הרוח החרישאית: עשרות מתנדבים, מיזמים, תרומות וחתונה אחת

הם אוספים מזון וציוד לחיילים ולתושבי עוטף עזה, מייצרים מנגנון נעילה לממ"ד, משנעים כלי רכב וציוד ואפילו מארגנים חתונה במוצב. הכירו חלק מהחרישאים שהמירו את השיתוק, הפחד והזעם ממראות המלחמה לאפיקי פעולה, התנדבות ותחושת שליחות גדולה

"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל", אמירה זו של חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, מיטיבה לתאר את רוח העם בימים קשים אלו, ואת הרוח החרישאית שבאה לידי ביטוי בעשרות מיזמי עזרה ופעילות שצצו בששת ימי המלחמה "חרבות ברזל".

"התעוררתי בבוקר שבת לחדשות מטורפות ומהר מאד הבנתי שצריך לפעול. מיד ירדתי למטה ועברתי בין בתי הכנסת באזור שלי ועדכנתי את המתפללים בחדשות. ראיתי אנשים שרצים הביתה לטלפונים שלהם כי הם ידעו שיקראו להם להתגייס", מתארת ליאת אלפי, את הרגעים הראשונים של המלחמה בחוויה שלה.

"למחרת ראיתי שפרסמו בקבוצה של הנטוורקינג, אותה מנהלת חברתי ליאת זילברמן,  שחיילים שנמצאים פה באזור זקוקים לסיוע. מיד התנדבתי ומשם זה התגלגל. ראיתי עוד אנשים שפשוט הרימו את הדגל והתחילו לעשות מבלי לחכות לשום דבר. התחלנו לאסוף ציוד ומוצרי מזון וריכזנו את כל הפעילות למשרד בדרך ארץ 24 ומשם אנחנו פועלים".

הכתובת אותה מציינת אלפי היא המטה של יוחאי פרג'י, המועמד לראשות העיר שהודיע על הפסקת קמפיין הבחירות לאור המצב. גם שאר המתמודדים התגייסו והקימו מערכי מתנדבים ופעילים שפועלים בחזיתות רבות.

"אני כאן כדי לעשות", אומרת אלפי. "יש לנו מערך מתנדבים מסודר ומבחינתי מה שאני עושה כרגע זה לגייס אנשים שירכזו נקודות איסוף ואנחנו נשנע את הדברים למוקד שלנו. לצערי, לא מספיק אנשים מתגייסים ונתקלתי גם בסירוב לעזור ולרכז מערכי התנדבויות נוספים מכל מיני סיבות של חוסר זמן או חוסר אנרגיה ומצב רוח, אבל צריך לתעל את האנרגיות למקום חיובי וטוב ולקום ולעשות כי להתכנס ב-ד’ אמותיך לא באמת עוזר".

"מעבר לזה שאני באמת רוצה להיות שליחה של עם ישראל, אני צריכה להיות גם דמות חינוכית לילדים שלי, והדרך הכי טובה היא באמצעות עשייה ודוגמה אישית. הילדים שלי רואים אמא מגויסת, פעילה ולוחמת. כרגע זו החזית שצריכים אותנו בה ושם אני נמצאת".

"לתת ביטחון לאנשים"

חושן דותן, אחראי על הנגרייה הקהילתית אשר פועלת בשיגרה במתחם בית הספר אתגרי העתיד ומאפשרת לתושבי העיר לייצר או לתקן רהיטים בעלות סמלית. בימים אלו מכינים בנגריה תוספי סגירה מעץ לדלתות הממ"ד, המחולקים ללא עלות לתושבי העיר.

"פנתה אלי חגית קובה, מיוזמי המערך ההתנדבותי הזה, לגבי הצורך בתוספי סגירה לדלתות הממ"ד. אני יודע שהדעות חלוקות לגבי בטיחות המוצר אבל הגענו למסקנה שזה משהו שיכול לתת ביטחון לאנשים ושזה דבר שמאד פשוט להכין בנגרייה שלנו, שרק מחכה לעשות טוב.

"הכנו כבר מאות מנגנונים כאלה. תושבים הגיעו ואספו את הסגירות שהכנו, ועצם המפגש איתם מאד מבריא. אנשים יוצאים מהבית ומתנתקים מהמסכים, וגם עבורי העשיה הזו מילאה אותי ועזרה לי להתמודד עם המצב. אנחנו נמשיך ונעשה את זה כל עוד יהיה צורך".

דותן מעריך מאד את המתנדבים שמגיעים ומדגיש כי ההיענות למיזם גדולה מאד. “הרגשתי שיש יותר מתנדבים משאנחנו צריכים. כל כך הרבה אנשים מגיעים ורוצים לקחת חלק, הגיעו אנשים רק בשביל לתת לנו אוכל. אם יש משהו טוב במצב הזה הוא שפניו היפות של עם ישראל מתגלים בעוצמה".

דותן הוא גם גם מדריך נוער בבית הספר והוא מוסיף כי "רק היום התקבל אישור שגם בני נוער ישתתפו במיזם הזה וזה חשוב לי באופן אישי. אני גם מקפיד לעשות סדר ולוודא שכל מי שבתוך הנגרייה הוא באמת נגר מקצועי ומתבצע רישום מקדים מול העירייה לצרכי ביטוח".

חתונה במוצב צבאי

אבי לאטי נמנה גם הוא עם יוזמי המערך ההתנדבותי בנגרייה, יחד עם אחיו, חיים. "מיזם העצים התחיל בבית הספר אתגרי העתיד ואנו התנדבנו לזה וקיבלנו אלפי פניות לעזרה. נוצר חוסר בחומר לעבודה וקיבלנו עזרה ענקית מהעירייה שסיפקה לנו כמות עצומה של עצים ובאדיבות חברת מרכז הפורמייקה אברבוך שיווק בע"מ ומאנשים פרטיים כמו יוסי גולדמן".

לאטי גם סיפק גנרטורים ותאורות חירום למערך החירום של המועצה. "מעבר לעזרה שלנו לתושבים, וגם אם בסופו של דבר לא נשתמש במוצר הזה, הערך המוסף של המיזם הזה הוא ההתאגדות והחיבור שנוצר בין אנשים בחריש בימים קשים אלו ותחושת השיחרור מהמצב במדינה שלנו. מדהים לראות את ההיערכות וההיענות לכל סוג של התנדבות ומתן עזרה ותמיכה".

לאטי, הבעלים של חברת הגברה, חתום על התנדבות נוספת, משמחת במיוחד. ארגון חתונה במוצב צבאי.  “פנה אלי ישי גבירצמן, מנהל התפעול בעיריית חריש, וביקש את עזרתי בארגון חתונה לזוג במוצב".

לשמור על ביטחון התושבים

אחת היוזמות הגדולות שמספקת ביטחון אישי ושקט לתושבי העיר היא פעילותו של משמר השכונות בשיתוף עם חמ"ל חריש המאייש 9 נקודות שמירה בעוטף חריש עם מתנדבים. בימי שגרה מתנדבים במשמר השכונות כ-60 מתנדבים, אולם רובם גויסו בצו שמונה. כך לפחות מדווחת ענת זכריה, מסגל המשמר האזרחי שמארגנת את התורניות, בחלוקה למשמרות, ומנסה לגייס מתנדבים חדשים שמשמשים כ"עיניים ואוזניים" של חמ"ל חריש וכוחות הביטחון בכניסות וביציאות העיר.

"מי שיכול מגיע", מעדכנת זכריה. "יש כאלה שעובדים ועם ילדים וחלקם מתנדבים בחמ"ל חריש. חברי המשמר מסיירים בכל השכונות ומתגייסים בכל מקום שצריך אותנו", היא מסכמת.

"משתפות בדילמות עם הילדים"

ישנן גם יוזמות פרטיות יותר שנולדו מתוך צורך אישי, כמו המיזם של מירית לוי, אשר הקימה את קהילת הוואטסאפ "נשות המילואים – חריש" ביום ראשון השבוע, לאחר שבעלה טל התגייס למילואים. "הקהילה הוקמה מתוך ההבנה שיש מאות נשים בעיר שברגע אחד נשארו לבד עם הילדים במציאות שנקראת מלחמה.

"בעלי, טל לוי, ארז תיק בשבת עוד לפני שבכלל דובר על גודל האסון. היה לו ברור שהוא הולך לשם ובמקביל התבשלה בי ההבנה שאני אצטרך לתעל את חוסר השליטה למקום של עשייה. אז בחרתי להקים את קבוצת הוואצאפ.
כרגע יש בה 147 תושבות חריש, שבעליהן נקראו לדגל 'מהרגע להרגע' בלי הכנה מוקדמת, אמהות לביאות, שצריכות לתפקד ולשדר חוסן לילדים שרוצים את אבא ובמקביל למצוא מקום שיכיל את הפחדים, התסכול והגעגוע.
"הקבוצה היא מרחב בטוח. אנחנו לא מעלות סרטונים והודעות שרשרת שמעוררים מתח וחרדה ואנחנו שם אחת למען השנייה 24 שעות.
"לאור העובדה שמצאנו שיש לנו קושי וחשש להירדם בלילות אז הקהילה מאוד פעילה בלילה ומי שערה נמצאת אחת למען השנייה ותומכת עד שהאור עולה והפחד הטבעי נרגע.
אנחנו מעודדות, משתפות בדילמות עם הילדים, בוכות, צוחקות וגם שותות יין ביחד (כל אחת בביתה) בשביל להשתחרר.
"הקבוצה נותנת לי המון כח ומרגשת אותי שהנשים המדהימות, תומכות הלחימה בעורף, נתרמות ומעידות שזה מסייע להן בשמירה על המורל והשפיות".

שירה משותפת לדיירי הבניין

יוזמה פרטית נוספת להעלאת המורל לתושבים, מגיעה מכיוונו של מיכאל רובין, מוזיקאי-פסיכותרפיסט שחיפש את הדרך לצאת מהבית ומהחדשות בימים אלו.

רובין הציע לתושבים להגיע לבניין שלהם עם גיטרה ולשיר ביחד, לשתף ולדבר ולא מעט נענו לקריאתו. "אנשים באים ומתקבצים, נשים, גברים וילדים, שרים ומדברים ביניהם וזה יוצא אווירה יותר טובה וניתוק מהמדיה".

גלית מנסבך, תושבת ותיקה ופעילה בעיר, ריכזה יחד עם בעלה שאול מנסבך מערך ייחודי להחזרת רכבים של מילואימניקים מהעיר שגויסו למערך הלחימה ונאלצו להשאיר את רכבם בנקודת ההגעה שלהם.

"הקמנו מסמך שיתופי בו אנשים שצריכים להחזיר רכב יוכלו לדווח על מיקום ופרטי קשר, לצד מתנדבים לשינוע. נשלחו והוחזרו לחריש מעל 20 רכבים, וברגעים אלו ממש ישנם 2 רכבים נוספים שעושים דרכם חזרה לחריש מהדרום והבקשות ממשיכות לזרום".

מנסבך מוסיפה כי "התייעלות נוספת בזכות המיזם הזה היא שהנהגים לוקחים איתם משלוחים או מקפיצים חיילים לבסיס. יש הרבה לוגיסטיקה ותיאומים אבל בינתיים זה עובד ללא תקלות וזה מדהים לראות את זה קורה. צוות השינוע מונה מעל ל-100 נהגים ומרגע הקריאה ועד ליציאת רכב לשטח עוברות דקות בודדות בלבד".

“אני שמחה שיש לנו אפשרות לסייע ולו במעט למאמץ המלחמתי. עם ישראל מתגלה במלוא תפארתו וזה מעורר השראה. אנחנו ממשיכים כל עוד יהיו צרכים שדורשים טיפול", היא מסכמת.