מנהל אגף החינוך: "מערכת החינוך בישראל בקריסה. חריש מצליחה להיות מובלעת"
האם מערכת החינוך בחריש משמשת כקטר שמושך לעיר משפחות צעירות? ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מאמין שכן. לתפישתו, חריש היא אי של יציבות שמצליח למשוך אליו אנשי הוראה ומנהלים מוכשרים עם תשוקה לחינוך חדשני, בניגוד למתרחש בערים אחרות. "מגיעים אלינו כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ"
12,315 תלמידים יחלו בעוד כשבועיים את שנת הלימודים תשפ"ד בחריש. שליש מתוכם הם ילדי גנים (3,990), וכחמישים אחוזים (6,287) הם תלמידי יסודי. שכבת העל יסודי תחל את השנה עם 1,900 תלמידים בקירוב.
השוואה לשנת תשפ"ג מגלה כי מערכת החינוך המקומית צמחה בכ-20% ביחס לשנה הקודמת. מערכת החינוך בחריש נולדה לפני שמונה שנים. בארבע השנים האחרונות עומד בראשה ישראל שלו. מחלקת החינוך שמנתה 10 עובדים עם הגיעו לתפקיד, מונה כיום 35 עובדים, 700 מורים ומורות, וכ-160 גננות. תקציב החינוך העירוני עומד בשנת תשפ"ד על 173 מיליון שקלים ומהווה כ-51% מכלל תקציב הרשות.
חלוקה לזרמים: ללא שינוי
אחת המשימות המרכזיות של מחלקת החינוך היא לחדד את מיומנויות 'הניבוי וצפי' למספר התלמידים הצפוי. נתונים אלה חיוניים כדי לתכנן את בינוי המבנים, קניית הציוד, וגיוס כוח האדם המתאים. שלו גם אחראי על בניית ה-DNA להגדרתו, של מערכת חינוך חדשנית, יצירתית, הצופה את פני המחר ומעניקה לתלמידים את הכלים להתמודדות עם העולם.
"אנחנו מנסים להבין טוב יותר את מגמות הגידול במספר התלמידים ולצפות אותם, כדי להיערך בטווח של שנה קדימה, אבל גם חמש שנים קדימה כדי לנסות להבין את רמת היקפי בינוי, לאן זה גודל ואיך השינויים משפיעים עלינו", הוא מסביר.
מתי חריש תפסיק לבנות גני ילדים ובתי ספר חדשים?
"משרד החינוך שואל אותנו כל שנה מחדש האם אנחנו כבר ב'פיק' של ההיקף האדיר של הגנים שנבנה. ברור לכולם שיגיע שלב שבו נמצה את בינוי גני הילדים ונתקדם הלאה לבתי ספר ותיכונים, שם נראה את המשך הצמיחה שלהם".
אם כך, על פי הידע הקיים כיום, מה הצפי לחמש שנים קדימה?
"עוד אלפים. בשכבה א' כלל עירונית אנחנו באזור 1,200 ילדים, ובגנים ובמעונות ישנם 1,400-1,500 ילדים בשכבה. השיא שאני צופה הוא עד 2,000 ילדים בשכבה, כי סה"כ המיצוי של האכלוס העירוני במתאר הקיים הוא די גבוה".
"הקפיצה הגדולה יותר, התובנות היותר חשובות בהקשר הזה, הן לנסות לשרטט את ההיקפים הגדולים הקיימים כיום במעונות ובגנים 20-15 שנה קדימה, ביסודי ובעל יסודי. זה לפנינו על כל המשתמע מכך".
מה בנוגע לחלוקה לזרמים?
"המפה היא די יציבה. באופן גס ניתן לומר ש-40% מהילדים לומדים בחינוך הממלכתי, 40% בזרם הממלכתי-דתי ו-20% במגזר החרדי. יש יותר בתי אב במגזר החילוני, אבל ילדים יש יותר במגזרים האחרים".
"צריך להבין שבחריש קורה נס"
בתחילת השנה יחלו לפעול 18 גנים חדשים ברחבי העיר ו-4 בתי ספר חדשים. שלו מתייחס לבינוי מוסדות החינוך בעיר כאל נס גלוי.
"אין עיר שמצליחה לבנות מוסדות חינוך כמו חריש. בשנה האחרונה רק חצי מהבקשות של בינוי מוסדות חינוך במדינת ישראל קיבלו אישור לתקצוב. בחריש, כל הבקשות אושרו. צריך להבין שבחריש קורה נס. נס שהוא לא נס, אלא עבודה מטורפת שנעשית בצירים השונים בחריש. העבודה של ראש העיר מול הגורמים הפוליטיים, העבודה של המנכ"ל ברמה המקצועית. העבודה שלי מול אגף החינוך. העבודה של מחלקת הנדסה – כולנו ביחד. אפשר לראות רשויות דומות לנו שמשכנות ילדים בתוך קרוואנים, או במבנים שנפסלו לאכלוס, כולל בערים שכנות לחריש.
"אז נכון, יש בית ספר שהבינוי שלו לא הושלם, ויש תיכון שבנייתו נעצרה לאחר שהקבלן פשט את הרגל אבל ברמת המקרו יש בחריש בינוי אדיר ומסיבי".
מעבר למבני קבע
אחת הבשורות שמעביר שלו לתושבים היא כי משחק "הכיסאות המוזיקליים" שליווה את מוסדות החינוך מאז הוקמה המערכת וגרם לבתי הספר לנדוד ממקום למקום – לקראת סיום.
"רוב בתי הספר שנודדים בשנת הלימודים הקרובה, נודדים למקום הקבע שלהם. אתגרי העתיד, בית ספר חב"ד וסמינר בנות רחל החרדי עוברים למבנה קבע. גם בית יעקב, שנמצא ביבילים עובר למבנה קבע.
"נשארנו עם שני בתי ספר שבנייתם לא הושלמה. הישיבה התיכונית, שבנייתו החלה יחד עם שאר ארבעת המבנים שבנייתם הסתיימה. היא תיפתח רק במהלך השנה הקרובה. נכון, לא הצלחנו עם בית ספר אחד מתוך חמישה.
"האירוע השני זה תיכון 'נעימת הלב' באבני חן. זה אירוע מתמשך, וידוע שאירע בשל פשיטת הרגל של הקבלן. עם תחילת השנה כל מסת העבודה תופנה לפרויקט הזה וכולנו תקווה ואמון שבשנת הלימודים שלאחריה, הוא ייפתח. חוץ מהשניים האלה, כל בתי הספר כבר במקומם, בלי נדידות יותר".
על פי נתוני הרשות כ-1,000 תלמידים בחרו ללמוד מחוץ לחריש. האם זה לא מעיד על חוסר אמון במערכת ובריחת תלמידים?
"אין בריחת תלמידים. הנתונים מראים, שמשנה לשנה, ככל שפיתחנו פה את המענים, יותר ויותר תלמידים נשארים בחריש ופחות ופחות יוצאים ללמוד בחוץ. אם ניגע במקומות הכואבים, אז הישיבה התיכונית לא הצליחה לבסס בצורה מספקת את האמון של ההורים. הבאנו כוח ניהולי נוסף לשנת הלימודים הקרובה, אנחנו מאמינים במי שמוביל את הישיבה ובדרך החינוכית שלה. יש 50 נרשמים לכיתה ז' והישיבה מתפתחת. לא בקצב שהיינו רוצים אבל אנחנו נדאג שזה יהיה טוב".
חינוך כקטר לאכלוס העיר
האוכלוסייה ששוקלת לעבור לחריש היא ברובה משפחות צעירות עם ילדים. בהתאם, איכות החינוך בעיר היא גורם מכריע בהחלטה אם לעבור לעיר או לא. שבע שנים אחרי השקתה של מערכת החינוך המקומית, האם החינוך בחריש הוא נקודת חוזקה של העיר או נקודת חולשה? האם החינוך בחריש "פורץ דרך" כפי שהציגה עיריית חריש בקמפיין הפרסום העירוני?
שלו משיב לשאלה בדרך עקיפה: "אנשי מקצוע שיודעים לבחון את המערכת מביעים שביעות רצון, ואנחנו מקבלים מהם חיזוקים מאוד גדולים לתהליכי העומק ארוכי הטווח שהמערכת שלנו מובילה".
"יש פה הזדמנות אדירה ואנחנו מנצלים אותה כדי לבדוק איזו מערכת אנחנו רוצים לבנות, לאן אנחנו מכוונים אותה, איזה מנדט מקבלים אנשי החינוך ומה אנחנו רוצים שכל ילד יקבל פה.
"המערכת שלנו מפתחת מיומנות וכישורים שילד זקוק להם. היכולת לעבוד בצוות, יכולת למידה עצמית, ראיה ביקורתית, חשיבה יצירתית, יוזמה – ואני לא יודע כמה מערכת החינוך המסורתית יודעת לתת לזה מענה.
"אנחנו – זה מרכז העשייה שלנו. זה מתבטא בתוספת של שיעורי חקר, משימות בהן תלמיד צריך להראות איך הוא תכנן, איך הוא בנה, מה הוא יצר, הוא צריך גם להציג את זה. כל התהליכים האלה של למידה בתוך בית ספר ומחוצה לו היא למידה שמעודדת סקרנות ויצירתיות.
"לכל בית ספר יש את הייחודיות שלו והדרך שלו, אבל אלה פלטפורמות שעובדות בכל בתי הספר, כולל בממ"ח ובחלק מבתי הספר בזרם המוכש"ר".
שלו מדגיש כי המתרחש בחריש בולט עוד יותר על רקע המתרחש בארץ: "מערכת החינוך בישראל היא בקריסה, המנכ"ל העשירי התפטר בעשר השנים האחרונות. שרי חינוך התחלפו והוצגו רפורמות גדולות אבל המערכת בבעיה קשה ומתמודדת עם מחסור במורים ובמנהלים, חוסר יציבות ואירועי אלימות.
"חריש מצליחה להיות איזו שהיא מובלעת, אני אומר את זה בצורה הכי חדה. המכרזים שלנו במשרד החינוך מלאים. חריש מצליחה להיות מקום שמושך מנהלים שמגיעים עם תשוקה מאוד גדולה לעשות חינוך נכון וטוב ולנצל את ההזדמנות של חינוך שחושב אחרת, שפורץ דרך, שלא עובד רק בקופסה.
"מגיעים אלינו מנהלים ערכיים ומקצוענים כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ. מתוך 20 בתי ספר, מגיע מנהל חדש לבית ספר בו פעל מחליף, וכל שאר המנהלים נשארים איתנו לשנה הבאה".
"אם אני חוזר לשאלה ששאלת על הזוגות הצעירים והאם מערכת החינוך היא גורם משיכה לעיר, אז חשוב לומר שאין משהו שמעיד על יציבות מערכת יותר מהכוחות שהיא מצליחה לגייס ולשמור. כמעט ולא חסרים לנו מורים לשנה הבאה, חסרים בקצה במקצועות מאוד מסוימים, בודדים. זה קורה כי אנשי חינוך רואים את ההזדמנות פה ואומרים, אני רוצה חריש".
"זה קורה כי אנשים מבינים שיש להם בחריש עם מי לעבוד. זה קשה, מאתגר, יש התמודדויות מורכבות, אבל יש שיטת עבודה, יש כתובת, יש מוטיבציה ויש חשיבה מחוץ לקופסה כדי לספק מענים במקומות הנכונים".
"אני גאה במחלקות שלנו שמקבלות שבחים והערכה ברמה הארצית. כל השפ"ח (שירות פסיכולוגי-חינוכי) שלנו מאויש בתקנים, אין דברים כאלה בערים אחרות".
אז בראייה לאחור לא היית עושה שום דבר אחרת?
"אם יש דבר אחד ששמעתי עליו ביקורות זה שאנחנו לא מספיק זמינים או קשובים לציבור. עלינו לשפר את תחושת הנגישות לתושבים. אגף החינוך תופס כ-50% מהפניות למוקד העירוני והיקף המענים שלנו הוא עצום. אנחנו עומדים על 70-80% מענים לציבור בשאלות של הרשמה וערעורים לשיבוץ במוסדות החינוך".
איפה אנחנו מותקלים? בחלקים שאי אפשר לתת. לפעמים אלו מקרים מאוד סבוכים וקשים ברמה האישית. אבל כשאי אפשר – אז אי אפשר. כשכיתה מלאה לא ניתן להוציא ילד ולשבץ אחר במקומו. אנחנו מנסים לארגן את הכול כמה שיותר גמיש וקשוב, אבל התושב הבודד שלא קיבל את מבוקשו, לא רואה את מה שנעשה – זה גם לא מעניין אותו.
"למרות זאת, עלינו לנסות לתת מענה עוד יותר מדויק. לדבר עם כל אחד ולהקשיב ולאפשר גם להשמיע. בזה אנחנו יכולים להיות יותר טובים. זה לא פשוט, אבל אפשר להיות יותר טובים במקומות הכואבים יותר".
