״שאגת הארי״ בחריש: מיעוט אזעקות ונפילות – אבל המלחמה מורגשת
מאז פרוץ סבב הלחימה הנוסף מול איראן, נרשמו בחריש אירועים ביטחוניים בודדים בהשוואה לערי המרכז, אבל אווירת המלחמה כאן, והתושבים לא לבד
מפרוץ מבצע "שאגת הארי", חריש חוותה 15 אזעקות על ירי טילים, כך על פי נתוני פיקוד העורף. כל אחת מהאזעקות היא מקפיצה, מלחיצה ומורטת עצבים — אבל במבט השוואתי, המספרים מעידים על עיר שחווה את המבצע בעצימות נמוכה משמעותית, עד כה, לעומת ערים במרכז הארץ.
גבעתיים, לדוגמה, ספגה מאז תחילת המבצע 89 מטחי טילים — פי שישה מחריש. נהריה: 26 מטחי טילים ו-21 התרעות על חדירת כלי טיס עוין. גם מספר ההתרעות לכניסה למרחב המוגן מדבר בעד עצמו: 96 בחריש לעומת 244 בגבעתיים, פי שניים וחצי.
שבר יירוט אחד, אין נפגעים
המספרים הנמוכים של ההתרעות משליכים ישירות גם על שלמות המבנים בעיר. על פי דיווחים רשמיים, עד כה נפל בחריש שבר יירוט אחד בלבד — בשדרת דרך ארץ, ליד הקניון.

לשם השוואה, על פי נתוני עיריית תל אביב, בשבוע הראשון למבצע בלבד פונו 1,247 תושבים מבתיהם, בניין אחד נהרס כליל, ועוד 81 מבנים נפגעו בדרגות שונות. ברמה הארצית, קרן הפיצויים של רשות המסים קיבלה עד ה-12 במרץ 2026 למעלה מ-10,000 תביעות — מחציתן מאזור תל אביב רבתי ולמעלה מ-3,000 תביעות באזור אשקלון.
מערכת ההתרעה בעיר עובדת ללא תקלות, כך לדברי משה בן זיקרי, מחזיק תיק הביטחון בחריש. ״כיום יש בעיר 8 צופרים וכולם עובדים בצורה תקינה ומצוינת", הוא מציין. ראוי להזכיר כי שלושה צופרים הותקנו לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
ממ"ד בכל בית, מקלטים משודרגים
בזמן שאזרחים ישראלים רבים רצים בכל אזעקה למקלט השכונתי, נושאים על ידיהם ילדים קטנים. בזמן שקשישים נאלצים לצאת מספר פעמים בלילה לחדר המדרגות ואחרים, שאין להם שום מרחב מוגן בקרבת מקום, נותרים חסרי הגנה בבתיהם, בחריש המצב שונה. הבנייה החדשה בעיר כוללת ממ"ד בכל דירה. בחלקי העיר הוותיקים יותר, כגון רחוב גמלא, קיימים מקלטים בכל בניין, שעברו שיפוץ ושדרוג כבר במהלך מלחמת חרבות ברזל.

בנוסף, קיימים מרחבים מוגנים לאורך השדרה המרכזית, במרכזים המסחריים ובמבני ציבור, המספקים את תחושת הבטחון הנדרשת למשפחות שיוצאות לנשום קצת אוויר במהלך היום.
בכל זאת, כדי לשמור על ערנות, כבר התקיימו בעיר שלושה תרגילים ביטחוניים ביניהם תרגיל המדמה נפילת טיל.
לא כמו בפעם שעברה: אין גל פינויים לחריש
אחד ההבדלים הבולטים ממלחמת חרבות ברזל הוא היעדרן של משפחות מפונים מיישובי הצפון. במלחמה הקודמת, כ-30 משפחות מפונות נקלטו בעיר ותושבי חריש עזרו להן לרהט דירות ריקות ולמלא את כל צורכיהם. עשרות משפחות נוספות מצאו מקלט אצל קרובי משפחה וחברים ובמערכת החינוך המקומית השתלבו עשרות ילדים.
"המצב שונה. המדינה לא מפנה תושבים באופן יזום מישובים, והאזרחים עצמם לא מתפנים — כנראה שהם חושבים שמדובר במבצע קצר. בעקבות זאת, גם לא הרמנו פרויקט כמו בפעם שעברה, כי אין ביקוש יוצא דופן", מציין לירון כרמון, מנהל סוכנות רימקס חריש, ששימש כפעיל חברתי במלחמת חרבות ברזל לאכלוס מפונים בעיר.
מיזמים חברתיים ברוח קהילתית
בסופו של דבר, גם עיר שכמות האזעקות והנפילות בה נמוכה, חיה בצל מלחמה. רבים מתושבי חריש משרתים כעת במילואים, נשות המילואים נושאות בנטל לבד, ויש תאים משפחתיים רבים הזקוקים לעזרה – חד-הוריות, קשישים, וילדים עם צרכים מיוחדים.
בנוסף, משפחות חריש, שרובן עם ילדים קטנים, מתמודדות עם שגרה שוחקת של מלחמה, ללא לימודים, ללא עבודה ועם מחסור בשעות שינה ועצבים מרוטים.

חריש לא רק סופגת אלא גם מגיבה. בימים אלה פועלים בעיר מספר מיזמים חברתיים שעוזרים לתושבי העיר להתמודד עם המציאות החדשה. כך לדוגמה, משחקית תפארת עמי פתחה את שעריה לילדים ומשפחות; חניכי מכללת רקיע התגייסו לניקוי מקלטים ציבוריים בעיר. עסקים ותושבים תרמו מזון וכסף לטובת חיילי המילואים שהוצבו בעיר, וגם מתנדבי 'יום המעשים הטובים' גויסו ברוח השעה: הסבתות מבית הקהילה לאזרחים ותיקים פינקו אמהות וילדי מילואימניקים בארוחה חמה, ביתית ומנחמת. קהילת חריש ממשיכה לתפקד, ממשיכה לטפל בעצמה ולא משאירה אף תושב מאחור.


