אמו של דן גנות ז"ל: "אני רוצה להפיץ את הבשורה של דן גם בחריש"

דן גנות ז"ל. "רוב האנשים היו בורחים מבארי, אבל הוא נכנס לתופת במטרה לשנות אותה" צילום: דוברות המשטרה

במלאת חודשיים לנפילתו של רפ"ק דן גנות שנחלץ להגנת תושבי קיבוץ בארי ונהרג, מבקשת אמו להפיץ את מסר האחדות והאהבה למולדת. "הוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג, בהגנה על אדמת ארץ ישראל. המדינה שהוא כל כך אהב"


לוח דירות חריש

לוח דירות חריש


בשבוע שעבר מלאו לרב פקד דן גנות 42 אבל הוא לנצח יישאר בן 41. דן, מראשוני השוטרים שהוקפצו לדרום בשבת הארורה, לחם בשדרות מול מחבלים והתעקש לנסוע לעזור לתושבי בארי. יחד עם חבריו לצוות מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה של משטרת ישראל) נהרג דן מירי RPG ורק כעבור שבוע זוהתה גופתו ולמשפחתו נמסרה ההודעה הקשה.

גיבור ישראל בחייו ובמותו

בשלוש השנים האחרונות התגורר גנות בחריש, בדירה שרכש לפני שמונה שנים, אליה עבר רק לאחר גירושיו. הוא לא היה מעורה מאוד בנעשה בעיר. השכנים מרחוב תמר הכירו אותו בעיקר בזכות מדי השוטר והניידת. את רוב זמנו בילה דן מחוץ לבית, במשמרות ארוכות של 14 שעות, בעבודת התנדבות עם נוער שוליים באור עקיבא ועם בנותיו הקטנות שמתגוררות בזיכרון יעקב.

דן גנות עם בנותיו. התגורר קרוב אליהן. מתוך עמוד הפייסבוק של דן

אנאבל בת ה-7 ושילה בת ה- 3, היו מעורבות בעבודתו, כך מספרת אמו אפרת חלי גנות. "הן תמיד ידעו שאבא לא הולך לעבודה, אבא הולך לעזור לאנשים כי יש מי שזקוק לו יותר מאיתנו. כך הן גם נפרדו ממנו".

"דן וחבריו ביחידת מתפ"א הם גיבורי ישראל. הם בין הראשונים מכלל כוחות הביטחון שהגיעו לקיבוץ בארי אחרי שהתחננו לקבל אישור לנסוע שם היות והם שמעו אינסוף קריאות לעזרה בקשר", מספרת אפרת.

עם זאת, היא ממהרת להדגיש: "אני לא רוצה שיזכרו את הבן שלי בזכות סיפור הגבורה שלו והמוות שלו, כי יש לנו מהשבת השחורה הזו מלא סיפורי גבורה. אני רוצה שיזכרו את דן בזכות סיפורי הגבורה שלו בחיים. הוא נגע בכל אדם שפגש".

דן גנות
משמאל: דן גנות וחבריו לצוות שנהרגו יחד איתו בבארי. מימין: במדים ובדגל ישראל

בחזרה ליחידה המבצעית

דן התגייס למשטרה לפני 8 שנים ליחידת מתפ"א. הוא עבר לתפקיד סגן מפקד סיור במשטרת חדרה ואחרי כן מונה לתפקיד מפקד סיור בתחנת אור עקיבא. חודש בלבד לפני השבת השחורה חזר דן על פי בקשתו ליחידת מתפ"א שמהווה כוח ראשוני לסיוע לאירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת (פח"ע).

בין המבצעים הידועים בהם לקחה חלק היחידה ישנם אירועי הפרות סדר קשים, הריסות בתי מחבלים, נטרול מחבלים ואכיפה כלכלית נגד ארגוני פשע.

הפגנה בצומת כרכור צילום: דוברות משטרת ישראל
"המלחמות עם האזרחים לא היו בשבילו". הפגנה בצומת כרכור. צילום: דוברות משטרת ישראל

החזרה ליחידה המבצעית נולדה מתוך הקושי שלו בהתמודדות עם המחאה הגדולה שפרצה בארץ בשנה האחרונה, כך לפחות מספרת אמו. "הקריאות "בושה בושה" שקראו המפגינים לעבר השוטרים והמלחמות עם האזרחים לא היו בשבילו. הוא לא חשב שהוא צריך להילחם עם אזרחים בהפגנות אז הוא ביקש לחזור ליחידה המבצעית".

"הוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג"

אפרת מאמינה שלדן היתה תחושה מוקדמת לגבי מותו. "היתה לו הרגשה שברגע שהוא יוצא למבצע הבא הוא לא חוזר. הוא עשה המון דברים לא אופייניים לו שבדיעבד עוררו בנו הרבה שאלות. בפגישה האחרונה שלנו בסוכות, הוא נתן לי חיבוק חזק כמו שאף פעם הוא לא חיבק אותי. נתן לי נשיקה במצח ואמר לי תודה. הוא ידע שמשהו יקרה.

"אמא, פרצה מלחמה. אל תצפי בטלוויזיה. כשתצטרכי לדעת – תדעי"

"בשבת הוא התקשר אלי בבוקר ואמר לי "אמא פרצה מלחמה. אל תראי חדשות, אל תצפי בטלוויזיה כשתצטרכי לדעת – תדעי". ואפרת ידעה שהגרוע מכל קרה, כשבווצאפ נראה רק קו אחד בלבד.

"שבוע הוא היה מנותק קשר, היה לי שבוע של תקוה. אחרי שבוע הצליחו לזהות אותו לפי ה-DNA לאחר שהרכב הממוגן בו נסע נשרף כליל.

"מנסים לנחם אותי שהוא לא סבל. שואלים אותי מאין אני שואבת את הכוחות להתמודד עם הזוועה הזו. הנחמה שלי היא שהוא נהרג בדרך בה הוא רצה להיהרג, בהגנה על אדמת ארץ ישראל. המדינה שהוא כל כך אהב".

שיר אהבה למדינה

סיפור האהבה למדינה בא לידי ביטוי גם בשיר אהבה שכתב דן לישראל ביום חגה, יום העצמאות 74. היום ניתן לקרוא לו שיר נבואי. כותרת השיר היא "אהובתי" ובנקל אפשר לטעות ולחשוב כי הוא מייחס את המילים החמות לאשה. אבל בהמשך מתבררת כוונתו ובית אחד מצמרר במיוחד:

"אהובתי, אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן למות למענך אני פה בשביל לשמור עלייך את יודעת שאני לא אתן לאף אחד לפגוע בך! אני אתן  את כל כולי רק שתהיי לי בריאה ושלמה שתוכלי לדאוג למשפחה שלי, לבית שלי, שלנו!!

דן גנות חרבות ברזל משטרה
"אנשים מרחבי הארץ שאני לא מכירה התרגשו מהסיפור של דן ושלחו לי תמונות של דגל ישראל מתנוסס במרפסת"

"האהבה שלו לארץ היתה עצומה. במרפסת ביתו ברחוב תמר התנוסס דגל ישראל כל השנה", מוסיפה אפרת. "בהלוויה ביקשתי מכל מי שמכיר אותו שיתלה את הדגל במרפסת ביתו. אנשים מרחבי הארץ שאני לא מכירה התרגשו מהסיפור של דן ושלחו לי תמונות של דגל ישראל מתנוסס במרפסת. אני חושבת שהדגל הזה צריך להתנוסס בכל ניידת, בכל רכב, בכל רחוב ובכל כיכר בעיר".

מאות מבקרים בצוק איתן

אפרת רואה לנגד עיניה מטרה אחת, להמשיך את המורשת שדן הוריש אחריו: אחדות ואהבת חינם והיא לא חוסכת במילים קשות: "הבאנו את המלחמה על עצמנו, אני מצטערת להגיד את זה. ועל זה הכעס שלי. על שלא ידענו לשבת לדבר אחד עם השני, להיות באחדות. כל אחד ניסה להראות שהוא הכי טוב.

"פתאום במלחמה יש שיח, אין פילוג, אין דתיים, אין חילונים. פתאום יש חיבור, יש אהבה. אנחנו מוכיחים כעת שאנחנו כן יכולים לדבר אחד עם השני, אבל למה רק בעת מלחמה?

"דן נפצע בצוק איתן והיו לו מאות מבקרים בבית החולים. איפה כל האנשים האלה נעלמו מאז צוק איתן? יש אחדות בישראל רק בעת מלחמה?

"אם לא נלמד עכשיו שפה חדשה להיות באחדות, באהבת חינם, לדבר האחד עם השני, אז איפה נהיה? עברנו יותר משואה, הגיע הזמן להקים מדינה חדשה עם שפה חדשה עם אחדות".

"משמונה ילדים זה צמח למאה"

את ההתחלה החדשה מבקשת אפרת לנתב להשקעה בנוער שהיה כל כך קרוב לליבו של דן.

"הוא לקח נוער מרחובות אור עקיבא, הוציא אותם מאשפתות ומסמים, הביא אותם למועדון ושיחק איתם סנוקר גם אחרי 14 שעות עבודה. משמונה בני נוער המועדון הזה צמח ל-100 ילדים. אלו סיפורי הגבורה שלו בחיים ואת זה צריך לזכור, את העשייה המבורכת שלו. אני רוצה שבכל עיר במדינה יקום מועדון נוער על שמו, זה דור העתיד ודור המנהיגים הבא שלנו".

דן גנות
משמאל: דן גנות עם בני הנוער בפרויקט ניקוי חוף הקשתות שהוא יזם. צילום: דוברות אור עקיבא

שני ראבי, מנהלת מחלקת הנוער בעיריית אור עקיבא, כתבה לאפרת: "הוא עשה פה מה שאף אחד אחר לא עשה. ונתן תקווה לנוער שלנו. כמפקד בשיטור הוא לא היה חייב לעשות זאת, הוא פשוט היה מלא ערכים וגרם גם לשוטרים להגיע להיות עם הנוער, ללמד אותם דרך אחרת. שפה אחרת. בני הנוער היו מדברים על השוטרים בשפה גסה…וכשהוא והשיטור התחילו להגיע השפה שלהם כל כך השתנתה. הם פתאום העריכו את השוטרים, חיכו לבואם… לולא הבן שלך, והאכפתיות שלו, כל זה לא היה קורה! אין לי מספיק מילים כדי לספר כמה דן היה משמעותי עבורי ועבור הנוער שלנו".

נכנס לתופת כדי לשנות אותה

אודליה ודותן לוי, הם שכנים של דן בשכונת החורש בחריש וחברים. ההכרות ביניהם החלה לפני ארבע שנים במסיבת חנוכה. "היו שם לפחות 30 אנשים אבל דן מאוד בלט ולא רק בגלל הגובה שלו, אלא בגלל ההילה מסביבו, הוא הקרין רוגע וטוב",  נזכרת אודליה.

דן גנות
דותן ואודליה לוי, חברים ושכנים של דן גנות ז"ל. תלו את הדגל לזכרו

"הכרנו אותו שם אבל היה אירוע שבו נפגשנו ומאז לא התנתקנו", מוסיף דותן. "בעלי ואני הותקפנו על ידי זוג בחריש. התוקף שקיבל צו הרחקה מאיתנו ניסה להפוך את התמונה ולהצביע עלינו כאשמים. הגענו למשטרה להגיש תלונה וחוסר האמון והתסכול שלנו מהמערכת היו מאוד גבוהים. אבל ברגע שהגענו לתחנה וראינו את דן, נרגענו. הוא הצליח במבט אחד, ביד שהוא הניח על הכתף של דותן להרגיע אותנו. נשארנו בקשר מאוד צמוד ופגשנו אותו יותר ויותר".

"אני איבדתי הרבה חברים בצבא, אבל כשאודליה הודיע לי שדן מת, אני בכיתי. הוא כל כך נכנס ללב. יש אנשים שבכוח שלהם לוקחים סיטואציה קשה והופכים אותה לטובה יותר. כך היה דן. רוב האנשים היו בורחים מבארי, אבל הוא נכנס לתופת במטרה לשנות אותה".

טקס חנוכת חדר כושר בתחנת המשטרה בחדרה על שמו של דן גנות. צילום: דוברות המשטרה

להפיץ את האור של דן

במלאת 30 למותו חנכה משטרת חדרה ספסל מעוצב וחדר כושר לזכרו של דן. כעת מקווה אפרת להמשיך ולהפיץ את הבשורה של דן ברחבי הארץ.

דן גנות
ספסל לזכרו בתחנת המשטרה בחדרה

"זה לא משנה אם זה מועדון נוער, ספסל או חדר כושר, אני רוצה להמשיך ולהפיץ את האור שדן הפיץ בחייו גם בערים אחרות, ובמיוחד בחריש. ראוי שהוא יקבל את הבמה בעיר בה הוא התגורר. שהתושבים ישמעו עליו ועל מה שהוא עשה למען המדינה. זה חשוב במיוחד בעיר כמו חריש שהיא עיר מעורבת".

פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

השאר תגובה

פרויקטים

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה