חריש, בהיותה עיר חדשה, מושכת אוכלוסיה מכל רחבי הארץ. רבים מקרב התושבים החדשים מגיעים לאזור חדש לחלוטין עבורם וההבטחה ל“התחלה חדשה”, שנאמרת לרוב בהקשר חיובי, מלווה גם בחשש. עבור אלה שמעתיקים לא רק את מקום מגוריהם אלא גם את מקום העבודה נשרטט בכתבה זו את מפת אזורי התעסוקה המרכזיים בחריש ובסביבה.

ללכת ברגל לעבודה – אפשרויות התעסוקה בתוך חריש

נתחיל את הסקירה במרחק הליכה מהבית – הזדמנויות התעסוקה בעיר עצמה.
חריש אמנם עדיין בתחילת דרכה אך כבר היום ניתן להשתלב בה בעבודה באחד ממוסדות החינוך הרבים בעיר, בעסקים הראשונים שנפתחו לאורך השדרה המרכזית וכן במועצה המקומית ובוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה המפרסמות מדי פעם באתריהן מכרזים חדשים לתפקידים שנפתחים. כמו-כן, משווקי הנדל"ן ומשרדי התיווך בעיר מחפשים מפעם לפעם נציגי מכירות ויועצי נדל”ן חדשים.

ככל שהעיר תמשיך להתאכלס ולהתפתח בשנים הקרובות ירבו העסקים החדשים ותגדל כמות המשרות בעיר עצמה. בכל העסקים בעיר, בכל מוסדות הציבור, בכל סניפי הבנקים וקופות החולים ובכל סוגי השירותים המוניצפליים יידרשו עובדים חדשים. בטווח הארוך ייתכן מאד שהבעיה תהיה דווקא מחסור בעובדים שיאיישו את כל המשרות החדשות שייפתחו בעיר וחריש עשויה להפוך למרכז תעסוקה גם עבור התושבים של יישובי הסביבה.

לעצמאים ובעלי עסקים קיימת כמובן אפשרות להעתיק את העסק או לפתוח עסק חדש בעיר החדשה. להעתיק עסק למקום חדש או לפתוח עסק חדש אינה משימה פשוטה אך דווקא בחריש שבה הכל נבנה מהתחלה, האפשרות להיות בין הראשונים, בתחומים רבים, מספקת לבעלי העסקים הזדמנות ייחודית.

קישורים רלוונטיים:

• קבוצת הפייסבוק “משרות בחריש והסביבה”.
• מכרזים באתר המועצה המקומית חריש.
• מכרזים באתר הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש.

עד 15 דקות מחריש – עבודה במרחק נסיעה קצרה

ביישובי הסביבה במועצה האזורית מנשה ובפרדס חנה-כרכור פועלים עסקים רבים, מוסדות ציבור וחינוך ומרכזי קניות גדולים. בתחום החינוך קיימת דרישה מאד גבוהה לסייעות וגננות ביישובים השונים ומעבר לכך ישנה דרישה בעיקר לעובדים בתחומי השירותים, המכירות והמסחר, אדמיניסטרציה וכן עובדים כלליים. רבים מתושבי חריש החדשים ישתלבו בעבודה באלפי העסקים הקטנים והגדולים הפועלים בסביבה.

בצמוד לצומת חריש מתוכננת הקמת אזור תעשיה משותף למספר רשויות מקומיות ומועצות אזוריות. אזור תעשיה זה יוסיף גם הוא משרות רבות במרחק נסיעה של דקות ספורות מחריש.

קישורים רלוונטיים:

• לוח דרושים מרכז מעברים מנשה כרמל

20 דקות מחריש – לעבוד בחברות גדולות באחד מפארקי התעשייה

במרחק של 20 דקות מחריש ממוקמים שלושה פארקי תעשייה גדולים המציעים מגוון משרות בחברות גדולות בתחומי ההיי-טק והתעשייה.

פארק ההיי-טק ביקנעם

בפארק התעשייה ביקנעם פועלות כ-120 חברות בתחומי ההיי-טק, הביוטכנולוגיה, הרפואה המתקדמת, התקשורת, האלקטרוניקה, המזון והפלסטיקה. בפארק מועסקים למעלה מ-10,000 עובדים והוא נחשב לאחד ממרכזי ההיי-טק המובילים בישראל כיום.

הגישה לפארק מחריש נוחה יחסית דרך כביש 6 לכיוון צפון – ממחלף עירון למחלף עין תות ומשם ישירות לפארק התעשייה.

פארק התעשייה קיסריה

בפארק התעשייה בקיסריה פועלות כ-180 חברות בתחומי ההיי-טק, הביוטכנולוגיה, המכשור הרפואי, טכנולוגיות המים, תעשייה מסורתית ועוד.

הגישה לפארק מחריש גם היא נוחה יחסית, דרך כביש 65. בתחומי הפארק אף ממוקמת תחנת רכבת והפארק מפעיל שירות הסעות פנימי ללא תשלום לטובת העובדים.

פארק תעשיות עמק חפר

בפארק תעשיות עמק חפר פועלות כ-150 חברות במגוון רחב של תחומים כגון: תרופות, מזון ומשקאות, ריהוט, הנעלה והלבשה, טיהור מים, מוסכים ועוד.

הגישה הכי נוחה לפארק מחריש היא דרך כביש 9 היוצא מאזור מושב מאור ומתחבר לכביש 4 בסמוך מאד לצומת הכניסה לפארק.

קישורים רלוונטיים:

• אתר פארק התעשייה קיסריה
• לוח דרושים של פארק התעשייה
• אתר פארק תעשיות עמק חפר
• רשימת החברות והעסקים הפועלים בתחומי הפארק
• לוח דרושים פארק תעשיות עמק חפר

40 דקות נסיעה – לאוהבי ההגה

במרחק 40 דקות נסיעה ישנן כבר אפשרויות רבות מדי בכדי למנות את כולן אך נציין שני אזורי תעסוקה גדולים ומרכזיים – אחד בחיפה והשני בפאתי גוש דן, ברעננה.

מתם – פארק היי-טק ועסקים בחיפה

אחד מפארקי ההיי-טק הגדולים והידועים בישראל הוא פארק מתם הממוקם במבואותיה הדרומיים של העיר חיפה. בפארק פועלות 73 חברות גדולות ומובילות בתחומי המחקר ופיתוח של חומרה, תוכנה, אינטרנט, תקשורת, מכשור רפואי וביו-טכנולוגיה. בפארק מועסקים למעלה מ-11,000 עובדים ובין החברות הבולטות הפעילות בו ניתן למנות את אינטל, אלביט מערכות, Microsoft, Apple, Google, צים, IBM ועוד.

הגישה לפארק מכיוון חריש היא דרך כביש החוף (כביש 2) שאליו ניתן להגיע או דרך כביש 65 או דרך כביש 6 ובהמשך דרך כביש 70.

פארק מסחר ותעשייה רעננה צפון

פארק התעשייה הגדול של רעננה כולל חברות רבות, בעיקר בתחומי ההיי-טק אך גם בתחומים נוספים. בפארק מועסקים כ-31,000 עובדים המגיעים ברובם מאזור השרון והמרכז. בין החברות הבולטות הפעילות בו ניתן לציין את החברות NICE, SAP ו-HP לצד חברות גדולות נוספות.

הגישה לפארק ברעננה מכיוון חריש אפשרית דרך כביש 9 ובהמשך כביש 4 או דרך כביש 6 וירידה במחלף חורשים לכיוון כפר סבא ורעננה.

קישורים רלוונטיים:

• אתר מתם

לסיכום, בין אם בתוך חריש ובין אם בסביבתה, ראינו כי לתושבי העיר החדשה קיימות מגוון אפשרויות והזדמנויות לתעסוקה ופרנסה טובה. מעוניינים לשמוע עוד ולהתייעץ עם חברים מהקהילה בחריש? היכנסו לקבוצת "משרות בחריש והסביבה" בפייסבוק. בהצלחה!

בתמונה: פיקניק קהילתי בחריש. צילום: אורן קלר

העיר החדשה חריש כבר החלה להתאכלס. מאות משפחות קבעו בה את מקום מגוריהן בשנה החולפת וממש בימים אלה, במהלך חודשי הקיץ, מצטרפות בכל יום משפחות נוספות לקהילה. יצאתי לשטח לפגוש את האנשים שמגדירים את עצמם כ"חלוצי חריש" ובהחלט ציפתה לי הפתעה

אני מגיעה אל חריש. כבר מכביש 6 ניתן להבחין בעגורנים ובטרקטורים שעובדים במרץ. נראה כי מסתובבים פה יותר פועלי בניין מאשר תושבים. בין השכונות ותחת עננות אתרי הבניה, ניצבים גני שעשועים ססגוניים ומזמינים, בהם מתרוצצים כבר ילדים והורים- מראה שמעיד על החיים הנבנים פה לתרועת הכלים המאסיביים ורעש המכונות.

פונה אליי אישה עם תינוק- "את חדשה כאן? נעים מאוד". משיחה קצרה איתה, אני מבינה את הנורמות החברתיות הנרקמות תחת המולת הבניה. גם החומר האנושי, לצד חומרי הבניין, בונה כאן משהו חדש. משהו שמתכתב בחדשנות חמימה עם המושג קהילה.

החלוץ החדש בחריש בונה ישראליות אחרת

התושבים שדיברו איתי, התרגשו לספר שהגיעו לכאן בעיקר בגלל המחיר הנוח והרצון ליטול חלק בהקמה של מקום חדש. מוטי, זכיין של חברת שילוח בינלאומית, הגיע ממרכז הארץ עם אשתו יעל ושלושת ילדיהם לחריש לפני עשרה חודשים: "זה נשמע לנו בהתחלה כמו חור, ובכל זאת קפצנו לראות. הגענו לסיור והתאהבנו במקום. הרגשנו שאנחנו רוצים להיות חלק ממה שקורה פה. חלק מקהילה חדשה".

שלומית, מורה צעירה, הגיעה עם בן זוגה בספטמבר- "הגענו נשואים טריים. המחיר קסם לנו, אבל מהר מאוד הבנו שקורה כאן משהו אחר. המשימה של להקים עיר חדשה בישראל מאוד מרגשת". שלומית ממשיכה ומספרת בהתלהבות על הקמת העיר חריש, ועל תחושת החלוציות המשותפת לה ולשכנים הגרים עמה בבניין. הרעיון של להקים משהו מחדש מביא איתו תקווה לעתיד אחר, ואפשרות לשדרג את המציאות הקיימת.

אורן, משקיע בנדל"ן ומורה למתמטיקה, הגיע עם אשתו צופיה לראות דירות להשקעה: "לקחו אותנו בהאמר והראו לנו את המקום. הכל היה עפר ובשטחי הבנייה היו במקסימום שלטים. הסבירו לנו מה הולך להיות ואשתי התלהבה. אמרה לי במקום- עזוב השקעה, בוא נגור כאן! חזרנו למרכז והבאנו את שני הילדים איתנו. האוכלוסייה מדהימה והכל קורה לנגד עינינו. דברים קורים מהר מאוד וקורמים עור וגידים. אנשים רוצים לבוא ומביאים גם חברים".

הכל קורה מהר מאוד בחריש. יש למה לצפות והתכניות מוקפדות לפרטי פרטים. תחושת החלוציות וההתחלה מאפס של התיישבות חדשה, מעירה צלילים ישנים ומנגנת אותם לתוך תזמורת רעננה. מוטי, ממשיך ומשווה את הקמת חריש להקמת הארץ- "זו תחושת סיפוק ענקית והמון כיף. אתה מרגיש שזה שלך, העניין של לקום ולהחליט להקים. לדעת שלקול שלך יש השפעה כי אתה סוג של חלוץ. בזעיר אנפין זה כמו להקים את הארץ".

שלומית מוסיפה ומספרת על קהילה חדשה מלאה באופטימיות וכמיהה לשיתוף פעולה- "יש תחושה שמתחילים משהו חדש ורוצים להתחיל ברגל ימין. שומרים על שיח טוב וכולנו משווקים את המקום. יש תחושה של הכלה. בבניין אחד יכולים לגור רווקים, נשואים, דתיים, חילוניים וערבים. וכולם בשכנות טובה ומקדשים את ערך החלוציות הזה כדי שהכל יהיה טוב לכולם. היה למשל ויכוח על מעלית שבת ובסופו של דבר החליטו שכולם ישבו יחד על קפה כי הכי חשוב להקשיב אחד לשני ושכולם יהיו מרוצים. לא באו ממקום של התרסה, אלא של אחדות וקבלה. הסתדרו על שעות של מעלית שבת וההתנהלות היתה מאוד מרשימה, מנומסת וחמימה".

יש מקרים רבים בהם יש ניגודי אינטרסים, אבל נראה כי קהילה חזקה מסוגלת להתגבר על רובם. הרצון לבנות פה משהו אחר, משהו טוב יותר, מוציא מהתושבים כוחות לוותר ולהכיל את האחר. אורן טוען כי ההכלה וההשקעה בקהילתיות קשורות בשיח בין התושבים- "אני חושב שהתרבות המתפתחת הרבה יותר טובה מבערים אחרות. גם יהוד, למשל, זו עיר שצמחה משכונה, אבל השיח והאיכות שונה. כל אחד לעצמו. בחריש יש גם איכות מאוד גבוהה של אנשים לדעתי, ומרגישים את הביחד. הקהילתיות. אין דברים כאלה בערים אחרות. אולי רק במושבים מסוימים או קיבוצים".

בחריש, הקהילתיות היא בטעם של פעם, אך החלוציות וההקמה של קהילה חדשה בעיר חדשה, היא חלוציות מהדור החדש: הדור המפונק, שרוצה הכל מהכל ומשתמש בטכנולוגיה להעברת מסרים ויודע גם ללחוץ על הכפתורים הנכונים. הרשתות החברתיות גועשות, וככל שהבניה מואצת, כך התושבים מעורבים ופועלים יחד להגשמת מטרות שישרתו בסופו של דבר את כולם.

מוטי – "אנחנו מתמודדים עם הרבה אתגרים. לא מעט אבק בגלל הבניה, אבל הקהילתיות מחפה על זה. החינוך מתגבש ויש בהחלט ישראלי יפה וחדש שנוצר כאן. בלי ההתרסות והחוצפה, בלי אגרסיביות… בניגוד לישראלי שהתהווה בשנות החמישים במדינה, הישראליות החדשה כאן יותר מפונקת ודורשת. איכות חיים כאן ועכשיו. משתמשים ברשתות חברתיות והכל בחוץ. מאוד אמוציונליים ומצד שני דברים זזים".

"למי יש פטרוזיליה? למי יש מקדחה?"

הקהילתיות החדשה המתגבשת בחריש, אם כן, היא בעיקר מודרנית ומשתמשת במדיה החברתית ככלי להגשמת יעדים ישנים ומוכרים מהחיים של "פעם". במקום בו החדש והישן מתערבב ויוצר בלילה כל כך מעניינת, ניתן למצוא קבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק על פי נושאים- לכל בניין קבוצה, לכל גן, חוג, קבוצת רוכשים וסתם חברים מהשכונה.

"אנשים כותבים בקבוצה באחת עשרה בלילה- למי יש פטרוזיליה? ומייד אנשים מביאים לך צרור פטרוזיליה עד הדלת. למי יש מקדחה? והנה המקדחה כבר אצלך. אחד עוזר לשני למצוא דירה. מי שנכנס לקבוצה מייד מקבל הודעה- בואו תשתו קפה, בואו נכיר. כמה ילדים יש לך? תבואו לשחק, תבואו לפיקניק" (אורן).

הפן הוירטואלי לא פוסח על אורח החיים בקהילת חריש, רק מאפשר לחברים להיעזר האחד בשני כמעט מבלי לצאת מהבית. כמעט כל אדם שדיבר איתי, ציין לטובה את העזרה ההדדית והרצון של כולם לסייע, גם בנושאים זניחים. הבקשות בקבוצות, והשאלות המופנות לחברים, הופכות במהרה לחברות אמיצה וחופשות משפחתיות משותפות. יהיו אנשים שיעידו כי מצאו חברי אמת ממש במקרה בבניין ממול. לא ברור אם זו תחושת החלוציות המעוררת את הצורך בקהילה קרובה ומגובשת, או שמדובר בסתם רצון להכיר את השכנים החדשים.

"מצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד"

תחושת הגורל המשותף וגישת הקהילה המזמינה, נוטעים תחושה של ביטחון ומגרשים רוחות של ניכור. עבור מוטי מדובר בהצצה נוסטלגית לילדות של שנות השמונים- "אנשים הגיעו מערים גדולות, הרבה מהמרכז, ופתאום אנשים בחוץ וילדים משחקים ונמצאים המון אצל השכנים. וכולם חברים כמו שהיינו בעבר, בילדות שלי. תחושה שמצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד".

התחושה של "קיבוץ בתוך עיר" גורמת לתהליך הפוך ממה שאנחנו מכירים מערים אחרות. מסתבר, שהניכור והריחוק של תהליכי עיור מקבל מפנה כאשר מדובר בהקמת עיר חדשה. כולם קרובים, כולם מכירים. כולם רוצים לעזור לך. אתה יכול למצוא כאן הכל, רק תשלח את ידך. כשכיתתי רגליי בחיפוש אחר קפה (ולא מצאתי), הייתי בעצמי עדה למחזה נדיר במחוזות העיר הגדולה: ילדים ניצבים תחת חלון של אחד הבניינים החדשים וקוראים לחבר להצטרף אליהם למשחק כדורגל. בצד השני של הרחוב, חבורה אחרת הכוללת מספר נשים, גבר אחד ושתי עגלות תינוק, ולפניהם משחקים ילדים בכל הגילאים. כולם יחד, כאילו גדלו ושיחקו כך מאז ומעולם. אין פה קפה עדיין, חשבתי לעצמי… אבל משום מה לא יראה לי מוזר פשוט לפנות לזוג ההוא, המביטים לרחוב מדירת הגן שלהם, שיעשו טובה ויכינו לי כוס קפה ועל הדרך גם יספרו לי מה עוד קורה כאן.

אני ממשיכה ומשוחחת עם העוברים ושבים. כולם מרגישים שיש למי לפנות, ונראה לי שגם העירייה ממשיכה את דרכיהם של התושבים ומקיימת את ההבטחה לקירוב לבבות. אורן מציין לטובה את ראש העיר– "חששנו מזה שהוא דתי, אבל הוא אדם מקסים. תמיד שואל לשלום כולם ורואים אותו הרבה. הטלפונים של העובדים בעירייה חופשיים לכולם. העוזר של ראש העיר גם תמיד בסביבה ומאוד מסביר פנים". הרבה תושבים חילוניים חששו בתחילה מכך שראש העיר הוא אדם דתי. כל מי שדיבר איתי סיפר כיצד חששותיו התבדו מהר מאוד. כל בעיה מטופלת מהר ויש קשר אישי וחמים עם כל תושב ותושב. שלומית מספרת על קושי בהתנהלות עם תחבורה ציבורית שטופל מיד- "ביקשנו פעם להוסיף תחנות אוטובוס וספסל ותוך מספר ימים הייתי בהלם כשיצאתי וראיתי שכבר הוסיפו תחנות וספסל. הכל זז מאוד מהר ומטופל. מוטי אומר שיתכן ובעתיד הדברים יעבדו באופן קצת שונה, אבל "בעיר רגילה אין לך גישה לראש העיר כמו פה. אתה מעלה נושא ומייד אתה רואה שדברים זזים מול העיניים שלך. יש המון פעילויות מטעם העירייה.

"הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי"

שיתוף הפעולה בין התושבים לעצמם, וביניהם לאנשי המפתח בעירייה, יוצר מפגשים ופעילויות רבות ביוזמת כל אחד מהצדדים. נראה כי הפעילויות לחגים מאורגנות בדרך כלל על ידי העירייה וכוללות הופעות והצגות לציבור הרחב, ואילו פעילויות של פיקניקים מאורגנות בעיקר על ידי התושבים עצמם. "יש המון פארקים ומתארגנים ל"על האש". יש אנרגיות טובות. ככל שעובר הזמן, אנחנו נפגשים עם אנשים ומכירים הרבה אנשים טובים וממש אחלה. היינו בהמון פעילויות משותפות כמו פיקניק שכונתי. בגלל שאני גם צלם, אז חלק גדול מהתמונות שתמצאי בפייסבוק שלנו, אני צילמתי. אני שותף פעיל בארגון של הפעילויות החברתיות ומאוד שמח על כך" (אורן).

חלק נכבד מתחושת חיי הקהילה, מתוחזק על ידי פעילויות חברתיות בשעות הפנאי. יש רצון להיפגש וליזום ערבי תרבות בנושאים מגוונים. שלומית מאוד מרוצה מהמפגשים המעצימים של חברי הקהילה: "הקהילה שלנו מאוד חמה. יש המון ערבי נשים, שיעורים ושבתות יחד. נותנים מענה גם לגילאי נוער ובקהילה הדתית, משפחות מארחות לשבת משפחות אחרות. יש לנו חברים שהיו בקורסים של מנהיגות שהמועצה מארגנת. מאוד נהנו. כולם מפרסמים הכל בקבוצות הוואטס אפ ויש תחושה של העצמה הדדית. שיש על מי לסמוך. יש פעילויות שהמועצה מארגנת לחגים וכל מיני אירועים לכל הדתות ולכל המגזרים" .

החברות בתוך הקהילה מתגבשת ואפשר למצוא משפחות שלמות שהתחברו אחת לשניה ומקיימות חגים משותפים וימי כיף. מוטי מספר על חוויה כזו עם זוגות ומשפחות שהכירו תוך כדי התמודדות עם אתגרים משותפים – "נכנסנו לפרוייקט בבנייה ומאוד התגבשנו עם החברים שם. מאז שהכרנו אותם התמודדנו עם המון אתגרים יחד, אבל אנחנו יוצאים יחד לטיולים משפחתיים, ארגנו ויזמנו הרבה מאוד מסיבות וערבי כיף. הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי".

כמה כיף ומעניין לראות כיצד מתגבשת קהילה בעידן מודרני וטכנולוגי. ואיך שיר נולד? כמו תינוק- רענן, מחייך לכולם ורוצה לטרוף את הכל. אנשי קהילת חריש טורפים את מה שיש לחלוציות שלהם להציע בעיר המתפתחת – אולי בונים לעצמם משהו חדש שטרם נראה כמותו בארץ ואולי יום אחד יתעוררו מהאופוריה הממכרת ויבינו שהם חיים כמו כולם: ישראלים שחיים בזכות המינוס, עייפים מהמירוץ הישראלי המטורף ובעיקר מותשים ועצבניים מהחום. ימים יגידו. בינתיים נהניתי לראות איך אחרים נהנים. נהניתי לפגוש מודעות ורצון לפיתוח עצמי בתוך חיי קהילה. יש משהו קסום ומזמין בעיר הזו. משהו שאולי מסוגל לספק צורך שכבר שכחנו להצביע עליו. אני, בכל אופן, את הקפה שלי בעיר החדשה קיבלתי. מבלי שביקשתי ומבלי שמצאתי בית קפה בחריש.

מאז ששת ימי בראשית עמדה פה גבעה – בחורף ירד עליה גשם שהרווה את אדמתה…

את הגבעה שמול הבית שאנחנו גרים בו, חצבו לא מזמן. מה שהיה גבעה הפך לשטח חלק וישר. במשך כמה שבועות, בכל בוקר כשצאתי עם שני ילדי בדרך אל הגן, ראינו איך חוצבים, עורמים וגורסים אדמה וסלעים.

הבן הקטן שלי, אמר כל בוקר בוקר טוב למשאיות, לטרקטורים ולבאגרים. שואל אם הם התעוררו כבר, ומה הם עושים היום. בגיל הזה, שבו שואלים שאלות, הוא שואל כל בוקר מה הם עושים, ועושה פרצוף קשוח כשהוא מדגים בידיים, "בום בום בום" את הרעש שהם עושים.

כשהוא רואה אותם עובדים הוא מדמיין אותם כישויות אנושיות, שקמות בבוקר, והולכות לישון בערך בשעה ארבע אחרי הצהריים כשהוא חוזר מהגן. הוא ראה אותם אז מסיימים לעבוד, חונים בצד בשורה מסודרת ונעמדים בדממה, עד למחרת בבוקר.

הוא מביט בנהגים קופצים מן המכונות הענקיות שלהם, והולכים הביתה. אני מביטה בו, ועל הפנים שלו מבט של התפעלות וסקרנות. מסתכלת על כל זה, חושבת על המתיקות של הילדות, שרואה כל דבר כאילו הוא קסם. שרואה כל דבר בסקרנות ובחדווה של גילוי.

אני מסתכלת על המכונות הגדולות הללו, שעובדות יום אחר יום, ומתמלאת פחד ועצב. אי אז, מאז ששת ימי בראשית עמדה פה גבעה. בחורף ירד עליה גשם שהרווה את אדמתה, לקראת אביב צמחו עליה עשבים ופרחים. בעלי חיים חיו עליה, ומתחתיה, ציפורים עצרו למנוחה קצרה לפני שהמשיכו הלאה. ובטוח שגם בני אדם הלכו עליה, אולי גם בנו בית מאבנים שהתפזרו אחרי שנים רבות, והגבעה חזרה להיות כמו שהיא.

והיום בונים כאן עיר חדשה. בונים כמו שבונים היום. שטח עקום מפריע, עדיף ליישר. בני האדם למדו ליצור כלים גדולים שיודעים לקדוח ולגרוס סלעים ולהפוך אותם לכמעט אבק. אותי זה מפעים ומפחיד בו זמנית. הדרך לאהוב מקום (וגם בני אדם), עוברת דרך היכולת לכבד אותו. לראות אותו כמו שהוא על כל פגמיו, אבל אנחנו בני האדם, כובשים ומיישרים אותו לצרכינו. אחר כך מוסיפים אספלט, בטון ומלט, ובניינים מתחילים לגדול ממש כמו הילדים בני השלוש שצופים בהם בסקרנות.

החיים שלי בחריש מלאים בסתירה הזאת. לראות עיר צומחת מאפס ממלא אותי ביראת כבוד ולפעמים אפילו בגאווה. אני מרגישה לפעמים שאני חלק מתהליך מיוחד בהיסטוריה של ישראל. ברגעים אחרים, ולפעמים אפילו בו זמנית, יש בי ריקנות ועצב מול היכולת שלנו, האנשים, לפצוע את ההר ולשטח אותו בצורה ממנה הוא לא יצמח לעולם. שואלת את עצמי האם אנחנו מתייחסים ליכולת הזאת בעדינות ובחרדת קודש, ומשתמשים בה בצניעות הראויה.

לאחר שבחודש מרץ נפתחה החנות הראשונה על השדרה המרכזית בחריש, ולאחר שקופות החולים כללית ומכבי פתחו את סניפיהן, עתידות בימים ובשבועות הקרובים להיפתח חנויות חדשות נוספות בעיר. יצאנו לפגוש ולהכיר את בעלי העסקים הקטנים שהימרו על הצלחתה של העיר החדשה והחליטו לפתוח כאן חנות.

חנות הצעצועים הראשונה

הפתיחה הרשמית של חנות הצעצועים “צעצועים מעבר לאופק” מתוכננת ליום חמישי הקרוב (8.6.17). את החנות פותח אליקו, שמתגורר בפרדס חנה ועד היום הפעיל חנות צעצועים בחדרה. לדבריו הקושי הגדול היה בעבודות השיפוץ של החנות שהתמשכו מעבר למתוכנן אך הסתיימו לבסוף בהצלחה.

כעת הכל מוכן, הצעצועים מסודרים על המדפים, החנות מעוצבת ומזמינה והג’יפים הקטנים על הרחבה מחוץ לחנות ממתינים לילדים.

הסופרמרקט הראשון של חריש

בצד השני של הכביש, פגשנו את שלמה ופיני עובדים במרץ על מילוי המדפים הארוכים של ה”סופר סטור” במוצרי המזון השונים. זהו הסופרמרקט הראשון של חריש והוא ייפתח ביום שלישי הבא (13.6.17) בשעה 16:00 בטקס שאליו מוזמנים כל התושבים. שטחו של הסופרמרקט כ-270 מ”ר והוא יספק את צרכי התושבים, לפחות עד פתיחת הסופרמרקט הגדול במתחם הקניות בכניסה לעיר.

המספרה הראשונה על השדרה

המספרה הראשונה על השדרה המרכזית תיפתח גם היא בשבועות הקרובים ע”י הספר איתן דוידוב. איתן עבד כספר במספרה ותיקה בפרדס חנה וכעת הוא מתחיל את דרכו החדשה כעצמאי, במספרה החדשה בחריש. המספרה מתאימה לגברים, ילדים ונשים ויש כבר כמה הפתעות שמחכות לכם שם ובעיקר לקהל הצעיר.

גם לבעלי החיים של חריש מגיעה חנות

בחנות “קן התוכי” שתיפתח בעוד כחודש וחצי יוכלו תושבי העיר לרכוש מזון וציוד לבע”ח. את החנות פותח דקל והיא למעשה סניף שני, אחרי החנות הראשונה שלו שפועלת בפרדס חנה מזה כ-12 שנים. החנות החדשה בחריש תציע משלוחים בחינם והיא תענה על כל צרכיה של אוכלוסיית הכלבים, החתולים, הדגים ובעלי החיים האחרים, שגם הם חלק בלתי נפרד ממרקם החיים בעיר.

בקרוב – חנויות גם במרכז המסחרי השכונתי הראשון

חנויות נוספות צפויות להיפתח בחודשים הקרובים לאורך השדרה המרכזית. בנוסף, מתקרבת לסיומה הקמתו של המרכז המסחרי השכונתי הראשון, בין הפרוייקטים של דמרי וחנן מור (בפינת הרחובות רובין וטורקיז). חנויות ראשונות במרכז זה יימסרו לתחילת עבודות התאמה ע”י בעלי העסקים בשבועות הקרובים.

חריש צפויה להיות עיר של 100,000 תושבים והפעילות העסקית והמסחרית בה תהיה רבה וענפה ועל כך יעידו שטחי המסחר הרבים בעיר. בעלי העסקים הראשונים יתמודדו באופן טבעי מול אתגרים רבים, אך הכניסה בשלב זה לקרקע הבתולית של חריש תבטיח עבורם גם יתרונות רבים.

את מיקום שטחי המסחר בחריש, על סוגיהם השונים ניתן לראות על גבי מפת חריש.

למידע על נכסים מסחריים בחריש: חנויות בחריש למכירה ולהשכרה

האיכלוס של חריש החדשה החל בדיוק לפני שנה עם המעבר של המשפחה הראשונה לעיר, במאי 2016. מאז, הרבה השתנה בחריש – הבנייה המאסיבית ופיתוח התשתיות נמשכו והתוצאות ניכרות לעין, אך השינוי המשמעותי שחל הוא למעשה בתחילת הקמתה של הקהילה

היום, לאחר שלמעלה מ-500 משפחות חדשות כבר עברו להתגורר בחריש, ניתן בהחלט לומר שאחת מנקודות העוצמה שמהן תשאב חריש את כוחה גם בעתיד, היא האוכלוסיה הייחודית והחזקה. גיבוש הקהילה בחריש החל באופן יוצא דופן במרחב הוירטואלי, עוד לפני שעברו המשפחות הראשונות, ועל כך כבר הרחבנו בעבר. עוד סייעו מפגשי דיירים שהקפידה המועצה המקומית לערוך לקראת כל איכלוס של פרוייקט בנייה בעיר. ולבסוף, תרמה כמובן לגיבוש גם הסיטואציה עצמה, של המעבר החלוצי לעיר חדשה – ההתמודדות המשותפת עם הסתגלות לסביבה חדשה ועם הקשיים הטבעיים הנובעים מהיותה של חריש עיר בהקמה. התושבים החדשים הם היום השגרירים ו”המשווקים” הכי טובים של חריש ורמת המעורבות של כולם בנעשה בכל תחום היא גבוהה מאד.

חריש צפויה להכפיל את עצמה

בשנה החולפת התאכלסה העיר באופן יחסית הדרגתי, אך כעת לקראת הקיץ צפוי לראשונה גל איכלוס גדול, בבת אחת, שלמעשה יכפיל את אוכלוסיית העיר. בשבועות האחרונים אנו עדים לרמת עניין גדלה והולכת בדירות בחריש וההערכות כרגע מדברות על עוד כ 600-800 משפחות חדשות שיעברו לעיר בקיץ. רבות מהמשפחות שצפויות לעבור בגל הקרוב הן של רוכשי דירות בפרוייקטים השונים שבניית דירתם טרם הסתיימה והן יעברו לגור בעיר בשכירות בשלב ראשון על מנת שלא לפספס את תחילת שנת הלימודים. מחירי השכירות האטקרטיביים בעיר הם בהחלט פקטור מכריע בהחלטה זו.

פתיחת "ציר המסחר" היא המפתח לקליטה

במסגרת ההיערכות לקליטת התושבים החדשים נעשים מאמצים גדולים מצד כל הגורמים בעיר בתחומים שונים. הצעד הראשון והמשמעותי ביותר הוא פתיחת “ציר המסחר” של חריש – שדרת דרך ארץ לתנועת רכבים. המועצה המקומית מפעילה בחודשים האחרונים לחץ גדול להאיץ את עבודות הפיתוח וגידור אתרי הבנייה הסמוכים על מנת לאפשר את הפתיחה. המאמצים התגברו בעיקר בשבועות האחרונים, מתוך כוונה לפתוח את השדרה עד סוף אפריל.

בתחילת החודש דיווחנו על פתיחתו של סניף קופת חולים כללית החדש, בשדרה המרכזית ובשבוע הבא מתוכננת פתיחתו של סניף קופת חולים מכבי בצמוד לסניף של הכללית. החנות הראשונה על השדרה כבר נפתחה ובקרוב צפויות להיפתח חנויות נוספות וכן הסופרמרקט הראשון.

פתיחת השדרה המרכזית לתנועת רכבים תהווה יריית הפתיחה להקמתם של עסקים בעיר לצד שירותי הבריאות הבסיסיים ושירותים נוספים שצפויים לקדם מאד את תחום המסחר בחריש ולתמוך את גידול האוכלוסיה המהיר.

שדרוג והרחבת דרכי הגישה

עוד בגזרת התשתיות, אנו צפויים לראות את שדרות גמלא המשודרגות והמשופצות נפתחות שוב לתנועה לפני הקיץ. השדרה המחודשת שמחברת בין אזור המועצה לשדרת דרך ארץ תמשיך להוות גם היא ציר מרכזי בחיי היום-יום של תושבי העיר.

בתחום התחבורתי, נמשכות עבודות שדרוג צירי הכניסה והיציאה מהעיר. השדרוג של כביש הגישה הקיים כבר לקראת סיום, כולל שדרוג הכיכרות והכניסה המזרחית לעיר. במקביל, נמשכות עבודות הפיתוח של כביש 611 החדש שמתוכנן על התוואי שמדרום לעיר וישמש כציר כניסה ויציאה נוסף.

המועצה המקומית נערכת גם היא לקליטת התושבים, הן בהכנות הנדרשות במרכז הקליטה והן בייזום פעילויות והרצאות לתושבים החדשים כהכנה לקראת המעבר. מוסדות החינוך כבר ערוכים ומוכנים, ממעונות יום ועד בתי ספר יסודיים, בעיקר הודות להכנות הקדחתניות שנערכו לקראת פתיחת השנה הנוכחית, בספטמבר האחרון.

התחושה היום בחריש, היא עדיין יותר של יישוב קהילתי מאשר של עיר. גל האיכלוס של הקיץ ופתיחת ציר המסחר יקדמו את חריש עוד צעד לקראת הפיכתה לעיר של ממש. הדרך עדיין ארוכה אך כבר היום ברור שזוהי דרך טובה.

חריש היא העיר הראשונה שקמה בישראל בעידן שאחרי הכניסה של פייסבוק לחיינו. ריכזנו עבורכם את מוקדי הפעילות המרכזיים בפייסבוק של הקהילה המתגבשת בחריש

בפעם הקודמת שהוקמה עיר בישראל, היתה זו מודיעין, שאבן הפינה להקמתה הונחה בשנת 1993 וראשוני מתיישביה עברו להתגורר בה בשנת 1996. בשנים אלה השימוש הביתי והאישי ברשת האינטרנט בישראל בקושי היה קיים והרעיון של פייסבוק עוד לא נולד. רוכשי הדירות פגשו אחד את השני בכנסים תקופתיים במהלך הבנייה אך בפועל למדו להכיר את השכנים רק לאחר שעברו להתגורר בעיר. כיום, בחריש – המצב שונה לחלוטין.

כיאה לעיר שקמה בעידן הפייסבוק – הרבה לפני שנבנו בה הבניינים הראשונים, חריש כבר היתה עיר וירטואלית שחיה ונושמת בפייסבוק ובמרחב הוירטואלי בכלל. הקהילה החלה להתגבש, מידע עבר בין התושבים העתידיים ועדכונים שוטפים מהשטח החלו להיות מופצים לטלפונים הניידים. למטה בשטח – חציבות, עבודות עפר והנחת בלוק על בלוק, ולמעלה באינטרנט – דיונים נוקבים וקהילה שמגבשת את עצמה כהכנה לחיים המשותפים.

יום יבוא וחוקרי התרבות הוירטואלית יבחנו לעומק את המקרה של העיר הוירטואלית הישראלית הראשונה. בינתיים, מיפינו עבורכם את המרחב הפייסבוקי של חריש: קבלו את רשימת הקבוצות המרכזיות והדפים שיחברו אתכם לעורק החיים המרכזי של העיר והקהילה בחריש.

לפני שנתחיל בסקירת הקבוצות, נזמין אתכם כמובן לעקוב אחרי הדף שלנו ולהתעדכן באופן שוטף על הנעשה בעיר:

קהילת חריש

הקבוצה הראשונה והגדולה בחריש היא קבוצת “קהילת חריש” המונה כיום למעלה מ-3,000 חברים. בקבוצת קהילת חריש מתקיימים הדיונים הקהילתיים המרכזיים של קבוצת התושבים בהווה ובעתיד. לכל שאלה יהיה מי שיענה במהירות ועם המון רצון טוב לסייע. בקהילת חריש אפשר לנצל את חוכמת ההמונים ולזכות להמון תמיכה וסיוע הדדי כמו שרק קהילה חלוצית שמקימה עיר ביחד יודעת לתת. לחצו על התמונה לפתיחת הקבוצה ולהצטרפות:

קידום החינוך בחריש

רוצים חינוך דמוקרטי? לקדם יוזמה לפתיחת מעון שמתאים לתפיסת העולם שלכם? לחשוב יחד על פעילויות משותפות לילדים ויוזמות חינוכיות מחוץ לשעות הלימוד? קבוצת “פעילים למען חינוך בחריש” היא הקבוצה בשבילכם.

קיימות ואיכות חיים

אם תחום הקיימות ואיכות החיים בוער בכם, גם כאן כבר מגובשת קבוצה של פעילים שמקדמת בפועל יוזמות רבות הנוגעות לתחום הקיימות ועיר ירוקה. הקבוצה נקראת “קיימות – קהילה ואיכות חיים בחריש”.

נדל"ן – דירות להשכרה ולמכירה

מחפשים דירה להשכרה בחריש או מעוניינים להעמיד את הדירה שלכם לרכישה? עקבו אחר הדף "לוח דירות חריש” והצטרפו לקבוצת “דירות בחריש למכירה/קניה והשכרה”.

תעסוקה

נושא התעסוקה מעסיק רבות את מי שעובר לחריש ממקום אחר בארץ ונדרש להחליף גם את מקום עבודתו. בקהילת חריש מוצאים עבודה מבעוד מועד מתוך שלל ההצעות המפורסמות בקבוצת “משרות בחריש והסביבה”.

עסקים בחריש

מעוניינים לפתוח עסק חדש בחריש ומחפשים עם מי להתייעץ בנושא? בעלי עסקים בחריש משתפים מידע אחד עם השני בקבוצת “בונים עסקים בחריש – מידע בין בעלי עסקים בעיר”.

יש לכם כבר עסק ומעוניינים לפרסם אותו לתושבים? הצטרפו לקבוצת “עסקים מקומיים – קהילת חריש”.

מכירות יד שנייה בקהילה

גם למכירת מוצרי יד שנייה יש קבוצה בשם “חריש – יד שנייה”.

שיתוף נסיעות

אם אתם רוצים לקחת איתכם בדרך לעבודה תושב אחר שגם ישתתף איתכם בהוצאות הדלק, קבוצת הטרמפים היא בדיוק המקום בשביל להתחבר – “לוח טרמפים – חריש”.

בנוסף, מומלץ לעקוב אחר עדכוני המועצה בפייסבוק ואחר הדף של ראש המועצה – יצחק קשת. גם לפרוייקטי הבנייה השונים בחריש יש קבוצות דיירים ייעודיות בפייסבוק ובוואטסאפ אבל הן רבות מכדי לפרטן כאן – פשוט להיכנס לפייסבוק ולחפש לפי שם הפרוייקט.

זהו, אם עשיתם Like לכל הדפים והצטרפתם לכל הקבוצות אתם מסודרים ומחוברים וירטואלית לכל מה שקורה בחריש. כשאתם מסתובבים בעיר, רק אל תשכחו להרים מדי פעם את הראש מהטלפון ולהגיד שלום 😉

בתמונה: גינת משחקים ציבורית בהקמה בחריש

לפני כמה ימים נסענו לשבת, אל המקום שבו גרנו לפני המעבר לחריש. יש שם הרבה מרחב ומקום לרוץ ולהסתובב. חוויה שונה מהחוויה שיש לנו כאן, שברגע שאנחנו יוצאים מהבניין, יש כבישים, ומסוכן. וצריך להשגיח.

הקטן שלנו בן שנתיים וחצי, ובמהלך הזמן שהיינו שם, 24 שעות, הוא התרגל מחדש למה שהיה עד לפני כמה חודשים המרחב שלו. יחד עם שאר הילדים שהיו בשכנותינו, הם היו רצים ומטפסים ומשתוללים. הרבה מרחב נטול מכוניות ומלא בדשא ועצים.

ארבעה חודשים זאת תקופה ארוכה בשביל ילד בגיל הזה. לכן כשהגענו לביקור הוא לא זכר איפה גרנו, למרות שהיה נראה באופן ברור שמשהו מאוד מוכר לו גם אם הוא לא בדיוק יודע מה, והיתה לו שבת שלמה להסתגל למרחב השונה מהמרחב שיש לנו כאן בחריש.

בשבת אחרי הצהריים, ישבתי עם הילדים בחוץ. הקטן רץ הלוך ושוב. אלי ושוב עד קצה המגרש וחוזר חלילה. בכל פעם שהוא התקרב אלי חזרה, הוא צעק "אמא, תראי, אני רץ…".

חוויית המרחב הפתוח והחופשי הפכה לזמן קצר שוב להיות החוויה שלו. חוויה מאוד שונה ממה שכאן בחריש, שהוא הרבה בבית וצפוף לו קצת, ובשביל לקבל מרחב צריך ללכת במיוחד לגינה, ובדרך למעון אני עוצרת אותו כל הזמן כדי שלא ירוץ לכביש.

את הגדולים עקרנו מבתי הספר שהם היו בהם, וכפינו עליהם לאמץ שוב את השריר של ההסתגלות, וההתחברות לאנשים חדשים. בית הספר כאן חדש וסובל מכאבי גדילה וקשיי זהות, וזה חלק מהותי מכך שבאנו לפה.

יש ימים שאני רואה בהם כעס וצער על המעשים שאני והאיש שלי בחרנו לעשות, בלי לאפשר להם לבחור. זה מראה לא קל. זאת התמודדות לא פשוטה שהייתי רוצה לדלג מעליה. לא להיות במקום שבו העיניים של הילדים שלי מספרות לי איך זה לחוש כאב וצער, ואולי גם חוסר אונים בגללי.

אם אני חושבת על עצמי בגילאים השונים של ילדי, אני זוכרת כל מיני דברים שלי היו ולהם כרגע אין. הם לא הולכים לבני עקיבא, כי כרגע עוד אין כאן ומה שמצער בכל זה, הוא שילד יהיה בגיל 9, או 11, או 14 רק פעם אחת בחייו. יש דברים שאפשר לתקן ולפצות, ויש גם דברים שלא. על מה שלא עלית בתחנה הנכונה, לא תוכל יותר לעלות.

את כל זה אני כותבת, כי אנחנו מאוד עסוקים ברצון שהילדים שלנו לא ישלמו מחיר על הבחירות שלנו. אני חושבת שזאת סוג של פנטזיה שכל הורה צריך להחזיק כדי להישאר שפוי. אבל האמת היא שהילדים משלמים תמיד את המחיר על ההחלטות של ההורים. זה היה ככה תמיד ותמיד יהיה.

היה לי רגע שבו נשברה הפנטזיה הזאת, ובאופן מפתיע חשתי הקלה גדולה. כי הפסקתי לנסות להשיג מטרה שהיא בלתי מושגת, ואז התפנה מקום לראות איפה המחיר סביר בעיני ואיפה לא, ואם לא אז מה עושים. מקום לראות איך אני מתווכת את המציאות ולא הופכת את עצמי או את ילדי לקרבן שלה, אלא למי שבוחרים לחיות בתוכה עם כל הקשיים שיבואו. מצאתי את עצמי מברכת את הגל במקום להילחם בו.

בשעה טובה נחנך היום בית הספר היסודי ממלכתי הראשון בחריש. עד כה פעל בית הספר במתכונת זמנית במבנה בית הספר הממ”ד ברחוב אורן וכעת זכו התלמידים וצוות המורים למבנה הייעודי לו חיכו

בתחילת שנת הלימודים, עם פתיחת מוסדות החינוך החדשים בעיר, התעכבה פתיחתו של בית הספר היסודי ממלכתי בשל סמיכותו לפרוייקטי בנייה בעיר והיעדר דרכי גישה מסודרות אליו. כעבור חצי שנה, בלחץ ההורים ותוך מאמץ מרוכז של המועצה, התאפשרה פתיחתו והוא יחל לפעול במתכונת מלאה החל מהשבוע הבא.

היום, שישי, נערך טקס מרשים בהשתתפות ההורים, המורים, צוות בית הספר, התלמידים, נציגי המועצה ומשרד החינוך ואורחים נוספים. מנהלת בית הספר הגב’ אורלי גדרון שנשאה דברים במהלך הכנס אמרה בין השאר כי “זכיתי להכיר בחריש קהילה חזקה ומגובשת. באתם לחריש כדי להבטיח עתיד טוב יותר לכם ולילדיכם ואני מאחלת לכולנו שנעמוד בציפייה הזאת. אני מאחלת לבית הספר שיהיה מקום של צמיחה, של למידה משמעותית, אמון ושלום. לילדים אגיד שאני מעריכה מאד את האיפוק והסבלנות שגיליתם – עברתם לעיר חדשה, פגשתם מורים וחברים חדשים ועכשיו אתם עוברים למבנה חדש. מדובר על הרבה מאד מעברים והסתגלות לדברים חדשים וזה בהחלט ראוי להערכה”.

לאה יגור, המפקחת על בית הספר מטעם משרד החינוך, ציינה כי היא “נרגשת להגיע למבנה הקבע הממלכתי הראשון בחריש. משרד החינוך משקיע הרבה מאד בעיר אך ללא הובלת הרשות וההשקעה האדירה מצידה הדברים לא היו מתקדמים ונראים כפי שהם היום. אני מכירה את הנעשה באזורים אחרים בארץ ואני אומרת לכם שזה לא מובן מאליו – רמת ההשקעה במבנה החדש היא בהחלט יוצאת דופן”.

ראש המועצה המקומית חריש, מר יצחק קשת ציין כי “מדובר באחד מבתי הספר המושקעים בארץ. הושקעו כאן כ-18 מיליון ש”ח. בכל כיתה יש מקרנים ומחשבים, הקמנו חדר מדעים חדשני ומאובזר, חדר מחשבים עם עשרות מחשבים, חדר מוסיקה, סדנת אומנות וגם ספרייה גדולה תוקם בקומה העליונה. זוהי אבן דרך משמעותית בהקמת העיר חריש ונדבך חשוב לקראת הגעתם של תושבים חדשים לעיר”.

איציק תייר, מנהל מחלקת החינוך בעיר ציין כי בראייתו החינוך הוא זה שימשוך אנשים נוספים לעיר וכי המועצה תמשיך לשים בסדר עדיפות גבוה את קידום החינוך בחריש.

עוד נשא דברים בטקס, מר יוסי כהן, יו”ר ועד ההורים של בית הספר שציין כי “על אף הבעיות והאתגרים שבמעבר לעיר חדשה, אנו סמוכים ובטוחים שהכל בר פתרון. יש לנו צוות מדהים בבית הספר והמבנה החדש הוא ממלכה שזכינו לקבל ורק מעלה את רף הציפיות מצוות בית הספר. נדאג לעשות הכל למען הילדים ולמען החינוך שלהם”.

בסיום הטקס ניטע העץ הראשון ברחבת הכניסה לבית הספר וכן ניטעו מחדש פקעות שהצילו הילדים בשבוע שעבר מאזורי הבנייה בעיר.

תמונות מבית הספר ומהטקס:

כבר תקופה שלא כתבתי כאן… הרבה עומס של עבודה, ונסיעות, כי עם המעבר הכל הפך להיות רחוק. אבל אולי גם תחושה של אילמות, של קושי לדברר חוויה כל כך מורכבת, שיש לה רבדים שונים בתוך הנפש

עברנו לחריש באיסרו חג סוכות, ומאז אנחנו כאן, מנסים לעכל את המעבר, את התחושות, ואת ההשלכות שלו לחיים שלנו. ועכשיו משהו התפנה לי. גם זמן, אבל אולי גם סוף סוף קצת מרחב בתוכי לחשוב ולהתבונן פנימה. לחשוב ולתאר את החוויות שלי, על מעבר, ועל שינויים ועל חריש.

כל מעבר מביא איתו זרות.

מהי זרות? איך מרגישים כשזרים? אני יכולה רק לכתוב איך זה כשאצלי… ואיך נוצרת שייכות, תחושה שאני חלק ממשהו.

המעבר הראשון שלנו כמשפחה היה לפני שמונה שנים, ועזבנו מקום שהיינו קשורים אליו בעבותות של אהבה. אחרי שכל הארגזים הועמסו על המשאית, נכנסנו אנחנו לאוטו שלנו, זוג עם שלושה ילדים. לאט לאט חצינו את רחובות הישוב, והעיניים נפרדות בדמעות מגן השעשועים, בית הכנסת, הדשא הגדול עם הנוף לוואדי. כשהאוטו עבר ליד גן השעשועים, באותו יום של אחר הצהריים קיצי, ראיתי את הגן המלא בחברינו, ובתוכי הבנתי שאנחנו כבר לא חלק מן המציאות הזו.

למחרת התעוררנו בעיר אחרת. אין שכנה בבית ממול שאפשר לשתות איתה קפה, ולדבר שיחות נפש כשהילדים משחקים לצידנו, אין פינת חמד לברוח אליה כשבבית צפוף וצר. תחושה של ריקנות ושל בדידות.

ומתחיל אז התהליך של השתייכות. לקחת את ביתי ביום הראשון של כיתה א' ולסמוך על הכוחות שלה למצוא את מקומה, ולאט לאט לראות אותה רוכשת חברים, למצוא את המכולת המועדפת עלי ואת הקצב שנראה לי, להתחיל לפטפט עם אימהות ליד הגן, וליצור קשרים שמרגישים בהתחלה מעושים ולא טבעיים. לא להתבייש לדפוק אצל השכנים ממול, ולהתחיל לעשות טיולים רגליים כדי למצוא פינות יפות, אולי גינה קטנה או נוף נוגע, ולהרגיש שהן הופכות להיות הפינות שלי.

בשבילי זרות היא עוורון זמני, כמו להיות בחדר חשוך עד שהאישונים מתרחבים ומתחילים לראות פרטים, או עד שעולה האור והחיים מתמלאים שוב צבע. כל מעבר מביא איתו חוויה כזאת מחדש, להתחיל לקשור את עצמי בחבלים בלתי נראים לאנשים, למקומות, לנוף. וכל מה שכתבתי כאן הוא חוויה שחזרה על עצמה בחיי יותר מפעם אחת, אולי הפעם זו תהיה הפעם האחרונה?

וחריש? חריש עוד מרגישה זרה לעצמה, כך אני מרגישה. האנשים והנוף משתנים כל הזמן, הבניינים עוד עירומים מצמחיה ועוד אין מספיק תחושה של מקום.

אני עוד הולכת כאן בחוסר נוחות, מחכה, מחפשת. לפעמים גם שואלת עת עצמי אם אצליח לחיות כאן, במקום שמביא איתו תחושת זרות כזו. אני מנסה לנשום אל תוך השינוי הזה, וממש כמו הריון ולידה, זה שעברתי את זה פעם אחת לא מקצר את האורך והקשיים של הפעם הזאת.

בתמונה: יער מאכל שמוקם בפארק החורשות בתל אביב. צילום: נמרוד הוכברג.

פוסט אורח מאת: מעוז לואנץ.

שני יערות מאכל יוקמו בחריש, אחד בפארק העירוני והשני במערב העיר סמוך לכביש 6. כעת מוזמנים התושבים לקחת חלק פעיל בקידום נושא החקלאות העירונית הקהילתית

רבות דובר על הדגש שניתן בחריש על בניית הקהילה וקידומה של העיר כעיר מקיימת. התחום המתפתח של חקלאות עירונית הוטמע בתוכניות של העיר כבר מהרגע הראשון ובמסגרתו מתוכננות גינות קהילתיות, גינה לתושב, יערות מאכל וגינות ציבוריות עם עצי פרי ותכנון בר קיימא מתקדם.

מה היא עיר מקיימת?

קיימות היא היכולת שלנו לדאוג לכך שגם הילדים שלנו והדורות שבאים אחרינו יחיו ברווחה והעולם כמו שאנחנו מכירים אותו ימשיך להתקיים עם רמת חיים דומה. עיר מקיימת היא עיר שמתוכננת ומנוהלת על פי עקרונות הקיימות, זה נוגע לכל תחומי החיים ונשען על שלושה תחומים מרכזיים: סביבה – כלכלה – קהילה. קיימות זה לא רק איכות הסביבה אלא גם קהילה והקשרים האנושיים שנוצרים ובעזרתם אנחנו מחזקים אחד את השני ויוצרים עולם בטוח יותר עבורנו ועבור ילדינו. במועצה המקומית חריש, הבינו את החשיבות של הנושא ועומלים על מנת לשלב את הקיימות בתכנון ובפיתוח של היישוב. זה מהלך לא מובן מאליו ומגיע על כך שבחים למקבלי ההחלטות, ראש המועצה, מהנדס המועצה ואנשי משרד השיכון.

משרד השיכון והמועצה המקומית עובדים על מנת ליצור את התשתית המתאימה כך שהתושבים שיצטרפו בקרוב יוכלו ליצור ביחד עיר עם חיי קהילה ותרבות תוססים. ה"גביע הקדוש" בתחום הקהילה והקיימות וסימן השאלה הגדול הוא איך יווצר השילוב בין התושבים ובין התשתית שנבנית. לדוגמה – מתוכננות ומוקמות בעיר מספר גינות קהילתיות אך נשאלת השאלה האם התושבים אכן ירימו את הכפפה ויקיימו פעילות קהילתית ותרבותית סביב הגינות הקהילתיות או שהן יישארו כמות שהן עם צמחיה רב שנתית שמתוכננת ומיושמת על ידי משרד השיכון.

מה זה יער מאכל?

יער מאכל הינו שיטה לתכנון שטחים פתוחים אשר נשענת על עקרונות ודפוסים שקיימים ביערות ובחורשים, מתוך ההבנה כי מערכות אלה הן בנות קיימא. הן קיימות לאורך מאות שנים, הן משגשגות ומספקות מזון. יער מאכל מהווה מערכת חקלאית יצרנית של מזון בריא ומקומי לבני אדם, בשילוב שיקום השירותים האקולוגיים של המערכת האקולוגית הטבעית. יער מאכל בעיר מספק גם צרכים נוספים כמו מקום ליצירת חיבורים והתכנסות עבור הקהילה ומרכז חינוכי שמנחיל ידע חשוב לכל הגילאים.

יערות מאכל קהילתיים בחריש

כיום נמצאים בשלבי תכנון שני יערות מאכל בחריש, אחד בפארק העירוני והשני במערב העיר סמוך לכביש 6. התכנון והביצוע הם באחריות משרד השיכון ובהמשך ההתחזוקה השוטפת תהיה באחריות אגף שפע של המועצה המקומית. צורת הביצוע הזאת אכן מביאה מוצר מוגמר אך התושבים לא לוקחים חלק באף אחד מהשלבים ולכן נשארים בעמדה של צרכנים לא מעורבים שמקבלים שירותים מהמועצה (או ממשרד השיכון). המצב עלול להיות כזה שהקהילה לא תתגבש ולא יהיה ביער המאכל "לב" שנוצר כתוצאה מהאכפתיות ותשומת הלב שניתנות מתושבי המקום וכך לא תנוצל האפשרות ליצור ולחזק את הקהילה, לקדם וליישם ערכי קיימות.

המפתח להצלחה – מעורבות של הקהילה

מניסיון שהצטבר בערים אחרות שבהם הוקמו ומוקמים בימים אלה יערות מאכל כמו תל אביב, ירושלים ובנימינה השלב הראשון הוא לאגד קבוצת פעילים שרוצים לקדם את הנושא. בערים אלה לא היה את משרד השיכון שיתכנן ויבצע ולכן שילוב התושבים היה הכרחי ואכן יצר קבוצה של תושבים אכפתיים שמקדמת את הנושא. היתרונות בשיתוף ועירוב של הציבור הם בין השאר:

• חיבור בין תושבים שרוצים לקדם נושאים של קיימות.
• יצירה וחיזוק של קבוצת פעילים שיוצרת סינרגיה מתוך שיתוף הפעולה ביניהם.
• לקיחת אחריות של התושבים על המרחב הציבורי.
• מעבר ממצב של צרכני שירותים למצב של ציבור מעורב ואיכפתי שרוצה בטובת כלל העיר.
• אפשרות לערב קבוצות מגילאים ומגזרים שונים.

בגלל המצב המיוחד בחריש שבו הקמת שטחי הציבור היא באחריות משרד השיכון יש לתכנן ולתפור תוכנית שתתאים לכך ותצליח לערב ולשתף תושבים בלי להאט או לפגוע בלוחות הזמנים שמוכתבים על ידי משרד השיכון. הדרך לכך הינה ביצוע של קורס ביערות מאכל שמעביר ידע מקצועי בתחום יערות מאכל וייצר את הפלטפורמה לחיבור בין התושבים.

איך מקדמים את הנושא בחריש?

תושבי חריש מוזמנים להצטרף ולקחת חלק בקורס מבוא ליערות מאכל קהילתיים שמתחיל ביום ראשון 5 בפברואר. הקורס בן 10 מפגשים, 8 מפגשים בימי ראשון בערב ושני סיורים בימי שישי בבוקר. בעזרת תמיכה שהתקבלה מקרן שלי הקורס יהיה מסובסד ויאפשר לכל תושב שירצה לבוא ולהשתתף. ביצוע הקורס הוא שלב ראשון והתנעה של הנושא, כשהמטרה המרכזית שלו היא ליצור קבוצה של פעילים שמעוניינים לפעול יחד על מנת להגשים בצורה הטובה ביותר את יערות המאכל וגם לקדם בהמשך את נושא החקלאות העירונית הקהילתית.

להרשמה לקורס יש ליצור קשר עם מעוז – 052-5014425. קישור לאירוע בפייסבוק.

לא משנה מאיזה כיוון מגיעים לחריש, הדרך תעבור באזורים כפריים וירוקים והתחושה, עם קצת דמיון, היא שתיכף נגיע ליקב, צימר או לתחילת מסלול רגלי באיזה נחל. כשכבר ממש מתקרבים מתקבלים שני רמזים עבים לכך שצפוי לנו משהו קצת שונה. הרמז הראשון הוא המשאיות – החל מצומת חריש אפשר לסמוך בדרך כלל על ליווי צמוד של משאית אחת לפחות בדרך למעלה, אל הגבעה. חריש היא היום ככל הנראה אתר הבנייה למגורים הגדול בישראל וכמות הכלים והרכבים הכבדים שמסתובבת כאן לא משאירה הרבה מקום לספק שאנחנו בכיוון הנכון. הרמז השני מגיע בערך אחרי דקת נסיעה במעלה הגבעה, כשמגיעים לגשר ומתחתיו “נהר”. אולי הנהר הכי גועש במדינה – נהר כביש 6. חמש דקות נסיעה מחריש וניתן לשוט עליו צפונה עד יקנעם או דרומה לגוש דן ואפילו עד בית קמה.

את המשך הדרך עד הכיכר הראשונה מעטרים שלטים גדולים על עמודים שמכוונים חצים כמעט לכל כיוון אפשרי כדי למשוך אותך להתרשם מפרוייקטי המגורים השונים שפזורים ברחבי העיר.

מגיעים לכיכר הראשונה ופונים ימינה. באופן קצת מפתיע הכניסה לעיר מתחילה בירידה, ומימין מספרים שלטים נוספים על “מתחם הקניות הגדול של חריש” שעומד לקום בדיוק כאן.

הצצה מעבר לגדר מלמדת שהעבודות להקמת מרכז הקניות כבר החלו. השטח יושר ובוצע קידוח כלונסאות.

האיכלוס של חריש החל לפני מספר חודשים ונכון להיום עדיין אין בה מרכזי מסחר וחנויות, פרט למכולת אחת קטנה. את הבעיה הזאת תפתור שדרת “דרך ארץ” שלמעשה אנחנו כרגע נמצאים בתחילתה. מייד אחרי הכיכר הקרובה, מתעקלים עם הכביש שמאלה והנה, בדיוק כאן יפעם ליבה השוקק של העיר, שמתוכנן בצורה של שדרה רחבה מאד.

לאורך השדרה נבנים פרוייקטים המשלבים קומת מסחר במפלס הרחוב ומעליה מגדלי מגורים רבים, עם מרפסות. חריש ממוקמת על גבעות ובמרחק סביר מקו החוף כך שמזג האוויר כאן נפלא, גם בקיץ. ממש ניתן לדמיין מכאן, את השדרה שוקקת חיים בשעות ערב קיצי בעוד שנה-שנתיים, עם חנויות פתוחות ומדרכות רחבות ושבילי אופניים ואת המרפסות מלמעלה מלאות אנשים.

בהמשך השדרה אנחנו פונים שמאלה וצפונה, ברחוב ספיר, ונכנסים לשכונת “אבני חן” שיושבת על הגבעה הצפונית של העיר. משמאלנו שטח נוסף שעתיד לקום עליו קניון, גם הוא של קבוצת חנן מור שלמעשה מקימה את שלושת הקניונים המתוכננים בעיר, לאורך השדרה המרכזית.

במעלה הרחוב – עשרות בניינים במצב שלד, השייכים לעמותת “נאות חריש”. בניגוד לרעשי הבנייה שבוקעים מסביב משאר הפרוייקטים, בפרוייקט הזה כרגע דממה, אין כאן פועלים עקב הקריסה של הקבלן – אורתם מליבו. העמותה ממתינה להכרעה בנוגע לזהות הקבלן שימשיך את הבנייה והתקווה היא שזה יקרה במהרה והבנייה תמשך.

ממשיכים לטפס במעלה רחוב ספיר ומגיעים לכיכר שממנה ואילך ניתן כבר לזהות סימני חיים.

לפנינו פרוייקט של חברת מגידו, שהוא הפרוייקט הראשון שקיבל טופס 4, בחודש אפריל השנה, וכבר אוכלס ברובו. בצמוד למתחם הפרוייקט נחנך לא מזמן גן ציבורי חדש, אחד מיני רבים שמתוכננים ברחבי העיר. השמועות אומרות שבשעות הערב מקיימות כאן קבוצות תושבים אימוני כושר ו-TRX.

ממול למתחם של מגידו עומד בנוי בית כנסת חדש שעתיד לשרת את תושבי השכונה. מבחוץ הוא נראה מוכן, שלטים קטנים שתלויים על הדלת אומרים שהפתיחה עוד מעט…

במבט אל מרפסות הדירות ניתן לזהות לא מעט שלטי “להשכרה”. מחירי השכירות בשלב זה נמוכים ומלאי הדירות הפנויות בעיר עדיין יחסית גדול.

פרוייקט נוסף שכבר אוכלס הוא הפרוייקט הראשון של חברת י.ח. דמרי, הבונה בחריש עוד שני פרוייקטים נוספים. במרכז המתחם של דמרי נבנה גן ציבורי נוסף שצפוי להיפתח בקרוב והוא רחב ידיים ומרשים.

מבט אל האדמה באזור הצמחייה חושף את העובדה שבחריש נעשתה חשיבה מקיפה על גינון עירוני ירוק ומקיים. במקום לגרף את האדמה ולחשוף אותה לשמש, פיזרו כאן גזרי עצים כחיפוי אורגני לקרקע שמשפר את לחות ורטיבות האדמה, חוסך במים ומפחית נביטת צמחי בר.

ממשיכים הלאה על רחוב טורקיז ומגיעים לשלד בבנייה של מרכז מסחרי קטן, שהוא הראשון שמוקם מתוך מספר לא קטן של מרכזים מסחריים שכונתיים שמתוכננים ברחבי חריש. מדובר לרוב על מרכז מסחרי הכולל מספר חנויות, במטרה לתת מענה לצרכים המיידיים של תושבי השכונה, במרחק הליכה מהבית. בעלי החנויות כאן צפויים לשרת הרבה לקוחות בטרנינג…

דיירי הפרוייקט של דמרי שרוצים לחצות את השדרה המרכזית שנמצאת בבנייה, חייבים להכניס קצת חול לנעליים כדי לעבור מכאן לשכונה הדרומית של חריש, שהיא עבורנו התחנה הבאה. לפני שנמשיך, מבט אל האזור שמולנו, על השדרה המרכזית, שצפוי להיות מאד מרכזי וניתן להבחין בשלטים התלויים כבר לאורך השדרה ומבשרים על פתיחתם הצפוייה של סניפי קופות החולים השונות, בדיוק כאן.

חזרנו לרכב ונוסעים חזרה למרכז השדרה כדי לחצות דרומה לאורך רחוב תמר, לעבר הגבעה הדרומית של העיר, שכונת “החורש”. השלטים משני הצדדים של הרחוב לא מותירים מקום לספק – הגענו לממלכת “דונה”. חברת דונה היא אחת היזמיות הבולטות בחריש, עם למעלה מ-1,500 יח”ד שצפויות להיבנות בעיר על ידה. הפרוייקט הראשון שלפנינו ממוקם על חלקה הגבוה של הגבעה הדרומית וכולל למעלה מ-600 יחידות דיור. רוכשי הדירות של דונה ידועים בעיר גם כאחת מקבוצות התושבים היותר חזקות ומגובשות.

בכיכר הבאה נפגשים עם רחוב “גפן” – שם יחסית צנוע לאחד הרחובות הארוכים בחריש, שני באורכו רק לשדרה המרכזית. רחוב הגפן חוצה את חריש מצפון לדרום, על אף היותו רחוב צר יחסית ומתפתל.

במבט שמאלה מהכיכר ניתן לזהות את מתחם מרכז השירות לתושב, המועצה המקומית והוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה. אזור זה הוא “החמ”ל של חריש”, כאן מתכננים ומנהלים את הקמתה של העיר ואת קליטת התושבים.

מבנה המועצה עובר שיפוץ והרחבה והוא עתיד לשמש את עובדי המועצה בשנים הקרובות, עד להקמתו המתוכננת של בניין עירייה חדש בשכונת המע”ר. בינתיים המשרדים השונים ממוקמים במספר מתחמים יחסית קטנים ואם יושבים כאן קצת בחוץ על אחד הספסלים, ניתן לראות את עובדי המועצה מתרוצצים הלוך-חזור בין פגישות וישיבות. המשימה של עובדי המועצה בראשות יצחק קשת היא לנהל בחריש את הקמתה של עיר שלמה מאפס ואין שאלה עד כמה המשימה הזאת היא גם מורכבת וקשה וגם חשובה.

המסירות של העובדים מחלחלת מלמעלה למטה, כולם רתומים למשימה של הקמת עיר חדשה. המראה של עובד הניקיון שלא מוותר על ניקיון הכביש מול כמות אינסופית של חול ואבק בהחלט נחקקה בזכרון.

קיבלנו הצצה חלקית ביותר אך מעניינת מאד למה שקורה עכשיו בחריש וזוהי רק ההתחלה. לפי מפת העיר המלאה הבנייה כאן צפוייה להימשך עוד תקופה ארוכה והרבה דברים טובים עוד צפויים לצמוח על האדמה הזאת. שווה להמשיך לעקוב…

"היום בערב, כשנכנסתי עם האוטו לחריש, ראיתי איך האור מתפשט בחלונות, לאט לאט מאיר את העיר…"

אחרי צהריים בבית, הילדים משועממים ועצובים. כבר ביום הראשון הם שאלו אם יש ספריה בחריש, והתברר שעדיין לא… קשה להם להאמין שניתן לגור במקום שאין בו ספריה. ואז נקודה של אור, אנחנו נוסעים לספריה של מועצה איזורית מנשה, ועושים מנוי. הילדים לוקחים ספרים כאילו תיכף מתחיל המבול ואנחנו צריכים להיכנס לתיבה.

בית הספר לא רחוק בקו אווירי, אבל צריך לעשות סיבוב גדול, כי הכל חסום. כך עושה כל בוקר ביתנו הגדולה שצריכה לעלות על ההסעה שלה לבית ספר. ואחותה הקטנה רוצה ליסוע לשם באופניים, אבל מסוכן ככה, עם כל אתרי הבניה בדרך.

בתנועת הנוער בני עקיבא, זה חודש אירגון עכשיו, חודש של פעילות מאוד אינטנסיבית בסניף, אך כאן אין סניף, והילדים מפספסים את החודש הזה השנה, אולי בשנה הבאה כבר יהיה סניף… אבל השנים הללו לא חוזרות, ורק פעם בחיים אפשר להיות בשבט מעפילים, או ניצנים.

בבית הקודם שלנו, שהיה בכפר נוער, הקטנצ'יק כבר ידע לפתוח דלת ולצאת, וכאן יש כבישים, וזאת המציאות היותר נורמלית, אבל צריך להתרגל לחיים שיש בהם פחות מרחב.

לגור בחריש היום מרגיש קצת כמו לגור בעיר שהיא גם קצת חור, אין עדיין שירותים מפותחים, צריך לצאת בשביל הכל, קופת חולים, עבודה, קניות. וגם בשביל איוורור ובילוי.

באנו לכאן, כי אחרי שהחלטנו לקנות את הדירה רק כדי לקנות, לאט לאט התחלנו להתלהב מהרעיון של להיות חלק מבנייתה של עיר חדשה, הסתכלנו מהחלון בסלון שלנו, והרגשנו שאנחנו רוצים שזה יהיה הנוף שלנו כל בוקר, ואנחנו עדיין רוצים.

זה תהליך מאתגר, ולא תמיד קל לראות את הילדים שלנו משלמים מחירים עבור הבחירות שלנו. רוב האנשים שפגשנו עד עכשיו הם זוגות צעירים יחסית, עם ילדים קטנים, אך הגדולה שלנו היא בת 13. בשבת הלכנו לבית כנסת, והתפללתי שאולי תהיה שם מישהי פלוס מינוס בגיל שלה, אך היא עמדה איתי, מקשיבה לשיחות המבוגרים שלי, לא מוצאת אף אחת שתתאים לשיחה של בנות 13.

וגם אנחנו, המבוגרים, זקוקים לשכן טוב שאפשר לשתות איתו קפה, או בירה, לצחוק או לבכות על מה שהיה השבוע. וזה קורה, אבל לאט לאט. בשבת כבר מצאנו את עצמנו מפטפטים עם שכנים, צועדים יחד בדרך מהגן בסוף היום.

באחרי צהריים אחד, ביתי צועקת משהו מהמרפסת לחברה שבדיוק יצאה מהבית שלנו, והבן חוזר עם חולצה מלוכלכת ממשחק כדורגל.

כמעט חודש עבר, והחיים כעת הם בליל של תחושות עקירה וזרות, עם תחושות של שמחה על המעבר, על האפשרות להיות חלק מכל זה. אדם הוא יצור מורכב, ולוקח זמן עד שהוא מכה שורש במקום חדש. ציפייה של חודשים ארוכים לא הופכת את המציאות לפשוטה יותר כאשר היא מתממשת, אך היא יכולה להחזיר אותי אל הנקודה הפנימית מתוכה החלטתי לבוא, מתוכה החלטתי להשתקע כאן, להיות חלק מהאתגר הזה. אני זוכרת איך נסעתי כאן לפני כמה חודשים, ונדהמתי למראה עיר שכולה בניינים על בניינים שנבנים, כולם ריקים. אבל היום בערב, כשנכנסתי עם האוטו לחריש, ראיתי איך האור מתפשט בחלונות, לאט לאט מאיר את העיר.

"בתוך המסע המשפחתי שלנו, זאת הולכת להיות תקופה מאתגרת, להתחיל את המגורים שלנו בעיר חדשה, לעבור עם הילדים את ההסתגלות והשינוי, להבין את המשמעות של השינוי בשבילנו"

בצילום: הנוף הנשקף ממרפסת הדירה

את חג סוכות בילינו השנה באריזה. פה ושם קפצנו לסוכה, אך שעות רבות בילינו במילוי ארגזים, והפלייליסט שלנו היה קול החריקה והקריעה של המסקינג טייפ.

סוכות הוא חג שבו יוצאים מדירת הקבע אל דירת עראי, אך בשבילנו השנה הסיפור הוא יותר מורכב. הדירה שאנחנו עוזבים היתה בשבילנו דירת עראי במקום שהיינו בו שנה אחת, ולא ממש הרגשנו בבית. שנה שלמה פינטזנו על דירת הקבע שלנו בחריש, על הרגע שהבניה תסתיים וניכנס אליה, על התחושה שאנחנו בבית שלנו סוף סוף אחרי שנים של נדודים. אבל התכנית השתבשה, הדירה לא היתה מוכנה בזמן ואנחנו חייבים לעזוב את הדירה הנוכחית, ומה שניסינו כל כך להימנע ממנו, קורה עכשיו: אנחנו נכנסים אל עוד דירה זמנית, אך החלטנו שהגיע הזמן להגיע לחריש. שכרנו דירה לשלושה חודשים, בתקווה שעד אז נוכל סוף סוף להגיע לבית שלנו.

בפועל, את הארגזים שארזנו, חילקנו לשני חדרים. באחד כל מה שחיוני לנו לחודשיים שלושה הקרובים, ובשני מה שהולך לאיחסון עד שניכנס הביתה.

באחד הימים, תוך כדי עבודה, נכנסתי אל אחד החדרים. אני מסתכלת על ערימת הארגזים ההולכת ומתגבהת, ותוקפת אותי תחושת דז'ה וו. תחושה שכבר היינו בסיטואציה כזאת. ואכן היינו. לפני כמעט שש שנים, גרנו בכפר הנוער ימין אורד שעל הכרמל. בחנוכה, פרצה השריפה הגדולה, ואנו פונינו מהבית. כשחזרנו אליו, חלקו היה שרוף. חלק מהציוד שלנו נשרף או נרטב, ונותרנו חסרי קורת גג, כיוון שהוחלט להרוס את כל המבנה שבו היה גם הבית שלנו. במשך חודשיים וחצי גרנו במלון בניר עציון, בשני חדרים שדלת מחברת ביניהם, באחד שלושת הילדים שהיו לנו, בשני אנחנו.

את מה שכן שרד מהבית שלנו, ארזנו במהירות והכנסנו אל תוך מכולה עד שנמצא לנו פתרון מגורים. זאת היתה תקופה לא קלה, חיינו על ארגזים כמה חודשים. היו דברים שנזקקנו להם, אך לא יכולנו להוציא, החיים היו עם מינימום הציוד הנדרש. בגדים, ספרי לימוד, קצת צעצועים שקנינו, וזהו. בתוך כל זה החיים נמשכו, עם האתגרים שהם מזמנים. הייתי בסוף הריון (ונולדה לנו כרמל שמחה כמה ימים אחרי שחזרנו לכפר), ביתנו בת השלוש עברה ניתוח ואישפוז, ולמרות הכל ניסינו לשמור על שגרה וסדר. התחושה היתה שאנחנו מותחים את היכולות האישיות, ההוריות, הזוגיות, כמעט עד הקצה.

הרבה זמן עבר מאז, והנסיבות שונות לגמרי. אנחנו חלק מבניינה של עיר חדשה, והקצב לא תמיד מתאים לתכניות שלנו. ובכל זאת באופן מוזר, שוב אנחנו נכנסים אל תקופה שיש בה פיצול בין ההווה, שבו חיים מתוך צמצום ותחושת זמניות ובין העתיד הקרוב שיחזיר אותנו אל החיים הנורמלים ברווחה, בבית שבו כל רכושנו.

התחושה ששוב, משהו בסיפור שלנו חוזר אלינו, מעוררת בתוכי הרבה שאלות, על המסע שלנו בעולם הזה, ומה אנחנו לומדים כאן. כל זה אומר משהו, או רק מקרה? אני לא יודעת. בתוך המסע המשפחתי שלנו, זאת הולכת להיות תקופה מאתגרת, להתחיל את המגורים שלנו בעיר חדשה, לעבור עם הילדים את ההסתגלות והשינוי, להבין את המשמעות של השינוי בשבילנו, והכל מתוך החוויה שאנחנו כאן, ובכל זאת עוד לא. נושמים נשימה עמוקה ומתחילים את המסע שלנו כאן, בהווה.

סיפור ידוע מספר על האתר airbnb שעשה את הקפיצה הגדולה שלו לאחר שהיזמים החלו לשלוח צלמים מקצועיים לצלם את דירות האירוח שפורסמו באתר. כשאיכות התמונות השתפרה הצליח האתר להגדיל משמעותית את מספר התיירים שהזמינו דרכו חדרים והחל לבנות את עצמו כמתחרה אמיתי לבתי המלון. גם מתווכי הדירות בארץ ובעולם כבר הבינו שבמקרים רבים משתלם לשלוח לדירה צלם מקצועי בתשלום על מנת להגדיל את הסיכוי לבצע עסקה.

אבל נניח שאתם לא יזמי היי-טק ולא מתווכי דירות עתירי ניסיון. יש לכם דירה בחריש שברצונכם להשכיר ולוח דירות שבו אפשר לפרסם את המודעה שלכם. בידיכם גם מכשיר טלפון נייד עם מצלמה באיכות לא רעה והגעתם לדירה כדי לצלם תמונות שיהממו כל שוכר פוטנציאלי – כל שנותר הוא לדעת איך עושים את זה נכון. אז בדיוק לשם כך, ריכזנו עבורכם 5 טיפים חשובים שישדרגו את תמונות הדירה שלכם ויעזרו לכם למצוא את השוכרים המיוחלים. את הטיפים ליווינו בהמחשות מתמונות אמיתיות שהועלו ללוח דירות חריש. 

טיפ 1 – צלמו בשעות היום והכניסו הרבה אור לדירה

צילומים בתנאי תאורה חשוכה דורשים מקצועיות מיוחדת. אור לעומת זאת, עוזר לצילום להיראות הרבה יותר מקצועי ולדירה להיראות טוב יותר. צלמו בשעות היום, פתחו את התריסים והוילונות ותנו להרבה אור להיכנס לחדרים שאותם אתם מצלמים. יש לזכור לא לכוון את המצלמה ישירות לעבר החלון, אחרת האזורים שסביב החלון עשויים לצאת חשוכים. אין לכם ברירה אלא לצלם בשעות הלילה? הדליקו את כל האורות בדירה והימנעו משימוש בפלאש.

טיפ 2 – סדרו ונקו את הדירה או לפחות את האזורים המצולמים

אל תבנו על הדמיון של השוכר הפוטנציאלי… דירה מבולגנת לא תיראה אטרקטיבית אפילו אם כל החפצים לא עתידים להישאר בה. הדירה חדשה ועדיין לא מרוהטת? אז נחסך לכם הצורך לסדר, אבל אל תשכחו לנקות. נקו גם את הלכלוכים הקטנים והשאריות שהשאירו הקבלנים כמו בקבוק שתיה או קופסת קרטון, הבריקו את השיש ונקו את החלונות, זה בהחלט עשוי להשפיע לטובה על איכות התמונה.

טיפ 3 – נסו לצלם מזוויות לא שגרתיות

נסו לכוון את המצלמה לעבר אחת מפינות החדר וליצור קומפוזיצייה מעניינת של הקירות כך שיווצרו יותר משולשים ופחות מרובעים בעין המתבונן. צילום ישיר לכיוון של קיר אנכי עשוי להיות משעמם ולגרום לדירה להיראות קטנה יותר. צילום שכולל פינה או אלכסון גם יותר מעניין וגם מאפשר למתבונן לקבל פרספקטיבה טובה יותר ותחושת עומק. אם אתם לא בטוחים כיצד לייצר זווית מעניינת, פשוט נסו! התכופפו, עמדו על כסא, הצמדו לקיר, או בקיצור נסו לגוון קצת את נקודות הצילום ולא לצלם רק במצב עמידה מפתח כל חדר.

טיפ 4 – הדגישו אלמנטים ייחודיים

אם יש בדירה משהו שונה, מיוחד, שדרוג ששווה להבליט או תוספת שלא תמיד קיימת בדירות אחרות, חשוב לתת להם ביטוי בתמונות. במיוחד בחריש שבה בפרוייקטים השונים יש הרבה דירות שהן “סטנדרט”, כל אלמנט ייחודי יוסיף ניקוד לדירה שלכם בעיני השוכר הפוטנציאלי.

טיפ 5 – לא לשכוח לצלם גם בחוץ

צילום חיצוני של הבניין ושל הרחוב, של גנים ציבוריים בסביבה או אפילו של הנוף הנשקף מן המרפסת, יעזרו מאד לשוכר הפוטנציאלי להכיר את האזור בו ממוקמת הדירה. ההחלטה היכן לגור אינה מושפעת רק ממצבה הפנימי של הדירה אלא גם מהסביבה המיידית בה היא ממוקמת, מהקירבה למוסדות ציבור, מרכזי קניות וגנים ציבוריים ולכן חשוב להדגיש זאת ככל הניתן גם בתמונות. לצילום בחוץ השעות המומלצות הן שעות הבוקר המוקדמות או כשעה לפני השקיעה.

ולבסוף, כמה תמונות כדאי לפרסם? ההמלצה שלנו היא להעלות למודעה לפחות 7-10 תמונות, אך מבלי לחזור יותר מדי על אותם דברים. זה בסדר לצלם את הסלון משתי זוויות אם זה עוזר למתבונן לקבל תחושה טובה יותר, אך נסו ככל הניתן שכל תמונה תספר משהו חדש לגבי הדירה שלכם.