עמותת "חריש המאוחדת" שהחלה דרכה בשנת 2013 וכוללת קרוב ל-600 משפחות, עברה טלטלות רבות ועיכוב של חמש שנים בדרך לדירה המיוחלת. כעת, סוף סוף, רואים ראשוני הדיירים בפרויקט את האור בקצה המנהרה

עמותות הבנייה הגדולות בחריש, שהחלו את דרכן בימים הראשונים של הקמת העיר, התמודדו עם אתגרים רבים בדרך לדירה המיוחלת. בין המהמורות הרבות ניתן למנות קשיי מימון, מתחים ועימותים בין הדיירים לבין מארגני העמותות ובין הדיירים עצמם, עיכובים משמעותיים בלוח הזמנים ועליית מחירים לא מבוטלת ביחס לאומדן הדירות הראשוני. עבור מאות רבות של משפחות בכל עמותה, ההתנסות היתה 'חווייה מפוקפקת' בלשון המעטה.

עמותת חריש המאוחדת החלה את דרכה, בתחילת שנת 2013, עם 490 משפחות שרכשו במסגרתה דירות בעיר. בחודש יולי 2013 הושלמה עסקת רכישת הקרקע להקמת הפרוייקט מחברת אשדר, שזכתה בה במקור במכרז הקבלנים הראשון בעיר. בהמשך, בהתאם לתקנות שבס, הורחב מניין הדירות ל-591.

במקור היתה מתוכננת הקמתו של הפרוייקט להימשך כשנתיים, אך כאמור, רק כעת, כעבור 7 שנים, יזכו המשפחות הראשונות לקבל מפתחות לדירה. משפחות אחרות מהעמותה צפויות להמתין לתורן עוד חודשים ארוכים.

האומדן ההתחלתי: 660 אלף שקלים לדירת 4 חדרים

חברת הניהול, מינהל מגורים ישראל, שבראשה עומדים מוטי פלד, שלמה ונטורה ויאיר מורט, אירגנה את העמותה במקור ולאחר סכסוך עם ועד העמותה, לאור העיכובים הרבים בהקמת הפרוייקט, היא הוחלפה ע"י הועד בחברת ניהול אחרת. במשך שנים התקשתה העמותה להשיג ליווי בנקאי ומימון להקמת הפרוייקט עד שלבסוף, בשנת 2017, התקבל המימון המיוחל מחברת ילין-לפידות.

פרוייקט המגורים, שתוכנן ע"י משרד האדריכלים גלאור-פישביין, מונה 27 בניינים והוא ממוקם בליבה של שכונת אבני חן (קישור למפת חריש). אומדן המחיר שהוצג לחברי העמותה בתחילת הדרך עמד על כ-660 אלף שקלים לדירת 4 חדרים בסיסית ומאז הוא התייקר בכ-30% לפחות, אם כי נותר עדיין נמוך ממחירי השוק הממוצעים בעיר.

השפעה חיובית על מרקם החיים באבני חן

אתמול (ה') חתמה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש, על טופסי 4 לשלושה בניינים במתחם הדרומי של הפרוייקט (מתחם 14). טופס 4 נוסף, לבניין הרביעי במתחם, צפוי להתקבל גם הוא בימים הקרובים. המתחם המדובר, לצד מתחם נוסף בפרוייקט, נבנה ע"י חברת י. שטרן שבנתה פרוייקטים נוספים בחריש. התכנון האדריכלי והביצוע הקבלני הביאו בסופו של דבר לכך שהדירות עצמן, למרות העיכובים בדרך, נבנו בסטנדרטים גבוהים יחסית. העבודות על שאר בנייני הפרוייקט נמשכות והדירות בהן צפויות להימסר לדיירים באופן הדרגתי במהלך השנה הקרובה.

הבשורה המשמחת צפויה להשפיע לא רק על חברי העמותה שיקבלו את דירותיהן, אלא על השכונה והעיר כולה. התמשכות העבודות בליבה של שכונת אבני חן, המאוכלסת ברובה, היוותה מטרד עבור דיירי הפרוייקטים הסמוכים ולאיכלוסן הצפוי של מאות משפחות חדשות בשכונה צפויה להיות השפעה חיובית הן על מרקם החיים בה והן על העסקים הסמוכים.

ארנון רונד, יו"ר ועד העמותה ציין בפוסט בפייסבוק: "מדובר בארוע משמעותי בחיי הפרוייקט הכל כך מורכב הזה. אישית, כמי שמלווה את הפרויקט מתחילתו אני נרגש ביותר. בעיקר להביא בשורה לחברים שכל כך מחכים כבר לקבל מפתח לדירתם ולצמצם את ההוצאות החודשיות שלהם, בטח בתקופה כזו".

נחתמו טפסי 4 ראשונים בשכונת הפרחים. מסירת הדירות לדיירים הראשונים של פרויקט 'דונה בחריש 2' ופרויקט 'הארבעה' תחל בקרוב

שני בניינים של חברת 'דונה' ברחוב יקינטון 12 ורחוב נרקיס 24 קיבלו טופס 4 ראשון בשכונת הפרחים. גם שלושה בניינים מתוך ארבעה בפרויקט 'הארבעה' של חברת נמדר קיבלו את טופס 4 המיוחל.

שכונת הפרחים היא השכונה השלישית שמתאכלסת בחריש והיא מצטרפת לשכונות החורש ושכונות אבני חן בהן מתגוררים כבר למעלה מ-12,000 אלף איש.

רוב השכונה, בה נבנות כ-3,000 יחידות דיור בפרוייקטים השונים, תאוכלס בשנים 2020-2021, אולם מאות משפחות עתידות לאכלס את שכונת הפרחים עוד השנה. עבור התושבים החדשים מכינה המועצה גני ילדים, שעתידים להתחיל לפעול כבר בספטמבר 2019, שנת הלימודים תש"פ. יחד עם זאת, תלמידי בתי הספר היסודי של שכונת הפרחים ילמדו בשנת הלימודים הקרובה בבתי הספר בשכונות החורש ואבני חן. בית ספר יסודי ממלכתי יחל לפעול בשכונת הפרחים רק בשנת תשפ"א. מוסדות ציבור נוספים נמצאים גם הם בעבודות הכנה מתקדמות.

עקיבא לוי, מנהל הפרויקט של חברת דונה, שזכה לקבל את טופס 4 ולהתחיל במסירת הדירות מסכם: "הדייר הראשון צריך להיכנס ביולי ועשינו מאמצים לקדם בצורה משמעותית את הבנייה על מנת להקדים את לוח הזמנים ואת מסירת הדירות".

הפרויקט של דונה בשכונת הפרחים, הכולל 29 בניינים בסך הכל מצטרף לפרויקט רחב הקף של קודם שבנתה החברה בשכונת החורש. בנוסף, בימים אלה בונה חברת דונה פרויקט נוסף בשכונת מעו"ף במסגרת תכנית 'מחיר למשתכן'.

נמדר: עיכוב של שלושה חודשים

הבשורה המשמחת על קבלת טופס 4 בפרויקט הארבעה של חברת נמדר התקבלה לאחר עיכוב של מספר חודשים במסירת הדירות שתוכננה במקור לפברואר 2019. הדיירים שמעו גרסאות שונות על סיבות העיכוב מהקבלן והעירייה גם יחד.

בני נמדר, הבעלים והיזם של פרויקט הארבעה מסביר על הסיבות שגרמו לעיכוב:

"היו לנו מספר בעיות, הגדולה בהן היתה התמודדות מול החברות המונופוליסטיות במשק. בזק עשו לנו את המוות, רק בערב פסח הם חיברו את הבניינים אחרי דין ודברים ארוך מולם. עשינו מאמצים כבירים להמשיך את הפעילות למרות החג כדי לא לעכב את הדיירים והגענו לעבוד במהלך החג כדי לעבור את המשוכה של אישור כיבוי אש".

"התמודדנו עם חופשות פסח, יום העצמאות והרמאדן. התמודדנו עם חורף ארוך וקשה במיוחד וגם עם סגירת אתר הבנייה לשבועיים במהלך חודש אוגוסט, בעקבות מותו של שוהה בלתי חוקי, שנכנס לבניין באישון לילה ונפל בפיר המעלית".

ב-22.5 קיבלתם תעודת גמר מהוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה בחריש אולם בכל זאת לא הורשתם להתקדם עם מסירת הדירות. מדוע?

"היה חוסר טופס אישור כיבוי אש ובשבוע שחלף דאגנו גם לזה. אני שמח שהתלאות מאחורינו ונוכל כעת למסור את הדירות לדיירים".

האם ניתן היה לעשות דברים קצת אחרת?

"חשוב לי להעביר מסר למועצה, שתתחיל לחבק את היזמים והקבלנים ולא תפריע להם בעשייה או תתקע להם מקלות בגלגלים. גם מהדיירים חשוב לי לבקש קצת סבלנות, ולהדגיש שאנחנו רוצים לעשות הכל לטובתם, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים".

דיירים ראשונים בשכונה

ליאור ואתי הרשקו, הורים לשלושה ילדים, הצעירה בהם, רומי בת 6 חודשים, המתינו בקוצר רוח לאישור המיוחל."היינו אמורים לקבל מפתחות כבר לפני שלושה חודשים, וחוזה השכירות שלנו הסתיים, נתקענו בלי פיתרון", הם משתפים.

לחריש הם הגיעו לפני שלוש שנים מכפר יונה והתגוררו עד לאחרונה ברחוב טופז בעיר. ליאור הוא מחסנאי בלהבות חביבה ואילו אתי עדיין בחופשת לידה. "באנו בגלל המחיר,  נשארנו בגלל הקהילה", צוחק ליאור.

איזה פיתרון מצאתם לבעיה הזמנית?

"לשמחתנו, הקבלן איפשר לנו להכניס את החפצים שלנו לדירה והתגוררנו בחודשיים האחרונים בכפר יונה. הנסיעות הן מחיר כבד שנאלצנו לשלם". "אפשרנו לדיירים שנקלעו לבעיה בשל העיכוב במסירת הדירות להכניס חפצים לדירה מלפנים משורת הדין", מאשר בני נמדר.

מדוע בחרתם בשכונת הפרחים?

"חצי שעה לפני פגישה מתוכננת עם עורך דין, עימו היינו אמורים לחתום על הסכם רכישה לדירה אחרת, החלטנו להסתובב פעם נוספת בעיר. נכנסנו, למשרדים של נמדר והצהרנו שאנחנו ממש לפני חתימה על קניית דירה ושאם יש להם דירה להראות לנו – זה חייב לקרות כעת. עמוס כחלון, שעבד אז בחברה, הביא אותנו לפה והשאר הסטוריה. נדלקנו על הדירה, ישר הרגשנו שזה הבית שלנו . ביטלנו את הפגישה עם עורך הדין ובחרנו בבית הזה".

מה אתם מאחלים לתושבי שכונת הפרחים העתידיים?

"רק טוב. שהשכונה תפרח ואנחנו איתה".

השנה החולפת היתה שנת התפתחות משמעותית מאד לחריש. זאת היתה שנת הלימודים הראשונה בעיר, שנת גיבוש הקהילה, חנויות ראשונות נפתחו, שכונת הפרחים החדשה החלה להיבנות, מבני ציבור חדשים נחנכו ועוד. על התפתחות העיר, גיבוש הקהילה ובניית המערכות העירוניות השונות מנצחת המועצה המקומית והעומד בראשה יצחק קשת. נפגשנו גם השנה לראיון החג המסורתי והנה הוא מובא לפניכם.

יצחק, נתחיל במבט לשנה החולפת: מהם בראייתך שלושת התחומים בהם ההתפתחות של חריש היתה הגדולה ביותר השנה?

התחום הראשון והמרכזי הוא תחום החינוך – עשינו השנה מהפכה בתחום החינוך בחריש. זה מתחיל מהמינוי של ראשת האגף החדשה, שלי קרן, ממשיך בשיתופי פעולה שנוצרו עם המכון לחינוך דמוקרטי וד"ר אייל דורון וממש לאחרונה עם הבחירה של משרד החינוך לבצע בחריש פיילוט ראשון מסוגו של המחלקה לפדגוגיה מוטת עתיד. פיילוטים מהסוג הזה מאפשרים ליישם מתודלוגיות חדשות ובאמת לשפר את המערכת, כפי שעשתה ראשת אגף החינוך בתפקידה הקודם כמנהלת בית ספר בעיר רמלה, גם אז בסיוע אגף המו"פ של משרד החינוך.

פתחנו את שנת הלימודים החדשה עם גידול של פי 2.5 בכמות הילדים במוסדות החינוך השונים ביחס לשנה הקודמת. אנחנו מנהלים למעשה מערכת חינוך כפולה מאז שהוספנו את מסגרות יום הלימודים הארוך בעיר. האתגר שהגידול הזה מציב בפנינו כמערכת הוא גדול אבל לתחושתי אנו עומדים בו יפה מאד.

הנושא השני המהותי הוא האיכלוס של העיר – בשנה החולפת עברו מאות רבות של משפחות חדשות לעיר. הגידול בכמות התושבים ניכר מאד באירועים ובמופעים שאנחנו מארגנים פה. לראות את הנוכחות ההולכת וגדלה מאירוע לאירוע ואת הפנים החדשות שמתווספות בכל פעם זה פשוט מחמם את הלב.

אחד הדברים שמאד עוזרים לנו בהקשר של קליטת התושבים החדשים ובניית הקהילה הוא הרצון המאוד גדול של התושבים עצמם להיות מעורבים בעשייה. בשנה החולפת היו כאן אינספור מיזמים של התנדבות שהתושבים לקחו בהם חלק. אפשר לציין לדוגמא את הפרוייקט של שכנות טובה, את מתנדבי המשמר האזרחי, קורס חובשים, הפעילות בגינה הקהילתית, פריסות לחיילים שהתאמנו באזור העיר ועוד. לא מזמן קיימנו ערב הוקרה למתנדבים ומנינו רק במסגרת הערב כ-100 מתנדבים מהקהילה בתחומים שונים. שיעור המתנדבים היום בעיר הוא גבוה מאוד, הרבה מעבר לשיעור הקיים בערים אחרות. הפעילות הזאת תורמת לקליטת התושבים, לגיבוש הקהילה ולתהליך האיכלוס של העיר. אנחנו כמועצה מאד מעודדים זאת ובאופן כללי הנושא הקהילתי מקבל אצלנו דגש חזק. מבחינת תקנים, יש לנו היום עובד קהילתי של המועצה לכל 1,000 תושבים שזה יחס גבוה מאד.

הנושא השלישי הוא ההתפתחות המאוד גדולה שחלה בשנה החולפת בנושא התשתיות העירוניות. זה לא סוד שבהרבה שכונות בארץ היום יש בעיה חמורה של תשתיות שלא מוכנות בזמן שהאיכלוס כבר החל. אנשים שנכנסים לדירות ואין להם אפילו מדרכה למטה. אצלנו המצב הפוך לחלוטין ולא תמיד התושבים מודעים לכמה הוא ייחודי ביחס למקומות אחרים. אצלנו יש כבישים, יש מדרכות, יש גינות ציבוריות, בתי ספר במבני קבע ולא בקראוונים, מעונות יום… העיר ברובה מוכנה. כשנכנסתי לתפקיד הרבה מאד אנשים הזהירו אותי שזאת נקודת התורפה של מקומות חדשים שנבנים – שהתשתיות לא מוכנות בזמן ולכן מראש נתתי דגש גדול מאד לנושא כדי למזער את הבעיה עד כמה שניתן.

בשנה הקרובה נתחיל לשדרג את התשתיות במרחב העירוני לתצורה הסופית שלהם – אבנים משתלבות, שבילי אופניים, נטיעת עצים, ריהוט רחוב, תחנות אוטובוס, שילוט רחוב ועוד… זה תהליך שלא ייגמר בשנה אחת אבל נתחיל אותו בקרוב.

ישנם שני נושאים שבהם התחושה היא של אי עמידה בתחזיות – הראשון הוא תחום המסחר בעיר שעדיין לא התפתח מספיק והשני הוא קצב האיכלוס שבפועל איטי מהתחזיות המקוריות. מהן להערכתך הסיבות לעיכובים בתחומים אלה?

נתחיל בקצב האיכלוס – בעבר הייתי מוטרד מהנושא אבל היום אני ממש לא מוטרד מכך. הסיבה היא שאני רואה שקצב האיכלוס מושפע בצורה ישירה מקצב מסירת הדירות ע"י הקבלנים. בפועל אנחנו רואים שכל בניין שנמסר, כעבור 3-6 חודשים הוא מתאכלס לגמרי וזה קצב איכלוס טבעי לחלוטין. אין בחריש בניינים ריקים ואין כמות גדולה של דירות ריקות. יש היום בחריש שוק שכירות פעיל ובריא ואנחנו רואים גם הרבה תושבים מיישובי הסביבה שבאים לחריש כי רואים בה הזדמנות לשדרג את עצמם. חריש מאפשרת להם שדרוג לדירות חדשות, לאיכות חיים גבוהה במחירי שכירות מאוד אטרקטיביים.

קצב מסירת הדירות בעיר אכן איטי מהמתוכנן, בין השאר בגלל עיכובים שהיו ברוב העמותות הגדולות שכוללות מאות יחידות דיור כל אחת, אבל ברגע שהדירות יימסרו יגיע גם האיכלוס.

לגבי המסחר בעיר, ההחלטה לפתוח עסק היא של בעלי העסקים והתחושה כרגע היא שכמות התושבים, שעדיין לא מספיק גדולה, גורמת לבעלי העסקים להמתין. לא ניתן להכריח את בעלי העסקים לפתוח ואני מאמין שאחרי גל האיכלוס הבא נראה פה פרץ של עסקים חדשים שנפתחים. יש למעלה מ-100 בעלי עסקים שסגרו חוזים בעיר ורבים מהם ממתינים לגידול נוסף בכמות התושבים.

אנחנו מהצד שלנו מנסים לתמוך ככל האפשר. לצערי אין לנו יכולת לתת הקלות בארנונה כי זה תחת המנדט של משרד הפנים וכפוף להגדרות הקבועות בחוק. אנחנו לא גובים ארנונה עד שהעסק מקבל תעודת גמר וזאת ההקלה היחידה שביכולתנו לתת. במקביל אנחנו גם מנסים לעודד את התושבים לרכוש מהעסקים המקומיים וגם כמועצה יש בכוונתנו להעביר חוק לעידוד עסקים מקומיים. המשמעות של החוק היא שבמרכזים שלנו ובפעילות הרכש שלנו, עד סטיית מחיר של 5% תינתן עדיפות לעסקים וספקים מקומיים.

איזה עוד נושאים מרכזיים עומדים על הפרק לשנה הקרובה?

נושא מרכזי שנמצא בטיפול ונמשיך לטפל בו במהלך השנה הקרובה הוא הרחבת גבולות העיר. הגשנו בקשה להרחבת שטח העיר מכ-5,000 דונם לכ-18,000 דונם, שיכללו בין השאר גם שטחי תעסוקה ותעשייה. מאוד חשוב לנו שיוקצה שטח לתעשייה כדי שהעיר תוכל להחזיק את עצמה כלכלית.

נושא נוסף הוא התחבורה – זה משהו שדיברנו עליו גם בישיבת העבודה עם ראש הממשלה במסגרת הביקור שלו כאן בתחילת החודש, בפתיחת שנת הלימודים. סקרתי בפניו את כל האתגרים של חריש והוא עמד על כך שהמפתח להתמודדות מול הבעיות השונות והאתגרים הוא בתחבורה. אם פתרונות התחבורה בעיר יהיו טובים אז גם בנושאים אחרים הכל יהיה פשוט יותר. "בזה אני עומד לעזור לך" הוא אמר. מבחינתנו שני נושאים מרכזיים לטיפול הם החיבור לכביש 6 ושינוי התכנון של מיקום תחנת הרכבת כך שתהיה צמודה לכביש 6 וממש בתוך העיר.

בנוסף, אנו פועלים לתגבור קווי האוטובוס בעיר. בקרוב יתחיל לפעול קו אוטובוס לאזור חיפה שיעבור דרך פארק התעשיה ביקנעם. אנחנו עובדים גם על קו לאזור המרכז ואני מקווה שגם הוא יתחיל לפעול במהלך השנה.

עוד תחום שנטפל בו השנה הוא הנראות של העיר. דיברתי כבר על תחילת המעבר לתצורה הסופית של המדרכות, ריהוט הרחוב וכו' ובנוסף נשפר את הנראות של הכיכרות, של הכניסה לעיר, נבנה את הטיילת על דרך ארץ במרכז השדרה.

אילו מבני ציבור צפויים להתווסף לעיר בתקופה הקרובה?

לקראת סוף השנה אני מאמין שנוכל לחנוך את המתנ"ס החדש, תחל גם הבנייה של כמה מגרשי ספורט גדולים וכן של אולם ספורט בשטח של כ-1,000 מ"ר בסמוך לשמיניית הגנים ברחוב טופז. בנוסף ימסרו עוד מספר בתי כנסת בעיר בנוסף לראשון שנחנך בשבוע שעבר. כמו-כן ייפתחו עוד בתי ספר וגני ילדים.

בחודשים הקרובים ייפתח מרכז קהילה בסמוך למועצה שיכלול מרחב עבודה שיתופי, מרכז יום לגיל הזהב, פאב ואולי גם חדר כושר.

מה המסר שלך לתושבים לקראת השנה החדשה?

אנחנו ממשיכים בעשייה, בבניית העיר, בגיבוש הקהילה. אני קורא לתושבים להמשיך לקחת חלק פעיל ולהיות מעורבים כפי שהם כיום. אני לא מעריך שהפריצה הגדולה באמת של העיר תתרחש בשנה הקרובה אבל היא בהחלט תתרחש בקרוב, אולי בשנה שלאחר מכן. כשתבוא הפריצה הזאת של חריש קדימה היא באמת תהיה משמעותית ותביא אותנו למקום חדש וטוב מאוד. בינתיים אנחנו נדרשים להמשיך בעשייה בכל המישורים כדי לממש את הפוטנציאל הגדול של חריש וכך נעשה.

חריש תהיה עיר נהדרת, אני אומר את זה באחריות כי אני מכיר את התוכניות ויודע בדיוק לאן אנחנו הולכים. לא הכל בנוי עדיין ובתהליך הקמה יש תמיד קשיים, אבל לתושבים היום ובעתיד אני אומר – אל תדאגו, יהיה פה הכל מהכל וחריש תהיה אחת הערים היפות והטובות בארץ.

האיכלוס של חריש החדשה החל בדיוק לפני שנה עם המעבר של המשפחה הראשונה לעיר, במאי 2016. מאז, הרבה השתנה בחריש – הבנייה המאסיבית ופיתוח התשתיות נמשכו והתוצאות ניכרות לעין, אך השינוי המשמעותי שחל הוא למעשה בתחילת הקמתה של הקהילה

היום, לאחר שלמעלה מ-500 משפחות חדשות כבר עברו להתגורר בחריש, ניתן בהחלט לומר שאחת מנקודות העוצמה שמהן תשאב חריש את כוחה גם בעתיד, היא האוכלוסיה הייחודית והחזקה. גיבוש הקהילה בחריש החל באופן יוצא דופן במרחב הוירטואלי, עוד לפני שעברו המשפחות הראשונות, ועל כך כבר הרחבנו בעבר. עוד סייעו מפגשי דיירים שהקפידה המועצה המקומית לערוך לקראת כל איכלוס של פרוייקט בנייה בעיר. ולבסוף, תרמה כמובן לגיבוש גם הסיטואציה עצמה, של המעבר החלוצי לעיר חדשה – ההתמודדות המשותפת עם הסתגלות לסביבה חדשה ועם הקשיים הטבעיים הנובעים מהיותה של חריש עיר בהקמה. התושבים החדשים הם היום השגרירים ו”המשווקים” הכי טובים של חריש ורמת המעורבות של כולם בנעשה בכל תחום היא גבוהה מאד.

חריש צפויה להכפיל את עצמה

בשנה החולפת התאכלסה העיר באופן יחסית הדרגתי, אך כעת לקראת הקיץ צפוי לראשונה גל איכלוס גדול, בבת אחת, שלמעשה יכפיל את אוכלוסיית העיר. בשבועות האחרונים אנו עדים לרמת עניין גדלה והולכת בדירות בחריש וההערכות כרגע מדברות על עוד כ 600-800 משפחות חדשות שיעברו לעיר בקיץ. רבות מהמשפחות שצפויות לעבור בגל הקרוב הן של רוכשי דירות בפרוייקטים השונים שבניית דירתם טרם הסתיימה והן יעברו לגור בעיר בשכירות בשלב ראשון על מנת שלא לפספס את תחילת שנת הלימודים. מחירי השכירות האטקרטיביים בעיר הם בהחלט פקטור מכריע בהחלטה זו.

פתיחת "ציר המסחר" היא המפתח לקליטה

במסגרת ההיערכות לקליטת התושבים החדשים נעשים מאמצים גדולים מצד כל הגורמים בעיר בתחומים שונים. הצעד הראשון והמשמעותי ביותר הוא פתיחת “ציר המסחר” של חריש – שדרת דרך ארץ לתנועת רכבים. המועצה המקומית מפעילה בחודשים האחרונים לחץ גדול להאיץ את עבודות הפיתוח וגידור אתרי הבנייה הסמוכים על מנת לאפשר את הפתיחה. המאמצים התגברו בעיקר בשבועות האחרונים, מתוך כוונה לפתוח את השדרה עד סוף אפריל.

בתחילת החודש דיווחנו על פתיחתו של סניף קופת חולים כללית החדש, בשדרה המרכזית ובשבוע הבא מתוכננת פתיחתו של סניף קופת חולים מכבי בצמוד לסניף של הכללית. החנות הראשונה על השדרה כבר נפתחה ובקרוב צפויות להיפתח חנויות נוספות וכן הסופרמרקט הראשון.

פתיחת השדרה המרכזית לתנועת רכבים תהווה יריית הפתיחה להקמתם של עסקים בעיר לצד שירותי הבריאות הבסיסיים ושירותים נוספים שצפויים לקדם מאד את תחום המסחר בחריש ולתמוך את גידול האוכלוסיה המהיר.

שדרוג והרחבת דרכי הגישה

עוד בגזרת התשתיות, אנו צפויים לראות את שדרות גמלא המשודרגות והמשופצות נפתחות שוב לתנועה לפני הקיץ. השדרה המחודשת שמחברת בין אזור המועצה לשדרת דרך ארץ תמשיך להוות גם היא ציר מרכזי בחיי היום-יום של תושבי העיר.

בתחום התחבורתי, נמשכות עבודות שדרוג צירי הכניסה והיציאה מהעיר. השדרוג של כביש הגישה הקיים כבר לקראת סיום, כולל שדרוג הכיכרות והכניסה המזרחית לעיר. במקביל, נמשכות עבודות הפיתוח של כביש 611 החדש שמתוכנן על התוואי שמדרום לעיר וישמש כציר כניסה ויציאה נוסף.

המועצה המקומית נערכת גם היא לקליטת התושבים, הן בהכנות הנדרשות במרכז הקליטה והן בייזום פעילויות והרצאות לתושבים החדשים כהכנה לקראת המעבר. מוסדות החינוך כבר ערוכים ומוכנים, ממעונות יום ועד בתי ספר יסודיים, בעיקר הודות להכנות הקדחתניות שנערכו לקראת פתיחת השנה הנוכחית, בספטמבר האחרון.

התחושה היום בחריש, היא עדיין יותר של יישוב קהילתי מאשר של עיר. גל האיכלוס של הקיץ ופתיחת ציר המסחר יקדמו את חריש עוד צעד לקראת הפיכתה לעיר של ממש. הדרך עדיין ארוכה אך כבר היום ברור שזוהי דרך טובה.

כבר תקופה שלא כתבתי כאן… הרבה עומס של עבודה, ונסיעות, כי עם המעבר הכל הפך להיות רחוק. אבל אולי גם תחושה של אילמות, של קושי לדברר חוויה כל כך מורכבת, שיש לה רבדים שונים בתוך הנפש

עברנו לחריש באיסרו חג סוכות, ומאז אנחנו כאן, מנסים לעכל את המעבר, את התחושות, ואת ההשלכות שלו לחיים שלנו. ועכשיו משהו התפנה לי. גם זמן, אבל אולי גם סוף סוף קצת מרחב בתוכי לחשוב ולהתבונן פנימה. לחשוב ולתאר את החוויות שלי, על מעבר, ועל שינויים ועל חריש.

כל מעבר מביא איתו זרות.

מהי זרות? איך מרגישים כשזרים? אני יכולה רק לכתוב איך זה כשאצלי… ואיך נוצרת שייכות, תחושה שאני חלק ממשהו.

המעבר הראשון שלנו כמשפחה היה לפני שמונה שנים, ועזבנו מקום שהיינו קשורים אליו בעבותות של אהבה. אחרי שכל הארגזים הועמסו על המשאית, נכנסנו אנחנו לאוטו שלנו, זוג עם שלושה ילדים. לאט לאט חצינו את רחובות הישוב, והעיניים נפרדות בדמעות מגן השעשועים, בית הכנסת, הדשא הגדול עם הנוף לוואדי. כשהאוטו עבר ליד גן השעשועים, באותו יום של אחר הצהריים קיצי, ראיתי את הגן המלא בחברינו, ובתוכי הבנתי שאנחנו כבר לא חלק מן המציאות הזו.

למחרת התעוררנו בעיר אחרת. אין שכנה בבית ממול שאפשר לשתות איתה קפה, ולדבר שיחות נפש כשהילדים משחקים לצידנו, אין פינת חמד לברוח אליה כשבבית צפוף וצר. תחושה של ריקנות ושל בדידות.

ומתחיל אז התהליך של השתייכות. לקחת את ביתי ביום הראשון של כיתה א' ולסמוך על הכוחות שלה למצוא את מקומה, ולאט לאט לראות אותה רוכשת חברים, למצוא את המכולת המועדפת עלי ואת הקצב שנראה לי, להתחיל לפטפט עם אימהות ליד הגן, וליצור קשרים שמרגישים בהתחלה מעושים ולא טבעיים. לא להתבייש לדפוק אצל השכנים ממול, ולהתחיל לעשות טיולים רגליים כדי למצוא פינות יפות, אולי גינה קטנה או נוף נוגע, ולהרגיש שהן הופכות להיות הפינות שלי.

בשבילי זרות היא עוורון זמני, כמו להיות בחדר חשוך עד שהאישונים מתרחבים ומתחילים לראות פרטים, או עד שעולה האור והחיים מתמלאים שוב צבע. כל מעבר מביא איתו חוויה כזאת מחדש, להתחיל לקשור את עצמי בחבלים בלתי נראים לאנשים, למקומות, לנוף. וכל מה שכתבתי כאן הוא חוויה שחזרה על עצמה בחיי יותר מפעם אחת, אולי הפעם זו תהיה הפעם האחרונה?

וחריש? חריש עוד מרגישה זרה לעצמה, כך אני מרגישה. האנשים והנוף משתנים כל הזמן, הבניינים עוד עירומים מצמחיה ועוד אין מספיק תחושה של מקום.

אני עוד הולכת כאן בחוסר נוחות, מחכה, מחפשת. לפעמים גם שואלת עת עצמי אם אצליח לחיות כאן, במקום שמביא איתו תחושת זרות כזו. אני מנסה לנשום אל תוך השינוי הזה, וממש כמו הריון ולידה, זה שעברתי את זה פעם אחת לא מקצר את האורך והקשיים של הפעם הזאת.

לא משנה מאיזה כיוון מגיעים לחריש, הדרך תעבור באזורים כפריים וירוקים והתחושה, עם קצת דמיון, היא שתיכף נגיע ליקב, צימר או לתחילת מסלול רגלי באיזה נחל. כשכבר ממש מתקרבים מתקבלים שני רמזים עבים לכך שצפוי לנו משהו קצת שונה. הרמז הראשון הוא המשאיות – החל מצומת חריש אפשר לסמוך בדרך כלל על ליווי צמוד של משאית אחת לפחות בדרך למעלה, אל הגבעה. חריש היא היום ככל הנראה אתר הבנייה למגורים הגדול בישראל וכמות הכלים והרכבים הכבדים שמסתובבת כאן לא משאירה הרבה מקום לספק שאנחנו בכיוון הנכון. הרמז השני מגיע בערך אחרי דקת נסיעה במעלה הגבעה, כשמגיעים לגשר ומתחתיו “נהר”. אולי הנהר הכי גועש במדינה – נהר כביש 6. חמש דקות נסיעה מחריש וניתן לשוט עליו צפונה עד יקנעם או דרומה לגוש דן ואפילו עד בית קמה.

את המשך הדרך עד הכיכר הראשונה מעטרים שלטים גדולים על עמודים שמכוונים חצים כמעט לכל כיוון אפשרי כדי למשוך אותך להתרשם מפרוייקטי המגורים השונים שפזורים ברחבי העיר.

מגיעים לכיכר הראשונה ופונים ימינה. באופן קצת מפתיע הכניסה לעיר מתחילה בירידה, ומימין מספרים שלטים נוספים על “מתחם הקניות הגדול של חריש” שעומד לקום בדיוק כאן.

הצצה מעבר לגדר מלמדת שהעבודות להקמת מרכז הקניות כבר החלו. השטח יושר ובוצע קידוח כלונסאות.

האיכלוס של חריש החל לפני מספר חודשים ונכון להיום עדיין אין בה מרכזי מסחר וחנויות, פרט למכולת אחת קטנה. את הבעיה הזאת תפתור שדרת “דרך ארץ” שלמעשה אנחנו כרגע נמצאים בתחילתה. מייד אחרי הכיכר הקרובה, מתעקלים עם הכביש שמאלה והנה, בדיוק כאן יפעם ליבה השוקק של העיר, שמתוכנן בצורה של שדרה רחבה מאד.

לאורך השדרה נבנים פרוייקטים המשלבים קומת מסחר במפלס הרחוב ומעליה מגדלי מגורים רבים, עם מרפסות. חריש ממוקמת על גבעות ובמרחק סביר מקו החוף כך שמזג האוויר כאן נפלא, גם בקיץ. ממש ניתן לדמיין מכאן, את השדרה שוקקת חיים בשעות ערב קיצי בעוד שנה-שנתיים, עם חנויות פתוחות ומדרכות רחבות ושבילי אופניים ואת המרפסות מלמעלה מלאות אנשים.

בהמשך השדרה אנחנו פונים שמאלה וצפונה, ברחוב ספיר, ונכנסים לשכונת “אבני חן” שיושבת על הגבעה הצפונית של העיר. משמאלנו שטח נוסף שעתיד לקום עליו קניון, גם הוא של קבוצת חנן מור שלמעשה מקימה את שלושת הקניונים המתוכננים בעיר, לאורך השדרה המרכזית.

במעלה הרחוב – עשרות בניינים במצב שלד, השייכים לעמותת “נאות חריש”. בניגוד לרעשי הבנייה שבוקעים מסביב משאר הפרוייקטים, בפרוייקט הזה כרגע דממה, אין כאן פועלים עקב הקריסה של הקבלן – אורתם מליבו. העמותה ממתינה להכרעה בנוגע לזהות הקבלן שימשיך את הבנייה והתקווה היא שזה יקרה במהרה והבנייה תמשך.

ממשיכים לטפס במעלה רחוב ספיר ומגיעים לכיכר שממנה ואילך ניתן כבר לזהות סימני חיים.

לפנינו פרוייקט של חברת מגידו, שהוא הפרוייקט הראשון שקיבל טופס 4, בחודש אפריל השנה, וכבר אוכלס ברובו. בצמוד למתחם הפרוייקט נחנך לא מזמן גן ציבורי חדש, אחד מיני רבים שמתוכננים ברחבי העיר. השמועות אומרות שבשעות הערב מקיימות כאן קבוצות תושבים אימוני כושר ו-TRX.

ממול למתחם של מגידו עומד בנוי בית כנסת חדש שעתיד לשרת את תושבי השכונה. מבחוץ הוא נראה מוכן, שלטים קטנים שתלויים על הדלת אומרים שהפתיחה עוד מעט…

במבט אל מרפסות הדירות ניתן לזהות לא מעט שלטי “להשכרה”. מחירי השכירות בשלב זה נמוכים ומלאי הדירות הפנויות בעיר עדיין יחסית גדול.

פרוייקט נוסף שכבר אוכלס הוא הפרוייקט הראשון של חברת י.ח. דמרי, הבונה בחריש עוד שני פרוייקטים נוספים. במרכז המתחם של דמרי נבנה גן ציבורי נוסף שצפוי להיפתח בקרוב והוא רחב ידיים ומרשים.

מבט אל האדמה באזור הצמחייה חושף את העובדה שבחריש נעשתה חשיבה מקיפה על גינון עירוני ירוק ומקיים. במקום לגרף את האדמה ולחשוף אותה לשמש, פיזרו כאן גזרי עצים כחיפוי אורגני לקרקע שמשפר את לחות ורטיבות האדמה, חוסך במים ומפחית נביטת צמחי בר.

ממשיכים הלאה על רחוב טורקיז ומגיעים לשלד בבנייה של מרכז מסחרי קטן, שהוא הראשון שמוקם מתוך מספר לא קטן של מרכזים מסחריים שכונתיים שמתוכננים ברחבי חריש. מדובר לרוב על מרכז מסחרי הכולל מספר חנויות, במטרה לתת מענה לצרכים המיידיים של תושבי השכונה, במרחק הליכה מהבית. בעלי החנויות כאן צפויים לשרת הרבה לקוחות בטרנינג…

דיירי הפרוייקט של דמרי שרוצים לחצות את השדרה המרכזית שנמצאת בבנייה, חייבים להכניס קצת חול לנעליים כדי לעבור מכאן לשכונה הדרומית של חריש, שהיא עבורנו התחנה הבאה. לפני שנמשיך, מבט אל האזור שמולנו, על השדרה המרכזית, שצפוי להיות מאד מרכזי וניתן להבחין בשלטים התלויים כבר לאורך השדרה ומבשרים על פתיחתם הצפוייה של סניפי קופות החולים השונות, בדיוק כאן.

חזרנו לרכב ונוסעים חזרה למרכז השדרה כדי לחצות דרומה לאורך רחוב תמר, לעבר הגבעה הדרומית של העיר, שכונת “החורש”. השלטים משני הצדדים של הרחוב לא מותירים מקום לספק – הגענו לממלכת “דונה”. חברת דונה היא אחת היזמיות הבולטות בחריש, עם למעלה מ-1,500 יח”ד שצפויות להיבנות בעיר על ידה. הפרוייקט הראשון שלפנינו ממוקם על חלקה הגבוה של הגבעה הדרומית וכולל למעלה מ-600 יחידות דיור. רוכשי הדירות של דונה ידועים בעיר גם כאחת מקבוצות התושבים היותר חזקות ומגובשות.

בכיכר הבאה נפגשים עם רחוב “גפן” – שם יחסית צנוע לאחד הרחובות הארוכים בחריש, שני באורכו רק לשדרה המרכזית. רחוב הגפן חוצה את חריש מצפון לדרום, על אף היותו רחוב צר יחסית ומתפתל.

במבט שמאלה מהכיכר ניתן לזהות את מתחם מרכז השירות לתושב, המועצה המקומית והוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה. אזור זה הוא “החמ”ל של חריש”, כאן מתכננים ומנהלים את הקמתה של העיר ואת קליטת התושבים.

מבנה המועצה עובר שיפוץ והרחבה והוא עתיד לשמש את עובדי המועצה בשנים הקרובות, עד להקמתו המתוכננת של בניין עירייה חדש בשכונת המע”ר. בינתיים המשרדים השונים ממוקמים במספר מתחמים יחסית קטנים ואם יושבים כאן קצת בחוץ על אחד הספסלים, ניתן לראות את עובדי המועצה מתרוצצים הלוך-חזור בין פגישות וישיבות. המשימה של עובדי המועצה בראשות יצחק קשת היא לנהל בחריש את הקמתה של עיר שלמה מאפס ואין שאלה עד כמה המשימה הזאת היא גם מורכבת וקשה וגם חשובה.

המסירות של העובדים מחלחלת מלמעלה למטה, כולם רתומים למשימה של הקמת עיר חדשה. המראה של עובד הניקיון שלא מוותר על ניקיון הכביש מול כמות אינסופית של חול ואבק בהחלט נחקקה בזכרון.

קיבלנו הצצה חלקית ביותר אך מעניינת מאד למה שקורה עכשיו בחריש וזוהי רק ההתחלה. לפי מפת העיר המלאה הבנייה כאן צפוייה להימשך עוד תקופה ארוכה והרבה דברים טובים עוד צפויים לצמוח על האדמה הזאת. שווה להמשיך לעקוב…

"היום בערב, כשנכנסתי עם האוטו לחריש, ראיתי איך האור מתפשט בחלונות, לאט לאט מאיר את העיר…"

אחרי צהריים בבית, הילדים משועממים ועצובים. כבר ביום הראשון הם שאלו אם יש ספריה בחריש, והתברר שעדיין לא… קשה להם להאמין שניתן לגור במקום שאין בו ספריה. ואז נקודה של אור, אנחנו נוסעים לספריה של מועצה איזורית מנשה, ועושים מנוי. הילדים לוקחים ספרים כאילו תיכף מתחיל המבול ואנחנו צריכים להיכנס לתיבה.

בית הספר לא רחוק בקו אווירי, אבל צריך לעשות סיבוב גדול, כי הכל חסום. כך עושה כל בוקר ביתנו הגדולה שצריכה לעלות על ההסעה שלה לבית ספר. ואחותה הקטנה רוצה ליסוע לשם באופניים, אבל מסוכן ככה, עם כל אתרי הבניה בדרך.

בתנועת הנוער בני עקיבא, זה חודש אירגון עכשיו, חודש של פעילות מאוד אינטנסיבית בסניף, אך כאן אין סניף, והילדים מפספסים את החודש הזה השנה, אולי בשנה הבאה כבר יהיה סניף… אבל השנים הללו לא חוזרות, ורק פעם בחיים אפשר להיות בשבט מעפילים, או ניצנים.

בבית הקודם שלנו, שהיה בכפר נוער, הקטנצ'יק כבר ידע לפתוח דלת ולצאת, וכאן יש כבישים, וזאת המציאות היותר נורמלית, אבל צריך להתרגל לחיים שיש בהם פחות מרחב.

לגור בחריש היום מרגיש קצת כמו לגור בעיר שהיא גם קצת חור, אין עדיין שירותים מפותחים, צריך לצאת בשביל הכל, קופת חולים, עבודה, קניות. וגם בשביל איוורור ובילוי.

באנו לכאן, כי אחרי שהחלטנו לקנות את הדירה רק כדי לקנות, לאט לאט התחלנו להתלהב מהרעיון של להיות חלק מבנייתה של עיר חדשה, הסתכלנו מהחלון בסלון שלנו, והרגשנו שאנחנו רוצים שזה יהיה הנוף שלנו כל בוקר, ואנחנו עדיין רוצים.

זה תהליך מאתגר, ולא תמיד קל לראות את הילדים שלנו משלמים מחירים עבור הבחירות שלנו. רוב האנשים שפגשנו עד עכשיו הם זוגות צעירים יחסית, עם ילדים קטנים, אך הגדולה שלנו היא בת 13. בשבת הלכנו לבית כנסת, והתפללתי שאולי תהיה שם מישהי פלוס מינוס בגיל שלה, אך היא עמדה איתי, מקשיבה לשיחות המבוגרים שלי, לא מוצאת אף אחת שתתאים לשיחה של בנות 13.

וגם אנחנו, המבוגרים, זקוקים לשכן טוב שאפשר לשתות איתו קפה, או בירה, לצחוק או לבכות על מה שהיה השבוע. וזה קורה, אבל לאט לאט. בשבת כבר מצאנו את עצמנו מפטפטים עם שכנים, צועדים יחד בדרך מהגן בסוף היום.

באחרי צהריים אחד, ביתי צועקת משהו מהמרפסת לחברה שבדיוק יצאה מהבית שלנו, והבן חוזר עם חולצה מלוכלכת ממשחק כדורגל.

כמעט חודש עבר, והחיים כעת הם בליל של תחושות עקירה וזרות, עם תחושות של שמחה על המעבר, על האפשרות להיות חלק מכל זה. אדם הוא יצור מורכב, ולוקח זמן עד שהוא מכה שורש במקום חדש. ציפייה של חודשים ארוכים לא הופכת את המציאות לפשוטה יותר כאשר היא מתממשת, אך היא יכולה להחזיר אותי אל הנקודה הפנימית מתוכה החלטתי לבוא, מתוכה החלטתי להשתקע כאן, להיות חלק מהאתגר הזה. אני זוכרת איך נסעתי כאן לפני כמה חודשים, ונדהמתי למראה עיר שכולה בניינים על בניינים שנבנים, כולם ריקים. אבל היום בערב, כשנכנסתי עם האוטו לחריש, ראיתי איך האור מתפשט בחלונות, לאט לאט מאיר את העיר.

השר גלעד ארדן בכנס בחירות בחריש: "אני רואה את חריש הופכת להיות עיר מרכזית כאן באזור כפי שצמחה מודיעין והפכה לעיר מרכזית בישראל".