מועצת העיר הצביעה פה אחד על הצטרפות לגוף שיתופי של 16 רשויות. העלות: 65 אלף שקל בשנה. היתרונות המרכזיים: כוח קנייה שמוזיל עלויות בפרוייקטים רשותיים, הקלה בעומס המכרזים שמכביד על מחלקות העירייה, והשתתפות בפרויקטים על אזוריים
מועצת העיר חריש אישרה את הצטרפות העיר לאשכול רשויות מישור החוף – מסגרת אזורית לשיתוף פעולה בין רשויות מקומיות, שבמסגרתה יכולות הרשויות לקדם יחד מכרזים, שירותים ופרויקטים בתחומים כמו בינוי, תשתיות, בריאות, חינוך, תרבות וסביבה.
באשכול רשויות מישור החוף חברות 15 רשויות מקומיות הכוללות את בנימינה–גבעת עדה, זכרון יעקב, פרדס חנה–כרכור, אור עקיבא, ג’סר א־זרקא, פורידיס, כפר קרע, באקה אל־גרבייה, אום אל־פחם, ערערה, מ.א אלונה, מ.א מנשה, מ.א חוף כרמל, ג'ת ומעלה עירון.
המהלך הוצג ככלי ביצועי שנועד לסייע לעיר להתמודד עם עומס הפרויקטים והמשימות שנצברו בה בשנים האחרונות מחד, ולאפשר לעיר להנות מפרוייקטים על אזוריים בתחומים רחבים כמו בריאות, איכות סביבה, תרבות ועוד.
עלות שנתית: 65 אלף שקלים
אשכול רשויות החוף הוקם ביוזמת משרד הפנים לפני כשלוש וחצי שנים, ומנהל כיום כמאה פרויקטים בהיקף מצטבר של 650 מיליון שקל.
העיקרון שמאחורי האשכול פשוט: 16 רשויות שפועלות יחד מהוות כוח שוק שרשות בודדת אינה מסוגלת להשיג. "קבלן שנותן הצעה למזגן לעיריית חריש – ייתן מחיר מסוים. כשהוא רואה מול עיניו 16 רשויות, הוא נותן מחיר מוזל יותר," הסביר תמיר מילרוד, מנכ"ל האשכול.
לדבריו, אם עירייה מתכננת לבנות בית ספר בעלות של 30 מיליון שקל — האשכול יכול להציע אותו ב-28 מיליון שקלים, והחיסכון בפרויקט אחד לבדו הוא משמעותי ומכסה פי כמה וכמה את העלות השנתית שעיריית חריש נדרשת לשלם בסך 65 אלף שקלים (1 שקל עבור כל אחד מתושבי העיר בתוספת של 20 אלף שקלים).
יתרון נוסף שהועלה בדיון נוגע לחובת המכרז. על פי החוק, רשות החברה באשכול פטורה מחובת מכרז כשהיא מסתייעת בתוצאות מכרזים שערך הגוף. מנכ"ל העירייה, אביהוא שטראוס, ציין כי העומס הכרוך בהכנת מכרזים — כוח אדם מקצועי, ייעוץ משפטי, זמן ביורוקרטי ותיאום בין-מחלקתי — מהווה נטל ממשי על מחלקות העירייה. פטור ממכרז, כשהוא נשען על מכרז מרוכז שכבר נערך ברמת האשכול, יכול להקל על עומס זה.
שירותי בריאות ופסולת אזוריים
לצד ההבטחות, חברי מועצה העלו שורת שאלות: מה מקבלת חריש תמורת דמי ההצטרפות, האם קיימת התחייבות ארוכת טווח, מה קורה אם העיר מבקשת לפרוש, כיצד מבטיחים איכות ולא רק חיסכון, והאם “מוצרי המדף” של האשכול אכן מתאימים לצרכים הייחודיים של עיר בצמיחה מואצת כמו חריש.
בדיון הובהר כי מדובר במודל וולונטרי, שבו הרשויות בוחרות את תחומי הפעולה ואת מידת השימוש בחברות. לדברי מילרוד, אין מחויבות לתקופה קבועה ואין קנסות יציאה והרשות גם אינה מחויבת לקבל כל שירות או כל הצעה שמגיעה דרך האשכול. עוד נאמר כי “המדף” הוא למעשה מאגר של ספקים ומסלולים שנבדקו מראש, בעוד שההתאמה הספציפית לפרויקט נעשית מול צרכי הרשות עצמה. נציגי האשכול הוסיפו כי קיימים מנגנוני בקרה, ועדות מכרזים ונציגות של הרשויות בתוך המסגרת המשותפת.
מעבר למכרזים, ההצטרפות מזכה את חריש בגישה לפרויקטים ושירותים אזוריים — מרכזי בריאות שישרתו את כ-400 אלף תושבי המרחב, ניהול פסולת משותף, תוכניות אנרגיה, אירועי תרבות — בהיקפים שרשות בודדת אינה יכולה להקים לבדה. הגוף מונה 14 עובדים, תקציבו השנתי עומד על 8.5 מיליון שקל, ורובו אינו מגיע מהרשויות אלא מתקורה שנגבית מהקבלנים.
האתגר החדש: הטמעה בעבודת הרשות
אחד הנושאים הבולטים שעלו בדיון נוגע לטענה שחריש כבר אינה יכולה להסתמך רק על המנגנון העירוני הקיים: העיר מתמודדת עם עומס גדל של בינוי, תשתיות ופרויקטים, ומתקשה לעמוד בכל אלה לבדה. בהקשר הזה הוצגה ההצטרפות לאשכול לא כמהלך הצהרתי, אלא כעוד כלי עבודה – כזה שאמור לאפשר לעירייה לקצר תהליכים, להישען על מעטפת מקצועית חיצונית ולקדם פרויקטים באופן יעיל יותר.
מפרוטוקולי מליאת עיריית חריש עולה כי בשנתיים האחרונות נסגרו תב"רים לבינוי 34 כיתות גן, מעון יום אחד, שני מבני בית ספר, ומספר כיתות חינוך מיוחד בעלות כוללת של למעלה מ-128 מיליון שקלים. אלו פרויקטים שמתרחשים ממילא, כחלק ממחויבות העירייה לספק תשתיות ושירותים בעיר הצומחת. גם חיסכון של אחוזים בודדים מהיקפי בינוי כאלה מסתכם בסכומים שכדאי לשמור בקופה הציבורית ולא להשאיר בידי קבלנים.
מבחינת חריש, המבחן האמיתי יתחיל עכשיו: לא בעצם ההצטרפות, אלא בשאלה אם הנהגת העיר תדע לתרגם את החברות באשכול לכלים ממשיים – מכרזים, שירותים לתושב, פרויקטים שימוקמו בעיר וימנפו את הפעילות בה ולוחות זמנים – שיקלו בפועל על העומס העירוני ויורגשו גם ברמת השירות לתושב.
