תחביב זוגי: "כשאנחנו רוקדים יחד, אנחנו משחקים ומפלרטטים"

נוית ורועי גרינברג מפלרטטים על רחבת ריקודי הסלסה, טניה וסטס קורינסקי מבלים זמן איכות זוגי בחתירה בכנרת ונעמי ועומר חפר מאתגרים את עצמם בטיולי שטח. שלושה זוגות מספרים על התחביב המשותף, שמחזק את הזוגיות ולא מזניח את הרומנטיקה

נוית ורועי גרינברג צילום: אמיר זלצר

תחביב משותף הוא אחת הדרכים המהנות לחיזוק הזוגיות, שיפור התקשורת והעלאת מפלס האושר. שלושה זוגות חרישאים מצאו את הדרך המתאימה להם: על רחבת הריקודים, על פני הגלים או בטיולים בארץ. פרויקט מיוחד לט"ו באב.

"עלינו לרחבה – והתמכרנו"

נוית (41) ורועי (42) גרינברג נשואים 14 שנים ורוקדים 15 שנים. היא וטרינרית, הוא שכיר בחברת פיתוח תרופות, ובימי שלישי בערב תמצאו אותם רוקדים סלסה באולם הספורט, בבית הספר רונה רמון בחריש. מדי פעם, הם נוסעים גם לערים מרוחקות כמו כפר סבא או חיפה, כדי לרקוד בסגנון אחר.

"אנחנו מאוד שונים, רועי ואני. הפכים מוחלטים", מספרת נוית. "כשהיינו סטודנטים וגרנו יחד ברחובות, חיפשנו תחביב משותף שנוכל לעסוק בו יחד. מצאנו מודעה במקומון על חוג ריקודים סלוניים, והחלטנו ללכת על זה. בלי שום רקע או ניסיון קודם עלינו לרחבה – והתמכרנו".

רועי: "כשעברנו לחריש, חיפשנו מקום בו אפשר לרקוד באזור. שמענו על קבוצת מדיה נוצ'ה חריש, שמקיימת הרקדות סלסה בהתנדבות אחת לשבוע כאן בעיר, ומאז אנחנו שם. אבל אנחנו עדיין רוקדים ריקודים סלוניים כשמתאפשר לנו".

תקשורת, מגע, הנאה

"הריקוד תורם המון לתקשורת בינינו", אומרת נוית. "במהלך הריקוד לא מדברים, אבל מתקשרים ללא מילים. הגבר צריך להיות רגיש לזו שהוא מוביל, והאישה צריכה ללמוד לשחרר ולתת את המושכות לצד השני. זה דבר שזוגות רבים מתקשים לקבל ולבצע, והריקוד עוזר בכך".

רועי מהנהן בהסכמה. "בריקוד יש הרבה מגע, וגם זה מאוד תורם לזוגיות. המגע בינינו מחבר אותנו. כשאנחנו רוקדים יחד, אנחנו משחקים ומפלרטטים. את רוב התחביבים שאני מכיר, אנשים עושים אחד ליד השני – וריקוד עושים אחד עם השני. זה מה ששנינו אוהבים בתחביב המשותף שלנו, וזו גם הסיבה לכך שלמרות שאפשר לרקוד עם אנשים אחרים, תמיד נעדיף לרקוד זה עם זו".

"יש גם חיכוכים, כן?" צוחקת נוית. "כשרואים על הרחבה זוגות שרוקדים יחד אבל הם לא זוג במציאות, הם תמיד מחייכים ומאושרים. אצלנו יש פה ושם ויכוחים על 'למה עשית צעד כזה במקום כזה'. אבל זה גם היופי שבדבר: אנחנו לומדים איפה כל אחד מאיתנו נמצא בתוך התחביב ואיך מתגברים על החיכוכים תוך כדי ריקוד".

"זאת הייתה אהבה ממבט ראשון"

טניה (34) וסטס (37) קורינסקי נשואים עשר שנים ומתגוררים כחמש וחצי שנים בחריש. היא עוסקת בהנהלת חשבונות והוא צלם מוכר בעיר. בשנתיים האחרונות הם חולקים תחביב משותף: גלישה על סאפ.

"לפני כמה שנים שמתי לב שרואים יותר ויותר סאפים בים", מספרת טניה. "נזכרתי שכשהייתי ילדה, נהגתי ללכת לים, להתקרב בשקט אל המצילים שישבו על החסקה שלהם – ולטפס עליה. זו הייתה תחושה נהדרת, אז הצעתי לסטס לנסות לגלוש יחד על סאפ. פנינו לחבר שעוסק בתחום, נרשמנו לשיעור ניסיון והתלהבנו. אמנם נפלנו שוב ושוב, אבל לשנינו זאת הייתה אהבה ממבט ראשון".

"התחלנו לנסוע לכל מיני מקומות בארץ, שכרנו סאפים וגלשנו יחד כתחביב משותף", מוסיף סטס. "כשטניה קנתה לי במתנה סאפ ליום ההולדת, כבר היה ברור שהתחביב הפך לקשר רציני. יותר מזה, התחביב שלנו התרחב לתחביב משפחתי. קנינו סאפים לטניה ולבת הבכורה שלנו, וגם הבנות שלנו התחילו לגלוש. הצעירה עדיין לא גולשת לבד, אבל גם היא תקבל בקרוב סאפ משלה".

"רק שנינו, בלי הסחות דעת"

"כמעט בכל סוף שבוע אנחנו מעמיסים את הסאפים על הגגון של הרכב, לוקחים אוהלים וציוד – ונוסעים לכנרת או לים", ממשיך סטס. "אם יש גלים אנחנו גולשים, אם אין גלים אנחנו חותרים. העיקר להיות במים".

לשאלה אם הסאפ תרם לזוגיות ביניהם, משיבה טניה בפסקנות: "זה זמן האיכות שלנו יחד, כשאנחנו מתרחקים שלושה קילומטרים מהחוף, אין מסביב שום דבר ואפשר לשמוע רק גלים וקצת רוח. אנחנו מתבודדים, רק שנינו, בלי הסחות דעת ובלי לחשוב על השגרה של היומיום".

עוד היא מציינת כי גם מחוץ למים, התחביב מהווה מקור עניין והנאה לשניהם: "בהתחלה סטס בכלל לא ידע מה עושים עם סאפ – איך קושרים או מאחסנים אותו – והיה לי כיף ללמד אותו. עכשיו כשאחד מאיתנו רואה ברשת משהו מדליק שאפשר לעשות עם סאפ, הוא משתף את השני, ואנחנו מנסים יחד. נופלים, נרטבים, מטפסים חזרה וחוזר חלילה – עד שאנחנו מצליחים. זאת פעילות משותפת שמאוד מפתחת את הקשר בינינו".

לאן שאנחנו מגיעים, שם אנחנו ישנים

נעמי (30) ועומר (30) חפר נשואים כ-8 שנים. לנעמי יש עסק בתחום ביגוד הספורט והיא לומדת להיות דולה, עומר הוא יועץ משכנתאות. שניהם אוהבים לטייל יחד בארץ.

נעמי: "אנחנו אנשים מאוד שונים. אני אוהבת בטן-גב והוא אוהב לצעוד ברגל ולטפס על הרים. בתחילת הקשר שלנו, עוד לפני החתונה, כשהיינו מאוד עסוקים בלימודים ובשגרה, עומר הציע לי הרפתקה משותפת, לצאת איתו לטיול טרמפים. הרעיון היה שנגיע לאן שנגיע בלי תכנון מוקדם, נטייל ונישן בשטח. בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הסכמתי, וזה הפך לתחביב משותף. אנחנו אורזים ציוד ואוהלים, עולים על טרמפ, ומטיילים וישנים בכל מקום שאליו הגענו".

עומר: "אנחנו ממשיכים לעשות את זה גם כיום עם ארבעה ילדים, כשהקטנה רק בת חצי שנה. זה הרבה יותר מורכב מבחינה לוגיסטית, ואנחנו לא נוסעים בטרמפים כמובן, אבל זה עדיין כיף גדול. רק לאחרונה יצאנו לטייל בגלבוע וישנו מתחת לטורבינות. בלילה ההוא כולנו ישנו טוב יותר מאשר בבית".

"כשאנחנו בשטח, אי אפשר לקום וללכת"

עומר ונעמי מכירים שניהם בתרומתם של הטיולים ולינות השטח לזוגיות שלהם.  "יש ממד של חוסר ודאות בכך שמגיעים לשטח באופן ספונטני, מבלי לדעת מה מחכה שם", מסביר עומר. "לפעמים התנאים נוחים ולפעמים לא, אבל אנחנו מתגמשים, מקבלים החלטות יחד ומתגברים על האתגרים. כשאנחנו יודעים שיוצאים לטייל בכיף ובאווירה טובה, אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר. פעם מצאנו את עצמנו על גבעה ליד מצפה רמון ומסביבנו שיטפון עוצמתי, וזו הייתה חוויה מטורפת שלא נשכח".

נעמי: "זה דורש מאיתנו לסמוך אחד על השנייה ולהיות קשובים לצרכים של האחר. הרי אם יש חילוקי דעות או חוסר הסכמה כשאנחנו בשטח, אי אפשר לקום וללכת. למשל, כשאנחנו מגיעים לחנית לילה בשטח, לי הכי חשוב לארגן מקום לינה נוח, בזמן שלעומר הכי חשוב להדליק מדורה, אז  אנחנו מדברים על הדברים ומתגמשים. זה מאוד מחזק אותנו, ואנחנו מיישמים את זה גם בחיי היומיום בבית".

לקריאה נוספת: חריש בראש הטבלה: מקום שני בשיעור הגירושים בארץ