נוחתים בבית: מכינת 'רקיע' בונה את עתידה בחריש – והפעם לתמיד

אחרי שש שנים של פעילות בדירות שכורות ומבנים ארעיים, מכינת 'רקיע', מיסודם של טייסי חיל האוויר, תוקעת יתד של קבע בעיר. עם הקצאת קרקע בשכונת אבני חן, נתונים מרשימים על גיוס לקצונה וחיבור עמוק לקהילה – המכיניסטים הופכים רשמית לחלק מה-DNA של חריש

עבור תושבי חריש, המראה כבר הפך לחלק מהנוף העירוני: חבורות של צעירים וצעירות נמרצים, מתנדבים בבתי הספר, מסייעים לילדי מילואימניקים או סתם יוצאים לריצת בוקר בעיר. אלו הם חניכי 'רקיע', מכינה קדם-צבאית שהוקמה על ידי יוצאי חיל האוויר, שבחרה בחריש כביתה לפני כשש שנים.

אבל בשבוע שעבר, הקשר הזה עלה מדרגה. מועצת העיר חריש אישרה לעמותה הקצאת קרקע להקמת מבנה קבע למכינה. המשמעות: חריש היא כבר לא רק תחנה זמנית עבור המכינה היוקרתית, אלא הבית הקבוע שלה לעשרות השנים הבאות.

מקמפוס ארעי לקריית חינוך באבני חן

המבנה החדש עתיד לקום בשכונת אבני חן, בצמוד לתיכון "נעימת הלב" ואולם הספורט, וליצור יחד מעין "קריית חינוך" חדשה ואיכותית. מדובר בשטח של כ-3.6 דונם, עליו יוקם מבנה רחב ידיים שישמש למגורים, כיתות לימוד, משרדי מטה ואזורי פעילות.

הקמת המבנה, שעלותו מוערכת בכ־10–15 מיליון שקלים וממומנת ברובה מפילנתרופיה, כבר מלווה במהלך גיוס משאבים רחב בארץ ובעולם. אם הכול ילך כשורה, בעוד כשנתיים תחל הבנייה בפועל.

"אנחנו נמצאים ברגע של התרגשות שיא", מספר ליאור הלפרין, ראש מכינת רקיע בחריש ואיש חיל האוויר לשעבר. "הבחירה בחריש לא הייתה מובנת מאליה. כשמכינה הולכת לפרויקט בינוי כזה, היא מקבעת את הקשר לעשרות שנים קדימה. זה אומר שחריש מבינה את הערך שאנחנו מביאים, ושאנחנו מבינים שחריש היא המקום שנכון לנו להיות בו".

הלפרין מדגיש כי המבנה החדש לא נועד לשרת רק את 50 החניכים שמגיעים לשנת המכינה, אלא להפוך למרכז מנהיגות אזורי: "אנחנו מתכננים לפתוח תוכניות מנהיגות לבוגרי המכינה, כאלה שכבר השתחררו מהצבא וגם לצעירי חריש והסביבה, שיבואו לספוג את התרבות של חיל האוויר ושל רקיע. זה יהיה 'האב' (Hub) קהילתי פורץ דרך".

תרבות של טייסים: 1,000 מועמדים על 50 מקומות

המכינה פועלת בחריש זו השנה השישית, וסיכום חמש שנות הפעילות הראשונות משקף נתונים מרשימים. על פי נתוני המכינה, הביקוש להצטרף לשורותיה הוא מהגבוהים בארץ: כ-1,000 מועמדים מתחרים מדי שנה על כ-50 מקומות בלבד. תהליך המיון הקפדני, המנוהל על ידי עשרות מטייסי העמותה, מבטיח נבחרת איכותית ומגוונת.

ההשקעה בכל חניך היא עצומה: עלות התוכנית השנתית מוערכת ב-55,000 ש"ח לחניך, סכום המושקע בסגל מקצועי, תשתיות ותכנים. התוצאות, כך נראה, בהתאם: בעוד הממוצע הארצי של בוגרי מכינות היוצאים לקצונה עומד על כ-25%, ב"רקיע" הנתון מזנק ל-45%.

"אנחנו לוקחים את התרבות והערכים שחיל האוויר מושתת עליהם – מצוינות, תחקיר, חוסן והתמודדות עם כישלון – ומיישמים אותם בחינוך", מסביר הלפרין. "החניכים שלנו חווים כישלונות, ואנחנו רוצים שהם ייכשלו כדי ללמוד ולצמוח מזה. זו תרבות ארגונית שאין שנייה לה".

לצד ההכנה לשירות צבאי משמעותי, צוות המכינה רואה בשנה הזו גם הכשרה לחיים אזרחיים מעורבים ומשפיעים לאחר השחרור.​ בהתאם, מדובר הבחירה היא בחניכים מכל גווני החברה הישראלית: דתיים וחילונים, תושבי פריפריה ומרכז, דרוזים, יוצאי אתיופיה וצעירים מרקעים שונים שמגיעים לשנה אינטנסיבית של מנהיגות, אחריות והיכרות מעמיקה עם הארץ "דרך הרגליים".

עבודה בבתי ספר וניקוי מקלטים

אחד הדברים המייחדים את רקיע הוא המיקום. בניגוד למכינות רבות הממוקמות בקיבוצים פסטורליים או באזורי ספר מבודדים, רקיע בחרה בלב עיר חדשה וקהילה מתהווה.

מאפיין נוסף של פעילותה הוא השילוב היומיומי של החניכים במרקם העירוני של חריש. החניכים מתנדבים פעמיים בשבוע בבוקר בבתי הספר בעיר, בגני שילוב, במועדוני נוער ובמרכזים טיפוליים, לפי מיפוי צרכים שהעירייה מעבירה למכינה. "השנה שלהם היא כמעט כמו חצי שנת שירות בתוך הקהילה", מסביר הלפרין.

המלחמה בשנתיים האחרונות והעומס על משפחות המילואימניקים חיזקו עוד יותר את החיבור הזה. בבתי הספר, למשל, כוונו מכיניסטים לעבוד במיוחד עם תלמידים שהוריהם במילואים, לשמש עבורם דמות של "אח גדול" ולהקל עליהם את ימי הלימודים. בנוסף להתנדבות הקבועה, החניכים התגייסו למשימות אד הוק – מניקוי מקלטים ועד סיוע יזום בקהילה – בהתאם לצרכים שעלו בשטח.​

מפגש עולמות עשיר

"לא ידעתי על חריש כמעט כלום חוץ מהשלט הגדול על כביש 6", מודה בחיוך גיא סגל (19), חניך המכינה ממושב אלוני אבא. המעבר מהמושב לעיר היה עבורו הלם תרבות קטן: "במושב הולכים על הכביש. פה הבנתי שבמעברי חצייה צריך לעצור ולוודא שהנהגים עוצרים לך. זה שונה כל כך ממה שאני מכיר".

אבל דווקא השוני הוא שמשך את גיא וחבריו. "גיליתי כאן אוכלוסייה מעורבת בטירוף", הוא מספר. "אנחנו גרים ברחוב תנופה, ובקומה שלנו יש משפחה חילונית, מולנו משפחה חרדית ומשפחה ערבית. זה מפגש עולמות שבחיים לא הייתי חווה במושב בעמק יזרעאל".

כאמור, החניכים לא רק גרים בעיר, אלא עובדים בה פעמיים בשבוע באופן קבוע. מור שרקון קשת (18.5) מהרצליה, מתנדבת בבית הספר "תלמי הדר" בשכונת החורש. "אני עוזרת לילדי מילואים ולתלמידים מתקשים", היא מספרת. "היה לי חשוב לבוא לעזור לקהילה שבאמת צריכה את זה, ולא לקהילה מבוססת". 

"התרבות הארגונית לא השתנתה"

שני קדרי, בת 22 מהוד השרון, בוגרת מחזור ב’ שחזרה למכינה כמדריכה, רואה מקרוב את הדרך שעשתה רקיע מאז שנות ההקמה. "כשאני הייתי חניכה זו הייתה מכינה צעירה עם מעט אמצעים והמון חלוציות". היא אומרת, "היום זו מכינה ותיקה יותר, עם מתודות מסודרות ויכולת חינוכית רחבה, אבל הערכים נשארו אותם ערכים: מצוינות, אחריות ואהבת ישראל".

קדרי מדגישה את האופי הפלורליסטי של המכינה ואת הבחירה להימנע מאג’נדה פוליטית חד־צדדית. לדבריה, "אנחנו מכינת ‘אמצע’ – מציגים לחניכים עמדות שונות, ימין ושמאל, ומזמינים אותם להחזיק את המורכבות, לחקור ורק אחר כך להחליט מה דעתם". גם כאשר סערות ציבוריות נגעו בטייסי חיל האוויר, היא לא הרגישה שינוי ביחס למייסדי העמותה: "הם עדיין מקור השראה והובלה, דוחפים קדימה את המצוינות כאן".

קדרי, שחזרה לחריש לאחר 4 שנים, מציינת שהשינוי בעיר בולט לעין. "חריש התפתחה מאוד. היום יש פה מסעדות, חנויות, ומקומות בילוי כמו 'דנגורי' ואייכה' שאנחנו מאוד אוהבים", היא משתפת.

הקשר היהודי: כשמכיניסט פוגש אברך

אחד הפרויקטים המרתקים שמפעילה המכינה בעיר הוא "הקשר היהודי". במסגרת התוכנית, נפגשים החניכים החילונים (ברובם) עם משפחות חרדיות מחריש ללימוד בחברותא.

"לכל אחד יש 'צמד', יושבים שעתיים ומדברים", מתאר סגל. "למרות שאני מגיע לזה עייף בסוף היום, זה אחד הדברים הכי כיפים שיש. זה מפגיש אותי עם אמונה וחשיבה שונה לחלוטין ממה שאני מכיר".

עבור קשת, הקשר הזה הפך לאישי ומשפחתי: "אני מאוד קשורה לאישה שאני לומדת איתה. אני מכירה את הילדים שלה, היא מביאה לי עוגות בימי שישי. זה מרגש לראות שלמרות השוני, אפשר להיות כל כך קרובים". קדרי מוסיפה סיפור מדהים משלה: "האישה החרדית שהייתי בקשר איתה כחניכה לפני שלוש שנים, קראה לבת שלה על שמי. זה פשוט ריגש אותי עד דמעות".

הצהרת כוונות ערכית

כיום המכינה מונה כ-50 חניכים המתגוררים בשבע דירות שכורות בשכונת מעו"ף ובסמוך אליה. עם המעבר למבנה הקבע באבני חן, הצפי הוא להתרחבות נוספת ולפתיחת שנה ב'.

החזון הוא קמפוס שמכיל את מטה העמותה, את מכינת חריש ושלוחות עתידיות, לצד תוכניות מנהיגות לבוגרי המכינה ולצעירי העיר והאזור, שיהפוך את חריש למוקד משיכה לצעירים מובילים מכל הארץ. "החלום", מסכם הלפרין, "הוא  שכל תושב בחריש ידע מה זה 'רקיע'. לא כדי להיות מפורסמים, אלא כי אנחנו רוצים לעשות דברים משמעותיים בעיר. המבנה החדש יאפשר לנו להיות דומיננטיים יותר ולהגדיל את מעגלי ההשפעה".

יוחאי פרג'י, ראש העירייה בפועל, סיכם בנימה דומה: "אישור מבנה הקבע למכינת רקיע הוא הצהרת כוונות ערכית. אנחנו בוחרים להשקיע בדור העתיד ובמנהיגות צעירה שתצמח כאן אצלנו. המכינה היא נכס אסטרטגי לעיר, והקשר בינה לבין הקהילה המקומית הוא מודל לחיקוי בכל הארץ".

לקריאה נוספת: נפרדים משנת 2025: מהשנים המורכבות ביותר עבור חריש