"עוצר במעבר חצייה לילד עם קורקינט שחוזר מבית הספר. שני רכבים עוקפים אותי ובמזל הילד החמוד לא נפגע. מה נסגר!!!" – כך כתב תושב העיר בפייסבוק ותמצת את תרבות הנהיגה שרווחת בעיר ומסכנת חיים. הוא לא היחיד, עיון בקבוצות החברתיות בעיר מגלה שלל טענות על נהיגה מסכנת חיים.

"מישהו יודע אם יש מצלמות שפונות למעבר חצייה שליד דנגורי? אני רוצה שאותו גיבור גדול, שכמעט דרס אותי ואת הבן שלי (שישב בעגלה), יקבל את עונשו", כתבה תושבת העיר. אחרת הוסיפה: "עומדת עם עגלה במעבר חצייה, ממתינה, ממתינה… ואשכרה אנשים לא עוצרים. מנופפת עם היד הלוו, תסתכלו!!! וכלום…".

השבוע העלתה האופוזיציה לדיון במליאת העיר נושא חשוב זה. "תאונות הדרכים בחריש הפכו לבעיה חמורה", ציין חבר האופוזיציה איציק לב. "כל מי שגר פה בעיר שלנו יודע על מה אני מדבר. אלה לא רק מספרים, אנחנו רואים ושומעים כל הזמן על התאונות".

המספרים מדברים: 15 תאונות בשנה

כמה תאונות דרכים התרחשו בחריש? על פי נתוני עמותת 'אור ירוק' ונתוני 'הרלב"ד – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים' בשנת 2024 אירעו בחריש 15 תאונות דרכים מתוכן 5 תאונות קשות (תאונה עם פצוע קשה אחד לפחות) 10 תאונות קלות (פצועים קל), ו-0 תאונות קטלניות (תאונה עם הרוג אחד לפחות).

הרלב"ד אינו סופר תאונות "פח" עם פגיעה ברכב בלבד, אך נראה כי תאונות מסוג זה היו לא מעט. להב סלימן, יו"ר איחוד הצלה בחריש, מדווח כי על פי נתוני הארגון שלו בשנת 2024 התקבלו 526 דיווחים על תאונות דרכים בעיר.

נתון נוסף שקופץ לעין הוא העלייה במספר התאונות. בשנת 2023 התרחשו 10 תאונות בלבד, 3 מהן תאונות קשות. השוואה בין נתוני השנתיים האחרונות מגלה כי בשנה האחרונה חלה עלייה של 50% במספר התאונות.

שלמה קליין, סגן ראש העיר ויו"ר ועדת תמרור מגיב לנתונים: "למרות שכל תאונה היא חמורה והיא "אחת יותר מדי" צריך לזכור שמדובר בסך הכל ב-15 תאונות בשנה. אם נשווה את חריש לערים בסדר גודל דומה עם אוכלוסייה של 40 אלף תושבים, נראה שהיו בהן 150-160 תאונות דרכים. והכי חשוב, מיום הקמת העיר ועד היום, ברוך השם ושזה לא ישתנה, לא נהרג בן אדם אחד בתאונות דרכים בעיר".

קליין מתייחס גם לקפיצה של 50% במספר התאונות: "שוב, אני לא מזלזל בשום תאונה, אבל בגלל שמדובר במספרים נמוכים, מספיק להוסיף תאונה אחת והקפיצה באחוזים היא גבוהה. בשורה התחתונה, אני מאחל לכל הערים במדינת ישראל, שאלה יהיו הנתונים שלהן בשנים הבאות".

רוב התאונות התרחשו בדרך ארץ

קליין מייחס את מספר תאונות הדרכים הנמוך ביחס לגודל האוכלוסייה, לשיטת מיתון התנועה הנהוגה בעיר, שמבוססת על כבישים צרים שמחייבים את הנהגים לנסוע במהירות נמוכה שלא עולה על 30 קמ"ש.

"אין מה לעשות, אף אחד לא אוהב את מיתון התנועה הזה, אבל זה עובד כמו שצריך. רוב התאונות, במיוחד הקשות יותר, עם פצועים שאושפזו מעל 24 שעות, התרחשו בדרך ארץ, שם אין מיתון תנועה".

הנתונים מראים כי בין השנים 2024-2020 התרחשו בחריש 43 תאונות בסך הכול, 20 מתוכן בדרך ארץ. נתון מטריד נוסף הוא מספר תאונות הדרכים הגבוה יחסית בהן נפגעים הולכי רגל בעיקר במעברי חצייה בעיר.

מהירות התנועה המותרת בדרך ארץ היא 50 קמ"ש, אבל יש נהגים שעבורם זה המלצה בלבד. בביקור שערכה הרלב"ד בעיר בשנת 2020, היא המליצה לבצע שינויים בדרך ארץ, אחד ממוקדי התנועה המסוכנים בעיר.

בשנים האחרונות שיטת החניה האלכסונית שהיתה נהוגה נעלמה, הותקנו 4 מעברי חצייה נוספים ו-23 באמפרים חדשים נוספו ל-16 שהיו קיימים. כל הפעולות נעשו כדי להבטיח את בטיחות הולכי הרגל והנוסעים ברחוב הראשי של העיר.

לצד זאת, התקנה של מד מהירות, שמציג לנהגים את מהירות נסיעתם בהשוואה למהירות המותרת וידוע כמשפיע על התנהגות הנהגים, טרם יצאה לפועל, למרות שהנושא עלה כבר לפני מספר שנים.

"זה לא אמפירי. אין לזה תוקף משפטי", מבהיר קליין ומעריך כי למרות זאת, בשנה הקרובה מד המהירות אכן יותקן. "עוד לא ברור לנו איפה להעמיד את זה. דרך ארץ הוא רחוב ארוך. כרגע אנחנו שוקלים למקם אותו בירידה בכיוון היציאה מהעיר".

מדוע אין משמרות זה"ב בחריש?

מוקד בעייתי נוסף שדורש התייחסות מערכתית הוא סביבות בתי הספר. 19 בתי ספר יסודיים פועלים ברחבי העיר וברבים מהם, נשמעות תכופות תלונות ההורים על עצירה באמצע הכביש והורדת ילדים בצורה מסכנת חיים, נסיעה בניגוד לחוקי התנועה ועומס תנועה גדול בשעות הבוקר.

"כל מה שקשור לחינוך ולהסברה קיים בצורה מצומצמת בעיר", טוען לב. "במוסדות החינוך אין משמרות זה"ב (זהירות בדרכים). למה? כי לטענת המשטרה מעברי החצייה לא תקניים והעירייה מתעקשת שכן. אז מי פה מפסיד? רק הילדים שלנו".

"מעברי החצייה בחריש הם תקינים", מסביר קליין. "מה שצריך להשתנות זה חוזר מנכ"ל החינוך שלא מתואם עם משרד התחבורה ודורש תצורה של מעבר חצייה במתכונת ישנה. ברגע שהם ישנו את חוזר המנכ"ל שלהם, נקבל אישור להפעיל משמרות זה"ב בעיר".

"אני מקווה שזה יקרה עוד השנה, תלמידי כיתה ה' יעברו הכשרה, ובתחילת שנת הלימודים הבאה, תלמידי כיתה ו' יפעילו את משמרות הבטיחות במעברי החצייה בסמוך לבית הספר.

"נצבע את אבני השפה ונוסיף גדרות בטיחות ליד בתי הספר היסודיים, אבל אנחנו לא עומדים לשנות את מעברי החצייה עצמם".

בעיית בתי הספר: חד סטרי או דו סטרי?

קליין מודה שעדיין נדרשת עבודה לשינוי הסדרי התנועה בסביבות בתי הספר היסודיים בעיר, שהופכים למוקד של תנועה עמוסה ובעייתית בשעות הבוקר.

"אנחנו כל הזמן מתלבטים לגבי סידורי התנועה בסביבת בתי הספר, האם לקבוע שהרחוב יהפוך לחד סיטרי קבוע או חלקי? זה כל הזמן בבדיקה וזה משתנה.

"התאמנו ספציפית את הדרוש לכל בית ספר. יש מקומות ששינינו בהם את התנועה לחד סטרי בשעות מסוימות. בכנפי רוח בנות, ברחוב שקד, הרחוב הופך לחד סטרי בשעות הבוקר בלבד. אותו דבר קורה ליד ממלכתי רונה רמון. בבית ספר תלמי רון יש חד סטרי קבוע, בכל שעות היממה. גם באתגרי העתיד כבר עשינו שינוי משמעותי. חלקו התחתון של רחוב סביון הפך גם הוא לחד סטרי מלא.

"בעבר היו הרבה רעש ותלונות על בית הספר הממלכתי בפרחים, אבל די שקט שם אחרי שהפכנו את רחוב כלנית לחד סטרי. פועל שם בית ספר לבי"א, לחינוך מיוחד ובית ספר חב"ד. שינינו ממש עכשיו את הסדרי התנועה, אני לא יודע אם הספיקו להציב שם את התמרור החדש".

קליין מודה שהעבודה לא נגמרה. "כרגע יש לנו בעיקר תלונות על ממלכתי בצוותא, ומדי פעם גם על רחוב לוטם עם בתי הספר, שאין כל כך מה לעשות שם.

"יש לנו התלבטות לגבי בצוותא הממלכתי. אנחנו שוקלים להקים שם כיכר, זה עדיין בבדיקה. חלק מההתלבטות היא שאנחנו לא יודעים איך התנועה תזרום עם הפתיחה המתוכננת של רחוב יחד לכיוון הכיכר האובלית החדשה, שמתחברת לכביש 24. אנחנו עובדים כרגע על החיבור, להערכתי זה יפתח תוך מספר חודשים. הנהגים לא יצטרכו לעשות פרסה במקום, אלא להמשיך בנסיעה ולצאת מהשכונה. עם זאת, אנחנו לא יודעים עדיין אם זה יפתור את הבעיה או לא".

שילוב מסוכן: נהיגה פרועה והיעדר אכיפה

הפתרונות התשתיתיים והתמרור השונה הם ניסיונות להקל על התושבים ולמנוע אבידות בנפש ופציעות, אבל אין ספק שלבעיה המרכזית, תרבות הנהיגה, עוד לא נמצא הפתרון. לב מודה שתרבות הנהיגה בעיר בעייתית אבל מפנה גם אצבע מאשימה להנהגה: "האכיפה כמעט ולא קיימת בעיר. אני מציע לכל אחד מחברי הקואליציה להתחיל להיות יותר מחוברים לשטח ולקרוא את העיתונות המקומית שמציפה את הנושא הזה יום יום. יש לנו הזדמנות באמת להתעורר. תאונות בחריש הם לא באמת גזרת גורל, יש לנו את האפשרות לשנות את זה ולשפר את איכות החיים של הילדים ושלנו כמובן".

קליין מקווה שאכיפה בנושא תחל בחריש כבר בשנה הקרובה. "אנחנו כעירייה לא עוסקים באכיפה של מהירות או עבירות תנועה, זה תפקיד המשטרה. כשיהיה לנו שיטור עירוני משולב עם פקחים, נוכל לטפל גם בבעיות כאלה, הוא אומר ומסכם: "אני מאמין שהמצב עוד ישתפר".

"הנסיעה בדרך ארץ מצליחה לעורר בנו את תכונות הרשע שלנו. לנסוע במהירות פרועה, לסכן אנשים, לא לתת זכות קדימה להולכי רגל, להתעצבן, לצעוק, לכעוס ולקלל", כתב אחד התושבים, והצביע על הכיוון הנדרש מכולם: "אני מאמין שלא במקרה שם הרחוב הראשי בחריש הוא דרך ארץ. למרבה הצער, אנחנו רחוקים מלהתקרב לתכלית שמו".

לקריאה נוספת: סיכום שנה: אבני הדרך המשמעותיות של חריש ב-2024

השבוע אישרה מועצת העיר נטילת הלוואה בסך של 17 מיליון שקלים להשלמת מבנה התיכון בשכונת אבני חן, שבנייתו הופסקה לפני ארבע שנים. "נטילת ההלוואה היא שלב קריטי בדרך ליעד שלנו – השלמת המבנה לפני פתיחת שנת תשפ"ו". אמרה שני גרינברג, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך.

עבור תלמידי שכבת י"ב בתיכון הממלכתי החדש, הלומדים בארבע השנים האחרונות בתנאים קשים ונודדים בין מבנים בעיר, זה מאוחר מדי. גם תלמידי י"א והוריהם, למודי אכזבות, לא מאמינים שהיעד של פתיחת שנת הלימודים הקרובה במבנה החדש הוא ריאלי.

היעד: פתיחת המבנה בשנה"ל הקרובה

"אני לא מאמינה לזה באמת", אומרת מיכל צור, אם לארבעה תלמידים בחטיבת נעימת הלב והתיכון. "הם הודיעו על לקיחת הלוואה, אבל אני לא מאמינה שעד ספטמבר יהיה לנו את המבנה.

"הם התחייבו בפנינו ללוח זמנים לפיו ב-1 בפברואר כבר עולים לקרקע ומתחילים בעבודה, ועד סוף יוני מסיימים את הבנייה ומעבירים לנו מפתחות, כדי שלבית הספר יהיה את כל הקיץ כדי להתארגן ולפתוח את השנה כמו שצריך. נשמע לך הגיוני שתוך כמה חודשים הכול יסתיים"?

גם ימית גונדבי, יו"ר ועד ההורים היישובי בחריש ויו"ר ועד הורי נעימת הלב בשלוש השנים האחרונות מאמינה שהשמחה מוקדמת מדי. "הדרך עוד ארוכה", היא מציינת. "רק כעת הרשות תנהל מו"מ עם 3-4 בנקים לקבלת התנאים המיטביים להלוואה ורק לאחר שסכום ההלוואה יהיה בחשבון הבנק של העירייה, זו תוכל לחתום על צו התחלת עבודות מלא מול הקבלן המבצע.

"הזמן נוזל לנו בין האצבעות", היא מוסיפה. "הרשות ביקשה מאיתנו לגלות אורך רוח עד סוף החודש ולפיכך אבקש שנעמוד בהבטחה שלנו לגילוי אורך רוח, עוד קצת. במידה ונראה שהדברים לא זזים נשקול את צעדינו כהורים".

התקציב: 90 מיליון שקלים

בית הספר נעימת הלב, התיכון הממלכתי החדש בשמו הקודם, החל לפעול לראשונה בשנת הלימודים תשפ"ב (ספטמבר 2021). חודשיים לפני מועד הפתיחה המתוכנן, הודיעה עיריית חריש לראשונה על בעיה: "לאור מכלול נסיבות של בינוי מורכב ויוצא דופן (קרוב ל-10,000 מ"ר) לא נוכל לפתוח את מבנה בית הספר ב-1 בספטמבר כמתוכנן", ציינה העירייה.

כ-200 תלמידים בשכבות ז'-ט' שוכנו זמנית במבנה בבית הספר תלמי הדר. בדצמבר אותה שנה כבר היה ברור, שהבעיה היא גדולה ומורכבת.

חברת 'מחאמיד תאופיק' הקבלן המבצע, נקלעה לקשיים כלכליים והודיעה על הקפאת הליכים. הליך הבינוי של בית הספר הענק, שמתוכנן להכיל 36 כיתות אם, מעבדות מחקר, מרחבי לימוד, אולם ספורט וכ-1,400 תלמידים, נעצר באחת.

בשנים שחלפו מאז התנהלו הליכים משפטיים במסגרתם שילמה העירייה לקבלן כ-11 מיליון שקלים במסגרת הסכם פשרה, זאת בנוסף לסכום שהושקע בבינוי של 53 מיליון שקלים. העירייה התקשרה עם קבלן מבצע חדש, אולם אין באפשרותה להנפיק צו עבודה בשל חסרון כיס. כ-23 מיליון חסרים להשלמת המבנה הלא גמור שספג גם נזקים, ונדליזם והרס. הנהגת העיר ניסתה להשיג את התקציב החסר ממשרדי הממשלה, אולם לא הצליחה עד כה, והחליטה ללוות את רוב הסכום הנדרש. לכשיושלם המבנה, עלותו תסתכם בכ-90 מיליון שקלים, כמעט פי שניים מהתקציב המקורי.

"כמו ללמוד במסדרון"

בשלוש השנים שחלפו גדלה החטיבה, ובשנת הלימודים הנוכחית היא מונה כ-640 תלמידים בשכבות ז'-י"ב. מבנה האולפנה אליו נדדו לפני שנתיים, צר מלהכיל את כולם. בשנה האחרונה נאלצה כל שכבה בתורה, לבלות יום באגף שהוקצה להם בבית הספר היסודי אתגרי העתיד, וגם זה לא מספיק.

בלית ברירה, מרבה הנהלת בית הספר להוציא את התלמידים החוצה לסיורים לימודיים ברחבי הארץ ותקציב ייעודי הוקצה לכך מטעם העירייה.

"בית הספר הזה אמור להיות הגדול ביותר בחריש", מציינת גונדבי, מספר התלמידים אמור להסתכם בכ-1,200 עד 1,400 תלמידים. כיום לומדים בו כבר 640 תלמידים, כרבע מכלל תלמידי העל יסודי בעיר. בשנה הבאה הוא אמור לגדול ולכלול כ-850 תלמידים".

"אם בית הספר באמת ייפתח בספטמבר הקרוב, אז עילאי שלי ילמד שם בכיתה י"ב", אומרת צור. "מכיתה ח' כל שנה מזיזים אותו. התלמידים לומדים בתת תנאים. אין להם אפילו כיתה. את יודעת מה זה ללמוד במרחב? זה בלתי אפשרי – זה כמו ללמוד במסדרון. זה מרגיש כמו לימודים באמצע הרחוב, רק עם ציוד של כיתה".

בלי אולם ספורט, מעבדות ולוח כיתה

עילאי צור וזיו אורי אדוני, בני 16, תלמידי שכבת י"א בנעימת הלב, סקפטיים גם הם לגבי תאריך היעד. "לא מאמינים. אמרו לנו את זה כל שנה שוב ושוב". השניים הם תלמידים במגמת מדעי החברה. זיו אורי לומד גם במגמת מחשבים. השניים לומדים יחד מכיתה ה' ועברו מספר בתי ספר יחד. המעבר האחרון היה בכיתה ח' מחטיבת אתגרי העתיד לחטיבה החדשה שנפתחה באותה שנה.

"התנאים קשים", אומר עילאי. המבנה – הוא לא כמו שצריך. פעם בשבוע אנחנו לומדים באתגרי העתיד בגלל שאין מקום בבית הספר להכיל את כל שכבות בית הספר שלנו בכל השבוע".

יש אולם ספורט? יש מעבדות?

"אין אולם ספורט ואין מעבדות. בגדול, לבית הספר אין הרבה דברים להציע לנו. אנחנו גם כל הזמן עוברים כיתות ומרחבי לימוד, כי אין מקומות", מוסיף זיו אורי. "יש שני מגרשי ספורט אבל בגלל שאין אולם ספורט, אם חם מדי או יורד גשם אנחנו לומדים ספורט בכיתה. המורה מסביר ומלמד אותנו דברים".

להבדיל, ספרייה יש במבנה. "יש כאילו ספרייה, אבל זה מרגיש כאילו רק סימנו וי. יש בסך הכל כמה ארוניות כאלה, שש ארוניות עם ספרים, וזו הספרייה". עילאי מוסיף: "בשנה שעברה הכיתה שלנו למדה במרחב מאוד גדול. בקומת קרקע. היה שם גם בית כנסת באותו מרחב. בתחילת השנה לא היה לנו לוח בכלל. המנהל הבטיח לנו לוח תוך שבוע, אבל הוא לא הגיע ובסוף השתמשנו בלוח קטן על גלגלים שאנחנו התלמידים מצאנו".

"זה לא תנאים אופטימליים ללמידה, זה לא נעים לנו", מדגישים השניים שלומדים לתעודת בגרות מלאה הכוללת 5 יחידות אנגלית ומתמטיקה מוגברת. "כרגע יש חדר מחשבים אבל בשנה שעברה לא היינו מוכנים לכלום וגם לא היו לנו מורים. אז תלמידי המגמה של מדעי המחשב למדו ביחד עם אתגרי העתיד. פעמיים בשבוע. הלכנו לאתגרי עתיד אחרי שעות בית ספר. ולמדנו שם ביחד עם התלמידים שלהם".

"חשוב שאנשים יבינו מה הילדים האלו עברו"

"זה כבר נמאס לנו. אנחנו לא לומדים כמו שצריך. בכל פעם מחדש צריך לנחש איפה אנחנו הולכים ללמוד". אומר עילאי.

לשאלה כיצד מתגברים על הפערים משיבים השניים: "הרבה פעמים אנחנו משתמשים במורים פרטיים שמגיעים אלינו הביתה. וככה או יותר קל לנו ללמוד".

גונדבי מאשרת שתנאי הלמידה אכן קשים לתלמידים. "אם תלמיד מאובחן צריך להיבחן בכיתה קטנה ושקטה – אין יותר מדי כיתות להקצות לזה. לגבי הציוד, הוא היה מאוחסן במכולות ובתחילת השנה המנהל ביקש והוצאנו אותו לשימוש התלמידים, נצטרך לבצע רכישה והשלמה לקראת המעבר לבית הספר החדש וגם לזה צריך תקציב".

גונדבי מצביעה על בעיה נוספת, תאי השירותים. "אין מספיק וזה גם לא מותאם לתלמידים שלנו. מבנה האולפנה מיועד רק לבנות". עילאי מאשר: "הקטע ההיגייני בבית ספר, לא כזה נקי, השירותים די מגעילים. חוץ מזה, אנחנו נמצאים בקומה האחרונה ומדי פעם נכנסים לשם יונים לכיתה מסוימת שאנחנו לומדים בה. המחשב מכוסה כולו בקקי. רק עכשיו ניקו את זה, אחרי חודשיים או שלושה שכל הכיתה היתה מכוסה. כבר רציתי לבוא עם שפכטל ולנקות את זה בעצמי. אין לי בעיה לעשות הרבה דברים לבד, רק חשוב לי שישמעו אותנו".

מיכל צור מסכמת: "אם בית הספר היה נפתח במועד ועילאי היה לומד שם בתנאים אחרים זה היה סיפור אחר לגמרי. אני לא משחקת ב"נדמה לי", אני רק חושבת שחשוב שאנשים יבינו מה הילדים האלו עברו, עם איזה קשיים עצומים הם התמודדו. אף אחד לא יחזיר להם את השנים האלה".

ראש העיר יצחק קשת וסגניתו שני גרינברג ציינו לאחר ישיבת המליאה: "אישרנו הערב במועצת העיר נטילת הלוואה להשלמת מבנה הקבע של בית הספר. בקצרה, הבנייה התעכבה כתוצאה מחילוט פירעון של החברה שבנתה את בית הספר, וכתוצאה מהליכים המשפטיים המסובכים והמסורבלים, נותרה חריגה של כעשרים ושלושה מיליון שקלים מהמתוכנן. בדרך כלל, המדיניות שלנו היא שהעירייה לא לוקחת הלוואות, אבל החלטנו שכאן אין מנוס מצעד חריג, כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך. אנחנו עוקפים את כל המכשולים ומתקדמים באופן עצמאי, במקביל להמשך עבודה מול משרדי הממשלה למימון הפער על ידי משרד החינוך. נמשיך ונעדכן בהתקדמות".

לקריאה נוספת: מעל הממוצע הארצי: נתוני הבגרות של שכבת י"ב הראשונה בחריש מתפרסמים