החוזה החדש שהציעה עיריית חריש לעמותת 'חריש חופשית' מציף מחדש את המאבק על הסטטוס קוו בעיר: בעמותה טוענים לפגיעה מהותית בעצמאות הפעילות ובמענה לציבור החילוני. סגנית ראש העיר: מדובר בהסדרה שוויונית של נכסי ציבור ובהרחבת הפעילות התרבותית לכלל התושבים
לפני למעלה משנה, בכתבה שהתפרסמה על סיכום חמש שנות פעילות, הציגה עמותת חריש חופשית את עצמה כסיפור הצלחה מקומי: עמותה חילונית ראשונה בעיר, שמובילה פעילויות תרבות בשבתות, מפגשי קהילה, טיולים, הצגות וערבי תרבות, וחתומה מול העירייה על חוזה שכירות בסכום סמלי, "כמו החוזים של בתי הכנסת בעיר". יו"ר העמותה ענבל גולדשטיין הגדירה אז את ההסדר כ"שוויון מוניציפלי יפה".
היום, אותה נקודת השוואה הפכה לנקודת מחלוקת מול העירייה. אם בעבר ראתה חריש חופשית בעצמה מעין "בית כנסת חילוני" — עוגן קהילתי קבוע לציבור שאין לו בית תפילה, הסכם ההתקשרות החדש לשימוש במבני ציבור שהציעה העירייה נתפס בעיניה כשינוי משמעותי ביחס העירוני אליה.
בפברואר 2026 הודיעה העמותה לעירייה שהיא מסרבת לחתום על הסכם ההתקשרות המחודש בשל "פערים מהותיים ושינויים שזיהינו בין ההסכם המקורי להסכם החדש המוצע".
ההסכם הישן, שנחתם בספטמבר 2023, הסדיר שימוש במבנה ב-500 ש"ח לחודש, עם פעילות בימי שישי מ-13:00 ועד מוצאי שבת, אפשרות לשימוש באולמות המתנ"סים פעם בחודש בשבת או חג, ומסגרת יציבה לתכנון שנתי. ההסכם החדש, שנשלח לעמותה בינואר 2026, שינה לטענת העמותה את התמונה מקצה לקצה. העמותה מגדירה את השינויים להסכם ככאלה שמגבילים משמעותית את יכולתה לפעול כפי שפעלה עד היום, ולא שינויים טכניים של ניסוח בלבד.
שינויים מהותיים, שינוי מדיניות
שישה שינויים מרכזיים עולים ממכתב הסירוב שהגישה העמותה לאגף התרבות בפברואר: הוספת סעיף המעניק לעירייה סמכות לדרוש שינוי תכנים "המנוגדים לתקנת הציבור או פוגעים ברגשות הציבור"; קיצוץ שעות שישי מ"עד מוצאי שבת" ל"עד כניסת שבת" בלבד; ביטול הבטחת הבלעדיות על האולם, כך שהעירייה רשאית להשתמש בו גם בשעות שהוקצו לעמותה; איסור גביית תשלום כלשהו מהציבור אפילו לכיסוי עלויות שוטפות; הרחבת עילות הביטול החד-צדדי; וביטול הזכות לשימוש באולמות המתנ"סים בשבתות ובחגים ללא תשלום נוסף.
"שני דברים מהותיים היו הקו האדום," אומרת גולדשטיין. "אחד: התבקשתי לשלם הרבה יותר ולקבל הרבה פחות. זה לא כסף שלי – זה כסף של הציבור. שני: ההתערבות בתכנים – זה ממש כתוב בשחור על גבי לבן שיש לעירייה סמכות לפסול פעילויות מסוימות. אנחנו מיינסטרים לחלוטין ובתוך הקונסנזוס, לא עושים שום דבר שהוא מחוץ לגבולות הנורמל, וזו פגיעה מהותית בחופש שלנו".
"הרגשנו מוגנות עד 2028"
חריש חופשית פועלת מאז 2020 ומונה כיום, לדברי גולדשטיין, כ-200 משפחות חברות. היא מפעילה ערבי שירה, הצגות ילדים, טיולים בחיק הטבע, מפגשי שבת ופעילויות בחגים. גולדשטיין מתארת את ההסכם הקודם כהסכם שנתן מענה אמיתי לצרכים האלה: "היה לנו הסכם שענה על הצרכים שלנו", היא אומרת.
"הצורך שלנו היה גם לתת מענה באמצע השבוע וגם בסופי שבוע, וגם אירועים שהם לפעמים גדולים יותר מאולם קטן". לדבריה, העמותה לא ציפתה לפתיחת חזית מחודשת מול העירייה: "היינו מאוד מרוצות, הרגשנו מאוד מוגנות. היה לנו הסכם חתום שמתחדש מדי שנה. היינו שקטות ורגועות עד שנת 2028. לא תיארנו לעצמנו שלא יחדשו לנו את האופציה".
"ניסיון לעצב תרבות של אסור ומותר"
יפתח שטיין, חבר אופוזיציה מטעם הליברלים וממייסדי העמותה מוסיף: "מי שקרא את ההסכם החדש הבין שמישהו שם לו למטרה למנוע – שלא לומר להעלים – את נוכחות הקהילה בעיר".
הוא גם מוסיף בפנייה להנהגה הנוכחית: "לדרוס קהילה אחת כדי לחזק אחרות זה המעשה המפלג וההרסני ביותר שיכולתם לעשות. מנהיגות אמיתית תמיד תדאג לחבר ולא לנסות למחוק ציבור שלם".
גולדשטיין מחדדת: "אני חושבת שזה ניסיון לעצב תרבות חדשה של אסור ומותר בעיר. השליטה והריכוזיות הרבה הרבה יותר גבוהים, והפגיעה היא בעצמאות העמותה".
עבור קהילה שכל קיומה נשען על יוזמה עצמאית, התנדבותית ודלת תקציב, השינויים בחוזה אינם רק סעיפים משפטיים. הם עלולים לשנות את מודל הפעולה. גולדשטיין מסבירה שאם העמותה תיאלץ לשכור חללים חיצוניים או לוותר על סבסוד עירוני, מחירי הכרטיסים כבר לא יהיו קהילתיים. "זה מאוד פוגע באוכלוסייה. חלק מהעניין היה שזה באמת יהיה שווה לכל נפש. באיזשהו מקום זה שובר את העניין הקהילתי".
"התחושה מאוד מאוד לא טובה", היא מוסיפה. "זו תחושה של התעלמות. שלחנו מיילים, אנחנו לא מקבלים תשובות. הם החליטו ככה וזהו. אין דיבור, אין שיתוף פעולה, אין משא ומתן, כלום".
גרסת העירייה: הרחבה, לא צמצום
סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק התרבות רויטל גונן דוחה את הטענה כי מדובר במהלך שנועד לפגוע בחריש חופשית. לדבריה, עם כניסתה לתפקיד ביקשה לבחון את אופן השימוש במשאבים העירוניים בתחום התרבות, מתוך תפישה של "תרבות עירונית פעילה לאורך שבעה ימים בשבוע" ומתן מענה לכלל הקהילות בעיר.
בתגובתה מציינת גונן כי מתחילת 2025 התקיימו 33 אירועים של העמותה, 22 מהם בסופי שבוע, ורק שניים בימי שישי בערב. לשיטתה, נתונים אלה מלמדים שהמבנה לא נוצל באופן שמצדיק שמירה בלעדית של שעות פעילות. "כאשר מקום עירוני מוקצה באופן קבוע, יש ציפייה לניצול רחב, רציף ומשמעותי יותר לטובת הציבור", מסרה.
על סעיף התכנים אומרת גונן כי "אין כאן מנגנון של צנזורה", אלא אחריות בסיסית של העירייה על פעילות במבנה ציבורי. לדבריה, הסעיף אינו נועד להתערב בהצגות, בהרצאות או בתכנים שוטפים, אלא לוודא שהפעילות אינה מפרה דין, אינה פוגעת בציבור ואינה חורגת מכללי שימוש סבירים. עוד הוסיפה כי הסעיף נוסף לחוזה, לבקשת הייעוץ המשפטי ונוגע בעיקר לתכנים בעלי אופי פוליטי או כאלה שעלולים לפגוע בתקנת הציבור.
גם בנושא שישי בערב טוענת גונן שאין איסור על פעילות: "אם חריש חופשית רוצים לעשות פעילות בשישי, אין שום בעיה, הם יכולים לבקש. תינתן עדיפות". אלא שבעיני העמותה, עצם המעבר מזכות קבועה לבקשה נקודתית הוא בדיוק השינוי: פחות ודאות, יותר תלות יומיומית במועצה.
איסור גורף על פעילות בשישי בערב
גונן מצביעה על עמותת אמני חריש, שחתמה לאחרונה על הסכם שכירות במרכז הצעירים, כדוגמה לכך שהמדיניות החדשה אינה מכוונת נגד עמותות חילוניות. עם זאת, גם בהסכם של אמני חריש קיים איסור לפעול בשישי בערב, ניתנת אפשרות לפעול בשבת, וגם החוזה שלהם כולל סעיף של אישור תכנים. עמותת אמני חריש נוסדה לפני שנתיים, ורק כעת קיבלה מבנה לפעילות הקבע שלהם. יו"ר העמותה גני סטבינסקי אינו רואה בסעיפי החוזה בעיה: "ניתנה לנו הזדמנות ליצור בית תרבות בעיר", הוא אומר ומוסיף כי המחסור במבני ציבור בחריש הוא חסם משמעותי להתפתחות ופעילות עמותות חדשות בעיר.
אבל הקצאת המבנה ששימש עד לאחרונה את חריש חופשית, לעמותה החדשה של אמני חריש, אינה פותרת את המחלוקת. מבחינת חריש חופשית, השאלה אינה אם עמותה אחרת מוכנה לחתום על הסכם דומה, אלא מדוע הסדר שהוצג בעבר כמודל של שוויון מוניציפלי ביחס לבתי כנסת הוחלף, לטענת העמותה, בהסכם הכולל יותר מגבלות, אישורים וסנקציות.
המבחן האמיתי: מה יקרה בשבת הבאה?
העימות סביב ההסכם מתרחש על רקע השינוי הפוליטי בעיר ולצד הבטחות לשמירה על הסטטוס קוו ושיח עירוני ער על אופייה של חריש. לכן, גם סעיף חוזי על זמינות מבנה או אישור תכנים מקבלים משמעות רחבה יותר, ככאלה שעשויים להשפיע בפועל על היכולת לקיים פעילות תרבות חופשית בעיר.
השאלה שנותרת פתוחה היא האם מדובר במחלוקת נקודתית על חוזה, או בעוד מבחן לגבולות הסטטוס קוו בחריש? התשובה לא תימצא רק במסמך משפטי, אלא בשטח – בשאלה האם לתושבים חילונים תהיה גם בשנים הקרובות אפשרות פשוטה, נגישה וקהילתית לבלות בעירם בשישי, בשבת ובחגים; לא באופן חריג שדורש אישור, אלא כחלק טבעי משגרת החיים העירונית.
