הם רק בתיכון, אבל כבר מתמודדים עם תאונות דרכים קשות ולידות בסיכון. עם מעל ל-1,800 שעות התנדבות ותשוקה לעזור לזולת, עשרות בני נוער בחריש מוכיחים שיש על מי לסמוך. "טעות קטנה יכולה להשפיע הרבה, זה נותן פרופורציות אחרות לחיים"
בימים שבהם השיח הציבורי סביב בני נוער נצבע לא פעם בגוונים קשים של אלימות, תקיפות, ונדליזם ואובדן גבולות, יש בחריש גם סיפור אחר. הוא מתרחש בתחנת מד״א ברחוב טופז בעיר, ובמשמרות שבהן נערים ונערות בני 16–18 מוצאים את עצמם מול מצבי חירום אמיתיים: תאונות דרכים, קשישים שלא חשים בטוב, נשים בהיריון בסיכון, אירועים המוניים, ולעיתים גם מראות שלא קל לשכוח.
על פי נתוני מד״א, כ־40 בני נוער תושבי חריש פעילים כיום כמתנדבים באמבולנסים ברחבי העיר וביישובים הסמוכים. בימים אלה מתקיים קורס נוסף, שבו משתתפים 24 בני נוער נוספים מחריש.
הנתון הזה מקבל משמעות רחבה יותר על רקע אירועי האלימות האחרונים בעיר. השבוע קטין בן 16 נעצר בחשד לתקיפת אנשי חינוך, והורי בית הספר הממלכתי רונה רמון, השביתו את הלימודים כמחאה נגד האלימות במוסד.
אבל לצד הכותרות על אלימות, יש בני נוער בחריש שמציגים תמונה אחרת לגמרי. לא סיפור על אדישות או שוטטות חסרת מעש, אלא על אחריות, יוזמה ורצון אמיתי להיות שם ברגע שבו מישהו זקוק לעזרה.
"צוות הנוער הוא פשוט משפחה"
הדס תא שמע, תלמידת כיתה י״ב בתיכון אתגרי העתיד, מתנדבת במד״א זו השנה השלישית. מבחינתה, ההתנדבות אינה תחביב זמני אלא חלק מהדרך המקצועית שהיא כבר מסמנת לעצמה. "אני רוצה להיות רופאה", היא אומרת. ההחלטה להתנדב, לדבריה, נולדה עוד כשהייתה ילדה וראתה את צוותי מד״א מסייעים לאנשים.
המשמרת, היא מסבירה, מתחילה הרבה לפני הקריאה הראשונה. "התחנה ממוקמת בטופז. בכל תחילת משמרת יש בדיקת אמבולנס, במהלך הבדיקה מוודאים שכל הציוד תקין ומתכוננים במידה ויהיה אירוע".
אבל לצד הצד המקצועי, הדס מדברת בעיקר על השייכות. "כשהתחלתי להתנדב הייתי בתחילת התיכון ועברתי תקופה קשה. כיום רוב השבוע אני עושה משמרות, הכרתי מלא חברים לחיים וכולם תומכים אחד בשנייה. צוות הנוער הוא פשוט משפחה".
ההתנדבות במד״א מעניקה מסגרת, חברים ומשמעות, אבל לעיתים היא גם חושפת את בני הנוער למצבים מורכבים מאוד. הדס מספרת על אירוע קשה במיוחד שהתרחש לפני כחודשיים: תאונה בין רוכב אופניים למכונית. "אישה נהרגה, אחד נפצע באורח קשה ואחר באורח בינוני. הענקנו טיפול ראשוני והגיעו צוותים נוספים לתגבורת". עבור נערה בתיכון, זו אינה התמודדות פשוטה. לדבריה, המעטפת המקצועית והרגשית של מד״א היא חלק בלתי נפרד מהיכולת להמשיך.
הדס מדגישה שהידע שרוכשים במד״א לא נשאר רק בתוך האמבולנס. "את לא יודעת מתי תתקלי במישהו שצריך עזרה. טוב לדעת איך לגשת ולעזור". מעבר למשמרות השוטפות, היא מספרת גם על פעילויות קהילתיות של מד״א, כמו מבצעי "קמחא דפסחא" לאיסוף, תרומה ואריזה של סלי מזון. "זה אחד הדברים האהובים עליי".
1,800 שעות התנדבות
אצל עמית פישר, תלמיד כיתה י״ב בבית הספר נעימת הלב, ההתנדבות במד״א הפכה כמעט לציר חיים. החודש הוא זכה באות מצטיין משרד החינוך לנוער מתנדב במחוז חיפה, על שם אלעד ריבן ז״ל, פרס המוענק לבני נוער המפגינים מעורבות חברתית יוצאת דופן, התנדבות ועזרה לזולת.
"הגעתי למד״א במקרה", הוא מספר. "שיחקתי כדורגל במשך שנים עד גיל 15, וכשהפסקתי הלכתי למיונים של מד״א וזה שינה לי את החיים. עכשיו אני יודע שאני רוצה ללמוד רפואה ולעסוק בכך בעתיד. בעוד חודשיים אני צפוי לעבור קורס פרמדיקים בצבא".
עמית מדבר על מד״א כבית ספר לחיים: "קיבלתי ממד״א הרבה ערכים. זה נותן פרופורציות רציניות. אחרי שרואים מטופלים ומקרים קשים מקבלים נקודת מבט אחרת על בעיות היום יום. התפקיד מאוד ביגר אותי, מדובר בהתנדבות עם המון אחריות".
אחד הרגעים שנחרתו בו התרחש אחרי אירוע של היריון בסיכון. הוא וצוות מד״א פינו אישה לבית החולים, אך לא ידעו מה עלה בגורלה ובגורל התינוק. "אחרי כמה שבועות הלכתי ברחוב עם המדים ומישהי צעקה לי לבוא. היא פתחה לי את הדלת, הראתה לי את התינוק ואמרה: ‘בוא תראה מה הצלת’. היה מאוד מרגש לראות שהיא והתינוק בריאים".
לצד רגעי הסיפוק, עמית לא מייפה את המציאות. "יש גם מקרים ומראות לא פשוטים", הוא אומר, ומדגיש את החשיבות של עיבוד רגשי. "אני חושב שמאוד חשוב לדבר על המקרים שרואים, לא לשמור את זה בבטן".
"קשה שלא לשים לב למצב בארץ"
עמית עבר לחריש עם משפחתו לפני 10 שנים, והוא מתאר את התפתחות העיר מנקודת מבט של נער שגדל בתוכה. "היום כבר יש בעיר מקומות בילוי ומועדון נוער עירוני, המארח הרצאות, סדנאות וכנסים".
גם הוא, כמו הדס, לא מתאר את סביבתו הקרובה כאלימה, אבל אינו מתעלם מהאווירה הכללית במדינה. "קשה שלא לשים לב למצב שיש בארץ", הוא אומר. בעקבות זאת, הוא אף העלה בפני צוות ההדרכה במד״א הצעה לקיים פעילויות בנושא סובלנות לאלימות בכיתות של מד״א.
למרות שתקופת ההתנדבות שלו כנער במד״א מתקרבת לסיומה, עמית מבהיר שהקשר לארגון לא עומד להסתיים. "כבר בשנה הראשונה במד״א עשיתי מעל ל־1,800 שעות התנדבות. הייתי יותר שם מאשר בבית. ההתנדבות במד״א גילתה לי את השאיפות שלי ואת מה שאני רוצה לעשות בחיים, ותמיד תהיה לה פינה בלב. אני עוד חודשיים אסיים את התקופה שלי בנוער מד״א, אבל אני יודע שהסיפור שלי עם מד״א לא יסתיים כאן. אני באמת אוהב את המקום הזה".
אור: "זה ביגר אותי מאוד"
גם אור נגבקר, תלמיד כיתה י״א בבית הספר נעימת הלב, ידע כבר מגיל צעיר שירצה להתנדב במד״א. "הנושא של רפואה ועזרה ראשונה תמיד עניין אותי", הוא אומר. הוא מתנדב כבר יותר משנה, וזוכר היטב את המשמרת הראשונה שלו. "טיפלנו בבן אדם מבוגר שלא הרגיש טוב, ואני בחיים לא אשכח את ההרגשה כשהבנתי כמה עזרנו לו".
אור מדבר בצורה בוגרת מאוד על הפער בין גילם הצעיר של המתנדבים לבין האחריות שהם נושאים. "יש מקרים קשים מנטלית ופיזית, וצריך לדעת לשמור על הפרדה בין המראות שרואים במשמרת לבין החיים האישיים כדי להמשיך ולתת מעצמך".
מלבד המשמרות באמבולנסים, בני הנוער של מד״א נמצאים גם בכוננות באירועים המוניים ובהופעות. אור מספר בחיוך כי באחד האירועים פגש את נס וסטילה, אבל גם כשהוא מדבר על רגעים קלילים יותר, הוא חוזר מיד לאחריות. "טעות קטנה במשמרת יכולה להשפיע הרבה. צריך להיות מאוד זהירים במה שאומרים ועושים. גם מול המטופלים, חשוב לא לעשות פרצוף לא מתאים. אני מרגיש שזה ביגר אותי מאוד".
אור אינו מתעלם מהמחסור היחסי במקומות בילוי לנוער בעיר, אך מדגיש כי לתחושתו חריש משקיעה בבני הנוער. "אין הרבה מקומות בילוי, אבל אני מרגיש שחריש עושה הרבה בשביל הנוער, בעיקר מבחינת הכנה לצבא. העיר התפתחה מאוד בשנים האחרונות".
על רקע אירועי האלימות בארץ, הוא מספר כי גם בבית הספר דיברו עם התלמידים על הנושא. "האלימות נמצאת בכל מקום ואי אפשר להתעלם ממנה, אבל אני חושב שבחריש האלימות מאוד מינורית וזה בזכות אנשי החינוך. בבית הספר כל הזמן מדברים איתנו. אני חושב שהנוער בעיר מאוד משובח, רוב חברי התיכון שלי מתנדבים ועושים בשביל האחר".
"אני חושב שכל התנדבות היא מבורכת", הוא מסכם. "פשוט להשתדל להיות טובים כמה שאפשר".
אחריות, שייכות, תחושת מסוגלות
התנדבות במד״א אינה פתרון קסם לאלימות בני נוער, וגם לא תחליף למדיניות עירונית אבל נראה שהיא מציעה מסגרת חברתית, אחריות, שייכות, משמעות ותחושת מסוגלות.
בחריש בה שיעור הילדים ובני הנוער גבוה במיוחד והמרחב העירוני עדיין מתפתח, השאלה אילו מסגרות עומדות לרשות הנוער אינה שאלה שולית. מקומות בילוי חשובים, אבל גם מקומות שמעניקים לנערים ולנערות תפקיד, אמון ואחריות. מד״א, במקרה הזה, הוא הרבה יותר מארגון הצלה. עבור הדס, עמית ואור, הוא גם מקום להתבגר בו.
