המוזיקאיות מרחוב שוהם: "נגינה בפסנתר היא לא תחביב"

מימין: אביגיל, תהילה ויעל פרידמן

השגרה בבית משפחת פרידמן כוללת אימוני נגינה יומיים, שיעורים פרטיים, תחרויות בינלאומיות יוקרתיות והשגחה צמודה במשרה מלאה של אם המשפחה על בנותיה, אביגיל, תהילה ויעל. ככה מטפחים כשרונות


לוח דירות חריש

לוח דירות חריש


אם תעברו ברחוב שוהם בשעות אחר הצוהריים תוכלו לשמוע צלילי פסנתר הבוקעים מדי יום מאחת הדירות במתחם ותאזינו ליצירות של גדולי המלחינים הקלאסיים. על המוזיקה שמלווה את דיירי השכונה אחראיות שלוש האחיות לבית משפחת פרידמן.

משפחת פרידמן פסנתר צילום: לירון מולדבן
מימין: תהילה ויעל. מקום ראשון ושני בתחרות "פסנתר לתמיד" צילום: לירון מולדבן

בשבוע שעבר זכתה אחת מהן, תהילה-רבקה, בת העשר, במקום הראשון בתחרות "פסנתר לתמיד", תחרות ארצית לפסנתרנים צעירים שנערכה באשדוד. אחותה התאומה, יעל-אלישבע זכתה במקום השני.

השתיים ממשיכות את המסורת שהתוותה אחותן הגדולה, אביגיל-ברוריה בת ה-13. לפני שלוש שנים הבכורה לבית פרידמן קטפה גם היא את המקום הראשון בתחרות המקצועית הראשונה בה השתתפה. אביגיל הפתיעה את משתתפי התחרות ושופטיה בכישרון המוזיקלי שגילתה כמו גם בזמן הקצר בלבד בו היא עוסקת בתחום.

מאחורי האחיות עומד זוג הורים לא שגרתי במחוזותינו. יעקב ואליאנה פרידמן. בני הזוג הכירו בסין, התגיירו ועברו להתגורר באוהיו. בנותיהן, ילידות ארה"ב, זכו לחינוך יהודי אורתודוכסי והמשפחה עלתה לארץ בשנת 2015 כדי למצוא מסגרת חינוכית מתאימה לילדות ברוח היהדות.

משפחת פרידמן פסנתר
יעקב ואליאנה פרידמן ובנותיהן. "פרידמן באידיש זה איש של שלום"

בני הזוג בחרו בתהליך הגיור את שמם הפרטי ושם המשפחה."פרידמן באידיש זה איש של שלום", מסביר יעקב ומנמק את הבחירה: "חיפשתי תשובות כל חיי וחשתי תסכול וחוסר סיפוק מהעולם שראיתי וחוויתי סביבי. כשמצאתי את אלוהים ואת הדרך בה אלוהים רוצה שנחיה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, כבר לא חשתי את המתח בתוכי שהיה בעבר. מצאתי חלק מהתשובות, הגעתי למקום של שקט בתוכי", מסביר יעקב.

משטר אימונים קפדני

לפני שנה וחצי עברה המשפחה להתגורר בחריש. יעקב מבקר מדי פעם בבית הכנסת "לב חריש" ואוהב להצטרף למניין התימני. "אני אוהב את השירה שלהם", הוא מסביר בחיוך ביישני.

אביגיל-ברוריה (13) לומדת ב'אולפנת חריש' ואילו אחיותיה הצעירות, יעל-אלישבע ותהילה-רבקה תאומות בנות 10, הן תלמידות כיתות ה' בבית הספר 'כנפי רוח'.  הן משלבות בהצלחה לימודים והשקעה מרובה בדרך הקריירה המוזיקלית שהתוותה להם אמן, אליאנה.

אביגיל הבכורה. מתווה את הדרך לאחיותיה.

פעמיים בשבוע כל המשפחה נוסעת יחד לרעננה ללמוד שיעורי נגינה אצל המורה טניה, מורשה מטעם הקונסרבטוריון של תל אביב. הם מבלים 45 דקות נסיעה לכל כיוון וכל בת מקבלת שיעור שנמשך 60 דקות בסטודיו של המורה, שמתגוררת קרוב יותר לחריש ופוטרת אותם מהצורך לנסוע לתל אביב.

מעבר לשני השיעורים השבועיים, כל אחת מהן מתרגלת בבית נגינה של שעה עד שעה וחצי ביום, כל יום. "לפעמים קצת יותר, אבל זה ממש לא קבוע", מסבירה אביגיל ומוסיפה: "צריך זמן מסוים כדי שהחומר ייקלט וישב טוב. עם 15 דקות ביום – זה לא יעבוד".

על משטר האימונים מפקחת אמא אליאנה במשרה מלאה.

מדוע כיוונת אותם לכיוון הזה?

"עבורי מוזיקה היא ריפוי. היא מעודדת אנשים ונותנת אנרגיה טובה. רציתי שמההתחלה תהיה להן כניסה לעולם היפה הזה. התחלתי עם אביגיל כשהיתה צעירה במעין חוג לקטנטנים. זה התחיל להיות רציני יותר כשהיא עברה לנגן בקונסרבטוריון בגיל 8. היא זכתה בתחרות הראשונה בגיל 10 והפתיעה כיוון שהיא ניגנה זמן קצר בלבד, אבל כבר היה ברור שיש לה כישרון. התאומות התחילו בגיל 7 והן מנגנות כבר שלוש שנים".

אביגיל עם התזמורת הסימפונית של אשדוד

אביגיל נבחרה כאחת מהמוזיקאיות המוכשרות לתוכנית הלאומית למחוננים בירושלים מטעם משרד החינוך, "תוכנית שקשה להתקבל אליה" מספרת אליאנה. בגיל 11, בעקבות זכייתה במקום הראשון בתחרות הפסנתר באשדוד, היא ניגנה עם התזמורת הסימפונית של אשדוד, קיבלה תעודת הוקרה מקרן התרבות אמריקה ישראל (קרן שרת) ואף זכתה לנגן באולם המופעים אלברט הול, בלונדון.. "בפסח שנה שעברה נסענו ללונדון. אביגיל נבחרה להשתתף בקונצרט של מוזיקאים ישראלים צעירים שהתקיים באולם המופעים הידוע בבירת אנגליה. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת", מציינת אליאנה ומוסיפה בסיפוק כי מבחינות רבות אביגיל מתווה את הדרך לאחיותיה הצעירות ממנה.

הופעה באלברט הול בלונדון

שלושתן מקפידות על שגרת אימונים, וחוות עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות. חוויות שאינן פשוטות לעיכול גם למבוגרים שבינינו, אבל נראה כי השלוש מתמודדות בבגרות שאינה אופיינית לגילן.

"השתתפתי בתחרות באשדוד גם השנה אבל לא קיבלתי פרס", מסבירה אביגיל. "לא הרגשתי מבואסת. אין על מה להתבאס בעיקרון. אני מנגנת כי אני אוהבת לנגן".

גם יעל שזכתה "רק" במקום השני בתחרות באשדוד מציינת: "טעיתי בנגינה, אז אני לא אמורה לקבל מקום ראשון".

כעסת על עצמך?

"אם לא זכיתי, אני לא צריכה לכעוס. אמרתי לעצמי שאני רוצה להשתפר", משיבה יעל. להבדיל, תהילה, שקטפה את הפרס הראשון, מסבירה כי פעם היא זוכה ופעם אחותה, ומציינת שהזכייה שימחה אותה, אבל המעמד לא מרגש כל כך בהשוואה לתחרות בינלאומיות יוקרתיות.

השלוש מתאמנות כעת לקראת Scherzo International piano competition תחרות יוקרתית נחשבת והמסלול לעתיד ברור למדי, לפחות לבכורה מביניהן.

משתתפת בתחרויות בינלאומיות נחשבות

"עבורי הנגינה בפסנתר היא לא תחביב- זו מתנת חיים, זו המטרה של החיים שלי לפתח קריירה כפסנתרנית. ההורים אמנם הציבו לי את הדרך בהתחלה, אבל גם אני בחרתי בזה כי אני אוהבת את זה".

גם תהילה ויעל מאשרות שמטרת חייהן בשלב זה היא להפוך את הנגינה בפסנתר לייעוד. "אמא שלי בחרה ואני המשכתי", אומרת תהילה.

"ילדים הם ילדים, הן אוהבות את הפסנתר, רוצות ללמוד, אבל תמיד אני יושבת איתן, מזכירה להם שהמשימה שלהם היא לסיים את הדף הזה והזה…

משפחת פרידמן פסנתר
אמא: "הן אוהבות את הפסנתר אבל תמיד אני יושבת איתן, מזכירה להן שהמשימה שלהם היא לסיים את הדף הזה והזה…"

"זו דרך לא פשוטה עבור ילדים, אלא מתסכלת וקשה שעלולה לגרום להם דכדוך ואכזבה", מסבירה אליאנה. "אני תמיד אומרת להן בואו ננסה להבין מה הבעיה, ננסה להירגע ואז למצוא את הדרך הנכונה לפתרון, אחרת זה לא יעבוד".

אני עובדת איתן צעד אחר צעד על החוזקות שלהן ועל היכולת שלהן לנווט את דרכן בעולם, לא רק במוזיקה".

"בלי אמא לא הייתי מצליחה עד עכשיו, היא ממש עזרה לי", מסכמת אביגיל במשפט את ההשקעה המרובה של אמה שניכר בכל תחום ותחום, החל מבחירת התלבושות, המשך במעקב אחרי ההתקדמות בלימודים העיוניים בבית הספר ובאימוני הפסנתר וכלה בבדיקת הציפורניים.

"הבנות שלי יהיו חופשיות לבחור את דרכן כשהן יגיעו לגיל 18"

אליאנה מסכימה כי ההשקעה המרובה לא מותירה לבנותיה זמן רב לפגישה עם חברות או טיפוח תחביבים אחרים. גם היא ובעלה עסוקים מדי מכדי לפתח קשרי חברות קרובים עם שכנים ומכרים בעיר, אבל ההשקעה הגדולה של הזמן, הכסף והמאמץ נועדה להבטיח את עתיד בנותיה. "הבנות שלי יהיו חופשיות לבחור את דרכן כשהן יגיעו לגיל 18 ויהיו בוגרות מספיק כדי להחליט אם הן רוצות להיות פסנתרניות או לבחור בדרך אחרת. הן יזכו בתמיכה שלנו בכל החלטה שהן יקבלו. אבל כרגע, עד שהן יהיו בוגרות, אני רוצה כאמא לשמור עבורן על כל האפשרויות פתוחות ודורשת מהן לעשות את המאמץ שכרוך באימוני הנגינה. בשבילן, אני מאחלת להן להישאר בתחום הזה".


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

זרעים של חברותא: מתחברים ומצמיחים בגינה הקהילתית

מהו המתכון לחיי קהילה מאושרים? אם תשאלו את שמחה פרלמן, רכזת קיימות בחריש, מדובר בתערובת של זרעי בטטה, תותים ודלעת וקבוצת תושבים, ילדים ומבוגרים כאחד, שעובדים במשותף בגינה הקהילתית ומצפים יחד לגשם שינביט את הזרעים שזרעו. כתבה חגיגית לט"ו בשבט

צילומים: שמחה פרלמן, לידור שקד

"רב גוניות תורמת ליציבות. כך זה פועל בטבע, וזה גם מתאים לאופי החיים בחריש", כך מאפיינת שמחה פרלמן, רכזת קיימות, חקלאות עירונית וגינות קהילתיות במועצת חריש, את תכנון הגינה הקהילתית בפינת הרחובות גפן ותאנה. הגינה פועלת למעלה משנה ופתוחה לכל תושבי חריש, ללא תשלום. גם ברחוב תמר פועלת גינה קהילתית המתופעלת על ידי בנות השומר החדש.

גינה קהילתית גפן תאנה
גינה קהילתית ברחוב גפן-תאנה

בסיור מציגה פרלמן לראווה את מגוון הצמחים והפירות בגינה: ספירלת תבלינים המכילה 20 זנים שונים של תה, אלוורה, ציפורני חתול המשמשות ליצירת תמצית רפואית, פקעות של רקפות, עיריות וחצבים שהוצלו ונשתלו מחדש, ערוגת חיטה, ספירלת תפוחי אדמה, ושש ערוגות תותים, "הערוגה הראשונה הייתה להיט בקרב הילדים, אז החלטנו לא להגביל שפע", היא מסבירה בחיוך.

גינה קהילתית גפן תאנה
"סביב הגינה יש מפגשים רב מגזריים, ורב גילאיים"

פרלמן, שמחזיקה בניסיון מרובה בחקלאות, פרמקלצ'ר, סביבה וגינון מונה מציינת גם את הגיוון הקהילתי והחברתי בפעילות: "גינות קהילתיות יוצרות ערך גם למבוגרים המחפשים חיי קהילה. החקלאות מחברת. סביב הגינה יש מפגשים רב מגזריים, ורב גילאיים – חילונים ודתיים, מבוגרים עם ילדים. בגינה שלנו אפשר לשמוע שלל שפות: צרפתית, אנגלית, רוסית, וכולם מסתדרים".

שמחה פרלמן
שמחה פרלמן: "בסיום כל שבוע נערך בגינה קטיף"

"לגעת באדמה זו תרפיה"

במסגרת הפנינג ט"ו בשבט שיערך ביום חמישי ה-13.2, תרחיב הגינה עוד יותר את המגוון הקיים בה וישתלו בגינה 10 עצי פרי וצמחים חדשים, ביניהם עצי לימון, מנגו, אבוקדו, פקאן, פיטנגו, זית, פטל ושלפח (דובדבן היהודים).

גינה קהילתית גפן תאנה
ילדי הגינה הקהילתית מציירים את גינת חלומותיהם

"שאלנו את הילדים 'מה אתם חולמים?', והילדים, שחלקם עדיין לא יודעים לכתוב, ציירו את מבוקשם", מסבירה פרלמן ומפרטת על הפעילויות המתרחשות בגינה. "ילדי השכונה לוקחים חלק בפעילות בגינה פעמיים בשבוע, בשעות אחרי הצהריים, ובסיום כל שבוע נערך בגינה קטיף. הילדים לומדים על מחזוריות הטבע, ורואים כיצד זרעים שזרעו באביב צומחים בקיץ".

גינה קהילתית גפן תאנה
לגעת באדמה זו תרפיה. פעילות ברוכה לילדים

פרלמן מאמינה כי הפעילות בגינה היא בעלת ערך רב עבור ילדים: "ילדים נמצאים כל היום בסביבה סטרילית, עם אבא ואמא, ועבורם להכניס ידיים לאדמה זה לא מעט. אם לילד יש עניין עם מגע, לגעת באדמה זו תרפיה שעושה פלאים", פוסקת פרלמן.

"שהייה בחוץ, גם בחורף, מלמדת את הילדים להיות פחות מפונקים, להתמודד עם מזג האוויר". מוסיפה פרלמן ומסכמת: "חינוך חקלאי במדינה כמו שלנו זה דבר חשוב. זה מחזק את הקשר עם האדמה, מקרקע, מחבר לטבע".

"שהייה בחוץ, גם בחורף, מלמדת את הילדים להיות פחות מפונקים, להתמודד עם מזג האוויר"

בלי מנעול: יוצרים מרחב מזמין

שרה זמיר, תושבת העיר שילדיה לוקחים חלק בפעילויות בגינה, מעידה מקרוב על התרומה של הפעילות בגינה למשפחה: "הגינה היא יוזמה מקסימה, והילדים שלי מאוד מאוד אוהבים אותה. יש לה ערך חינוכי רב, במיוחד בתקופה בה התרחקנו מהאדמה ומהעבודה איתה והבנת התהליכים שקשורים בה. הגינה הקהילתית מחזקת את הקשר עם האדמה ועם העיר. הילדים מעורבים בתהליכים השונים, זה דורש מהם סבלנות, עבודה וציפיה. אחרי הכל, אף אחד לא יודע מה תהיה התוצאה, אנו תלויים בגשמים ובתפילות".

גינה קהילתית גפן תאנה
פעילות עם ערך חינוכי

הגינה פתוחה לכולם, ללא שמירה. איך מונעים הרס של הגינה?

פרלמן: "בהתחלה חשבנו לנעול את המקום, אך עם הזמן הבנו שאין בכך צורך, ועדיף ליצור מרחב מזמין. כיום, השערים סגורים אך לא נעולים, וגם זה רק בגלל שהגינה ממוקמת ליד גן שעשועים ואנחנו לא רוצים שפעוטות יכנסו אליה. הגדר יוצרת תיחום והגדרה, אינטימיות, אבל יש גם תחושה של פתיחות. יש אתגרים ואנחנו לומדים כל הזמן, אבל אנחנו בסך הכל מבסוטים מהתוצאה ומהתנהגות התושבים".

גינה קהילתית גפן תאנה
"בהתחלה חשבנו לנעול את המקום, אך עם הזמן הבנו שאין בכך צורך, ועדיף ליצור מרחב מזמין"

תשתית עירונית לשימוש הקהילה

לגינה הקהילתית הפעילה יצטרפו בעתיד הקרוב ארבע גינות קהילתיות נוספות בשכונות המאוכלסות (אבני חן, חורש), שממתינות לקהילה שתתגבש ותיקח את המשימה על עצמה. התשתית עבורן כבר מוכנה. "המדינה היא זו שמתקצבת את הפרויקט, ואנחנו כאן כדי לעזור לתושבים. אנחנו מזמינים אותם לבוא ולתקשר איתנו", קוראת פרלמן. גם בשכונות החדשות של חריש (פרחים, מעו"ף, בצוותא) תיבנה תשתית לגינות קהילתיות.

גינה קהילתית רחפן צילום: ירדן הלל
"גם בשכונות החדשות של חריש תיבנה תשתית לגינות קהילתיות" צילום: ירדן הלל

לדברי פרלמן, ישנם שני מודלים לגינות קהילתיות. לפי המודל הראשון, זו של הגינה הקיימת, המועצה מגישה גינה לתושבים, בתקווה לעורר בהם רצון לפעול בה. במודל השני הרשות רק מסייעת לתושבים להגשים את החזון שלהם. השאיפה שלה היא "שהגינות הבאות יהיו נטו של התושבים, גינות שיקומו מאפס על ידי גרעין מקים. אנחנו נספק את התשתית, אבל התכנון והעשייה יהיו של התושבים. למשל, אם מישהו ירצה פירות אקזוטיים או תולעים אדומות, אז זה מה שיהיה בגינה".

גינה קהילתית גפן תאנה
"אם מישהו ירצה פירות אקזוטיים או תולעים אדומות, אז זה מה שיהיה בגינה"

 קהילה עם לב וכרם

אחת הקהילות שהרימה את הכפפה ונענתה לקריאה היא קהילת לב חריש, שבראש השנה לאילנות תחנוך כרם קהילתי ראשון בחריש, בגינה הצמודה לבית הכנסת לב חריש ברחוב שוהם. ביום שלישי ה- 11.2, תתקיים חנוכת הכרם, שתציין את תחילת הפעילות בו, ולאחר מכן יערך סדר ט"ו בשבט חגיגי לחברי הקהילה.

גינה קהילתית גפן תאנה
"אנחנו נספק את התשתית, אבל התכנון והעשייה יהיו של התושבים"

זמיר, חברת הקהילה, מספרת: "שמחה חיפשה מישהו שיאמץ את הטיפול בכרם, והיא פנתה אלינו. זכינו שהכרם נמצאת ליד בית הכנסת שלנו. הכרם דורש טיפול מתמשך, והצמדת הכרם לטיפול הקהילה זה פתרון מתאים. מבחינתנו הקישור לבית הכנסת הוא קישור מעניין, כי אנחנו יכולים לבצור ענבים ולהכין מהם יין לקידוש". ופרלמן מוסיפה: "זה זיווג נכון מאוד עם קהילה. הכרם נמצא סמוך לבית הכנסת, והקהילה יכולה לפקח, לשמור שלא קוטפים, גם בשבת". לסיום, זמיר מזמינה את כל התושבים לקחת חלק בפעילות בכרם, שיהיה פתוח לכולם, כמו שאר הגינות הקהילתיות בחריש.