"קהילה זה בית": איך הפכה חריש למוקד של גאווה בפריפריה?

שש שנים עברו מאז שמעיין גלעד עברה לחריש. היא לא תיארה לעצמה כשעברה, שתמצא עצמה בעתיד בתפקיד רכזת אחת הקהילות הגאות הגדולות בין תל אביב לחיפה.

"כשהגעתי לחריש בשנת 2019 לעיר, זיהיתי שיש פה הרבה אנשים מהקהילה הגאה ואין שום דבר שמחבר ביניהם, אפילו קבוצת ווטסאפ לא הייתה", מספרת מעיין על תחילת הדרך. "אז עלה לי הרעיון להקים את הקהילה הגאה בחריש".

מה שהתחיל כיוזמה התנדבותית פרטית הפך לפרויקט עירוני מקיף. "הייתה לי תמיכה מאוד גדולה מהקהילה הליברלית ודי מהר התגבשה פה קבוצה שארגנה לעצמה פעילויות התנדבותיות". בין הפעילויות שארגנה אז מעיין אפשר למנות את אירוע הגאווה הראשון בעיר שהתקיים ביוני 2021, רכישה מרוכזת של דגלי להט"ב, קמפיין גיוס כספים עבור מימון פעילויות חודש הגאווה במרחב הציבורי ועוד.

מהתנדבות אישית לתפקיד עירוני

ב-2022 המשרד לשוויון חברתי החל לתקצב קהילות גאות ברחבי הארץ, ומעיין ראתה בכך הזדמנות זהב. "פניתי לשני גרינברג, יו"ר סיעת הליברלים במועצה, וביקשתי לנסות ולהביא תקציב גם לחריש", היא מספרת. "אני זוכרת שלא היו אנשים בעירייה שיכלו להגיש את התוכנית הנדרשת לקבלת התקציב, לא היתה הכרות בכלל עם הקהילה והצרכים שלה, אז התנדבתי לבנות תוכנית".

התוכנית התקבלה והתקציב הגיע, אך מעיין לא הסתפקה בכך. "ניגשתי למכרז לתפקיד רכזת הקהילה בעיר", היא מספרת. "בזמן שהמתנתי לתשובה מעיריית חריש, פנו אלי מבנימינה-גבעת עדה ושאלו אותי אם אני רוצה את תפקיד רכזת הקהילה במועצה שלהם. הבהרתי להם שחריש מקבלת מבחינתי תיעדוף, כי כאן אני גרה ופה אני מושקעת רגשית והם הבינו". כיום היא מאיישת את שתי המשרות במקביל – מצב ייחודי שמאפשר לה לחלוש על שטח גאוגרפי גדול ולאחוז בהשפעה רחבה יותר.

האיום השקט: טרנסים וטרנסיות מחוץ למעגל העבודה

העבודה עם הקהילה הגאה מעלה אתגרים ייחודיים שלא קיימים בתחומי עבודה אחרים. "יש את האתגרים שהם מחוץ לקהילה, פעמים רבות אנחנו נתקלים בחוסר קבלה וחוסר הבנה ויש את האתגרים הפנימיים של הקהילה", מבחינה מעיין בין השניים. "אני חושבת שהאתגר הגדול ביותר בחריש כיום הוא סביב נושא הטרנסים והטרנסיות והקושי למצוא להם מסגרות תעסוקה".

מעיין מוסיפה כי "אנחנו יודעים לפי סקר אחרון שבחריש יש גדילה מאוד מאוד משמעותית ולא פרופורציונלית של קהילת הטרנסים. 13% מתוך הקהילה הגאה הם טרנסים או על הרצף הא-בינארי".

המספרים הבאים עוד יותר מדאיגים ומציירים תמונה עגומה: "ממחקרים רשמיים ישנם מעל 40% מקרי אובדנות בקרב טרנסים וטרנסיות. זה בא לידי ביטוי גם בקהילות שבהן אני עובדת. מקרי האובדנות הם נחלת כל הקהילה, אבל בקרב הטרנסים הם גבוהים יותר".

נוער בסיכון – ואין למי לפנות

אתגר נוסף ומורכב יותר שמעיין מציינת הוא בני הנוער בקהילה. "המבוגרים בקהילה מתריעים בפנינו פעמים רבות על ילדים מתוך הקהילה שמוכרים את עצמם ב-Grindr – פלטפורמת היכרויות להומואים. אם הם פונים לבני הנוער ומנסים לעזור, אז הצעירים חוסמים אותם". המגבלות הביורוקרטיות מקשות על המענה: "כיוון שהמשרד לשוויון חברתי לא מתיר לנו לעסוק בכלל באוכלוסייה מתחת לגיל 18 אז אין לנו מענה רשותי לנושא. זה כך בכל הארץ".

מעיין מבהירה כי היא לא מכירה מקרים ספציפיים של זנות בקרב בני נוער "מן הסתם אם הייתי יודעת היינו יכולים לטפל בזה באיזושהי צורה, אבל אין דרך לטפל בזה כי אין לנו גישה אליהם. ושוב, משרד החינוך לא העניק עד כה את המנדט למשרד לשוויון חברתי לתקצב ולקיים איזה שהיא פעילות לנוער בנושא".

הסברה במקום סטיגמה: לשנות את השיח הציבורי

לגבי האתגרים החיצוניים שחברי הקהילה מתמודדים איתם, מעיין מדגישה שהם אינם ייחודיים לחריש. "האתגרים של חברי הקהילה בחריש קיימים בעצם בכל המדינה, אני מתכוונת לתופעות של חוסר קבלה, וחוסר הבנה, לעיתים מהפן התרבותי ולעיתים מהפן הדתי".

כדי להתמודד עם הבעיה, העירייה מקיימת הכשרות לאנשי צוות והסברה לציבור הרחב. דוגמה מרגשת לפעילות ההסברה מצאה ביטוי לאחרונה בהרצאה שהתקיימה בעיר. "לפני חודש הבאנו לכאן את אהובה סקעת, אמו של הראל סקעת, ששני בניה יצאו מהארון. בהרצאה שלה היא סיפרה על ההתמודדות המשפחתית", מספרת מעיין. "אני חושבת שפעילויות מהסוג הזה הן המקסימום שרשות יכולה לעשות כדי לנסות ולהביא לשינוי בשיח ובאיך שהחברה הכללית רואה את הקהילה הגאה. אמרתי לא פעם, המטרה שלי שהקהילה הכללית תבין, לא רק שלא מדובר בשד נורא כל כך, אלא שאין בכלל שד".

חריש פורחת: למה דווקא כאן נבנתה קהילה כל כך חזקה?

למרות האתגרים, מעיין מספרת על צמיחה מתמשכת ומרגשת של הקהילה בחריש אותה היא מלווה כבר שש שנים. "אני רואה את החבר׳ה שלנו מתחתנים, מקימים משפחות, מביאים ילדים, מתפתחים כקהילה ככל הקהילות. הם פשוט נפלאים וזה כיף גדול לראות אותם וללוות אותם". הצמיחה המתמשכת ניכרת בנתונים: "כרגע יש בקבוצת הווטסאפ סביב 100 חברים ובקבוצת העדכונים של אלו שרוצים לדעת על הפעילות אבל לא לספוג את כל הקשקשת בווטסאפ עוד 300 – מספרים מרשימים לעיר בגודל של חריש.

מה הופך את חריש לאטרקטיבית עבור חברי הקהילה הגאה? "גודל הקהילה בחריש נובע לדעתי משילוב של כמה גורמים", מנתחת מעיין. "ראשית, מחירי הדיור פה הם סבירים יחסית לכלל המדינה. שנית, המיקום של חריש הוא מרכזי יחסית, לא רחוק בצפון ולא בדרום ולא פריפריאלי מדי".

הגורם השלישי הוא הכי מעניין ומשקף את הרוח המיוחדת של חריש: "כבר בתחילת העבודה שלנו דאגנו לסממנים חיצוניים שמראים קבלה. המון משפחות תלו במרפסות את דגל הגאווה ואנשים שהגיעו מחוץ לעיר לחפש דירות, הבינו שיש פה איזושהי קבלה מצד הקהילה הכללית. אני חושבת שהשילוב של כל הגורמים תרם לזה שהקהילה פה היא די מסיבית".

חשוב לציין שמדובר בקהילה מגוונת מבחינה דמוגרפית. "לפחות 40% מתוך הקהילה הם משפחות. יש לנו פעילות למשפחות, אבל עיקר הפעילות שלנו מופנית דווקא לאלו שאין להם גב משפחתי, שהגיעו לבד ואין להם את החוסן".

מאחורי הקלעים של התקציב: לאן הולך הכסף?

התקציב השנתי שמעיין מנהלת מנוצל לשלושה תחומים עיקריים, הכשרות אנשי צוות, פעילויות משלבות ופעילות פנימית של הקהילה.

הסעיף הראשון והחשוב ביותר בעיני מעיין הוא ההכשרות. "אני כל כך גאה בעירייה בתחום הזה. 90% מצוותי העירייה קיבלו כבר הכשרה – לקחנו את זה מאוד מאוד ברצינות".

החלק השני של התקציב הולך לפעילויות משלבות שמטרתן להכיר את הקהילה הכללית עם הקהילה הגאה. "ביום המשפחה האחרון עשינו פעילות לכלל הציבור תחת הכותרת 'משפחות בכל הצבעים'", מספרת מעיין. "היו שם כמובן גם סממנים להט"בים. הגיעו באמת כולם – דתיים וחילונים. זה באמת היה אחד האירועים השמחים".

החלק השלישי מוקדש לפעילות פנימית של הקהילה. "זה כולל גם כל מיני סדנאות שאנחנו עושים, פעילויות שהם סביב קבוצה חברתית או קבוצה טיפולית", מפרטת מעיין. "בשבוע הקרוב אנחנו הולכים לפתוח גם קבוצת תמיכה להורים של להט״בים בשיתוף עם עמותת תהילה".

עוגן עיקרי בפעילות השנתית הוא אירוע הגאווה הגדול שמתקיים בעיר מדי שנה בארבע השנים האחרונות. "לצערנו, המלחמה דחתה לנו את הפעילות שתוכננה ליוני ואנחנו מנסים כרגע לחפש תאריך חדש. לא ויתרנו על זה. אנחנו נעשה את זה, רק נמצא לזה את התאריך המתאים".

למה חריש לא משתתפת בדירוג הארצי? ואיך זה משפיע

לצד הפעילות הענפה, נראה כי ברמה הלאומית, חריש לא נתפשת כעיר בה קידום השוויון לחברי הקהילה נמצא בראש. בדירוג הרשויות של האגודה לזכויות להט"ב בשנת 2022 חריש דורגה במקום ה-22 מתוך 52 רשויות. מקום טוב באמצע, אולם מאז חריש לא השתתפה בדירוג.

"בחרתי לא לשתף פעולה עם המדד מכיוון שהאגודה למען הלהט"ב קובעת קריטריונים לדירוג שהם בעיניי קצת מפלים", מסבירה מעיין, שהבחירה אם להשתתף או לא נתונה בידיה במסגרת תפקידה. "אני שמה את מלוא המשקל של התקציב על הכשרות לצוותים של בתי ספר, והבעיה שלי עם האגודה היא שהם לא מחשיבים הכשרות במתן הניקוד, אלא אם הן מתבצעות על ידי איגי או חוש"ן – ארגונים מטעמם. אני בוחרת לעבוד עם אנשים אחרים שמספקים הכשרות ברמה שאני מרוצה ממנה", היא מסכמת.

החזון העתידי: בית לקהילה הגאה

"האם בלי דירוג ארצי, שמעה של הקהילה בחריש יגיע לאוזניים הנכונות? מעיין לא מודאגת. "החזון שלי הוא שחריש תהווה אלטרנטיבה פריפריאלית טובה למגורים לחברי הקהילה ואני חושבת שאנחנו לפחות ב-90% מהדרך כבר שם", היא מצהירה. "הדבר היחיד שחסר והייתי מאוד רוצה שנקדם בשנים הקרובות זה בית לקהילה הגאה – מבנה ייעודי לפעילויות. בית כזה קיים בבנימינה גבעת עדה ואני רואה את ההבדל. מקווה שגם בחריש זה יקרה בשנים הקרובות".