הם לובשים מדים, מגיעים להישגים מרשימים, מטפסים בסולם הדרגות ואוהבים את חריש בלב שלם. רב סרן אורנית אביטן-ג'ורנו יזמה אפליקציה שתחולל שינוי ופקד ליאון ניסנוב זכה ביום העצמאות באות מצטיין מג"ב איו"ש. גאווה מקומית כבר אמרנו?

לפני שבוע השיק צה"ל את אפליקציית 'בדרכים' המקשרת בין חיילי צה"ל בסדיר ובקבע ומצוותת נסיעות משותפות של חיילים בהתאם לאזור מגורים ויעד הגעה. האפליקציה משמשת כסביבה צבאית מאובטחת, שאינה מיועדת לאזרחים, והיא מעודדת מעבר לחיסכון בדלק, בזמן והפחתת העומס בדרכים, גם סביבה בטוחה לחיילים מפני טרמפים אקראיים או התקהלות בטרמפיאדות ותחנות אוטובוס – יעדים שהיו נתונים בעבר למתקפות מחבלים.

על הרעיון והיוזמה חתומה רס״ן אורנית אביטן-ג׳ורנו (32) ראש מדור כוננות זרוע יבשה, אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה.

אביטן-ג'ורנו, תושבת חריש מזה שישה חודשים, התגוררה בגוש דן לפני המעבר לעיר ולא סבלה מבעיה של פקקים אולם ביום הראשון בו יצאה מביתה בחריש בדרכה לעבודה בקריה בתל אביב, היא הבינה לראשונה על מה כולם מדברים. "יצאתי בשעה שבע בבוקר והנסיעה התארכה מאוד. הבנתי שזה לא הגיוני להתנהל כך. באותה תקופה הושקו נתיבי הנסיעה הציבוריים של פלוס 2 ו-פלוס 3 ותהיתי את מי אני יכולה לקחת איתי כדי לקצר את זמני הנסיעה שלי וגם לתרום לסביבה. משם נולד הרעיון".

להתמודד עם חוסר וודאות

אביטן-ג'ורנו, נשואה לרואי ואם לשתי בנות, הצעירה בהן היא תינוקת בת חודש וחצי בלבד, יוצאת בשיגרה מביתה למשרד בקריה ואין לה מושג באיזו שעה תחזור. "כראש מדור אני אחראית לתכנון כל המשימות השוטפות השנתיות ללוחמי זרוע היבשה וחיילי המפקדות. בזמני חירום אני נציגה בחמ"ל של הרמטכ"ל".

ואכן, בזמן הקורונה, היא לא יצאה כמעט מהבור ועסקה מסביב לשעון במילוי פקודות מבצע "קרן אור" ובתיאום פעילות עם פיקוד העורף. אבל האקשן והטירוף רק עושים לה טוב. "אין יום שדומה לאחר. התפקיד שלי מתמודד בעיקר עם חוסר וודאות", היא מסבירה.

בעברה מילאה אביטן-ג'ורנו שלל תפקידי פיקוד והיא חתומה גם על פיתוח קורס הרחפנים הראשון בצה"ל. היא בעלת תואר שני במינהל עסקים וייעוץ ארגוני, ובזמנה הפנוי מעבירה הרצאות שעוסקות בניהול זמן יעיל. "יש לי ענין עם ניהול זמן", היא מודה. זה חלק מהניסיון שלי לאזן בין קריירה ומשפחה ולהישאר בחיים. חשוב לי לדעת שהשבוע מנוצל היטב".

תרבות הנסיעה השיתופית

כאמור, את הרעיון לאפליקציה הגתה עם המעבר לחריש, אולם משבר הקורונה תרם גם הוא לזירוז הליך הפיתוח. "הרעיון זכה לפידבקים חיוביים מאוד והתחלתי לעבוד על פיתוח האפליקציה עם יחידת שחר באגף התקשוב וההגנה בסב"ר. ברגיל, תהליך הפיתוח אורך כשישה חודשים, אולם הפסקת התחבורה הציבורית בשל הקורונה והצורך של חיילים להתנייד תרם להאצת התהליך. כעת חובת ההוכחה היא עלינו, אנשי הקבע בעלי הרכב, לעדכן את הנסיעות שלנו ולהציע טרמפים לחיילים שגרים בסביבה שלנו".

אביטן-ג'ורנו שיזמה את פיתוח האפליקציה באופן עצמאי ולא כחלק מתפקידה, מעריכה שהמכשול העיקרי שהיא רואה כעת בהצלחתה הוא דווקא מכשול תרבותי: "תרבות נסיעה שיתופית היא חדשה בארץ, אנשים אוהבים את העצמאות והפרטיות שלהם ולכן אנו בוחנים גם אפשרות לתגמל את הנהגים כדי לחולל את השינוי. אני מקווה שמצה"ל תצא בשורה בנושא התחבורה השיתופית במיוחד בתקופה בה חוזרים לשגרה".

למרות הקושי בהתניידות מחריש לתל אביב חולקת אביטן-ג'ורנו מילים חמות לעיר: "הגענו לחריש כדי להיות חלק מקהילה מתפתחת, לקחת חלק במשהו גדול יותר, ואנו אוהבים את המגורים בעיר. כוחה של הקהילה בעיר מורגש. חריש נהנית מדיור בר השגה ומחינוך טוב. צריך רק לחבר אותה לכביש 6 ולשדרג את התשתיות על מנת להפוך אותה לעיר אטרקטיבית".

תכניות לעתיד?

"היעד הוא לקבל דרגת סגן אלוף ולהמשיך לטפס בסולם הדרגות", היא מציינת ובנשימה אחת מספרת גם על תכנית המגירה: "אני ילידת אילת ותמיד חלמתי להיות ראשת העיר. כעת עם המעבר לחריש וההתאהבות בעיר, אני לא פוסלת את הרעיון, שאם לא אמשיך בצבא, אני אכנס לעשייה הציבורית בחריש ואתרום את חלקי לעיר".

מצטיין מג"ב איו"ש

השגרה של פקד ליאון ניסנוב (26) מפקד מחלקה במג"ב איו"ש (איזור יהודה ושומרון) דומה לסרטי הפעולה שניתן לצפות בהם בנטפליקס. ניסנוב, שמפקד בגילו הצעיר על 30 שוטרים, עסוק מרבית ימי השבוע במשימות הכוללות סיורי שטח, כיתות כוננות, התמודדות עם הפרות סדר ומשימות ביטחון שוטפות. ביום העצמאות האחרון, כשמדינת ישראל חגגה יום הולדת 72, נבחר ניסנוב למצטיין יום העצמאות של מג"ב איו"ש והועלה לדרגת פקד.

לשאלה אם הבחירה בו הפתיעה אותו עונה ניסנוב בחצי חיוך: "זו שאלה מכשילה. אם אני אומר שלא, אני אתפס כיהיר. אני יכול לומר שזה מאוד מרגש שמעריכים את העבודה שלך. העלייה בדרגה משמעותה ייצוג סמלי, לא מדובר בתוספת שכר, זו הערכה נטו וזה משמח אותי מאוד".

"תוצאות מידיות וניכרות בשטח"

העבודה של ניסנוב אכן ראויה להערכה. מדובר בעבודה קשה וסיזיפית באחת הגזרות ה"חמות" של ישראל. "אני יכול לומר שאני לא בא לעבודה, אני בא לעבוד ולעבוד קשה. יש לי 30 לוחמים שאני אחראי עליהם מכל ההיבטים והזוויות האפשריות, אני יוצא איתם למשימות בשטח, בונה להם לו"ז הכולל מעבר למשימות גם מד"סים ופעילויות ספורט, ונותן להם מענה גם ברמה האישית כשהם בבית ונתקלים בבעיה או בקושי".

מה אתה אוהב בעבודה?

"בראש וראשונה את העובדה שאני שומר על בטחון המדינה. העבודה מעניקה לי תחושת סיפוק עצומה. רוב השוטרים נמצאים בתפקיד בגלל סיבות דומות. הם לא מונעים בגלל כסף או שכר. מעבר לזה, לעבודה שלנו יש תוצאות מיידיות וניכרות בשטח. אתה יודע שבזכות המעצר שביצעת מנעת פיגוע. בזכות האדם שחקרת, מנעת גניבת רכב. לעשייה המאומצת יש תוצאות שמשפיעות על תושבי המדינה".

ניסנוב שמשרת כבר שבע שנים במג"ב התחיל את דרכו כלוחם סדיר במג"ב ירושלים. הוא סיים קורס מ"כים וחזר לפקד כמפקד טירונים באותה גזרה, המשיך כמפקד קורס מ"כים ובהמשך יצא לקורס קצינים.

לקטוף חוביזות ופטריות

את ההפוגות שיש לו בין המשימות השוטפות הוא מבלה ברחוב גמלא בחריש, העיר אליה הגיע בגיל שנה. "אני גר בחריש כבר 25 שנים. הורי הם ממקימי הישוב. כילד זו היתה חוויה מדהימה לגדול בחריש. הישוב היה בן 300 משפחות והתחושה הקהילתית והמשפחתית היתה חזקה מאוד. כולם הכירו את כולם ועזרו לכולם. בשבתות בילינו ביערות בקטיף חוביזות ופטריות ועשינו על האש. בהתחשב בעובדה שכל שבעת האחים של אבי התגוררו בישוב, כל אדם בישוב כמעט היה קרוב משפחה שלי", נזכר ניסנוב.

ואיך התחושה שלך כעת בחריש החדשה?

"יש פחות שקט, יותר רעש והמולה. זה מורגש. אבל יש גם יתרונות, פתאום יש בנק וסופר מתחת לבית". למרות התחושות המעורבות בנוגע לאופיה המשתנה של העיר, דרכו של ניסנוב שלובה בחריש גם בעתיד: "קניתי בית בחריש ואני אגדל את הילדים שלי כאן. אני אמשיך לגור כאן כי אני אוהב לחיות כאן", הוא פוסק.

האם אתה מעורב במה שקורה בעיר? אתה מחובר למתרחש באמצעות הקבוצות החברתיות?

"כן, אני עוקב אחרי הקבוצות המקומיות. מצחיק לראות אנשים מתלוננים על בעיות קטנות, שטרם הספיקו לטפל בהם. צריך להיות אופטימיים, רק התחלנו בהקמה של העיר", מציין ניסנוב ומזכיר את ההתפתחות העצומה שחלה בעיר בעשר השנים האחרונות: "אבא שלי עובד מועצה כבר 21 שנה. כיום הוא משמש כמנהל הניקיון של חריש. עד שנת 2010 הוא היה עובד המועצה היחיד בעיר. העיר מתפתחת בקצב מדהים וצריך לתת לה את הזמן להשלים מהלכים".

ניסנוב בוחר לסיים את הראיון במסר לנוער החדש של חריש: "זכורה לי חוויה מתקופת הטירונות. הייתי בן 19 כשתפסתי טרמפ עם איש קבע בדרגת פקד (הדרגה שקודמתי אליה), והסתכלתי עליו ממקום הכי נמוך שיש במג"ב- טירון. כששאלתי לגילו, הוא השיב שהוא בן 27, וחשבתי שזה בטח מאוד קשה להגיע לדרגה הזאת בגיל הזה. שבע שנים אחרי, אני בן 26 וקיבלתי את דרגת הפקד. נזכרתי ברגע הזה ואמרתי לעצמי 'אם תרצו אין זו אגדה'. זה המסר שלי לנוער של חריש, אתם רוצים משהו? תגיעו אליו!"