מפגעי רעש בלב שכונות המגורים: את המחיר משלמים השכנים

הרעש ממגרשי הספורט עד 23:00 בלילה הוא מחריש אוזניים, הנגרייה השיתופית "מנסרת" לתושבים בשעות הערב ואירועי הבר/בת מצווה במתנ"ס גורמים לשכנים לאטום את החלונות – וגם זה לא עוזר. מדוע הרעש בחריש אינו מטופל כמו בערים רבות אחרות?

על פי נתוני משטרת ישראל בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2022 (ינואר-ספטמבר) התקבלו במוקד הטלפוני 887 תלונות על רעש מתושבי חריש, רובן, ככל הנראה, תלונות על שכנים שמרעישים, אולם חלקן עסקו גם בתלונות על רעש הנובע מפעילות במבנים ציבוריים בניהול העירייה.

רחלי הלל, מתגוררת בשכונת הפרחים, בסמוך לתיכון אתגרי העתיד. לדבריה, ישנן פעילויות בשטח בית הספר, בשעות אחר הצוהריים והערב שמלוות ברעש רב, אבל מה ששבר את גב הגמל מבחינתה, הוא רעש החיתוכים, נסירות, קדיחות ופטיש שנשמע אחת לשבוע, כשהנגרייה השיתופית פועלת במקום.

"אנחנו חוזרים הביתה אחרי יום עבודה וזה מה שאנחנו צריכים לשמוע? נגמר המקום בחריש?" היא תהתה בפוסט שכתבה והוסיפה: "מדוע חוג נגרות (שהוא חוג מבורך לדעתי) לא נפתח במקום מיועד לכך? שטח ניטראלי, שטח שהרעש של החיתוכים, הניסורים והקדיחות לא יפריע לנו?".

"אי אפשר לשבת במרפסת"

הרעש הנגרם מפעילות בית הספר אינו היחיד בעיר. שיר בנסאדון, תושבת רחוב יחד, מתגוררת בסמוך למתנ"ס בצוותא, שמשמש בשנה האחרונה כאולם אירועים פרטיים. "האולם מושכר על ידי עיריית חריש לתושבים פרטיים לטובת חגיגות בר / בת מצווה, אירועים שמתקיימים עם מוזיקה מאוד חזקה. הרעש הוא בלתי נסבל. אי אפשר לשבת במרפסת וגם סגירה ואטימה של כל חלונות הבית לא תמיד עוזרת. מדובר במטרד ממשי". למרות התלונות החוזרות ונשנות, תושבי הבניין טרם זכו להתייחסות או למענה מחברי המועצה או מגורמים רשמיים של העירייה.  "קשה לי להבין למה באמצע שכונת מגורים יש מקום לאירועים פרטיים. זה פשוט לא מתאים", מסכמת בנסאדון.

פוסט אנונימי שהתפרסם באחת מקבוצות הפייסבוק של חריש, הצביע גם הוא על תופעה דומה, אולם כיוון זרקור דווקא למגרשי הספורט שפעילים מדי ערב עד השעה 23:00 ובשעות המנוחה.

"הצרחות, הקללות, הצעקות מהמגרש במיוחד משעות הצהריים ועד 23:00 כללל יווםםם פשוט גיהנום", כתב התושב האנונימי. "אנחנו לא נגד משחקי כדורגל ולא נגד הנאות, אבל כששולחים לשם ילדים בין 16:00-14:00 ובימי שישי ושבת שצורחים, והדף הכדור חודר לתוך הבתים זה מאוד מתסכל".

אין מדיניות רעש

סיון דהן, תושבת שכונת מעו"ף ומתכננת ערים במקצועה, מאמינה שרעש הוא חלק אינהרנטי מעירוניות אולם יש לפקח עליו.

"מפגע רעש הוא עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. עם זאת, קיימים חוקים ברמה הארצית לעניין רעש ומפגעים, אבל הם לא תמיד מכסים את כל המפגעים. זו הסיבה שחוקי עזר עירוניים בנושא מפגעי רעש, שמתאימים למאפייני התושבים הם כלי חשוב בידי הרשות כדי לנהל את החיכוכים, אבל כרגע אין בחריש מדיניות בנושא".

על פי אתר משרד הפנים, כ-80 רשויות ברחבי הארץ חוקקו חוק עזר ספציפי למניעת רעש, וקבעו תקנות במסגרת מדיניות זו.

כך לדוגמה, בתל אביב "עיר ללא הפסקה", הפעילות במגרשי הספורט מוגבלת עד השעה 20:30 (שעון חורף) או 21:30 (שעון קיץ).

מספר רשויות שלא הסדירו את הנושא נאלצו להתמודד עם מפגעי הרעש משטחים ציבוריים בבית משפט, זאת לאחר שתושבים הגישו תביעות כנגדן. כך לדוגמה, השופט אליהו בכר פסק לטובת תושבי הרצליה נגד עיריית הרצליה, כי התאורה בגן רש"ל בעיר תופעל בימי חול עד לשעה 20:00 בלבד ובשעות 16:00-14:00 לא תתקיים פעילות במגרש ובימי שישי ובערבי חג עד לשעה 14:00. בכפר סבא, בתביעה אזרחית של תושב המתגורר בסמוך לבית ספר, קבע השופט כי לא ניתן לקיים פעילות ספורט או פעילות מרעישה בשטח מגרש הספורט המקורה בין השעות 16:00-14:00 והחל מהשעה 20:30.

מותר להרעיש עד 23:00

עידית ינטוב, המשנה לראש העיר ויו"ר ועדת חוקי עזר בחריש, מתייחסת לנושא: "אין לנו צורך בחוק ספציפי לרעש כי אנחנו עובדים עם החוק הכללי, כך ציין בפני היועץ המשפטי לעירייה".

עוד היא מציינת כי מגרשי הספורט ננעלים בשעה 23:00 בלילה כי עד שעה זו "מותר להרעיש", ולדבריה, רוב התלונות שמגיעות לפתחה, אינן תלונות על רעש הנובע מהפעילות במגרשים אלא ההפך: "אני מקבלת תלונות הפוכות – שאין לאנשים איפה לשחק כיוון שרוב המגרשים נסגרים מוקדם או סגורים בשבת", היא מציינת.

ינטוב גם מתייחסת לתלונות של בנסאדון על קיום האירועים במתנ"ס בצוותא: "אני באמת לא חושבת שאפשר למנוע מהאנשים לחגוג אירועים במתנ"ס. אין בחריש אולם אחר וקשה למנוע את האפשרות היחידה הזו מתושבי העיר. עם זאת, אני מסכימה שזה קשה לדיירים שמתגוררים קרוב לשם".

אוזן קשבת לתושבים

הקרבה של מגורים למבנים ציבוריים ושימושי מסחר אינה המצאה ייחודית לחריש. העיר נבנתה בהתאם לתפישה של "עירוב שימושים", גישה שלטת בתכנון ערים. מצדדי הגישה טוענים כי השימושים השונים בשטח תא נתון מאפשרים הפחתה משמעותית של תלות ברכב פרטי וזיהום אוויר, כיוון שהתושבים יכולים לצעוד רגלית או לרכוב באופניים למקומות עבודה, מוסדות חינוך, מסחר ותרבות.

"אני בעד עירוב שימושים ועירוניות שוקקת שיוצרים תנועה ערה ברחובות העיר ולא הופכים את חריש לפרבר של שינה, אבל כל זה בתנאי שרשות מהווה "אוזן קשבת" לתושבים שלה ומייצרת הסדרים שמתאימים לתושבים", מדגישה דהן ומצביעה על תופעה נוספת ייחודית לחריש: "בדרך כלל בעיר נוצרות קהילות סביב מבנים שמספקים או צורכים את הפעילות הזו. הגיוני שאנשים שמתפללים יגורו ליד בית כנסת. לאלו שלא – בית הכנסת עלול להפריע. אותו דבר עם מוסדות חינוך. כך הרעש פחות מפריע לאלו שמשתמשים במבנה. אבל בחריש תחת התפישה של "חריש לכולם", מוסדות הציבור אינם מותאמים בהכרח לרוב תושבי השכונה ולכן גם סף הסבלנות לרעש הוא נמוך יותר. זה יוצר יותר הפרעות ויוצר יותר תנועה בבקרים. זו טעות לדעתי בחלוקת השימושים".

רחוב שקט הוא יקר יותר

אריאל שרעבי, אדריכל ומתכנן ערים, מעריך שחריש אינה "עירונית דיה" אלא נבנתה יותר כפרבר שינה, ולכן הרעש, שמלווה באופן אינהרנטי עיר, נתפס מוזר בחריש. "בעיר רגילים לחיות את הרעש – זה רעש שמלווה את ההוויה של התושבים בעיר, לא גרים בעיר כדי להתנתק אלא להיות חלק מפעילות שמתרחשת כל הזמן".

שרעבי אינו מעודד מפגעי רעש אלא מאמין בכוחו של עירוב השימושים להביא לאיזון בעיר ללא יד מכוונת: "בערים ותיקות נוצרו חלוקות טבעיות במהלך השנים בין רחובות שקטים יותר ושקטים פחות, אלו רחובות שגם פונים לאוכלוסיות שונות ומציעים דיור במחירים שונים. כך לדוגמה, רחובות אלנבי וביאליק בתל אביב, הם רחובות סמוכים מאוד, אולם הראשון הוא רחוב עמוס, מסחרי ורועש ופונה בדרך כלל לאוכלוסייה צעירה יותר, בעוד שרחוב ביאליק הוא שקט. ההפרש במחירי הדירות בין שני הרחובות יכול להגיע ל-50% למרות שאין כמעט מרחק ביניהם.

"ברגע שחריש תתבגר ויהיו בה רחובות שההתמחות שלהם היא לספק עניין, שאר הרחובות יוכלו לספק מקומות שקטים למגורים. זה שילוב שעובד. יש כוח קנייה שמגיע מהרחובות השקטים, כוח עבודה שמתגורר ברחובות הרועשים ומגוון דירות שמאפשר לאוכלוסיות שונות לגור ביחד ולחלוק במרחב הציבורי. התפקיד של הנהגת העיר הוא ליצור את הכלי שיאפשר לזה לקרות".

"זה לא תכנון, זה ניהול"

יובל כהן, חבר ועד מנהל ב"מרחב", עמותה הפועלת לקידום מושג העירוניות, לשיפור התכנון האזורי בישראל, לצמיחה חכמה ולצמצום הפערים במרחב הציבורי, מאמין גם הוא ביתרונות עירוב השימושים ומציין כי קונפליקטים כאלה הם חלק מכל הערים הגדולות בישראל ובעולם.

"גרתי במילאנו מעל מועדון לילה – מעולם לא שמעתי כלום. זה לא קשור לתכנון עיר אלא ניהול עיר. הקונפליקטים האלה הם חלק מכל עיר, אבל הם מנוהלים בשלל דרכים. בתל אביב לדוגמה, קובעים את שעות הפעילות של פריקה וטעינת סחורות כדי לא להפריע לתושבים. בחיפה ורמת גן ערכו תוכניות לניהול חניה כדי להפחית את הרעש. ברעננה, הפארקים נסגרים בשעות הערב ובערים אחרות מגבילים את שעות הפעילות של עסקים. תושבי חריש צריכים לדרוש מנבחרי הציבור שלהם שילמדו את הנושא וצריכים לדרוש אכיפה.

"לגבי המתנ"ס שמשמש כאולם אירועים פרטיים בתוך שכונת מגורים, זה נדיר בעיני ולא מופיע בדרך כלל בתב"ע, צריך לבדוק אם אפשר לדרוש לבטל את זה. מצד שני, עיריית חריש יכולה להרים את הכפפה ולהיות הרשות הראשונה בארץ שמיישמת תקן רעש מתקדם שקיים בערים כמו ניו יורק, מילאנו ופריז. זה יכול להיות מאוד נוח ללכת רגלית לאירוע ולהרשות לעצמך לשתות, במקום לקחת את הרכב – אבל זה טוב רק אם זה מנוהל נכון בעזרת חוקי עזר שמשתלטים על הכאוס".

ינטוב מסכמת גם היא: "אולי באמת צריך לחוקק משהו, אולי צריך לשנות את תקנות המתנ"ס ולהגביל את עוצמת הרעש שם. אני אבדוק עם היועץ המשפטי מה ניתן לעשות או לשנות".

מעיריית חריש נמסר: "העירייה כבר חוקקה חוק עזר עירוני בנושא מפגעי רעש, והיא מטפלת בתלונות על מפגעי רעש בהתאם לחוק העזר. לפני מספר חודשים הוכנס לשימוש מד-רעש לצורך פעילות הפקחים בעניין זה.

"בהתאם לחוק, התאורה במגרשי הספורט נכבית בשעה 23:00. במקרה של תלונה על רעש לאחר שעה זו, העירייה מטפלת על פי חוק העזר.

באולמות של העירייה מתקיימים אירועים רבים מכל הסוגים, ובמקרה של תלונה על רעש לאחר השעה 23:00 העירייה מטפלת על פי חוק העזר".

לקריאה נוספת: דוח מבקר הרשות לשנת 2021: "מבול של פניות מוצדקות למרכז לתושב"