוד במגוון צורות, נדרש גם שינוי במבנה הכיתה. אם מבנה בית הספר הקלאסי, שמזכיר בתי חולים או בתי סוהר, לא משתנה, קשה יהיה לקיים צורות למידה חדשניות".

הרן: "עיר שמבינה את זה צריכה לשנות את מבנה בית הספר. בחריש אנחנו בונים מראש את המבנים בחשיבה חדשנית שמאפשרת גמישות בלמידה".

השתיים מתייחסות לחללים שנבנים בגדלים שונים ומותאמים לקבוצות למידה קטנות, מחיצות הזזה שמשנות את גודל הכיתה ומרחבים למידה חדשניים שמאפשרים למידה עצמאית של תלמידים.

אבידן מוסיפה כי "מרחבי הלמידה החדשים מחייבים הכשרה של המורים על מנת שיפיקו את מירב התועלות מהמבנים האלה".

הלימה עם מגמות חינוך גלובליות

האסטרטגיה הכוללת שהשתיים טוו לחריש מתבססת על ארבעה ערוצים שפועלים בסינרגיה:

• חזון ותפישה חינוכית עירונית;
• בחינת תהליכי הוראה ולמידה בבתי ספר;
• פיתוח מודל הערכה ומדידה להתקדמות ובחינת השינויים בשטח;
• הטמעת השינויים הלכה למעשה באמצעות קהילות למידה של מורים ומנהלים;

מיטבה אבידן להסביר: "זה קצת כמו קובייה הונגרית – אי אפשר לסדר רק פאה אחת של הקובייה, עובדים על כמה דברים במקביל, ולכן הפעולה של סינפסה מורכבת. אנחנו עובדים על המקרו מצד אחד כמו חזון חינוכי לעיר ומצד שני, נותנים מענה לשאלות פשוטות ויומיומיות ברמת המיקרו כמו מה קורה כשהמורה נכנסת לכיתה, איך נראה שיעור? צריך לעבוד בכל הערוצים רק כך אפשר לייצר שינוי בר קיימא".

האם הילדים של חריש יצאו נשכרים מתהליכי השינוי החדשניים? לשתיים אין ספק שהתשובה היא חיובית.

הרן: "בראייה מעמיקה אנו רוצות בחריש תלמידים מאושרים. אם הלמידה היא מסקרנת יותר, מעניינת יותר ויש לך תחושה שרואים אותך ואת הצרכים שלך בבית הספר, אז אין לי ספק שהתלמידים יחושו בזה".

אבידן: "חשוב לנו שבית ספר יהווה מקום לשמחה, חדווה ואתגר. ליצור מערכת שמייצרת משמעות ורואה את הילד".

השתיים שמתכננות כעת את השנים הבאות לעתיד מאמינות שחריש מתקדמת בכיוון הנכון: "אנחנו עוקבות אחרי תהליכים חינוכיים גלובליים פורצי דרך, אנחנו בקשר עם משרד החינוך שמודע לתכניות שלנו. מתבצע פה מהלך חינוכי רחב במסגרתו העירייה לוקחת בעלות על החינוך וזה בשונה מרוב הערים בהן מגיע גוף חיצוני ועושה תהליך התערבות ספורדי בעיר. אנחנו מקימות גוף שלומד ושומר את הידע לאורך זמן, מתכלל את כל השותפים בעיר, כולל ההורים, ונמצא בהלימה עם תהליכים חינוכיים עולמיים", מפרטת הרן ואילו אבידן מסכמת: "חשוב לנו להיות בהלימה עם תהליכים עולמיים וגם קצת קדימה לפני כולם, להיות פורצי דרך".

פרח קוזחי, חברת המועצה הטרייה מסיעת הליברלים, מתמודדת עם מחלה קשה וכאבים יומיומיים. למרות זאת, היא בוחרת להילחם על עתידן של בנותיה ושל ילדים עם צרכים מיוחדים ולהעסיק את עצמה בעשייה פוליטית וקהילתית. "חריש מעניקה לי את הכוח להתמודד עם כל הקשיים שאני עוברת"

השבוע החל לפעול בחריש פורום לילדים עם צרכים מיוחדים בראשות פרח קוזחי, חברת המועצה החדשה מטעם סיעת הליברלים. "בפורום יהיו שותפים מנהלת השפ“ח (השירות הפסיכולוגי-חינוכי של העירייה), מנהל אגף החינוך, מנהל אגף הרווחה ונציגים של תושבים. אנו נתפקד כוועדה ממליצה ונשתדל לראות איך אפשר לשפר ומה ניתן לעשות. זה ממש חשוב כי עד היום לא היה מי שטיפל בזה מטעם המליאה", מסבירה קוזחי.

לפני ארבעה חודשים נכנסה קוזחי לנעליה של חברת המליאה נגה עוז מסיעת הליברלים, שעזבה את העיר. קוזחי (37) היא אם לשלוש בנות עם צרכים מיוחדים, שתיים מהן נמצאות על הרצף האוטיסטי והשלישית סובלת מאפילפסיה. לא מפתיע אם כן, שהנושא קרוב לליבה ואותו היא מעמידה במוקד העשייה הציבורית שלה.

קוזחי היא גם מוותיקות העיר החדשה. היא מתגוררת בחריש כבר חמש שנים בקירוב ומוכרת כפעילה חברתית ויזמית פרויקטים קהילתיים כמו 'ילקוט לכל תלמיד'.

"התמודדתי בבחירות כי היה חשוב לי להיות שם עבור התושבים, לעשות עבור הקהילה ולהיות שופר של התושבים", היא מסבירה. "הכניסה לפוליטיקה כחברת מליאה מעניקה לי הזדמנות לכוון את הזרקור לילדים עם צרכים מיוחדים ולהוריהם. לתת אוזן קשבת לתושבים שחשו שאין מי שמקשיב להם".

היא מודה שהופתעה כשנגה עוז, חברת המועצה החליטה לעזוב את העיר והתלבטה אם להיכנס לנעליה, אך בסופו של דבר הכריעה בעד מתוך רצון לפעול במליאה מנקודת מבט של תושבת.

זרקור לילדים עם צרכים מיוחדים

קוזחי מאזינה לתושבים כל הזמן. הראיון איתה נערך אחרי שיחה ממושכת עם זוג הורים שחשו שלא נמצא הפתרון המתאים לילדם במערכת החינוך העירונית.

"אני מכירה היטב את המקום שלהם כאם שנלחמה כל הזמן במערכת לטובת הילדים שלה", היא מסבירה. "הרבה פעמים הורים חשים כאילו למערכת לא אכפת מהילד. אבל ההפך הוא הנכון. אני נתקלת בעובדי עירייה אנושיים ומדהימים אבל הם קורסים תחת העול. כמות המשפחות עם הצרכים המיוחדים שהגיעו לחריש בשנתיים האחרונות שברה שיאים. זה לא משהו רע, זה רק משהו שצריך ללמוד להתמודד איתו".

כ-350 ילדים עם צרכים מיוחדים מצויים במערכת החינוך בחריש מגיל גן ועד תיכון. בשנה הבאה צפוי מספרם לגדול ל-500. קוזחי, לקחה על עצמה פרויקט לא פשוט: "אני נמצאת כאן בשביל לשוחח עם ההורים ולהיות להם כתובת מצד אחד, ומצד אחר, אני עובדת כדי לשפר את המערכת, שתלמד איך להתמודד עם הפניות ושתגיב מהר ולא אחרי חודשיים-שלושה כפי שקורה כעת, לצערי. אני מנסה לראות את מה שמתרחש משני צדי המתרס".

"חשוב שהורים ידעו שהם מוזמנים להתייעץ איתי בנושאים אלה וכי קיימים בחריש מענים נוספים מעבר למערכת הרשמית. יש יוזמות קהילתיות שעוטפות את ההורים ומסייעות להם. יש קבוצת וואטסאפ פעילה שמאפשרת להורים להתייעץ עם הורים אחרים ובחודש הבא יחל לפעול פאנל של הרצאות פתוחות בזום ללא עלות על זכויות הילדים, הטבות, טיפול בקנאביס רפואי ונושאים נוספים", היא שמחה לבשר.

"אף פעם לא קראתי לעצמי חילונית"

הכניסה של פרח לתפקיד התרחשה במהלך ההערכות האינטנסיבית לחקיקת "חוק השבת“, שאושר במליאה והסעיר את העיר. החוק, שמתיר באזורים מסוימים לפתוח בתי קפה, מסעדות וקיוסקים בימי המנוחה, העמיד את פרח בפני דילמה אישית קשה. "אף פעם לא קראתי לעצמי חילונית. תמיד הגדרתי את עצמי כמסורתית. אני נוסעת בשבת, מדליקה נרות ואוהבת להתארח אצל חברים חרדים שיש לנו בחריש לארוחות שבת. אני ”בין לבין“ ולכן היה לי מאוד קשה. מצד אחד, החברים הכי טובים שלי נלחמים על הבית – על דברים חשובים. מצד שני, יש פה קהילה שאני מאוד מחוברת אליה".

"אחד הדברים שעזרו לי בקבלת ההחלטה היה לשמוע דעות של רבנים שתמכו בחוק שהעברנו. יש רבנים שהבינו את הצורך של הציבור החילוני בעיר וזה היה מהמם לשמוע את זה. חשתי שבאמת עשינו את ההחלטה הנכונה. אני גאה בציבור החילוני, המסורתי והדתי שתמך בחוק השבת, ועם האישור שלו, חריש הפכה לעיר של כולם, בהתאם להחלטת בג"צ וכך חשוב שנשמור עליה".

פרח גם מתייחסת לקשר בין סיעת הליברלים לבוחריה, קשר שנדמה היה שקצת אבד אך ייתכן שכעת חודש, בעקבות אישור חוק השבת. "אני לא חושבת שנכון לומר שחוק השבת החזיר לליברלים את הבוחרים שלהם. אני חושבת שעד היום התושבים לא הצליחו לראות מה נעשה בשטח, ואילו חוק השבת הביא את העשייה של הליברלים לפרונט. כתושב אתה מצפה מנבחר הציבור לעשות את מה שנכון בשבילך. לפעמים התושב לא מצליח לראות את מה שנכון לעיר. אני מאמינה שעם הזמן החילונים בחריש יבינו את היקף העשייה של הליברלים", היא גם מצביעה על שינוי בקשר הישיר עם הבוחרים: "התקשורת הקרובה יותר שמתבצעת עם הקהל משפיעה לטובה. אני מאמינה שהתושבים יכולים לראות את הליברלים כיותר נגישים, גם עם הכניסה שלי לתפקיד".

"חריש היא התרופה עבורי"

הנגישות הגבוהה של קוזחי לצד עבודה במשרה מלאה ועיסוק ביוזמות קהילתיות מקבל משנה הערכה מהעובדה שהיא מתמודדת עם מחלה לא פשוטה וסובלת מכאבים עזים יומיומיים.

"אני חולה באנדומיטריוזיס ואדנומיוזיס, אוסטואופיה, סובלת מכאבים שאני לא מאחלת לשונאים שלי", כתבה לאחרונה בפוסט חושפני בפייסבוק. קוזחי, שמטופלת בקנאביס  רפואי מנהלת מאבק לקבלת התרופה עבורה ועבור בתה הצעירה בעלויות נמוכות יותר. למרות המאבק התמידי היא מוצאת את הכוחות לעשיה הציבורית ומסבירה: "חריש היא התרופה עבורי".

"לפני ארבע שנים עברתי כריתת רחם ושחלות. אחד הדברים המדהימים שקרו אז, שחריש פשוט היתה העוגן שלי. הייתי מאושפזת חודשיים ובעלי אלירן לא הפסיק לקבל תמיכה ואהבה מקהילת חריש ומאנשים שבקושי הכירו אותי. דאגו לנו לאוכל, כביסות ובייביסיטר לילדות. זה היה מדהים. משהו באירוע הזה שינה אותי. גדלתי בבית עם תודעת נתינה ורצון לעזור לאנשים אבל הנתינה הזו גרמה לי להבין עד כמה העיר הזו מדהימה ועד כמה הקהילה שלנו מיוחדת".

קוזחי שעברה תקופת החלמה ממושכת, שהתה שנה בביתה עם אובדן כושר עבודה מלא ו-100 אחוזי נכות, וכעת חזרה באופן כמעט מלא לשגרה. העשייה למען הקהילה היא הדרך שלה להחזיר על כל הטוב שהרעיפו עליה.

"ההתמודדות עם המחלה לא פשוטה. היום אני מתמודדת עם תופעות גיל המעבר, ועם כאבים. המזל שלי שאני כל כך עסוקה שאני לא משאירה לעצמי זמן לעסוק בזה. העשייה היא התרופה שלי למחלה. בחודשים האחרונים יש לי אפס שעות פנאי, אבל התמלאתי מעצם העשייה והפידבקים מהתושבים. חריש מעניקה לי את הכוח להתמודד עם כל הקשיים שאני עוברת".

עיר חזקה, קהילה חזקה

הצלילה שלה לעשייה מלווה גם בתכנית ברורה לחיזוק הקהילה, התושבים והעסקים בעיר שנפגעו לא מעט בשל הקורונה. "עיר חזקה היא עיר עם קהילה חזקה ויש לנו קהילה מדהימה. אני מעודדת כל הזמן תושבים ליזום רעיונות ולנהל אותם. לדוגמה, תושב, קואצ'ר בהכשרתו, שמעוניין להתנדב ולאמן ילדים חלשים בחריש. כנציגת מליאה אני לוקחת אחריות לעזור לתושבים לקדם יוזמות שיחזקו את הקהילה וזה מהמם ולא מובן מאליו שיש לנו תושבים כאלה מוכשרים בעיר".

קוזחי רוצה לקחת חלק בעשייה הפוליטית גם בקדנציה הבאה: "אני יודעת בוודאות שארצה להמשיך. אני לא רואה את עצמי מתמודדת לראשות העיר, זה לא בשבילי. אני לא יודעת מה יהיה עם הליברלים אבל חושבת שיש לי יכולות ויש לי מה לתת לקהילה".

לשאלה כיצד תיראה חריש בסיום הקדנציה הנוכחית, משיבה קוזחי בהתרגשות: "בעוד שנתיים וחצי נהפוך לעיר של מעל 50 אלף תושבים – וואו. אני יכולה לדמיין את ההתפתחות של העיר בהתאם לפרוגרמה העירונית ורואה בעיני רוחי את ההתחלה של בניית הקאנטרי, ספריה עירונית, בתי קפה ברחבי העיר, קניון פעיל ושוקק עסקים. חריש כבר עתה היא עיר יפהפיה ובסיום הקדנציה היא תהיה עיר חזקה ועם תושבים מרוצים. בעוד שנתיים וחצי יהיו בעיר ספורט, תרבות ופנאי. אני מקווה שהקורונה תעבור מהעולם ונוכל ליהנות מכל הטוב שעובדים עליו כל כך הרבה".

 "לראות את הטוב"

התכניות לפיתוח העיר לא עוצרות בשנתיים הקרובות. בעיני רוחה היא כבר רואה את המשך הפיתוח העתידי של חריש, בעשור הבא: "בעוד עשר שנים אנשים ישלישו את המחיר שהם משלמים כיום כדי לגור בעיר. חריש עומדת להיות אחת מהערים המרכזיות בישראל, התכנון שלה, הבנייה שלה, המיקום שלה והקהילה מבדלות אותה מכל השאר. כשאני מטיילת ברחבי הארץ אני מבינה עד כמה חריש יפהפיה".

קוזחי, שהגיעה לחריש כששדרת דרך ארץ היתה ריקה מחנויות, נפעמת בכל פעם מחדש מהתפתחות העיר. "אני לא רוצה להישמע קלישאתית, אבל טוב יהיה אם רבים יראו ויעריכו את מה שיש, את מה שהצלחנו להשיג בפרק זמן קצר כל כך. אני עובדת באגף העסקי בסלקום, זו עבודת שטח שבמסגרתה אני מגיעה לערים רבות ברחבי הארץ. בכל פעם מחדש אני מבינה שאני מאוהבת בחריש. זו עיר מדהימה, אין לי שום סיבה לצאת מהעיר. יש בה הכל. כל מה שקיוויתי שיהיה בעיר שלי".

שיפור הביטחון והבטיחות של תלמידים במוסדות החינוך, תקצוב הוגן של מוסדות החינוך בעיר, חיזוק הקשר בין ציבור ההורים לגורמי מערכת החינוך העירונית וייצוג חריש בפורום ההורים הארצי – כך מתכננים יוסי כהן ושלומי כהן, יו"רים משותפים בהנהגת ההורים החדשה להצעיד את החינוך קדימה

הצמיחה המואצת של מערכת החינוך בחריש בחמש השנים האחרונות מציבה אתגרים רבים לראשי מערכת החינוך בעיר, אך גם לא מותירה אדישה את ההורים שנוטלים חלק בעיצוב מערכת חינוכית שנבנית מהיסוד.

בשבועיים האחרונים התאגדו מספר וועדי הורים מבתי ספר ברחבי העיר והקימו הנהגת הורים ריכוזית לכלל בתי הספר והגנים בעיר: "לאחר תהליך ממושך של חשיבה והיערכות, אנו שמחים להודיע על הקמתה של הנהגת הורים יישובית בחריש אשר תאגד בתוכה ותייצג את כל ועדי ההורים בבתי הספר והגנים בעיר. נעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הרשות המקומית וכל גורמי החינוך בעיר", פרסמו ראשי ההנהגה.

הנהגת ההורים היישובית החדשה בחריש תצטרף לפורום ועדי ההורים היישוביים, עמותה מוכרת המייצגת את הורי ישראל. בעמותה שותפים כ-150 ועדי הורים יישוביים, מכל רחבי ישראל ומכלל המגזרים. מהם היתרונות הבולטים בהקמת גוף מרכזי ומאחד של הורים לתלמידים במערכת החינוך בעיר ומה מתכננים ראשי ההנהגה היישובית בחריש לקדם?

"לייצג את ועד ההורים בפורום הארצי"

יוסי כהן, יו"ר ועד הורי 'רונה רמון' ושלומי כהן מקבילו ב'תלמי רון', נבחרו לכהן כיושבי ראש משותפים להנהגת ההורים הטריה. בהרכב ההנהגה חברים גם יושבי ראש הנהגות בתי הספר 'כנפי רוח', 'תלמי הדר', 'מעיין האמונה', הממלכתי החדש בפרחים, שני נציגים של הורי הגנים ונציגת הנהגת הורים לילדי החינוך המיוחד.

"אנו ממתינים להצטרפות נציגי הנהגות הורים של חטיבת הביניים 'אתגרי העתיד', 'פסגת אמיר', וביה"ס החדש של חב"ד. כל מוסד חינוכי בעל סמל מוסד רשמי בחריש מוזמן להצטרף אלינו", ציינו השניים.

"הקמת וועד הורים יישובי מקנה את האפשרות לייצג את ועד ההורים בפורום הארצי"

היתרון המרכזי של הקמת הנהגת הורים יישובית מרכזית נעוץ לדבריהם ביכולת לקחת חלק בעיצוב מערכת החינוך ככוח משפיע מבפנים: "בהקמת וועד הורים יישובי, נהנים כלל הורי הרשות המקומית, מהכללתם ב"פקודת העיריות" של משרד הפנים. פקודה זו מחייבת את כלל הרשויות המקומיות, לשלב את נציג וועד ההורים היישובי, בוועדת החינוך של הרשות וכן בוועדה לשלום הילד" הם מסבירים. "בנוסף, הקמת וועד הורים יישובי מקנה את האפשרות לייצג את ועד ההורים בפורום הארצי".

הנהגת ההורים המרכזית בחריש קיבלה הכרה במעמדה מזאב גולדבלט, מנכ"ל פורום ההורים הארצי למועצה. גולדבלט ברך את חברי ההנהגה וציין: "אני בטוח שהצטרפותו של ועד הנהגת ההורים החדש להנהגת ההורים הארצית תהווה מכפיל כח וכר פורה לשיתוף פעולה, הן ברמה היישובית מול הרשות המקומית, הן מול מוסדות החינוך בעיר וכמובן דרך ייצוג הולמת לכלל ההורים ביישוב".

"תהליך ארוך שישרת את תושבי חריש שנים רבות קדימה"

הקמתה של הנהגת הורים יישובית היא אכן בשורה חשובה להורים עם ילדים במערכת החינוך. מהלכים להקמתה בחריש החלו כבר לפני שנים, אולם התנאים, כך נראה, בשלו רק עתה.

"נכנסנו כבר לשנת חינוך חמישית בחריש, ובהחלט היה צורך להקים הנהגת הורים יישובית כבר לפני שנתיים ואפילו שלוש שנים. במהלך שנה"ל תש"פ נוצר קשר בין הנהגות ההורים של בתי הספר הממלכתיים בעיר והתחלנו בהקמת תשתיות לבניית הנהגת הורים יישובית". מסבירים שני היו"רים.

"נכון, מערכת החינוך נמצאת כמו רוב מוסדות המדינה במצב מאוד לא פשוט, אך היא איננה מושבתת, המערכת פועלת"

הם גם מודעים בחדות לעובדה שאתגרי מערכת החינוך הניצבים בפניה מדי שנה, הוחרפו אף יותר בשל מגפת הקורונה. עם זאת, הם מאמינים, שדווקא בתקופה זו יש חשיבות יתרה לפעילות וועד הורים מרכזי חזק: "נכון, מערכת החינוך נמצאת כמו רוב מוסדות המדינה במצב מאוד לא פשוט, אך היא איננה מושבתת, המערכת פועלת, אולם במתכונת שונה עם מתווה שלא מתאים לכולם. מכאן החשיבות הגדולה בקיום מתווה הלמידה הפועל בצורה המיטבית לטובת התלמידים, בכך אנו מעוניינים לסייע", מציינים היו"רים המשותפים ומוסיפים כי "דווקא עכשיו, שהמערכת נעצרה מעט לכאורה, נכון יהיה לקיים את מפגשי ועדת החינוך, שהתכנסה עד כה לשני מפגשים בלבד, ולדון באתגרים ובנושאים שיש צורך לקדם".

"הקמתה של הנהגת ההורים היישובית אינו מהלך לחודש – חודשיים, ההפך, מדובר על תחילת תהליך ארוך שישרת את תושבי חריש שנים רבות קדימה"

מהן אם כן, תכניות העבודה של ועד ההורים היישובי? השניים מציינים סדרת יעדים: "ברצוננו לפעול לחיזוק הקשר בין ציבור ההורים בחריש לבין כלל הגורמים במערכת החינוך היישובית, לסייע בהגשמת מטרות חינוכיות, שיפור תנאי הלימוד ושכלול הציוד העומד לרשות התלמידים והמורים. נושא לא פחות חשוב, עליו נשים דגש הוא שיפור הביטחון והבטיחות של התלמידים במוסדות החינוך". עוד מציינים השניים כי ההנהגה מתכוונת לפקוח עין על אופן תקצוב מוסדות החינוך בעיר כדי למנוע אפליה בהקצאת משאבים במערכת החינוך. לשם כך, הם מתכוונים לקיים פגישות עבודה קבועות עם גזבר המועצה.

"חשוב להדגיש", הם מוסיפים "הקמתה של הנהגת ההורים היישובית אינו מהלך לחודש – חודשיים, ההפך, מדובר על תחילת תהליך ארוך שישרת את תושבי חריש שנים רבות קדימה, נקודת הזמן הנוכחית לא אופטימלית, אנו מייחלים שהתקופה הזו תחלוף בהקדם האפשרי ותאפשר לכולנו לחזור לשגרת לימודים רגילה. עם זאת, הקמתה של הנהגת הורים יישובית מקנה לנו את האפשרות לפעול לטובת החינוך בחריש – לטובת ילדינו כולנו".

עוד בנושא: סקירת בתי ספר בחריש

יש לו מה לומר על מצוינות בחריש, על האתגרים שעומדים בפתח, על טלטלות הדרך ועל ההזדמנות הנדירה לבנות תשתית למערכת חינוך חדשה, הן מבחינה פיזית והן מבחינת תפישת עולם. ד"ר סער הראל, מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, בראיון מקיף על מערכת החינוך בחריש

6,600 תלמידים מגילאי גן ועד י' החלו אתמול את שנת הלימודים תשפ"א בחריש. על פי הנתונים שמסרה עיריית חריש, תלמיד אחד מכל שלושה, הוא תלמיד חדש שהצטרף השנה למערכת. אתגר הצמיחה המהירה, שמסתכם בעשרות אחוזים לעומת השנה החולפת, אינו זר לד”ר סער הראל (46) מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, שמלווה את בנייתה וצמיחתה של מערכת החינוך בחריש בשלוש השנים האחרונות.

הוא רואה בצמיחה המהירה את האתגר המרכזי של מערכת החינוך בחריש: "עיר בצמיחה עם אוכלוסייה הגדלה באופן אינטנסיבי מאוד, מצריכה הכנות על כל הרצפים: ממבני חינוך, דרך כוח אדם, בניית תכניות מותאמות לבתי ספר צומחים ועד לקליטה של ילדים שנקלטים בבית ספר חדש וגם בעיר חדשה. כל המשימות האלה הן מאוד מאתגרות".

חינוך חדשני ופורץ דרך

ההכרות של ד"ר הראל עם מערכת החינוך המקומית היא מעמיקה: "חריש היא בהחלט עיר שמופנית אליה תשומת לב מחוזית מיוחדת, ממקום חיובי, כדי לאפשר לה לממש את השאיפות, היכולת והרצון לייצר מערכת חינוך משובחת. בניית מערכת חינוך מהתשתיות שלה, הן מבחינת פיזית והן מבחינת תפישות עולם, זו בהחלט הזדמנות חד פעמית. אנו רואים מהלכים חינוכיים יצירתיים מאוד בחריש, חדשניים ופורצי דרך. זאת חוויה עבורנו", מסביר ד"ר הראל ומוסיף: "הרשות מובילה את הנושא מאוד חזק בעבודה מקצועית ומחויבת בכל הקשור לחינוך למצוינות מהגנים ועד לתיכון – וזה אתגר בפני עצמו. אנו חושבים שהיא לוקחת את החינוך לכיוון מאוד טוב", הוא מציין ומזכיר את 'אתגרי העתיד כדוגמה לחינוך יצירתי.

"חטיבת הבינים 'אתגרי העתיד' היא דוגמה ליצירתיות. היא מנהלת דיאלוג, מייצרת חשיבה על הסביבה ומרחב אחר של למידה עם התלמידים. בניית בתי הספר בתפישה עתידית טמונה ביכולת להיות מודולריים ולבנות מערכות מותאמות. יש הרבה מאוד דברים פורצי דרך ואוונגרדיים במערכת החינוך הישראלית ואני חושב שחריש מובילה בכך".

"בסופו של דבר, הילדים מתחנכים בחריש ולא במחוז"

עד כמה משפיע ד"ר הראל בתפקידו הנוכחי על המתרחש בחריש ועד כמה הוא מעורב בבניית המערכת? ד"ר הראל מפרט: "המחוז שותף בכל אך בסופו של דבר, הילדים מתחנכים בחריש ולא במחוז. התפקיד שלי הוא לאפשר לרשות חריש לטייב ולבנות את מערכת החינוך הכי טובה שהיא יכולה. הרשות היא שבונה את המערכת בהתאמה לצרכים המקומיים ואני כאן כדי לאפשר לה לממש זאת. כמובן שהמדינה והמחוז מספקים את המשאבים וההכשרות אך ההבנה היא שהרשות היא שדוחפת, מיישמת ומקדמת את היוזמות ולכן הקרדיט הגדול הוא שלה".

ד"ר הראל גם מתייחס לטלטלות שעברה מערכת החינוך בעיר ולסוגיה שהעסיקה רבות את תושבי חריש ועסקה בחילופים התכופים יחסית בכח האדם באגף החינוך בעיר. שלושה מנהלי אגף התחלפו בשלוש שנים ומנהלת מחלקת בתי ספר עזבה תוך מספר חודשים, אך ד"ר הראל מעריך שמדובר במצב טבעי: "זה בהחלט סביר. למערכת חינוך חדשה לוקח זמן למצוא את האנשים המתאימים לה. מחלקת החינוך בחריש לא מסכימה להתפשר ורוצה למצוא את אלו שיכולים להוביל אותה. זה חלק מתהליך הבנייה וזה בסדר. החילופים הם חלק טבעי מבניית החזון".

מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית

מערכת החינוך שנבנית בחריש מספקת הזדמנות נדירה להתחלות חדשות, אולם האם המערכת מבקרת את עצמה? ד"ר הראל מאמין שהמערכת שנבנתה בעיר היא מערכת חכמה: "אנו כל הזמן לומדים תוך כדי תנועה. המערכת היא מערכת לומדת וזה חלק מהחוזקות שלה. גם חריש מתבוננת על עצמה כל הזמן באופן לומד ומשתפר גם בעבודה המשותפת איתנו וגם בשילוב הצוותים החדשים במערכת.

זהו ניסיון לבנות מערכת שביד אחת קולטת כמויות גדולות של ילדים ומשפחות וביד השנייה שומרת על חינוך ערכי הבונה שייכות וזהות. מבדיקות והתרשמות שלנו אנו מוצאים ששביעות הרצון של ההורים, התלמידים והצוותים היא מאוד גבוהה. אני גם מגלה שהרשות מאוד רגישה וקשובה לתושביה. היא מעלה בפנינו צרכים מקומיים ומקדמת יוזמות חינוכיות".

גם הצמיחה הסקטוריאלית במערכת החינוך בחריש זוכה לתשומת לבו: "יש רב תרבותיות עמוקה בחריש. יש חינוך ממ"ד, ממ"ח וחינוך ממלכתי ויש רצון ורגישות גבוהה להכלת כל המגזרים – זה מאוד מוערך בעינינו. מבחינה דמוגרפית אנו מזהים כניסה מגוונת מאוד לעיר מכלל המגזרים. זה מאתגר מצד אחד אך גם מדגם מייצג ומיקרוקוסמוס של החברה הישראלית", הוא מציין.

את דברי הסיכום הוא מייחס לאתגר שיעסיק את מערכת החינוך הישראלית והחברה הישראלית בשנה הקרובה: "חווית הקורונה עומדת לזמן לנו שנה לא רגילה, אבל זו המציאות החדשה. תפקידנו לייצר יציבות ומתינות ולאפשר לתלמידים לחוות חווית למידה משמעותית, חוויית שייכות בקרב קבוצת השווים להם ואל מול המחנכים שלהם. ככל שננהל שיח אחראי, מרגיע וחינוכי – הילדים יחוו את הסיטואציה כאפשרית ושניתן להרוויח בה שנת לימודים מלאה כמו כל שנה ועל אף הקורונה".

בשנת הלימודים הקרובה יחל לפעול התיכון הממלכתי הראשון של חריש. התלמידים ילמדו במגמות לימוד חדשניות, עם צוות מורים חדורי שליחות ובעלי תפישה חינוכית-הוליסטית. ליאור לויתן וטלי הולן, מנהלי התיכון 'אתגרי העתיד', משרטטים קווים לדמותו

צילום: אלה פאוסט, נקודת אור

שנת הלימודים תשפ"א תיזכר כאבן דרך בתולדות החינוך בחריש. 80 תלמידים יחנכו את שכבת י' בתיכון אתגרי העתיד, התיכון הממלכתי הראשון של חריש.

התיכון, המיועד לתושבי חריש בלבד, הוא המשך ישיר לחטיבת הביניים הצומחת, אתגרי העתיד, שהחלה לפעול לפני שנתיים בעיר. גם התיכון, כמו החטיבה לפניו, מערער על מוסכמות מקובלות ומציע תפישה חדשה לחינוך.

ליאור לויתן וטלי הולן, מנהלי התיכון: "הצמיחה לתיכון היא נקודת ציון משמעותית מאוד עבור בית הספר שלנו. היא מאפשרת לנו לקיים רצף חינוכי עקבי ושלם, מכניסה אותנו עמוק אל עולם הנעורים ומהווה עליית מדרגה באחריות שאנו לוקחים".

בחירת מגמות כתהליך התבגרות

"בחודשים האחרונים השקענו עבודה רבה בהיערכות לתיכון, בתהליך שכלל יחד חניכים/ות וצוות, ויצרנו פרישה מרשימה ואיכותית של מגמות. מגוון המגמות נותן מענה למכלול ההיבטים של הקיום האנושי – גוף ונפש, רוח וחומר, ריאלי והומני – ומאפשר מרחב בחירה מגוון ומעמיק", מציין לויתן ומדגיש: "אנחנו רוצים שהחוויה החינוכית של הילדים תהיה שלמה".

הולן מרחיבה: "בחירת מגמות היא שלב בהתבגרות שמעורר הבט ערכי. החניכים שואלים עצמם מה החוזקות שלהם ובמה הם רוצים לעסוק. אנחנו מלווים אותם בתהליך שמישיר מבט לעתיד".

שש מגמות מרכזיות יפעלו בתיכון החדש של חריש: פילוסופיה, חינוך גופני, מייקרים ורובוטיקה, הנדסת תוכנה, אומנות וכלכלה חברתית. עוד מתוכנן מסלול מצטיינים לעבודת גמר במדעי הסביבה/ביולוגיה בחממה האקולוגית בעין שמר.

התיכון הצומח יתבסס על תפישה פדגוגית זהה לזו שאפיינה את חטיבת הביניים. גם בתיכון יפעלו שני מחנכים בכל כיתה בעת ובעונה אחת, התלמידים לא יסתובבו עם טלפונים סלולריים וינקו בעצמם את כיתות הלימוד. "התיכון יתבסס על תפישה חינוכית הוליסטית כלפי הילדים ושילוב בין היבטים אקדמיים ובין ערכים רגשיים חברתיים". מסביר לויתן ואילו הולן מדגישה: "השאיפה היא לייצר המשכיות בין החטיבה לתיכון מבחינה פדגוגית, אופני הלמידה ואורחות בית הספר".

הרישום למגמות לא מצריך ידע מוקדם

חטיבת אתגרי העתיד הספיקה בשנתיים של פעילות לקצור שבחים ותשבחות. כעת, עומדת לפתחם של הצוות החינוכי ומנהלי בית הספר משימה מאתגרת עוד יותר.

לויתן: "ההקמה של תיכון חדש היא אתגר עבורנו במיוחד לאור העובדה שאנחנו לא בוחרים לצעוד בדרך סלולה, אלא מחפשים להקים תיכון אחר מבחינת ערכי למידה, הווה חינוכי וגם מבחינת ציפיות הסביבה וההערכות לבגרויות".

כדי לעמוד במשימה השקיעו מנהלי בית הספר רבות בגיוס אנשי חינוך ומקצוע התואמים לרוח בית הספר. "הצלחנו להעמיד מגוון משמעותי של מגמות לימוד המשקפות הטרוגניות. דאגנו למצוא מורים שבאו אלינו במטרה להגשים חלום עם פתיחת המגמה. מדובר בשילוב נדיר – מורים שהם מומחים בתחומם אבל גם אנשי חינוך, שמדברים בשפה של בית הספר. מצאנו מורים עם שליחות חינוכית שידאגו לבגרות אבל במקביל ידאגו לערכים, לפרט ולחברה", מציינת הולן ומדגישה: "נעמיד את כל המשאבים הנדרשים על מנת שהחניכים שלנו יעשו בגרות מלאה. המסלולים, שנבחרו בתיאום עם הילדים והוריהם, מאפשרים לכל אחד מהחניכים שלנו למצוא את מקומו בבית הספר".

אחד היתרונות של התיכון החדש הוא ללא ספק הראשוניות והחדשנות. הולן מסבירה כי תלמידי שכבה ט', השכבה הבוגרת, הגיעו עם משפחותיהם מכל קצוות הארץ לחריש. "יש לנו חניכים שהגיעו מ-50 בתי ספר שונים. המשמעות היא שאין לנו מסורות קשיחות או מגבילות. בניגוד לבתי ספר אחרים אצלנו הרישום למגמות לא מצריך ידע מוקדם. נדרש רק רצון ללמוד ומחויבות. גם מגמות מאתגרות שדורשות 4-5 יחידות מתמטיקה פתוחות בפני כולם".

אין חשש מכישלון במקרים אלה?

"ברגע שיש תנאים ללמידה ואנשי מקצוע מעולים אין סיבה לבעיה. החרדות נעלמות. זה מאפשר לחניכים לבחור במגמות שבבתי ספר אחרים היו סגורות בפניהם, אבל החניכים שלנו מגיעים מוכנים ועם תחושת מסוגלות".

כך בונים תיכון

האם המודל החינוכי של התיכון הושפע מתיכון כלשהו בארץ? בקצרה, התשובה היא לא. הולן: "אין תיכון אחד בלבד שהעניק לנו השראה. התגבש צוות של חניכות מכיתה ט' שלקחו חלק יחד עם הצוות החינוכי בעיצוב התיכון. הן עשו תהליך למידה, ביקרו בתיכונים ברחבי הארץ, שוחחו עם מורים ועם תלמידים, חקרו את הנושאים של ציונים, הישגים, בגרויות ושגרת יום. בסופו של דבר, התיכון שהקמנו מבוסס על התפישה החינוכית הקיימת ומכיל מידע ורעיונות שליקטנו מכל רחבי הארץ".

הולן בוחרת לכוון זרקור לחלקם של החניכים בעיצוב התיכון: " תלמידי שכבת ט' צריכים להמציא את בית הספר איתנו. זה דורש מהם להתבגר ולהיות חלוצים, לפעמים בעל כורחם. עם זאת, זו משימה שמעניקה להם הרבה כוח". עוד היא מציינת שיתקיים קשר הדוק בין שכבת י' לתלמידי חטיבת הביניים. "לא תהיה הפרדית חברתית או ערכית. לחניכי השכבה הבוגרת יש תפקיד חשוב מאוד כלפי החניכים בבית הספר. העיניים נשואות אליהם. הם מייצגים את בית הספר והם מודעים לכך".

מסר של אמון ויציבות

ואכן, עיני כולם נשואות לבית הספר, לא רק לשכבה הבוגרת אלא בעיקר למנהליה, שנדרשים לספק קבלות פעם נוספת. "הציפיות גבוהות מעניקות לנו מרחב פעולה, אנו חשים באמון בנו". מסביר לויתן.

עוד הוא מציין כי פתיחת הכיתה הראשונה של בית הספר התיכון שולחת מסר מרגיע ומייצב גם להורים בשכבות הנמוכות יותר: "איו ספק שהורים לחניכי שכבות ו' ואילך חשים נוח יותר עם העובדה שהתיכון קורם עור וגידים. הוא כבר לא רעיון מופשט אלא מתקיים בשטח".

הבעת אמון נוספת קיבלו מנהלי התיכון ממועצת חריש. לויתן מסביר: "תיכון אתגרי העתיד ינוהל על ידי מחלקת החינוך של מועצת חריש. עיריות רבות מעבירות את בתי הספר התיכון בתחומן לרשתות ארציות כדוגמת עמל, אורט או ברנקו-וייס. הרשתות, הן אלה שמתמודדות עם נושא התקציב וגירעון בתי הספר. עיריית חריש קיבלה החלטה אמיצה עם משמעות דרמטית לפיה כל ההתנהלות הכספית תטופל דרך המועצה. הבחירה בבעלות מלאה על התיכון היא הבעת אמון בבית הספר. אני רואה בזה גם ביטוי לאחריות העמוקה של העיר לחינוך שלה".

האתגר: ליצור אווירה של בית

אם חשבתם שהקמה של תיכון חדש היא אתגר לא פשוט, תוסיפו לכך את העובדה שבשנת הלימודים הקרובה מספר התלמידים מכפיל את עצמו. "אנחנו גדלים פי שניים", מציין לויתן. "השנה יש לנו 190 חניכים. בשנת הלימודים הקרובה ילמדו 350 חניכים בשכבות ז'-י'".

אתגר נוסף הוא מעברי הדירה התכופים שנאלצים לספוג חניכי בית הספר והצוותים החינוכיים. בשנת תש"פ עבר בית הספר למבנה חדש ברחוב אורן בעיר. בשנה הקרובה ילמדו תלמידי אתגרי העתיד במבנה חדש בשכונת הפרחים והם צפויים לעבור דירה פעם נוספת בשנת הלימודים תשפ"ב, עת יפתח מבנה הקבע של התיכון בשכונת אבני חן. "זה לא קל, מצב מאתגר", מודה לויתן. "אנחנו אוהבים את המבנה הצבעוני והיפה ברחוב אורן בו אנו שוהים השנה. היינו בכאב, וכעת עברנו למוד מעשי. יש יתרונות למעבר שנשתדל למנף אותם", הוא מציין.

"האתגר הוא ליצור במבנה את האווירה שאנו רוצים", מוסיפה הולן. "זה דורש עבודה רבה. המאמץ שלנו הוא להעניק לבית הספר תחושה של בית. זה אתגר שמתעצם ככל שמספר החניכים גדל".

כך או אחרת שולחים השניים מסר אחד מרכזי לתלמידים ולהוריהם: "נבנה פה תיכון פורץ דרך ואיכותי. לתפישתנו, התפקיד שלנו הוא ליצור שילוב שעוזר לחניכים להגיע לקו הגמר של תעודת הבגרות לבין חדשנות וחינוך ערכי".

למידע נוסף: בתי ספר בחריש

עיריית חריש בשיתוף משרד השיכון השיקה קמפיין מיתוגי לעיר למשיכת משפחות צעירות מכל המגזרים. במוקד הקמפיין תעמוד מהפכת החינוך בחריש. וכן, העיתוי אינו מקרי: "מיד לאחר פסח קיבלנו גל של פניות ממשפחות שמבקשות לעבור לעיר"

חריש ממבט על צילום: ישראל ברדוגו באדיבות עיריית חריש

עיריית חריש העלתה לאוויר קמפיין דיגיטל חדש בשיתוף עם משרד השיכון במטרה להגביר את קצב אכלוס העיר. הקמפיין מתמקד במהפכת החינוך בחריש, פונה למשפחות צעירות עם ילדים מכל המגזרים שמחפשות בימים אלה דירה ומציע להן לבוא לגור בחריש לקראת שנת הלימודים הבאה.

הנחת היסוד של הקמפיין היא שמשבר הקורונה יצר מציאות כלכלית חדשה. משפחות רבות נפגעו כלכלית, והמציאות החדשה מאלצת רבים לבצע חשיבה מחודשת ולבחון אפשרויות חדשות. "מיד לאחר פסח קיבלנו גל של פניות ממשפחות שמבקשות לעבור לעיר", מציין יצחק קשת, ראש העיר. "כבר עתה נרשמו למערכת החינוך בשנת הלימודים הקרובה 400 ילדים מעבר להערכות הקודמות שלנו. הבנו שדווקא המשבר גרם לאנשים לחשוב אחרת ולשנות תבניות ודפוסי פעולה והחלטנו לרכוב על הגל ולמצות את המהלך למשיכת אוכלוסיה נוספת לעיר".

משפחות מחפשות חינוך

הקמפיין שהכינה חברת המיתוג והאסטרטגיה "פרה כחולה" מציע למשפחה הישראלית לבוא לחריש ולא להתפשר על החינוך. "מניתוחים שערכנו הבנו שהדבר הכי חשוב עבור משפחות צעירות הוא ניצול הפוטנציאל של הילדים ומערכת חינוך איכותית, שתהווה קרש קפיצה להצלחת הילדים בעתיד", מסביר קשת ומציין כי חריש, כעיר צעירה, בונה ברמה האסטרטגית את מערכת החינוך בעיר כמערכת חדשנית, שמאתגרת את הסטטוס קוו בחינוך.

דוגמאות לכך יש למכביר: שיטת הלימודים בחטיבת הביניים "אתגרי העתיד", שבה אין ציונים אלא שיטות הערכה חלופיות, ולכל כיתה יש מחנך ומחנכת; עיצוב כיתות א' למעבר רך מהגן לבית הספר; שילוב שיטת Tinkering בתוכנית הלימודים; בניית שני בתי ספר חדשניים שצפויים להיפתח בספטמבר 2021; ועוד.

"הקמפיין מסביר שבחריש אמנם אין עדיין חיי לילה סוערים, מסעדות שף או קניון ענק, אך העיר מציעה לתושביה מערכת חינוך מעולה לכל תלמיד מכל מגזר, ובכל גיל, החל מגיל 3 חודשים במעונות היום ועד כיתה י"ב", מסביר קשת את עיקרי המהלך. "חינוך הוא פרמטר מרכזי בקבלת החלטה על מקום מגורים, וישובים שמשקיעים בחינוך מזוהים כישובים עם אוכלוסייה איכותית. חריש היא ללא ספק אחת מהישובים הללו. חריש היא אלטרנטיבה מצוינת למשפחות צעירות".

"לדחוף את הקמפיין קדימה"

לתהליך שותפה חברת מועצת העיר נגה עוז: "יצאנו במהלך חשוב להגברת האכלוס של העיר בתקופה הקריטית של השנה. משבר הקורונה יצר הזדמנות אמתית למשיכת משפחות צעירות איכותיות לחריש", היא מסכמת.

הקמפיין יעלה בעיקר באמצעי מדיה דיגיטליים, ויעביר את הגולש לדף נחיתה, הכולל מידע על העיר, ויצירת קשר למידע נוסף. תקציב הקמפיין מסתכם ב-250 אלף שקלים, סכום נמוך בהשוואה לקמפיינים קודמים, אולם מדובר בקמפיין "מטורגט", כלומר מוכוון לקהל יעד ספיציפי: משפחות צעירות עם ילדים מכל המגזרים.

קמפיין דיגיטלי כזה מאפשר את מדידת החשיפה און-ליין וביצוע אופטימיזציה של הקמפיין תוך כדי תנועה. "הקמפיין יימשך בין חודשיים לשלושה חודשים. לא מדובר בקמפיין עתיר כספים, אולם זה מה שהמציאות הכתיבה לנו", אומר קשת ומסכם: "אני קורא לתושבי חריש לדחוף את הקמפיין קדימה, לשתף אותו ברשתות החברתיות ובמעגל החברים הקרובים כדי להגדיל את אפקטיביות הפרסום ואת ההצלחה של העיר".

עוד בנושא: בתי ספר בחריש