שכנות טובה בחריש - מפגש ראשון בהנחיית "פלוגתא" נערך ביוזמת ראש המועצה - חריש סיטי

שכנות טובה בחריש – מפגש ראשון בהנחיית “פלוגתא” נערך ביוזמת ראש המועצה

“מה אעשה אם השכן החילוני שמעלי עושה מסיבות רועשות דווקא בערב שבת?”

“במפגש עם תושבים עתידיים בחריש מישהו אמר שלא ירצה שילדיו ישחקו כדורגל עם ילדי”

אתם מן הסתם מכירים את התהיות הללו, שנובעות מהחיים בצוותא בתוך קהילות מעורבות. כאשר בבניין אחד גרים אנשים השונים אחד מהשני באורחות חייהם, צומחים ועולים מתוך ההוויה הזאת קונפליקטים שונים. כיום חריש היא עדיין אתר בניה שבו מתגוררים תושבים מעטים, אך לא ירחק היום והיא תהיה כרך גדול שבו מתגוררים אנשים מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. זהו למעשה הניסוי החברתי הגדול בישראל – עשרות אלפי תושבים חדשים, שימלאו את העיר ויהפכו אותה לקהילה גדולה שכולה מתיישבים חדשים.

בשבוע שעבר התקיימה פגישה מעניינת במשרדו של ראש המועצה יצחק קשת. בפגישה, מלבד ראש המועצה, עוזרו ליאור רחמים, ומנהל מחלקת החינוך והתרבות יוסי בייר, נכחו תושבים עתידיים בעיר, רוכשים מפרוייקטים שונים ומגזרים שונים, שפעילים בקבוצות פייסבוק ופורומים הקשורים לעיר.

את המפגש הנחה דניאל קנדלר, מקים ומנהל “פלוגתא” – בית מדרש לבירור מחלוקות בעם היהודי. פלוגתא הוא מיזם חברתי שמטרתו ליצור שיח מחבר בין המגזרים השונים בישראל.  המיזם הוקם לאחר תקופה של מתח סביב העיר בית שמש, תקופה ששיקפה את הפחד וחוסר האחדות שקיימת בתוך החברה הישראלית. כיום פלוגתא מסייע למפגשים קהילתיים בין-מגזריים בערים שונות בארץ בהן התושבים מתמודדים עם מתח ומשברים פנימיים.

בתחילת המפגש, פתח יצחק קשת, ראש המועצה וסיפר על תהליך החזרה בתשובה שעבר, ועל המקום המיוחד שלו כבעל תשובה ששייך למגזר מיוחד בפני עצמו, אך גם מרגיש חצוי בין המגזרים – בין החברה הדתית אליה הוא משתייך כיום, ובין החברה החילונית ממנה בא. “עבורי, לראות את המתרחש בחברה הישראלית, זה כואב וקורע. בחריש יש הזדמנות מיוחדת. בניגוד לערים שנבנות בתהליכים ארוכי שנים, חריש נבנית במהירות, ולנו יש את ההזדמנות להתחיל כאן את מערכת היחסים אחרת, לראות איך ניתן לייצר שיח כבר עכשיו”.

יוסי בייר, מנהל מחלקת החינוך והתרבות, סיפר כי גם בתכנון מערכת החינוך בעיר משולבת המטרה הזאת וכי נושא הכבוד לזולת והסובלנות יהיה נושא מרכזי בבתי הספר. לדבריו, דרך מערכת החינוך מגיעים כמעט לכל בית.

דניאל מפלוגתא הסביר את הדיאלוג שאותו הוא שואף לכונן בחריש, דרך מפגשים “שלא עוסקים בבניית כבישים עוקפים לקונפליקטים, ולסוגיות מורכבות, אלא מבקשים ליצור חיבור דרך הנקודות הקשות, שם נמצא מה שבאמת חשוב לכל אחד. המטרה היא ליצור מרחב של שיח זהות בו ניתן יהיה לברר מחלוקות”. בפגישה אכן נפתח צוהר לתקוות, אך גם לחששות העולים מהמפגש עם האחר והשונה. כבר היום, דרך קבוצות הווצאפ השונות עולים דיונים שונים הקשורים לקונפליקטים העלולים לצוץ בהמשך. אחד המשתתפים סיפר על התהייה שלו האם המעלית היחידה בבניין צריכה להיות מעלית שבת. זה נושא שלא דובר בקבוצה עד היום, והשיח בפגישה מזמין לפתוח בדיוק את הנושאים הללו.

אחת המשתתפות מספרת: “בעל הדירה שלידי השכיר את הדירה שלו לחרדי. בחוזה התעקש השוכר להכניס סעיף בו תתאפשר עזיבת הדירה לפני סוף החוזה אם השכנים החילונים יעשו דווקא”. בהמשך לסיפור זה התפתח דיון מעניין בשאלה מה זה לעשות “דווקא”, והאם לבוש חושפני בקיץ, או אירוח חברים בגינה בשבת נחשב לאותו “דווקא”. עלה החשש להיות זה שמפריע לחיי הזולת לא מתוך רצון להרע, אלא פשוט מפני שלפעמים יש הבדלים באורחות החיים שמציפים את השונות.

הדיון הקצר הזה משקף בדיוק את מטרת הפגישה: יצירת שיח שלא מתחמק משאלות, אלא מייצר מרחב מכבד ואמפטי שבו ניתן לדבר עליהן מתוך דיאלוג שיש בו כנות ושיתוף. תושב נוסף, שהיה הנציג החרדי בדיון סיפר על הרצון שלו לגור דווקא בעיר הטרוגנית ולא בתוך שכונה סגורה שבה חיים חרדים בלבד: “כאשר הילדים חיים בחברה מעורבת הזהות שלהם מתחזקת דווקא מתוך הצורך להגדיר את עצמם ולברר את הזהות שלהם”.

עוד דיברו חלק מהמשתתפים במפגש על הרצון להיות אזרחים מעורבים וחלק אינטגרלי מהקהילה העירונית. לדוגמא, ציינה אחת המשתתפות כי חשוב לה לדעת שהיא מגיעה למקום שיצליח, ושיהיה בו חינוך טוב וקהילה חזקה. עוד העלה מישהו את שאלת הקשר שבין אנשי הקהילה הנוכחית בחריש, ערבים, יוצאי חבר המדינות, חסידי ברסלב, כיצד ייעשה החיבור בין הקהילה הוותיקה לחדשה.

אז לאן פניה של הקהילה בחריש?

חריש עומדת להיות עיר ולא ישוב קהילתי, עם כל המשמעויות של הדבר. זו קבוצה גדולה מאוד של אנשים שלא כולם מכירים, או רוצים להכיר, ויש מי שמגיע לעיר כדי להיבלע, כי זה טבעה של עיר. האם בכלל יש מקום לדיבור על קהילה? ואם לא קהילה מה כן? האם מדובר באפשרות שתהיה שכנות טובה? בהקשר הזה שיתפה משתתפת נוספת, תחושה של לא נודע, עם מי אנחנו עובדים אם חלק גדול מהרוכשים לא יבואו לגור, האם ניתן יהיה לכונן תהליכים שעליהם אנו מדברים, האם בעיר שבה האוכלוסיה עוד לא יציבה ניתן לייצר תהליכי עומק?

לקראת סוף הפגישה, דובר על הרצון להמשיך את התהליך הראשוני שנוצר במפגש. עלו רעיונות שונים, שגם הם הפכו לנושא דרכו עולים ההבדלים בין קהילות שונות. למשל עלתה הצעה לערוך פיקניק ביער של חריש, שאליו יוזמנו התושבים. המטרה היא ליצור מפגש בלתי אמצעי בין תושבי העיר. האם חרדים יגיעו לאירוע כזה? ואם לא, איזה סוג של אירוע יאפשר אם השתתפותם? אולי ניתן לייצר אירועי תרבות שלא שייכים לאף מגזר, ומנסים לענות על מכנה משותף רחב?

השיח הנעים במפגש העלה את הרצון להמשיך למפגשים נוספים ולהרחבת הדיון וכמות המשתתפים. בסיום המפגש הוחלט על מפגש המשך מורחב שיונחה על ידי אנשי פלוגתא.

מפגש שכזה הוא חשוב, בעיקר בשל הרצון של המשתתפים בו להיות חלק מתהליכים שמטרתם לבנות קהילה בריאה, ולהקדים תרופה למכה. משברים ועימותים מן הסתם יגיעו, והשאלה הגדולה היא איך ברמת המאקרו מייצרים חוסן קהילתי, שיהווה בסיס לעבודה בשעת הצורך, והאם יהיו מנגנונים מתאימים להתמודדות עם המשבר דרך מנהלים קהילתיים ומרכזי גישור. נראה שזה נושא שעומד לנגד עיניהם של מנהיגי הציבור בחריש ומרגש לראות שהם מייחסים לנושא חשיבות רבה.

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

השאר תגובה

גודל גופן
ניגודיות

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

%d בלוגרים אהבו את זה: