משפחות החטופים: אל תשכחו את החטופים שנשארים מאחור

העסקה שאושרה, להשבת 50 חטופים לפחות, מעוררת אופטימיות וחששות גדולים גם יחד בקרב דריו אדלסטיין ובניטו גריטצווסקי, שבני משפחותיהם נחטפו מקיבוץ ניר עוז. "אני מפחד שאם שאר החטופים לא יחזרו מהר זה יגמר כמו גלעד שליט שהיה חמש שנים בשבי או גרוע יותר"

"ממשלת ישראל מחויבת להשבתם של כל החטופים הביתה. הלילה אישרה הממשלה את המתווה לשלב ראשון של השגת יעד זה, לפיו ישוחררו לפחות 50 חטופים – נשים וילדים – במשך 4 ימים שבמהלכם תתקיים הפוגה בלחימה. שחרור של כל עשרה חטופים נוספים יביא ליום הפוגה נוסף", כך ציינה אמש הממשלה בהודעה שפרסמה. מתווה זה משאיר לא מעט מהחטופים מאחור.

העסקה שאושרה גורמת לבניטו גריטצווסקי, אביה של אילנה גריצווסקי (30) שנחטפה מקיבוץ ניר עוז, יחד עם בן זוגה מתן צנגאוקר (24) לתחושות מעורבות וסערה רגשית.

״נפגשתי שלשום עם ביבי בקריה, במפגש השתתפו נציגים של 100 משפחות חטופים. אמרתי לו שצריך להחזיר את כולם יחד״ משתף בניטו.

"המחבלים בבית. הם כאן, הם כאן, הם כאן"

בניטו (64) מתגורר עם משפחתו בחריש בארבע השנים האחרונות. האסון שהיכה בו החל כמו אצל כולם, בבוקר הבלהות של ה-7 באוקטובר. "אילנה התקשרה אלי ב-7:30 בבוקר ואמרה "יש לנו הרבה מחבלים בקיבוץ, הרבה יריות אני מפחדת". אמרתי לה שתשים את הטלפון על שקט ושנדבר בוואטסאפ"", הוא משחזר.

"הקשר האחרון שלי איתה היה בשעה 9:20. אחרי זה לא שמענו ממנה. הבנתי שבערך באותו זמן מתן, בן הזוג שלה, שלח הודעה לאמא שלו. הוא כתב לה: "אני אוהב אותך, אל תבכי, המחבלים בבית". "הם כאן, הם כאן, הם כאן".

"מאז לא שמענו מהם שום דבר. בהמשך הצבא אמר לנו שהיא חטופה. אנחנו כבר ידענו מאיכון שבוצע, שהטלפון בעזה".

"מצאנו גם תמונה ממצלמות האבטחה של הקיבוץ של בחורה עם קעקוע על הרגל שמעמיסים אותה על אופנוע. אבל אנחנו לא בטוחים שזו היא", מוסיפה דלית (19) אחותה של אילנה, שהפכה לנציגת המשפחה ואשת הקשר עם הרשויות השונות, גם בזכות שליטתה בעברית.

התמונה מעוררת מחלוקת במשפחה: "אחי בטוח שזו אילנה אבל אבא ואני פחות". בצילום נראית בחורה צעירה יושבת מכוסה על אופנוע הנהוג בידי מחבל חמאס. מחבל נוסף חמוש נמצא לצידה.

עלתה לארץ לבד

אילנה (30) ומתן (24) התאהבו כשעבדו יחד בקיבוץ ניר עוז. השניים תחזקו בשנה האחרונה זוגיות חזקה על אף פער הגילים ביניהם.

אמה של אילנה ואחיה מתגוררים במקסיקו, הארץ אותה אילנה עזבה לבדה כשהיא בת 16 בלבד. "אילנה עלתה לארץ לבד מתוך שליחות וציונות. היא עלתה במסגרת גרעין נעל"ה בלי חברים ובלי שפה. היא גרה שלוש שנים בכפר רופין והחליטה להישאר בארץ ולא לחזור למקסיקו. שנתיים אחר כך עליתי אחריה לארץ", משתף בניטו.

סימנים לירי בממ"ד

אי הוודאות על מצבה של אילנה וחוסר הוודאות על שחרורה הקרוב או הרחוק מייסר את בני המשפחה בחודש וחצי האחרונים. "בכל האירוע המשפחה מלווה על ידי קצינת קשר מטעם הצבא ונציג מנהלת גל הירש, שנמצאים בקשר רציף ויומיומי איתנו. בנוסף, קיים ליווי של גורמי הרווחה וביטוח לאומי", מציינת דלית. ״בימים אלו גם עיריית חריש נכנסה לעניינים, מחבקת ומלווה את המשפחה״, היא מוסיפה.

"נסענו לקיבוץ שבועיים וחצי אחרי שהם נחטפו. היו הרבה יריות בכל הבית, מצאתי סימנים של 30 כדורים בדירה מתוכם גם 5-6 בממ"ד, אבל לא היו סימני דם, זה עודד אותי", מציין בניטו.

"זה היה זוועה. כל הדירה היתה הרוסה, לא ניתן היה כמעט להציל כלום", משתפת דלית. "לקחנו כמה חפצים עם ערך רגשי שאילנה אספה ממקסיקו, כדי לשמור לה עליהם. נמצאו גם המון תמונות שלה ושל המשפחה פזורות בשדות". אנחנו עוברים תקופה לא קלה", היא מסכמת.

מיצג "שולחן שבת ריק"

מחר, ביום חמישי ה-23 בנובמבר בשעה 16 ישיק בניטו את מיצג "שולחן שבת ריק" בשדרת דרך ארץ 46 שהופק בשיתוף עם עיריית חריש. המיצג כולל שולחן ערוך עם 236 כסאות כמספר החטופים, והוא יהיה זמין לקהל הרחב עד מוצ"ש. מטרת המיצג היא להעלות את המודעות של תושבי העיר לנושא הכאוב. עבור בניטו זו הדרך להתמודד עם החשש שהחטופים, אלה שנשארים מאחור, יישכחו.

"אני בקשר עם העירייה כדי למצוא מקום בעיר לתערוכת קבע לחטופים שתהיה עד שכולם יחזרו בשלום", מדגיש בניטו.

ואילו דלית מסכמת: "חשוב לנו שהרבה אנשים מחריש יגיעו לטקס ביום חמישי שאנו מקדישים לאילנה. אני יודעת שיש מלא אנשים שאף פעם לא ישכחו את החטופים, אבל זה קצת מפחיד לחשוב שמישהו מתישהו ישכח".

עד שירדן יחזור

לחשש של דלית שותף גם דריו אדלסטיין (51) קרוב משפחה רחוק של שירי סילברמן-ביבס שנחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בעלה ירדן ושני ילדיה, אריאל בן הארבע וכפיר, בן 9 חודשים בלבד בעת החטיפה.

שמה של שירי ושני בניה נמצאים, כך נראה, ברשימת החטופים שיחזרו בימים הקרובים. מאידך, ירדן, האבא, ישאר מאחור.

שירי (33) הפכה בעל כורחה לאחד הסמלים המוכרים של אותו יום נורא. ניסיונה לעטוף ולהגן על שני הקטנטנים הג'ינג'ים כשהיא מוקפת מחבלי חמאס, ומראה פניה המבועתות ממחישים יותר מכל את רגעי האימה. גם הצילום של ירדן (34), מגן על ראשו בידיו בעת שהוא נחטף על אופנוע לעזה הוא אחד המראות שנחקקו בזיכרון.

המראות הקשים מספקים נחמה קטנה בלבד: "לפחות ראינו את ירדן, שירי והילדים. אנחנו יודעים שהם בחיים וחטופים. יש המון אנשים שלא יודעים אם הקרובים שלהם בחיים או לא. לנו יש הוכחה שלקחו אותם", אומר דריו.

אל תשכחו את החטופים

גם דריו מתרגש מהדיווחים על העסקה שאושרה להחזרת ילדים ואמהות הכוללת את שמה של שירי ובניה אריאל וכפיר, אבל למוד אכזבות הוא מעדיף לחכות לרגע האחרון ולוודאות של 100 אחוזים "כי אי הוודאות והטלטלות הרגשיות הן חזקות מדי".

"אני רוצה שכולם יחזרו אבל חושב שעם המפלצות האלה, כל דבר שהם נותנים צריך לקחת ואחרי זה להילחם על הנגלה הבאה של חטופים. אם ישחררו את שירי והבנים שלה בימים הקרובים, אני עדיין לא אהיה רגוע כי חטופים אחרים עדיין שם, ירדן עדיין יהיה שם".

"אני מקווה שממשלת ישראל תגיע לעסקה נוספת ותשחרר את כולם. אפשר לשחרר תמורתם את המחבלים ולסגור איתם חשבון שנה-שנתיים-עשר שנים אחר כך, כמו שעשינו עם הרוצחים באולימפיאדת מינכן או כמו אייכמן שנתפס בבואנוס איירס.

"אני לא מכיר את הפוליטיקה הישראלית או את הכוחות שפועלים פה, אני רק רוצה שכפיר יחגוג את יום הולדת שנה פה בבית, עם אבא שלו וכל המשפחה שלו".

"אני יודע שהאחרונים שהם ישחררו אלו החיילים, שהם הקלף הכי טוב עבורם. כואב לי עליהם, ומצד שני כואב לי על החיילים שנהרגים בעזה. אני בוכה באוטו כשאני שומע חדשות. אני בוכה כל הזמן. אני לא פוחד להגיד את זה ואין לי בושה להגיד את זה.

"אני מפחד שאחרי העסקה שאושרה והשמחה שתהיה פה על השחרור, אנשים בישראל לא יחשבו על החטופים שנשארו מאחור. ישכחו אותם. אני מפחד שאם שאר החטופים לא יחזרו מהר זה יגמר כמו גלעד שליט שהיה חמש שנים בשבי או גרוע יותר".