שלמה פרץ, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מתנגד להמרת שטחי תעסוקה למגורים, רואה בכישלון מכרז המגורים בחריש דרום סימן מעודד, ופועל להגדיל את חלקה של חריש בהכנסות מאזור התעסוקה עירון. בין המאבקים התכנוניים לניסיונות למשוך מעסיקים לעיר, נותרת השאלה הגדולה: כיצד הופכים את השטחים המתוכננים לעסקים פעילים?
"אני מקדם את התעשייה והמגורים לא באים – הישג אדיר. זה מה שאני רוצה". כך מתאר שלמה פרץ, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ויו"ר סיעת ש"ס בקואליציה, את הכיוון שהוא חותר לקדם בחריש. כישלון מכרז המגורים האחרון בחריש דרום, שבו קרקע ל-722 דירות נותרה בלי זוכים, לא נתפס בעיניו כקושי בהתפתחות העיר. להפך: הוא רואה בו עדות לכך שהיזמים מבינים את המדיניות שהוא מוביל מאז מונה לתפקיד לפני שנה.
פרקטיקה מוכרת בענף הנדל"ן היא שהיזמים מנהלים מו"מ מול הרשות כדי להעלות את מספר הדירות לבנייה שאושרו להם במכרז או להמיר שטחי תעסוקה מאושרים בדירות. פרץ מספר שגונבה לאוזניו השמועה, שיזמים נרתעים מהגשת הצעות בשל התנגדותו לתוספת זכויות לפרוייקטי מגורים. הוא רואה בכך סימן מבשר טוב. "זו המדיניות שלי והיזמים שומעים את זה, זה מתפשט כמו אש בשדה קוצים", הוא אומר.
הוא מציג דוגמה ליישום המדיניות שלו ומספר כי בקשת היזם רמי לוי, להמיר שטחי תעסוקה למגורים בקרקע בה זכה בחריש דרום, לא קודמה בעקבות התנגדותו. "התעקשתי, לא נתתי לו. עכשיו הוא מגיש היתר רק למסחר", הוא מעיד. זהו מבחינתו הכיוון הרצוי: לקדם את הפרויקט תוך שמירה על השימושים שאמורים להניב הכנסות לעיר. בימים אלה הוא הוא מקדם בעירייה התווית מדיניות שבוחנת את המ"ר מסחר הנדרש לכל תושב כדי להפוך את העיר לקיומית.
האקסלים סובלים הכול
"אנחנו מקבלים החלטות ממשלה וכספים מהמדינה, כי הארנונה לא מכסה את ההוצאות", הסביר פרץ בסרטון שהפיץ בשבוע שעבר. המטרה שהוא מצהיר עליה היא לחזק את ההכנסות העצמיות של חריש ולצמצם את תלותה בתקציבי הממשלה.
פעילות עסקית יכולה להרחיב את בסיס ההכנסות מארנונה ולסייע במימון השירותים העירוניים. אלא שבין שטח המיועד לתעסוקה בתוכנית לבין עסק שפועל ומשלם ארנונה יש דרך ארוכה של שיווק, רישוי ובנייה. הפער הזה עומד במרכז טענותיו.
לדבריו, החישובים של משרד הבינוי והשיכון אינם משקפים את הקשיים בשטח. "לפי האקסלים שלהם אנחנו אמורים להיות עיר שמתמודדת עם הכול לבד, עם הרבה כסף, הרבה תקציב", הוא אומר. "אבל הכול טוב ויפה על האקסל". הוא מצביע גם על עלויות הפיתוח הגבוהות במכרזי הקרקע ועל הצורך לשפר את הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים בעיר.
חריש דרום: "עדיף לי שישב תקוע"
הצעד הבא שהוא מבקש לקדם הוא שינוי תב"ע בחריש דרום, באופן שימיר חלק מיחידות הדיור או עירוב השימושים לתעשיה. תוכנית כזו עדיין לא קיימת וגם אם תאושר, השינוי יארך שנים רבות. "מה אכפת לי שזה יהיה תהליך ארוך? מגורים לא טוב לי", הוא אומר. "עדיף לי שמכרזי המגורים לא יתקדמו ומכרזי תעסוקה ומסחר יתקדמו, חד וחלק".
המספרים מראים שבתעשיה הרובע מתקדם יותר: עד היום שווקו בו כ-262 אלף מ"ר לתעסוקה ולמסחר במגרשים נפרדים, ועוד כ-12.6 אלף מ"ר בתוך מתחמי מגורים. למגורים שווקו עד כה קרקעות לבניית 563 דירות. רוב שטחי התעסוקה שווקו עוד לפני שפרץ נכנס לתפקיד, במכרזים שנסגרו באוקטובר 2024 ובפברואר 2025.
מעו"ף: הלקח שהוא מבקש ליישם
הדוגמה שאליה פרץ חוזר היא שכונת מעו"ף, שתוכננה לשמש מרכז עסקים בעיר. "במעו"ף הקימו את יחידות הדיור והמסחר ותעסוקה אין. זה נשמע הגיוני?", הוא שואל.
שיווק מגרשי המסחר והתעסוקה בשכונה נכשל שלוש פעמים מאז 2018, ומתחם מסחרי ראשון נמכר רק ב-2022. ב-2023 קודמה תוכנית שצמצמה בכ-30% את שטחי התעסוקה בשכונה והוסיפה במקומם דירות, תוכנית שפרץ התנגד לה.
לדבריו, פרויקטור חריש דרום, שלמה אפרתי, מוביל עימו גם את את התכנון ואת האפשרויות לקדם תעשייה בשכונה וללמוד את הצרכים של יזמים. "אף אחד לא הפעיל את הראש ללמוד לקח משכונת מעו"ף", הוא אומר.
עירון: המאבק על הכסף
בחזית נוספת פרץ מתגאה בהישג: בלימת אזור התעסוקה עירון, המתוכנן בשטח המועצה האזורית מנשה, סמוך לכניסה לחריש. האזור משתרע על כ-1,084 דונם, ושש רשויות שותפות בהכנסות המתוכננות ממנו.
החלוקה הקיימת מעניקה לאום אל־פחם 27% מההכנסות, למנשה 17%, לכפר קרע ולערערה 16% כל אחת, ולבסמ"ה ולחריש 12% כל אחת. לפי מסמך שהוצג בעבר בדיונים על גבולות חריש, חלקה של העיר שקול לכ-75 אלף מ"ר מתוך כ-628 אלף מ"ר מתוכננים.
פרץ טוען שחלקה של חריש אינו משקף את קרבתה לאזור ואת השפעתו האפשרית על הפעילות העסקית בעיר. "זה יכול לפגוע משמעותית במסחר ותעשייה אצלנו", הוא אומר. לדבריו, גם לא נבחן הקשר בין עירון לבין חריש מערב, הרובע העתידי המתוכנן מעבר לכביש 6, והוא פעל להפגיש בין הגורמים הממשלתיים השונים.
הוא מתאר את הפעולות שנקט: "ישבתי עם ראשי הערים שחברים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ישבתי עם סגני ראשי הערים". את עצירת התוכנית הוא מציג כהישג אישי: "ברוך השם הצלחתי להפיל להם את התוכנית הזאת". לדבריו, העצירה פתחה פתח למשא ומתן על חלוקת ההכנסות: "עכשיו הם מוכנים לבוא לשבת, לדבר איתנו. כל אחוז שנקבל יותר זה הרבה הרבה הרבה כסף לעיר חריש".
מה החליטה הוועדה המחוזית?
במאי 2026, כחצי שנה אחרי שפרץ מונה לתפקידו, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה לדחות את התוכנית להקמת פארק התעשייה. במשך שנים העיכוב נבע בעיקרו מתוואי מסילת מנשה ומהצורך לשמור על מסדרון אקולוגי. הפעם הסיבה שונה: לפי מסמכי הוועדה המקומית מנשה–אלונה, התוכנית נדחתה בשל "נימוקים פרוגרמתיים", הנוגעים להיקף השימושים המתוכננים ולצורך בהם, ובשל הצורך לבחון את הביקוש לשטחי תעסוקה בכל נפת חדרה.
מועצה אזורית מנשה אינה מקבלת את ההחלטה. בתגובה לפניית חריש סיטי מסרה המועצה כי הערר כבר הוגש: "מועצה אזורית מנשה מתנגדת לנימוקי הוועדה. נפרט את עמדתנו בדיון שיתקיים בנושא".
נימוק הוועדה נוגע גם בלב המדיניות של פרץ. אם יש ספק שהביקוש לתעסוקה באזור מצדיק את עירון, אותה שאלה עומדת גם מול שטחי התעסוקה שהוא מבקש להרחיב בחריש דרום ובמעו"ף. האם היזמים יגיעו?
מי יביא את העסקים?
פרץ מתאר כמה ניסיונות למשוך פעילות עסקית. לדבריו, נפגש עם השר דודי אמסלם בניסיון להביא לעיר פעילות של חברות ממשלתיות. הוא מציע גם לקשור בקשות לתוספת זכויות בנייה להעברת משרדי היזמים והפעילות העסקית המרכזית לחריש. זהו כיוון שהוא מבקש לקדם, ולא הסדר מאושר או התחייבות של חברות לעבור לעיר.
הצלחה קטנה נרשמה השבוע (9 בנובמבר): הוועדה בראשותו אישרה תוכנית בפרויקט "הטרפז" של חברת ליאם הנדסה, שמגדילה את המרכז המסחרי בכ-40%, מכ-2,500 לכ-3,500 מ"ר, בלי להוסיף דירות.
עמדותיו של פרץ נחרצות גם ביחס לתוכניות נוספות. הוא אחד המתנגדים הבולטים לתוכנית חריש צפון שכוללת כ-10,000 יח"ד (35 אלף תושבים) וכ-150 דונם של שטחי תעסוקה.
"אני נגד חריש צפון בכל הכוח. אני נגד לשים שם תושבים על הקו מול ברטעה ומול מחצבת ורד. צריך להקים שם מוסכים, מפעלים, תעשיה קלה וכבדה".
בגמלא הוא אומר שבלם את קידום פרויקט הפינוי־בינוי בוועדה המקומית, פרויקט שאפתני להריסת כ-250 יח"ד ובניית 1,000 יח"ד במקומן. עם זאת, הוא מכיר באפשרות שהיזמים יפנו לוועדה המחוזית: "המאבקים שם הרבה יותר קשים, הרבה יותר מסובכים. יש לנו פחות שליטה על זה".
פרץ, הממלא את תפקידו ללא שכר כשליחות, מייחס את מעורבותו העמוקה גם לעיסוקו המקצועי בתכנון ובדוחות הבודקים את הכדאיות הכלכלית של פרויקטים. "אני מביא מהידע שלי לעיר", הוא מסביר.
מבחן התוצאה
שמירה על ייעודי התעסוקה יכולה למנוע את הפיכתם לעוד דירות, אך אינה מבטיחה שהעסקים יגיעו. רשויות בארץ כולה מתמודדות עם שינויים מרחיקי לכת בשוק הנדל"ן העסקי. השאלה מה יקרה אם הפעילות העסקית תתעכב נותרת פתוחה. עבור התושבים, הצלחת המדיניות של פרץ תימדד בהתקדמות מהתוכניות ומהמכרזים לפתיחת עסקים, ליצירת מקומות עבודה ולהכנסות שיאפשרו לשפר את השירותים החיוניים בעיר.
