יום התחבורה הציבורית: האם אפשר להסתדר בחריש בלי רכב?
לעבוד מחוץ לעיר, לקפוץ לקניות בסופר, לקחת את הילדים לחוג במתנ"ס ולהסתדר בלי מכונית. חן רזניק-מורן ניסתה להשאיר את הרכב בחניה ולהסתמך אך ורק על התחבורה הציבורית בעיר
היום, ה-18 בספטמבר, הוא היום הבינלאומי לתחבורה ציבורית. בעוד שלושה ימים ייחגג בעולם גם יום חופשי ממכוניות.
נדמה ששני ימים אלו מציגים מציאות רחוקה מאוד מהמתרחש בחריש, העיר החדשה ביותר במדינת ישראל, שתוכננה במקור כעיר מעודדת הליכתיות, אולם מתמודדת עם תחבורה ציבורית שמספקת מענים חלקיים וגורמת למשפחות להחזיק גם שתי מכוניות, ולהתמודד עם פקקים מדי בוקר וערב.
מה מצב התחבורה הציבורית בעיר בימים אלה, ומה נדרש כדי שחלקנו לפחות, יוכל לוותר על הרכב האישי?
07:45 – בדרך לבית הספר
אחד הפתרונות הברורים הוא תגבור ההליכתיות בעיר. בית הספר של ילדיי, "ממלכתי בצוותא", נמצא במרחק הליכה קצרה מהבית. בשעות מסוימות יש אפילו צל חלקי שמטילים הבניינים הסמוכים על מסלול ההליכה. אבל לא כולם ברי מזל כמונו. המתגוררים בקצה השכונה או תלמידים שמתגוררים במעו"ף, נאלצים ללכת מרחק רב ללא צל כמעט.
חריש כבר בת 7 אבל אין עדיין מספיק הצללה וקירוי בשטחים הציבוריים בעיר, יעברו עוד מספר שנים עד שנוכל ליהנות מצל העצים שניטעו. עד אז, ההליכה ברחבי העיר היא לא פתרון נוח.
מבוגרים ובני נוער רבים בוחרים להתנייד באמצעות קורקינט או אופניים, אבל שם התמונה לא ורודה יותר: מתלונות על שבילי אופניים שלא מתוחזקים כראוי ומסתיימים במכשולים, ועד כישלון המכרז להפעלת שירותי השכרת קורקינטים חשמליים, גם משם לא מגיעה הישועה.
אם בכוונת הרשויות לעודד הליכה או רכיבה בעיר – עליהן לעשות יותר.
8:00 – נסיעה לעבודה
האם התחבורה הציבורית מעניקה אלטרנטיבה ראויה? על פי נתוני עיריית חריש כ-70% מתושבי חריש עובדים מחוץ לעיר ומתמודדים מדי יום עם תלאות התחבורה הציבורית או הפקקים המייגעים בכבישים.
על פי נתוני הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, בכל בוקר נוסעים כ-1,000 נוסעים בקווי האוטובוס השונים אל מחוץ לחריש, וחוזרים אחר הצוהריים.
שאר כוח העבודה של חריש, המוערך בעשרות אלפי עובדים, נוסע ברכבים פרטיים. על פי הערכות מהנדסי התנועה של חברת נתיבי ישראל נפח התנועה במחלף מג"ב בשעות השיא הוא כ-40 אלף מכוניות ליום. אין פלא שהיציאה היחידה מהעיר עמוסה מדי בוקר ומדי סוף יום.
האם מיעוט הנוסעים באוטובוסים מעיד על צורך נמוך בתחבורה ציבורית, או שמא התייעלות מערך התחבורה הציבורית תוביל להפחתת מכוניות בכביש?
אני עובדת לרוב בבית, אבל מדי פעם אני נוסעת לקיסריה באמצעות קו 160 – קו אוטובוס ישיר שמתחיל במעו"ף, עובר בדרך ארץ ועוצר בסמוך לאזור התעשייה של קיסריה. החוויה שלי מקו זה היא חיובית: נסיעה מהירה באוטובוס שאינו עמוס.
לעומתי, שון, בן 22 שמתגורר בחריש בחמש השנים האחרונות, עובד במוקד שירות לקוחות בחדרה ונוסע מדי יום באוטובוס 60 מבצוותא עד למקום עבודתו. הנסיעה אורכת כשעה ואם יש פקקים – אף יותר. "אם היה אוטובוס ישיר לחדרה שהיה מקצר את כל העצירות בכביש המהיר," אומר שון, "זה היה יכול לעזור מאוד לאנשים כמוני".
שון מעיד כי גם מהימנות התחב"צ אינה גבוהה: "קרה לי כבר כמה פעמים שהאוטובוס לא הגיע בבוקר, ונאלצתי לחכות לאוטובוס הבא ולאחר לעבודה. קשה לסמוך על לוח הזמנים באפליקציות השונות".
16:00 – סידורים וחוגים
מלבד נסיעה לעבודה ולמוסדות הלימוד, מערך התחבורה הציבורית אמור לתת מענה גם בתוך העיר. אני משתמשת בקווים הבינעירוניים (60/71) כדי לקפוץ לקניון בכניסה לעיר או לחוגים עם הילדים במתנ"ס בשוהם.
לאחרונה התבשרנו על פיצול הקו הפנימי היחיד בעיר – קו 22 – לשני קווים: קו 20 עובר בשכונות המזרחיות של חריש (מעו"ף, הפרחים ובצוותא), וקו 22 החדש עובר בשכונות המערביות (החורש ואבני חן). על פי פרסומי העירייה, המהלך אמור להקל על התושבים ולהוביל להתייעלות הנסיעות בתוך העיר, ככל הנראה כדי להביא אותם במהירות למסוף האוטובוסים החדש במערב העיר. תושבים רבים התלוננו שהפיצול מסרבל את ההתניידות בחריש, כיוון שמי שרוצה להגיע מקצה אחד של העיר לקצה השני צריך להחליף שני אוטובוסים. גם אני, כתושבת בצוותא, לא יכולה להשתמש בקו החדש כדי להגיע ישירות למתנ"ס.
בנוסף, אחד מקהלי היעד העיקריים של האוטובוסים הם בני נוער, האם מערך האוטובוסים בחריש נותן מענה לצורכיהם? תושבים שהגיבו בפייסבוק לשינוי של הקו הפנימי הלינו על כך שעקב השינוי כל הגעה למוסדות המיועדים לנוער בשכונות האלה, כמו המבנים של תנועות הנוער ובתי הספר הוותיקים והחדשים שעדיין נבנים, יצריכו נסיעה בשני אוטובוסים או הליכה ארוכה עד לתחנת האוטובוס, וכך יסרבלו את ההתניידות שעד כה הייתה סבירה.
70-60 נוסעים שעולים בבת אחת
א', נהג קו 20 החדש נוהג בקו הפנימי בחריש כבר כמעט שנתיים וגם הוא מודע לתסכול הנוסעים בעקבות השינוי שחל: "קשה לאנשים עם השינוי, קשה להם להחליף שני אוטובוסים כדי להגיע משכונה אחת לשכונה אחרת. צריך קו נוסף שיחבר בין השכונות האלה".
מהן השעות הכי עמוסות באוטובוס?
"שעות פתיחת הגנים ובתי הספר בבוקר, וגם שעות הצוהריים – סביבות שתיים, שתיים וחצי. לפעמים באותו מסלול עולים שישים או שבעים אנשים וילדים, אולי צריך לתגבר בשעות האלה באוטובוסים נוספים. צריך גם לאסור על כניסת משאיות לרחובות של מוסדות החינוך בשעות האלה, זה יוצר הרבה עומס וקושי לעבור".
מגמת שיפור בתחב"צ
אלון אמיר-שפר, תושב חריש בשלוש השנים האחרונות הוא מפעילי קבוצת "נחלצים מהפקקים", שעוסקת בקידום תחבורה ציבורית בעיר. הוא גם משתמש קבוע בתחבורה הציבורית, וכמדריך טיולים הוא נוסע באוטובוס אל מחוץ לעיר פעמיים-שלוש בשבוע, בכל פעם ליעד אחר.
"הדבר הכי טוב בתחב"צ בחריש זה שהיא מחוברת לתחבורה הציבורית הכללית. רוב האוטובוסים נוסעים באופן ישיר לתחנות הרכבת הקרובות, שמאפשרות הגעה נוחה למקומות שונים בארץ", מסביר אמיר-שפר.
ומה פחות טוב?
"הבעיה הכי גדולה היא המסלולים של הקווים שלא מתוכננים כראוי. למשל, ליד הבית שלי אין תחנת אוטובוס, אני צריך ללכת דקות ארוכות עד לתחנה הקרובה, אבל אז האוטובוס עושה סיבובים ברחבי העיר עד ליציאתו החוצה. עדיף לי ללכת כמה דקות נוספות ולחכות בתחנה ליד היציאה מהעיר, אבל גם אז – קשה לסמוך על השעות שלו. האוטובוס מאחר לעיתים קרובות, ולפעמים אפילו מקדים, כך שאין דרך לדעת מתי באמת יגיע האוטובוס ולכן צריך תמיד להקדים את ההגעה לתחנה. חוץ מזה, הקו הפנימי הוא ארוך ומסורבל ולוקח הרבה זמן להגיע מנקודה לנקודה".
אז מה אתה מציע לעשות?
"בעיניי הדבר הכי חשוב הוא שכל הקווים הבין עירוניים יהיו קווים ישירים, שייצאו ממסוף האוטובוסים במעו"ף ויעברו בדרך ארץ עד ליציאה מהעיר – או אפילו ייסעו ישירות דרך הכביש העוקף מבלי לעבור במרכז העיר. בתוך העיר צריכים לפעול הרבה קווים פנימיים, אולי אפילו מיניבוסים, שיביאו אנשים מהשכונות אל המסוף. רצוי שהקווים יהיו גמישים ולא קבועים, ואז יבוטלו נסיעות מיותרות ואפשר יהיה להגדיל את תדירות הנסיעות, וגם למנוע נסיעה של אוטובוסים בתוך הרחובות הצרים.
"בנוסף, חשוב גם להוסיף מעברים רגליים בין רחובות, כדי שלא נצטרך לעשות עיקוף גדול מאוד כדי להגיע לתחנה".
שפר-אמיר לא מתרגש מהפיצול של קו 22, לדעתו מדובר בצעד הכרחי אך הוא נעשה לתפישתו, בצורה לא נכונה. "אם כבר לחבר שכונות, אז הייתי מחבר את אבני חן עם מעו"ף, ואת החורש עם הפרחים ובצוותא, ומוסיף עוד נקודות השקה לאורך דרך ארץ. יכול להיות שהיה צריך לעשות סקר תחבורה נרחב יותר וגם לתאם עם מחלקת חינוך כדי שתלמידים לא יצטרכו להחליף אוטובוסים כדי להגיע למוסדות הלימוד, אבל אי אפשר לענות על הצרכים של כולם, צריך לחשוב על טובת הכלל.
"אני רואה שיפור משמעותי ביחס למה שהיה לפני שלוש או ארבע שנים, שיפור איטי אומנם, אבל מאמין שבסוף נסגור את הפער".
מסוף, רכבת ומה שביניהם
אני נוסעת מדי פעם עם ילדיי באוטובוס בתוך העיר, בעיקר כדי להגיע לחוגים במתנ"ס ברחוב שוהם או לסידורים בקניון מור בכניסה לעיר. עבור ילדיי הנסיעה באוטובוס, היא עדיין חוויה חיובית ומלהיבה – במיוחד כשהספסל האחורי פנוי. אך עבור מי שחייב לנסוע מדי יום בתחבורה ציבורית ואין לו אלטרנטיבות, התמונה שמצטיירת אינה פשוטה.
עם זאת, עיריית חריש ציינה כי מתוכננים 3 קווים פנימיים נוספים, אך לא התחייבה על מועד השקתם. לא ידוע גם מתי יתווספו קווי אוטובוס ישירים לערים מרכזיות כמו ירושלים. ההתחייבות היחידה הקיימת היא פתיחת מסוף התחבורה המערבי בכניסה לעיר, שהשקתו משוערת לסוף השנה הנוכחית. פתיחת המסוף תשנה שוב את פניה של מפת התחבורה הציבורית בעיר ותקצר את משך הנסיעה בקווים הבינעירוניים. אולי אז, תושבים נוספים יבחרו להשאיר את הרכב בחניה
ועוד לא דיברנו על התוכנית להקמת תחנת רכבת בעיר – שאם תתממש בשנים הקרובות תחולל מהפך משמעותי בהרגלי הנסיעה של רבים. אם אכן התמונה תשתנה, נוכל להצטרף בלב שלם לחגיגות לציון יום התחבורה הציבורית.
לקריאה נוספת: קו פנימי נוסף יחל לפעול בחריש
