הלוחשת לפחים: הצצה לחייה של המשפחה "הירוקה" של חריש
לחבר המועצה גיל פישר יש משפחה עם "להט ירוק" ושאיפה להפוך את חריש לעיר בת קיימא. המשפחה מגויסת כולה לאורח חיים ששומר טוב יותר על הסביבה והציבה לעצמה מטרה לפעול לקראת אורח חיים של אפס פסולת. איך הם מתכננים לעשות זאת ומה הקשר בינם לבין הפרויקטים הירוקים בעיר?
מאות מתושבי חריש השתתפו בפסטיבל "יום האהבה לסביבה" שהתקיים השבוע בפארק המועצה. אחד מהאנשים המרכזיים שדחף להפקת האירוע שכלל סדנאות מיחזור והצגות הוא חבר המועצה גיל פישר (37).
"המהות של הפסטיבל היא להעלות את המודעות למיחזור ולקיימות בעיר, בתקווה שהמודעות תוביל גם לתוצאות בשטח", הוא מסביר. "הישג מבחינתי הוא שבקבוקי המשקה ייזרקו לכלובי הבקבוקים ולא לפח הכתום. השלכת הבקבוקים לפח הנכון תאפשר להגדיל את נפח האריזות הממוחזרות בפח הכתום".
פישר, חבר סיעת הליברלים, מזוהה בעיר כמי שאמון על קידום חריש בכיוונים ירוקים ובני קיימא. בשנתיים וחצי בהן הוא חבר הקואליציה הוא חתום כבר על מספר הצלחות. כך לדוגמה, קמפיין ההסברה שלימד את תושבי חריש את ההבדל בין הפח הכחול, הכתום והירוק הוביל לתוצאות מרשימות: "אנחנו ברף העליון של מיחזור בפח הכתום לעומת ערים אחרות".
אחד המהלכים המדוברים יותר, שעורר קנאה בערים אחרות והקנה לו תהילה בחריש ומעבר לה: הוא מעבר גני הילדים בעיר לשימוש בכלים רב פעמיים. "התקשרו אלי מערים אחרות כדי לבדוק איך עשינו את זה", משתף גיל.
לשמחה פרלמן, רכזת הקיימות בעיריית חריש קשה לדמיין את חריש בלי פישר: "אם לא היה חשוב לו הנושא הירוק דברים היו נראים אחרת בעיר. בוערת בו תשוקה ירוקה, הוא יורה לכל הכיוונים ומוביל פרויקטים בכל תחום אפשרי בהקשרים הירוקים. כל הכבוד לו".
"הדרך הנכונה לחיות"
את האהבה שלו לתחום משייך פישר לתנועת הנוער, שם ספג ערכים של אהבת הסביבה ושמירה עליה. אבל את היישום היומיומי, הוא מבצע בראש וראשונה בדלת אמותיו עם משפחתו.
יעל פישר (37), אשתו, בנותיו איריס (9) איילה (7.5) ובנו הצעיר אורן (3), הם שותפים מלאים לאורח חיים ירוק "ככל שניתן" גם בבית. המשפחה ממיינת אשפה בשלושה פחים שונים, ממחזרת בקבוקים, מחזיקה ברכב היברידי, רוכשת בגדים מיד שנייה, לא משתמשת מתוך עיקרון בכלים חד פעמיים או אביזרים מתכלים לא רוכשת רכישות מיותרות ובשנתיים האחרונות מייצרת במשק הביתי מוצרי מזון פשוטים כמו לחם, לחמניות ויוגורט.
"אני אוספת בקבוקים וממחזרת אותם במעיין 2000. אני גם אוספת את הזבל שאנשים זורקים ביער חריש", מסבירה איילה, תלמידת כיתת ב' בבית הספר תלמי רון. היא מוסיפה ומספרת כי היא אוכלת בצהרון בית הספר בכלים רב פעמיים שהיא שוטפת לבד.
"בבית הזה אין מקום לחד פעמי", פוסקת יעל, רופאה ברמב"ם, שגם בה רוחש הלהט הירוק. היא מהראשונות בעיר שרכשו סט כלים רב פעמיים למסיבות כיתה, ויחד עם איריס, בתה הבכורה, דאגו השתיים למיין את שקיות האשפה שנותרו אחרי אירועים כיתתיים כמו ל"ג בעומר, ולמחזר את הבקבוקים שהושלכו לפח הלא נכון.
איריס, גם היא לא יוצאת לטייל ביער חריש בלי שקית בה תוכל לאסוף אשפה והיא אחראית בבית על ריקון הפח הכחול. אפילו אורן בן השלוש, שואל לפני שהוא זורק לפח, אם זה הפח הנכון.
"גיל ואני אנחנו שנינו מהאנשים היותר עסוקים שיש, שנינו מנהלים קריירות, נוסעים כל יום לעבודה ומשתדלים לא להעמיס עוד יותר על החיים. אבל יש דברים שהם כל כך קלים ונוחים. ללכת לפיקניק עם חד פעמי שצריך לקנות מראש ולחפש איפה לזרוק אותו בסוף המפגש – זה לא יותר קל. הרבה יותר פשוט לארוז סכו"ם בתיק ולשטוף בסוף השימוש. כשמתקדמים מבינים שזו הדרך הנכונה לחיות".
זהב ירוק: לחסוך כסף לכולנו
"כשרצנו לבחירות למועצת העיר בחריש, בסיעת הליברלים כמעט ולא דיברנו על איכות הסביבה. בשיח הקואליציוני ידעתי שהתיק הזה תפור עלי והתלבשתי עליו", הוא נזכר.
"להגנה על הסביבה יש גם תועלת כלכלית", מוסיף גיל בלהט. "כל הנפה של פח ירוק עולה לנו כסף. כל קילו של אשפה שהולך להטמנה עולה לנו כסף. מיחזור הוא דרך טובה להפחית את כמויות האשפה המושלכות לפח הירוק ולחסוך כסף לכולנו. הכסף שמתפנה מעלויות הפינוי יכול לשמש את המועצה לתת לנו שירותים טובים יותר".
בשנה החולפת מאז התרחש המהפך בגני הילדים בעיר ולמעלה מ-80 גנים עברו להשתמש בכלים רב פעמיים ולשטוף אותם במדיח כלים, נחסכו להערכת פישר למעלה מ-800 אלף פריטי פלסטיק בשימוש חד פעמי שנשארים לנצח באדמה. מעבר לחיסכון הסביבתי, מציין פישר את החיסכון הכספי הברור של מאות אלפי שקלים מדי שנה.
"העלות הראשונית משמעותית כשאתה קונה את הציוד הרב פעמי, אבל אחרי שנה אחת בלבד, אתה מחזיר את ההשקעה", מסביר גיל.
יעל מציינת שבעיר חריש, עם ריכוז הילדים הגבוה כל כך (40 אחוזים מתושבי העיר) החיסכון גבוה משמעותית. "אני זוכרת את תחילת המחאה על שימוש בכלים חד פעמיים בתל אביב. כשהבנו שזה מה שקורה, הבנו שצריך לשנות זאת גם כאן", היא מסבירה.
משפחת פישר היתה גם זו שקידמה את הרעיון של ערכת פיקניק נודדת בין משפחות בחריש (כלים רב פעמיים למסיבה) שניתן להשאיל, לשטוף ולהחזיר. "לפני שנה וחצי חגגנו לאילה עם הכיתה ולא היה לנו מספיק כלים רב פעמיים, החלטנו לקנות כלים בכמות שמספיקה לכיתה שלמה. סיימנו את יום ההולדת עם שקית אשפה אחת בלבד", נזכר גיל.
יעל: "הערכה לא אצלנו ביומיום. תושבת שאכפת לה מהסביבה מנהלת את ההשאלה שלה. אנחנו השתמשנו בזה כבר 5-6 פעמים. ניתן להזמין את הערכה לחגיגות יום הולדת".
בדרך לאפס פסולת
עד כמה התנהלות של משפחת פישר נפוצה בקרב משפחות בחריש? יעל מאמינה כי "דברים מסוימים מתרחבים. יש אנשים שיש להם מודעות לשימוש בחד"פ. לדוגמה, העברנו לשכנה שלנו את שארית הכלים החד"פ שהיו לנו והיא על דעת עצמה אמרה לנו שכיום היא משתמשת הרבה פחות מבעבר. גם אצלנו המודעות משתנה. רק לאחרונה התחלנו להשתמש בניילון נצמד ונייר אפייה רב פעמיים. קניות בחריש אנו מבצעים אך ורק עם שקיות רב פעמיות ובחנויות הבשר והדגים אני מבקשת לארוז לי ללא מגש הקלקר".
"אנחנו גם פועלים לצמצם את הרכישות המיותרות לילדים, ולא לקנות סתם קשקושים שהופכים לזבל. זה לא פשוט עם ילדים אבל אנו מלמדים אותם לשאול, כמה זמן נשתמש בזה, האם אפשר לוותר על זה? פיצ'יפקעס אנחנו לא מסכימים לקנות, אנחנו משתדלים לקנות דברים שיש להם ערך ומשמעות".
עד כמה התפקיד שלך כחבר מועצה "ירוק" משפיע על הבית וההפך? "אם לא הייתי פעיל בתיק הסביבה. ייתכן והייתי רק ממחזר. כיום, השאיפה בבית היא להגיע לאפס פסולת. אנחנו עדיין לא שם, אבל בכל זאת בדרך. ישנה השפעה גם הפוכה על העיר, דברים שמגיעים מהבית ויוצאים החוצה, כמו נושא החד פעמי".
"אנשים עצרו אותי ברחוב"
בחצי השנה האחרונה יצר פישר קבוצת וואסאפ סגורה של אנשים בעלי ידע ועשייה ירוקה מוכחת בעיר עימם הוא מתייעץ דרך קבע לפני כל ישיבה חשובה. "הם עוזרים לי לקדם את הנושא. זו קבוצת תמיכה של אנשים שעשו דברים משמעותיים בעיר בתחומים האלה, כמו מעוז לואנץ, דבי לרר ורבים טובים אחרים".
בנוסף, החל לפעול בעיר פורום קיימות המתכנס אחת לחודשיים ודן בסוגיות חשובות לעתיד העיר. עוד הסתיים המחזור הראשון של קורס מנהיגים ירוקים שהכשיר תושבים לקדם פרויקטים בעיר בתחום הקיימות. בכל הפרויקטים הללו, טביעת ידו של גיל ניכרת.
את תושבי חריש מעסיקים עניינים בוערים ודחופים כמו תחבורה ותעסוקה. לתפישתך, עד כמה יש לנושא הירוק משקל בשינוי העיר?
"יש לזה משקל. היתה תקופה שלא יכולתי ללכת ברחוב. אנשים עצרו אותי ואמרו לי כל הכבוד על השינוי בגנים. באותו זמן הייתי הפגנות בתל אביב בנושא ויש הרבה אנשים סביבתיים בעיר הזאת".
מה מבחינתכם השלב הבא באבולוציה המשפחתית?
יעל: "בחודש הקודם בנינו קומפוסטר בחצר והעפנו את הפח הירוק. כעת אנחנו לומדים את זה". גיל: "הגעתי למסקנה שאני לא יכול לבקש מאחרים לעשות זאת כשלא התנסיתי בנושא. השגנו תקציב לעריכת פיילוט להצבת 10-15 קומפוסטורים במספר בניינים בחריש, כרגע זה בשלבי הכנה ובדיקה, נצא עם זה בחודשים הקרובים לפרסום".
מהו המסר המרכזי שתרצה להעביר לקוראים?
"זה לא כל כך קשה ומסובך לעשות דברים למען הסביבה. לא צריך לעבוד סביב זה ולא צריך להפוך את החיים. צריך להעלות את המודעות ולפעול בכיוונים האפשריים. לפעמים, השמירה על הסביבה יוצרת חיים יותר פשוטים ונוחים. להחזיק מספר פחים בבית, זה נוח יותר. לא מרוקנים כל יום פח".
לקריאה נוספת: רואים רחוק רואים ירוק: כך בונים עיר מקיימת
