85.7% מתלמידי חריש היו זכאים לבגרות בשנת תשפ"ג, נתון גבוה מהממוצע הארצי בכ-10%. הביצועים באנגלית 5 יחידות היו טובים. הישגי התלמידים במתמטיקה מוגברת נמוכים מאוד בהשוואה לממוצע הארצי

לראשונה התפרסמו היום (ראשון) נתוני הזכאות לבגרות בקרב תלמידי המערכת החינוכית בחריש, לשנת הלימודים תשפ"ג (2023).

על פי נתוני משרד החינוך 85.7% מתלמידי חריש שלמדו במוסדות החינוך המקומיים בשנת תשפ"ג היו זכאים לתעודת בגרות – נתון זה מתייחס לאחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מתוך כלל הלומדים ב-י"ב ברשות חריש לא כולל תלמידי חינוך מיוחד.

הזכאות לתעודת בגרות ניתנת רק למי שעבר את הבחינות בכלל מקצועות החובה שכוללים: מתמטיקה – 3 יח”ל לפחות; אנגלית – 3 יח”ל לפחות; תנ”ך – 2 יח”ל לפחות; ספרות – 2 יח”ל לפחות; הבעה עברית – 2 יח”ל לפחות; היסטוריה – 2 יח”ל לפחות ואזרחות – 2 יח”ל לפחות.

השוואה לנתונים הארציים מגלה כי הזכאות  לבגרות בחריש גבוהה מהממוצע הארצי שמסתכם ב-76.3%.

בשנת תשפ"ג התגוררו בחריש 886 תלמידי י'-יב' אולם רק 363 מתוכם, תלמידי החטיבה העליונה, למדו בחריש בארבעה בתי ספר על יסודיים: אתגרי העתיד, תיכון פסגת אמיר, ישיבה תיכונית ממ"ד ואולפנת חריש. עם זאת, בשכבת י"ב למדו 90 תלמידים, 81 מתוכם באתגרי העתיד והיתר, בתיכון פסגת אמיר לחינוך מיוחד. נתוני הבגרות מתייחסים אל תלמידי שכבת י"ב, הראשונה בעיר, בתיכון אתגרי העתיד.

על פי נתוני משרד החינוך 3.9% מכלל התלמידים בשנת תשפ"ג זכאים גם לתעודת בגרות מצטיינת: תעודת בגרות ברמת 5 יח"ל באנגלית ולפחות 4 יח"ל במתמטיקה, אשר ממוצע הציונים בה הוא לפחות 90 והיא כוללת הצטיינות בתוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית קהילתית.

נתוני תעודת הבגרות המצטיינת  של תלמידי חריש נמוכים ביחס לנתוני התלמידים שזכאים לבגרות מצטיינת שהתגוררו בחריש אך למדו בערים אחרות (6.1%) ונמוכים משמעותית ביחס לממוצע הארצי 12.4%.

אנגלית מוגברת: נתוני זכאות גבוהים מהממוצע הארצי

בדיקה של שני מקצועות הליבה החשובים, אנגלית ומתמטיקה, מגלה כי על פי נתוני משרד החינוך 23.4% מכלל התלמידים בשנת תשפ"ג היו זכאים לתעודת בגרות באנגלית 4 יחידות, והוא גבוה מהממוצע הארצי שמסתכם ב-19.1%.

ב-5 יחידות אנגלית אחוז התלמידים הזכאים לבגרות קופץ ל-57.1% וגם הוא גבוה מהממוצע הארצי שעומד על 46.2%.

מתמטיקה מוגברת: נתוני זכאות נמוכים מהממוצע הארצי

עם זאת, במתמטיקה המצב הפוך: על פי נתוני משרד החינוך, במתמטיקה 4 יח"ל, אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מסתכם בחריש רק ב-9.1% והוא נמוך משמעותית מהממוצע הארצי שמסתכם ב-21.8% זכאים.

אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות הכוללת מתמטיקה ברמה של 5 יח"ל מתוך כלל הלומדים ב-י"ב ברשות, נמוך אף יותר ומסתכם ב-7.8%. גם נתון זה נמוך מאוד ביחס לנתון הארצי של זכאים לבגרות במתמטיקה 5 יח"ל שמסתכם ב- 16.2%.

חינוך טכנולוגי: כמעט מחצית מהתלמידים

45.7% מתלמידי חריש במסלול ההכשרה הטכנולוגית בשנת תשפ"ג קיבלו תעודת הסמכה טכנולוגית שמוענקת לבוגר החטיבה העליונה אשר למד במגמה וסיים בהצלחה את לימודיו בכל אחד מ-3 מקצועות המגמה (פיסיקה, כימיה, ביולוגיה או מדע וטכנולוגיה), וכן במקצועות שפת אם, אנגלית ומתמטיקה. 45.7% מתלמידי חריש בהכשרה הטכנולוגית סיימו גם עם תעודה המאפשרת קבלה ללימודי טכנאים והנדסאים. 

גם במקרה הזה, ההשוואה של נתוני חריש לממוצע הארצי בחינוך הטכנולוגי מגלה כי הנתון הארצי גבוה הרבה יותר ומסתכם ב-71.8%.

אחוזי התמדה ואחוזי נשירה ביחס לממוצע

על פי נתוני משרד החינוך מספר התלמידים המתמידים בחריש מסתכם ב-75.4% והוא נמוך מהממוצע הארצי שעומד על 81.4%. הנתון מתייחס לתלמידי המחזור שסיימו את לימודיהם בכיתה י"ב במוסד כלשהו הנמצא בפיקוח משרד החינוך או שהיו אמורים לסיים את לימודיהם באותה שנה אך הם לומדים בתכנית היל"ה.

כמו כן, נתוני הנשירה בחריש גבוהים פי שניים מהממוצע הארצי, 2.2% בהשוואה ל-1.1% בהתאמה.

השקעה בחינוך ערכי וחברתי

שני גרינברג, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק חינוך: "אני רוצה לברך את התלמידים שהשלימו את הבגרויות והנתון הזה הוא תוצאה של עבודה קשה שלהם. מעבר לזה, חשוב להוקיר תודה לאנשי החינוך באתגרי העתיד. זה הישג משמעותי גם בהתייחס לכך שהיה להם אתגר כפול: התלמידים ברובם לא התחנכו בחריש במחצית הראשונה של שנותיהם במערכת החינוך, וזה אומר שהיה צריך להתמודד עם אתגרי הסתגלות והטרוגניות גדולה".

ראש העיר יצחק קשת ציין גם הוא: "עם ההתפעלות והגאווה מהתלמידים שלנו, אנחנו זוכרים היטב להישאר בפרופורציות שלנו: אנחנו בחריש מאמינים שחינוך הוא הרבה מעבר לציונים. תעודת הבגרות היא אמצעי חשוב מאוד, אבל לא התכלית. תהליכי הלמידה שאנחנו מובילים מכוונים לפיתוח האישיות והחוסן של כל תלמיד ולחיזוק המיומנויות הרלוונטיות לעולם המתחדש והמשתנה, כמו יכולת החשיבה, יצירתיות, יכולת עבודה בצוות, יכולת חקר אישית ועוד. המיקוד וההשקעה בחינוך הערכי והחברתי מסייעים גם להצלחה במבחני הבגרות".

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"

חברי גרעין לביאה פועלים זו השנה השנייה בתיכון אתגרי העתיד ומייצרים פעילות פנאי ובילוי לבני הנוער בעיר. בשעות היום הם משמשים כחונכים לתלמידים ומעניקים אוזן קשבת למתבגרים. "התפקיד שלנו הוא לעזור להם בהתמודדות עם בעיות גיל ההתבגרות וללוות אותם מעמדה של מי שחווה את זה ממש לאחרונה, אבל בכל זאת נמצא כבר במקום אחר"

כבר חמישה חודשים שתשעה ש"ש (מתנדבים בשנת שירות) עושים את דרכם מדי בוקר מדירתם בשכונת בצוותא, לעוד יום שגרתי בתיכון אתגרי העתיד, בשכונת הפרחים.

חברי גרעין 'לביאה' שפועל בחריש זו השנה השנייה, נושמים חינוך, עוסקים בחינוך בלתי פורמלי ואוהבים כל רגע. התשעה פועלים בתיכון אתגרי העתיד בשכונת הפרחים מטעם תנועת השומר הצעיר. לעיתים, קשה להבחין מיהו חניך אתגרי העתיד ומי הש"ש, אחרי הכל, הם מבוגרים בשנה אחת בלבד מהשמיניסטים בתיכון, אבל הרצינות, האכפתיות והביטחון שהם משדרים, מבדילים אותם, בקלות.

רואים בנו אחים גדולים

"אנחנו משמשים כצוות חינוכי בבית הספר, אבל לא מוגדרים כמורים וגם לא רואים אותנו ככאלה. התלמידים בבית הספר רואים בנו אחים גדולים. התפקיד שלנו הוא להיות פה, לשים לב אליהם, לעזור להם מבחינה לימודית וחברתית, להיות עוד אדם שרואה אותם", מסבירה ליהיא הרשקוביץ (19) מיקנעם עילית.

אליה לביא (18.5) מפתח תקווה מפרט: "השכבות הבוגרות י'-יב' מקבלות 3 שינשינים שמלווים אותן באופן צמוד, ואילו שכבות חטיבת הביניים ז'-ט' מקבלות 2 שינשינים צמודים. כל צוות מתמקד בשכבה שלו ולכל אחד מאיתנו יש בנוסף גם חונכויות פרטיות של תלמידים בבית הספר".

"אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם, כי יש הרבה תלמידים", מודה ליהיא ומוסיפה באותה נשימה: "אבל התפקיד שלנו הוא חשוב. אנחנו עובדים עם החניכים כדי לגבש את השכבה, לעזור להם בהתמודדות עם בעיות גיל ההתבגרות וללוות אותם מעמדה של מי שחווה את זה ממש לאחרונה, אבל בכל זאת נמצא כבר במקום אחר".

"נוער רגיל שמדבר על מה שקשה לו"

הפעילות של חברי הקומונה בבית הספר מתבצעת בשעות הלימודים אבל גם בשעות אחר הצוהריים. יעל תורן (19) מחולון מסבירה: "מדי יום החל משעה 14:00 מועדון הנעורים בבית הספר נפתח לאוכל ולפעילויות והוא פתוח בדרך כלל עד השעה 20:00". יעל מסבירה כי הפעילויות בבית הספר כוללות גם פעילות שגרתית לצד אירועים מיוחדים. "בדרך כלל, ימי חמישי מוקדשים לפעילות אלטרנטיבית, זהו יום שיא שמוקדש לשכבה אחת או לאירועים גדולים במיוחד כמו נובי גוד והאלווין".

איזה נוער פגשתם פה?

ליהיא: "יש ילדים עם בעיות כלכליות בבית, ילדים עם בעיות רגשיות ויש פה נוער שלא בהכרח חושף את הבעיות שהוא חווה או מרגיש. הנוער פה לא שונה ממקומות אחרים אבל הוא יודע שיש לו מענה הרבה יותר אישי מבתי ספר אחרים. יודע שמישהו יעזור לו עם מה שהוא ירגיש ולכן השיחות שלנו מגיעות הרבה פעמים למקומות עמוקים כמו 'בעיות עם ההורים' או תחושה והערכה עצמית. לא הייתי מגדירה את הנוער כמשהו מיוחד, אלא כנוער רגיל שמדבר על מה שקשה לו".

יעל: "ההבדלים בין האוכלוסיות מורגשים, חלקם מגיעים מפריפריה וחלקם ממרכז הארץ וההבדלים בולטים".

אליה: "מאוד חשוב בעיקר עם הנוער של היום, להיות סבלני, קשוב ואכפתי. לפעמים יש בני נוער שאנחנו מסתכלים עליהם מזווית קצת שופטת אבל לא יודעים מה עובר עליהם בבית. דווקא השיחות הקטנות של 'בוקר טוב' יכולות לפתוח מעגלי שיחה חשובים שיכולים להיות אפילו מצילי חיים".

לשחק סנוקר ולדבר

שלושתם מלאי התפעלות מעושר השיעורים וההתנסויות שבית הספר מציע לחניכיו. יעל: "בית ספר מאפשר שיעורי אקסטרה כמו מוזיקה, תיאטרון, לק ג'ל –  שממש מקנה מקצוע, בישול, נגרייה, ושיעורים אחרים נוספים שהם פריבילגיה ללמוד אותם. אלו שיעורי מתנה שמשולבים בשיעורי חובה והרעיון הוא לתת לתלמידים אפשרויות להצליח בכל מיני כיוונים".

אליה: "אני אישית מלמד נגינה על גיטרה. תלמידים מקבלים שיעור שבועי של שעה, שיעור שמחוץ לבית הספר יעלה להם בין 120-90 שקלים וכאן הם מקבלים אותו חינם ובאופן פרטני. זה לא מובן מאליו".

יעל: "הפעילות במועדון נעורים היא מאוד חשובה. חסרים בחריש מקומות בילוי לבני נוער, זו עיר שנמצאת בתחילת הדרך. במועדון הנעורים בני הנוער יכולים לשחק סנוקר ולמצוא אותנו, אנשים שהם יכולים לדבר איתם. במקום לחפש מסיבה בחוץ ולהגיע לכל מיני מקומות, הם מגיעים למקום בטוח שאפשר לבלות בו".

ליהיא: "זה מאוד מיוחד בעיני כי בית ספר ברגיל זה לא מקום שילדים אוהבים להישאר בו ואצלנו הם מתעקשים להישאר אחרי שעות הלימודים ונמצאים פה עד שעות הערב. זה מאוד מיוחד עבורי כש"ש וכאדם לגלות שאפשר לעשות את הדברים גם אחרת. בית ספר הוא מסגרת שמוכרת כמי שמקדמת לימודים, ציונים ובגרויות, אבל באתגרי העתיד, הדברים נעשים אחרת. "טוב לי עם התחושה שאני חלק ממערך שעוזר לתלמידים להרגיש טוב יותר בבית הספר. הרגשתי כל חיי שאני פה בשביל לעזור, זו תחושת יעוד שיש לי ומגיעה לידי ביטוי בשנה הזו. כל אחד מאיתנו לוקח את החוזקות שלו ומבטא את זה פה".

לגור ביחד

השליחות אותה מבצעים הש"ש אינה נגמרת עם סיום הפעילות בבית הספר. בשעות אחה"צ והערב הם שבים לקומונה בת 7 חדרים בשכונת בצוותא, שבה הם צריכים להתמודד עם חוויות מגורים משותפות, שהיו זרות להן קודם לכן ולעסוק בתורנויות כמו שטיפת כלים והכנת אוכל.

אליה: "לא היתה בינינו הכרות מוקדמת, החיים של 6 בנות ושלושה בנים באותו מקום יכולים להיות לפעמים עמוסים מאוד, במיוחד שאתה חוזר מיום פעילות לקומונה וצריך ספייס לעצמך אבל הנה כבר הגיע הזמן לתורנויות".

ליהיא: " אנחנו גרים ביחד, תשעה בני נוער עייפים, יש הרבה ריבים על מי שוטף כלים, מה מכינים לאכול, מי עורך קניות. כל אחד בא ממקום שונה ורגיל לדברים שונים וכל אחד פותר בעיות בצורה אחרת לגמרי. לפעמים זה מורכב. יצא לי לחוות מצבים רגשיים קשים, אתה צריך ספייס ולא יודע לאן ללכת. מצד שני, אנחנו 24/7 ביחד ויש בזה גם משהו טוב, מקרב ומחבר. כיף לנו האחד עם השני ואנו מבינים שהעשייה שלנו מאוד משמעותית בעיר".

לפתח מסורות חדשות

ומה הם חושבים על חריש? השלושה מודים שלא היתה להם הכרות מוקדמת עם העיר.

אליה: "ידעתי שזו עיר חדשה שהתשתיות בה, כמו אוטובוסים וחנויות, לא כל כך טובות ושמגיעות לפה הרבה משפחות בתקופות מעבר, מתגוררות פה שנה שנתיים בשכירות ואז ממשיכות הלאה. כיום אני חושב שחריש היא בסך הכל אחלה עיר, אבל עדיין התשתיות פה מאוד חסרות, בטח לגיל שלנו. להגיע למקום כזה, זה שונה מאוד".

יעל: "לי סיפרו שמדובר בעיר חרדית. אני מחבבת את העיר. יש בה די הרבה טבע כשמתרחקים קצת מהבניינים, מצאנו כל מיני שדות וכל מיני מקומות ביער. אני מבינה שזו עיר בהקמה ומגניב לראות את זה. כשההורים שלי עברו לחולון גם כמעט לא היה שם כלום. אני חושבת שהסביבה פה מקסימה ולא רחוקה מהמרכז".

מיטל שחר, מרכזת את הנעורים בתיכון אתגרי העתיד ומלווה את גרעין לביאה במשימה, מעניקה לפעילות של הש"ש בעיר זווית נוספת: "אין לי ספק שההשפעה של גרעין לביאה על תלמידי י"ב היא גדולה, זה פותח להם אפיקים חדשים והם מבינים שגם הם יכולים לצאת לעיר חדשה ולעשות שנת שירות משמעותית. עצם הנוכחות של גרעין לביאה פה פותח אופציות חדשות לבני הנוער בחריש. זו עיר חדשה ואין בה הרבה מסורות, הן רק מתחילות להשתרש, ואם אחת המסורות תהיה התנדבות, שליחות, שנת שירות ושירות צבאי, הרי שהתרומה של חברי גרעין לביאה מביאה ערך נוסף לחריש מעבר לתרומה הישירה בבית הספר".

לקריאה נוספת: "משפיעים ומושפעים": חניכי 'רקיע' גילו את המגוון האנושי הרחב בחריש

מערכת החינוך העל יסודית בחריש מתפתחת בקצב מהיר אבל סובלת מקשיים לא מעטים: לימודים במבנים ארעיים, מוסדות לימוד חדשים, חוסר יציבות ומוניטין שטרם התבסס. אם בחריש: "מערכת חינוכית חדשה, שטרם התייצבה, יחד עם תנאים לא נאותים הם מתכון לא מוצלח"

על פי נתוני משרד החינוך בשנת הלימודים תשפ"א 95 תלמידים בלבד משכבות י'-יב' למדו במוסדות חינוך בחריש מתוך 508 תלמידים שהתגוררו בעיר. רוב תלמידי החינוך העל יסודי למדו במסגרת לימודית מחוץ לעיר, והם עזבו מדי בוקר את חריש בהסעות או בתחבורה הציבורית.

השוואה לחינוך היסודי מגלה כי בשנת תשפ"א 3,626 תלמידי יסודי למדו בחריש וכ-1,000 נוספים מחוץ לעיר. כיום לומדים בחריש, על פי הערכות, כ-5,000 תלמידי יסודי.

נראה כי בגלי האכלוס הראשונים הזרקור החינוכי הופנה בעיקר למתן מענה לילדי הגנים ותלמידי בתי הספר היסודיים, ולא במקרה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחוז הילדים בשנת 2020 בגילי 14-5 הוא 23.5% מכלל האוכלוסייה בעיר. שכבת 19-15 לעומת זאת מהווה 3% בלבד.

וכך, בעוד שמוסדות החינוך היסודי על זרמיו השונים, כבר החלו לפעול בעיר באופן מלא, מסגרות חינוך על-יסודי ממלכתיים היו בחיתוליהם ותיכונים דתיים נמצאו בשלבי הקמה בלבד.

מענים מאוחרים יותר לעל יסודי

על פי נתוני עיריית חריש בשנת הלימודים תשפ"ג החלו ללמוד בחינוך העל יסודי 1,600 תלמידים, קפיצה משמעותית בהשוואה לשנתיים קודם לכן. ראוי לזכור כי חטיבת הביניים הראשונה בעיר, החטיבה הצומחת של 'אתגרי העתיד' מזרם החינוך הממלכתי, נולדה בשנת 2018, שנה וחצי אחרי פתיחת בית הספר היסודי הראשון בעיר.

חטיבה צומחת נוספת 'נעימת הלב' נוסדה רק בשנת 2021. מוסדות חינוך על יסודיים בזרם החינוך הממלכתי-דתי, האולפנה והישיבה התיכונית נפתחו רק בשנת 2020 והם מספקים מענה לשכבות ז'-ט'.

בשנה הבאה, תשפ"ד, ייפתח לראשונה על יסודי לחינוך הממלכתי-חרדי, וישלים את פאזל המענה החינוכי הנדרש לכלל תלמידי העל יסודי בעיר.

אם בתחילת הדרך נאלצו הורים לתלמידי חטיבה ותיכון לשלוח את ילדיהם למוסדות לימוד מחוץ לעיר, הרי שכיום מספקת העיר מענה רחב יותר, שאמור להוביל לשינוי מגמה ובחירה של רוב תלמידי החטיבה והתיכון במוסדות עירוניים.

מוכר, יציב, בטוח

עם זאת לא מעט הורים בוחרים לשלוח את ילדיהם למוסדות לימוד מחוץ לעיר. "הבן שלי סיים את לימודי היסודי בכיתה ו', והיה לי ברור שאת המשך הלימודים הוא לא יעשה בעיר", מספרת מירב דור, שבנה מתחנך בישיבה התיכונית "אמי"ת נתיבות דרור -אור עקיבא". "הקשבתי לתהליכים הקורים פה והרגשתי חוסר בשלות של המערכת לקראת קליטת התלמידים. שמעתי גם דברים טובים על הישיבה כאן אבל העובדה שמדובר במוסד חינוכי חדש ובהתהוות, גרמה לי לחפש את היציב, המוכר והבטוח עבור הבן שלי".

"חוסר היציבות", גרם גם לאלונה אוסיפוב, לחפש מסגרת חלופית לבתה. "אחרי שנת לימודים בחטיבה החדשה, לא הייתי מרוצה והחלטתי להעביר את הבת שלי לפנימייה באלוני יצחק", מספרת אוסיפוב. "ההחלטה באה לאחר מכלול שיקולים, מסוגיית תנאי המבנה הזמני שסופק להם ועד הגישה החינוכית. מלבד הבת שלי, עברו לאותה הפנימייה, עוד שלושה חברים לכיתה.  "מדובר בשינוי מאוד לא פשוט עבורנו, הילדה לא נמצאת בבית ואני רואה אותה רק בסופי שבוע אחת לשבועיים, אבל בשורה התחתונה הילדה מרוצה וגם אני". אוסיפוב משתפת כי העירייה לא הערימה קושי על המהלך. "אפילו לא התקשרו אליי כדי לשאול למה הילדה לא לומדת במוסד חינוכי בעיר".

חינוך עצמאי מול רשתות פרטיות

דור מציינת כי העובדה שהעיריה מנהלת בעצמה את החינוך העל יסודי היוותה שיקול נוסף בהחלטה: "הייתי מצפה כאמא, שהעירייה תביא לחריש את אחת מהרשתות הגדולות כדוגמת אמי"ת או אורט, אבל בעירייה בחרו לפעול בדרך אחרת".

"כחלק מהגישה העצמאית הכוללת, קיבלנו החלטה גורלית כי עיריית חריש תנהל את החינוך העל יסודי בעצמה ולא תעביר את הניהול לרשתות הפרטיות השונות", הסביר ראש העיר, יצחק קשת, בריאיון לחריש סיטי באוגוסט 2021, את ההחלטה האסטרטגית שהתקבלה בעירייה. "עשינו מחקר וגילינו שילדינו יקבלו את המרב בניהול עצמאי של הרשות. אם בכל הארץ החינוך העל יסודי הוא בידיים פרטיות, בחריש הוא יפעל במתווה שאפשר לכנותו 'ממלכתי-רשותי'. אנו מאמינים במסוגלות שלנו להביא חינוך אחר וטוב ופורץ גבולות בכוחות עצמנו".

יוחאי פרג'י, יו"ר האופוזיציה, תומך דווקא ברעיון הפוך: "בעבר שוחחתי עם מספר רשתות חינוך ארציות שהביעו עניין להגיע לחריש. רשת חזקה שתיקח את המושכות יכולה להזניק את החינוך בעיר למעלה. אני בהחלט בעד להביא הנה גופים מקצועיים מוכחים ובעלי שם".

על האולפנה: "מאוד מרוצים"

יש מי שמאמין שהמוניטין החיובי מצליח להשתרש גם בכוחות הניהול העצמיים. בתו של אלעד עומר לומדת זו השנה השנייה באולפנה, ושני בניו יעלו בשנה הבאה לישיבה התיכונית. "כמובן שיש אתגרים של מערכת חדשה וצוות חדש, אבל בסך הכל אנחנו מאוד מרוצים. האולפנה גדלה ומושכת תלמידות מכל האיזור: מצפה אילן, שקד, טל מנשה ומבוא דותן. מדובר בחיזוק חיובי מאוד לתדמית של מערכת החינוך המקומית, זה נותן בוסט לרמה התורנית של המסגרת הזו".

"לעומת האולפנה, המצב בישיבה קצת יותר מאתגר. בשנה שעברה תלמידים רבים מגוונים שונים של הציבור הדתי-לאומי עזבו את הישיבה, חלקם לעפולה ואחרים לאור עקיבא, לזכרון יעקב, ולכל אותם מוסדות בהם למדו תלמידים עד שנפתחו הישיבה והאולפנה בעיר. אצלנו המחשבה לשלוח את הילדים ללמוד בבתי ספר מחוץ לחריש לא נמצאת על הפרק בשלב זה".

כיתה שלמה מחוץ לעיר

לדברי עומר, שתי תפישות עולם שונות מייצרות חוסר יציבות פדגוגית בישיבה הצעירה. "קבוצה אחת היא זו שהרמה הלימודית נמצאת בראש מעייניה ורוצה מגמות חדשניות ומוסד שיוציא את התלמידים עם הציונים הכי גבוהים. הקבוצה השנייה דורשת שימת דגש לרמה תורנית גבוהה ולימודי קודש לפני הכל. זה גם עיקר הציבור שבוחר לשלוח את ילדיו מחוץ לחריש. אני מקווה שבשנה הקרובה אראה כאן קבוצה גדולה של הורים שתחליט לחזק את הישיבה כאן ולא לשלוח את הילדים באוטובוסים לערים אחרות".

פרג'י, ממקימי הישיבה והאולפנה מתייחס לסוגייה: "מובן שיש לחלק מהאנשים חששות מהעובדה שמדובר במוסדות שעושים את צעדיהם הראשונים וכן, כמו בכל מקום יש את המעוניינים בגישות חינוכיות מסוימות. אני מאמין שאם בעיר מזהים קבוצה גדולה כלשהי שדורשת מענה בכיוון חינוכי מסוים אפשר למלא את הצורך הזה עבורם ולמנוע מעבר של כיתה שלמה ללמידה מחוץ לעיר".

"תנאים לא נאותים"

אחד הקשיים המשמעותיים עימם מתמודדים מוסדות החינוך העל יסודיים בעיר הם תנאי הלימוד. העיכוב בבניית התיכון הממלכתי באבני חן אילץ את עיריית חריש למצוא פתרונות ארעיים ולא נוחים. לתלמידי שכבת ז' מבית ספר 'אתגרי העתיד' לא נמצא מקום במבנה התיכון הקיים והם הופרדו ולומדים באגף נפרד בבית הספר היסודי בצוותא.

תיכון 'נעימת הלב' החל את דרכו באופן זמני בתחומו של בית הספר היסודי 'תלמי הדר' ונאלץ, בשל עיכוב בהשלמת מבנה התיכון המיועד, לפעול גם בשנת הלימודים הנוכחית במבנה זמני, בשכונת החורש, המבנה בו פעלה בשנת הלימודים האחרונה, הישיבה התיכונית.

הישיבה התיכונית שפינתה את מקומה, התנחלה השנה באגף חדש שנבנה בבית הספר הממלכתי-דתי ברחוב רעות שבשכונת בצוותא והיא עתידה לעבור למבנה חדש שנמצא בימים אלה בבנייה בסמוך למיקומה הנוכחי. גם תיכון 'אתגרי העתיד' פועל כיום במבנה זמני, צנוע יחסית, שיועד במקור לשמש עבור בית ספר יסודי בשכונת הפרחים ונאלץ כאמור לפעול במפוצל עקב היעדר כיתות לימוד.

פרג'י: "סוגיית המבנים והמתקנים היא חשובה מאוד אבל בסופו של דבר, התוכן שיוצקים לתוך המבנה, הערכים והחינוך חשובים בהרבה".

מנגד, דגנית אדוני, יו"ר הנהגת הורים בתיכון "נעימת הלב" מציינת כי "ההחלטה להכניס בני נוער למבנה שמיועד לילדי בית ספר יסודי, ללא תנאים הולמים לפדגוגיה המיועדת עבור החטיבה, ללא חצר ומרחבים עשתה את שלה והיוותה קושי משמעותי", מספרת אדוני, ששני בניה מתחנכים בתיכון הצומח. "השנה החולפת היתה מעין סיר לחץ שייצר הרבה חיכוכים ולכן אני בהחלט יכולה להבין את אלו שבחרו להעביר את ילדיהם למוסדות חיצוניים. מערכת חינוכית חדשה שטרם התייצבה, יחד עם תנאים לא נאותים הם מתכון לא מוצלח".

לקריאה נוספת: מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

פלונטר שמשפיע על כולם

אדוני גם מציינת לטובה את השינוי: "חשוב לציין שהמעבר השנה למבנה גדול עם מתקנים הולמים מגרשים, מסלולי ריצה וכיתות מותאמות – עושה פלאים. זה עורר מחדש אצל בני הנוער את חדוות הלמידה. התיכון שלנו נמצא כיום במקום טוב יותר", מציינת אדוני אך מדגישה כי "בשנה הבאה כבר לא יהיה כאן מקום לעוד שכבה. רק בשכבות ז' ו-ח' שלנו יש 12 כיתות – שש בכל שכבה".

"העובדה שבניית מבנה הקבע מתעכבת מעסיקה אותנו מאוד. נעימת הלב, אתגרי העתיד והישיבה התיכונית שהועברה לאגף בתוך בית ספר יסודי, כולם תלויים בהשלמת המבנה החדש המיועד להם ואני מקווה שהפלונטר הזה ייפתר עבור כולנו".

ואילו פרג'י מסכם בדרכו: "אנחנו כבר ישוב עם 40 אלף תושבים. חייבת להיות התכנסות של תלמידי חריש בתוך תחומי העיר וחייב להיות מענה לרוב המוחלט של התלמידים, אם לא כולם. אני רואה את הישיבה והאולפנה כאבן שואבת לכל הישובים בסביבה, שיעמדו בתור כדי להירשם אצלנו".

תגובת עיריית חריש: "אנו מכבדים את החלטתו של כל הורה בשאלה היכן לחנך את ילדיו, אך צר לנו שבחרתם להתמקד במיעוט קטן מאוד של הורים שבחרו לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך מחוץ לעיר. העובדות מדברות בעד עצמן: הוריהם של 6,589 תלמידי בתי הספר בחרו לחנך את ילדיהם במערכת החינוך של חריש. ואכן, 19 בתי הספר שלנו מלאים ואנו מקדמים כעת הליכי בינוי כדי להרחיב חלק מהם. יתרה מכך, יש תלמידים רבים שמגיעים מחוץ לחריש ומבקשים להשתלב במערכת החינוך של חריש שעושה עבודה מקצועית ומצוינת על אף אתגרים לא פשוטים של הקמת מערכת חינוך חדשה. את מלאכת הקמת מערכת החינוך החדשה אנו עושים בדרך שלנו, דרך חריש (כשמה של תפיסת החינוך העירונית הייחודית שגיבשנו במהלך שנתיים של עבודה בעזרת גופים מקצועיים מהשורה הראשונה), ובלי להעביר את האחריות על החינוך של ילדי חריש לרשתות חינוך חיצוניות".

לקריאה נוספת: אתגרי מערכת החינוך בתשפ״ג: 10,000 תלמידים ומחסור במבנים

מימין: שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש; צילום: אורן קלר

שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש יתחילו מחר את לימודיהם בשכבת י"ב הראשונה בעיר, בתיכון אתגרי העתיד. עם ותק של חמש שנים בחריש מתמודדים השלושה עם השינויים בבית הספר שצמח פי 10, התמורות בקבוצת החברים וההכרות עם אוכלוסייה שהיתה זרה להם, בעיר מגוריהם הקודמת. וכן, גם עם הציפיות הגבוהות מהם: "שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות. מצפים מאיתנו להצליח"

כ-2,000 תלמידים חדשים יחלו את שנת הלימודים תשפ"ג בחריש והם מצטרפים לכ-8,000 תלמידים רשומים במערכת החינוך הצומחת, שהחלה לפעול רק לפני שש שנים.

השנה, לראשונה, נפתחה שכבת הבוגרים – י"ב – בתיכון אתגרי העתיד. בבית הספר שהחל לפעול לפני חמש שנים עם 60 תלמידים בלבד (כיתות ז'-ח'), ילמדו השנה כ-600 תלמידים (כיתות ז'-י"ב'), כ-80 מתוכם תלמידי י"ב.

"בשנים הראשונות הכרנו את כולם"

הצמיחה המהירה והשינויים משפיעים על תחושות התלמידים, במיוחד הוותיקים בהם שהחלו ללמוד בשנה הראשונה בבית ספר "בוטיקי".

"התרגלנו להכיר את כל הצוות ואת המורים ועכשיו יש פי 5 מורים ואנחנו לא מכירים רבע מהם", מציינת שלי גולדשטיין (17) תלמידת י"ב (כיתת לביאה), המתגוררת מזה כחמש שנים בעיר. "זה מתסבך קצת", היא מודה.

שחר כרמלי (17) עברה לחריש גם היא לפני חמש שנים והחלה ללמוד באתגרי העתיד מיומו הראשון. כמו שלי, חווה גם היא את השינוי: "התרגלנו למשהו אחד וכל שנה זה משהו אחר. יש עדיין כמה מורים שיש איתם קשר שהוא מעבר לרגיל, אבל בית הספר מאוד השתנה בגישה שלו".

נריה יעיש (17) מכיתת פומה, "רק" 4 שנים בחריש מוסיף: "היו לנו גם שלושה מעברים של בית הספר למבנים זמניים ונקווה שהמעבר הבא, בשנה הבאה, יהיה האחרון ובית הספר יעבור למבנה של קבע".

שלי: "יש שינוי בולט נוסף, בשנים הראשונות הכרנו את כולם, היינו מדברים עם כולם. כיום, חוץ מאיתנו ושכבת י"א שהתחלנו יחד ויש בינינו קשר, אין קשר בין השכבות. אני לא יודעת אם זה משהו בהכרח רע, אבל זה יוצר הפרדה לעומת שנים קודמות".

"כולם פה חדשים אתה לא מיוחד"

לא רק צוות בית הספר צמח. בחמש השנים שחלפו מפתיחת בית הספר, שכבת י"ב שילשה את מספר התלמידים וגרעין התלמידים הוותיקים למד להתמודד עם תמורות משמעותיות בחברויות. אור גולני, לשעבר מנהלת מחלקת הנוער והצעירים בחריש ציינה בראיון שפורסם בנובמבר 2021 כי גיל ההתבגרות בחריש מאתגר במיוחד, ואחת הסיבות לכך היא זעזועים תכופים ושינויים בקבוצת "השווים" – החברים והחברות.

נריה: "ביום הראשון כשהגעתי לבית הספר קיבלתי סוג של מסר או הרגשה, "כולם פה חדשים אתה לא מיוחד". זה דווקא היה אחלה, היה קל יותר למצוא אנשים להתחבר אליהם, מאשר להיכנס לחבורות שהתגבשו".

שחר: "אחרי שכיתת פומה נפתחה (הכיתה השנייה בשכבת י"ב כיום) התחברנו די מהר. שנה אחרי זה, נפתחה כיתת צ'יטה, הכיתה השלישית של השכבה".

החברויות השתנו?

שחר: "כל הזמן יש שינויים. אנשים חדשים מצטרפים לחבורות, יוצאים אנשים מהחבורות. גם יש אנשים שהיו איתנו בשנה הראשונה, עזבו וחזרו עכשיו. יש פתיחות גדולה לקראת האנשים שמגיעים ומצטרפים".

שלי: "כן, כן, חד משמעית יש פתיחות. כל שנה יש התרגשות חדשה לקראת התלמידים החדשים, וזה אף פעם לא היה בקטע רע, "אוי, מי יבוא ויצטרף אלינו".

נריה: "אבל כן יש מחשבה לקראת מי יגיע השנה".

האם השינוי התכוף בחברים והרצון הטבעי למצוא חן גורם לכם לעשות ויתורים או לאמץ התנהגויות שאינן מקובלות?

שלי: "אני נפרדתי מחברים שכל מה שעניין אותם זה סיגריות ושתייה. זה לא התאים לי".

שחר: "כולם מעשנים ושותים ואני יושבת בצד – אבל עדיין מבלה איתם כי הם מצחיקים. אני לא שותה כי אני רואה לאיזה מצב הם מגיעים".

נריה:" אני שותה אבל במידה. אני נשאר בשליטה, לא מרשה לעצמי להגיע למצבים מביכים".

"להתחבר לאנשים המתאימים"

בתשובה לשאלה מהי העצה החשובה ביותר שהם יכולים לתת מניסיונם לבני הנוער החדשים שממשיכים להגר לעיר, התשובה שלהם חד משמעית.

שלי: "הכי חשוב זה למצוא אנשים טובים".

שחר: "להתחבר לאנשים המתאימים. יש פה ילדים שמסיימים כיתה ו' ואני בשוק מהם. ראיתי חבורה של ילדים קטנים חילונים ודתיים יחד שביקשו מהמשפחה שלי כסף לפיצה. נתנו להם ואז ראינו שהם קנו סיגריות וחילקו ביניהם".

שלי: "אני יוצאת בשישי בערב עם חברים דתיים אחרי ארוחת שישי, זה קבוע. אנחנו תמיד רואים חבורה אחת ספציפית של צעירים שלא לומדים בשום מסגרת, מסתובבים ברחוב".

נריה: "אני מכיר אותם. הם בעיתיים".

שחר: "העירייה צריכה למצוא עיסוקים לילדים שמתדרדרים. הייתי ברמלה בגילאים שלהם וזה לא היה ככה ברמה הזאת. משעמם להם פה".

"אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל"

אבל לא רק לילדים "הבעייתיים" בחריש משעמם. גם לשלי, נריה ושחר משעמם בחריש. אפילו מאוד.

נריה: "אין לי כל כך מה לעשות פה חוץ מלהיפגש עם חברים. אנחנו נפגשים בברקאי יושבים שם בזולה, מכינים פיצות".

שלי: "נפגשים ביער, בפארקים, בבתים. מלא פעמים אנחנו רוצות לנסוע לסרט או בילוי אבל הכל במרחק נסיעה מחריש והתחבורה הציבורית מציקה".

שחר: "אני רוב הזמן עובדת אבל כשאני יוצאת לבלות זה תמיד מחוץ לעיר. בחריש אפשר רק להסתובב ולשבת בספסל".

שלי: "נכון, אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל. אין מקומות לצאת, לבלות, להיות".

העיר התפתחה מאז שהגעתם לפה – לא?

נריה: "כן, ברור שהיא התפתחה. אבל אנחנו לא יוצאים בשעות הצוהריים, יוצאים בשעות הלילה ואין לנו באמת איפה להיות, יושבים בפארק כי אין מקום אחר".

שלי: "בפרדס חנה יש מקומות שפתוחים 24 שעות. בשבתות אני מתחרפנת. בשישי בערב אני נפגשת עם חברים אבל בשבת אני כל היום בבית".

"בנות עם מכנסיים קצרים"

הבילוי בשבת והמפגש בעיר עם קבוצות חברתיות חדשות יוצר גם הוא קונפליקטים. המגורים המשותפים של חילונים, דתיים וחרדים מפגיש את בני הנוער עם קבוצות חברתיות שהיו זרות להם בעבר.

"יש הרבה מקרים לא נעימים", אומרת שלי ביחס להתנסויות שלה עם חרדים. "הלכנו למקדונלד'ס דרך רחוב הגפן, קרוב לקוטג'ים של החרדים. עברו מולנו שני חרדים, הסתירו את הפנים ורצו קדימה. זה מעליב".

שחר: "לי מעירים מלא מלא מלא. בחג השבועות שיחקתי עם חברה במלחמת מים בפארק בשכונת אבני חן. עברה לידנו חבורה של דתיים ואחד מהם אמר לנו 'אתן לא מתביישות להסתובב ככה עם הבגדים האלה?' קורה הרבה שמעירים לנו, שרצים קדימה כשרואים אותנו. שלא מסתכלים עלינו או מורידים את העיניים. יש דתיים שלא נכנסים לחנות בה אני עובדת כמוכרת, אם אני לבד. הם לא רוצים לשאול אותי שאלה או לדבר איתי".

נריה: "אני גרתי במושב דתי (פורת) וזה לא קרה מעולם. כולם דיברו עם כולם. הרב עצמו דיבר עם נשים".

שחר: "אני חושבת שגם חילונים וגם דתיים צריכים להבין שלכל אחד יש את החיים שלו".

שלי: "יש קיצונים בשני הצדדים וזה משהו שצריך להירגע קצת. אני לא אומרת שצריך לחלק את חריש פיסית אבל ידעתם שאתם באים למקום שאין בו רק חרדים אלא גם בנות עם מכנסיים קצרים".

בלי מבחנים, ציונים או שיעורים

האם אתם חשים כשמיניסטים הראשונים של העיר, אחריות כלשהי?

שחר: "האחריות היחידה של השמיניסטים היא הבגרויות. זו באמת אחריות, זה בא לנו ב"בום", להיכנס ללחץ של למידה. בשנים הראשונות לא היו לנו מבחנים או ציונים או שיעורים. לפני הבגרויות קיבלנו פתאום ציונים במבחנים הפנימיים וזה הפתיע אותנו, ראינו פעם ראשונה מה המצב שלנו".

שלי: "זה שינוי גדול. שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות, ומצפים מאיתנו להצליח, כי אנחנו השכבה הראשונה של חריש".

נריה: "אני נכשלתי במקצוע אחד. אני צריך לחזור על הבחינה".

שחר: "אני הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי, אני מרוצה מעצמי, עלה על הציפיות שלי".

שלי: "גם אני".

דמיינו קפיצה קדימה ב-10 שנים. מה תאמרו להורים שהביאו אתכם לפה? האם תרצו שהילדים שלכם יחוו את אותה החוויה?

שחר: "בהתחלה כל כך רציתי לחזור לרמלה, לא מצאתי את עצמי פה. לא יודעת אם ארצה שהילדים שלי יחוו את אותה החוויה. בשנים הראשונות היה מאוד מאוד משעמם כאן".

נריה: "אני אוהב את המקום אני מוצא מה לעשות בו, אבל האם הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו פה? אני לא חושב. הייתי רוצה שיגדלו במקום יותר ירוק ופחות עירוני".

שלי: "כשעברנו לחריש הייתי נגד העיר. יום אחרי המעבר נסעתי לבקר חברות בתל אביב. בדיעבד, הפעילות שלי במועצת הנוער של חריש ובמועדון הנוער  – לא הייתי חווה את זה במקום אחר. גם להקים שבט צופים חדש, זו חוויה מיוחדת שלא הייתי זוכה בה בשום מקום אחר".

לקריאה נוספת: מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

בשנת הלימודים הקרובה יחל לפעול התיכון הממלכתי הראשון של חריש. התלמידים ילמדו במגמות לימוד חדשניות, עם צוות מורים חדורי שליחות ובעלי תפישה חינוכית-הוליסטית. ליאור לויתן וטלי הולן, מנהלי התיכון 'אתגרי העתיד', משרטטים קווים לדמותו

צילום: אלה פאוסט, נקודת אור

שנת הלימודים תשפ"א תיזכר כאבן דרך בתולדות החינוך בחריש. 80 תלמידים יחנכו את שכבת י' בתיכון אתגרי העתיד, התיכון הממלכתי הראשון של חריש.

התיכון, המיועד לתושבי חריש בלבד, הוא המשך ישיר לחטיבת הביניים הצומחת, אתגרי העתיד, שהחלה לפעול לפני שנתיים בעיר. גם התיכון, כמו החטיבה לפניו, מערער על מוסכמות מקובלות ומציע תפישה חדשה לחינוך.

ליאור לויתן וטלי הולן, מנהלי התיכון: "הצמיחה לתיכון היא נקודת ציון משמעותית מאוד עבור בית הספר שלנו. היא מאפשרת לנו לקיים רצף חינוכי עקבי ושלם, מכניסה אותנו עמוק אל עולם הנעורים ומהווה עליית מדרגה באחריות שאנו לוקחים".

בחירת מגמות כתהליך התבגרות

"בחודשים האחרונים השקענו עבודה רבה בהיערכות לתיכון, בתהליך שכלל יחד חניכים/ות וצוות, ויצרנו פרישה מרשימה ואיכותית של מגמות. מגוון המגמות נותן מענה למכלול ההיבטים של הקיום האנושי – גוף ונפש, רוח וחומר, ריאלי והומני – ומאפשר מרחב בחירה מגוון ומעמיק", מציין לויתן ומדגיש: "אנחנו רוצים שהחוויה החינוכית של הילדים תהיה שלמה".

הולן מרחיבה: "בחירת מגמות היא שלב בהתבגרות שמעורר הבט ערכי. החניכים שואלים עצמם מה החוזקות שלהם ובמה הם רוצים לעסוק. אנחנו מלווים אותם בתהליך שמישיר מבט לעתיד".

שש מגמות מרכזיות יפעלו בתיכון החדש של חריש: פילוסופיה, חינוך גופני, מייקרים ורובוטיקה, הנדסת תוכנה, אומנות וכלכלה חברתית. עוד מתוכנן מסלול מצטיינים לעבודת גמר במדעי הסביבה/ביולוגיה בחממה האקולוגית בעין שמר.

התיכון הצומח יתבסס על תפישה פדגוגית זהה לזו שאפיינה את חטיבת הביניים. גם בתיכון יפעלו שני מחנכים בכל כיתה בעת ובעונה אחת, התלמידים לא יסתובבו עם טלפונים סלולריים וינקו בעצמם את כיתות הלימוד. "התיכון יתבסס על תפישה חינוכית הוליסטית כלפי הילדים ושילוב בין היבטים אקדמיים ובין ערכים רגשיים חברתיים". מסביר לויתן ואילו הולן מדגישה: "השאיפה היא לייצר המשכיות בין החטיבה לתיכון מבחינה פדגוגית, אופני הלמידה ואורחות בית הספר".

הרישום למגמות לא מצריך ידע מוקדם

חטיבת אתגרי העתיד הספיקה בשנתיים של פעילות לקצור שבחים ותשבחות. כעת, עומדת לפתחם של הצוות החינוכי ומנהלי בית הספר משימה מאתגרת עוד יותר.

לויתן: "ההקמה של תיכון חדש היא אתגר עבורנו במיוחד לאור העובדה שאנחנו לא בוחרים לצעוד בדרך סלולה, אלא מחפשים להקים תיכון אחר מבחינת ערכי למידה, הווה חינוכי וגם מבחינת ציפיות הסביבה וההערכות לבגרויות".

כדי לעמוד במשימה השקיעו מנהלי בית הספר רבות בגיוס אנשי חינוך ומקצוע התואמים לרוח בית הספר. "הצלחנו להעמיד מגוון משמעותי של מגמות לימוד המשקפות הטרוגניות. דאגנו למצוא מורים שבאו אלינו במטרה להגשים חלום עם פתיחת המגמה. מדובר בשילוב נדיר – מורים שהם מומחים בתחומם אבל גם אנשי חינוך, שמדברים בשפה של בית הספר. מצאנו מורים עם שליחות חינוכית שידאגו לבגרות אבל במקביל ידאגו לערכים, לפרט ולחברה", מציינת הולן ומדגישה: "נעמיד את כל המשאבים הנדרשים על מנת שהחניכים שלנו יעשו בגרות מלאה. המסלולים, שנבחרו בתיאום עם הילדים והוריהם, מאפשרים לכל אחד מהחניכים שלנו למצוא את מקומו בבית הספר".

אחד היתרונות של התיכון החדש הוא ללא ספק הראשוניות והחדשנות. הולן מסבירה כי תלמידי שכבה ט', השכבה הבוגרת, הגיעו עם משפחותיהם מכל קצוות הארץ לחריש. "יש לנו חניכים שהגיעו מ-50 בתי ספר שונים. המשמעות היא שאין לנו מסורות קשיחות או מגבילות. בניגוד לבתי ספר אחרים אצלנו הרישום למגמות לא מצריך ידע מוקדם. נדרש רק רצון ללמוד ומחויבות. גם מגמות מאתגרות שדורשות 4-5 יחידות מתמטיקה פתוחות בפני כולם".

אין חשש מכישלון במקרים אלה?

"ברגע שיש תנאים ללמידה ואנשי מקצוע מעולים אין סיבה לבעיה. החרדות נעלמות. זה מאפשר לחניכים לבחור במגמות שבבתי ספר אחרים היו סגורות בפניהם, אבל החניכים שלנו מגיעים מוכנים ועם תחושת מסוגלות".

כך בונים תיכון

האם המודל החינוכי של התיכון הושפע מתיכון כלשהו בארץ? בקצרה, התשובה היא לא. הולן: "אין תיכון אחד בלבד שהעניק לנו השראה. התגבש צוות של חניכות מכיתה ט' שלקחו חלק יחד עם הצוות החינוכי בעיצוב התיכון. הן עשו תהליך למידה, ביקרו בתיכונים ברחבי הארץ, שוחחו עם מורים ועם תלמידים, חקרו את הנושאים של ציונים, הישגים, בגרויות ושגרת יום. בסופו של דבר, התיכון שהקמנו מבוסס על התפישה החינוכית הקיימת ומכיל מידע ורעיונות שליקטנו מכל רחבי הארץ".

הולן בוחרת לכוון זרקור לחלקם של החניכים בעיצוב התיכון: " תלמידי שכבת ט' צריכים להמציא את בית הספר איתנו. זה דורש מהם להתבגר ולהיות חלוצים, לפעמים בעל כורחם. עם זאת, זו משימה שמעניקה להם הרבה כוח". עוד היא מציינת שיתקיים קשר הדוק בין שכבת י' לתלמידי חטיבת הביניים. "לא תהיה הפרדית חברתית או ערכית. לחניכי השכבה הבוגרת יש תפקיד חשוב מאוד כלפי החניכים בבית הספר. העיניים נשואות אליהם. הם מייצגים את בית הספר והם מודעים לכך".

מסר של אמון ויציבות

ואכן, עיני כולם נשואות לבית הספר, לא רק לשכבה הבוגרת אלא בעיקר למנהליה, שנדרשים לספק קבלות פעם נוספת. "הציפיות גבוהות מעניקות לנו מרחב פעולה, אנו חשים באמון בנו". מסביר לויתן.

עוד הוא מציין כי פתיחת הכיתה הראשונה של בית הספר התיכון שולחת מסר מרגיע ומייצב גם להורים בשכבות הנמוכות יותר: "איו ספק שהורים לחניכי שכבות ו' ואילך חשים נוח יותר עם העובדה שהתיכון קורם עור וגידים. הוא כבר לא רעיון מופשט אלא מתקיים בשטח".

הבעת אמון נוספת קיבלו מנהלי התיכון ממועצת חריש. לויתן מסביר: "תיכון אתגרי העתיד ינוהל על ידי מחלקת החינוך של מועצת חריש. עיריות רבות מעבירות את בתי הספר התיכון בתחומן לרשתות ארציות כדוגמת עמל, אורט או ברנקו-וייס. הרשתות, הן אלה שמתמודדות עם נושא התקציב וגירעון בתי הספר. עיריית חריש קיבלה החלטה אמיצה עם משמעות דרמטית לפיה כל ההתנהלות הכספית תטופל דרך המועצה. הבחירה בבעלות מלאה על התיכון היא הבעת אמון בבית הספר. אני רואה בזה גם ביטוי לאחריות העמוקה של העיר לחינוך שלה".

האתגר: ליצור אווירה של בית

אם חשבתם שהקמה של תיכון חדש היא אתגר לא פשוט, תוסיפו לכך את העובדה שבשנת הלימודים הקרובה מספר התלמידים מכפיל את עצמו. "אנחנו גדלים פי שניים", מציין לויתן. "השנה יש לנו 190 חניכים. בשנת הלימודים הקרובה ילמדו 350 חניכים בשכבות ז'-י'".

אתגר נוסף הוא מעברי הדירה התכופים שנאלצים לספוג חניכי בית הספר והצוותים החינוכיים. בשנת תש"פ עבר בית הספר למבנה חדש ברחוב אורן בעיר. בשנה הקרובה ילמדו תלמידי אתגרי העתיד במבנה חדש בשכונת הפרחים והם צפויים לעבור דירה פעם נוספת בשנת הלימודים תשפ"ב, עת יפתח מבנה הקבע של התיכון בשכונת אבני חן. "זה לא קל, מצב מאתגר", מודה לויתן. "אנחנו אוהבים את המבנה הצבעוני והיפה ברחוב אורן בו אנו שוהים השנה. היינו בכאב, וכעת עברנו למוד מעשי. יש יתרונות למעבר שנשתדל למנף אותם", הוא מציין.

"האתגר הוא ליצור במבנה את האווירה שאנו רוצים", מוסיפה הולן. "זה דורש עבודה רבה. המאמץ שלנו הוא להעניק לבית הספר תחושה של בית. זה אתגר שמתעצם ככל שמספר החניכים גדל".

כך או אחרת שולחים השניים מסר אחד מרכזי לתלמידים ולהוריהם: "נבנה פה תיכון פורץ דרך ואיכותי. לתפישתנו, התפקיד שלנו הוא ליצור שילוב שעוזר לחניכים להגיע לקו הגמר של תעודת הבגרות לבין חדשנות וחינוך ערכי".

למידע נוסף: בתי ספר בחריש