בווסט זוהר: נשות חריש מתנדבות באקסטרים

הן מחליפות תקר, פורצות מכוניות, מפטרלות בחריש בלילות ולומדות לחלץ לכודים במקרה של רעידת אדמה. שלוש מתנדבות בארגוני העזרה 'ידידים', 'המשמר השכונתי' ו'סע"ר' משתפות בתחושות הסיפוק, השייכות והעוצמה. "ההתנדבות היא חלק מעשייה שמייצרת קהילה חזקה יותר"

"היה פקק בכביש החוף והחלטתי לחתוך דרך הדיונות של מכמורת, אבל שקעתי בחולות. הזמנתי גרר וחיכיתי שעות לחילוץ, שהיה אמור לעלות לי בין 500-700 שקלים. בסופו של דבר, עובר אורח חילץ אותי", נזכרת ימית יסמין בן הרוש (32) באירוע המכונן שגרם לה להתנדב בעמותת ידידים.

"זמן קצר אחר כך ראיתי שאחד המנהלים בעבודה שלי פרסם סטטוס לגיוס מתנדבים לארגון. הוא אמר לי שאם אני יודעת לחבר כבלים למנוע ולהחליף פנצ'ר  – מקומי איתם".

בן הרוש, תושבת חריש בחמש השנים האחרונות, מתנדבת ב'ידידים חריש' כבר שנתיים וחצי. הארגון מספק עזרה ראשונה "שאינה רפואית" בשלל תחומים כמו סיוע בתקר, התנעת כלי רכב, פתיחת מכוניות נעולות באמצעות ציוד מקצועי וחילוץ אנשים ממעליות תקועות.

"כשהצטרפתי היו שתי נשים בלבד בסניף. הסטיגמה שנשים לא יודעות להתעסק עם פנצ'ר או כבלים באוטו עדיין קיימת, אבל הנוכחות הנשית בסניף גדלה משמעותית".

בן הרוש, בניגוד לנשים וגברים אחרים, דווקא יודעת להחליף גלגל. "יש לי רישיון נהיגה למשאית, אני יודעת לחבר כבלים. בצבא הייתי נהגת משאית ומורת נהיגה לחיילים. הסמכתי נהגים ולימדתי אותם איך להחליף פנצ'ר", היא מוסיפה ומציינת גם את אהבתה לתחום: "עד היום נעניתי לאינספור קריאות. אני אוהבת במיוחד קריאות להחלפת גלגל״.

"התגובות הן תמיד אותו דבר", היא מוסיפה. "שואלים אותי 'איך את עושה את זה', במיוחד גברים שלא יודעים להחליף גלגל. לא נעים להם, אבל זה נותן לי כאשה תחושת שאפו ענקית".

"בכל מקום ובכל זמן, יש מישהו שזקוק לעזרה"

כיום בן הרוש היא אחת מ-14 נשים מתנדבות בחריש ולמרות העלייה המרשימה במספרן תוך זמן קצר, הן עדיין מיעוט בסניף שכולל למעלה מ-200 מתנדבים. קבוצת המתנדבים שחולקת וואטסאפ וחוויות משותפות הפכה עם הזמן למשפחה ומייצרת קשרי חברות בעיר. "אודי (אודי הרפז מנהל הסניף) הוא כמו אבא שני שלי וארגון ידידים הוא המשפחה השנייה שלי. אנשים טובים כולם".

למרות הערך המוסף בתחושת הקרבה והחברות, את הסיפור המרכזי שואבת בן הרוש מהעזרה שהיא מושיטה לנזקק בשעת צרה. מקרה אחד זכור לה במיוחד: "חילצתי תינוקת מרכב שחנה בחניון של סופר אושר-עד בחדרה. הגעתי לשם במהירות ופתחתי את האוטו. שמעתי את הילדה צורחת באוטו והבנתי שהפעולה שלי היא מצילת חיים. זה ריגש אותי. אין לי ילדים עדיין, אבל אני מתארת לעצמי גם מה עבר על ההורים בזמן הזה".

בן הרוש קוראת לתושבים נוספים להתנדב לארגון: "בשביל האדם שזקוק לעזרה, המעשה שלנו הוא עולם ומלואו. בכל מקום ובכל זמן, יש מישהו שזקוק לעזרה שלך והיכולת לעזור לאחר מעניקה סיפוק משמעותי".

לחלץ לכודים מהאדמה

העזרה לאחר היא עיקרון חיים שמלווה גם את ד"ר מירב גפטר (52). "התנדבתי לא מעט בחיים שלי, גם המקצוע שלי עוסק בנתינה", מציינת ד"ר גפטר, מומחית להנשמה ולרפואת חירום ובעלת Ph.d  ברפואה משולבת. ד"ר גפטר עברה ממודיעין לחריש לפני ארבע שנים: "רציתי להמשיך את העשייה שלי ביישוב המקסים הזה", היא מספרת.

די מהר היא נתקלה בפרסום של מועצת חריש שקורא לתושבי העיר להשתתף בקורס סע"ר – סיוע עצמאי ראשוני ברשויות. הקורס מטעם פיקוד העורף מכשיר מתנדבים לשעת חירום ומצבי קיצון כדוגמת רעידות אדמה, אסונות טבע, שריפות, קריסת בניינים וכדומה. המטרה היא להעניק עזרה ראשונית קריטית עד להגעתם של הכוחות המקצועיים לשטח.

"קורס הכשרה כולל הרצאות וחומר עיוני. חלק מעשי כמו עזרה ראשונה והכשרה באתר הרס בו לומדים את כל הנדרש לחילוץ לכודים באתרים שפקד אותם אסון. השתתפנו גם בתרגיל משולב עם צה"ל, משטרה וכב"ה ופעם בשנה אנו עוברים הכשרה לריענון".

האם פעולת חילוץ לכודים במעמקי האדמה דורשת כוח פיסי מהמתנדבים? לא ממש. "לכל פעולה יש מכשיר מתאים ויש שיטה שמאפשרת לנו לעבוד בלי להפעיל כוח מיוחד. נדרשים ריכוז וכושר עמידה. הדבקות במטרה עושה את ההבדל ולא העניין המגדרי", מסבירה ד"ר גפטר.

לומדים לסמוך אחד על השני

נקודה משמעותית להצלחת המשימה היא חלוקת התפקידים בין המתנדבים ועבודת צוות מתואמת. "אנחנו לומדים יחד אחד את השני, כמו חבר׳ה טובים במילואים שיודעים שיש להם על מי לסמוך. אנחנו מכירים את השפה האחד של האחר ואת החוזקות והחולשות של כל אחד מחברי הצוות", מסבירה ד"ר גפטר. היא מוסיפה כי עיקר העיסוק שלה בצוות הוא ההבט הרפואי אבל לא רק. "אני עושה כל מה שנדרש בשטח. אני עוסקת בתחום הרפואה ביומיום וחיפשתי להתנדב במקום שדורש ממני גם יכולות אחרות ודברים אחרים". ומה לגבי החברויות? "ההתנדבות בסע"ר עזרה ליצירת חברויות אמיתיות ועמוקות בין חברי הצוות שלומדים לסמוך אחד על השני בכל מצב".

העשייה מתגמלת

ד"ר גפטר מציינת שני דברים שהיא גאה בהם במיוחד. "האחד, הבת שלי שירתה בפיקוד העורף ויש לי גאוות יחידה על שאני מקושרת לעשייה של הבת שלי".

"השני, בתרגולת האחרונה שביצע הצוות שלנו היינו בתרגיל משלב כוחות וחלק ממערך שלם של כוחות הצלה כמו משטרה וכב"ה. חשנו סיפוק מהעובדה שהצלחנו לעמוד במשימה ולחלץ את הלכודים בגזרה שהיינו אחראים עליה, בדיוק כמו כוחות כב"ה ומשטרה שזו ליבת העשייה שלהם".

את הסיפוק מבקשת ד"ר גפטר לחלוק גם עם אחרים. "תחושת הסיפוק בנתינה היא אדירה. אני מעודדת בחום אנשים להתנדב. העשייה למען האחר היא מתגמלת לאין שיעור".

לשמור על הבית

אחד התגמולים להם זכתה ענת זכריה (52) היא "תחושת בית" כמעט מיד עם המעבר לעיר שהתרחש רק לפני חודשים ספורים. זכריה, שמתגוררת בשכונת הפרחים הצטרפה למשמר השכונות כמעט עם הקמתו.

"כשרעיון המעבר מאבן יהודה לחריש עלה על הפרק התחלתי ללמוד על חריש וחששתי מתחושת הביטחון האישי בעיר. יצרתי קשר עם יצחק קשת ראש העיר והתייעצתי איתו בנושא. הוא עודד אותי לעבור ואמר לי שהמקום בטוח. הבנתי שאם אנחנו נעבור לחריש אני אקח חלק בשמירה על הבית החדש שלי. זה היה לי ברור לחלוטין ועמד כעיקרון חשוב לנגד עיני".

זכריה, גננת במקצועה, משתדלת לפטרל בלילות ברחובות חריש, לפחות פעמיים בשבוע. כ-65 מתנדבים פועלים ב'משמר השכונות' שהוקם על ידי מתנדבים בחריש בשיתוף פעולה עם מחלקת הביטחון במועצה. המשמר, שהוקם לפני מספר חודשים בלבד, שם לו למטרה להיות "העיניים והאוזניים של רשויות החוק" ולהרתיע את הגנבים והפורצים (או לכל הפחות להקשות עליהם משמעותית).

זכריה מודה שההתנדבות במשמר השכונות הפיגה את החששות: "כעת כשאני גרה בחריש אני מבינה שהמצב בשליטה ונושא הביטחון נמצא לנגד עיניהם של כל העוסקים בדבר. תחושת הביטחון הפכה לתחושת חיבור. חריש כבר מרגישה לי כמו בית".

 תלמה ולואיז בגרסת חריש

"ישנן שתי משמרות בכל לילה", היא מסבירה "מעשר בלילה עד חצות ומחצות עד השעה שתיים לפנות בוקר והפטרולים מתקיימים בזוגות. המתנדבים בוחרים משמרת וכל אחד משבץ את עצמו בתאריכים ובשעות שמתאימים לו".

לזכריה יש בת זוג קבועה לפטרולים. "קוראים לנו תלמה ולואיז", היא צוחקת. הפכנו לחברות טובות ואנחנו אוהבות לצחוק יחד ולעשות בלאגן", היא מספרת ומתכוונת לרעות פרדקין צפתי, תושבת העיר. "אני מוצאת הנאה רבה במשמרות. בסגר, זה ממש הפך לבילוי שלי, עשה לי ממש טוב". עוד היא מציינת כי ההתנדבות המשותפת יצרה קשרי חברות עמוקים בינה לבין מתנדבים אחרים. "זכיתי בכמה חברות אמת חדשות".

זכריה לא מסתפקת רק בתחושת הסיפוק וההנאה ומדרבנת אחרים להצטרף למשמר. "אני ממליצה בחום להצטרף למשמר ולקחת חלק במערך של אנשים מקסימים ואיכותיים שהחליטו לא להסתפק בישיבה על הגדר אלא בחרו במעשה״.

"ההתנדבות במשמר השכונות היא חלק מעשייה שמייצרת קהילה חזקה יותר. אם כולם ירתמו לשמירה על הבית שלהם בחריש, זה יתרום לעוצמת הקהילה כאן".