יצחק קשת מושעה, משרד הפנים טרם הכריע, ויוחאי פרג'י מנהל בפועל את חריש. תומכיו רואים בו מי שקיבל מנדט לנקות, לייעל ולשנות מנגנון עירוני מיושן; מבקריו מזהירים מפני שינויים עמוקים בתקופת ביניים. כעת, עם הגשת עתירה לבג"ץ נגד הליך מינוי רב העיר, המחלוקת סביב גבולות הסמכות עוברת גם לזירה המשפטית
חריש נמצאת כבר חודשים ארוכים במצב של שלטון ביניים, אבל החיים בעיר מתנהלים: ילדים הולכים למסגרות, תושבים פונים למוקד, תקציבים מאושרים ומכרזים מקודמים. בתוך המציאות הזו, יוחאי פרג'י אינו רק "שומר מקום" עד שתתקבל הכרעה בעניינו של ראש העיר המושעה יצחק קשת. הוא מנהל את העיר בפועל.
האם ממלא מקום ראש עיר, שלא נבחר ישירות לראשות העיר, רשאי לבצע שינויים משמעותיים במנגנון העירוני ובצביון העיר? או שמא דווקא משום שהעיר אינה יכולה לעצור, מוטלת עליו החובה לפעול, לתקן, להחליף ולנהל? שאלה זו כעת מגיעה לבג"ץ.
רב העיר: המחלוקת עוברת לבג"ץ
השבוע עדכנה חברת המועצה שני גרינברג כי הוגשה באופן רשמי עתירה דחופה לבג״ץ באמצעות ארגון עתים. העתירה מופנית נגד הליך מינוי רב העיר שמקדמת ההנהגה הזמנית בראשותו של ממלא מקום ראש העיר יוחאי פרג'י. דרישת העותרים מבית המשפט היא לעצור לאלתר את המהלך, שמועד הבחירות שלו נקבע ליום 20 במאי 2026.
העתירה אינה רק אירוע משפטי נקודתי. היא ממחישה את השאלה הרחבה יותר: האם הנהגה זמנית רשאית לקדם מינוי קבוע, בעל השלכות ארוכות טווח, כל עוד היא פועלת לפי הדין? או שמא דווקא משום שהמינוי עשוי ללוות את העיר שנים רבות, היה נכון להמתין להכרעה במעמדו של קשת או לבחירות הבאות?
בצד אחד עומדים מי שרואים בפרג'י ממלא מקום שזכה להזדמנות פוליטית נדירה: ראש עיר נבחר שהושעה, משרד פנים שטרם הכריע, ומנגנון עירוני שעובר טלטלה. לתפישתם, תחלופת הבכירים בעירייה בחודשים האחרונים, השינויים הארגוניים ברשות, ההסכמים הקואליציוניים והליך מינוי רב העיר אינם רק ניהול שוטף, אלא בניית בסיס כוח חדש לקראת הבחירות הבאות.
בצד השני עומדים פרג'י ותומכיו, הטוענים כי הלגיטימציה שלו אינה מוטלת בספק. פרג'י אמנם לא נבחר לראשות העיר, אבל הוא חבר מועצה נבחר, התמודד מול ראש עיר מכהן וזכה לתמיכה משמעותית של כ־40% מהמצביעים בסיבוב השני. לאחר השעיית קשת, הוא נבחר על ידי חברי המועצה למלא את מקומו. מבחינתו, לא מדובר בהשתלטות על העירייה אלא במימוש מנדט ציבורי ופוליטי: להחזיר משילות, לשנות סדרי עבודה, ולפרק מנגנונים שנתפסו בעיניו ובעיני תומכיו כמיושנים, לא יעילים ולעיתים גם מסואבים.
האם הזמני יהפוך לקבוע?
בלב הסיפור עומד מצב חריג: יצחק קשת אינו ראש עיר לשעבר. הוא ראש עיר נבחר שהושעה מתפקידו בעקבות ההליך הפלילי המתנהל נגדו. ההשעיה הוגדרה כזמנית, אך מאז לא התקבלה הכרעה שמסיימת את כהונתו באופן סופי, מצב שיאפשר בחירות מיוחדות בעיר.
לשאלת מערכת "חריש סיטי" מה צפוי לקרות בעניינו, השיב משרד הפנים בתמציתיות: "מבדיקה עולה כי אמור להיקבע דיון בעניינו בהקדם".
מאחורי הניסוח הטכני הזה מסתתרת מציאות פוליטית סבוכה: כל עוד אין הכרעה, חריש נותרת במבנה שלטוני זמני מבחינה פורמלית, אך קבוע מאוד מבחינה מעשית.
חשוב לציין: ככל שהזמן חולף, הסבירות לבחירות מיוחדות פוחתת. אם ההכרעה בעניינו של קשת תמשיך להתעכב, חריש עשויה להתנהל תחת הנהגת ממלא מקום עד הבחירות המקומיות הבאות ב-2028. בחירות מיוחדות ניתן לקיים רק עד שנה לפני מועד הקבועות בחוק.
זו אינה רק שאלה פרוצדורלית. זו שאלה של מנדט: האם אדם שנבחר על ידי חברי המועצה, ולא ישירות על ידי הציבור לראשות העיר, רשאי לקבל החלטות שיכולות לעצב את העיר לשנים קדימה?
"ממלא מקום אינו דמות טקסית"
פרופ' איתי בארי, מהמחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, המתמחה במצבי משבר בשלטון המקומי, מסביר שהחוק נועד למנוע ואקום. לדבריו, הרעיון הבסיסי הוא שלרשות מקומית תמיד יהיה מי שמנהל אותה. לכן, ממלא מקום ראש עיר אינו אמור להיות דמות טקסית או מוגבלת לחלוטין. יש לו סמכות ממשית להפעיל את העירייה.
אבל כאן בדיוק מתחיל האזור האפור. בארי מציין כי החקיקה אינה ברורה מספיק ומשאירה מרחב רחב לפרשנות. מצד אחד, עיר לא יכולה להיעצר. מצד שני, כאשר מדובר במהלך עמוק, בלתי הפיך או כזה שמשנה את אופייה של העיר, קיימת לדבריו "ציפייה ציבורית שממלא מקום יפעל בזהירות, בעדינות ובמתחם הסבירות".
המשמעות היא שאין קו חד שמפריד בין ניהול שוטף לבין שינוי עומק. מינוי מנהל אגף, שינוי כפיפויות, שינוי מבני באגף עירוני או קידום מינוי רב עיר — כל אחד מהם יכול להיתפס כמהלך ניהולי לגיטימי, או כמהלך פוליטי שמייצר מציאות חדשה לפני שהציבור אמר את דברו.
רכבת העזיבות: סימן אזהרה או תהליך הבראה?
השאלה הזו אינה מתייחסת רק לשאלת מינוי רב העיר, אלא גם לתחלופת כוח האדם בעירייה. בחודשים האחרונים סיימו את תפקידם שורה של מנהלים ודמויות מפתח, ובהם מרלן ארונסון, מנהלת תחום תרבות, פנאי וקהילה; לירון פרטוש, מנהלת כוח האדם; נעם חדד, דובר העירייה; רמי יצחק, מנהל מחלקת הדת; דוד אופיר, מנהל מחלקת הניקיון; שלומי אוחיון, מנהל מחלקת תברואה; ומאיה שחם, מנהלת תחום ההתנדבות והממונה על מניעת הטרדות מיניות. בנוסף עזב גם מנכ"ל העירייה שלומי צדרבוים. על פי הערכות זהירות, מדובר בכ־20 עובדים שעזבו או "הועזבו" מאז תחילת הקדנציה הנוכחית.
מבקרי ההנהלה רואים בכך סימן מובהק לפירוק השדרה המקצועית של העירייה. לטענתם, כאשר מנהלים רבים כל כך עוזבים בתוך פרק זמן קצר, אי אפשר לדבר על המשכיות בלבד. מדובר, בעיניהם, בארגון מחדש של מוקדי הכוח בתוך העירייה.
מנגד, תומכי פרג'י מציירים תמונה אחרת: לשיטתם, חריש זקוקה למנגנון חד, יעיל ומתפקד. אם הנהלה חדשה מזהה בעלי תפקידים שאינם עומדים בסטנדרט, מחלקות שאינן מתפקדות או תרבות ארגונית שאינה מתאימה לצורכי העיר, אין לה פריבילגיה להמתין עד הבחירות. בעיניהם, תחלופה אינה בהכרח סימן לכאוס; לעיתים היא חלק מתהליך הבראה. אותה רשימת עזיבות יכולה להיקרא כ"רכבת פיטורים" או כ"ניקוי אורוות".
"ניסיון לתפור תיק אישי"
הביטוי החריף ביותר למתח הזה מופיע במכתבו של מורדי בן שמעון, מנהל אגף החירום והביטחון בעירייה, שנשלח באפריל האחרון למנכ"ל העירייה. בן שמעון תיאר "התראה דחופה לפני קריסה מערכתית" וטען כי בתוך זמן קצר בוצע שינוי מבני באגף: קב"טי מוסדות החינוך הוכפפו לאגף החינוך, ומוקד העירייה 106 הוצא מן האגף. לדבריו, הדבר נעשה ללא עבודת מטה, ללא שיתוף, ללא היוועצות בדרג המקצועי וללא בחינה מסודרת של ההשלכות.
בן שמעון, שמכהן בתפקידו כבר 11 שנה, ייחס להנהלת העירייה מהלך מכוון של דחיקתו מתפקידו. הוא כתב על "פגיעה אישית, התעמרות ניהולית וריקון סמכויות", ועל ניסיון "לתפור תיק אישי" שיוביל לפיטוריו.
מדובר במכתב חריף של מנהל אגף ותיק, שזכה גם לשבחים רבים מפי מחזיק תיק הביטחון בעיר, משה בן זיקרי, שסירב להתייחס לנושא.
לא ואקום, אבל גם לא צ'ק פתוח
חשוב לומר: פרג'י פועל מכוח סמכות שניתנה לו כחוק, ולא כמי שתפס את התפקיד מחוץ למערכת. אבל סמכות חוקית אינה פותרת לגמרי את שאלת הלגיטימציה הציבורית. פרג'י מחזיק במנדט משמעותי פוליטי, מועצתי וציבורי חלקי אך לא במנדט הישיר שניתן לראש עיר שנבחר בבחירות. לכן המבחן שלו כפול: לא רק האם הוא רשאי לפעול, אלא איך הוא פועל; לא רק האם יש לו סמכות, אלא האם הוא משתמש בה בשקיפות, בזהירות ובאופן שמייצר אמון.
העתירה לבג"ץ נגד הליך בחירת רב העיר מחדדת כעת את השאלה הזו ומוציאה אותה מגבולות השיח המקומי. אם בג"ץ יתערב, הוא עשוי לסמן גבול ברור יותר למהלכים שמותר לקדם בתקופת ביניים שלטונית. אם לא יתערב, הדבר עשוי לחזק את עמדת הקואליציה, לפיה סמכותו של ממלא מקום רחבה מספיק כדי לנהל גם מהלכים משמעותיים, כל עוד הם נעשים בהתאם לדין.
האם הציבור יראה בפרג'י מי שניצל תקופת ביניים כדי לבסס שלטון חדש, או מי שהעז לעשות סדר במקום שבו אחרים העדיפו לא לגעת? התשובה תינתן בקלפי. תגובת עיריית חריש: לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.
