כל אחד והספורט שלו: שומרים על דופק גבוה בחריש
מימין למעלה: אייל גוטליב, אלה שריג, דניאל שחר, רביד חכמון, אדם לאוב, יוסי כצמן
אייל לא מוותר על הרכיבה האתגרית ביערות חריש, דניאל רץ במסלול זהה אך הנוף משתנה אל מול עיניו בכל ריצה, אלה פותחת את הבוקר בפילאטיס בחצר ויוסי סוגר את השבוע בחמש על חמש במגרש הסינטטי. שישה תושבי חריש מספרים על הפעילות הספורטיבית שהם לא יכולים בלעדיה
הסתיו בפתח ומזג האויר הולך והופך ידידותי ומזמין יותר ויותר לפעילות ספורטיבית. גם בתוך שגרה עמוסה ורוויית משימות, חשוב גם להקדיש זמן לספורט. לפעילות הגופנית חשיבות עליונה בשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, אך יש לה תרומה מכרעת לא פחות, גם לטיפוח הקשרים החברתיים והבין אישיים. בחריש, המתאפיינת בקהילתיות גבוהה ומציעה מגוון הולך ומתרחב של פעילויות ספורטיביות יחידניות וקבוצתיות, ניכר כי ניתן לתפוס את שתי הציפורים הללו במכה אחת.
אלה שריג עוסקת במקצועות הטיפול ואורח חיים בריא ומחלקת את יומה בין עבודתה כדולה ומכינה זוגות ללידה, לעיסוי ונטורופתיה. אך רגע לפני שהיא מתפנה לסייע ללקוחותיה, היא מקדישה זמן לתרגולי פילאטיס בחצר ביתה שממלאים אותה בכוחות פיזים ונפשיים כאחד.
"בפילאטיס אני מרגישה שאני מקבלת את האיזון בין הכוח שאני צריכה, לבין החיזוק הפנימי והשקט הנפשי, בשילוב עם הנשימות הנכונות והעמוקות. אני משתדלת לתרגל לפחות ארבע פעמים בשבוע, וגם אם הלו"ז עמוס ואין לי זמן לשיעור מלא של שעה, אני לוקחת לעצמי 10 דקות, פורשת מזרן בחצר ומפנה זמן לפילאטיס. העיתוי האידיאלי הוא באווירה השקטה והרגועה של הבוקר אך גם אחר הצהריים כשהילדים לוקחים חלק בפעילות זה נחמד לא פחות. אני מרגישה שהתנועה בפילאטיס מחברת בין הגוף לבין הנפש ומעניקה לי אנרגיה להמשיך את היום בחיוך ובתחושות טובות".
עבור דניאל שחר, חצות הלילה זה זמן מצוין ללבוש בגדי ספורט להרכיב אזניות ולצאת לריצה בעיר. "אני אוהב לרוץ במקומות שקטים ולהתחבר לעצמי במהלך הריצה. יש לי מסלול קבוע יחסית של 40 דקות שחוצה את שכונת אבני חן ועולה חזרה הביתה למעו"ף דרך הטיילת היפהפיה של דרך ארץ. אני מאוד אוהב את הטופוגרפיה של חריש. העליות והירידות לסירוגין מגוונות את הריצה ועוזרות לחיזוק הגוף. בריצה אני אוהב לעקוב אחרי הדירות בבניינים ולזהות דירות שבפעם הקודמת היו ריקות וחשוכות וכעת גרים בהן אנשים. זה משמח לראות את העיר מתאכלסת. כחונך אישי לילדים ונערים, במפגשים שכוללים פעילויות ספורטיביות אני חייב לשמור על כושר לכן אני מקפיד על ריצה לפחות שלוש פעמים בשבוע. בנוסף אני מאמין מאוד בגישת 'נפש בריאה בגוף בריא'".
כחובב מושבע של רכיבת שטח, עבור אייל גוטליב, הטבע והיערות הסובבים את חריש הם גן עדן של ממש. קבוצת הרכיבה שבה הוא חבר נפגשת מדי שבוע, לרוב בשעות הערב המאוחרות, ויחד הם יוצאים לרכיבה במסלולים השונים מחוץ לעיר.
"הרכיבות בלילה יכולות להגיע גם עד 30 ק"מ. בכל מה שקשור לספורט שטח באמת שאין כאן גבולות וזה תענוג של ממש לרכוב כאן. יש בסביבה סינגלים מדהימים ומאתגרים. התחושה היא שכל רוכב יוכל למצוא בחריש כמעט את כל סגנונות הרכיבה האהובים עליו. המגוון כאן הוא באמת רחב בדגש על סגנונות ה-All-Mountain והקרוס-קאנטרי. לאחרונה, מתוך שאיפה להשתתף בתחרות טריאתלון, התחלתי גם לקיים הרבה רכיבות כביש וגיליתי שממש נחמד לרכוב גם בתוך חריש, בעיקר כמובן בשעות שבהן הכבישים ריקים. לראייה, מי שיסתובב בעיר בשעות הבוקר בשבת, יראה המון רוכבי כביש ומועדוני רכיבה, שמגיעים הנה מערים וישובים בסביבה".
לאחר שנתיים של השתתפות קבועה בקבוצת משחקי כדור-רשת בכרכור, עברה רביד חכמון לחריש, חיפשה פעילות ספורטיבית דומה והתחברה לקבוצת כדורשת הנשים המקומית שבדיוק עשתה את צעדיה הראשונים. בשנה האחרונה התקיימה הפעילות במסגרת של חוג, אך השנה צפויה הקבוצה להיכנס תחת המטריה של רשת מאמא-נט הארצית.
"מהרגע הראשון נוצר חיבור לקבוצה המתהווה ואף נבחרתי לשמש כקפטנית. אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע באולם בית הספר רונה רמון, יחד איתי יש עוד כ-20 נשים והמפגש הזה משמש עבורנו פעילות ספורטיבית ותחרותית לצד הגיבוש והפאן. רגע שבו אנו שמות את כל הדאגות בצד ואת עצמנו במרכז, עולות למגרש ליהנות, להיפגש, להתאמן ולשמור על כושר. הכדור-רשת הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני מודה שמדי שבוע אני ממש מחכה למפגשים האלה. אני לא מפספסת אף אימון וגם כשאני חולה, אני מגיעה, עולה על המגרש והכל עובר. זה הספורט שאני הכי אוהבת לעשות ואני שמחה לעשות אותו כאן בחריש"
אדם לאוב היה חבר בקבוצת כדורעף בילדותו אך לא היתה לכך המשכיות. לפני כחמש שנים, נפתחה עבורו ההזדמנות להתחבר לכדורעף מחדש בזכות יוזמה ספונטנית של תושבים, גברים ונשים, שהתארגנה לקיום מפגשי כדורעף קבועים. מאז לבשה הפעילות הספורטיבית מסגרת ואופי ברורים, עד לייסודה של קבוצת 'מכבי חלוצי חריש', המשתתפת כיום בליגה חובבנית.
לאוב, נוירלוג במקצועו, משתף כי בין חברי הקבוצה התפחתה חברות אמיצה: "אנחנו נוהגים להיפגש בעיקר באירועים סביב בשר וספורט. יש גרעין קשה של 9-10 חבר'ה. אנו נפגשים פעמיים בשבוע לאימון ולמשחק באולם בבית הספר של רונה רמון. במשחקי הבית שלנו אפילו הצלחנו למלא מפעם לפעם את המושבים בקהל והיו משחקים עם הרבה אקשן. על אף סדר היום הקשוח והאינטנסיבי, אני חייב לשלב פעילות ספורטיבית".
"לכל שבת יש מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נפגשים לכדורגל בסינטטי ברחוב טורקיז", מספר יוסי כצמן. כצמן לא מפספס את המפגש המסורתי, שסוגר שבוע וממלא את הגוף באנרגיות לקראת השבוע החדש.
"כבר חצי שנה שאני חבר בקבוצת כדורגל שמשחקת חמש על חמש במגרש הסינטטי. כולנו אנשים עובדים ולכן מוצאי שבת זה הזמן המושלם לכדורגל ולפורקן מבחינה ספורטיבית. באים חבר'ה מכל המגזרים וזה כיף גדול. מקשקשים ומתווכחים על נושאים פוליטיים אבל ברגע שמתחילים לשחק, שמים את הכל בצד ומתמקדים בלהנות מזמן האיכות.
אנחנו מאוד מקפידים על תצוגת משחק רשמית ומסגרת כללים ברורה: מחייבים להגיע עם חולצות בצבע אחיד ומקציבים זמן מוגדר לכל משחק. אם אין הכרעה אחרי 10 דקות – הולכים לפנדלים. בקיצור התחושה הכי טובה שיכולה להיות במשחק קט-רגל. על אף הביקוש הרב להצטרף אלינו הקבוצה שלנו סגורה, אבל אתם מוזמנים להגיע ולשחק נגדנו".
