חריש מתמודדת עם גל ונדליזם משתולל: "הנוער גדל ואין לו מענה״

בחודש שעבר התפרסמו מספר מקרים של הרס מכוון של רכוש במרחב הציבורי. נראה כי השילוב של חגיגות ל"ג בעומר יחד עם החופשה לא היטיבו עם ספסלי העיר, שנשרפו ונופצו.

זו לא הפעם הראשונה בה חריש מתמודדת עם מקרים של ונדליזם ואוזלת היד של הרשויות ניכרת. למרות מקרים חוזרים ונשנים של השחתה מכוונת ברכוש הציבור, התגובה של העירייה למקרי הוונדליזם שהולכים ומתרבים כללה עד היום פרסום פוסט עם נזיפה או בקשה מנומסת לשמירה על רכוש הציבור.

יוצא דופן היה הטיפול בפסנתר שנתרם במתנה לתושבי העיר, והושחת. העירייה הגישה תלונה למשטרה שנסגרה ללא תוצאות. מאז, הפסנתר הושחת מספר פעמים, תלונה נוספת לא הוגשה.

אין מוזיקה, יש השחתה

נכון להיום, הפסנתר ברחבה המרכזית של מרכז מור אינו תקין. תושב העיר עו"ד אמיר סלע הגיש גם הוא תלונה על הרס הפסנתר, אך המשטרה סגרה אותה.

בתגובה, הגיש סלע ערר על סגירת התיק, וסיפר על הצלחה קודמת שלו בטיפול בוונדליזם דומה: "ערר שלי כבר הועיל לחריש, את ודאי זוכרת את אירועי הקשקושים על פרצופי נשים במרחב הציבורי. אני הגשתי תלונה שנסגרה, ולכן הגשתי ערר שבעקבותיו מפקד הבילוש פתח את החקירה מחדש, ושלח חוקרים לבניין אליו נמלט המשחית. איש לא נעצר, אבל הפלא ופלא, ההשחתה נעצרה". סלע,מקווה שהערר שהגיש יעזור גם הפעם בהתמודדות עם התופעה.

אב שכול: "אנשים שלא יודעים להיות בני אדם"

הפגיעה וההרס פוגעים גם בבטן הרכה של משפחות שכולות. נחשון טבי יודע בדיוק כמה פעמים נפגע אתר ההנצחה של בנו רז טבי ז"ל, שנפל באסון השייטת. האתר נחנך במאי 2019 ברחוב גפן, וחווה ארבעה מקרי ונדליזם קשים שכללו עקירת התמונה ועקירת שלט ההנצחה, לצד עשרות מקרים נוספים של השחתה חלקית של מתקן ההסבר הקולי הצמוד לאנדרטה.

"אני לא יודע מי עושה את זה, ומה יש לו נגד זה", מספר נחשון בכאב. "הם מקשקשים על הלוח בעברית ובערבית, מוחקים את הכיתוב על הלוח ומנטרלים את הסאונד".

"אני רואה גם ילדים הופכים את האנדרטה למגרש משחקים. אני כבר לא מעיר, כי כואב לי הלב. אין לי מה להגיד לאנשים שלא יודעים להיות בני אדם".

טבי מתאר מקרה בו תפס על חם בני נוער שלכלכו את האתר. "הכרחתי אותם לאסוף את כל הזבל ולנקות שם, בעזרתו של שכן שלי. פניתי לעזרתו ולא לעירייה כי ידעתי שמהם לא תגיע העזרה. לשכן, הם הקשיבו."

הבטחות להתקנת מצלמות באתר ההנצחה נותרו עד כה על הנייר. כבר שבע שנים שנחשון ממתין למצלמות, והוא מקווה שהפעם, זה אכן יקרה בחודשים הקרובים.

בעלי עסקים: וונדליזם בלתי פוסק

הוונדליזם אינו מוגבל לרכוש ציבורי, גם בעלי עסקים בחריש סובלים מהתופעה וחווים פגיעה מכוונת בעסקים . בכתבה שפורסמה דיווח אורי בר, הבעלים של בר סנטר כי "הקושי העיקרי שלי הוא הוונדליזם הבלתי פוסק שיש בעיר. אני מתמודד מדי יום עם הריסה של המעלית ותאי השירותים ועם נזקים שנגרמים למרכז באופן שיטתי".

בעלי עסקים נוספים דיווחו על תופעות השחתה מכוונות שמשבשות את פעילותם וגורמות לנזקים כבדים, אם כי חששו להזדהות בשמם כדי לא לפגוע בקשר עם הלקוחות.

"הנוער עושה שטויות"

משה בן זיקרי, מחזיק תיק הביטחון בחריש, מכיר בבעיה ומבטיח שינוי בגישה המערכתית. "יש מגמת עלייה בוונדליזם בעיר, כי יש גם הרבה-הרבה יותר בני נוער. חריש גדלה ברוך השם, אבל גם הנוער גדל ואין לו הרבה מענה, ובגלל זה הוא גם עושה שטויות".

"זה לא הם אשמים, אנחנו אשמים", הוא מדגיש. "העירייה אשמה כי לא נתנו להם מענה. אני עושה סיורים בלילות, יושב עם הנוער ומדבר איתם, רואה מה חסר להם".

"ידוע שוונדליזם קורה גם בגלל השעמום של הנוער בעיר", מסכים סלע. "אין להם מה לעשות כאן. לא בשישי, לא בשבת, ולא באף אחד מימי השבוע. אז מה עושים? משחיתים, לפחות נוער השוליים בעיר".

בניגוד לדבריהם, עידית ינטוב, מחזיקת תיק תרבות, מאמינה שיש מספיק פעילויות לנוער בעיר. "קיימות מחלקות ייעודיות בעירייה לטיפול בנוער, שעושות עבודה חשובה מאוד. מנהלת מח' נוער שיתפה אותנו בפרויקטים שנתיים ופעילויות קיץ מתוכננות ומגיע לה שאפו. יש כל כך הרבה פעילויות בקיץ הקרוב שזה פשוט מדהים, אבל נוער משועמם זה נוער שמוותר על הפעילויות ומעדיף להשתעמם, והאתגר העיקרי שלנו זה למצוא דרך לגרום לנוער הזה לנצל את מה שיש פה בשבילו".

ילדים? שיעבדו בקיץ וישלמו על הנזקים

חופשת הקיץ כבר בפתח וההערכה היא כי מספר מקרי הוונדליזם בעיר רק יעלו. סלע מתאר את התסכול: "שנת הלימודים מסתיימת ואז בכלל תהיה חגיגה בעיר. אני יודע שיש יוזמות יפות וסיירת הורים וזה נהדר, אבל יש כל כך הרבה מצלמות שמותקנות בעיר, אי אפשר פעם אחת לתפוס את הבן אדם שעושה את זה"?

סלע דוגל בגישה של אכיפה נחרצת: "אכיפה, אכיפה, אכיפה אמיתית במישור המנהלי-פלילי והאזרחי. השחתת מקרקעין זו עבירה אז תמצאו את הח'ברה האלה ותדאגו לתבוע אותם. אם מדובר בילדים מתחת לגיל 12, צריך ללכת איתם ועם הוריהם את כל הדרך ולתבוע אותם אזרחית. שיעבדו בחופשת הקיץ וישלמו על הנזקים הכבדים שהם גרמו לקופה הציבורית".

מדיניות חדשה: אכיפה ומעצרים

נראה כי בן זיקרי, למרות תחושת האשמה על המחסור בפעילויות לנוער, שותף לתפישתו של סלע והוא מכריז על מדיניות חדשה: "ברגע שיש ונדליזם ואנחנו יודעים מי המבצע הוא ייעצר. לאחרונה עצרו שני ילדים לחקירה ושחררו אותם למעצר בית".

לשאלה אם המשטרה ופקחי העירייה מודעים למדיניות החדשה בן זיקרי משיב בחיוב. הוא גם מציין כי עם תחילת העבודה של הסיורים המשולבים של פקחים ושוטרים, אחת המטרות שיוצבו לצוותים היא מניעת ונדליזם במרחב הציבורי.

בן זיקרי מבטיח שינוי: "ההוראות שלי הן שזה יבוצע. שיגיעו כמה שיותר מהר למקום שיש ונדליזם ואם אפשר לעצור את האנשים, אז לעצור אותם במקום. אם זה אחר כך, לנסות להשיג במצלמות את הפורע ומי שעושה את זה".

בן זיקרי גם מבטיח תוספת מצלמות בשכונות, בדגש על פארקים למניעת ונדליזם: "אנחנו מתחילים בחמישה פארקים, ובע"ה המטרה היא להתקין בכל הפארקים בעיר".

מצלמות עם מערכות כריזה יתריעו בזמן אמת

ברשימת חמשת האתרים בהם יותקנו מצלמות מופיעים אתר ההנצחה של רז טבי וכיכר קניון מור בו מככב הפסנתר, אם כי למרבה הצער, להערכתו של בן זיקרי, מצלמות אלו יוצבו רק אחרי חופשת הקיץ. בן זיקרי מבטיח התקדמות: "ברגע שנתקין מצלמה גם בכיכר קניון מור, נתקן את הפסנתר".

ב-11 ביוני עדכנה העירייה כי חלה התקדמות עם התקנת המצלמות בשכונות מעו"ף ובצוותא וציינה כי "בשלב הבא יותקנו מצלמות אבטחה במספר פארקים ציבוריים שבהם קיימות תופעות חוזרות של ונדליזם. "המצלמות החדשות יצוידו גם ב"שופרות" – מערכות כריזה שיאפשרו למוקד העירוני להתריע בזמן אמת ולהרתיע גורמים מפרי סדר". בן זיקרי מעריך שלשופרות תהיה השפעה מרתיעה ומציין כי בסך הכול מותקנות בחריש כ-450 מצלמות לשמירה על הסדר הציבורי.

תחושת שייכות מול ניתוק

הוונדליזם אינו גורם רק למחיר כלכלי כבד על הקופה הציבורית המדולדלת של חריש. יש לו גם נזקים רגשיים. פרופ' ניר אביאלי, אנתרופולוג מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, מבקש להבחין בין סוגי הפגיעות השונים בחריש. "לא כל גרפיטי הוא ונדליזם", הוא מסביר.

"למשל כשהנחמנים כותבים 'נ נח נחמן' זה לא ונדליזם. זה סימון של טריטוריה. הם רוצים להגיד 'אנחנו פה וזה שלנו'".

"יש קבוצות שהורסות רכוש וסמלים במרחב הציבורי כדוגמת אתר ההנצחה, כפעולה של ביטוי תסכול, כמו ערבים וחרדים. יש הבדל בינם לבין ילדים ובני נוער שמשתוללים בל"ג בעומר ובחופשת הקיץ. ההתנהגות שלהם עונה בצורה יותר מדויקת להגדרות של ונדליזם."

שיקוף של החברה הישראלית

אביאלי רואה בתופעה שיקוף של משבר רחב יותר: "חלק ממה שאת מתארת בחריש הוא פשוט המופעים הציבוריים של החברה הישראלית, חברה שהסדקים בה מתרחבים, החברה מתפוררת".

הוא מביא דוגמה קונקרטית של ההשתוללות בכבישים. "אין נוכחות של משטרה, והרשות שאמורה לאכוף את זה לא מתפקדת. בני הנוער רואים את ההורים שלהם משתוללים בכבישים, ואולי אין להם רישיון, אבל הם יכולים להשתולל בעיר ולהרוס את הפסנתר ברחבה או לעקור עצים וספסלים".

פרופ' אביאלי מאמין שהפתרון טמון בשינוי מערכתי ומציע תקווה זהירה: "עם הזמן, אולי החברה בחריש תתייצב, וייווצרו בעיר כללים חדשים של חיים משותפים. אבל אם המערכת השלטונית תמשיך לקרוס – שום תוכנית קהילתית לא תעזור".

ונחשון טבי? הוא רק רוצה שאף אב אחר לא יצטרך לראות את תמונת בנו, חלל צה״ל, נזרקת שוב ושוב על הקרקע.

לקריאה נוספת: ההורים שמסיירים בחריש בלילות: ״נתקלים בבני נוער מדהימים!״