קשה, אבל אופטימיים: התושבים החדשים של שכונת הפרחים מדברים | חריש סיטי

קשה, אבל אופטימיים: התושבים החדשים של שכונת הפרחים מדברים

בלי מדרכות סלולות, בלי גינת משחקים ועם הרבה חול ואבק – כך חיים התושבים הראשונים של שכונת הפרחים. למרות הקושי בחיי היום יום, ארז חדד, אורטל עטר ואבי דוד מצביעים על היתרונות בשכונה המתפתחת ואוחזים באופטימיות

צילום רחפן של שכונת הפרחים: אורן קלר

 בתחילת חודש יוני 2019 קיבלו הבניינים הראשונים בשכונת הפרחים את טופס 4 המיוחל ושכונת הפרחים, השכונה השלישית של חריש, החלה להתאכלס. דיירים ראשונים בשכונה העתיקו את חייהם ומרכז עולמם לשכונה החדשה. מה קורה כיום, כעבור שלושה חודשים? כיצד מתנהלים חיי היום-יום של תושבי שכונת הפרחים? על מה הם חולמים? למה הם מייחלים ומהן הציפיות שלהם בעתיד?

אז איך החיים בשכונת הפרחים?

“החיים מאתגרים”, עונה ארז חדד (36), מרחוב סביון. “הכל בצמיחה וצריך להוכיח את עצמו. החיים כאן לא דומים לחיים בעיר בנויה ופעילה עם אורח חיים משלה. התחושה היא שרצו לקדם אכלוס מהיר ובנייה מהירה, אז קודם בנו בתים ורק אחרי כן התחילו לחשוב על תשתיות, תחבורה ציבורית ומקומות עבודה”.

חדד: “מחכים שיפתח בית ספר בשכונת הפרחים, אבל לא צופים שזה יקרה בקרוב”

ארז מתגורר בחריש למעלה משנה עם אשתו יעל (35) ושלושת ילדיהם. הוא יועץ שירות במוסך סקודה בנתניה ואשתו מעצבת אופנה בהכשרתה. לפני שעברו לשכונת הפרחים התגוררו ברחוב אורן, בשכונת החורש. ההבדל בנוחות בולט: “עכשיו אני לא יכול לצאת מהבית ברגל. הכל רחוק וחייבים רכב. שני ילדי לומדים בבית הספר הממלכתי החדש וילד שלישי נמצא בגן הסמוך אליו. אנחנו מחכים שיפתח בית ספר בשכונת הפרחים, אבל לא צופים שזה יקרה בקרוב”, מציין חדד ומוסיף: “הייתי רוצה שתהיה גינה ציבורית בשביל הילדים בשעות אחר הצהריים, והייתי שמח אם כבר היה לוח זמנים מתוכנן לזה, כדי שלפחות נדע מתי זה צפוי לקרות”.

שכונת הפרחים רחוב סביון
רחוב סביון בשכונת הפרחים

 דרושות תשובות ברורות

“אין אפילו מדרכות סלולות כמו שצריך. הכל חול ואבק”, אומרת אורטל עטר (36) המתגוררת ברחוב רקפת מחודש יולי עם בעלה אוראל (37), תאומים בני 8 שלומדים בבית הספר הממלכתי החדש וילדה בת 3 בגן בשכונת הפרחים. אורטל, לומדת כעת לימודי הסבה לאחיות בהלל יפה בחדרה, ואוראל מנהל איזור בתחום המימון בחברת כלמוביל בהרצליה.

גם אורטל חשה בחסרונה הבולט של גינת שעשועים בשכונה החדשה: “לפני המעבר לשכונת הפרחים גרנו בשכירות ברחוב גפן, והיה גן שעשועים מול הבית. אחרי שעות הלימודים, הילדים ירדו לשחק בגינה והיה איך להעביר את אחר הצהריים”.

אורטל עטר והמשפחה
עטר: “לכל דבר צריך לנסוע לחריש המיושבת יותר”

“אבל כאן אין שום דבר. מזל שיש לנו גינה בבית, אז זו אופציה טובה, אבל לכל דבר אחר צריך לנסוע לחריש המיושבת יותר. אפילו אם הילדים רוצים לרכוב על אופניים או לטייל ברגל אי אפשר”, מציינת אורטל ומבקשת: “היה נחמד אם מישהו מוסמך היה אומר לנו שתוך שלושה חודשים או חצי שנה תהיה גינה לילדים, מדרכות סלולות וכדומה. הייתי שמחה לקבל תשובות ברורות”, היא מציינת ומוסיפה: “קנינו את הדירה לפני שנתיים בערך. ידענו שחריש בבנייה ונדרשים סבלנות ואורך רוח, אבל לא ציפינו שהשכונה תהיה עד כדי כך לא בנויה. זה מבאס, פשוט אין כלום. מצד שני, אנחנו יודעים שיש רצון טוב וכוונה שהשכונה תתפתח למקום טוב, אז מתאזרים בסבלנות”.

 הציפיות על הנייר במבחן המציאות

שלוש שנים בקירוב אחרי קניית הדירה בשכונת הפרחים, גם לאבי דוד (33), המתגורר ברחוב רקפת, יש סבלנות. לו ולאשתו נטלי (35) יש ילדה בת כשנתיים וחצי ותינוק בן 7 חודשים. אבי מספק שירותי ניהול לוועדי בתים בחריש ונטלי בנקאית בפרדס חנה. “קנינו בנובמבר 2016 את הדירה על הנייר, וככל שהתקרב האכלוס של השכונה הבנו שהדברים עדיין לא התפתחו. אנחנו יודעים מה קנינו ומקבלים הכל באהבה, אבל יש הרבה ילדים קטנים בשכונה וצפויות להגיע משפחות נוספות, שיגורו כאן בשכירות. היה נחמד אם היתה גינה קטנה לילדים לשעות אחר הצהריים”.

אבי דוד והמשפחה
דוד: “היה נחמד אם היתה גינה קטנה לילדים לשעות אחר הצהריים”

ילדיו של אבי שוהים בבקרים במסגרות פרטיות בעין שמר. “זה יקר, אבל אין ברירה”, הוא אומר, “הקימו כמה גנים בשכונה. אחד, משום מה הפכו לגן חב”ד, וזה לא הגיוני כי עד כמה שאני מכיר את השכנים אין בשכונה אוכלוסייה דתית”, תוהה אבי ומוסיף: “כיום המצב בפועל הוא שלגני חב”ד מגיעים ילדים בהסעה ממרכז חריש, ואילו הילדים שלנו נוסעים לגן השני שהקימו בשכונה. לא מובן למה עשו את זה”.

אחרי המסגרות הילדים מבלים בעיקר בבית. “לפני המעבר לשכונת הפרחים התגוררנו בשדרת דרך ארץ והיה קל ונוח ללכת לגינה, אבל כרגע כל דבר מצריך נסיעה וזה לא נוח. אני מרחם על הכלבה שלנו, אין לה בכלל דשא שבו היא יכולה להתרוצץ, אז אני מסיע אותה לעין שמר כדי שתוציא שם אנרגיה”.

יחד עם זאת אבי לא מתחרט. “למרות כל החסרונות, לא הייתי מחליף את הפרויקט שבחרתי באחר”, הוא מצהיר. “חשוב לי לציין שאני מרגיש שהפרויקט שלנו מאוד מוצלח מבחינת הדיירים שהגיעו אליו. יש רצון להפוך לקהילה מאוד מגובשת. כל דבר שדייר רוצה או צריך, מיד עשרים שכנים קופצים לעזרתו. זה קורה בכל חריש אבל אצלנו זה מורגש אפילו יותר. זו הרגשה מדהימה”.

גם אורטל, המתגוררת באותו רחוב, מציינת שיש תחושה מאוד טובה וקהילתית בשכונה. “כל הדיירים הגיעו לשכונה ממקומות שונים בארץ, הרוב חסרי משפחה וחסרי חברים באיזור, אז יש מעין הבנה שכולם באותה סירה. זה נחמד כי נוצרות הרבה היכרויות וכולם מאוד פתוחים לחברויות חדשות ולעזרה בעת הצורך”.

רחוב רקפת בשכונת הפרחים

 הפרחים עוד יפרחו בעתיד

למרות הקשיים הברורים נאחזים תושבי שכונת הפרחים בתחושת החלוציות, בתכניות לפיתוח השכונה ובאופטימיות לעתיד. ארז: “לפי מה שידוע לי, שכונת הפרחים אמורה להיות שכונת הדגל היוקרתית של חריש; כרגע קשה להעריך כי השכונה עדיין בבנייה, אבל אנחנו בסך הכל די אופטימיים. אם התשתיות תאפשרנה את זה, חריש יכולה להשתוות ואף לעלות על מודיעין בעתיד”.

אורטל: “הבטיחו שיפתח קאנטרי בשכונה ואמור לקום גם פארק גדול. אני מקווה שזה יקרה. אנחנו אוהבים את חריש, אוהבים לטייל, בכל הסביבה יש הרבה טבע, חורשות, בעלי חיים. זה כיף ומרחיב את הלב. מדהים בעיני שחריש מספקת הזדמנות לאוכלוסייה צעירה להגיע לעיר ולרכוש דירה במחירים שפויים. אני מרגישה שבאמת יש כאן אוכלוסייה פלורליסטית מקסימה ויש מקום לכולם להביע דעות ורצונות”.

אבי: “בעתיד אני מקווה שהשכונה תהיה הטרוגנית מבחינת האנשים שיבואו אליה. דתיים, חילונים, השכונה פתוחה לכולם, העיקר שיקבלו ויכבדו אחד את השני”, מדגיש אבי ומסכם: “אני מקווה שמה שקורה עכשיו בפרוייקט מבחינת הקהילתיות והחיבור בין התושבים יימשך. עושה רושם שהעתיד מבטיח”.


הארבעה בחריש בפרחים

ספיר בחריש - אבני דרך

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

השאר תגובה

גודל גופן
ניגודיות

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

%d בלוגרים אהבו את זה: