סבתא בגן: המיזם החינוכי שמחבר בין דורות בחריש

בשבוע שעבר חגגו ילדי מעון אביבים ברחוב אורן את ט"ו בשבט. הם לא היו לבד. שבע גמלאיות, תושבות העיר, חגגו איתם. יחד הם עשו עבודת יצירה עם שבעת המינים, שרו שירי חג, אכלו פירות ורקדו לכבוד האילנות.

"האירוע הוא חלק מתוכנית חינוכית שמשלבת את האוכלוסייה הבוגרת בעיר ומערבת אותם עם ילדי הגיל הרך", מסבירה רינת קומרוב, מנהלת  אורחות חינוך ופרח בחריש.

"לפני שנתיים היה לנו את מעון טופז שגם בו שולבה אוכלוסייה בוגרת, אבל בקונספט אחר. המעון ברחוב אביבים נהנה מצמידות גבוהה למרכז הקהילתי לאזרחים ותיקים שפועל שם. לא צריך אפילו לחצות מדרכה. הילדים מתארחים במרכז הגמלאים ולעיתים האזרחים הוותיקים מתארחים בגן. זה עובד טוב עבור שתי האוכלוסיות".

"הכול כיף עם סבתא"

"נוצרו חיבורים אישיים, הילדים מכירים, יודעים ומחכים למפגשים", מוסיפה קומרוב ומדגישה: יש שם נשים שהיו בעברן גננות, עבורן המפגש הזה הוא "וואו"".

33 ילדים ממעון אביבים לוקחים חלק בפרויקט השנה. מושית מזוז, מנהלת המעון, מסבירה שהבחירה היתה בילדים הבוגרים יותר, בני השנתיים ושלוש.

"בשנה שעברו היו מפגשים, אבל השנה ממש נערכנו מראש והכנו תוכנית שנתית. המפגשים מתוכננים לפי נושאים ואני עובדת מול אחת הסבתות בתיאום מולה".

לשאלה האם לכל ילד או ילדה יש הקצאה פרטנית של סבתא משיבה מזוז בחיוך. "לא. אין 'סבתא אישית'. בדרך כלל מגיעות אלינו לגן בין חמש-לחמש עשרה סבתות, והחיבורים שנוצרים בינן לבין הילדים מדהימים. כשאנחנו מבקרים אותן במועדון, מי שרוצה משתתפת בפעילות, לא כולן".

מזוז מעידה שהילדים "מאוד אוהבים ללכת לבקר במועדון. התוכן פחות משנה להם, הכול כיף עם הסבתות". היא מציינת גם את הערך המוסף של הפרויקט לילדים: "הילדים מקבלים חיבוק, מילה טובה. הם מרגישים את החום והאהבה שהסבתות מרעיפות עליהם. חוץ מזה, יש גם חינוך לקבלת האחר. יש לנו סבתא עם כיסא גלגלים, והילדים מקבלים אותה באהבה, זה גם ערך מוסף מבחינתי".

עולם חדש למבוגרים וילדים

ההורים של ילדי המעון, מרוצים לא פחות. נעמי חפר, אמא של הלל בת ה-3: "אני מאוד שמחה על החיבור בין הדורות. אני בטוחה שהמפגשים האלה מאריכים את החיים של האנשים המבוגרים וזה תורם המון לילדים. הלל חוזרת הביתה ומספרת מה הם עשו יחד, מסבירה שהיא הכינה את העבודה עם סבתא. היא מאוד אוהבת את החיבור הזה. זה פרויקט באמת מבורך".

גם עדן מאירי, אמא של רפאל בן ה-3 מאשרת ומאושרת: "זכינו בגן מדהים עם צוות גננות ומטפלות נהדרות. הפרויקט הזה הוא דובדבן נוסף בקצפת. אני שומעת מרפאל שהם רוקדים יחד ומוחאים כפיים. הוא ממש אוהב את המפגשים איתם. אני חושבת שזה שילוב מדהים גם למבוגרים, שנפתח להם עולם חדש, וגם לילדים".

"לבן שלי, ברוך השם, יש סבים וסבתות מכל הצדדים כך שהוא רגיל לחברת מבוגרים ויש לו קשר טוב איתם", היא מוסיפה. "הוא מאוד מאוד אוהב אנשים ועוד יותר שמח לצאת מהגן וללכת ברגל אליהם למועדון. זו הרפתקה גדולה עבורו. אני בטוחה שזה מאוד משמעותי גם לאזרחים הוותיקים שלא תמיד יש להם כוח לרעש ולבלגן, אבל החיבור הזה עושה להם טוב".

אוש"ר גדול מאוד

מעבר לחיבורים האישיים וליתרונות העצומים שמפיקים מכך הן הילדים והן המבוגרים שבחבורה, עומדת תפישת עולם חינוכית מגובשת: אוש"ר (אמון וקשר, שייכות, רב-דורי). התפישה שפותחה על ידי עמותת דרך כפר, שולבה בתפישת החינוך העירונית 'דרך חריש' ומיושמת בלעדית בעיר.

נועה כץ, מעמותת דרך כפר, מלווה את מחלקת החינוך בחריש כבר חמש שנים. היא מסבירה כי מדובר במיזם ייחודי שהחל כאמור לפני שלוש שנים במעון טופז נטעי חריש. אבי הפרויקט הוא ד"ר חיים פרי, איש חינוך ומייסד מכון החינוך דרך כפר. במסגרת הפרויקט לכל גן, יש סבתא מאמצת.

הפרויקט באביבים מציע ורסיה קצת שונה, אבל בבסיסה עומדים אותם ערכים.

"פרויקט אוש"ר נותן מענה לבעיה ולקושי של ההורים לתת אמון במערכות החינוך", מסבירה כץ. "אנחנו שומעים הרבה סיפורים של אלימות בגני הילדים ובמעונות, וזו תופעה שמייצרת פחד אצל ההורים לשלוח את הילדים ולתת אמון באנשי החינוך. כיום, התשובה לזה היא בדרך כלל מצלמות שמנטרות את הפעילות בגן. אבל מצלמות מעניקות תחושה של "אח גדול" ולא פותרות את הבעיה של אמון.

"אחת הדרכים כדי להתמודד עם הבעיה הוא לקחת פנסיונרים שמעוניינים לתרום מזמנם שיהפכו לסבא וסבתא של הגן. זו דמות שמקבלת הכשרה בסיסית ונכנסת לגן מתי שהיא רוצה, היא בעצם העיניים של ההורים בגן ועוזרת לבניית האמון בין המחנכים, ההורים והילדים. הסבתא הופכת לדמות משמעותית בחיים של הילדים ובחיי הגן – ממש כמו משפחה".

30 נינים חדשים

לתחושה שלה שותפה יוכי בוש, אחת מהסבתות בפרויקט. בוש, בת 89 מתגוררת בחריש שלוש שנים ומיד עם המעבר החלה לקחת חלק בפעילויות מועדון האזרחים הוותיקים. זו השנה השנייה שהיא לוקחת חלק בפרויקט סבתות, אחד הפרוייקטים האהובים עליה. בוש, אמא לחמישה ילדים, 17 נכדים ו-10 נינים משווה את ילדי המעון לנינים שלה.

"ראית אותם רוקדים?", היא שואלת בהתפעלות. "ראית איך הם מושיטים לי יד ובאים לרחבה לרקוד איתי? יש לי עשרה נינים, ועכשיו יש לי עוד 30".

"זה מזכיר לי את הימים של הגן שלי", מציינת בוש, גננת ומורה לחינוך מיוחד בעברה. "היו לי 41 ילדים בגן ובניתי לי מוניטין רב שנים בבאר שבע", היא מספרת.

"המפגשים האלה נותנים הרבה סיפוק ותענוג. אני מרגישה בהם נהדר. הייתי רוצה שהנינים שלי גם יהיו פה בגן, מרוב שזה מרחב מטופח, יפה ומטופל. קשה שלא לשים לב שהילדים פה הם רגועים. בדרך כלל אם קבוצה של אנשים זרה נכנסת לגן, הילדים נבהלים. פה, הם קיבלו אותנו בחיוכים. זה פרויקט נהדר ויש פה צוות נפלא".

לדברי כץ, ד"ר חיים פרי מקווה שחריש, המהווה חממה לפרויקט אוש"ר, והיא העיר היחידה בה הפרויקט מתקיים, תהווה מודל גם לערים אחרות. "חריש עוסקת בצורה כל כך אינטנסיבית בחינוך ובתפישת החינוך שלה, ואנו מקווים שמחריש תצא הבשורה, שכולם בארץ ילמדו על המודל הזה, יכירו בערך שלו ויישמו אותו בעוד מקומות", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"