מהפח לצלחת: יוזמה קהילתית להצלת מזון מחברת את חריש
חברי קבוצת הווטאסאפ "בחריש ביחד אוכלים ולא זורקים" אוספים מבעלי עסקים מזון שעומד להיזרק, ומוסרים לכל דורש ירקות ופירות שכבר אינם למכירה, מוצרים שנשכחו במזווה או פגי תוקף. לא מדובר בטרנד סביבתי בלבד. "אתמול הגיעה אלי אמא צעירה באוטובוס, מהקצה השני של העיר, כדי לקחת ארבעה מעדנים לילדים"
670 מתושבי העיר חברים בקבוצת הווטסאפ "בחריש ביחד אוכלים ולא זורקים", 80 מתוכם הצטרפו בשבועיים האחרונים לקבוצה, עדות לצורך ההולך וגובר בשירות שמספקת הקבוצה.
"מדי יום נזרקות בחריש, ובארץ בכלל, כמויות עצומות של מזון, ירקות ופירות. המטרה של הקבוצה, וקבוצות דומות בארץ, זה להציל כמה שיותר", מסבירה ישראלה אורזחובסקי, תושבת העיר ואחת ממנהלות הקבוצה הפעילות.
הצלת מזון היא פרקטיקה של איסוף מזון אכיל וטרי שאחרת היה נזרק, והעברתו למי שזקוק לו. זוהי שיטה יעילה במיוחד, שכן היא משיגה שני יעדים בו זמנית: העברת מזון לנזקקים והפחתת פסולת.
על פי דו"ח לקט ישראל לשנת 2022 אובדן המזון בישראל עומד על 2.6 מיליון טונות. כמחצית מהמזון האבוד הוא בר הצלה וראוי למאכל. "מתנדבים בקבוצה שלנו עורכים סבבי הצלת מזון מסופרים, מאפיות, מסעדות וירקניות בעיר, שמעוניינים למסור מזון שאחרת היה נזרק", מאשרת אורזחובסקי. להערכתה, כמחצית מחברי הקבוצה תורמים והמחצית השנייה היא של דורשים. "כמעט של פרסום של מזון בקבוצה נמסר ומהר, גם מוצרים פגי תוקף", היא מדווחת ומדגישה כי "כל מי שמצטרף לקבוצה, יודע שהמוצרים שהוא אוסף הם על אחריותו, והוא צריך לבדוק תוקף וכשרות".
חצי בקבוק יין וגבינות פגות תוקף
המזון שמציעים למסירה בקבוצה מגיע משני מקורות עיקריים. הראשון כאמור, הוא העסקים והחנויות בעיר. השני, מתבסס על תרומות של אנשים פרטיים. כך לדוגמה, אפשר למצוא הודעות על מסירת חצי בקבוק יין שנפתח בשבת, משקה חלב בטעם בננה שהילדים כנראה לא אהבו, מספר לחמים שמועד התוקף שלהם מסתיים בקרוב או ערמת גבינות עיזים שפג תוקפן.
לצד זאת, ניתן למצוא הודעות על אוכל חם מוכן שנותר בצהרוניות במוסדות החינוך הרבים בעיר או סירי אוכל ביתי שמציעים המשתתפים לחברי הקבוצה. מדי יום מתפרסות מספר הודעות והמוצרים נחטפים די מהר. ההודעות גם נמחקות תוך 48 שעות. נותרות רק אלו שהן ללא ביקוש – והן מעטות.
"אנחנו לא עמותה. אנחנו בני אדם רגילים שחבל להם לזרוק אוכל סתם, אם מישהו אחר יכול ליהנות מזה", מדגישה אורזחובסקי. "עיקר הפעילות שלנו היא לא בדאגה לרעבים, למרות שהרחבתי את הפעילות גם לזה. אני אוספת תרומות כספיות ומדי שבוע דואגת לקנות למשפחה נזקקת סל מזון בהתאם לסכום שהצטבר."
משמעותי לפעילות: מקרר קהילתי-חברתי
נקודת ציון משמעותית בפעילות הקבוצה הייתה הקמת "מקרר קהילתי" ברחוב גפן, שהופעל עצמאית על ידי תושבת העיר מורן מאיר.
"המקרר החברתי" הוא רעיון שתפס תאוצה בחו"ל. לפני עשור הוא נחת בתל אביב והתפשט לכל הארץ. העיקרון פשוט: אנשים ועסקים שמוצאים את עצמם עם מזון עודף או מיותר יכולים להגיע למקרר ולאחסן בו את המזון, לטובת מי שזקוק לכך.
בערים גדולות המקרר החברתי מציל את את דרי הרחוב, עוזר למשפחות נזקקות, ותורם גם לצעירים וצעירים ברוחם בעלי מודעות חברתית-סביבתית.
בערים קטנות יותר כמו חריש, תושבים ומשפחות נעזרים בו מבלי להזדקק לשירותי הרווחה או חסדי אנשים אחרים.
"רבים מהתושבים נעזרו במקרר החברתי ואף שלחו לי הודעות שבלעדיו הם לא יכלו להעביר את השבתות והחגים כראוי"
המקרר החברתי שהיה ונסגר
"ראיתי את הביקוש וגם הרגשתי את הצורך של חברי הקבוצה בדברי חלב ומוצרים שדורשים קירור", מספרת מאיר שמצאה מקרר למסירה וחיברה אותו בחצר ביתה. "את האוכל תרם כל מי שרצה – אזרחים, משפחות ובעלי עסקים מקומיים. בכל יום המקרר היה מתמלא מחדש ואני דאגתי לאחזקה ולניקיון".
"המקרר היה נגיש 24/7 ובכל שעה הייתה תאורה ויכולת לגשת פיזית ולקחת. רבים מהתושבים נעזרו במקרר החברתי. שלחו לי הודעות שבלי המזון במקרר הקהילתי הם לא יכלו להעביר את השבתות והחגים כראוי", היא מספרת.
למרות ההצלחה הגדולה והביקוש הגבוה, הפרויקט נסגר ביולי 2024 לאחר שפעל במשך שנה וחצי, כאשר משפחת מאיר עברה לדירה ללא חצר ונאלצה לסיים את המיזם החשוב.
"לכל אחד מגיע ביטחון תזונתי וזאת היתה המטרה של הפעלת המקרר. אני מתפללת שיהיה מי שייקח את המושכות בעתיד הלא רחוק ונוכל להמשיך את הפרויקט המבורך הזה", מסכמת מאיר.
אורזחובסקי ניסתה להמשיך את הפרויקט בעזרת העירייה, עד כה, ללא הצלחה. "פניתי לראש העיר כמה פעמים בבקשה שייתן לנו מקום שאפשר להפעיל בו מקרר חברתי, אבל נראה שהוא פשוט לא רוצה לקחת אחריות על אוכל כזה", היא מציינת באכזבה ומדגישה: "יש הרבה אנשים שתלויים בזה. אתמול הגיעה אלי אמא צעירה באוטובוס, מהקצה השני של העיר, כדי לקחת 4 מעדנים לילדים".
קופת חריש: מחלוקה חופשית למערך מאורגן
במקביל לפעילות קבוצת הווטסאפ, מתקיימת בעיר פעילות מאורגנת של חלוקת מזון אותו מספק ארגון לקט ישראל – ארגון הצלת המזון הלאומי, שאחראי לאיסוף וקטיף עודפי מזון איכותיים ומגוונים, וחלוקתם באמצעות עמותות. אחת העמותות הגדולות בעיר היא קופת חריש הפועלת במתחם בית הכנסת ברחוב ספיר.
חבר המועצה ראובן זיגדון, האחראי על הפעילות, מספר כי החלוקה מתקיימת כבר קרוב לשמונה שנים, והיקפה הולך וגדל. "כל שבוע נוספים עוד אנשים. הגענו למצב שמרגע שהחלוקה מתחילה, תוך עשר דקות לא נשאר כלום מ-6-7 טון של פירות וירקות".
בשל הביקוש הגובר, נאלצו בקופת חריש לעבור למערכת רישום מסודרת. "הבנו שאי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. היו תקיפות, נשים מבוגרות לא יכלו לקחת סחורה כי תמיד לצעירים היה יותר כוח", מסביר זיגדון. "כיום רשומות אצלנו קרוב לשלוש מאות משפחות שמותר להן לבוא ולקחת. לשאר המשפחות אין לי אפשרות לעזור, למרות שאני מאוד רוצה. אני מקווה שיתאפשר לנו להגדיל את כמויות הירקות שאנו מקבלים מדי שבוע ולפתוח נקודת חלוקה נוספת בעיר, לטובת אלה שהם בלי רכב וקשה להם להסתמך על התחב"צ הבעייתי בעיר".
חיסכון כלכלי משמעותי
משה ביטאן, מתנדב בקופת חריש למעלה משנה, מתאר את הפעילות היומיומית: "יש לנו חלוקת מרקים כל יום ראשון. יש מקרר פתוח בבית הכנסת ואפשר לקחת משם מרקים מוכנים לאכילה. בימי שני יש חלוקת פירות וירקות". לדבריו, כל שבוע מחולקות כ-300 מנות מרק. "הסחורה שאנחנו מקבלים מארגון 'לקט ישראל' טובה יותר מכל סופר בעיר ומכל הירקניות. ממש איכות", הוא מדגיש.
"אני רואה את התגובות של האנשים, דתיים, חילונים וחרדים. אני רואה את האור בעיניים שלהם כשהם מקבלים את הירקות. כולם אומרים תודה רבה". ביטאן מדגיש גם את החיסכון הכלכלי המשמעותי בתקופה של התייקרות מחירים ועלייה ביוקר המחייה. "עגבנייה עולה בסופר 18 שקלים לקילו לפחות. סל כזה של ירקות ופירות מסתכם מדי שבוע במאות שקלים".
גם אהוד הרפז, פעיל חברתי שמספק מדי שבוע לכשלושים משפחות תווי קנייה למזון, בשווי של 250 שקלים מודה שמדובר בחיסכון משמעותי למשק בית. הרפז, מספק בנוסף גם סלי מזון למשפחות נזקקות ומציין כי המערך כולו מסתמך על תרומות. "בשנה וחצי האחרונות התרומות הצטמצמו בגלל המלחמה. לא פשוט בתקופה הזו לעזור לאנשים. צריך לקוות לטוב".
מנות קרב לתושבים בצל המלחמה
עם זאת, תקופת המלחמה הביאה איתה הזדמנות להרחבת הפעילות של קבוצת הצלת המזון בעיר. "רבים מתושבי העיר התגייסו ובישלו אוכל חם למילואימניקים שאבטחו את חריש", מפרטת אורזחובסקי. "לא היה חסר להם אוכל בצבא, אז את מנות הקרב שהחיילים קיבלו, הם נתנו לנו. חילקנו המון מוצרי מזון לתושבים בעיר".
החזון של אורזחובסקי ומאיר הוא להקים מחדש מקרר חברתי בעיר. "אנחנו מאוד רוצים מקום שניתן להציב בו מקרר חברתי. כך, אנשים יכולים לנסוע ישר למקרר אם יש להם מזון או אוכל מבושל למסור, ומצד שני, מי שצריך מזון יכול לעבור שם ולקחת מה שהוא רוצה מבלי להתבייש ומבלי שאף אחד יראה", מסכמת אורזחובסקי. "בסופו של דבר, זה חוסך המון כסף למשפחות וגם מונע בזבוז מזון מיותר".
