חריש יקרה לי: האם משתלם לגור בחריש?

מחירי השכירות בחריש נמוכים יחסית בהשוואה לערים אחרות כמו גם מחירי הדירות לקנייה, אך לא על הדיור לבדו יחיה האדם. האם בשנת 2022 חריש זולה או יקרה למחיה? משפחות בן יוסף, גנץ ודנינו מעניקות הצצה להוצאות החינוך, התחבורה והקניות החודשיות, ומצביעות על השורה התחתונה

מחירי הדירות בחריש עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה אך עדיין נותרו נמוכים בהשוואה למתרחש במרכז הארץ. חריש מאפשרת לזוגות צעירים לרכוש דירת 4 חדרים חדשה במחיר של 1.6-1.3 מיליון שקלים, הנמוך בכחצי מיליון שקלים ויותר, ממחיר דירה ממוצעת דומה בישראל או לשכור דירה במחיר הנמוך באלפי שקלים מדירה זהה במרכז.

עם זאת, ארנונה בשיטת החישוב המקסימלית ובתעריף גבוה יחסית בהשוואה לערים אחרות, תחרות עסקית מצומצמת שמשפיעה על יוקר סל הקנייה המשפחתי והיעדר פתרונות תעסוקה קרובים לבית מהווים אף הם שיקול משמעותי בתחשיב המשפחתי הכולל.

מתעניינים בחריש מנסים לא אחת להבין מהי השורה התחתונה: האם בשקלול נתוני השכירות, המיסים, ההוצאות על המחייה והפתרונות התחבורתיים והתעסוקתיים –  חריש עדיין משתלמת למגורים? שלוש משפחות המתגוררות בחריש, בן יוסף, גנץ ודנינו, מתייחסות בגילוי לב להוצאות החודשיות ולשורה המסכמת שלהם.

משפחת בן יוסף: "מעני חינוך חסרים"

ההורים נתן ורננה והילדים אורי (11) ואלון (8). מתגוררים שלוש שנים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת החורש, 5 חדרים – 3,000 שקלים לחודש. בבעלותם של בני הזוג דירת 4 חדרים בעפולה.

ארנונה: כ-1,400 שקלים.

פרנסה: נתן הוא מנהל תפעול ברפת בקיבוץ גן שמואל. רננה היא עצמאית, יועצת תיירות ומתכננת טיולים מאורגנים לקבוצות – עובדת מהבית.

תחשיב משפחתי: "דמי השכירות שאנחנו מקבלים מהדירה בעפולה מתקזזת עם דמי השכירות בחריש, כשלמשוואה נכנסת גם משכנתה בהחזר נמוך יחסית של כ-1,500 שקלים בחודש", משתפת רננה ומציינת בסיפוק את העובדה שגל ההתייקרות של מחירי השכירות בעיר, פסח עליהם בזכות אופציה להארכת חוזה ללא העלאה משמעותית.

הוצאה גבוהה על חינוך

"לא עברנו לחריש מסיבות כלכליות ולא הופתענו ממחירי המחיה הגבוהים יחסית בחריש. השיקול המרכזי היה להתקרב למקום העבודה הקודם של נתן ברפת כפר הרואה", מסבירה רננה. "מה שהפתיע ומאוד אכזב אותנו הם מעני החינוך החסרים בחריש וההוצאה הנדרשת להשלמה", היא מוסיפה. "ראשית, יום הלימודים קצר ומסתיים במרבית ימי השבוע לפני 13:00 בעוד שבעפולה הלימודים הם עד 14:30 ללא תוספת תשלום מצד ההורים.

"בנוסף, בעפולה ישנו פרויקט הזנה לתלמידים עד כיתות ו', שמקבלים ארוחת צהריים בתשלום שנתי של כ-1,000 שקלים בשנה – שירות לא קיים בחריש. בנוסף, תוכנית הצהרונים לכיתות ג' עולה בחריש 200 שקלים יותר, מהמחיר החודשי בעפולה. העלות הגיעה לכ-900 שקלים בחודש עבור צהרון והחלטנו לוותר על התענוג. כתוצאה, האפשרות שלי למצוא עבודה מחוץ לבית היא מוגבלת. אני לא יכולה להשאיר שני ילדים כל כך הרבה שעות לבד בבית ולעבוד מחוץ לעיר".

רננה מציינת כי יוקר המחיה בעיר בתחום החינוך הורגש מאוד בקיץ האחרון כאשר לא היו בעיר כלל מסגרות קייטנה לילדי ד'-ו': "שילמנו אלפי שקלים לקייטנות פרטיות ביישובי הסביבה. זה צבט בלב לראות שבעפולה מספקים קייטנות מחשבים ללא עלות או קייטנות סאמר סקול ב-300 שקלים בלבד".

"בכל מקום אחר הרבה יותר יקר"

במשפחת בן יוסף לא נהוג לערוך קניות מרוכזות ואם ישנן הן מתבצעות אונליין מרשתות מזון ארציות. בני המשפחה אוכלים לפחות פעמיים בשבוע מחוץ לבית באחד מעסקי המזון המהיר המקומיים. "אין ספק שהמחירים ברשתות המזון המקומיות לא זולים לעומת ערי הסביבה, אבל עבור קניות קטנות אנו לא נוהגים לצאת מחריש".

"אני מסכימה עם אלו שטוענים שיקר כאן בחלק התחומים. עם זאת, מחירי הדיור עדיין זולים לעומת מקומות אחרים, כך שאני לא מבינה לאן אפשר לעבור כדי להוזיל את המחיה, כי בכל מקום אחר הרבה יותר יקר".

בשורה התחתונה: "עבור מי שעובד באזור, זה בהחלט משתלם לגור בחריש. מאידך, אם לא הייתי עצמאית אני מניחה שהיה לנו הרבה יותר מאתגר לגור כאן".

משפחת גנץ: "הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות"

ההורים אופיר וליבי והילדים אמונה (9), אדל (5) ונועה (שנתיים). שנתיים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירת 4 חדרים, 112 מ"ר, בבעלותם בשכונת מעו"ף. משכנתה ל-7 שנים בלבד, בהחזר חודשי של כ-4,100 שקלים.

ארנונה: 1,300 שקלים (לאחר הנחת 5% למשרת מילואים פעיל).

פרנסה: אופיר מחנך ומורה מקצועי בתיכון בעפולה. ליבי עובדת באופן חלקי כעצמאית בתחום הטיפוח.

אל חריש עברה המשפחה לאחר מגורים בקראוון בישוב טפחות בגליל התחתון, שסיפקה ישיבת ההסדר לבוגרי הישיבה. דמי השכירות היו סמליים  בגובה של כ-1,000 שקלים בלבד.

תחבורה: "אני עובד בעפולה וליבי עובדת בחריש ובכל זאת, אנו נדרשים להחזיק שני כלי רכב. התחבורה הציבורית חלשה מאוד ולא מספקת", מספר אופיר. "חלק ניכר מהוצאות התחבורה הוא על חשבוני. אני מוציא כ-1,300 על נסיעות בחודש וזה עוד לפני תחשיב בלאי והחזקת רכב. משרד החינוך משלם לי 212 שקלים החזרי נסיעות בחודש בסך הכל, את ההפרש אני מוציא מכיסי. בנוסף, ההוצאה על הסעות הילדים לבתי הספר מסתכמת בכ-2,000 שקלים בשנה".

"רשימות המתנה למעון מפוקח של עשרות ילדים"

חינוך: בדומה למשפחת בן יוסף, גם בבית משפחת גנץ מוותרים על שירותי הצהרונים משיקולים כלכליים. חסכון משמעותי נוסף הוא העובדה שאת ביתם הצעירה, נועה בת השנתיים, טרם הכניסו למסגרת מעון. "בשקלול של צהרון לגן בעלות 600 שקלים בחודש, צהרון לבית הספר בעלות של 900 שקלים בחודש ותשלום למעון בעלות של כ- 2,500 שקלים בחודש, לא שווה לליבי לצאת לעבוד", מסביר אופיר. "חשבנו להכניס את אדל למעון מפוקח אך נאמר לנו שיש רשימות המתנה של עשרות ילדים לפנינו".

קניות: את קניות המזון והמצרכים לבית הם מקפידים לבצע בתוך העיר מסיבות פרקטיות ואידיאלוגיות: "אני מעדיף לקנות היכן שנוח וקרוב לי. לא אסע חצי שעה מהעיר כדי לחסוך 40 שקלים בסל הקניות, אולי פחות זול כאן, אבל גם הזמן שלי חשוב", מדגיש אופיר ומוסיף: "אני שמח לרכוש בסופרים והמכולות המקומיות מתוך ידיעה שהם מספקים מקומות עבודה לתושבים. לעומת זאת בכל הקשור למסעדות, ביגוד, ומוצרים שונים, אני לא מוצא את עצמי בעיר. ההיצע לא ממש מזמין ובמקרה הזה אנחנו בוחרים לצאת למתחמי הקניות בסביבה. בסוף, יש גם גבול לאידיאולוגיה", הוא מציין בחיוך.

בשורה התחתונה: "הוצאות המשכנתה אולי נוחות יותר ממגורים בפרדס חנה או ישוב אחר, מצד שני, הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות והרגשות מעורבים במקרה הזה. כתושב מעו"ף אני משלם ארנונה גבוהה ביחס למה שאני מקבל בתמורה. מלבד פינוי אשפה ותאורת רחוב, תושבי השכונה מקבלים אפס שירותים. עם זאת, המגורים ליד משפחות צעירות והזכות להיות שותף בבנייה של עיר חדשה –  הם פלוס משמעותי. אלו הדברים שמשכו אותנו לחריש וטוב לנו פה".

משפחת דנינו: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור"

ההורים אליאור ועינב והילדים איתן (4) וגאיה (שנתיים). שנה וחצי בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת מעו"ף , 5 חדרים – 2,700 שקל שקלים לחודש.

ארנונה: כ-1,300 שקלים.

פרנסה: אליאור הוא בעל עסק לצילום ועינב סייעת בגן ילדים בעיר.

תחשיב משפחתי: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור", משתף אליאור. "בבני ברק התגוררנו בדירת 3 חדרים מעופשת, בקומה שלישית בלי מעלית, ושילמנו 3,500 שקלים. אני מניח שהשכירות שלה היום הרבה יותר גבוהה".

"בבני ברק שילמנו ארנונה בגובה של כ-1,000 שקלים על דירה של 60 מ"ר. כאן אנחנו אמנם משלמים קצת יותר אבל עבור דירה כפולה בגודלה. אני חושב שהנטייה של תושבים להתלונן על מחירי הארנונה בעיר היא מהסיבה שהדירות שלהם בחריש גדולות יותר בשקלול של המרפסת, המחסן החניה וכו'. חשוב לזכור שהם מקבלים כאן תנאים טובים בהרבה מלא מעט ערים וישובים בסביבה, ובמיוחד בהשוואה לגוש דן. אני מתרשם שהשירות לתושב בתמורה לארנונה שאני משלם, טוב מאוד. העיר נקייה ומסודרת ונעים לגור בה".

קניות: קניות שבועיות מרוכזות בוחרת משפחת דנינו לערוך ברשתות מחוץ לעיר. "בתחושה שלי, מחירי המוצרים בחריש יקרים באופן יחסי בשקל או שניים לכל מוצר בהשוואה לרשתות המזון בחדרה, כך שבמצטבר הפער משמעותי. כל עוד תנועת הלקוחות תישאר נמוכה והוצאות השכירות של בעלי העסקים ימשיכו להיות גבוהות מאוד, מי שישלם על כך, תרתי משמע, יהיו הלקוחות".

בתחום הפרנסה, מספר אליאור שהמעבר לחריש היטיב עימו מבחינת הקריירה וההכנסה: "מבחינתי המעבר לכאן היה גם הזדמנות עסקית טובה. זיהיתי פה את הפוטנציאל ואני יכול להגיד ששיפרתי בחריש את רמת השכר שלי. גם אני וגם עינב עובדים בעיר וזה כמובן משליך על השגרה שלנו ועל הנוחות היחסית".

בשורה התחתונה: "בסך הכל, בהשוואה למגורים במרכז, המחיה בחריש זולה באלפי שקלים. חריש לא זולה, אבל גם לא יקרה. הדיור בהחלט זול כאן. עם זאת, הוצאות ביגוד או מוצרים שונים לא זולות בכלל, בגלל שאין כאן תחרות".

לקריאה נוספת: מסתמן: הארנונה בחריש תתייקר בשיעור גבוה יותר משאר הערים בארץ