"חינוך עושים באהבה אמיתית" - ראיון אישי עם מנהלת אגף החינוך החדשה של חריש | חריש סיטי

“חינוך עושים באהבה אמיתית” – ראיון אישי עם מנהלת אגף החינוך החדשה של חריש

תמונה: מתוך הסדרה “בית ספר לתקווה“, Mako

לאחר הליך סינון קפדני שנערך במועצה, אותרה ונבחרה לתפקיד מנהלת אגף החינוך החדשה, הגב’ שלי קרן. אמונה בחדשנות ובנפשו של כל ילד הם מקצת ממשנתה של הקברניטה החדשה שתנווט ותוביל החל מחודש יולי את ספינת החינוך בעיר.

שלי שלום, קודם כל ברכות על התפקיד. נשמח אם תספרי בקצרה על הרקע המקצועי והאישי שלך.

אני מרמת גן במקור ובוגרת תיכון בליך. בשנות בגרותי עסקתי בספורט כמו קפיצה לגובה וכדורסל – מצד אחד הייתי ספורטאית ומצד שני תלמידה טובה. תכננתי להמשיך בדרך הספורט גם בהמשך, אך בכיתה י”ב שברתי את רגלי והגורל הסיט אותי לדרך החינוך ובעקבות כך הלכתי להיות מורה חיילת בפריפריה – בבאר שבע, מבועים ובאילת.

לאחר מכן הרגשתי שאני שולטת במקצוע האנגלית ורציתי להעמיק עוד, אז הלכתי ללמוד ספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. במקביל לימדתי בתיכונים שונים וביניהם בתיכון בליך, מה שהיה כמו סגירת מעגל שכזו עבורי. בהמשך דרכי הדרכתי מורים לאנגלית במקביל לעבודתי כמחנכת בבית הספר ליידי דיוויס בתל-אביב. עמדתי לפני דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון, ששמחתי מאוד לקראתו, ואז נקרתה בדרכי הזדמנות לנהל בית ספר. דוקטורט זה הרבה ספרים ולנהל בית ספר זה הרבה ילדים והמקום שלי, הלב, הלך לילדים. אז וויתרתי על דוקטורט באקדמיה והלכתי לעשות דוקטורט של החיים.

8 שנים ביליתי ברמלה והעיר, הצוות החינוכי, ההורים והתלמידים הפכו להיות כמו משפחה עבורי. לא דמיינתי שדבר כזה יכול לקרות, חלומות מתגשמים.

מה הביא אותך לבחור בתפקיד ובעיר חריש?

דבר ראשון ראיתי את התלמידים שלי צומחים בבית ספר אחד אז למה לא לעשות זאת בעיר שלמה? התקבלתי בחריש באהבה גדולה, התחושה היא שכולם תומכים וכל אדם שנתקלתי בו ברחובות העיר חפץ בחינוך ובעיקר מאמין בעיר הזאת. כשרואים את כל הטוב הזה לא ניתן להישאר אדישים ונדבקים ישר בחדוות העשייה שקיימת כאן בחריש. זו עיר חדשה עם המון אפשרויות ליצור דברים חדשים ומיוחדים.

חריש היא עיר חדשה ותחום החינוך הוא עדיין בחיתוליו. מהו החזון האישי אותו תנחילי בעיר וכיצד תתמודדי עם ההטרוגניות האנושית הצפויה?

אני מאמינה בעיסוק ברוח האדם, בנפש של הילד ומאמינה שיש לעשות זאת ברגישות. עבדתי בחטיבת ביניים וראיתי איך הילדים זקוקים לכתף תומכת, כמו גם כל אדם מהצוות שעבד איתי. כל אדם צריך לקבל אפשרות לביטוי עצמי והרעיון הוא למנוע מצבי קיצון שליליים בעזרתו של הדיבור ולדבר על הקושי רגע לפני ההגעה למצבים אלו. זה נכון במיוחד כשמדובר בילדים, שאצלם לרוב הכול יותר אימפולסיבי.

אני מאמינה שניתן להעניק לכל ילד וילדה את טיפוח הרוח, שכל אחד ימצא את מה שמקדם אותו. יטפח את החוזקה שלו ויצמח תוך ראייה והיכרות אישית ובמסלול מותאם בשבילו. כשזה קורה, רואים גם את האחר והשונה בצורה חיובית יותר.

חינוך עושים באהבה אמיתית, ואתגרים בחינוך הם רק מקפצה לעשייה איכותית כנה. לכל ילד יש את העוצמה הפנימית הייחודית שלו שניתן לטפח אותה.

ולגבי עניין ההטרוגניות באוכלוסייה?

הטרוגניות זה לא משהו שזר לי. בבית הספר שניהלתי ברמלה היו ערבים לצד יהודים, אוזבקים, דרום אמריקאים ועוד. הדרך להתמודדות עם הטרוגניות היא קודם כל לאפשר לאדם להכיר את סגולותיו, להיות גאה בעצמו ודרך זה הוא מתמלא כבוד והערכה גם למי שאינו זהה לו.

צריך לאפשר קיום עצמי מחד ודו-קיום מאידך. רב-תרבותיות ורב-מגדריות זו המפה של המדינה ואנו רוצים להביא את הילד לרצון להכיר את האחר. ניתן לעשות זאת ואני מאמינה בלב שלם שבחריש זה אפשרי ליישום ולא רק בגדר חלום

המעבר לעיר חדשה בשילוב מסגרת חינוכית שונה, מביא עמו התמודדויות מורכבות הן להורה ובעיקר לילדים. כיצד המערכת אשר תעמדי בראשה תכין מענה לסוגיה זו?

אחד הדברים שאנו מאמינים בו מאוד זה היכולת לייצר רשתות ביטחון. מתי אדם מרגיש הכי נוח? כשיש לו רשת ביטחון וגם אם הוא ימעד מישהו יתפוס אותו. אחת הדוגמאות שאני מספרת בעניין זה לילדים היא מעולם הספורט שממנו הגעתי: קופץ לגובה לא היה מבצע קפיצה אם לא היה יודע שיש לו מזרן לספוג את הנפילה.

החשוב ביותר שכל הורה וילד יידע שאנו כאן. אנו נתמוך בכולם, אנו מודעים לקשיים וכאן המקום לתת רשת ביטחון. באופן כללי רשת ביטחון זו מטאפורה מצויינת לתהליכים מקדימים של קליטה שמתקיימים בעיר:

  • הורים לתלמידים שעולים לביה”ס כבר קיבלו מכתבים ובהם הזמנה למפגש עם מנהלת בית הספר והצוות החינוכי, ולמפגש משותף של הילדים והמחנכת.
  • מתקיים קורס הכנה לכיתה א’.
  • מתקיימים אירועים קהילתיים לתושבים בהווה ובעתיד. וכשתושב חדש בעיר, פוגש את השכנים בעיר ותוך כדי שיחה הם מגלים שיש להם ילד שעולה לאותה כיתה. זה עוזר להרגיש בטוח ונוח יותר לשלוח את הילדים למסגרות חדשות.   

בקיץ הקרוב צפוי גל אכלוס גדול בחריש, האם ישנו צורך בהגדלה של מוסדות החינוך בעיר?

העיר מחכה לתושבים ולא להיפך, זו התפיסה של כל המועצה ושל יצחק קשת העומד בראשה, והיא ניכרת גם בתחום החינוך. להבדיל מערים אחרות, המבנים והמתקנים ממתינים לאיכלוסם על ידי התלמידים. המועצה יצרה תשתית לפני הגעת המשפחות והתשתית הזאת, שכולה חדשה ממתינה ומוכנה. החדשנות מתייחסת לגודלן של הכיתות שמאופיינות במרחב לימודי גדול יותר ובריבוי פינות למידה ייחודיות, אפילו משרד המנהלת בבית הספר הממלכתי מתוכנן כמשרד שקוף ונגיש. הציוד כולו חדשני ומחכה לתלמידים החדשים שיעשו בו שימוש.

ישנם צוותי חינוך שכבר הוכשרו לקליטת הילדים וכיום מול כמות התלמידים, לפעמים יש אפילו יותר אנשי צוות ביחס לכמות התלמידים. יש לא מעט גורמים מחוץ לחריש שבאים לעיר שלנו ללמוד כיצד עושים זאת. בעיקרון הכול מוכן לאיכלוס הגדול, עוד לפני הגעתן של המשפחות ואנו רק מחכים עם חיבוק וחיוך.

שלי תודה רבה והצלחתך- הצלחתנו.

מפת חריש החדשה

תגובה אחת לפוסט זה

השאר תגובה

גודל גופן
ניגודיות

הירשמו לניוזלטר שלנו

וקבלו עדכונים על חריש ישירות לתיבת המייל

בכל שלב ניתן להסיר את הרישום לניוזלטר בלחיצה על קישור בתחתית המייל

תודה! נרשמתם בהצלחה

%d בלוגרים אהבו את זה: