מהים האדום לגבעות הירוקות: האילתים מצפינים לחריש | חריש סיטי

מהים האדום לגבעות הירוקות: האילתים מצפינים לחריש

יותר ויותר משפחות אילתיות בוחרות לעבור לחריש. הן משאירות מאחור ים כחול, משפחה וחברים ומגיעות לעיר, שמציעה להן הזדמנויות חדשות ודיור בר השגה. “המעבר מאילת לחריש הוא מהלך דרמטי”

לחריש מגיעים זוגות צעירים, משפחות ובודדים מכל רחבי הארץ, אבל נדמה שהמעבר של תושבי אילת לעיר, הוא המעבר הקשה מכולם. נוי אסרף (30) ילידת אילת, המתגוררת בחריש כבר שנה ושלושה חודשים, מאמינה שהמעבר מעיר השמש הנצחית לחריש הוא לא פחות מדרמטי. לאחרונה, זרם התושבים החדשים שמגיעים לעיר, מהעיר הדרומית ביותר על המפה, מתגבר. “אילתים רבים שמתעניינים בחריש יוצרים איתי קשר בפייסבוק ושואלים שאלות. אני מבינה את הקושי שלהם. המעבר מאילת לחריש הוא מהלך דרמטי, ואני שמחה שאני יכולה לסייע בתהליך המורכב הזה”, אומרת אסרף.

נוי אסרף אילת
משפחת אסרף. מחלוצי האילתים בחריש

“יש טפטוף מתגבר של תושבי אילת שעוברים לחריש. רבים עוזבים את העיר, שספגה מכה קשה מאוד בתקופת הקורונה, ומחפשים לעצמם מיקום מרכזי יחסית עם מחירים טובים. חריש מספקת להם את האלטרנטיבה הזו”, היא מסבירה.

אילת צילום: בוריס איסמליוב
עסקי התיירות נפגעו. צילום: בוריס איסמליוב

על אילת, קורונה ומה שביניהם

בימי שגרה אילת ידועה כבירת הנופש של ישראל והיא מושכת אליה כ-2.8 מיליון תיירים בשנה. רבים מתושבי אילת מתפרנסים מעסקי המלונאות, המסעדות ואטרקציות תיירותיות. זו גם הסיבה שמשבר הקורונה היכה בה בחוזקה. בסוף אפריל 2020 נרשמו בה 46% אבטלה. המשבר הכלכלי בעיר נוסף על נזקי סופה קשה, שהיכתה באילת בתחילת השנה וגרמה לנזקים של עשרות מיליוני שקלים ולפגיעה משמעותית בעסקי התיירות בעיר.

רינת ושי זערור אילת
משפחת זערור: מחיי הלילה באילת לחריש

רינת ושי זערור הם דוגמה לזוג שביצע מעבר לחריש בעיצומו של משבר הקורונה. את ההחלטה הם קיבלו מספר שבועות קודם לכן, אבל המגפה העניקה להם את הנחישות לקדם את התהליך. בני הזוג התגוררו באילת ב-11 השנים האחרונות. רינת (31) עברה לעיר הדרומית כחיילת משוחררת, והתחילה את דרכה המקצועית בעבודה מועדפת, כצ’קרית במלון. בתפקידה האחרון עבדה כמנהלת קשרי אורחים במלון הרודס. “עברתי את כל המסלול שכלל תפקידים רבים בענפי המסעדנות ובתי המלון של אילת”, היא מסבירה. לפני שנה איבדה זערור את אביה והרצון להתקרב למשפחתה, המתגוררת במרכז, התעצם.

מקפצה כלכלית משמעותית

“הגענו לביקור בחריש בעקבות זוג חברים. התפעלנו מהעיר ואני מודה שגם מחירי השכירות הנמוכים משכו את תשומת ליבנו. חריש מעניקה לנו הזדמנות, מקפצה לעתיד כלכלי מסודר יותר. היא מאפשרת לנו להשכיר את הדירה שלנו באילת וליהנות מההפרש”.

זערור עצמה יצאה לחל”ת וככל הנראה, תחזור לשוק העבודה רק לאחר חופשת הלידה הקרובה. שי, הוא עצמאי בתחום הנדל”ן ומתכנן להשתלב בענף הצומח בעיר.

שדרת דרך ארץ
שדרת דרך ארץ בחריש: “עשרות פנו אלינו ושאלו היכן חריש נמצאת ואיך המגורים בעיר”

“אמנם חריש לא קרובה להכל ואין בה את כל השירותים הנדרשים אבל אני מתניעה את האוטו ונוסעת לישובים בסביבה, מה שלא יכולתי לעשות באילת. אם המכולת באילת סגורה, אין לי שום אלטרנטיבה אחרת”, היא מציינת בשמחה. גם המרחק ממרכז הארץ ‘קטן עליה’: “תוך 40 דקות אני מגיעה לבית הורי באור יהודה. זה ממש נוח וקל”.

בתקופה הקצרה שהם מתגוררים בעיר, הפכו השניים לשגרירים שלה והם משיבים לשאלות של מתעניינים נוספים. “עשרות פנו אלינו ושאלו היכן חריש נמצאת ואיך המגורים בעיר. אני משיבה כמיטב יכולתי על החיים פה, על המרחקים הנוחים, על מערכת החינוך שמותאמת לילדים וגם על מרחק הנסיעה מחוף הים הקרוב”.

ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מחלק שי לנופשים שהגיעו לאילת עם סיום סגר הקורונה. מגבת חוף בקוטר 2 מטר, להבטחת המרחק התקני.  צילום: הדר אברהם
ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מחלק שי לנופשים שהגיעו לאילת עם סיום סגר הקורונה. מגבת חוף בקוטר 2 מטר, להבטחת המרחק התקני. צילום: הדר אברהם

זערור מציינת גם כי המעבר לחריש התבצע על אף ולמרות השיח השלילי בפייסבוק על חריש. “אם היינו מקשיבים לכל הפוסטים בפייסבוק לא היינו עוברים. חשוב לי גם להעביר את המסר הזה הלאה, אל תפסלו מראש, נסו זאת בעצמכם”.

הזדמנויות עסקיות חדשות

השיח השלילי בפייסבוק לא הרתיע גם את דניאל וקארין אלופי. השניים עתידים לעבור בשבועיים הקרובים לחריש. בני הזוג מצפים לילדם הראשון ולעיר הם מגיעים אחרי תשע שנות מגורים באילת.

דניאל אלופי אילת
דניאל וקארין אלופי: “”הקורונה אתגרה אותי לחשוב על החיים קדימה”

“קארין היא ילידת אילת. אני עברתי לאילת עם פתיחתו של קניון אייס מול. היו לי שם עד לאחרונה מספר עסקים בקניון”, מסביר אלופי.

לדברי דניאל אלופי (37), הצורך בשינוי החל עוד לפני משבר הקורונה אבל המגיפה העניקה לו תובנות חדשות: “הקורונה אתגרה אותי לחשוב על החיים קדימה, ברמה האישית וגם ברמה המקצועית”, הוא מפרט. “בשורה התחתונה אילת מציעה אופקים מוגבלים לאלה שמבקשים להתפתח בה. חריש כעיר חדשה מספקת הזדמנויות רבות למי שמצליח לאתר אותן. חריש גם מספקת אופק תעסוקתי לאשתי, שהיא גננת במקצועה. החינוך בחריש מתרחב וצומח כל הזמן”, מסביר אלופי.

גני ילדים חדשים בחריש
מתכננת להשתלב במערכת החינוך הצומחת בעיר. צילום: דוברות עיריית חריש

לתפישתו, החיים בחריש משלבים גם הבט חשוב נוסף, קצב חיים רגוע יותר לעומת ערי המרכז התוססות: “מהמעט שבדקתי עולה כי חריש מאפשרת לך להשקיע זמן במשפחה, לחיות בקצב נינוח יותר. אחרי תשע שנים באילת, שבה הדינמיקה איטית יותר, לא רצינו לעבור לעיר עם קצב מסחרר. באילת למדתי שהקצב האיטי טומן בחובו דברים טובים. אני לא מחפש רק אטרקציות בחיים”.

עם זאת, אלופי מאמין שמדובר במצב זמני: “ההתפתחות של חריש מהירה, ומנסיוני, תוך שבע שנים לכל היותר, היא תהפוך לעיר מרכזית באיזור. בינתיים, היא מושכת אליה זוגות צעירים מכל הארץ. היא מאפשרת לרבים דיור בר השגה וזו התחלה נהדרת למי שמחפש מקום לגדול איתו”.

בני הזוג אלופי: “החברים מאילת כבר כאן”

בני הזוג מצטרפים כבר לארבעה זוגות חברים שמתגוררים בחריש. שניים מתוכם הם אילתים לשעבר, שהעתיקו את חייהם לחריש לאחרונה.

“יש לנו גם קרובי משפחה שגרים בעיר”, מציין אלופי ומסכם שמן הסתם הגעגועים לאילת עוד יהדהדו בו תקופה ארוכה: “לאילת יש את הקסם שלה. אני אתגעגע לצבעים של העיר, לעובדה שיש שם פחות פקקים ושהכל קרוב ונגיש”. עוד מדגיש אלופי את מרקם החיים בעיר: “אני מקווה שחריש תלמד מאילת ותאפשר לכולם לחיות בשקט, בלי התלהמות. באילת, דתיים, חילונים ושאנטים חיים בשקט. אני מקווה שזה יחלחל גם לחריש”.

יד מושטת לכולם

אילת אסתר ענבר ויקיפדיה
תחושת הקהילתיות קיימת גם באילת. צילום: אסתר ענבר, ויקיפדיה

הקהילה המגוונת של חריש בה חיים בשלום, מחוץ לבועת הפייסבוק, דתיים וחילונים יחד, היתה אחד מגורמי המשיכה עבור משפחת אסרף.

אסרף מפרטת: “כשהחלטנו לעזוב את אילת היה לנו חשוב לעבור לעיר מתפתחת עם קהילה פתוחה ומעורבת של דתיים וחילונים. אני מגיעה מבית כזה, של אמא חילונית ואבא דתי”. אסרף מציינת כי תחושת הקהילתיות באילת, עיר בת למעלה מ-50 אלף תושבים, עדיין קיימת. “זה קו דמיון נוסף שמצאתי בין הערים. בשתיהן יש קהילה חזקה”.

בני הזוג עזבו את אילת בעקבות חיפוש אחר מסגרת הולמת לבנם, שאובחן כסובל ממוגבלות שכלית. את בית הספר המתאים לו הם מצאו בחדרה, את הבית המתאים, הם מצאו בחריש.

המעבר היווה גם התחלה מקצועית חדשה לשניים. נוי עזבה את משרתה כמורה למורשת ישראל באילת והשתלבה בסוכנות הנדל”ן, רימקס בחריש. דניאל בעלה, שעבד כאב בית בבית ספר באילת, סיים לימודי הנדסת החשמל והפך בחריש לחשמלאי עצמאי.

נוי אסרף בחריש אילת
חריש סיפקה הזדמנויות תעסוקתיות חדשות לבני הזוג

“לא ממש הבנתי מה זה נדל”ן, הייתי מאוד רחוקה מהעולם הזה, אבל התאהבתי במקצוע. למדתי להכיר אנשים, להתאים להם את הדירה, זו עבודה עם תחושת סיפוק עצומה”.

נוי גם מציינת שהקשרים האילתים, אותם היא מתחזקת בעיקר דרך הפייסבוק, עוזרים לזוגות נוספים לצלוח את המעבר לחריש: “אני עוזרת לאנשים בשמחה בתהליך הקליטה שלהם”.

תחושת הקהילתיות שמעניקה אסרף לנקלטים החדשים אינה זמנית. “חריש היא עיר מדהימה מכילה, מחבקת ועוטפת. יש פה אנשים מכל קצות הקשת החברתית ולכולם יש מקום. נכון, צריך להגיע לכאן עם הרבה סבלנות ולהשתדל לראות את הטוב בעיר. מי שמסוגל לעשות זאת, יש לו מקום בעיר. אני מדגישה בפני המתעניינים כי השיח בפייסבוק הוא לא השיח ברחובות. בעיר יש המון הארת פנים. אנשים אומרים שלום ומחייכים ברחובות גם בלי להכיר, יש פה יד מושטת לכולם”.

אירוע "חרישבת" בחריש
אירוע קהילתי בחריש: “יש פה יד מושטת לכולם”. צילום: אורן קלר

לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

תגובה אחת לפוסט זה
  1. חריש עיר מדהימה, לא להתרגש מגיבורי המקלדת בפייסבוק. אנשים במציאות הרבה יותר נחמדים:)

השאר תגובה

גודל גופן
ניגודיות

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

%d בלוגרים אהבו את זה: