טרסות אבן להשהיית מי נגר, שבילי טבע, פינות ישיבה בין אלוני התבור וטיילת עירונית מונגשת בדרום השכונה, שתחבר בין נחל נרבתה לתל זאבים: נחשף התכנון למרחב הפתוח של חריש דרום
מי שעקב עד כה אחר התוכניות לפיתוח נחל נרבתה יכול היה לחשוב שמדובר בטיילת אחת שתלווה את חריש דרום. אלא שהתכנון שהוצג בשיתוף הציבור שארגנה עיריית חריש בשבוע שעבר (יום ד') ואליו הגיע קומץ תושבים, עושה הבחנה ברורה בין שני מרחבים שונים מאוד: יער פארק נרבתה, הצמוד לערוץ הנחל ומתוכנן כמרחב טבעי עם התערבות מינימלית על מנת לשמור על בעלי החיים והצמחים במידת האפשר; וטיילת עירונית שתעבור לאורך הדופן הדרומית של חריש דרום. הטיילת תהיה מוארת ומונגשת לכל אורכה ותיצור רצף בין נרבתה לתל זאבים.
להבחנה הזאת יש משמעות מיוחדת גם בשאלת הנגישות. יער הפארק לא יהיה נגיש כולו לעגלות ילדים ולכיסאות גלגלים, אלא רק חלקים ממנו, ואילו הטיילת הדרומית תהיה נגישה לכל אורכה. בעיר צעירה כמו חריש, שבה משפחות עם ילדים קטנים ועגלות הן קהל יעד מרכזי המשתמש במרחב הציבורי, מדובר בהבדל מעשי ולא רק תכנוני.
עוד מתוכננים בשכונה החדשה לטובת התושבים שצ״פים עם מתקני משחק וגינות כלבים, בדומה לקיים בשכונות הוותיקות בעיר.
יער פארק: לא רק שביל לאורך הנחל
המרחב הצמוד לנרבתה מיועד להיות החלק הטבעי ביותר במעטפת של חריש דרום, ונגיש מאוד לתושבי השכונה החדשה, טבע במרחק נגיעה מהעיר.
אדריכל גיל מנבר ממשרד מילר-בלום אדריכלים, המתכנן את השטחים הציבוריים הפתוחים והרחובות בשכונה, מסביר כי התוכנית לפיתוח המרחב היא שיקום אקולוגי במתכונת של "יער פארק": אלוני תבור וצמחייה מקומית, שבילי הליכה ופינות שהייה, תוך שמירה ככל האפשר על אופיו הטבעי של המקום. "אנחנו לא רוצים לעשות שם התערבות מסיבית", אמר. "זה אזור אקולוגי רגיש מבחינת בעלי חיים וצמחים".
בתכנון שהוצג בשבוע שעבר נכללים שבילי עפר וכורכר עם אבן לקט בשוליים, פרחי בר, טרסות וסלעים מקומיים, גישרונים ופינות ישיבה טבעיות. לאורך הנחל לא תותקן תאורה כלל – החלטה מנומקת ולא חיסכון: תאורה יוצרת זיהום אור שעלול להרחיק מינים בעלי רגישות אקולוגית. משמעותה המעשית פשוטה, ושווה שתיאמר לתושבים מראש: בשעות החשיכה, הליכה בטוחה ומוארת תתאפשר בטיילת הדרומית בלבד.
גם סקר העצים שנערך במסגרת התב"ע של חריש דרום ממחיש את חשיבות הנוף הקיים: מתוך 178 עצים שנסקרו, 127 סומנו לשימור, 41 להעתקה ורק 10 לכריתה. בין העצים נמצאים אלוני תבור גדולים, חרובים ואלות, ובהם עצים ותיקים לאורך נחל נרבתה. חלק מהאלונים כבר הועתקו מאזור הבנייה אל הכניסה לנרבתה, וניתן לזהותם לפי הגזע הלבן. העצים גם ישמשו בסיס למספר עמדות ישיבה שמתוכננות בקונספט דומה לפינת החרוב הקיימת: בולדרים וסלעים גדולים מסביב לעץ שופע צל, ותו לא.
מה יעשו משפחות עם עגלות?
כאן עולה אחת הסוגיות המרכזיות בתכנון. יער הפארק לא יהיה מונגש לכל אורכו. "חלקים ממנו יהיו מונגשים, לא כולו, כי אנחנו לא רוצים לסלול בטון בכל השטח", הסביר אדריכל אמיר בלום, ממשרד מילר-בלום אדריכלים. לדבריו, יהיו אזורים שאליהם ניתן יהיה להגיע עם עגלות וכיסאות גלגלים, וביתר המרחב יישמרו שבילי טיול טבעיים.
שמחה פרלמן, רכזת הקיימות בעיריית חריש, הציגה בשיתוף הציבור את הדילמה: מצד אחד אוכלוסייה הזקוקה לנגישות, ומצד שני סלילה אינטנסיבית שעלולה לפגוע בקרקע, באלונים ובבתי הגידול שסביב המים. "אנחנו רוצים שהמינים יישארו בבית שלהם", אמרה. לדבריה, השאיפה היא לאפשר לתושבים לצאת מהמרחב העירוני אל הטבע תוך התערבות מינימלית, ופיתוח אחראי של השטח "מנקודת מבטו של הנחל".
הטיילת הדרומית: מוארת ונגישה לכל אורכה
הפתרון המשלים נמצא בדופן הדרומית של חריש דרום, לכיוון מצר וכביש 611. כאן מתוכננת טיילת בעלת אופי עירוני־ספורטיבי: שביל הליכה רציף ומונגש, תאורה, עצי צל ופינות שהייה, ותצפית אל השדות והקיבוצים שמדרום. הטיילת הסלולה והמוארת, שתשתרע בדרום השכונה לאורך מבני התעסוקה, תייצר גם חיבור בין שני מוקדי הטבע הגדולים של השכונה: נחל נרבתה ותל זאבים.
כלומר, מי שיחפש הליכה נגישה, סלולה ומוארת בשעות הערב יקבל את המענה בטיילת הדרומית; מי שיבחר להיכנס אל יער הפארק יקבל חוויה אחרת — טבעית יותר, חשוכה בלילה ופחות מוסדרת.
שבע טרסות ותנאי לאכלוס השכונה
מאחורי הפיתוח הנופי נמצא פרויקט תשתיתי בעל חשיבות גדולה בהרבה. נחל נרבתה זורם לאגן הניקוז של נחל חדרה, וזרימה חופשית בו עלולה להשפיע על שפך נחל חדרה לים ואף ליצור שיטפונות ונזקים במרחב חדרה בימים של גשמים עזים מאוד. הגישה התכנונית שאומצה כאן נקראת השהיית נגר: במקום לאפשר למים לזרום במהירות, מעכבים אותם. "עיכוב של חצי שעה עד שעה וחצי מונע הצפות בקצה האגן", הסביר רועי כהנא מרשות ניקוז ונחלים. לדבריו, התפיסה נמצאת בחיתוליה בישראל ומיושמת גם בציפורי ובקישון.
לאורך כ־1.5 קילומטרים מתוכננות שבע טרסות נמוכות מאבן מקומית, בגובה של 20 סנטימטרים עד חצי מטר, שישתלבו בצמחייה. לצידן ייבנו גישרונים בין הגדות בגובה זהה. תפקידן לאפשר לנחל "לנשום" בזמן שיטפון: המים יאטו, יזרמו לאחור וישובו לאיטם במקום להגיע ישירות לחדרה. התכנון מותאם לאירועי אקלים קיצוניים: 100 מ"מ גשם ב־40 דקות ועליית מים של עד מטר וחצי, ומחייב ניקוז מלא תוך כשעה, כדי למנוע התפתחות יתושים.
"בהתחלה תכננו קירות גבוהים יותר, ואנחנו מיתנו את זה שיהיו טרסות אבן נמוכות שישתלבו בנוף, כמו שעשו פעם בירושלים", ציין אדריכל מנבר. הוא הוסיף כי הפרויקט כולו מקודם במסגרת תוכנית תשתית לאומית (תת"ל) — הפעם הראשונה שנחל בישראל מטופל כתשתית לאומית.
לפרויקט יש גם משמעות ישירה ללוח הזמנים של השכונה. שלמה אפרתי, פרויקטור חריש דרום, הבהיר כי השלמת הטרסות היא תנאי לקבלת טופס 4 ולאכלוס יחידות הדיור בחריש דרום.
אפרתי ציין כי המכרז לביצוע העבודות בשטח נמצא בשלבי הכנה מתקדמים וצפוי לצאת בחודשים הקרובים. במקביל העריך כי בתוך כארבע שנים מהיום כבר עשויות להיות יחידות דיור מוכנות לאכלוס. אם ההערכה תתממש, משמעות הדבר היא שלביצוע הטרסות יש חלון זמנים ברור: עיכוב משמעותי בפרויקט נרבתה עלול להפוך בהמשך גם לחסם בפני אכלוס הדירות הראשונות.
לשמור על הטבע, לפתח ברגישות
בשיתוף הציבור עלו גם בקשות להעמיק את החיבור בין הנחל לקהילה. הפעילה הסביבתית מלכה רוטשילד תיארה את מצב השטח: "אפשר ללכת בערוץ נחל נרבתה, הוא מאוד מאוד יפה, אבל יש שם המון לכלוך". הצעתה הייתה לנצל את הכלים והמכולות שיימצאו בשטח ממילא בזמן העבודות, כדי לפנות פסולת שהקהילה תאסוף. אדריכל בלום השיב כי אם התושבים יארגנו ניקיון, הפרויקט ידאג לפינוי הפסולת – ההתחייבות המעשית ביותר שנרשמה במפגש. סוגיית זיהום המים בנחל, לעומת זאת, הוגדרה כנושא שיטופל בנפרד.
ביקורת חדה יותר נשמעה בנוגע לבית הספר. תיכון שש־שנתי גדול מתוכנן במרחק כ־100 מטרים מהנחל, ורוטשילד ביקשה לנצל את הקרבה ליצירת כיתות חוץ, עמדות תצפית בציפורים ומרחבי למידה בטבע. התשובה שקיבלה הייתה ששילובים כאלה תלויים בבית הספר עצמו ואינם נבנים מראש כפלטפורמה. "זה מאכזב אותי, כי זה פספוס של חיבור של קהילה צעירה לסביבה", אמרה. "משקיעים פה כל כך הרבה כסף וחובה לדעתי לייצר את החיבור, כשבית הספר ממש נושק לנחל".
פרלמן ביקשה למקם את התוכנית בפרספקטיבה רחבה מזו של השכונה. לדבריה, מדובר במהלך שנועד לשרת "אינטרסים לאומיים קודם כל, ורק אחר כך אזוריים, ורק אחר כך גם עירוניים" — הן בשאלת הנגר וההצפות בחדרה, והן במקומו של נרבתה במערך המסדרונות האקולוגיים הארציים. היא סיפרה כי הייתה עדה לאחרונה לשחרור לטבע של סמור משויש באזור, מין נדיר שלא היה ידוע שהוא מתקיים כאן כלל. פרלמן סיכמה בנימה חיובית: "ההצלחות הכי גדולות הן במקומות של חשיבה חיובית ושיתוף פעולה בין הקהילה לגורמים עירוניים וממשלתיים, ואני מקווה שכולם יבינו את חשיבות האוצר שיש לתושבי חריש ממש מתחת לבית ויפעלו יחד לשמירה של המרחב".
ענבל גולדשטיין, פעילה סביבתית, ציינה לטובה את נכונות המתכננים ליצור פינות ישיבה סביב עצים קיימים לאורך התוואי, והתרשמה לטובה מנכונות האדריכל להזמין את התושבים לבחור בעצמם עצים אהובים שסביבם ייבנו הפינות. לדבריה, המבחן יהיה בביצוע ובפיקוח: "אם הטבע אכן יישמר והפיתוח יבוצע ברגישות, נרבתה יכולה להפוך לפנינת טבע משמעותית בעיר".
