ממקסיקו לחריש: "חיפשתי עיר שיש בה ייצוג לחלקים שונים בחברה הישראלית"

ממקסיקו לחריש: "חיפשתי עיר שיש בה ייצוג לחלקים שונים בחברה הישראלית"

דניס ביקס-מזרחי היא חיילת בודדה שעלתה לישראל ממקסיקו, מתגוררת בחריש ואוהבת כל רגע. "בחריש כולם אומרים שלום אחד לשני", היא מתפעלת

אם תעברו ברחוב הגפן יש סיכוי שתוכלו לפגוש את דניס ביקס-מזרחי,  שעשתה עליה לארץ לפני שלוש שנים וכיום מתגוררת בחריש. דניס (20) היא מפקדת צוות בפלוגה של חיילים עולים ומתעתדת לצאת לקורס קצינות. סיפור האהבה שלה עם ישראל החל בגיל מוקדם.

"נולדתי במקסיקו סיטי. בגיל עשר, המדריכה שלי מתנועת הנוער הציונית עלתה לארץ והפעולה שלה השפיעה עלי מאוד. חשבתי לעצמי שגם אני רוצה, ונפרדתי ממנה בהבטחה 'ניפגש בישראל'. שש שנים בלבד חלפו מאז אותו אירוע מכונן ודניס הגשימה את  חלומה. היא עלתה לארץ בעזרת נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), תוכנית של משרד החינוך להשגת תעודת בגרות ישראלית לבני נוער זכאי חוק השבות מרחבי העולם היהודי.

"במהלך שלוש השנים הראשונות בארץ תלמידי נעל"ה מוגדרים כאזרחי מדינה זרה. בתום התקופה ניתנת לנו האפשרות לחזור למשפחה או להישאר בארץ. כל עולה שבוחר להישאר (לאחר כיתה י"ב) זוכה באותן זכויות וחובות כמו כל אזרח ישראלי אחר", היא מסבירה.

מתוחכמים, חברה'מנים וחוצפנים

דניס מתגוררת בחריש מזה מספר חודשים. לדבריה, ההחלטה להגיע לחריש לא היתה מקרית: "למדתי במסגרות פתוחות בבי"ס אבל תמיד קבוצת ההתייחסות שלי היתה קבוצה סגורה של עולים ועולות. בחרתי לעשות צעד ציוני נוסף ולהתערות בחברה וחיפשתי לגור בעיר שיש בה ייצוג לקבוצות שונות ולחלקים שונים בחברה הישראלית".

עד כמה את מכירה את החברה הישראלית?

"ישראלים בגילי מאד בוגרים לגילם, רובם כבר נמצאים בשירות צבאי או לקראת שחרור", מציינת דניס ומוסיפה: "אני מוצאת שהישראלים מתוחכמים ואוהבים למצוא פתרונות יצירתיים לכל דבר. הם גם לא יודעים לקבל תשובה שלילית לשאלות".

מה הכי הפתיע אותך בתרבות הישראלית?

"הפתיחות של הישראלים הם חברה'מנים", פוסקת דניס ומוסיפה, "מצד שני הם מעירים אחד לשני ברחוב, והם לא כל כך מנומסים…"

"בגדול, הרבה יותר בטוח ונעים להסתובב ברחובות בישראל מאשר במקסיקו שם הפשיעה גדולה. בישראל אני מרגישה מוגנת. יש גם תחושה של אחדות, אם מישהו נופל כולם באים לעזור לו", היא מסכמת.

"בישראל אני מרגישה מוגנת". דניס ביקס-מזרחי, חיילת בודדה בחריש.

ארוחות שבת בחריש

על חריש שמעה דניס לראשונה דרך תושבת העיר, עדי שאול, מפעילת המיזם "אור ראשון למען כוחות הביטחון", שעיקרו עזרה למען חיילים בודדים בחריש ונשות אנשי הקבע והמשטרה.

"עדי שאול מלווה אותי בכל רגע מאז שהגעתי לחריש ועד היום. היא עזרה לי בהיכרות עם העיר, מציאת דירה, תיאום ארוחות שבת עם תושבים ועוד", מפרטת דניס ומוסיפה: "חריש היא מקום מדהים, שקט, מלא בירוק, רחוק מאד מהרעש של הערים הגדולות במקסיקו או ברזיל. המחיה בחריש לא יקרה ומאד מרתק לראות את העיר שגדלה כל הזמן. אנו מגיעה אחת לשבוע לדירה ומגלה פרויקט מגורים שצומח או גינה ציבורית שהתקדמה".

גם על הקהילה יש לה רק מילים טובות לומר: "תושבי חריש הם אנשים מדהימים וחמים, שמקבלים אותי מאד יפה, דואגים לעזור בכל עניין".

מה חסר לך בחריש?

"תחבורה ציבורית – יש מעט אוטובוסים שיוצאים מחריש וזה מקשה על ההתניידות עבור מי שאין ברשותו רכב".

היית ממליצה לחברים מחו"ל לעלות ולגור בחריש ?

"ברור! אני אולי מהחיילות הבודדות הראשונות בחריש, אך בטוחה שיגיעו חיילים בודדים רבים נוספים לחריש".

לסיום, מה את מאחלת לתושבי חריש הוותיקים והחדשים?

"אני מאחלת לתושבים החדשים של חריש לקבל את תחושת המשפחה שאני זכיתי לה. חשוב שידעו שבחריש כולם אומרים שלום אחד לשני. עוזרים אחד לרעהו. חשוב שידעו שהם הגיעו למקום טוב".

צילומים: יגאל גולד


לוח דירות חריש


ספיר בחריש - אבני דרך

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

תגובה אחת לפוסט זה

השאר תגובה

גודל גופן
ניגודיות

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

%d בלוגרים אהבו את זה: