רווק? חריש מחכה לך!

אין ספק שחריש היא עיר אידאלית לזוגות צעירים עם ילדים, אבל הקהילה המתפתחת בחריש מעניקה מקום של כבוד גם לרווקים, שבוחרים לכרוך את חייהם בעיר החדשה

בתמונה מימין לשמאל: אביב מינץ, בן כחלון ומיכאל נעים. צילום: אורן קלר

מראה ילדים מתרוצצים בגני שעשועים הוא מראה נפוץ בחריש, שהפכה לעיר אידאלית לזוגות צעירים המגדלים ילדים בעיר מתפתחת עם סביבה ירוקה וקהילה חזקה. עם זאת, נראה כי בשנתיים האחרונות כחלק מתהליך התבגרות העיר, היא פותחת את שעריה לאוכלוסיית נוספות וגם טווח הגילאים של תושבי העיר הולך ומתרחב. מסתבר, שלאחרונה גם הרבה רווקים ורווקות הפכו את חריש לביתם. אז מה מציעה חריש לרווקים שבינינו? יצאנו לבדוק ולשמוע

בן כחלון (31) המתגורר בחריש שנה ושלושה חודשים מאמין שחריש מציעה לכמותו, הרבה. "עברתי לחריש מחדרה", הוא משתף. "הבנתי שהיות וחריש היא עיר צעירה, יש לי סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה, מאשר בעיר וותיקה ומבוססת", הוא מסביר.

גם מבחינה מקצועית, החליט בן, צלם במקצועו, לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחריש סטודיו לצילום. "אני מאמין שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים זקוקים לסטודיו לצילום מקומי", הוא מסביר. "אני צלם אירועים מזה שנים רבות, סגרתי את הסטודיו הפעיל שהיה לי בחדרה ופתחתי אחד חדש ברחוב טורקיז כאן בשכונת אבני החן".

בן כחלון: "סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה"

לפני מספר חודשים החליט בן לפתוח את קבוצת הוואטסאפ 'צעירים וצעירות חריש 20-35', המיועדת לבני גילאים אלה ונמצאים בסטטוס אישי מגוון: רווקים, גרושים, פנויים ונשואים. כיום חברים בקבוצה כ-44 משתתפים וכבר יצא להם להכיר בנסיבות חברתיות שחורגות מעבר להתכתבויות בלבד. "ארגנו ערב קריוקי, ערב על האש וערב פיצות טעים", מספר בן.

האם חברי הקבוצה הם דתיים? חילוניים? וותיקים או חדשים בחריש?

"זה כל היופי, כולם נמצאים בקבוצה".

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"פאב נורמלי, לא כזה שנפתח רק פעם בשבועיים. אני מחכה לפתיחה של פאב עם הופעות חיות בחריש. מבטיח להגיע".

היכן אתה מבלה כעת?

"אני נפגש הרבה עם חברים וידידים בפאבים בסביבת חריש, בעין שמר (מרחק 15 דקות נסיעה מחריש) ובעמק חפר. גם פרדס חנה (15 דקות נסיעה מחריש) מציעה מקומות בילוי טובים לצעירים".

דרוש: מתחם מסעדות ופאבים

אחד הרווקים המוכרים בחריש הוא לא אחר מאשר אביב מינץ (26), הבעלים של פיטנס מינץ, במרכז עמית. אביב, רווק שמתגורר בישוב הסמוך מאור, מחכה לסיום הבנייה של הדירה שרכש בחריש, על מנת לעבור ולהתגורר בעיר. יחד עם זאת, הוא שוהה בחריש במרבית שעות היממה, והפך עם הזמן ועם היוזמות החברתיות בהן נקט, כולל יום אימון גופני לקהילה, לאחד מחברי הקהילה המתגבשת בעיר.

"בחריש יש אוכלוסייה צעירה, אוכלוסיה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט. זו גם עיר חדשה ויש פה הרבה דברים טובים שאני אוהב".

אביב שמתכנן לפתוח בחריש סטודיו אימונים נוסף, גדול יותר מהקיים, מודה שרוב החברים שהוא מכיר בעיר הם זוגות צעירים נשואים עם או בלי ילדים.

אביב מינץ: "בחריש יש אוכלוסייה צעירה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט"

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"אין ספק שמתחם מסעדות ופאבים בעיר יכול לחולל שינוי גדול עבור צעירים בעיר".

שגריר של חריש

עבור מיכאל נעים (26) המעבר לחריש היה כמעט טבעי. מיכאל, גנן במקצועו, עבר מגבעת אולגה לחריש לפני שנה בעקבות אחותו.

"הגעתי לבקר את אחותי, ראיתי את העיר והתאהבתי בה, אז החלטתי לעבור להתגורר כאן", מסביר מיכאל, שמתגורר ברחוב רימון, בשכונת החורש (נאות חנן).

מה משך אותך לעיר?

"רציתי להצטרף לתחושת הקהילתיות שיש כאן, לצמוח עם הקהילה שמתפתחת פה".

והצליח לך? איך אתה מרגיש כאן אחרי שנה?

"אני מאוד אוהב את הקהילה. יש לי פה הרבה חברים, כך שאני מאמין שהשתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות. המקום מאוד מרגיש לי כמו בית".

מיכאל שעובד בשנה האחרונה בחריש כמעצב גינות פרטיות לדירות גן וכמתחזק גינות של בניינים משותפים, גם מתפרנס בעיר. "אני עובד לבד ובפרויקטים מסוימים צריך להעסיק חברה נוספים. אני תמיד מעדיף לשכור חבר'ה מחריש. יש להם עדיפות אצלי".

האם אתה מעורב בחיי העיר?

"אני מתנדב הרבה בתוך החברה. אני מציע את הרכב שלי להובלות קטנות. עוזר לאנשים מועטי יכולת או בסכום סמלי מאוד".

מהי קבוצת ההתייחסות שלך בעיר?

"יש לי בעיר חברים רווקים ונשואים. כולנו אנשים עסוקים שמתקשים למצוא זמן להיפגש, אבל מוצאים מדי פעם זמן למפגש בבתים של אנשים או לבילוי בפרדס חנה".

מיכאל נעים: "השתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות"

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הפנויים?

"סטודנטיות חסרות…" מגחך מיכאל. "אני מודע לעובדה שרוב האוכלוסייה של חריש היא של זוגות צעירים עם ילדים, אבל עדיין גם הם ייהנו אם חריש תציע בילויים ליליים אחרי השעה 20:00 בערב. צריך לפתח בעיר עוגני משיכה לבילויים ותרבות שימשכו אוכלוסייה חזקה ואיכותית לעיר, גם מרכז ספורט איכותי יעשה את העבודה ויהווה מוקד משיכה לצעירים".

אתה מבלה בסביבה?

כן, אני יוצא לפאבים באזור פרדס חנה ובקיבוצים מסביב בעמק חפר. יש חיים תוססים והאזור כולו מלא קהילות צעירות עם מאפיינים תוססים וחיים. בפרדס חנה ניתן למצוא גם קהילות עם מאפיינים מאוד ספציפיים שיכולות להתאים לאנשים שמחפשים להתעסק במוסיקה, מדיטציה או כל נושא אחר כמעט. בינתיים, יש הרבה יותר מה לעשות מחוץ לחריש מאשר בעיר, אבל אני בטוח שזה ישתנה לטובה בשנים הקרובות.

האם אתה ממליץ לחבריך לעבור לחריש?

"כן, בהחלט. אני מרגיש כמו שגריר של חריש וממליץ לחברה צעירים להגיע להתנסות ולגור בעיר שנבנית ושאפשר לתרום לבנייה שלה ולעצב אותה".


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

גאים בעירם: ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית מספרים על חווית הקליטה בחריש

איך יקבלו אותם השכנים? כיצד תתפס הזוגיות שלהם ומה יהיה היחס לילדים? ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית בחריש משתפים אותנו בחששות טרם הקליטה בעיר, ובמציאות חייהם בעיר שפותחת את שעריה לכולם 

צילום: אורן קלר

אלן ג'וסף ודרור רותם עברו להתגורר בחריש לפני שנה בדיוק. אלן (61) הוא מלונאי, שעובד כיום בדיור מוגן, ודרור (71) הוא משפטן ומעצב פנים. בקרוב הם יחגגו חמש שנים לזוגיות שלהם. לחריש הם הגיעו אחרי מגורים משותפים ברמת גן ובנתניה. "גרנו בשכירות וזה עלה הון תועפות", מספר אלן, "מאסנו במחירים הגבוהים ובמעברי הדירה התכופים, והחלטנו שאנחנו רוצים מקום משלנו. מכר שלנו סיפר לנו שקנה דירה בחריש וזה נשמע לנו מעניין, אז הגענו לבקר בחריש ומיד חתמנו על חוזה לקניית דירה".

היו לכם חששות לפני המעבר? דאגתם שלא יקבלו אתכם?

אלן: "היו לנו חששות לפני שעברנו לפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון – גם במעבר הקודם, מרמת גן לנתניה, חשבנו שיהיה לנו מאוד קשה ובסופו של דבר הכל היה בסדר. אותו הדבר קרה גם פה – מרגע שעברנו לא הרגשנו שום יחס יוצא דופן, לא היתה בכלל התייחסות לעובדה שאנחנו זוג חד מיני".

דרור: "אני מתנדב בשי"ל חריש, המספק שירות ייעוץ לאזרח, ואני נפגש במסגרת זו עם מגוון רחב של תושבי חריש. הנטייה המינית שלי היא לא סוד ולשמחתי מעולם לא הרגשתי יחס שונה כלפיי".

אלן ג'וסף ודרור מרום - גאים בחריש
מימין: אלן ג'וסף ודרור מרום "מוסיפים צבע לעיר"

ממרום גילם ונסיונם נראה שאלן ודרור מסתכלים על כל העניין סביב המיניות שלהם בקלילות ובשעשוע. "ההתייחסות היחידה שקיבלנו לגבי זה אי פעם היתה מקבלן שפגשנו לפני המעבר, שציין שאנחנו מוסיפים צבע לעיר", אומר אלן בטון מבודח ומסכם: "בסך הכל זו עיר מאוד נחמדה. אנחנו מרגישים שכולם מקבלים אותנו, כולל תושבי העיר החרדים. הם אולי לא מסכימים עם צורת החיים שלנו, אבל הם מקבלים אותנו".

"ברגע שנפגשנו כל החששות התפוגגו"

ניצן שרי ושרית אטיה, בנות 30, עברו לחריש מרחובות בדצמבר 2017 יחד עם שני ילדיהן, תאומים בני שנה ושלושה חודשים. ניצן עובדת במועצה ושרית במגזר הציבורי, והן בזוגיות כבר תשע שנים, שלוש שנים מתוכן כזוג נשוי.

את המפגש הראשוני שלה עם דיירי הבניין בחריש זוכרת ניצן היטב: "שמענו שחריש זאת עיר מעורבת, אבל כשקנינו את הדירה לא ביררנו לעומק מי האוכלוסיה בבניין. ידענו שהבניין קרוב לאזור הוותיק, שהוא דתי יותר, אבל לגבי הדיירים בבניין עצמו לא ידענו כלום. היום אנחנו יודעות שרבים מהשכנים שלנו דתיים".

מימין: ניצן שרי ושרית אטיה: "יש לנו קשרים ממש טובים בעיר, ויצא שרובם עם דתיים"

"היו לנו חששות מרובים לפני המעבר – איך יהיה, האם יקבלו אותנו? אבל כל החששות התפוגגו במפגש הראשון עם השכנים שהתקיים עוד לפני המעבר הרשמי. הגעתי לישיבת דיירים לבדי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מספר חפצים לדירה. בישיבה פגשתי לראשונה את השכנים שלנו שהיו פשוט מקסימים, מיד התעניינו, שאלו מה שלומי ועזרו לי להעלות את כל הדברים לדירה".

הם ידעו שאת נשואה לאשה?

"כן, הם ידעו את זה עוד לפני שנפגשנו, הקבלן כנראה אמר להם שזוג נשים קנו דירה בבניין".

ואיך היחסים ביניכם מאז המעבר?

"עכשיו? הם החברים הכי טובים שלנו בעולם. יותר מזה – הם כמו משפחה", מספרת ניצן, שמחלימה כעת ממחלה. "השתחררתי הביתה מבית החולים ונוכחתי לדעת כמה עזרה ואהבה אנחנו מקבלות, השכנים שלחו לנו שוקולדים ומתנות, זה באמת היה מרגש. אני מרגישה שיצרנו קשרי קרבה וחברות טובים ממש עם רבים בעיר, כולל דתיים. אני לא מסתירה שום דבר ולא חוסכת בשימוש במילים כמו 'אשתי" או 'בת הזוג שלי', גם מולם, ואף אחד מעולם לא אמר שום דבר על הנטיות המיניות שלנו, לא בקרב החברים בבניין ולא מחוצה לו".

"יש כאן אווירה כל כך מיוחדת, תחושה שכולם חיים כאן בכיף וביחד", מוסיפה ניצן. "גרתי בכמה וכמה מקומות אחרים בעבר, ומעולם לא נתקלתי באוכלוסיה כל כך מקסימה וטובה. אנשים הרי עוזבים את הערים שלהם, את המשפחות שלהם, ומגיעים לפה לבד, אז כולנו פשוט הופכים למשפחה אחד של השני".

 "הכנו את עצמנו נפשית למצב שניתקל בהומופוביה"

זוג נוסף, שדווקא עשה עבודת הכנה לפני המעבר, הן אמילי (27) וסימי (32) הראל, שעברו לחריש מרמת גן בקיץ האחרון. "אני כבר הייתי בהריון", מספרת סימי, עובדת בחברת ביטוח שילדה תאומים לפני חודש, "והיה לנו ממש חשוב לברר אם יש פה קהילה להט"בית, בעיקר בשביל שהילדים, כשיגדלו, לא יסבלו מהערות הומופוביות. כתבנו פוסט בקהילת חריש בפייסבוק כדי לבחון אם יש בעיר קהילה, וקיבלנו עשרות תגובות והמון תמיכה. אז החלטנו שאנחנו הולכות על זה – עוברות לחריש.

"היו לנו הרבה חששות לפני, הכנו את עצמנו נפשית לזה שאנחנו מגיעות מהעיר הגדולה לעיר אחרת לגמרי ושאנחנו עלולות להיתקל בהומופוביה, והחלטנו שפשוט נתמודד עם מה שיקרה ויהיה בסדר".

וגיליתן הבדל בין החששות למציאות?

סימי: "ממש הופתענו לטובה. כל מה שהכנו את עצמנו אליו לא קרה".

אמילי: "הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו לחריש היה לתלות על הדלת שלט עם השמות שלנו ואייקון של לב, לא התביישנו ולא חשנו צורך להסתיר. מהר מאוד גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי. כולנו חברים, השכנים עוזרים לנו עם הילדים, לא נתקלנו בטיפת הומופוביה מאז שנכנסנו לחריש".

מימין: סימי ואמילי הראל והתאומים: "גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי"

"אנחנו באינטראקציה עם המון אנשים, במיוחד עכשיו, כשאמילי פותחת את העסק", מספרת סימי על הפיצוציה שתפתח אמילי בקרוב בשדרת דרך ארץ, "ואנחנו מדברות עם אנשים וכשהנושא עולה אנחנו תמיד מספרות שאנחנו נשואות עם ילדים, מעולם לא הרגשנו מאף אחד שיש בזה משהו חריג."

"לא סתם קוראים לזה – חיים פרטיים"

בין הזוגות הגאים בחריש, ישנם גם כאלה שנכוו בעבר. רונית וטניה, גם הן זוג טרי בעיר, עברו לחריש מנצרת עילית בקיץ האחרון יחד עם ארבעת ילדיהן וחגגו לא מזמן ארבע שנות זוגיות. רונית עובדת כליצנית בימי הולדת וטניה היא מזכירה רפואית במקצועה, שתיהן גם כותבות שירה וסיפורים ברוסית, וכל אחת מהן אף הוציאה לאור ספר. "גרנו בנצרת עילית במשך שלוש וחצי שנים", מספרת טניה, "והרגשנו שלא מקבלים אותנו שם. חיפשנו מקום עם אנשים יותר פתוחים, ליברליים, לא רק ברמת ההצהרה, אלא בפועל".

במה התבטאה התחושה שלא מקבלים אתכן?

טניה: "היתה תחושה שאנחנו לא יכולות להיות פתוחות לגבי מי שאנחנו, לגבי הזוגיות שלנו, שאנחנו צריכות לספר שאנחנו אחיות, בנות דודות או חברות שותפות לדירה, כי לא יקבלו זוג נשים שחיות יחד. היתה תחושה ברורה של אי נוחות, ובמיוחד תרם לכך צוות בית הספר של הילדים. באחת הפעמים הגיעה אלינו יועצת בית הספר לביקור בית וחשנו שהיא ממש מנסה לחטט ולברר פרטים אינטימיים על הרגלי השינה שלנו ועל טיב היחסים שלנו. היא חקרה ושאלה על נושאים אישיים בצורה ביקורתית ושלילית ולא כיבדה את הפרטיות שלנו או את הזכות של כל אדם לבחור את מי הוא אוהב ואיך הוא חי מבלי לפגוע באף אחד".

"האמנו שחריש כעיר צעירה תהיה פתוחה יותר ומקבלת יותר לזוגיות חד מינית, כי הדור הצעיר מתייחס בצורה שונה וטובה יותר לנטייה מינית שונה", מוסיפה רונית ומציינת כי המשיכה שלהן לעיר התחזקה לאחר שקראו ראיון שנערך עם יצחק קשת בו הוא ציין שהעיר פתוחה לכל שכבות האוכלוסיה ורוצה להוות מודל לחיים משותפים באהבה, בכבוד ובשלום.

טניה ורונית
מימין: טניה ורונית. "התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש"

ובזמן הקצר שאתן כאן, אתן חשות בהבדל?

"אנחנו מרגישות שעכשיו אנחנו סופסוף יכולות להגיד מי אנחנו", פוסקת רונית, "וכשאנחנו אומרות שאנחנו זוג אף אחד לא מעיר או אומר משהו על זה, אפילו לא שואלים יותר מדי. התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש. יש פה דתיים, חילוניים, קהילה ברזילאית, קהילה רוסית וכולם מוזמנים לחיות יחד. זה מה שמושך כל כך הרבה משפחות להגיע לחריש ולהתחיל כאן הכל מחדש".


לוח דירות חריש

בתים מבפנים בחריש | “דירת החלומות” – ביקור בדירה של משפחת דורון

בעשור השביעי לחייהם עברו יהודית ואברהם דורון לחריש ועיצבו את הדירה שכל השנים חלמו עליה

רוגע, שלווה ונינוחות – אלה התחושות שעולות מיד עם הכניסה לדירה המעוצבת בסגנון קלאסי של אברהם ויהודית דורון בשכונת אבני חן, בחריש.

השניים מחזיקים בפרופיל שאינו שגרתי לתושבי חריש. אברהם, בן 78, הוא פנסיונר של צבא הקבע בו שירת 20 שנים ושל חברת אלתא, חברת בת של התעשייה האווירית. יהודית, בת 70, שרטטת במקצועה, פנסיונרית גם כן, שנהנית היום לפתח את תחביבה המרכזי ומחזיקה בבית סטודיו לציור. לזוג יש וותק של 50 שנות נישואין והם משלימים את המשפטים האחד של השני כמעט סימולטנית.

"מכרנו את הדירה במודיעין, עברנו לחריש ובדירה הזו הגשמנו את החלומות העיצוביים שלנו", משתפת יהודית. "בהפרשי המחיר בין מכירת הדירה במודיעין לקניית הדירה הזו, יכולנו לשדרג את הדירה החדשה שלנו", מאשר אברהם.

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
אברהם ויהודית בסלון דירתם בחריש. צילום: אורן קלר

מהם העקרונות שהיו חשובים לכם בעיצוב הדירה?

"תמיד היו לנו בתים יפים", מדגישה יהודית, "אבל בדירה הזו קפצנו דרגה. כל השנים רצינו תאורה טובה בכל הבית ולא ידענו או הצלחנו לבצע זאת לבד, לכן החלטנו הפעם להפקיד את הטיפול בנושא זה בידיה האמונות של המעצבת שבחרנו; התקרה מונמכת, יש תאורה היקפית בכל חלל הסלון והמטבח ומשחקי התאורה בדירה מרתקים.

"היה חשוב לנו גם לשמור על תחושה מרווחת, אני אוהבת שהסלון פתוח. כשיש אורחים, אני עובדת במטבח אבל בו זמנית אני גם נמצאת איתם", מסבירה יהודית ומסכמת: "אנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה, הבית מעוצב בהתאמה מלאה לטעם שלנו".

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
לעבוד במטבח ובו זמנית להיות גם עם האורחים. צילום: אורן קלר

בהתאמה אישית

"זוהי דירה חמימה, מרווחת ומוארת עם נגיעות קלאסיות וקווים נקיים", מפרטת סנדרה אביטל, מעצבת הפנים של הדירה. "תקרת החלל הציבורי היא תקרה "תלויה", אשר הותקנה בה תאורת לד נסתרת לכל אורכה בתוך אלמנט גבס מיוחד. התוצאה היא תאורה אינטימית אשר שוטפת את החלל ומעצימה את מרחבו".
הצבעים השולטים בדירה כולה הם אפור , לבן ועץ. גוון אפור בהיר שולב באריחי ריצוף מפורצלן בנוסף לקיר מעוצב גבס בסלון. וילון בהיר, חצי אטום, מחדיר אור יום ומוסיף אינטימיות לאווירה.

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
פינת האוכל. צילום: אורן קלר

המטבח שונה מן היסוד. נוספו ארונות מטבח בצלע נוספת. קיר ההפרדה בין המטבח והסלון הורחב מעט. "ארונות המטבח נבחרו בגוון לבן עם ידית אינטגרלית לתחושה של מראה נקי בתוספת ארון קלפה מעל למקרר ודלפק משטח בוצ'ר כהה- ונגה, כשדרוג", מוסיפה אביטל. "חיפוי הקיר עשוי זכוכית כסופה ליצירת מראה דרמטי ושילוב הרמוני עם גווני החלל", היא מסכמת.

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
המטבח שונה מן היסוד. צילום: אורן קלר

הכוורת בסלון נבנתה בהתאמה אישית וכוללת גם רמקולים שקועים בתקרה ובכוורת", מוסיף אברהם ומציין כי ארונות ההזזה בחדרי השינה נבנו בהתאמה אישית על ידי נגר כמו גם ארון השירות במחסן.

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
סלון הדירה – הכוורת נבנתה בהתאמה אישית. צילום: אורן קלר

"השקענו בסך הכל כ-200 אלף שקלים על מנת לשדרג את הדירה ולהפוך אותה לדירה נוחה, מעוצבת ומפנקת עבורנו" הוא מסכם.

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון
מרפסת הדירה. צילום: אורן קלר

בתים מבפנים חריש | הדירה של משפחת דורון

"המעשה החלוצי השני שלנו"

אברהם ויהודית לא הגיעו לחריש במקרה. "זה המעשה החלוצי השני שלנו", מדגיש אברהם ומפרט: "בשנת 1997 עברנו למודיעין שהיתה עיר בהקמה. עברנו לשם בעקבות הילדים שלנו, שרכשו שם דירה. היינו צעירים בעשרים שנה, גדלנו עם היישוב.

"בחריש אנחנו מתחילים מאותו מקום אבל לצערי, לא מאותו מצב. עד שחריש תהיה עיר, יעברו כמה שנים טובות. זה נתון שלא לקחנו בחשבון.

"אין קשר טבעי בינינו לבין השכנים שלנו, שרובם זוגות צעירים עם ילדים אך מה שבעיקר מקשה עלינו – אלו הנסיעות היומיומיות לרופאים. אנו נוסעים כל יום לחדרה, פרדס חנה ונתניה על מנת לקבל טיפול רפואי שאינו זמין בעיר".

יהודית מוסיפה ומספרת: "רכשנו דירה בחריש בעקבות הבן שלנו שקנה כאן דירה. אבל שלושה חודשים לפני המעבר המתוכנן, הבן שלנו נפטר באופן פתאומי ולא צפוי. הכלה שלנו, החליטה למכור את הדירה בחריש ולהישאר עם ילדיה במודיעין. כך יצא, שאנו נוסעים הרבה גם כדי לראות את הנכדים שלנו שמתגוררים במודיעין ואת הבת שלנו וילדיה שמתגוררים בתל אביב".

"מעולם לא היה לנו קילומטראז' כזה גבוה", מוסיף אברהם, "בשנה שאנו מתגוררים פה נסענו כבר כ-35 אלף קילומטרים".

אז מהן התוכניות שלכם לעתיד?

"כבר קיבלנו החלטה לעזוב את חריש ולעבור להתגורר בדיור מוגן במודיעין, קרוב למשפחה שלנו", מסביר אברהם ואילו יהודית מוסיפה: "אין לי ספק שחריש עומדת להיות עיר יפה, אני צועדת ברגל ורואה בכל יום את ההתפתחות שלה. היו לנו תכניות יפות, אבל המציאות היא אחרת עבורנו בשלב הזה. אנו מתכננים לעזוב בסוף שנת 2018. עד אז נמשיך לעקוב אחרי ההתפתחות של העיר".

לכתבות נוספות בסדרה:

ביקור בדירה המעוצבת של נילי תלמי בחריש

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת פרסי בחריש


פרוייקטים בחריש

בתים מבפנים בחריש | "מצאתי את המקום שלי" – ביקור בדירה המעוצבת של נילי תלמי

חמים, מעוצב, מזמין ומרווח – הכירו את הדירה המעוצבת של נילי תלמי, תושבת חדשה בחריש, שמאוהבת בעיר הנבנית

נראה כי האמירה של וינסטון צ'רצ'יל: "אנו מעצבים את מגורינו ואחר כך מגורינו מעצבים אותנו", מתאימה מאוד לנילי תלמי (56), תושבת חדשה בחריש מזה שמונה חודשים.

חלל הסלון בביתה מזמין אליו את האורחים פנימה ברכות נעימה. ההשקעה בעיצוב ובנראות הבית באה לידי ביטוי בכל פינה. ניכר כי נעשתה חשיבה מלווה בתכנון מותאם לצרכים של המתגוררות בדירה.

תלמי חיה בדירה עם בתה, נעם, בת 27. לחריש הגיעו השתיים מהיישוב הסמוך, כרכור, אולם אל תתנו לקרבה להטעות אתכם, השינוי באורח החיים היה משמעותי. "התגוררתי 20 שנים בבית פרטי גדול עם חצר ענקית בכרכור", משתפת נילי. "הילדים גדלו ומצאתי את עצמי בבית גדול לבד ודי נמאס לי לתחזק אותו ואת הגינה. התחיל להיות לי לא נעים לבד בלילה. את הילדות שלי ביליתי בבניין משותף וממש רציתי לחזור לחוויה הזו".

נילי מכרה את הבית וקנתה במקומו דירת מגורים בחריש ודירה להשקעה בעפולה. בדירת המגורים בחריש שמשקיפה על השדרה המרכזית בעיר, דרך ארץ, החליטה נילי להשקיע ולעצב אותה בהתאם לרצונות ולחלומות שלה.

ההשקעה הכספית לא היתה מבוטלת, כ-200 אלף שקלים השקיעה נילי בהפיכת הדירה למקום מעוצב, נוח וחמים.

מה הנחה אותך בתכנון העיצוב?

"שני עקרונות עמדו לנגד עיני האחד, שמירה על תחושת המרחב בכניסה לדירה והאחר, שמירה על רצף בין חדר העבודה בו אני שוהה שעות מרובות לחלל המרכזי".

שוברים קירות

למשימה גויסה מירב גולן, מעצבת פנים: "נילי פנתה אלי וביקשה לבצע שינויים עיצוביים בדירת הקבלן שקנתה במסגרת זמן קצרה ודוחקת. לנילי היה מאוד חשוב שיהיה קשר ויזואלי בין חדר העבודה לבין הסלון. כמו כן היא רצתה שדרוג של המטבח ועיצוב של הסלון עם אופי חם ומזמין", מסבירה גולן ומרחיבה: "הפעולה הראשונה שבוצעה היתה שבירת חדר המזווה שבין המטבח לסלון. חדר זה הפך את המעבר בין הסלון למטבח למצומצם מאוד והקטין משמעותית את תחושת המרחב בחלל המרכזי. שבירת הקירות הגדילה את החלל ופינת האוכל מוקמה שם כחלל חיץ בין הסלון למטבח".

בתים מבפנים חריש | הדירה של נילי תלמי
פינת האוכל החליפה את חדר המזווה והגדילה את תחושת המרחב. צילום: אורן קלר

"החלל המשותף אותו ביקשה נילי להשיג בין חדר העבודה לסלון הושג בעזרת יצירת שלושה חלונות ארוכים וצרים בקיר המרכזי של הסלון. מבעד לחלונות אלה נשקף חדר העבודה של נילי – וההפך, כשנילי יושבת ספונה בחדר העבודה שלה היא אינה מנותקת מהסלון".

בתים מבפנים חריש | הדירה של נילי תלמי
חדר העבודה – החלונות יוצרים תחושה של חלל משותף עם הסלון. צילום: אורן קלר

"ספריית גבס רחבת ידיים נבנתה בסלון כדי להכיל את כמות הספרים הנאה והריהוט לסלון נקנה בצבעים של צהוב ואפור שמשתלבים יפה עם צבע העץ של הספריה.

שדרוג משמעותי נוסף קיבלו גם ארונות המטבח הסטנדרטיים של הקבלן. דלתות הארונות נשלחו לנגריה שם נוספה להם מסגרת עץ דקה והם נצבעו צבע טורקיז עשיר.

המראה הכפרי השולט במטבח הושג גם בעזרת כוננית/מזווה מעץ בצבע קרם המשופעת במצרכי מזון ובאביזרים אסתטיים".

בתים מבפנים חריש | הדירה של נילי תלמי
המטבח הסטנדרטי שודרג ליצירת מראה כפרי. צילום: אורן קלר

אילו עוד שינויים ביצעתם בדירה?

"המרפסת קיבלה חיים חדשים בזכות רצפת דק עשויה עץ אורן ורכשנו אביזרים משלימים כמו מנורות תאורה להשלמת המראה".

בתים מבפנים חריש | הדירה של נילי תלמי
המרפסת שודרגה בזכות רצפת דק עשויה עץ אורן. צילום: אורן קלר
בתים מבפנים חריש | הדירה של נילי תלמי
המרפסת מזווית נוספת. צילום: אורן קלר

בתים מבפנים חריש | נתוני הדירה של נילי תלמי

שגרירה של חריש

"אני הכי אוהבת את חדר העבודה שלי", משתפת נילי. "אני מרוצה מהדירה שיצאה כמו שאני אוהבת עם צבעים חמים, ריהוט חדש שהרשיתי לעצמי לקנות וקולע לטעם שלי ובעיקר אני אוהבת את העובדה שהדירה קלה לתפעול ונוחה".

"המעבר לחריש משמח אותי. אני אוהבת את העיר ואת השכנים בבניין. אני אוהבת את התחושה שיש סביבי אנשים. אני צועדת בערב בשדרה המרכזית ורואה את ההתקדמות של העיר ואת פינות החמד שצצות בכל פעם מחדש, הפכתי לשגרירה מרצון של חריש אני מרגישה שמצאתי את המקום שלי".

לכתבות נוספות בסדרה:

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת דורון בחריש

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת פרסי בחריש

 


פרוייקטים בחריש

חמישים פלוס בחריש: התחלה חדשה, לא רק לצעירים

גווניה הרבים של חריש נובעים לא רק מתוואי השטח השונים והמיוחדים, בין הגבעות הירוקות לשמיים התכולים, אלא גם מאוכלוסיית התושבים החדשים שמאכלסים אט אט את העיר. בין גווני האוכלוסייה הרבים של קהילת העיר, בחרנו למקד הפעם את הפוקוס בתושבים בני החמישים פלוס שבחרו גם הם בהתחלה חדשה, בחריש.

בתמונה: מימין – נילי. משמאל – ג'ודי ואמה.

בשלטי החוצות המשווקים לציבור את פרוייקטי הנדל"ן השונים בחריש, נוטים בדרך כלל להציג את הדור ה'צעיר', דור המהפכה החברתית אשר תר אחר דיור בר השגה. בשוטטות ברחובות העיר, העיניים צופות גם במחזה מעט שונה – סבתא המטיילת עם נכדתה בשדרה הראשית ומנופפת לשלום לחברה אחרת שיושבת לאכול פיצה עם בתה ומשפחתה או זוג פנסיונרים מחיפה שהחליט לעזוב את עיר הנמל ולבדוק באיזה פרויקט הוא ירכוש את פנטהאוז החלומות. כל אלו הן סצנות שמאירות את הפרויקט המונומנטאלי הזה בתחושת משפחתיות חוצה גילאים. 

"החיבורים נוצרים בין כולם, אין התייחסות לגיל"

"לא נחשפתי  לפרסום, הגעתי לשטח לבדוק מה קורה" אומר שחר (52) שעבר לאחרונה עם אשתו גיטה לחריש. מעבודתו באתרי בנייה, נחשף שחר לבנייתה של העיר וטייל כאן עוד כשהיו בעיקר גבעות מוריקות. מבחינתם חריש היא עיר העתיד ועל אף חזות העיר שחלקים נרחבים ממנה עדיין בבנייה, הוא ואשתו עברו לכאן ללא כל היסוס.
לשאלה על הימצאותה של חריש בריחוק מה מהמרכז המהביל התשובה של שחר הייתה חד משמעית: "המיקום של חריש הוא מצוין ונגיש, בעתיד אפילו יהיה יותר טוב"
. שניהם יושבים בסלון ביתם, לוגמים קפה, וגיטה מכריזה שהיא מאוהבת בדירה שלה. "מהתרשמותי חריש מתאפיינת באוכלוסייה איכותית, וחברויות נבנות כאן כל הזמן" אומרים כאשר נזרקת לחלל האוויר צמד המילים 'עיר צעירה'. לטעמם אין כלל התייחסות לגיל אלא דווקא לאיכות האנשים ולחיבורים שנוצרים בין כולם. את האמונה שלהם בחריש כעיר מובילה עתידית בנוף האורבני הארץ-ישראלי לא ניתן לערער.
גיטה קוטפת צרור מגינת התבלינים במרפסתה החדשה ולצד התקליטים הנוסטלגיים ששחר מאזין להם בשעות הפנאי, האהבה שלהם מפיצה אור לכל שכונת אבני חן.

"אוכלים את האבק ועושים בייביסיטר על הנכדים"

"הגעתי לחריש באשמתה של שני" אומרת בצחוק מתגלגל ג'ודי (57) כאשר היא מתארת את ההגירה שלה לכאן יחד עם בעלה נתן (60). שני, בתה, רכשה כאן באחד ממכרזי העמותות הראשונים, ואז, בטיול ארוך בארצות הברית, רגע לפני שחזרו לביתם שבשכירות מזה 10 שנים במעלה אדומים, בתם סיפרה להם על היותה בהריון והם עמדו בפני צומת דרכים: "בעל הבית לחץ אותנו לתת תשובה, אז אמרנו יאללה – עוברים לחריש. כבר אין לנו ילדים בגיל בית ספר, הילדה הצעירה נכנסה בדיוק לצבא. חתמנו חוזה בזמן שהיינו בארצות הברית בכלל". כזוג שראה את מעלה אדומים צומחת גם כן כמעט מתחילתה, ג'ודי ובעלה חווים חוויה רפטטיבית בבניית העיר חריש תחת כפות רגליהם.
לא היה להם פשוט בהתחלה "כשאנחנו הגענו לפני שנה אף אחד לא ידע לימינו או לשמאלו ולא היה קל. כשהגענו ידענו שזה לא קל וידענו שהרוב יהיה זוגות צעירים, שזה עדיין לא מפריע לי. איך אני אקרא לזה? נותן לי להרגיש צעירה". עכשיו ממרחק של מטרים ספורים ביניהן, כאשר שני ואמה ג'ודי מתגוררות בניין ליד בניין, מכריזה ג'ודי ולא מפסיקה לצחוק "אנחנו אוכלים את האבק ועושים בייביסיטר והיא (שני) מקבלת את כל הקופה". בנוסף לכל מבקשים ג'ודי ובעלה לציין כי חסרים עדיין תכנים לגילאים שלהם "הייתי ממליצה לחכות קצת לפני שעוברים בגילאים שלנו עד שיהיו שירותים מותאמים לנו כמו לדוגמא חוגי התעמלות. בדומה למשל לפעילות של "מחצלת נודדת" לילדים שזה דבר פשוט נפלא, כדאי למצוא זמן ופעילות חד פעמית או יותר שמותאמת גם לגילאים שלנו" ואכן, כנבואה המגשימה את עצמה, בדיוק בימים אלו נפתח בחריש מועדון אזרחים ותיקים והיום (29.8.17) אף מתקיים ערב גאלה פותח. "אני רוצה שחריש תהיה מודיעין פלוס ויש לכך את כל הפוטנציאל שבעולם" מצהירה ג'ודי בתום השיחה ושולחת אותי לדבר עם חברתה הטובה שהכירה כאן-שלומית.

"יש לנו הרבה חברים בשכבת הגיל שלנו שבשבילם חריש היא בהחלט אופציה טובה"

"אנחנו גרנו בכרמיאל ושנים רצינו לגור במרכז ואז שמענו על חריש שזה מאוד מאוד דומה לקונספט של כרמיאל בהתחלה" מתרפקת שלומית על זיכרונות מעירה הקודמת כרמיאל. הם זוג בשנות החמישים לחייהם ולדבריהם הנגישות התחבורתית סייעה להגיע להחלטה לעבור – "ראינו שזה מתאים מבחינת המרחקים לעבודה שלי ולעבודה של בעלי".
מדירת הפנטהאוז שלהם, הם קובעים כי "חריש יכולה להתאים לכל גיל, למה לא? זה שיש אוירה של חבר'ה צעירים זה בסדר, גם מבוגרים אני רואה פה ושם". שלומית ובעלה מוקפים בחברים ובמשפחה ביישובי האזור ובכל זאת היא אומרת "אם יהיו חברויות אז סבבה ממש בכיף, אנחנו פתוחים לזה, אני מאמינה שגם פה זה יקרה, לאט לאט נכיר".
הם גידלו את הילדים שלהם בכרמיאל שכדרך הטבע עזבו את הקן, וכעת הם משווקים את חריש לחברים שנותרו בעיר הריקודים הצפונית "יש לנו הרבה חברים בשכבת הגיל שלנו שחושבים להתקרב קצת למרכז וחריש היא בהחלט אופציה טובה, דיברתי עם כמה חברות והן חושבות לעבור לכאן ולמרות שזו נראית כרגע מבחוץ קצת כעיר רפאים אנחנו מאמינים שהיא תתפתח".
שלומית מעידה שעל אף שהעיר בבנייה "זה לא כזה נורא, ויש הכול מסביב בטווח של חמש עד עשר דקות". ברגע של זיכרון מלפני 10 חודשים, שכבר נראה רחוק, נזכרת שלומית כיצד עברה לבניין כשהמעלית עדיין לא עבדה והם נאלצו לטפס שש קומות ברגל "מזל שאנחנו ספורטאים ואוהבים ללכת" היא מחייכת לעצמה. "גם בני חמישים פלוס יכולים להגיע לחריש, אין שום בעיה" אומרת שלומית ויוצאת להליכה.

"מכרתי בכרכור, רכשתי בחריש ושידרגתי את הזיקנה"

נילי (56) הגיעה אלינו מכרכור. היא הגיעה לראשונה לפני מספר שנים לכאן כדי להתעניין "ראיתי את משרדי המכירות, כמה מנופים וחול, אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי וירדתי מזה. בהמשך הבן שלי שהוא נשוי טרי, אמר לי – בואי נבדוק בחריש, ובאתי. זה היה לפני שנתיים בערך וראיתי שכבר יש בניינים ורואים כבר התחלה של עיר והתרגשתי מכך שמשהו בסדר גודל כזה עומד לקום וזה מצא חן בעיניי".

כמענה לשאלה מדוע לעבור מכרכור לחריש, שזה בערך אותו אזור, עונה נילי בכנות יוצאת דופן כי החליטה "לשדרג את הזיקנה ומכיוון שאין סיכוי שאשודרג ממפעל הפיס או מירושה, מכרתי בכרכור ורכשתי בחריש וגם עוד דירה בעפולה להשקעה". את היום-יום שלה היא מנהלת בין ספריה בפרדס חנה, לסינמה רוחני בתל אביב לבין קניות בחדרה.

לפתע, ברגע של הארה, נילי עוברת לסיפור אינטימי על רגע מסויים שהעצים את תחושת הבחירה הנכונה בחריש "היה יום אחד שנעם (בתה בת העשרים) ואני צפינו בשני פרקים של משחקי הכס, רצינו להתפנק והזמנו פיצה בפיצריש. ירדתי במעלית לקחתי את הפיצה ועליתי חזרה ואמרתי לעצמי הנה אני חיה בעיר כמו שרציתי. אתה מבין? אני יודעת שהולכת להיות עיר מדהימה, אין ספק בזה בכלל. זה אפילו לא עובר לי בראש בתור שאלה. אני מדברת על זה עם הרבה אנשים וצופה דברים נפלאים לעיר הזו".

בתחילה חשבה נילי שתהיה אחת מזקני העיר אבל לדבריה לא כך הדבר. בבניין שלה גרה גם חברתה איה, הקרובה לה בגיל, ויחד הן מעבירות שיחות ערב מאוחרות רבות.

לסיכום השיחה היא מספרת: "אני אוהבת לצאת למרפסת ולראות את האורות של השדרה, ולהתרגש עם כל חנות שנפתחת, עם כל עץ זית ששמים באיזו כיכר. אני נהנית לראות את הצמיחה הזו ומרגישה שותפה לאיזה 'אנו באנו ארצה' חלוצי וטוב ואין לי ספק שהעיר תהיה לתפארת. החשוב הוא שהאנשים יהיו סבלניים אחד לשני".

רנה דקארט אמר כי יש לחלק כל קושי לכמה שיותר חלקים, ככל הניתן והנחוץ כדי ליישב אותו. יש מקום לכל בן ובת אנוש יש תחת כיפת שמי חריש, בין אם מדובר במשפחה צעירה בתחילת דרכה, יחיד או זוג מבוגר, אשר רואים את העיר כהזדמנות עבורם. אין חולק כי נכונו לחריש עוד ימים רבים של בנייה גשמית, תרבותית ורוחנית, אך כבר היום האור בעיניהם של האנשים אומר הכול- הגעת ליעד.


פרוייקטים בחריש

חריש לא חרדית? הממשלה תקים במקום זאת את כסיף

הקמת העיר החרדית כסיף אושרה היום בישיבת הממשלה כחלופה לעיר חריש שלמרות התכנון המקורי, כבר אינה מתוכננת להיות עיר חרדית

העיר כסיף מתוכננת לקום באזור תל ערד שבנגב והינה חלק מתוכנית כוללת להקמת 19 ישובים חדשים בנגב שיכללו כ-36 אלף יחידות דיור. כסיף עצמה צפויה לכלול כ-12 אלף יחידות דיור וכ-60 אלף תושבים, רובם כאלה שתכננו במקור להתגורר בחריש. על מנת לספק מקורות תעסוקה לתושבי העיר העתידית, מתוכננת הקמת פארק היי-טק בסמוך לעיר שיכלול גם מרכזי הכשרה לציבור החרדי. בנוסף, מתוכננת הקמת קו רכבת שיחבר את העיר לאזור המרכז.

התוכנית להקמת עיר חרדית בנגב קיימת כבר משנת 2007 ובשנת 2010 נקבע מיקומה לאזור תל ערד וניתן לה השם "כסיף", שם הנגזר משמו של היישוב הבדואי הסמוך "כסייפה". תוכנית זאת זכתה להתנגדויות רבות מצד ארגונים סביבתיים, ארגונים מקרב המגזר הבדואי הטוענים לבעלות על הקרקע וכן מצד החרדים עצמם שהביעו תרעומת על הנסיון, לטענתם, לבודד אותם ולהרחיקם ממרכז הארץ.

המגזר החרדי סובל בשנים האחרונות ממצוקת דיור חריפה, ולאחר שצביונה של העיר חריש השתנה, נדרש שר השיכון, אורי אריאל, לתת מענה אחר לצרכי המגזר. החלטת הממשלה היום נועדה להתניע את תהליך התכנון של העיר ולהביא להקמתה מהר ככל הניתן.

החלטת הממשלה מחזקת את העובדה כי העיר חריש אינה צפויה לספק מענה למגזר החרדי וכי היא תמשיך לספק פתרון לדיור בר השגה במרכז הארץ עבור כלל מגזרי האוכלוסיה.

ישיבת הממשלה בה אושרה התוכנית התקיימה במכון למורשת בן גוריון בשדה בוקר לרגל ציון 40 שנה למותו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.

גלעד ארדן בחריש: תהפוך להיות עיר מרכזית

השר גלעד ארדן בכנס בחירות בחריש: "אני רואה את חריש הופכת להיות עיר מרכזית כאן באזור כפי שצמחה מודיעין והפכה לעיר מרכזית בישראל".

קבלני חריש: נשווק דירות 4 חדרים ב-800 אלף שקל, העיר לא תהיה חרדית

חריש מתייקרת עוד לפני שהחלה להיבנות. קבלנים שזכו במכרז לבניית דירות בחריש הכריזו הבוקר במסיבת עיתונאים כי דירות 4 חדרים יימכרו לקהל הרחב ב-800 אלף שקל, כ-200 אלף שקל יותר מההערכות בטרם סגירת המכרז

בעבר, עמדו ההערכות למחירי הדירות בחריש על רף התחלתי של כחצי מליון שקל, ולקראת סגירת המכרז עלו ל-630 אלף שקל עבור דירות 4 חדרים. הערכות המחיר הנמוכות נבעו בחלקן מכך שחריש יועדה להיות עיר חרדית, אולם כעת משהשתנה הצפי לגבי תמהיל האוכלוסייה בעיר השתנו גם המחירים הצפויים.

לאחר סגירת המכרז וקביעת הזוכים לבנייה בחריש נראה כי בעיר צפוי להיות רוב חילוני ודתי לאומי. הצהרת הקבלנים כי ישווקו את הדירות לציבור הרחב סתמה את הגולל על התוכנית להפוך את חריש לעיר חרדית. לדברי הקבלנים, חריש תהווה מרכז משיכה לזוגות צעירים שיוכלו לרכוש דירה במחיר בר השגרה ובמיקום אידיאלי.

הקבלנים קראו במסיבת העיתונאים המשותפת למדינה להמשיך לעודד את הבנייה בחריש ולא לבטל את מענק המקום שהובטח לתושבים החדשים, וזאת בכדי לסייע לזוגות צעירים לרכוש דירה בעיר. עם זאת קבעו, שגם ללא הזכאות למענק, מחירי הדירות בחריש עדיין יהיו אטרקטיביים ביותר, בוודאי ביחס למחירי הדירות בישובים הסובבים. כמה מן היזמים העלו טענות לאפליה נגד רוכשי הדירות החילוניים והדתיים לאומיים, מאחר והמענק בוטל לאחר שנודע כי לא יהיה רוב חרדי בחריש.

בכוונת הקבלנים לבנות בחריש דירות מודרניות בסטנדרטים מתקדמים אך במחירים זולים יותר מדירות דומות בישובי הסביבה. הבניינים יהיו בני 4-5 קומות, ללא חנייה מקורה, ובמרכז העיר מתוכננים להיבנות כמה בניינים רבי קומות. לשם השוואה, מחירי דירות 4 חדרים בישובים סמוכים כגון פרדס חנה-כרכור נעים כיום בין 800 אלף שקל למיליון שקלים. יש לציין שמחירי הדירות בחריש עדיין אינם סופיים ועשויים להשתנות.

בשלב הראשון צפויות להיבנות בחריש כ-4,300 יחידות דיור, המחולקות כבר לשכונות לפי אזורי השיווק של הקבלנים שזכו במכרז. חלק ניכר משטח העיר מיועד למבני ציבור ומסחר וכן הוקצו מרחבים נרחבים לגינות ציבוריות ושטחים ירוקים.

בין החברות שהשתתפו במסיבת העיתונאים היו י.ח. דמרי עם 208 יחידות דיור,  צ. לנדאו עם 220 יחידות דיור, קבוצת חנן מור עם 235 יחידות דיור, דונה עם 503 יחידות דיור, מגידו השקעות עם 193 יחידות דיור, וג'י הנדסה עם 203 יחידות דיור. מעניין לראות כי אפילו חברת צ. לנדאו הבונה לציבור החרדי הביעה הסתייגות מאפשרות מכירת דירות בעיר לחרדים. לטענת סמנכ"ל החברה יקי רייסנר הציבור החרדי ציפה למחירים סביב 600 אלף שקל, אולם המחיר הנוכחי העומד על כ-800 אלף שקל לדירה נמצא מחוץ להישג ידו, ולכן משפחות חרדיות יעדיפו להשקיע ברכישת דירה בישובים חרדיים קיימים כגון בית שמש, נצרת עילית ואלעד.