שיאנית השוכרים של ישראל: נתוני הלמ"ס חושפים את ה-DNA של חריש

נתונים חדשים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 257 רשויות מקומיות בישראל מציירים תמונה עדכנית של חריש בשנת 2023.

מעבר לנתון המוכר של צמיחת האוכלוסייה המהירה, נתונים נוספים בפרופיל הדמוגרפי של העיר מתגלים כחריגים במיוחד: עיר שבה כמעט שליש מהאוכלוסייה הם ילדים מתחת לגיל 10, שיעור בני הנוער הנמוך ביותר בארץ, והמורים הכי "טריים" וחסרי ותק בכל המדינה.

גן הילדים הגדול במדינה

בסוף 2023 התגוררו בחריש 39,001 תושבים. שיעור הגידול השנתי – 7.8% לעומת השנה הקודמת – מציב את חריש במקום הרביעי בארץ בקצב הצמיחה, כמעט פי חמישה מהממוצע הארצי שעומד על כ-1.6% בלבד. אבל מה שמסתתר מאחורי המספרים האלה הוא הרכב ייחודי לחלוטין של מי בעצם גר כאן.

על פי נתוני הלמ"ס 17.3% מתושבי חריש הם תינוקות וילדים בני 0-4 – מקום שישי בארץ, כמעט פי שניים מהממוצע הארצי. עוד 15.2% הם בני 5-9, מקום תשיעי בארץ. ביחד, כשליש מתושבי העיר נמצא בגילאי הגן והיסודי. זו לא סתם אוכלוסייה צעירה, זו עיר שמורכבת כמעט ברובה ממשפחות עם ילדים קטנים ותינוקות.

שכבת בני נוער מצומצמת

בשנת 2023 רק 4.5% מתושבי חריש הם בני 15-19 – הנתון הנמוך ביותר בישראל כולה. זאת אומרת שבעיר של 39,000 תושבים היו פחות מ-1,800 תיכוניסטים. לשם השוואה, בעיר "נורמלית" היינו מצפים לראות כפליים מזה. התמונה שמתקבלת היא של עיר שקולטת זוגות צעירים בתחילת הדרך עם תינוקות, לא משפחות עם ילדים גדולים יותר.

אגב, תמונת המצב של בני הנוער בעיר החלה להשתנות ועתידה להשתנות לחלוטין בשנים הקרובות. עם התבגרות העיר והאוכלוסייה, בני הנוער יהפכו לשכבה הגדולה ביותר, שתדרוש תקציבים ומשאבים לחינוך בלתי פורמלי, מתן מענה למגוון רחב של בני נוער בכל שעות היום ומניעת מעשי וונדליזם בעיר.

בני שלושים-ארבעים, ונשואים

הפרופיל הייחודי של חריש בשנת 2023 משתקף גם בנתוני המשפחות: 26.7% מתושבי חריש הם בני 30-44. שיעור הנשואים בחריש גבוה במיוחד ועומד על כ-70.1%, נתון שממקם את העיר במקום ה-12 מתוך 257 רשויות, בעוד שיעור הרווקים, כ-17.5% בלבד, נמצא במקום השני מהסוף. בניגוד לתל אביב או גבעתיים, חריש היא בראש ובראשונה עיר של משפחות נשואות, לא עיר של רווקים או צעירים בתחילת הקריירה.

הדמוגרפיה הצעירה הזו משפיעה על כל היבט של החיים בעיר. כך לדוגמה, ממוצע שנות הוותק של המורים והמורות בחריש הוא 9.3 שנים בלבד – הנתון הנמוך ביותר בארץ, וכמעט חצי מהממוצע הארצי שהוא 16.2 שנים. מצד אחד זו מערכת חינוך צעירה ומלאת אנרגיה, מורים בתחילת הדרך עם התלהבות והתחדשות. מצד שני, זה חוסר ניסיון מצטבר לעומת ערים ותיקות, עובדה שיכולה להשפיע על איכות ההוראה ועל היציבות של מערכת החינוך.

מאיפה מגיע הגידול? הגירה וריבוי טבעי גבוה

הגידול של חריש נובע בעיקר מהגירה: ב-2023 נרשם בחריש מאזן הגירה חיובי של 2,201 תושבים ( מקום חמישי בארץ). במילים פשוטות: 4,237 תושבים נכנסו לעיר מיישובים אחרים, 2,144 עזבו, ובסך הכל נוספו למעלה מ-2,000 תושבים רק מהגירה. זה מאזן הגירה של 56.4 תושבים ל-1,000 תושבים, נתון גבוה מאוד במונחים ארציים.

אבל יש גם ריבוי טבעי מרשים: 1,038 תושבים נוספו לעיר מלידות נטו ב-2022/23, זה 26.7 לידות נטו ל-1,000 תושבים – כמעט פי שניים מהממוצע הארצי שעומד על 13.4. שיעור הפריון הכולל בחריש הוא 3.59 ילדים לאישה, כ-26% יותר מהממוצע הארצי של 2.85, ומציב את העיר במקום ה-28 בארץ.

בירת השוכרים בישראל

נתון בולט נוסף שמייחד את חריש: 50.5% מהדירות בעיר הן בשכירות – מקום שני בארץ מבין כלל הרשויות, לאחר מצפה רמון, ומקום ראשון בין כל הערים.

לשם השוואה, בתל אביב, המזוהה כבירת השוכרים, השיעור עומד על כ-47.8%, ובגבעתיים על כ-41%. המשמעות כפולה: מצד אחד, חריש מציעה גמישות וכרטיס כניסה נגיש לזוגות צעירים שאינם יכולים לרכוש דירה. מצד שני, נתון זה עשוי להעיד על תחלופה גבוהה ואתגר ביצירת יציבות קהילתית ארוכת טווח, כאשר מחצית מהתושבים גרים בנכס שאינו בבעלותם.

צפופה כמו במרכז, ירוקה כמו בצפון

התכנון העירוני של חריש יוצר מציאות אורבנית מעניינת: הצפיפות בעיר גבוהה מאוד ועומדת על כ-4,366 תושבים לקמ״ר – רמה שממקמת את חריש בין הערים הצפופות בישראל ביחס לגודלה, ומזכירה את הצפיפות המאפיינת ערים ותיקות בגוש דן כמו תל אביב, בני ברק וגבעתיים. הצפיפות הגבוהה מוסברת, בין היתר, בכך שרוב הבנייה בעיר היא בבנייני מגורים רבי־דירות, ללא שכונות של צמודי קרקע, יחד עם שיעור גבוה של משפחות עם ילדים, כך שמספר רב של תושבים מתגורר על שטח בנוי מוגבל יחסית.

אולם בניגוד לערים הצפופות במרכז, חריש נהנית מיתרון סביבתי מובהק: כ-45.5% משטח השיפוט של העיר מוגדר כיער, חורש ופארקים,  נתון הממקם אותה בעשירייה הפותחת בארץ מבחינת "ריאות ירוקות". עם זאת, מדובר בהישג ירוק זמני בלבד, התוכנית לפיתוח חריש צפון צפויה לנגוס ברוב השטחים הירוקים שמקיפים את העיר.

התקציב לאזרח: נמוך מהממוצע הארצי

חריש מדורגת באשכול חברתי-כלכלי  5 מתוך 10, כלומר בדיוק במרכז הסקאלה. על פי נתוני הלמ"ס לשנת 2023,  סך התקבולים בתקציב הרגיל של העיר – מארנונה, תשלומי ממשלה, היטלים ומקורות נוספים – עמד על כ־339  מיליון שקל. במונחי תושב, מדובר ב־8,696 שקל לנפש, לעומת ממוצע ארצי של 9,396  שקל לנפש –  פער של כ־7.5%  פחות מהממוצע הארצי.
במילים פשוטות ככל שהתקבולים לנפש גבוהים יותר, עומדים לרשות העירייה יותר משאבים להשקעה בשירותים לתושב, בתשתיות, בחינוך, ברווחה ובתחזוקה השוטפת. במקרה של חריש, הפער השלילי לעומת הממוצע הארצי אומר שלעירייה יש פחות כסף לכל תושב,  דווקא בתקופה שבה עיר צעירה נדרשת לבנות כמעט מאפס מערך שירותים עירוני נרחב לאוכלוסייה גדלה וצומחת.

נורות אזהרה: בעיות השמנה וסוכרת

נתון מדאיג עולה בנוגע למשקל הילדים בעיר: בקרב תלמידי כיתה א' בחריש, שיעור עודף המשקל וההשמנה עומד על כ-22.1% בהשוואה לממוצע ארצי של 19.5% (מקום 28 מתוך 137 רשויות). גם בגילאים הבוגרים יותר המגמה נמשכת: בקרב תלמידי כיתה ז' שיעור ההשמנה הוא כ-31.4% בהשוואה לממוצע ארצי של  30.5% (מקום 82 מתוך 136 רשויות). נתונים אלו, המציבים את ילדי העיר מעל הממוצע הארצי במדדי השמנה, מדגישים את הצורך הדחוף בהשקעה בחינוך לתזונה נכונה וביצירת תשתיות מעודדות פעילות גופנית עבור הדור הצעיר.

בנוסף, שיעור מקרי הסוכרת הכללי (שיעור מתוקנן של 138 מקרי סוכרת ל-1,000 תושבים) בחריש הוא מהגבוהים בארץ, כמעט פי שלושה מהממוצע הארצי (שעומד על 55.9 מקרים ל-1,000 תושבים). השילוב בין נתוני הסוכרת לנתוני ההשמנה בקרב הילדים מסמן אתגר בריאותי עירוני המחייב חשיבה על קידום רפואה מונעת ואורח חיים בריא.

התמונה הכוללת שעולה מנתוני 2023 היא של עיר בתנועה מתמדת, עם פרופיל דמוגרפי ייחודי שמציב בפני ההנהלה אתגרים משמעותיים, שאין להם כמעט הקבלה בשום עיר אחרת.

לקריאה נוספת: חריש במספרים 2022: כך ממוקמת חריש בהשוואה לערים אחרות בישראל