‘תור הזהב’ של הגיל השלישי בחריש

רוב אוכלוסיית חריש מורכבת ממשפחות צעירות, אולם אט אט מתרחב בחריש פלח האוכלוסיה המבוגר יותר. בני הגיל השלישי בונים לעצמם התחלה חדשה בעיר המתפתחת ועל הדרך גם יוצרים קהילה משגשגת

חריש אולי מוכרת בתקשורת כעיר המשפחות הצעירות, אולם אט אט, צומחת לה בחריש גם קהילה נרחבת של בני הגיל השלישי.

הניצנים הראשונים היו דור ההורים שעברו לעיר בעקבות ילדיהם, אולם בשנתיים האחרונות, יותר ויותר זוגות או בודדים, בוחרים בחריש ותוקעים בה יתד לפרק חיים חדש ומרגש.

משמאל: תמר נרקיס-גל עם טניה, חברה מחריש
משמאל: תמר נרקיס-גל עם טניה, חברה מחריש

תמר נרקיס- גל (71) היא דוגמה טובה לדור החדש של בני הדור השלישי בחריש. היא עברה לחריש לבדה בינואר 2019 ומאז היא תורמת להקמה וגיבוש קהילה של בני גיל זה.

“התחברתי לקהילה של ‘ירוק בעיר’ –  התארגנות קהילתית בבניין משותף בחריש כמודל לקיימות עירונית”, מספרת נרקיס-גל תושבת לשעבר ב’שריגים’, חבל עדולם.  “הקהילה היתה אמורה לעבור להתגורר בחריש בשנה שעברה, ואני החלטתי להקדים את הגעתי ועברתי לחריש, חודשיים לפני המועד המתוכנן. בינתיים חלו עיכובים משמעותיים ולצערי, בני הקהילה טרם עברו לעיר”. נרקיס גל שמצאה עצמה לבד בעיר חדשה, לא אמרה נואש: “החלטתי להקים לי קהילה חדשה”. היא משתפת בחיוך.

עם הקהילה, עבור הקהילה

נרקיס-גל שעברה לחריש עם כלבה קטנה בלבד הפכה למתנדבת בפרויקט ‘תור הזהב’ של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. מטרת הפרויקט היא לחזק את החוסן האזרחי והחברתי, של הקהילות המקומיות, בדגש על אוכלוסיית הגיל השלישי. את זאת הם עושים בעזרת הנגשה של פעילויות תרבות, מורשת ואירועי פנאי לגילאי חמישים פלוס ואילך.

“אני עובדת בשיתוף פעולה עם מחלקת הפנאי של העירייה ויחד אנו מתכננים פעילויות מיוחדות לבני גילנו”, מבארת נרקיס-גל. עוד היא מספרת כי את ההרשמה לאירועים היא מבצעת בעצמה: “אני מתיישבת בבית הקפה המקומי,  קובעת לי שם פגישות ורושמת את אנשי הקהילה לכל האירועים שאנו מארגנים”, היא משתפת.

“הכרתי מקומות חדשים אבל קרובים לבית”

לפני שבועיים ארגנה נרקיס-גל בשיתוף מועדון האזרחים הוותיקים הפועל בחריש כבר שנה, סיור ייחודי להכרת חריש וסביבתה. כ-50 משתתפים נרשמו לסיור, “האוטובוס היה כמעט מלא”, היא מעידה בגאווה.

הגיל השלישי סיור תמר נרקיס גל
האוטובוס היה כמעט מלא. צילום: דוברות עיריית חריש

הסיור כלל מספר תחנות, ביקור בחטיבת הביניים, אתגרי העתיד, ביקור במרכז המבקרים של שכונת בצוותא וביקור במוזיאון למורשת הערבית בכפר השכן, אום אל קוטוף.

אלדד בארי, ממשתתפי הסיור מעיד: “הכרתי מקומות חדשים אבל קרובים לבית. התרשמתי במיוחד מהביקור בבית הספר המיוחד במינו, בו מתייחסים לתלמידים בצורה מאד בוגרת ומאצילים להם אחריות על פעילויות רבות בבית הספר”.

קואופרטיב אתגרי העתיד
מתכננים שיתוף פעולה בין מתנדבי הגיל השלישי לאתגרי העתיד. צילום: אורן קלר

נרקיס גל מסבירה שהביקור בחטיבת אתגרי העתיד נועד לקדם שיתופי פעולה עתידיים במסגרתם יתנדבו בני החמישים והשישים פלוס בבית הספר.

משתתף אחר כתב לנרקיס שהוא אהב במיוחד את הביקור באום אל קוטוף, הכפר ממנו השקיפו משתתפי הטיול על חריש הנבנית, וביקרו במוזיאון לתרבות הערבית, הכולל תצוגה של פריטים מהמורשת הערבית המקומית. כלי עבודה בבית ובשדה, מסמכים ולבוש.

מוזיאון אום אל קוטוף
במוזיאון אום אל קוטוף

“זכינו לשמוע על חריש דברים שלא ידענו, זכינו להכיר בה מקומות שאף פעם לא ראינו. פגשנו באום אל קוטוף את מנהל המוזיאון, עבד אל-רחים כבהא ,הידוע בכינויו, אבו חאלד, שהוא שכן מצחיק, מעניין ווירטואוז בשפה העברית וצפינו מלמעלה על חריש ועל האזור. כרגיל, נהנינו מהחברה הנעימה והשמחה של כולנו. חזרנו הביתה יותר מתמצאים בסביבה בה אנחנו חיים ומכירים טוב יותר האחד את השני”, סיכם אחד מהמשתתפים בסיור.

השייכות לחריש מתעצמת

אין ספק שהסיור, כמו גם שאר הפעילויות, ההצגות והמופעים מייצר עבור בני ה-50 פלוס וה-60 פלוס, מסגרת חברתית ליצירת קשרים חברתיים חדשים בעיר החדשה.

מבט מאום אל קוטוף לחריש. צילום: שלמה אל השחר
מבט מאום אל קוטוף לחריש. צילום תמונה ראשית ותמונה נוכחית: שלמה אל השחר

“נהניתי מאד להכיר חברים חדשים, נראה לי שבטיול הבא נצטרך אוטובוס קומותיים”, מעיד בחיוך בארי ואילו נרקיס-גל מוסיפה: “אנו מזמינים תושבים נוספים ליצור קשר ולהיות חלק מאוכלוסיית האזרחים הוותיקים בעיר חריש. עברתי לכאן לבד, אבל יש לי כבר קהילה שאני שייכת אליה. אנו נפגשים ומבלים יחד בסרטים, ארוחות משותפות ומופעים, ותחושת השייכות לחריש רק מתעצמת”.

ביום רביעי הקרוב יתקיים אירוע נוסף “מעשה במשחק” המעודד פעילות יצירתית משותפת לסבים וסבתות עם נכדיהם. כולם מוזמנים.


סביוני חריש - אפריקה ישראל

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

קליגרף, קריקטוריסט וחרישניק

אלחנן בן אורי מתמרן בין קריקטורות בועטות, פרות קדושות ורגישות אנושית בלוליינות ראויה להערצה. למרות השיח הפעיל ברשתות החברתיות בחריש הוא טרם מצא סיבה להקדיש לעיר המתהווה איור: “אין פה משהו קיצוני שראוי לקריקטורה”

תושבי העיר שפוקדים את בתי הכנסת בשבתות וודאי נתקלו בקריקטורות הפוליטיות של המאייר אלחנן בן אורי, המתפרסמות בעיתון “שביעי”, המחולק מדי שבוע בבתי הכנסת. בן אורי (32) הוא קליגרף, קריקטוריסט ומאייר לספרים ומגזינים, המתגורר בחצי השנה האחרונה בחריש יחד עם אשתו איילת, סטייליסטית ומעצבת תכשיטים, ושלושת ילדיהם.

לחריש הם הגיעו, כמו רבים אחרים, באמצעות חברים טובים שעברו להתגורר בעיר. “באנו לראות את העיר ואהבנו את מה שראינו, אז הצטרפנו”, הוא משתף בחיוך.

אלחנן בן אורי ואשתו
אלחנן ואיילת בן אורי

אל עולם הקריקטורה והאיור הגיע בן אורי מהעולם התורני: “למדתי כתיבת סת”ם בישיבה (גופן אלפבית המשמש לכתיבת תשמישי קדושה י.ל) והתחלתי לאייר כתובּות, קלף, ציורי קיר ומשם המשכתי לקומיקס. איירתי קומיקס לנוער במגזין הנוער של השבועון “עולם קטן”, ואיירתי כתבות במגזין לנשים “הלל”, שהתמזג לפני מספר שנים עם המגזין “פנימה”. בנוסף, פרסמתי את האיורים שלי ברשתות חברתיות ולאט לאט זה תפס”.

אלחנן
שואב השראה מהרשתות החברתיות

על פרות קדושות: “אני משתדל שלא לפגוע”

ההשפעות הניכרות באיורים ובקריקטורות של בן אורי הן רחבות ואקלקטיות. “גדלתי על ספרי קומיקס של אסטריקס, טינטין ולאקי לוק, וזה גיבש לי את הסגנון”, מציין בן אורי ומוסיף בנשימה אחת: “אבל במקביל גם גדלתי על אמנים ישראלים רבים, שי צ’רקה, שהוא קריקטוריסט דתי, מישל קישקה, יוסי אבולעפיה ואחרים. כיום ההשראות שלי הן מכל העולם. ההתפתחות של הסגנון שלי התרחשה באופן טבעי במהלך תהליך הלמידה העצמאי שלי ובעזרת אינספור חקירות ברשתות החברתיות”.

אהבה רבה אותיות סתם
אותיות סת”ם.

בן אורי גם מוצא את הקשר בין העולם התורני ממנו התחיל את דרכו המקצועית לעיסוקו המרכזי כיום: “בעיניי יש חיבור בין ציור קריקטורות לכתיבת סת”ם, ולכתיבה תמה (קליגרפיה). כמו בכתיבה, גם איור מצריך המון דיוק. כתיבה היא לפעמים כמו מדיטציה. כקליגרף, אני אוהב לצייר כל אות ואות, למרות שזה יכול להיות מאות אותיות ברצף. האיור מאפשר לי לצאת מכתיבת סת”ם לאזור של כתיבה תמה, שהוא יותר אמנותי וחופשי”.

ישנם נושאים שכקריקטוריסט תבחר לא לעסוק בהם?

“לכל אחד יש פרה קדושה משלו. ישנם נושאים שכאדם דתי אני מאוד נזהר בהם, כמו למשל קריקטורות על רבנים או צניעות. בנושאים רגישים, לדתיים ולאחרים, כמו להט”ב, אני משתדל שלא לפגוע. זו שאלה של רגישות אנושית. מצד שני, קריקטורה היא קריקטורה, ואם יש ביקורת חריפה אז אני לא מהסס לפעמים להקצין קצת. בסוף זה גם עניין של פרשנות אישית”.

אלחנן
קריקטורה היא עניין של פרשנות אישית

על חריש: “אין פה משהו קיצוני”

על המעבר מישוב קהילתי בשומרון לחריש יש לבן אורי רק מילים טובות: “אנחנו גרים בקצה העיר, מול החורש, וזה נותן לנו אווירה טובה. לא מרגישים חנוקים בתוך העיר. באנו מיישוב מוקף בהרים ועצים, ונשארנו עם אותו נוף. לפעמים יש לי צורך לצאת לטבע, עם הסקצ’בוק, וזה משחרר”.

גם התגובות להן זוכה בן אורי מקרב תושבי חריש הן חמות ומפרגנות: “מדהים. זה ממש קירב אותנו לקהילה. אנשים מזהים את הקריקטורות שלי ומתפתחת בינינו שיחה”.

אלחנן בן אורי
מקבל השראה מהחורש

כקריקטוריסט פוליטי מתחשק לך מדי פעם להגיב לשיח הער ברשתות החברתיות של חריש? 

“אין פה בחריש משהו קיצוני שראוי לקריקטורה. קריקטוריסט זה מישהו שבאמת רוצה להשפיע על דעת הציבור, כך שרק אם יש שיח שיוצא מפרופורציות אני אכניס את הראש שלי לתוכו. אני בקשר עם השכנים שלי; דתיים, חילוניים, ערבים, והכל בסדר, אין פה משהו קיצוני, יש כאלו שסתם אוהבים לנפח. זה בריא שאנשים מדברים, מגיבים, מפגינים, אבל מי שמתייחס יותר מדי לרעש ברשתות החברתיות – רעש שקיים בכל קהילה, עיר או שכונה, רק מגדיל אותו”.


פרוייקטים בחריש

בצוותא חריש - השכונה השיתופית

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

עוברים לחריש? תושבי העיר פותחים לכם דלת לקהילה

תושבים פעילים בקבוצת ‘המרכז לצדק חברתי’ קיימו ‘שיח חשיבה’, שמטרתו לקדם נחיתה רכה והתאקלמות מהירה לתושבים חדשים בעיר ופיתוח מענה מקיף לאתגרי המעבר בתחומי התעסוקה והשילוב החברתי

כיצד מייצרים נחיתה רכה והתאקלמות מהירה של ילדים ונוער בסביבה חדשה? אילו פעילויות פנאי יכולות לשמש כמפתח לחיבורים בקהילה וכיצד מספקים מענים לאתגרי המעבר שניצבים בפני בני הגיל השלישי?

על שאלות אלו ונוספות ניסו לענות אמש באירוע ‘פותחים דלת לקהילה’ נציגי ופעילי קבוצת המרכז לצדק חברתי’, הפועל בחריש מזה מספר חודשים. “המטרה היא לעודד הקמת קבוצות פעולה שיפגשו באופן קבוע לקידום נושא ספציפי”, מסבירה מיכל אגמון, המרכזת את פעילות המרכז לצדק חברתי בחריש יחד עם יעל עינהר.

יעל עינהר ומיכל אגמון
מימין: יעל עינהר ומיכל אגמון

ערב השיח היה גם ציון דרך, לסיום ההכשרה הראשונה שערך המרכז לצדק חברתי בחריש. 16 מתושבי העיר רכשו במהלך עשרה מפגשים כלים וידע לפעולה ולקידום הצדק החברתי ברשות המקומית. הקורס התמקד בעיקר בנושאים של תכנון עירוני, שיתוף ציבורי ומנהיגות תושבים.

“בחודשים האחרונים למדנו וגיבשנו גישה משותפת של אקטיביזם על האתגרים שעומדים בפני החברה שלנו והעיר שלנו”, ציין שני שם טוב, ממסיימי הכשרת המרכז.

מעורבות חברתית גבוהה בחריש

המרכז לצדק חברתי בחריש הוקם על ידי תנועת הבוגרים של ‘השומר הצעיר’ במטרה לארגן את החברה בישראל לפעולה אזרחית ולפעולה פוליטית – לא מפלגתית. המרכזים בחריש, רחובות וראשון לציון, מעודדים צמיחת שכבת מנהיגות מקומית וקרקע לקידום מהלכים עירוניים.

ערב שיח במרכז לצדק חברתי חריש
ערב שיח במרכז לצדק חברתי חריש

יעל עינהר, חברת הקיבוץ העירוני בחריש ומרכזת הפעילות של המרכז בחריש ציינה את סיפוקה הרב מהיקף הנוכחים והמשתתפים בקורס ובמפגש והשוותה את המעורבות המקומית בחריש לערים גדולות ומבוססות בהרבה. “זה מעל ומעבר לציפיותינו. קורה כאן משהו ייחודי וזה מרגש מאוד”.

ראש העיר, יצחק קשת, התייחס אף הוא למעורבות הגבוהה של אזרחי העיר בתהליכים הקהילתיים בחריש ועודד את הפעילות: “יכולת הרשות המקומית לקדם שירותים עירוניים היא מוגבלת מבחינת משאבי תקציב וכוח אדם. העיר חריש, כמו כל עיר אחרת, חייבת לייצר שותפויות קהילתיות כדי לתת מענה מלא לתושביה”. קשת הוסיף וציין כי פעילות התנדבותית איננה, לתפישתו, כוח עבודה זול אלא גישה בריאה של חברה שלוקחת אחריות על חייה. “אנחנו כרשות לא מתיימרים לקחת אחריות על כלל הפעילויות העיר ועל כן פעילות המרכז לצדק חברתי הינה מבורכת מאוד. הרשות תתמוך בכל יוזמה של תושבים ובכל מהלך עצמאי כל עוד יהיה נקי מאינטרסים פוליטיים”.

משלבים ידיים עם הרשות

שולחנות עגולים המרכז לצדק חברתי (1)

אחד הדיונים החשובים שהתנהלו אמש באירוע עסק בנושא התעסוקה והשתלבות במרחב התעסוקתי הגאוגרפי הקרוב. בתחום זה ניכר כבר כעת שיתוף פעולה בין ‘המרכז’ לרשות המקומית. יוסי גולדמן, חבר מועצת העיר והממונה על נושא העסקים שהשתתף במפגש מסביר: “המטרה היא לעבות ולהגדיל את היצע השירותים ושילוב כוחות ברמה המקצועית עבור התושבים ומכאן תמיכתנו כרשות בפעילות ‘המרכז לצדק חברתי'”.

בשורה נוספת התגלתה אתמול לפיה בזמן הקרוב יפתח בחריש סניף קבע של ‘מרכז חריש לצדק חברתי’, שיפעל בשדרת דרך ארץ, הרחוב הראשי בעיר.

“הסניף החדש ירכז את העשייה החברתית, יהווה בית לפעילים, וישמש מקום חברתי ותרבותי שמארגן הרצאות ואירועים לכלל הציבור”, סיכמה אגמון בהתרגשות.


אבני דרך בחריש | ספיר בחריש

בצוותא חריש - השכונה השיתופית

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

 

“הילדים כבר התרגלו לעובדה שלאבא שלהם יש מקצוע מיוחד”

מה משותף למתורגמן לשפת הסימנים, אומן רב תחומי המתמחה בקקטוסים ושחקן המגלם דמויות אהובות על ילדים? במבט ראשון לא תמצא קווי דמיון בין טל אייזנמן, מתן בלס וליאור דאוטקר, אולם שלושתם תושבים חדשים בחריש העוסקים במקצועות ייחודיים ונהנים מכל רגע

אמרתו הידועה של אנרי ז’נסון, סופר ועיתונאי צרפתי:  “כל מקצוע שאיננו גורם לשכוח את העבודה, הוא עבדות”, מוצא את טל אייזנמן, מתן בלס וליאור דאוטקר בדיוק במקום הנכון. עבורם, מקור הפרנסה הוא גם מקור להנאה גדולה. שלושתם, תושבי חריש ובעלי מקצועות ייחודיים, יש שיאמרו לא יציבים, אבל אוהבים כל רגע, גם כשאמא שואלת: “נו, מתי כבר תמצא עבודה נורמלית?”. מה משך אותם למקצוע וכיצד הם מתמרנים בין עבודה, משפחה וקהילת חריש?

“מה לעזאזל הם אומרים שם בבועה הזו בטלוויזיה?”

טל אייזנמן
כך אומרים ‘אשה’ בשפת הסימנים. צילום תמונה ראשית: ניקול קוזנצוב

טל אייזנמן (40), מתורגמן לשפת הסימנים, מתגורר בחריש ארבעה חודשים בלבד אליה עבר מטבריה. הוא נשוי ואב לשלושה ואת הדרך למקצועו הייחודי עשה כמעט במקרה.

“תמיד סקרן אותי לדעת מה לעזאזל הם אומרים שם בבועה הזו בטלוויזיה?”, הוא מסביר. “כשלמדתי באוניברסיטת תל אביב, כמעט ונרשמתי לקורס בחירה בשפת הסימנים, אבל זה לא התאפשר לי בגלל מערכת השעות אז בחרתי במקום זאת ביוגה. אמרתי לעצמי שיום אחד אני עוד אעשה זאת –  וזה קרה”. טל מספר שבנו בכורו, יהונתן, נולד עם לקות שמיעה והמצב שימש לו כזרז ללימודי שפת הסימנים.  “למדתי קורס בסיסי בעמותת ‘שמע’ לכבדי שמיעה. ככל שחלף הזמן התאהבתי בשפה הזו ורציתי לסמן כל מילה שאמרתי. שנים מאוחר יותר, עברתי הכשרה מקצועית והפכתי למתורגמן. היום אני יכול לדבר ולסמן עם האצבעות תוך כדי. אני עושה את זה כבר מבלי לשים לב”.

כמה קשה זה? “לא קשה בכלל. אבל כמו בכל שפה אחרת חשוב להתמיד ולתרגל. אתה לא יכול להגיע לרמת שיח גבוהה עם אנשים חירשים מבלי לתרגל עם עצמך ואיתם. גם היום, שלוש שנים אחרי לימודי השפה אני לא יכול להגיד לך שאני שולט בה באופן מלא. השפה הזו כל הזמן מתחדשת ומשתנה בעקבות התפתחות הטכנולוגיה ותהליכים חברתיים נוספים. מרתק לראות כמה אוצר המילים שלה מתרחב ומתעשר”.

מהו האתגר המרכזי בעבודה? “אין ספק שנדרשת הקשבה רבה בזמן התרגום ולפעמים, אתה צריך  גם להעביר עם סימני הידיים גם את ההערות בחלל הכיתה ואת רעשי הרקע מסביב”.

טל אייזנמן
מתרגם בשיעור כימיה גם את ההערות ורעשי הרקע

היית ממליץ לאחרים לבחור במקצוע הזה? “זה מקצוע מעניין ומאוד דינמי. קשה להתפרנס ממנו כמקצוע יחיד אך כיום ישנו חוסר גדול במתורגמנים, כך שתמיד קיימת עבודה בתחום”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש? “עברתי לחריש כדי להתקרב למרכז ולרכוש לקוחות חדשים מהאזור, אבל אני מוצא את עצמי ממשיך ומשרת את הלקוחות בצפון הארץ שמתקשים להיפרד ממני גם בשל המחסור העצום במתורגמנים. המשמעות שאני במשך שעות רבות מחוץ לבית ועל הכביש”.

לאונרדו ואני

מתן בלס
מתן בלס

מתן בלס (31) הוא אמן ויוצר רב תחומי המתגורר בחריש שנה וחצי. הגדרות מעורפלות כאלה תמיד מעוררות את השאלה, מה בעצם הוא עושה ביומיום? מתן משיב: “ממתנות חתונה ועד יצירת ריהוט עץ מחומרים טבעיים. עציצים, ציורי קיר, ברכות מסוגננות, כתובות מקליגרפיה בכתב-יד, סקולנטים ועוד. אני פתוח לדרישות משוגעות וייחודיות של הלקוחות שלי. ארוסתי, לירון קוראת לי “הפרויקטור” כי אין משהו שמבקשים ממני ואני לא יודע לעשות”.

האם ניתן להתפרנס מאומנות במדינה שלנו? “בוודאי. אם אתה טוב ויש לך מה להציע, אנשים מזהים את זה. אני מודה שצריך גם אומץ וקשרים”.

מה זה “סקולנט” למי שלא מכיר?

סוקולנטים קקטוסים
מוכר קקטוסים בעציצים מעוצבים

“‘סקולנט’ הוא קקטוס. ‘הסקולנט’ זקוק למעט מים ושמש ולא נדרש לטיפול מיוחד. אני משתדל להעניק לו נופך אומנותי – לשתול אותו בכלים מיוחדים שאני יוצר מעץ, בטון וחומרים ממוחזרים. יש דרישה בשוק לקקטוסים ואני שמח שהעסק החדש הנישתי בתחום ממריא”.

מי מבחינתך הוא המודל שלך בתחום? “יש לי תשובה מגלומנית – לאונרדו דה וינצ’י. כי הוא רב-תחומי כמוני ואיש הוליסטי שאינו מצמצם עצמו לתחום אחד”.

האם ישנה יצירה שאתה גאה בה במיוחד? “ציור השמן הראשון שלי – פנתר עם כתפיים של בן אדם, כשהוא לובש מעיל צהוב ושרשרת זהב”.

מה המחיר הכי גבוה שבו מכרת יצירה ולמי? “ציור שמן בהזמנה אישית לחבר. מחירה היה 9000 שקלים”.

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש? “אני מודה שהריחוק מהמרכז עושה את שלו באופן טבעי – יש כאן פחות עסקים ואנשים והרבה פחות חשיפה. עברנו לכאן, כי זו הסביבה הטבעית שלנו. חיפשנו את איכות החיים. את תל אביב טעמנו אבל מאסנו בה בשלב מסוים והגענו לחריש, שזו עיר מתפתחת עם המון הזדמנויות. כבר היום אני עורך חוגי בית של ‘קליגרפיה באומנות’. ויש קהל לזה”.

כל האבות שחקנים

פיקו ליאור דאוטקר

ליאור דאוטקר (41), הוא תושב חדש בחריש. ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז עבר מכפר סבא. ליאור, שחקן בהכשרתו, הפך עם השנים מזוהה עם הדמות ‘פיקו’, שאם לא הספקתם להכיר, כנראה שאין לכם ילדים קטנים.

“פיקו הוא חייזר והוא דמות מצחיקה, שובבה ומוזיקלית. היא נולדה לראשונה בהצגה ‘גיבורי האור’ ומאז המשכתי איתה הלאה”, מסביר ליאור. “לפעמים אני עונה לטלפונים של הורים שמבקשים שאדבר עם הילדים שלהם בקול של פיקו”, הוא צוחק. ליאור מעיד שהוא חלק מעולם הילדים מאז היותו בן 16 ויש לו חלומות רבים עוד להגשים, אחד מהם, הוא להופיע במחזמר עם תזמורת חיה. בינתיים, את השאיפות המוזיקליות שלו הוא מגשים בכתיבת שירים ולחנים. “כתבתי יחד עם הזמר עידן יניב את הלהיט “כל היום אני חושב עליה”. בנוסף,  כתבתי שירים לבועז שרעבי, אביהו שבת, רוחמה רז והלחנתי ל’דוד חיים’ את כל השירים בהופעותיו”. עיקר הפרנסה של ליאור מתבססת על מופעי ילדים שם הוא מגלם דמויות כמו קופיקו, פיקו ואחרים.

 מהי לדעתך רמת המופעים לילדים כיום לעומת העבר? “כיום המופעים יותר צבעוניים ועם שואו גדול. לפעמים, זה בא על חשבון הדברים האחרים. ייאמר לזכות המופעים שבהם אני מציג שהתוכן עשיר והמסרים חינוכיים וערכיים”.

איך משפיעה העבודה שלך על חיי המשפחה שלך? “בתקופות לחוצות של חזרות אני כמעט ולא רואה את הילדים במהלך היום ולצערי, העול נופל על הכתפיים של אשתי, ליזי. הילדים כבר התרגלו לעובדה שלאבא שלהם יש מקצוע מיוחד. אני זוכר שבעבר, הילדה שלי חשבה שכל האבות שחקנים. כשהיא גדלה היא הבינה שלא כך הם פני הדברים”.

 האם לעובדה שאתה רחוק ממרכז הארץ יש השפעה על העיסוק שלך? “זה קשה בטירוף, לפעמים אני מגיע מאוחר הביתה ופשוט קורס. אני מקווה שבקרוב התחבורה מכאן ולכאן, תהיה טובה יותר עם אוטובוסים מהירים ורכבת שתחבר אותנו לשאר היעדים. אני רק ארבעה חודשים בחריש ועד עכשיו מדהים לנו כאן והתושבים מדהימים. השכנים  שלנו בבניין הם כמו משפחה ואנחנו יוצאים לטיולים ועושים יחד על האש. זה מה שרצינו האמת – חיי קהילה וסביבת מגורים טובה. זה שווה את הריחוק”.


פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

כעבור 30 שנה: הקיבוצניקים חוזרים לחריש

בלי בריכה קיבוצית או חדר אוכל משותף אבל עם ערבות הדדית, כלכלה משותפת ותחושת הגשמה: חברי הקיבוץ העירוני ‘אמתי’ שעוסקים בחינוך מתוך שליחות וכמשימה ציונית עברו לחריש והם מתכננים לקחת חלק פעיל בעיצוב פני העיר

צילומים: אורן קלר

ביולי האחרון עברו להתגורר בחריש 15 מחברי קיבוץ ‘אמתי’ בשמונה דירות בבניין אחד. משפחות אלה מהוות את כוח החלוץ של הקיבוץ העירוני, שפעל בשנים האחרונות בעיר רחובות.

יעל עינהר, תושבת עתידית של חריש, המתגוררת עדיין ברחובות יחד עם בת זוגה ובנותיה התאומות בנות הארבע, משמשת כרכזת הקיבוץ, “כמו מזכיר הקיבוץ של פעם”, עתידה לעבור יחד עם שאר חברי הקיבוץ לחריש בקיץ הבא.

 

יעל עינהר
יעל עינהר: “הרגשנו שמצאנו פה בית מכל הבחינות”

“הקיבוץ העירוני ‘אמתי’ צמח מתוך תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. הקיבוץ כולל כשישים חברים המחולקים לשתי קבוצות, אחת ממוקמת בגבעת חביבה והשנייה, פעלה בשמונה השנים האחרונות ברחובות. למרות המרחק הגאוגרפי אנו חשים כקבוצה אחת, המנהלת תהליכי עומק יחד”, היא מסבירה.

הרומן של חריש עם קיבוצניקים החל לפני שנים רבות, חריש הוקמה בשנות השמונים כהאחזות נח”ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ. בשנות התשעים הקיבוץ ננטש. כעת, שלושים שנה אחרי, הקיבוצניקים חוזרים לחריש.

“גילינו כאן מקום עם אנרגיה חלוצית, אדרנלין, חלומות ומעורבות גבוהה של תושבים עם רצון להקים את העיר הכי טובה בישראל – זה מכרה זהב עבורנו. זה הרגיש כמו שידוך מעולה מכל הבחינות”, מסבירה יעל את המעבר שביצעו חברי הקיבוץ לעיר. “חריש היא עיר צעירה עם אנשים שהם בגילאים שלנו ובמעמד שלנו ולכולם חשוב החינוך, כך שהרגשנו שמצאנו פה בית מכל הבחינות”.

קהילת מחנכים עם תחושת שליחות

חברי הקבוצה שעושים כבר כברת דרך ארוכה יחד מגיל השירות הצבאי, עוסקים רובם בחינוך. לכולם יש תעודת הוראה והם מתפרנסים מעבודות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

רמי בר
“הרעיונות שלנו בתחום החינוך זוכים לתמיכה ושותפות”

רמי בר (34) חבר הקיבוץ, עבר להתגורר בחריש לפני שלושה חודשים וכיום הוא מורה בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’. “עסקתי בחינוך מרגע שחרורי מהצבא והגעתי לחריש עם ניסיון חינוכי עשיר ומגוון. שמחתי לגלות שהנהלת חטיבת הביניים מתאמצת למצוא לתלמידים מוטיבציה שונה ללימודים שאינה מונעת מפחד מציונים או מתחרות.

אני גם שמח שחברי הקיבוץ זוכים לקבלת פנים חמה מהרשות. יצחק קשת עודד אותנו והזמין אותנו לעבור לכאן והרעיונות שלנו בתחום החינוך זוכים לתמיכה ושותפות. יש לנו תחושה נהדרת שאנו לוקחים חלק מרגש ומשמעותי בעיצוב העיר החדשה של ישראל”.

“בשנה שעברה היינו מעורבים בהקמת חטיבת הביניים הממלכתית של חריש, אתגרי העתיד”, מסבירה יעל. “העירייה הקימה את בית הספר, אבל ידעה לזהות כוח חינוכי ולשלב אותו בניהול בית הספר”, היא מפרטת ומתייחסת בדבריה לליאור לויתן, מנהל החטיבה וחבר קיבוץ אמתי בקבוצת גבעת חביבה.

הפעילות החינוכית של חברי הקבוצה כללה גם הקמה של קן השומר הצעיר שהחל לפעול בקיץ האחרון בחריש. “ריכזנו קייטנה של 70 ילדים בקיץ ועל בסיס זה הוקם הקן השנה”, מעדכנת יעל.

קן חריש - השומר הצעיר
חדש בחריש: קן השומר הצעיר

הפעילות הלימודית-חינוכית, לא מוגבלת רק לגילאים הצעירים. חברי הקהילה עומדים להקים בחריש ‘מרכז לצדק חברתי’, שיעזור לתושבים אקטיביסטים ללמוד כיצד לקדם דברים ברמה המוניציפלית ולשנות את חייהם בנושאים חשובים כדוגמת תחבורה וחינוך.

“חינוך הוא החלוציות של שנות האלפיים”, מצהירה יעל. אין לנו מערכת חינוך משלנו אבל אנו מתכוונים לפתוח בשנת הלימודים הקרובה גן ממלכתי בו הילדים שלנו ילמדו יחד ואליהם יצטרפו ילדים נוספים מחריש. כרגע יש לנו שישה חברי קיבוץ שלומדים לימודי השלמה לגיל הרך כדי שיוכלו לשמש כמחנכים בגן העתידי”.

קיבוץ אמתי
קיבוץ אמתי: “שדה החינוך החליף את מה שהיה פעם החקלאות והתעשייה בעולם הקיבוצי”

“אנחנו קוראים לעצמנו ‘קיבוץ מחנכים’. שדה החינוך החליף את מה שהיה פעם החקלאות והתעשייה בעולם הקיבוצי”, מסבירה יעל. “זה מגיע ממקום של שליחות. כולנו יכולנו לפעול בתחומים אחרים ולחפש משרות עם הכנסות גבוהות יותר אבל זו המשימה שלנו והשליחות שלנו”.

כלכלה שיתופית: מנהלים חשבון בנק משותף

העיסוק בחינוך, גם אם הוא מספק וממלא בתחושת יעוד ושליחות, אינו כולל בהכרח משכורות גבוהות. חברי הקיבוץ שהתגוררו ברחובות בשכירות, מתכננים להשתקע בחריש ולקנות יחד בניין שיכלול גם מרחבים משותפים לפעילויות שלהם. “הגענו לשלב בחיים בו אנו מבקשים לקנות בניין שיהיה שלנו, של הקיבוץ, שנוכל לממש בו את אורח החיים הקהילתי שלנו. הבנו שאזור המרכז לא יכול להציע לנו פתרון מגורים ארוך טווח וזו גם אחת הסיבות שבחרנו לעבור לחריש”, מסבירה יעל.

קיבוץ אמתי
הקיבוץ משלם לחבריו תשלומי שכירות, ארנונה, חשמל, חינוך, תחבורה ובריאות

ספרי על הכלכלה השיתופית שלכם 

“יש לנו חשבון בנק משותף. הקיבוץ משלם לחבריו תשלומי שכירות, ארנונה, חשמל, חינוך, תחבורה ובריאות. יש לנו כלי רכב משותפים וכעת כשהתרחבנו ויש לנו גם תינוקות וילדים, יש לנו מחסן בגדים וציוד לילדים. כל משפחה מקבלת גם תקציב פרטי להוצאות האישיות שלה”.

איך מתקבלות החלטות? בהצבעה?

“אנחנו לא מצביעים. הכל אצלנו מתקבל דרך שיחה והסכמות. אם אנחנו לא מסכימים אנחנו ממשיכים לדבר על זה עד שמגיעים להסכמה. ההחלטה לעבור לחריש התקבלה לאחר שנתיים של דיונים. ערכנו סיורים בעיר, נפגשנו עם תושבים, עם יועצי נדל”ן ועם ראש העיר יצחק קשת שקיבל אותנו בזרועות פתוחות וביצענו תהליך למידה לעומק והגענו למסקנה שהקהילה היא זו שחשובה, לא משנה היכן נהיה, העיקר שנישאר יחד”.

מקום נפלא לשגשוג

כאמור, מחצית מחברי קבוצת רחובות כבר מתגוררת בחריש, מתערה בה וגם מתאהבת בעיר.  “חריש היא ‘קסם של מקום חדש’. אנחנו מתגוררים בשמונה דירות בבניין ומהווים כשליש מכלל הדיירים בבניין.  ברחובות, השכנים שלי לא העסיקו אותי וגם אני לא עניינתי אותם, אבל בחריש  כולם חדשים ולכן כולם תוהים בינם לבין עצמם את אפשר להרחיב את ההכרות וליצור גם חברות”, מפרט רמי. “לשמחתי, המפגש עם השכנים הוא ממש טוב וכיפי. אני תולה זאת באווירה של ההתחדשות בחריש. חריש לדעתי היא מקום נפלא לשגשוג של קיבוץ עירוני בגלל האופי המיוחד של חדשנות ופתיחות שלא פגשתי במקומות אחרים עם רצון כנה של רבים להיפגש, להכיר ולהצמיח את העיר”.

אביטל כהן אריאלי
אביטל כהן אריאלי: “אני מחפשת את אלה שרוצים לעשות טוב ולא משנה לי אם יש להם כיפה”

אביטל כהן אריאלי (34) חברת הקיבוץ, עברה לחריש עם בן זוגה איתי וילדיהם שקד (4.5) ואלון (1.5). אביטל מרכזת את התחום המשימתי בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר ומזדהה עם דבריו של רמי. “אני עוקבת אחרי חריש באמצעות הפייסבוק בשנה האחרונה והחוויה שלי משם היא של מאבק עם מאפיינים של מלחמה ואלימות אבל החיים בפועל בחריש שונים לחלוטין. יש כאן שכנים מדהימים. דתיים וחילוניים, אתיופים, רוסים ומרוקאים. בחיים שלי לא גרתי בעבר עם דתיים באותו בנין וזו סיטואציה מדהימה”.

את מודעת לעובדה שאתם מתגוררים בסמיכות לקהילה חרדית?

“השיעור שאני למדתי מחריש הוא שהעולם לא מתחלק לקבוצות, אלא לאנשים שרוצים לעשות טוב וכל השאר. אני מחפשת את אלה שרוצים לעשות טוב ולא משנה לי אם יש להם כיפה, מה צבע העור שלהם או מה הם לובשים.

קיבוץ אמתי
חברי הקיבוץ חוגגים סוכות עם השכנים בבניין ברחוב שוהם

“בחג הסוכות בנינו סוכה בחצר הבניין והזמנו אליה את כל השכנים, לשבת ביחד, לשתות קפה, לדבר. היה פשוט מדהים וכך צריכה בעיני להיראות החברה הישראלית גם בעתיד.

“בכל קבוצה יש כוחות חיובים ואת אלה צריך לקרב אלינו.  אם יש כאן מישהו שמשאלת הלב שלו היא להעיף אותי כי אני לא מתלבשת בהתאם לקוד הלבוש שלו – הוא לא שותף שלי לעשיית הטוב בחיים”.

“אנחנו מביאים איתנו אמונה שלכולנו יהיה טוב ושביחד נעשה טוב”, מסכם רמי באופטימיות.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

לאחר הגבלת הרישום לתושבים, המשפחות החליטו לעבור “בשביל חטיבת הביניים”

כ-100 משפחות מחוץ לחריש הגישו בקשת רישום לחטיבת הביניים הממלכתית ‘אתגרי העתיד’ ונענו בשלילה. חלקן לא התייאשו והחליטו לעבור להתגורר בעיר כדי לרשום את ילדיהן למסגרת החינוכית המבוקשת. “הגענו לערב הפתוח של החטיבה והרגשנו ש’מצאנו בית'”

לתלמידים קוראים ‘חניכים’, יש שני מחנכים בכיתה, הלימודים מתחילים בשעות 8:30-9:00 בבוקר, ואין לימודים ביום שישי. קשה להאמין כי מדובר בבית ספר “במסלול הרגיל” של מערכת החינוך, אבל חטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’, בניהולם של טלי הולן וליאור לויתן שהחלה לפעול לראשונה בשנת הלימודים תשע”ט שייכת למערכת החינוך הקונבנציונאלית בחריש ומצליחה להוות מוקד משיכה לעיר החדשה בישראל.

כ-100 בקשות הרשמה של תלמידים המתגוררים מחוץ לחריש הוגשו בקיץ למחלקת החינוך, ואף אחת מהן לא נענתה. “החטיבה שייכת לתושבי חריש בלבד”, מסביר ישראל שלו, מנהל אגף החינוך. “החטיבה צמחה משתי כיתות בשנה הראשונה לפעילותה לשבע כיתות בשנת הלימודים הקרובה. משפחות רבות החליטו לעבור לחריש על מנת לרשום את ילדיהן לחטיבה ואני שמח על ההצלחה שלה”.

“רואים את התלמידים”

משפחת קוניבסקי היא אחת מאותן משפחות שהחליטו לעבור לחריש על מנת שיוכלו לרשום את שני, בתם הצעירה לאתגרי העתיד. “חיפשנו מסגרת מתאימה יותר לביתנו הצעירה, שני”, מספר אבינועם קוניבסקי, הבעלים של “אולד סקול דראמז”, סדנה וחנות לתופים בפרדס חנה. לקוניבסקי תלמידים מחריש, מהם שמע על בית הספר המעניין, לא אחת. “הגענו ליום הפתוח והתרשמנו שמדובר בבית ספר עם גישה טובה יותר מבתי ספר אחרים”, מעיד קוניבסקי ומוסיף, “שוחחתי גם עם הורים נוספים. אנשים מרוצים, ויש הרגשה חיובית שרואים את התלמידים”. לפני כשלושה שבועות, ארזה משפחת קוניבסקי את הבית ועברה להתגורר בחריש.

שני ואבינועם קוניבסקי: “יש הרגשה חיובית שרואים את התלמידים”

אז פשוט החלטתם לעבור לחריש בגלל בית הספר לשני?

“אני ממשיך להפעיל את הסדנה וחנות התופים בפרדס חנה כרגיל, אשתי גרפיקאית במקומון בחיפה, כך שהחיים ממשיכים כרגיל בהיבט הזה, וכן, המעבר היה נטו בשביל בית ספר מתאים יותר לשני”.

איך התרשמת מבית הספר?

“אהבתי מאוד את הגישה, נראה שיש גישה יותר פרונטאלית לדברים, יותר עבודה עם הידיים ויותר עשייה באופן כללי. יש נגריה בבית הספר, יש לול, מכינים וידאו קליפים ותוכניות שיווק”.

מה הציפיות שלך מחריש, כביתכם החדש?

“אני בא פתוח, לא יודע בוודאות מה הכיוון של העיר, מקווה שהכל יתפתח לטובה. נהיה חכמים בעוד כמה שנים”.

שני קוניבסקי, בתו של אבינועם, תתחיל בקרוב את לימודיה בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’ בכיתה ז’. “אח של חברה שלי לומד בחטיבת הביניים, שמענו ממנו דברים ממש טובים”, מספרת שני. “הלכנו לראות את בית הספר והמקום נראה טוב, אני מתרגשת לקראת השנה החדשה בבית הספר החדש”, היא מסכמת.

“הכול התיישב ‘בול’ עם הערכים שלנו”

ליבי שלום, עולה לכיתה ח’, עברה גם היא עם משפחתה מפרדס חנה לחריש לפני כשלושה שבועות.  הוריה, הדס ותומר שלום, גרו בפרדס חנה כמעט 20 שנה. הדס קרמיקאית ותומר איש סאונד ותאורה, שניהם עצמאיים.

“הילדים למדו במסגרות של חינוך פרטי בפרדס חנה, עלה צורך בשינוי כללי של אווירה והכרויות חדשות”, מספרת הדס. גם בנם הצעיר אשר עולה לכיתה ג’ יצטרף לבית הספר היסודי הממלכתי החדש אשר עתיד להיפתח בשנת הלימודים הקרובה.

משפחת שלום
משפחת שלום: “הבנו שמי שלא תושב חריש לא בטוח שיהיה לו מקום”

מה משך אתכם לחטיבת הביניים בחריש?

“שמענו דברים ממש טובים ושבחים על בית הספר. הגענו לערב הפתוח ותוך כמה דקות הרגשנו ש’מצאנו בית’. הכול התיישב ‘בול’ עם הערכים שלנו, עם איך שאנחנו רואים את התפקיד של מערכת החינוך, ואז הבנו שמי שלא תושב חריש לא בטוח שיהיה לו מקום. זה היה הרגע בו החלטנו לשקול ברצינות את נושא המעבר”.

ליבי, מה הציפיות שלך מהמסגרת החדשה שאת מצטרפת אליה?

“אני רוצה להתמיד בלימודים, להשקיע, חשוב לי ליצור לעצמי סביבה נעימה ושתהיה הרגשה טובה ונוחה עם המורים והצוות בבית הספר, וכמובן עם החברים”.

את חוששת מההתחלה החדשה?

“תמיד יש חששות מסוימים אבל אני חברותית ואתרגל לסביבה, זה לא מטריד אותי. התרשמתי מאוד לטובה מבית הספר, ושאכפת להם מהתלמידים. כשהגעתי להכיר את המקום ישר ניגשו אליי תלמידים והכירו לי תלמידים אחרים, הייתה אווירה ממש טובה”.

“הטריגר היה החינוך”, מספרת הדס, אמא של ליבי. “זו הסיבה העיקרית שעברנו לחריש, אבל גם שמחנו לגלות ששכר הדירה נמוך באופן משמעותי מפרדס חנה”. בינתיים משפחת שלום מתגוררת בשכירות בחריש, אולם לא פוסלת רכישת דירה במקום בעתיד.

יש לך חששות מהמעבר לחריש?

כל שינוי ומעבר מביא איתו חששות, אבל בגלל שהתרשמנו מאוד לטובה, אנחנו מרגישים שבחרנו טוב. יש חששות טבעיים של להרגיש בבית ולהשתלב חברתית, אבל כולם פה חדשים, זה קיבוץ גלויות כזה”.

“חיפשנו מקום שמפתח כישורי למידה”

קרן כהן, אמא לגיל-לי בן 13 ולמאיה בת 8, גרושה מפרדס חנה וכהגדרתה “עוזרת לאנשים לפתור פלונטרים ולהתקדם בחיים”. השלושה החליטו בהחלטה משפחתית משותפת לעבור לחריש, לאחר 17 שנים בפרדס חנה. לפני שלושה שבועות משפחת כהן עברה להתגורר בחריש, בעלה לשעבר של קרן עתיד לעבור לחריש בשבועות הקרובים.

גיל-לי וקרן כהן. מאמינים בחינוך בלתי פורמלי

“בית הספר הזה מציע כישורי למידה שלא היו במסגרות אחרות” מספר גיל-לי, אשר עולה לכיתה ח’. גיל-לי אוהב בעיקר מתמטיקה וליצור דברים. “בבית ספר בחדרה היה מרכז יצירה שאפשר להתעסק עם רובוטיקה, לגו. בבית הספר החדש יש תפירה, חימר וכל מיני דברים שמזכירים את מרכז היצירה”.

“אנחנו מאמינים בחינוך לא פורמלי כשהילד בראש, והמערכת וההורים הם בסיס תומך”, מספרת קרן, אימו של גיל-לי. “בגנים הילדים היו בחינוך מונטסורי, ומכיתה א’ למדו בחינוך דמוקרטי”. קרן מספרת כיצד שמה לב שלגיל-לי חסרים כישורי למידה. “לא מספיקה רק היכולת ללמוד”, אומרת קרן, “ראיתי שלגיל-לי חסרים כישורי למידה, ואם הוא רוצה לגשת לבחינות בגרות, חשוב שהוא ילמד בבית ספר בו מקנים ומלמדים גם כישורי למידה”.

קרן שמעה על “אתגרי העתיד” בחריש והרגישה שזו חלופה הולמת לחינוך הדמוקרטי. “זהו בית ספר א-פורמלי שרשום במשרד החינוך כבית ספר לכל דבר, מה שאומר שמשלמים עליו כמו לבית ספר רגיל”, מספרת קרן.  תוך כמה ימים שני הילדים התרגלו לרעיון החדש של לעבור לחריש ולאחר שהשתתפו כאורחים במסיבת הסיום, הוחלט פה אחד: עוברים לחריש!”.

 את חוששת מהמעבר?

“אני לא אדם של חששות, ברגע שחיים כאן ועכשיו מתמודדים עם מה שקורה. אני מאוד רוצה ש’אתגרי העתיד’ יראו את גיל-לי והוא יוכל לקבל את העזרה בפיתוח כישורי למידה, יש גם צמצום פערים ביחס למה שלומדים בדמוקרטי לבין מה שלומדים בבית הספר החדש, נקווה שבית הספר ייקח על עצמו את האחריות על כך”.

“זו שליחות גדולה לייצר חינוך ציבורי, איכותי וחדשני”

אין ספק שעל ההצלחה של בית הספר חתומים השניים שחלמו עליו והקימו אותו, ליאור לויתן וטלי הולן, מנהלי בית הספר. בטקס הסיום של שנת הלימודים ובערב החשיפה למתעניינים ציינו השניים את תפישתם החינוכית: “עבורנו זו שליחות גדולה לייצר חינוך ציבורי, איכותי וחדשני שמאפשר לכל תלמיד גישה לחינוך מתקדם מבלי להירשם למסגרת פרטית ויקרה”.

ליאור לויתן טלי הולן
ליאור לויתן וטלי הולן בהכנות לקראת הצגת סיום שנה. צילום: אלה פאוסט

 

עוד הוסיפו השניים: “הצלחנו לקחת סיסמאות רבות על למידה מתוך סקרנות והנאה ולתרגם אותן למתרחש בשטח יום יום. זה לא היה מתאפשר ללא הצוות החינוכי שעבד מסביב לשעון בהמצאה ופיתוח של תכנים, במחויבות עמוקה ובמסירות למסע ההקמה של בית הספר. אנו מאוד מתרגשים מההצלחה שבית הספר חווה בשנתו הראשונה ושמחים שבית הספר הופך למנוע צמיחה של העיר ומהווה מקור גאווה כלפי הסביבה. האתגר הגדול של שנה הבאה יהיה להתמודד עם הגידול המשמעותי של בית הספר ושמירה על מהות בית הספר יחד עם החניכים, הוריהם והצוות החינוכי שלנו”.


פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

הכירו את השכן החדש: אלוף ישראל בקפיצה לגובה

צור ליברמן, האלוף הטרי בקפיצה לגובה ותושב חדש בחריש נערך ליעד הבא, אולימפיאדת טוקיו ביולי 2020. מהו סוד ההצלחה של אתלט מקצועי ומה דעתו על חיי הקהילה בעיר? דברים שרואים רק מגובה של 1.97 מטרים…

צור ליברמן. צילום: טיבור ייגר

ביום חמישי האחרון (25.7), זכה צור ליברמן באליפות ישראל בתחרות קפיצה לגובה. הוא העפיל למקום הראשון לאחר שקפץ 2.10 מטרים וניצח את אלוף ישראל הקודם והיריב הקבוע שלו, דימה קרויטר. עבור ליברמן (25) שמתחרה כבר שבע שנים הזכייה הראשונה במדליית הזהב היתה מעמד מרגש במיוחד.

לפני שלושה חודשים עבר ליברמן להתגורר בחריש יחד עם הוריו ואחיו התאום. המשפחה, נתניתית במקור, מצאה את חריש כמקום המגורים המועדף עליה. “הורי, ילידי ארגנטינה וברזיל, חיפשו מקום שיאפשר להם לשדרג את איכות החיים שלהם”, מסביר צור.

“הם החליטו שהם לא מתפשרים והם חייבים דירה עם מרפסת גדולה שתאפשר להם לעשות על האש”, הוא מוסיף בחיוך. “הדירה בשכונת אבני חן, משקיפה אל נוף נפלא. אני גר מול הוואדי בין חריש לאום אל קוטוף ונהנה מאווירת הטבע, שנמצא במרחק יציאה מהבית. חריש מתפתחת בקצב מהיר. בכל שבוע שעובר ניכר כי מצטרפים עוד תושבים. התחושה היא של עיר מלאת חיים שהולכת ונבנית”.

צור ליברמן
במרפסת הבית. תחושה של טבע בעיר

עד כמה אתה מכיר את העיר ומעורה בנעשה בה?

“קראתי על חריש לפני המעבר, ואני חבר בקבוצות הפייסבוק בעיר. שמעתי על הפחד מהגעת חרדים לעיר, אבל זה לא מטריד אותי יותר מדי. אני חושב שחריש צריכה להיות עיר כמו ערים אחרות בהן כולם מתגוררים יחד”.

“אני מאוד נהנה ממבנה העיר, לטייל בדרך ארץ ולאכול בפיצה שמש ופלאפל ברכה. אני גם מקווה שעם הזמן אוכל להצטרף לאירועים חברתיים וספורטיביים המתקיימים בעיר. מאוד רציתי להשתתף בטורניר הכדורסל שהתקיים כאן אך הייתי במחנה אימונים בחו”ל”.

גם הכלבה פומה אוהבת את חריש:)

לצלוח את המשבר ולנצח

קשה להתעלם מליברמן המתנשא לגובה של 1.97 מטרים, ומהתחושה שהוא מעניק ליושבים סביבו של שקט ורוגע. התחושה הזו מכסה על משבר לא פשוט עמו התמודד ממש לאחרונה.

“לפני מספר חודשים לא הצלחתי לקפוץ אפילו 1.90 מטר בעקבות משבר שחוויתי. המאמן שליווה אותי שבע שנים, מולי מלכא, החליט להיפרד ממני חד צדדית. הגענו למיצוי מקצועי, ממש כמו בזוגיות”. הוא צוחק.

במשך מספר שבועות הרגיש ליברמן קצת אבוד. מלכא לא היה רק מאמן מקצועי, אלא גם מי שזיהה את הפוטנציאל של ליברמן בגיל 18 כשראה אותו משחק כדורסל. הקריירה המקצועית של ליברמן נשענה על קשר הדוק זה.

“מלכא עודד אותי לעבור לגרמניה או איטליה וכבר הייתי במגעים עם מספר מאמנים. לקח לי זמן להתעשת ולהבין שאני רוצה להישאר בארץ ואני רוצה להצליח כאן. למרות סערת הרגשות נזכרתי שאני מכיר מאמן מצוין, אלברט פונגין, שמאמן את ניקי פאלי, שיאן ישראל לנוער וסגן אלוף עולם לנוער ואת מעין שחף, שיאנית ישראל”.

“התחלנו לעבוד יחד ומהרגע הראשון הרגשתי שאני ברמה אחרת. הוא מקושר למאמנים בכירים בעולם, עובד בפתיחות ואין לו ספקות לגבי השיטה שלו, שהוכיחה את עצמה במקצוע”.

“אני כבר שבע שנים בענף ובכל השנים, בכל התחרויות של אליפות ישראל זכיתי במקום השני. הפעם סיימתי את התחרות עם היד על העליונה וזו הקלה מטורפת, ממש שמחתי שזה סוף סוף קורה. זו גם עוד הוכחה לבחירה הנכונה שביצעתי במאמן שלי, אלברט הוא ווינר”, מציין ליברמן בסיפוק.

מקום 3 (מימין) אריאל אטיאס מקום 2(משמאל) דימה קרויטר
על הפודיום (מימין): מקום 3 אריאל אטיאס, מקום 1 צור ליברמן ומקום 2 דימה קרויטר. צילום: טיבור ייגר

היעד הבא: אולימפיאדת טוקיו

אבל לא רק המאמן הוא ווינר. התשוקה של ליברמן לנצח את עצמו ולהשתפר, מובילה אותו במסלול המקצועי הייחודי הזה כבר שנים רבות. המאבק האמתי מתנהל כמו תמיד, ביום יום, בצורך לשמור על תזונה נכונה, באימונים המרובים ובהשקעה הגדולה, כספית ונפשית.

“אני מתאמן מדי יום. האימונים משתנים בהתאם לתכנית סדורה בין אימוני כוח, קפיצות, ספרינטים, חיזוקים כללים, מתיחות, עבודה על כף הרגל והבטן”, הוא מפרט. “ארבעה ימים בשבוע אני מתאמן פעמיים ביום, ופעמיים בשבוע אני מתאמן אימון אחד בלבד”.

מהו היעד הבא שלך?

הניצחון באליפות ישראל היה כרטיס הכניסה שלי לנבחרת ישראל. בעוד שבועיים תתמודד הנבחרת באליפות אירופה קבוצתית בקרואטיה. יש נציג אחד לכל מקצוע והתוצאה של כל אתלט מקנה ניקוד קבוצתי. המטרה של ישראל בתחרות הקרובה היא לשמור על הדרג הנוכחי שלה, דרג 3 מתוך 4. מטרת העל היא כמובן אולימפיאדת טוקיו בקיץ הבא, יולי 2020. יש לי כעת שנה להתאמן לאולימפיאדה”.

מהם הסיכויים שלך להעפיל לאולימפיאדה?

“השיא האישי שלי הוא 2.22 מטרים. כדי להיכנס לאולימפיאדה אני צריך לעבור במוקדמות רף תחתון של 2.30 מטרים. אני מאמין שבשנה של עבודה יש לי סיכוי סביר לסגור את הפער ולהגיע לשם. הפוטנציאל שלי לא קרוב למיצוי. יש לי נתונים טובים, הגובה שלי הוא קלאסי לאתלטים מובילים בענף הזה והעבודה עם המאמן החדש פותחת לי אופקים חדשים”.  

צור ליברמן בתחרות
“יש לי סיכוי סביר לסגור את הפער ולהגיע לאולימפיאדה” צילום: עדי יפה כהן

“לא מתמקד ב’אכלו לי שתו לי'”

בין אימון אחד למשנהו, עוסק ליברמן במספר דברים נוספים, הוא סטודנט לאימון גופני במכללת ויינגייט, עובד לפרנסתו בחברת אחזקת מבנים כדי לממן את הפעילות שלו וגם מתנדב פעם בשבוע בנתניה עם נוער בסיכון.

אתה גם עובד? האם אין לך הכנסות מהמקצוע שלך כאתלט?

“ההוצאות הן מרובות, ציוד ייעודי, נסיעות לאימונים, טיסות לחו”ל, פסיכולוג ספורט, פיסיותרפיה, מדרסים וכמובן הוצאות מחיה כמו שיש לכולם. אני זוכה לתמיכה חודשית קלה מאגודת הספורט שלי, אתלטי לידר ירושלים, וכשהתגוררתי בנתניה, קיבלתי מהעירייה מלגה שנתית.

“בעיריית נתניה נהוג להוקיר ולעודד את הספורטאים המצטיינים במתן מלגה שנתית ותמיכה במעטפת של אותם הספורטאים. כמובן הכל על פי קריטריונים ברורים. עזרה זו במהלך השנים תרמה רבות לי ולספורטאים אחרים. הציפייה שלי היא שחריש תרצה להיות חלק מהצלחת תושביה בתחומי הצטיינות כאלה ואחרים ובכך תעניק ערך מוסף למקום בו הספורטאים חיים”.

ולמרות התמיכה, לא קשה לך?

“אני משתדל ליהנות מהדברים שאני זוכה בהם וללמוד מדברים שקשה לי איתם. מקשיים ומכשולים אפשר רק ללמוד ולהתפתח, הן כספורטאי והן כאדם. אני לא מתמקד ב’אכלו לי שתו לי'”.

אז מה לדעתך הוא סוד ההצלחה?

“אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. המשפחה שלי בלחץ שאני קופץ בתחרויות, אבל אני נהנה. אני מתאמן 12 חודשים בשביל תחרות אחת בה אני צריך להראות את הביצועים. זה ה’מאני טיים'”.

“אני מסתכל על החיים בצורה חיובית ומאמין שאדם יוצר את הסיבה שבשבילה הוא קם בבוקר. הגעתי לתחום המיוחד הזה אחרי עשר שנים של משחק כדורסל מהן שנתיים בפנימיית וינגייט של איגוד הכדורסל. אחרי שנה בה התאמנתי גם באתלטיקה וגם בכדורסל ודילגתי בין שני העולמות הבנתי איפה הפוטנציאל האמתי שלי נמצא. רציתי לעשות משהו מיוחד, לא לחמם ספסל ולא להסתפק בבינוניות. בזכות הקפיצה לגובה אני חי חיים מיוחדים וזו השורה התחתונה”.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

ברוכות הבאות לחריש: שלוש משפחות שעוברות לחריש הקיץ משתפות

בקיץ הנוכחי צפויות מאות משפחות לעבור לחריש. מי מצטרף אלינו ומה הן מאחלות לעצמן? מהן הציפיות שלהם מהעיר ואיזו גישה הן מתכוונות להביא איתן לחריש לכשיעברו? שיחה קצרה עם שלוש משפחות, שהחליטו לקשור את גורלן עם העיר

מימין: משפחות גלוסמן, לנדה ובשן. עיצוב: מיטל מרכנתי

בשבועות האחרונים קיבלה חריש את תשומת לב התקשורת הארצית. ידיעות על עימותים עם משפחת פשע לצד שמועות על כוונתה של חסידות ‘תולדות אהרן’ להגיע לעיר הציתה מאבק חברתי מקומי לשמירה על העיר, תדמיתה ואופיה. הנתונים על פי הלשכה לסטטיסטיקה מגלים כי בשנה החולפת זכתה חריש להגירה חיובית והכפילה את אוכלוסיתה ב-160% אחוזים – ההגירה הגבוהה ביותר בארץ!

ההערכות הן כי בקיץ 2019 המספרים יגדלו עוד יותר ועד סוף השנה אוכלוסיית חריש תמנה כ-20 אלף איש. משפחות גלוסמן, שעברה לחריש לפני מספר ימים ומשפחות לנדה ובשן שעוברות לעיר בקרוב הן חלק ממאות משפחות שמצטרפות לקהילה. שמענו מהן על התחושות, המחשבות וההתרגשות שנילווית למעבר.

משפחת גלוסמן: “מאמינים באמירה ‘חיה ותן לחיות'”

משפחת גלוזמן
משפחת גלוזמן: “לחריש יש את כל הפוטציאל, אז שלא יתבזבז”

שמות וגילים של בני המשפחה: פדריקו (39), שרית (42), התאומות תמר ויעל (9.5), עדי (6), שיר (שנה וארבעה חודשים).

עיסוק מקצועי: שרית אחות חדר מיון בבית החולים ‘מאיר’ ופדריקו סוכן ביטוח. נשואים 11 שנים. ימשיכו לעבוד באותם מקומות עבודה לאחר המעבר.

מגורים לפני המעבר: כפר סבא.

לאן בחריש אתם עוברים? לחריש על הפארק, מול הקניון.

מדוע כעת? “אנו עוברים להתגורר בחריש בשכירות, הדירה שרכשנו תהיה מוכנה רק אחרי תחילת 2020. היות והמעבר דורש הסתגלות, חשוב לנו שהבנות יתחילו להשתלב לפני תחילת שנת הלימודים, ולא באמצע השנה”.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? ואיזו תדמית יש לה מבחוץ? “יש לנו זוגות חברים ששמעו על חריש מאיתנו וכבר הספיקו לעבור להתגורר בעיר לפנינו. הם יגורו ממש לידינו, ברחוב הגפן. שמענו מהם רק דברים טובים על חריש, וגם מזוגות נוספים. שמענו שזו קהילה ושיש זוגות צעירים רבים”.

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? האם ילדיכם ילמדו כאן? באיזה בית ספר? “על החינוך ביררנו, כמובן. הבנות שלנו ילמדו ב”תלמי הדר”. היינו פעמיים בבית הספר, ישבנו והתרשמנו. הקטנה ביותר תלך לגן, למעון בחריש”.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? “אנחנו מצפים שנוכל ליהנות מהעיר. הבנו שאנשים עוזרים ומאוד תקשורתיים פה, ואנחנו מקווים שהמעבר יהיה חלק וטוב ושנכיר כמה שיותר אנשים ונתחבר”.

מה הציפיות שלכם מהמגורים בעיר בעלת אוכלוסייה מגוונת? “אנחנו דתיים, כיפות סרוגות, ואין לנו עם זה שום בעיה. כרגע אנחנו גרים בכפר סבא, שזו עיר מגוונת גם כן. אנחנו מאמינים באמירה “חיה ותן לחיות”. אני לא נכנס לאף אחד לצלחת. גם לא נכנס לאף אחד לבית שלו. מה שכל אחד יעשה בבית שלו זו זכותו לגמרי… זה לא מפריע לנו ולא שום דבר. אנשים רוצים לשמור שבת, אדרבא. מי שלא רוצה – זכותו לגמרי”.

מה אתם מאחלים לעצמכם?שנוכל לחיות שנים רבות בחריש בשלווה ובשקט. שנכיר הרבה אנשים ושחריש תהפוך להיות סוג של משפחה בשביל הבנות שלנו. אנחנו מקווים שהן יחוו אותה לטובה”.

מה אתם מאחלים לחריש? “אנחנו מאחלים לחריש שתתפתח, שתגדל, שיהיו יותר עסקים. המיקום הגאוגרפי שלה הוא מעולה, ממש באמצע – חצי שעה-ארבעים דקות לכל כיוון. יש לה את כל הפוטנציאל, אז שלא יתבזבז”.

משפחת לנדה: “קודם כול צריך ליישב, ואחר כך להתמודד עם האתגרים כשהם צצים”

משפחת לנדה
משפחת לנדה: “אם לא יעברו לגור בעיר באופן פיזי, היא לעולם לא תתפתח”

שמות וגילים של בני המשפחה: בת-אל ועמית (29).

עיסוק מקצועי: בת-אל מורה ומחנכת של כיתות א’-ב’, ועמית רכז אירועים באוניברסיטה הפתוחה.

מגורים לפני המעבר: רעננה.

לאן בחריש אתם עוברים? “הדירה שלנו בשכונת מעו”ף צריכה להיות מוכנה בחודש מאי 2020, ובאוגוסט הקרוב אנחנו עוברים לגור בחריש בשכירות”.

מדוע כעת? “כמורה, רציתי להתחיל לעבוד בסביבה ולא לבצע את המעבר באמצע שנת הלימודים. אני אתחיל ללמד בספטמבר בקיבוץ גבעת חיים, ועמית ימשיך לעבוד בעבודה הנוכחית שלו. בנוסף, אנו רואים בחריש מקום טוב להרחיב בו את משפחתנו”.

מה שמעתם על חריש? איך אתם תופשים אותה? “ברגע ששמענו על חריש, הבנו שהיא עיר מתפתחת עם דיור בר השגה. היא עדיין נתפשת מבחוץ כ”חור” או עיר “מתחרדת” – אבל ברגע שעמית דיבר עם הבוס שלו שגר בחריש, הבנו שהכול שטויות. חריש היא עיר רב גונית ועל ה”מרחק” מהמרכז אפשר להתגבר”.

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? “אנו יודעים על החינוך בחריש שהוא טוב מאוד והרמה די גבוהה. בעתיד, כשיהיו לנו ילדים, התכנון הוא לרשום אותם לבית ספר “תלמי רון”, אך אם ייפתחו בתי ספר נוספים בחריש, נשקול אותם לפי חברים של הילדים ובהתאם לאיכותם”.

מה הציפיות שלכם מהמעבר? “להקים משפחה ולחיות ברמת חיים גבוהה, כזו שלא יכולנו להשיג באותו מחיר באזור שבו אנו מתגוררים עכשיו”.

מה הציפיות שלכם מהמגורים בעיר שנמצאת בהתהוות? “אנו מצפים להיות חלוצים בעיר ולראות אותה גדלה סביבנו. מובן שזה לא תמיד יהיה קל, אבל אם לא יעברו לגור בעיר באופן פיזי, היא לעולם לא תתפתח. קודם כול צריך ליישב, ואחר כך להתמודד עם האתגרים כשהם צצים”.

מהן הציפיות שלכם מהמגורים בעיר בעלת אוכלוסייה מגוונת? הציפייה שלנו מעיר כזו היא שכל מגזר יכבד את דעותיו של האחר ושיתנהל שיח מכבד”.

מה אתם מאחלים לעצמכם? “אנו מאחלים לעצמנו אושר ושגשוג ושנתאקלם בחריש בצורה הטובה ביותר”.

מה אתם מאחלים לחריש? “אנו מאחלים לחריש שתגדל ותתפתח להיות עיר עצמאית שיודעת מה הדרך הנכונה בשבילה ושיהיו בה מקומות תעסוקה מגוונים ומקומות לפנאי ולבילוי”. 

 משפחת בשן: “החוכמה היא לראות מה יש!”

משפחת בשן
משפחת בשן: “כיף לנו לחשוב שהשכנים יהיו מגוונים באמונות שלהם, וגם לנו יש את שלנו”

שמות וגילים של בני המשפחה: אינגריד (45) ומיכאל (47), והילדים יואב (17) ונועה (13.5).

עיסוק מקצועי: אינגריד היא גננת של משרד החינוך ומיכאל עוסק באלקטרוניקה בחברת ‘קודאק ישראל’ הממוקמת בפתח תקווה.

מגורים לפני המעבר: “כיום אנחנו מתגוררים בנתניה. בשנה הקרובה נגור בשכירות בחריש ואת מפתחות הדירה שלנו בשכונת מעו”ף אנחנו צפויים לקבל במאי 2020”.

מדוע כעת? “רצינו שינוי והייתה לנו אפשרות לרכוש דירה בפרויקט של “המחיר למשתכן”, חשבנו לעצמנו שזה לא יכול להיות רע. לחזור, יש תמיד לאן, חדש ומבטיח – יש מעט, ואנחנו רוצים לנסות”.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? “בעינינו חריש נתפשת כעיר רעננה ומבטיחה, מלאה אפשרויות! אמנם היא מצריכה קצת סבלנות, אבל התחושה שלנו אומרת שהסבלנות משתלמת. הכול חדש ונעים, ומהסיבובים האינסופיים שעשינו בחריש התגלו אנשים רבים מסבירי פנים”.

מה שמעתם על העיר? איזו תדמית יש לה מבחוץ? “ברור שיש מי שמתאר את השלילי במגורים בעיר שנבנית – אז אומרים! לכל אדם יש דעה, ולנו חשוב לגבש את דעתנו שלנו מהניסיון האישי. כל אחד מגיב שונה לסביבה ולשכנים, החוכמה היא לראות מה יש”.

מה אתם יודעים על החינוך בחריש? האם ילדיכם ילמדו כאן? באיזה בית ספר? “החינוך בחריש נמצא בחיתוליו, וחינוך זה תהליך – כלום לא קורה ברגע. אנחנו משערים שעם האכלוס המתקדם, יתפתח גם החינוך. זה מתבקש. במקרה שלנו, הילדים ימשיכו ללמוד בבתי הספר שלהם, נכון להיום. יואב, מסיים את לימודיו בעוד שנה, ולא נכון להעביר אותו בית ספר. נועה לומדת במגמה שאינה קיימת כרגע בחריש, ולכן היא בחרה לא לעבור בית ספר”.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר ומהמגורים בעיר שמתהווה? “אנחנו מאוד מתרגשים – בעוד חודש עוברים. אנחנו מאמינים שבניית עיר חדשה מצריכה סבלנות וסובלנות. כיף לנו לחשוב שהשכנים יהיו מגוונים באמונות שלהם, וגם לנו יש את שלנו, איך אומרים? ‘מכל מלמדי אלמד’. אמנם חריש היא עיר מתהווה, אבל אנו בוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה. אין ספק שיצוצו בהתחלה וגם בהמשך, לא מעט לבטים, אנחנו מאמינים שנצליח להתמודד איתם כשיגיעו”.

מה אתם מאחלים לעצמכם? “לעצמנו נאחל קודם כול בהצלחה בדרכנו החדשה, מלא אושר ושמחה והיכרות נפלאה עם אנשים חדשים. ובעיקר – שיהיה טוב”.

מה אתם מאחלים לחריש? “לחריש אנחנו מאחלים להמשיך לצמוח ולפרוח, להיות מעניינת ומגוונת, שנחיה בשלום, כבוד, הבנה ושלווה זה לצד זה”.

תודה למוטי וייס על הסיוע בהכנת הכתבה

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

חלוציות משפחתית בחריש: “אם אני עוברת, את באה איתי”

מעבר לעיר חדשה כרוך בפרידות מהמשפחה והחברים שנשארים מאחור, ובתקווה לבניה של מעגל מכרים שיהווה את הקהילה החדשה. אבל מסתבר שבחריש ישנם לא מעט תושבים שהחליטו לייבא לעירם החדשה נציגות משפחתית הולמת

צילומים: אורן קלר

כמו כל תושבי חריש, הם מרגישים קצת חלוצים ונושאים בגאווה תחושת שליחות מסוימת, שהרי לא כל יום מפריחים את השממה והופכים שותפים להקמתה של עיר חדשה, ממש מהתחלה. אבל בניגוד לחלוצים שהקימו את המדינה, הם החליטו שהם רוצים את בני המשפחה לידם שותפים למעשה החלוצי וגם לחילוץ מתחושת הזרות הכרוכה בחבלי הקליטה.

“בכל פעם שנסענו בכביש שש וחלפנו על פני המנופים של חריש, השתעשענו במחשבה על בדיקת אפשרות לעבור לשם”, מספר חיים לאטי, עובד הייטק בן 37. “כולם הזהירו אותנו שעדיף להתרחק מהמקום הזה, כי שום דבר טוב לא יצמח מהעיר הזאת. אנחנו דווקא ראינו שהמקום מתפתח, ואז שירה, אחותה של יעל אשתי קנתה שם דירה, ובעקבותיה החלטנו גם אנחנו לעשות את הצעד. וכך עזבנו את זיכרון יעקב ועברנו אחרי שירה לעיר”.

אבי וחיים לאטי
חיים לאטי (משמאל): “תמיד עשינו הכל ביחד כך שכשאנחנו עברנו לחריש, זה היה מתבקש שאבי יעבור אתנו”

חבר מביא חבר?

“בהחלט. ברגע שקיבלנו את המפתחות לדירה, מיד הזמנו את אחי אבי, שהוא גם החבר הכי טוב שלי, לראות את המקום. עשרה ימים אחרי הביקור ההיסטורי בביתנו, גם לו היתה דירה בחריש. תוך שלושה חודשים הוא עבר לכאן”.

גם ענת נומקין, עורכת דין בת 33, עברה לעיר, ומיד החליטה שאם היא עוברת לעיר חדשה, היא פותחת במקום סניף משפחתי: “לפני חמש שנים עברנו בכביש שש וראינו את המנופים עובדים במעלה ההר, החלטנו לבדוק במה מדובר. עשינו עצירה בחריש, נכנסנו למשרד המכירות וכעבור שלוש שעות יצאנו עם זיכרון דברים חתום ביד. שבוע אחר כך כבר חתמנו על ההסכם וכך קנינו את הדירה בה אנו גרים כיום. חודשיים אחרי כן אמרתי לליטל, אחותי הקטנה ‘ליטל, אם אני עוברת לחריש, גם את באה איתי’. ומאחר שליטל בחורה חכמה ויודעת שעדיף לה להקשיב לאחותה הגדולה, היא אכן עשתה זאת. היא והחבר שלה, שמאז כבר הספיק להיות בעלה היו אפילו יותר זריזים מאתנו בכניסה לדירה, ועברו לחריש שנה לפנינו”.

ליטל פרץ, אחות של ענת: “הייתי צריכה לעבוד קשה כדי לשכנע את אלעד – בעלי, שאז היה חבר שלי – לנסוע לחריש לראות דירות. נאלצתי לנצל את יום ההולדת שלי וביקשתי כמתנה לנסוע לבקר במקום. נסענו, והוא השתכנע”.

“לא הרגשנו קשיים חברתיים, כי כשכולם באים ומתחילים מהתחלה, כולם מחפשים חברה. מהרגע הראשון היה לנו כיף בחריש, ואני מאד נהנית מהקרבה לענת”.

אז בעצם הבאתם את האחים שלכם כגיבוי למעבר?

חיים: “אבי הוא חבר מאד קרוב שלי, תמיד עשינו הכל ביחד. אפילו בצבא היינו באותו בסיס ובאותו חדר. אחר כך עברנו ביחד לתל אביב וגרנו באותו בניין. תמיד ניסינו להישאר קרובים אחד לשני. כך שכשאנחנו עברנו לחריש, זה היה מתבקש שאבי יעבור אתנו”.

ענת: “אנחנו עברנו לחריש מיהוד, ולא רציתי להצפין לבד. אמנם אבא שלי גר בכרכור אבל רציתי גם את ליטל לידי”.

ענת, שעברה לחריש בחודש התשיעי להריונה, גילתה שטוב עשתה כששלחה לשם את אחותה ככוח חלוץ לגור שם לפניה. ליטל, שכבר התמקמה יפה בעיר ויזמה במקום את פרויקט “סירי לידה”, במסגרתו מספקות נשות הקהילה סירים של אוכל ביתי וטרי לאמהות עייפות אחרי לידה, דאגה להכניס את ענת אחרי שילדה תחת הכנפיים הדואגות של מועדון הלידה של חריש ולשלב אותה בפרויקט הקהילתי התומך.

לילה ראשון בלי אמא? לא חייבים

ומה עושים כשהאחים גרים רחוק, או מסרבים להיסחף עם הזרם החרישי? מסתבר שאף פעם לא מאוחר, וגם בגיל הזהב אפשר להפוך לחלוצים ומקימי עיר.

אורן וצופיה קלר עברו לחריש מיהוד עם שני ילדיהם והתאקלמו נפלא בעיר החדשה. רק דבר אחד העיב על ההרגשה הטובה – הידיעה שמאחור נשארו אליעזר ואורה, הוריו של אורן, שניהם באמצע שנות השמונים לחייהם. לאורן יש אחות אחת שגרה בחו”ל ולהורים, המעבר של הבן עם משפחתו לחריש, היה קשה מאד. הקושי נבע גם בגלל המרחק מהנכדים, וגם לאור העובדה שהעזרה שלהם היתה פחות נגישה.

משפחת קלר
מימין: אליעזר, אורן ואורה קלר. בחריש כולם קוראים לאורה ‘עיוני’

אורן וצופיה ניסו לשכנע את ההורים להצטרף אליהם ולעבור לחריש, אך אליעזר ואורה, שגרו בחולון 40 שנה, התקשו להיפרד מכל מה שמוכר סביבם.

“כדי לשכנע אותם לעבור, הצענו להם שיעברו לכאן לתקופת ניסיון קצרה, ובינתיים נשפץ את הדירה שלהם בחולון. הרעיון הזה דווקא נראה להם, והם הפקידו את ביתם בידי המשפצים, ונדדו עד חריש, לתקופת שהוגדרה כמוגבלת בזמן. הם נכנסו לדירה בבניין שלנו והתחילו להתרגל לרעיון של לגור כל כך קרוב לנכדים, בבניין חדש, בדירה חדשה. בינתיים, השיפוצים הסתיימו אבל הם כבר התמקמו והתרגלו, והחליטו להישאר כאן”, משתף אורן.

גם חיים ואבי, שמבחינתם המגורים בסמיכות הם עניין שבשגרה, החליטו לצרף לסניף לאטי ההולך ומתפתח בחריש, את שרה אמם, שעזבה את כרמיאל אחרי 40 שנות מגורים במקום. זה התחיל בתקופה ששרה לא חשה בטוב והבנים רצו להיות לידה ולעזור. אבל גם כשהבריאה ושבה לאיתנה, לכרמיאל היא לא חזרה. שרה החליטה שהמגורים בחריש טובים ונוחים לה, והחליטה להישאר. חיים מספר שעבור אמו לגור ליד הנכדים והמשפחה זו ההנאה האמתית בחיים. נכון שקצת חסר לה הבילוי החביב עליה – שופינג, אבל לכולם ברור שגם זה יבוא, וצריך פשוט סבלנות.

מסתגלים ביחד

חיים מספר על התקופה הראשונה בעיר הנמצאת בשלבי הקמה: “כשעברנו לחריש, בחודשיים הראשונים, היינו יחידים בבניין. בהמשך, לתקופה נוספת היינו שלוש משפחות בלבד, אחת מהן היתה המשפחה של שירה, אחות של יעל. כשנכנסנו לא היה באזור כלום. היתה המכולת של רחמים וחוץ מזה – שום דבר. לאט לאט התחילו דברים לקרות מול העיניים, העיר התחילה לקרום עור וגידים. נפתחו חנויות הופיעו פיצריות. אתה רואה עוד ועוד אורות נדלקים בחלונות, וכל המשפחה שלנו שנמצאת כאן מרגישה שהמעבר היה צעד מאד מוצלח”.

כנהוג במשפחתם המאוחדת, התקבלה החלטה משפחתית להשתדרג ביחד בתנאי המגורים ולעבור לגור בשכונת בצוותא. הדירות הראשונות שקנו היו מבחינתם דירות מעבר, ועכשיו הגיע הזמן להתקדם – אבי, חיים, שרה ושירה – כולם עוברים ביחד לשכונת בצוותא.

מבחינת ענת נומקין המעבר הוכיח את עצמו וענה על כל הציפיות – הן במישור התעסוקתי, והן במישור החברתי: “המעבר לעיר חדשה מרגש. אני ממש מלאת תחושת חלוציות. אני גאה לחשוב שיום אחד, אספר לבן שלי שכשהוא היה בבטן, אני הייתי חלוצה שהגיעה למקום חדש שכשהסתכלנו בו סביב, ראינו רק חול וחול, ימין ושמאל”.

ליטל פרץ וענת נומקין
ענת נומקין (משמאל): “אמרתי לליטל, אחותי הקטנה ‘ליטל, אם אני גרה בחריש, גם את תגורי בחריש’

נציגי הדור המבוגר במשפחת קלר מראים גם הם סימני התמקמות והסתגלות. אליעזר כבר גילה כי מה שנחוץ לו – קופ”ח, מכולת, סופר – נמצא במרחק הליכה, והתרגל לכך שאם רוצים משהו שאין ליד הבית, תמיד אפשר גם לנסוע לעין שמר או פרדס חנה. “בחולון, התלוננתי על זה שהעבירו את הבנק 100 מטר מהבית, וכאן הכל יחסית רחוק. אבל כשאני יושב על המרפסת ורואה את המרחבים והפארק שיקום לנו מול הבית, אני מרגיש שאני נמצא במקום הנכון”.

גם אורה כבר השתלבה בנוף המקומי עד כדי כך, שזכתה מהסובבים אותה לשם חיבה – עיוני, כי ככה היא קוראת לכולם מסביבה.

כשמביטים על ההסתגלות של החרישניקים שהובילו מהפכה במשפחתם והביאו עמם לעיר את קרוביהם, נראה כי אכן המעגל התומך סייע להסתגלות טובה ומהירה יותר, וחיזק את התחושות החיוביות ביחס למגורים במקום. המעגל התומך אינו פותר, מן הסתם, את ההתמודדות היומיומית עם חבלי הלידה של העיר, אך כפי הנראה, הוא מקל מאד.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“למקם את חריש על מפת האמנות הישראלית”

למתג את חריש כעיר שמושכת אמנים, להפוך את המנדלה המחברת בין קצוות לסמל העיר, לעודד יצירה משותפת – לאיתן קדמי, מאייר, אמן מנדלות ותושב חריש יש אינספור רעיונות, חלומות ומאוויים והוא עומד להגשים אותם, כאן, איתכם. אם תרצו…

לצד הפגנות שמקיימים בימים אלה חברי עמותת נאות חריש מול משרדי חברת הניהול של הפרוייקט, זוכים אט אט, חלק מחבריה, לקבל את המפתחות המיוחלים ולעבור לחריש. אחד מחברי העמותה הראשונים, שעבר להתגורר לאחרונה בעיר, הוא לא אחר מאשר איתן קדמי (63), מאייר ישראלי עטור פרסים, ואמן מנדלות מוערך. בחודשיים הראשונים למגוריו בחריש, התגורר קדמי כדייר יחידי בבניין ובשכונה כולה, והשתוקק יותר מכל לבואם של חברי הקהילה שלו.

“לפני שבע שנים קבוצת חברים שלי, חברי הקהילה העירונית, קהילת “ירוק בעיר” חלמו על התארגנות קהילתית בבניין משותף כמודל לקיימות עירונית. מאוד התחברתי אליהם ולרעיונות שהם מייצגים. מאז עברנו הרבה תלאות יחד ולשמחתי, אני כבר כאן. אני מחכה שגם הם יעברו לגור בחריש ויחד נוכל לקדם פרויקטים עירוניים”, הוא מסביר.

אילו פרויקטים אתה מעוניין לקדם?

החלום שלי הוא לקדם בחריש בית אמנים, שמאפשר לאמנים ויוצרים להגיע לעיר וליצור יחד. אני מרגיש שזה הזמן ללכת למקומות חדשים ולהשפיע על הסביבה האנושית, ליצור ולהביא את האמנות שלי למקומות חדשים וזה מתחבר עם המטרה הגדולה יותר, שהיא למקם את חריש על מפת האמנות הישראלית”.

למה הכוונה?

“לפעול ולהביא את האמנות לחריש בכל מיני צורות, ציור, פיסול, אמנות פלסטית. עבורי היצירה היא בעיקר מנדלה, אומנות שמחברת את האדם לעצמו ואת האדם לסביבה”.

“המנדלה מהווה שיעור בהתפתחות רוחנית ומאפשרת לדעת על עצמנו דרך הלב, יותר מאשר דרך השכל”, כתב קדמי בספר שהוציא לאור, ‘דרך המנדלה’.

מנדלת אחדות
מנדלה המייצגת אחדות. ציור: איתן קדמי

“המנדלה מפתחת את יכולת הריכוז וההקשבה הפנימית כמו במדיטציה. היא מובילה אותנו אל המרכז האלוהי שבתוכנו. אנו חווים חיבור עם העולם, אנו שקטים ושלווים יותר, נקיים ממחשבות טורדניות ומלאים ברגשות חיוביים”.

אל המנדלה הגיע קדמי לא במקרה. בתקופה של בלבול ומצוקה נפשית מצא קדמי, כמו רבים לפניו, דרך חדשה לבנייה עצמית ולהתארגנות באמצעות ציורי המנדלות. כמו מוות ולידה מחדש”.

“הייתי מאייר מבוקש, ניהלתי סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי, היה לי טור שבועי בעיתון יומי. דירה בצפון תל אביב, אשה ושתי בנות. הייתי מפורסם ורבים ביקשו את קירבתי אך משהו בתוכי סירב להירגע. הבור בתוכי הלך והעמיק”, הוא מעיד על עצמו. מאז שגילה את המנדלות, נטש קדמי את האיור כמקור הפרנסה, עבר מתל אביב לבנימינה בה התגורר בתשע השנים האחרונות וכעת הוא מתחיל מחדש. כאן, בחריש.

סמל המנדלה למיתוג העיר

“ראיתי פוסט שראש העיר, יצחק קשת, כתב ובו ביקש עזרה במיתוג העיר. כדאי ללמוד מערים אחרות שעשו זאת בהצלחה בעבר, כמו חולון, שמיתגה את עצמה כעיר אומנות הילדים ופתחה מוזיאון קריקטורה, מוזיאון עיצוב, מוזיאון לילדים. האומנות עזרה לחולון למתג את עצמה”.

“ברגע שחריש תשכיל להבין זאת ולפתוח מוסדות אמנות כמו גלריה, תיאטרון, סינמטק, הרצאות היא תעלה על דרך חדשה”.

“מנדלה היא סמל של חיבור בין קצוות וזה מה שחריש רוצה להיות, עיר שמחברת בין אנשים”

האם נראה לך שהקהל בחריש הוא קהל שוחר אמנות?

“הקהל לא יודע אם הוא שוחר אמנות או לא. צריך להציע לתושבי חריש את האפשרות ולמשוך אותם, זאת הדרך לבנות עיר. אין ספק שחריש מתמודדת עם משימות חשובות כמו תשתית תחבורתית, תעסוקה וחינוך אבל אסור להזניח את האמנות”.

איך אתה מציע לעשות זאת?

“דרך אחת היא הנחה גדולה לאמנים בשכירת סטודיו לאמנות ובתמורה להשקעה האמן מחזיר את ההשקעה באמצעות חוגים שבועיים לילדים או מבוגרים. חריש צריכה לקרוא לאמנים לבוא ולהביע את עצמם במוסיקה, בתיאטרון, באמנות פלסטית. אם תיפתח פה גלריה זה יתרום משמעותית למיצוב העיר”.

קדמי מבלה רק חלק מזמנו בחריש. הוא מציג תערוכות ויוצר בסטודיו שלו בחיפה ובתל אביב. הוא גם מקווה שבקרוב הפעילות בחריש תגדל וכובד המשקל של עשייתו יעבור לעיר.

“בחרתי לגור בחריש מן הסיבה שאני רוצה לבוא למקום חדש ולהביא מהאיכויות שיש בי. להביא ידע שצברתי באומנות ובחיים בכלל, אחרי הכל אני יכול בגילי כבר לקרוא לעצמי זקן השבט”, הוא מחייך.  “ברגע שהעיר תדע לקבל את התרומה שלי ואת הקהילה שלי, חריש תצא נשכרת. אני חש שזו המשימה שיש לנו כאנשים שחיים יחד במדינה לעזור בהקמה של מקומות חדשים”.

האנרגיה של קדמי מדבקת. כעת הוא מתכנן להציע למועצה לארגן בחריש פסטיבל מנדלה שכותרתו ‘כולנו יחד’. “אני רוצה להציע ליצחק קשת את סמל המנדלה למיתוג העיר חריש. מנדלה היא סמל של חיבור בין קצוות וזה מה שחריש רוצה להיות, עיר שמחברת בין אנשים”.

“קראתי גם שראש העיר מסרב לקבל לעיר בדלנים ואני מסכים איתו שעיר צריכה להיבנות על שיתוף פעולה לא על נבדלות”.

אמני חריש התאחדו

קדמי מבקש לקדם שיתוף פעולה משמעותי עם אמני חריש ומנצל את הבמה לקריאה ליצור עימו קשר: “אני אשמח אם בעקבות הכתבה אמנים בחריש יצרו איתי קשר על מנת שנוכל להתארגן יחד, לפעול במסודר ולפנות לרשות העיר על מנת לבקש מנדט ותקציבים. יש כל כך הרבה דברים שניתן לעשות בעיר כמו פרויקט ככרות אמנותיות, פיסול סביבתי המון דברים שצריך ליצור יחד”.

דרך המנדלה
“חרישניקים צריכים ליצור לעצמם את העיר שבלב, אף אדם אחר בעולם לא יכול לומר לנו מהי העיר חריש”

אבל העיר חריש עסוקה בבניית גני ילדים ובהקמת העיר…

“אני מצפה שעיר חדשה תיקח את האנשים שרוצים לתרום ותדע מה לעשות איתם. אני אשמח אם ירתמו אותי להקמת מפעל תרבות, אני חדור אמונה ועם אמביציה גבוהה לפעול ולקדם”.

אתה מודע לדימוי הבעייתי שיש לחריש בתקשורת הארצית?

“זה לא משנה לי. חרישניקים צריכים ליצור לעצמם את העיר שבלב, אף אדם אחר בעולם לא יכול לומר לנו מהי העיר חריש. כל אחד יתחבר לכוחות עצמו ויחד ניתן ליצור קהילה חדשה וחזקה שיש בה כל מה שנרצה”.

“אחווה, תרבות, חיבור – אלו הערכים שאני מאמין בהם וככל שיבואו עוד אנשים נחזק את השני. זה מה שיחזק את חריש, לא עוד כתבה בעיתונות הארצית”.


לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

“לבנות ולהיבנות בה” – על שלושה עולים ואולפן אחד בחריש

שלושה סיפורים של אנשים שעלו לארץ ובחרו לבנות את חייהם בחריש, חושפים בפנינו הגשמה ציונית מודל 2019 המתרחשת ממש כאן, מתחת לאף שלנו, באולפן העולים של חריש

תלמידי המחזור הראשון באולפן חריש. צילום: דוברות העיר

הצצה אל כיתת הלימוד במבנה הפיס, בו מתקיימים לימודי האולפן לעברית בחריש, מגלה לנו כיתה מרווחת ומוארת, בעלת שולחנות ארוכים ונוחים המאכלסת 24 עולים חדשים, תושבי חריש. לכל אחד מהם יש סיפור משלו. אלה מאיתנו שנולדו בארץ אולי אינם מכירים את התחושה הזו, הרצון לקחת חלק בהגשמה ציונית והחיפוש אחר שייכות למקום. ג’ייסון דאקר ויואל ינקילביץ’, עולים חדשים, תלמידי האולפן בחריש יחד עם אלונה גבר קרקליס, רכזת תחום העליה והקליטה בעירייה ועולה ותיקה, משתפים אותנו בסיפור האישי, בתחושות ובתובנות.

“ביום שהאולפן נפתח, הגיעו לפתיחה החגיגית עולים שכבר התקבלו ללמוד בו, עולים שבאו לבקש ללמוד בו, ראש העירייה, אנשים ממשרד הקליטה ואנשים ממשרד החינוך. ההתרגשות הייתה גדולה,” משתפת אלונה.

אולפן העברית בחריש החל לפעול בדצמבר 2018 לאחר מאמץ מתמשך ותהליך בירוקרטי ארוך ומייגע של חמש שנים, אותו ניהלה עיריית חריש בראשותם של יצחק קשת ושל חברת המועצה  עידית ינטוב, מתוקף תפקידה הקודם, כמנהלת מערך הקליטה בעיריית חריש.

כאמור, כיום מונה האולפן בחריש 24 תלמידים – דוברי ספרדית, פורטוגזית, אנגלית ורוסית. הוא מתוקצב, כיתר האולפנים הממלכתיים בארץ, על ידי משרד הקליטה ומשרד החינוך, בתמיכה של העירייה.

מקדמה על הבית – עוד באותו ערב

ג’ייסון: “יש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד”.

ג’ייסון דאקר (33) הוא אחד מתלמידי האולפן. הוא מתגורר בחריש כמעט שנתיים. הוא עלה מארצות הברית, ניו ג’רזי, בשנת 2012, והספיק ללמוד באולפן ברעננה לפני שהגיע לחריש. עם זאת, הרגיש שהיה חסר לו משהו בבסיס השפה. ההבדל בין הלימודים באולפן כאן בחריש  ובין הלימודים באולפן ברעננה משמעותי מבחינתו. “באולפן ברעננה היו המון אנשים בכיתה, והיה קשה ללמוד. כשיש ארבעים אנשים וכל אחד מהם מדבר שפה אחרת – זה קשה… כאן הכיתה קטנה יחסית, והמורה מדהימה. היא מלמדת בשיטות מעולות, ואנחנו מדברים עברית כל הזמן”. מדבריו אף משתמע שהאולפן מהווה מקום מפגש עבור העולים הלומדים בו, דרך להכיר באופן אישי עולים נוספים כמותם ולהרחיב את הקשרים שלהם בחריש. “באולפן אני מכיר אנשים חדשים וכולנו מדברים עברית, נוצרות חברויות ונוצרים בינינו קשרים מתוך הלמידה המשותפת”.

“לדעתי זו הזדמנות גדולה, לגור בחריש,” אומר ג’ייסון. “זו עיר מתפתחת, יש פה קהילה מגוונת ומעניינת, ויש אפשרות להיות חלק ממשהו חדש”. אפשר לחוש אצלו את השמחה שבבנייה ובהשתתפות במקום שמתרקם, דווקא בראשוניות. “באנו לראות את הדירה, ועוד באותו ערב שילמנו מקדמה על הבית,” הוא מספר. “אני אוהב לגור פה. הקהילה פה מתאימה לי כי היא מגוונת, לא הייתי רוצה לגור בשטעטל, כמו בבני ברק, אני רוצה סביבי את כל הסוגים של האנשים, ויש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד”.

עברה את כל המסלול בעצמה

אלונה גבר קרקליס - אולפן עולים
אלונה: “בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה”.

“האולפן בחדרה רחוק,” מסבירה אלונה המנהלת. “הלמידה באולפן, לזכאים, מתבצעת במשך חמישה ימים בשבוע, בכל יום משמונה וחצי ועד אחת בצהריים. עולים שצריכים לנסוע באוטובוס לעיר שהם לא מכירים, כשהם לא יודעים באיזו תחנה לרדת ולא יודעים איך לשאול… באיזשהו שלב הם נשברים ומחליפים את האולפן בחיפוש עבודה. זה פרקטי יותר”.

אלונה מבינה לליבם של העולים, שכן גם היא, על אף ההתערות שלה בחברה ושרידי המבטא שכבר כמעט אינם מורגשים, הייתה עולה חדשה מרוסיה, לא כל כך מזמן. לאחר שעלתה לארץ והתחתנה עם בן זוג מטבעון, שרצה “להקים משהו מאפס, כמו סבא שלו”, הם בחרו לגור בחריש  וזה היה הפתרון המושלם מבחינת שניהם להגשמה הציונית שלהם, כל אחד על פי דרכו. “הוא קיבל אפשרות להיות חלק ממשהו חדש ולהקים מאפס, ואני קיבלתי חיים בעיר ואפשרות להיות חלק מהקהילה המתהווה. לתרום ולעשות – זה תמיד היה חשוב לי, גם ברוסיה הייתי תמיד פעילה מאוד בקהילה היהודית”.

היא מדברת בהתרגשות על העבודה עם העולים: “בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה. חלקם שומעים על האולפן ומגיעים אלינו דרך המשפחות שלהם עוד לפני שהם עולים או עוברים פיזית לחריש, ואנחנו בקשר אישי איתם. מנסים להבין אם הם זקוקים לעזרה, עוזרים להם בתרגום ומכירים כל אחד מהם. חשוב לנו שאף אחד מהעולים לא ייפול בין הכיסאות”.

“הייחוד בחריש”, היא מוסיפה, “הוא העובדה כי העולים הם חלק מהמערך הקהילתי, ונתפשים ככאלה. המטרה היא שילוב העולים בקהילה כולה, ולא הנצחה של היותם עולים”. על פניו נראה שמדובר במשהו סמנטי, אך מדובר בתפישה שונה. בערים אחרות העולים מקבלים מענה מקיף, אך בדרך כלל הם נשארים סגורים בתוך הקהילות שלהם, דוברות השפה שלהם ובעלות המנהגים שלהם. בחריש המטרה והתפישה היא שילוב שלהם בקהילה כמו כל תרבות אחרת שקיימת בתוך הקהילה המגוונת של העיר.

“לדוגמה, לקראת פורים, העולים אומנם יקבלו הודעות בשפתם על החגיגות המתקיימות, אך הם יחגגו עם כולם,” מספרת אלונה. “לפני כמה חודשים,” היא ממשיכה, “ציינו בחריש את חג הסיגד, של הקהילה האתיופית, והקהילה עשתה אירוע לכל יתר העיר – במקום שיעשו אירוע רק לעצמם”.

 “איפה יש בית שימוש?”

יואל: “חסרות לי בחריש מסעדות טובות ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי”.

עבור יואל ינקילביץ’ (61), שעלה מברזיל, לפני ארבעה חודשים בלבד, המפגש עם העברית הוא מעט שונה. יואל הגיע לכאן בעקבות שתי בנותיו המתגוררות בחריש, אחת מהן מתגוררת בישראל כבר 18 שנה.

“למדתי בבית ספר יהודי בברזיל, וכך גם ילדיי,” מספר יואל, “הייתי מעורה בקהילה היהודית – זה חשוב מאוד כשאתה גר בחו”ל, אבל לא באמת ידעתי לדבר. הדבר היחיד שידעתי להגיד בביטחון הוא ‘איפה יש בית שימוש?'”.

“המורה באולפן נהדרת, היא מדברת לאט, והיום אני מדבר עברית הרבה יותר טוב. אני מרגיש שכל יום השפה שלי משתפרת, ואני לא מפחד לדבר”.

העובדה כי מדובר בעיר בהתהוות אינה מרתיעה אותו, להפך. “אני אוהב לגור בחריש, זה קרוב לילדים שלי ולנכדים, ואני מרגיש שייכות סוף סוף. כולם כאן ישראלים, לא כמו בברזיל, שהייתי אומנם חלק מהקהילה היהודית, אבל גרתי במקום שלא היה יהודי או ישראלי”.

יואל אינו שוכח לציין יתרון אחד נוסף עבור עולים חדשים: “כאן בחריש כולם חדשים, לא רק אנחנו, ואני לוקח חלק בבנייה של משהו חדש. חסרות לי בחריש מסעדות טובות או חנויות כמו סופר פארם ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי”.

חלק אינטגרלי מהקהילה המתהווה

“המטרה שלנו היא לעזור לעולים להתערות בחברה מבלי למחוק את השורשים והזהות התרבותית שלהם. העולים רוצים להפוך לישראלים – עם כל מה שהם מביאים איתם, ולהעניק את זה לחברה שאליה הם משתייכים”, מסבירה אלונה.

“לשמחתי, העולים בחריש הם חלק מהקהילה, שכולה נמצאת בהתהוות ובהתפתחות. העובדה כי כיום קיים אולפן בעיר מושכת רבים מהם להיות חלק מהעיר הנבנית ומקלה עליהם את האפשרות לעשות זאת. וכך הם זוכים להגשמה ציונית מודל 2019, כזו שאינה קיימת בשום עיר אחרת בארץ”.

 


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

הכל כלול? טיפים חשובים לניתוח מחיר הדירה לפני רכישה

זוגות שרוכשים דירה מעניקים חשיבות יתרה למחיר הנכס, אולם קיימים קריטריונים נוספים שמשפיעים בצורה משמעותית על מחירה הסופי של הדירה ועל ההתחייבות הכלכלית עימה מתמודדים. מדריך בסיסי לרוכשים

 

מזל טוב, החלטתם לרכוש דירה ולבצע את אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות ביותר שאדם ממוצע עורך בחייו. רוב הזוגות בישראל כבר מודעים לניהול תהליך נכון של רכישת דירה כולל התייעצות עם מומחי משכנתא שמוצאים עבורם את מסלולי התשלום המתאימים ביותר, אולם ברכישת דירה, מחיר הנכס הוא רק קריטריון חשוב אחד. ישנה חשיבות קריטית למועד אכלוס הדירה ולתנאי התשלום השונים – שני אלה עלולים להשפיע משמעותית על מחירה הסופי של הדירה ועל ההתנהלות הכספית שלכם עד לכניסה לדירה. אז מה חשוב וכדאי לבדוק לפני שמתחייבים ומגשימים את חלום הדירה?

מה כולל מחיר הדירה?

אם מדובר בדירה חדשה, בדקו אם המחיר כולל חניה ו/או מחסן. בנוסף, חשוב להכיר היטב את מפרט הדירה המוצעת ולהבין האם המפרט הקיים מתאים לכם. שאלו את עצמכם את תצטרכו לבצע שינויים בדירה לפני כניסתכם אליה ומה עלות השינוי המבוקש. אלו נתונים שיש לקחת בחשבון ובתחשיב לפני רכישת הדירה.

חניה בחריש
האם מחיר הדירה כולל גם חניה ומחסן?

התשלום צמוד למדד תשומות הבניה?

במידה ופריסת התשלומים בחוזה המכר מוצמדת למדד תשומות הבנייה, חשוב לקחת בחשבון את עליית המדדים, עליה שעשויה להשפיע משמעותית על מחיר הנכס. כך לדוגמא, בין השנים 2016-2018 מדד תשומות הבניה עלה ב-1.8%.

אם תכפילו נתון זה במספר השנים עד למועד אכלוס הדירה, תקבלו תוספת כספית גבוהה משמעותית מהתכנון הראשוני שביצע הזוג הצעיר בבואו לרכוש את הדירה.

מועד הכניסה לדירה

קניית דירה חדשה מקבלן מחייבת הבנה לגבי מועד הכניסה הצפוי לדירה והמשמעויות הנילוות למועד זה.

ככל שמועד האכלוס קרוב יותר, כך שווי הדירה גבוה יותר. מדוע? התשובה פשוטה, אם מועד האכלוס רחוק, הזוג הצעיר נאלץ בתקופת הביניים לשלם על פתרונות מגורים חילופיים. לעומת זאת, אם מועד האכלוס קרוב ומתאפשר לרוכשים לגור בדירה או להשכיר את הנכס, הם חוסכים הוצאות נוספות או מקבלים תשלום על הדירה. לכן, מועד האכלוס הוא שיקול שאסור להתעלם ממנו בתהליך רכישת דירה חדשה.

פריסת תשלומים

נושא התשלומים הוא נושא שאין להקל בו ראש, התחייבות לתשלום לקבלן במקביל לתשלום שכר דירה יכולה להוות מכשול מהותי בתהליך הרכישה.

בדרך כלל, קבלנים דורשים תשלומים בהתאם להתקדמות הבניה ומחלקים את התשלומים לפעימות שנקבעות מראש ומפורטות בהסכם המכר.

במצב כזה תצטרכו לקחת משכנתא בשלב מוקדם ועומדות בפניכם שתי אפשרויות:

תשלום משכנתא במקביל לשכירות – נושא לא פשוט שהופך את התהליך להרבה יותר לחוץ וקשה.

נטילת הלוואת גישור – הלוואה בנקאית שתשולם לקבלן. החזר התשלומים שלכם יתבצע רק לאחר הכניסה לדירה. הלוואה כזו עשויה לפשט את תהליך הרכישה אך חשוב לדעת כי לרוב מדובר בהלוואות יקרות והריביות עליהן הופכות את העסקה הכלכלית לפחות כדאית.

ישנם קבלנים שמעניקים הטבות בתנאי התשלום, המוכרת ביניהן היא הטבת 20/80 – משמע 20% מתשלום הדירה משולם במעמד חתימת החוזה ואילו היתרה על סך 80% משולמת פרק זמן קצר (בדרך כלל מספר חודשים בודדים) לפני קבלת הדירה. אופציה זו מקלה על רוכשים שנדרשים לגור בשכירות ועל משקיעים ומגלמת הטבת מכר, שמקלה על תהליך רכישת הדירה.

לסיום, אל תשכחו ליהנות מהדרך ו… תתחדשו!

 

הכותבת היא מנהלת המכירות הארצית בקבוצת MORE הבונה בחריש


פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

רווק? חריש מחכה לך!

אין ספק שחריש היא עיר אידאלית לזוגות צעירים עם ילדים, אבל הקהילה המתפתחת בחריש מעניקה מקום של כבוד גם לרווקים, שבוחרים לכרוך את חייהם בעיר החדשה

בתמונה מימין לשמאל: אביב מינץ, בן כחלון ומיכאל נעים. צילום: אורן קלר

מראה ילדים מתרוצצים בגני שעשועים הוא מראה נפוץ בחריש, שהפכה לעיר אידאלית לזוגות צעירים המגדלים ילדים בעיר מתפתחת עם סביבה ירוקה וקהילה חזקה. עם זאת, נראה כי בשנתיים האחרונות כחלק מתהליך התבגרות העיר, היא פותחת את שעריה לאוכלוסיית נוספות וגם טווח הגילאים של תושבי העיר הולך ומתרחב. מסתבר, שלאחרונה גם הרבה רווקים ורווקות הפכו את חריש לביתם. אז מה מציעה חריש לרווקים שבינינו? יצאנו לבדוק ולשמוע

בן כחלון (31) המתגורר בחריש שנה ושלושה חודשים מאמין שחריש מציעה לכמותו, הרבה. “עברתי לחריש מחדרה”, הוא משתף. “הבנתי שהיות וחריש היא עיר צעירה, יש לי סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה, מאשר בעיר וותיקה ומבוססת”, הוא מסביר.

גם מבחינה מקצועית, החליט בן, צלם במקצועו, לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחריש סטודיו לצילום. “אני מאמין שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים זקוקים לסטודיו לצילום מקומי”, הוא מסביר. “אני צלם אירועים מזה שנים רבות, סגרתי את הסטודיו הפעיל שהיה לי בחדרה ופתחתי אחד חדש ברחוב טורקיז כאן בשכונת אבני החן”.

בן כחלון: “סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה”

לפני מספר חודשים החליט בן לפתוח את קבוצת הוואטסאפ ‘צעירים וצעירות חריש 20-35’, המיועדת לבני גילאים אלה ונמצאים בסטטוס אישי מגוון: רווקים, גרושים, פנויים ונשואים. כיום חברים בקבוצה כ-44 משתתפים וכבר יצא להם להכיר בנסיבות חברתיות שחורגות מעבר להתכתבויות בלבד. “ארגנו ערב קריוקי, ערב על האש וערב פיצות טעים”, מספר בן.

האם חברי הקבוצה הם דתיים? חילוניים? וותיקים או חדשים בחריש?

“זה כל היופי, כולם נמצאים בקבוצה”.

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

“פאב נורמלי, לא כזה שנפתח רק פעם בשבועיים. אני מחכה לפתיחה של פאב עם הופעות חיות בחריש. מבטיח להגיע”.

היכן אתה מבלה כעת?

“אני נפגש הרבה עם חברים וידידים בפאבים בסביבת חריש, בעין שמר (מרחק 15 דקות נסיעה מחריש) ובעמק חפר. גם פרדס חנה (15 דקות נסיעה מחריש) מציעה מקומות בילוי טובים לצעירים”.

דרוש: מתחם מסעדות ופאבים

אחד הרווקים המוכרים בחריש הוא לא אחר מאשר אביב מינץ (26), הבעלים של פיטנס מינץ, במרכז עמית. אביב, רווק שמתגורר בישוב הסמוך מאור, מחכה לסיום הבנייה של הדירה שרכש בחריש, על מנת לעבור ולהתגורר בעיר. יחד עם זאת, הוא שוהה בחריש במרבית שעות היממה, והפך עם הזמן ועם היוזמות החברתיות בהן נקט, כולל יום אימון גופני לקהילה, לאחד מחברי הקהילה המתגבשת בעיר.

“בחריש יש אוכלוסייה צעירה, אוכלוסיה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט. זו גם עיר חדשה ויש פה הרבה דברים טובים שאני אוהב”.

אביב שמתכנן לפתוח בחריש סטודיו אימונים נוסף, גדול יותר מהקיים, מודה שרוב החברים שהוא מכיר בעיר הם זוגות צעירים נשואים עם או בלי ילדים.

אביב מינץ: “בחריש יש אוכלוסייה צעירה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט”

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

“אין ספק שמתחם מסעדות ופאבים בעיר יכול לחולל שינוי גדול עבור צעירים בעיר”.

שגריר של חריש

עבור מיכאל נעים (26) המעבר לחריש היה כמעט טבעי. מיכאל, גנן במקצועו, עבר מגבעת אולגה לחריש לפני שנה בעקבות אחותו.

“הגעתי לבקר את אחותי, ראיתי את העיר והתאהבתי בה, אז החלטתי לעבור להתגורר כאן”, מסביר מיכאל, שמתגורר ברחוב רימון, בשכונת החורש (נאות חנן).

מה משך אותך לעיר?

“רציתי להצטרף לתחושת הקהילתיות שיש כאן, לצמוח עם הקהילה שמתפתחת פה”.

והצליח לך? איך אתה מרגיש כאן אחרי שנה?

“אני מאוד אוהב את הקהילה. יש לי פה הרבה חברים, כך שאני מאמין שהשתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות. המקום מאוד מרגיש לי כמו בית”.

מיכאל שעובד בשנה האחרונה בחריש כמעצב גינות פרטיות לדירות גן וכמתחזק גינות של בניינים משותפים, גם מתפרנס בעיר. “אני עובד לבד ובפרויקטים מסוימים צריך להעסיק חברה נוספים. אני תמיד מעדיף לשכור חבר’ה מחריש. יש להם עדיפות אצלי”.

האם אתה מעורב בחיי העיר?

“אני מתנדב הרבה בתוך החברה. אני מציע את הרכב שלי להובלות קטנות. עוזר לאנשים מועטי יכולת או בסכום סמלי מאוד”.

מהי קבוצת ההתייחסות שלך בעיר?

“יש לי בעיר חברים רווקים ונשואים. כולנו אנשים עסוקים שמתקשים למצוא זמן להיפגש, אבל מוצאים מדי פעם זמן למפגש בבתים של אנשים או לבילוי בפרדס חנה”.

מיכאל נעים: “השתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות”

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הפנויים?

“סטודנטיות חסרות…” מגחך מיכאל. “אני מודע לעובדה שרוב האוכלוסייה של חריש היא של זוגות צעירים עם ילדים, אבל עדיין גם הם ייהנו אם חריש תציע בילויים ליליים אחרי השעה 20:00 בערב. צריך לפתח בעיר עוגני משיכה לבילויים ותרבות שימשכו אוכלוסייה חזקה ואיכותית לעיר, גם מרכז ספורט איכותי יעשה את העבודה ויהווה מוקד משיכה לצעירים”.

אתה מבלה בסביבה?

כן, אני יוצא לפאבים באזור פרדס חנה ובקיבוצים מסביב בעמק חפר. יש חיים תוססים והאזור כולו מלא קהילות צעירות עם מאפיינים תוססים וחיים. בפרדס חנה ניתן למצוא גם קהילות עם מאפיינים מאוד ספציפיים שיכולות להתאים לאנשים שמחפשים להתעסק במוסיקה, מדיטציה או כל נושא אחר כמעט. בינתיים, יש הרבה יותר מה לעשות מחוץ לחריש מאשר בעיר, אבל אני בטוח שזה ישתנה לטובה בשנים הקרובות.

האם אתה ממליץ לחבריך לעבור לחריש?

“כן, בהחלט. אני מרגיש כמו שגריר של חריש וממליץ לחברה צעירים להגיע להתנסות ולגור בעיר שנבנית ושאפשר לתרום לבנייה שלה ולעצב אותה”.


TOPIA חריש

דמרי בחריש - דמרי על בטוח

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

מתחדשים ותורמים לקהילה בחנות לבגדי יד שנייה של חריש

בימי שלישי, בשעות אחר הצהריים תוכלו להתחדש בחולצה חדשה, למסור מכנסיים שכבר לא מתאימים לגזרה, לעצב לעצמכם מראה חדש ועל הדרך גם לתרום לקהילה

בעשור האחרון תופס תאוצה טרנד של מסירת ומכירת בגדים יד שנייה, בין אם הם מוצעים בחינם במסגרת אירועי החלפות בגדים ושווקי קח-תן, ובין אם נמכרים במחיר סמלי בחנויות יד שנייה. רבים הבינו שלא חייבים להוציא מאות שקלים בחודש על ביגוד, ושיש פתרון כלכלי יותר שמעניק הזדמנות לפנות מקום בארון ולמלא אותו בבגדים חדשים בלי לשבור קופת חיסכון ועם בונוס של האפשרות לתרום לקהילה.

הטרנד לא פסח על חריש, לפני כחודשיים הוקמה בבית הקהילה ‘שלי-שלך’ חנות וינטג’ ויד שנייה. גילה עתירה, שזוהי שנתה השלישית בחריש, יזמה את הרעיון לפני כשנתיים, ומאז מנהלת את החנות שבתחילת דרכה פעלה בכיתה בבית הספר תלמי רון בחריש. “התחלנו לאסוף ציוד ולאסוף מתנדבות שיעבדו איתנו והשתתפנו באירועים מזדמנים של המועצה. לפני כחודשיים, אגרנו מספיק בגדים ולשמחתנו יש לנו כבר מספיק מתנדבות שאפשרו לנו לפתוח את החנות”.

מה החזון שהוביל לפתיחת החנות?

“הקונספט של החנות בשלב החלום”, מספרת אור גולני, רכזת יחידת ההתנדבות בחריש, “היה ליצור מקום שיאפשר לאנשים למסור דברים שהם במצב מאוד טוב, וליצור מעגל של קיימות שבו מצד אחד אתה לא זורק את הדברים, אתה ממחזר אותם לשימוש נוסף, ומהצד האחר, כל ההכנסות הולכות לתרומה לקהילה בחריש. לשמחתנו, די מהר הבנו שבחריש קיים ביקוש ליד שנייה. בירידים בהם השתתפנו הגיעו רבים שרכשו פריטים מרובים”.

עתירה: “המטרה בעיני היא שאנשים לא יתלבטו פעמיים אם להוציא מהארון בגד ולמסור אותו. מה שזורקים לפח זורקים לפח, אבל אם קיים מקום שעושה טוב לאחרים ומאפשר לך להתחדש בתשלום סמלי של חמישה שקלים לפריט, אז אפשר למסור בלי התלבטות.

עתירה מוסיפה ומציינת כי עבורה לחנות היד שנייה בחריש יש תפקיד נוסף: “חשוב לי שבפארק אחד יראה את האחר עם בגד שהוא מסר וירגיש שזה יהיה ממש בכיף ובאהבה, ולא מתוף תחושה של ‘וואי, איזו פאדיחה’. זו גם הסיבה שאנו מקפידות לאסוף בגדים שהם באיכות וברמה טובה, בגדים שמכבדים את המקום”.

איזה סוג בגדים נמכרים בחנות?

גולני: “אנחנו מקבלים בגדים חגיגיים, נעליים במצב חדש, הלבשה תחתונה חדשה בלבד, כלי מטבח חדשים, מצעים חדשים בלבד”.

עתירה: “אנחנו מקפידים שבבגדים לא יהיו קרעים, כתמים או רוכסנים בעיתיים. התפישה היא שאם הבגד לא ראוי עבורי או עבור הילד שלי, הוא גם לא ראוי למישהו אחר”.

גילה עתירה
גילה עתירה, מנהלת החנות

לפגוש אנשים בחריש

ביקור בחנות מראה כי היא מכילה כמות פריטים עצומה. בנוסף למתלים עמוסים בבגדים תוכלו למצוא שם נעליים, כלי מטבח, משחקים, תיקים ועוד. הבגדים מסודרים בצורה מזמינה ונוחה לחיפוש לפי קטגוריות כלליות, כגון בגדי נשים – כללי, בגדי גברים – כללי, שמלות, ג’קטים, נערות, פעוטות ועוד. על עבודות המיון הנרחבות אחראיות המתנדבות.

“יש פה נערות שעושות מחויבות אישית, ועובדות לצד מתנדבות מבוגרות יותר, זאת אומרת שהמתנדבות הן מגיל 16 עד גיל פנסיה”, משתפת גולני, ומספרת על שאיפה להרחיב את מעגל המתנדבות כדי להאריך את שעות הפעילות של החנות, שפועלת כיום במתכונת מצומצמת בימי שלישי בלבד בין השעות 20:30-22:00.

איילת פולק היא אחת המתנדבות הפעילות במיזם: “לפני כמה חודשים ראיתי שמחפשים מתנדבים למיין בגדים לחנות יד שנייה,” מספרת פולק, “אני מאוד אוהבת למיין דברים ולחפש מציאות. בהתחלה זה היה בבית הספר תלמי רון, הגעתי וראיתי הר ענק של בגדים ובנות שישבו ומיינו”, היא נזכרת. פולק מביעה אופטימיות ותחושת מחויבות הולכת וגדלה, בפרט לאחר קבלת המבנה מהמועצה, “אני מתרימה את כולם – בעבודה, במשפחה, בבניין. אם מישהו מוסר משהו, אני עוברת לאסוף. על הדרך גם פגשתי אנשים נחמדים בחריש מחוץ למעגל הטבעי שלי וגם התחלתי לייעץ ללקוחות מה מתאים להם ומה פחות”.

מתי ניתן להגיע למסור בגדים?

פולק: “חשוב להגיע בשעות הפעילות ולמסור בשעות הפעילות בימי שלישי בין 20:30-22:00. בבית הקהילה פועל גם גן ילדים, ולכן אם משאירים שקיות בחוץ, הן נתפשות כמו חפץ חשוד והן אוטומטית נזרקות לפח על ידי עובדי שפ”ע. היו כמה מקרים של קרטונים שנראו ממש חשודים והקפיצו את המשטרה, אז בבקשה לא לעשות את זה”.

ומהן התכניות לעתיד?

גולני: “בעיני, החנות משרתת את הקהילה כקהילה, החלום הוא שיהיה שם מעין בית קפה עם שולחנות, משהו וינטאז’י קלאסי, עם פינת ילדים בה ניתן לצייר ולשחק בזמן שההורים קונים בגדים. זה מקום שישרת את הקהל הרחב וגם ייתן מענה לאוכלוסיות מוחלשות בשעות נפרדות מטעמי צנעת הפרט”.

למידע נוסף: דף הפייסבוק של החנות


דמרי בחריש - דמרי על בטוח


רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

גאים בעירם: ארבעה זוגות מהקהילה הלהט”בית מספרים על חווית הקליטה בחריש

איך יקבלו אותם השכנים? כיצד תתפס הזוגיות שלהם ומה יהיה היחס לילדים? ארבעה זוגות מהקהילה הלהט”בית בחריש משתפים אותנו בחששות טרם הקליטה בעיר, ובמציאות חייהם בעיר שפותחת את שעריה לכולם 

צילום: אורן קלר

אלן ג’וסף ודרור רותם עברו להתגורר בחריש לפני שנה בדיוק. אלן (61) הוא מלונאי, שעובד כיום בדיור מוגן, ודרור (71) הוא משפטן ומעצב פנים. בקרוב הם יחגגו חמש שנים לזוגיות שלהם. לחריש הם הגיעו אחרי מגורים משותפים ברמת גן ובנתניה. “גרנו בשכירות וזה עלה הון תועפות”, מספר אלן, “מאסנו במחירים הגבוהים ובמעברי הדירה התכופים, והחלטנו שאנחנו רוצים מקום משלנו. מכר שלנו סיפר לנו שקנה דירה בחריש וזה נשמע לנו מעניין, אז הגענו לבקר בחריש ומיד חתמנו על חוזה לקניית דירה”.

היו לכם חששות לפני המעבר? דאגתם שלא יקבלו אתכם?

אלן: “היו לנו חששות לפני שעברנו לפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון – גם במעבר הקודם, מרמת גן לנתניה, חשבנו שיהיה לנו מאוד קשה ובסופו של דבר הכל היה בסדר. אותו הדבר קרה גם פה – מרגע שעברנו לא הרגשנו שום יחס יוצא דופן, לא היתה בכלל התייחסות לעובדה שאנחנו זוג חד מיני”.

דרור: “אני מתנדב בשי”ל חריש, המספק שירות ייעוץ לאזרח, ואני נפגש במסגרת זו עם מגוון רחב של תושבי חריש. הנטייה המינית שלי היא לא סוד ולשמחתי מעולם לא הרגשתי יחס שונה כלפיי”.

אלן ג'וסף ודרור מרום - גאים בחריש
מימין: אלן ג’וסף ודרור מרום “מוסיפים צבע לעיר”

ממרום גילם ונסיונם נראה שאלן ודרור מסתכלים על כל העניין סביב המיניות שלהם בקלילות ובשעשוע. “ההתייחסות היחידה שקיבלנו לגבי זה אי פעם היתה מקבלן שפגשנו לפני המעבר, שציין שאנחנו מוסיפים צבע לעיר”, אומר אלן בטון מבודח ומסכם: “בסך הכל זו עיר מאוד נחמדה. אנחנו מרגישים שכולם מקבלים אותנו, כולל תושבי העיר החרדים. הם אולי לא מסכימים עם צורת החיים שלנו, אבל הם מקבלים אותנו”.

“ברגע שנפגשנו כל החששות התפוגגו”

ניצן שרי ושרית אטיה, בנות 30, עברו לחריש מרחובות בדצמבר 2017 יחד עם שני ילדיהן, תאומים בני שנה ושלושה חודשים. ניצן עובדת במועצה ושרית במגזר הציבורי, והן בזוגיות כבר תשע שנים, שלוש שנים מתוכן כזוג נשוי.

את המפגש הראשוני שלה עם דיירי הבניין בחריש זוכרת ניצן היטב: “שמענו שחריש זאת עיר מעורבת, אבל כשקנינו את הדירה לא ביררנו לעומק מי האוכלוסיה בבניין. ידענו שהבניין קרוב לאזור הוותיק, שהוא דתי יותר, אבל לגבי הדיירים בבניין עצמו לא ידענו כלום. היום אנחנו יודעות שרבים מהשכנים שלנו דתיים”.

מימין: ניצן שרי ושרית אטיה: “יש לנו קשרים ממש טובים בעיר, ויצא שרובם עם דתיים”

“היו לנו חששות מרובים לפני המעבר – איך יהיה, האם יקבלו אותנו? אבל כל החששות התפוגגו במפגש הראשון עם השכנים שהתקיים עוד לפני המעבר הרשמי. הגעתי לישיבת דיירים לבדי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מספר חפצים לדירה. בישיבה פגשתי לראשונה את השכנים שלנו שהיו פשוט מקסימים, מיד התעניינו, שאלו מה שלומי ועזרו לי להעלות את כל הדברים לדירה”.

הם ידעו שאת נשואה לאשה?

“כן, הם ידעו את זה עוד לפני שנפגשנו, הקבלן כנראה אמר להם שזוג נשים קנו דירה בבניין”.

ואיך היחסים ביניכם מאז המעבר?

“עכשיו? הם החברים הכי טובים שלנו בעולם. יותר מזה – הם כמו משפחה”, מספרת ניצן, שמחלימה כעת ממחלה. “השתחררתי הביתה מבית החולים ונוכחתי לדעת כמה עזרה ואהבה אנחנו מקבלות, השכנים שלחו לנו שוקולדים ומתנות, זה באמת היה מרגש. אני מרגישה שיצרנו קשרי קרבה וחברות טובים ממש עם רבים בעיר, כולל דתיים. אני לא מסתירה שום דבר ולא חוסכת בשימוש במילים כמו ‘אשתי” או ‘בת הזוג שלי’, גם מולם, ואף אחד מעולם לא אמר שום דבר על הנטיות המיניות שלנו, לא בקרב החברים בבניין ולא מחוצה לו”.

“יש כאן אווירה כל כך מיוחדת, תחושה שכולם חיים כאן בכיף וביחד”, מוסיפה ניצן. “גרתי בכמה וכמה מקומות אחרים בעבר, ומעולם לא נתקלתי באוכלוסיה כל כך מקסימה וטובה. אנשים הרי עוזבים את הערים שלהם, את המשפחות שלהם, ומגיעים לפה לבד, אז כולנו פשוט הופכים למשפחה אחד של השני”.

 “הכנו את עצמנו נפשית למצב שניתקל בהומופוביה”

זוג נוסף, שדווקא עשה עבודת הכנה לפני המעבר, הן אמילי (27) וסימי (32) הראל, שעברו לחריש מרמת גן בקיץ האחרון. “אני כבר הייתי בהריון”, מספרת סימי, עובדת בחברת ביטוח שילדה תאומים לפני חודש, “והיה לנו ממש חשוב לברר אם יש פה קהילה להט”בית, בעיקר בשביל שהילדים, כשיגדלו, לא יסבלו מהערות הומופוביות. כתבנו פוסט בקהילת חריש בפייסבוק כדי לבחון אם יש בעיר קהילה, וקיבלנו עשרות תגובות והמון תמיכה. אז החלטנו שאנחנו הולכות על זה – עוברות לחריש.

“היו לנו הרבה חששות לפני, הכנו את עצמנו נפשית לזה שאנחנו מגיעות מהעיר הגדולה לעיר אחרת לגמרי ושאנחנו עלולות להיתקל בהומופוביה, והחלטנו שפשוט נתמודד עם מה שיקרה ויהיה בסדר”.

וגיליתן הבדל בין החששות למציאות?

סימי: “ממש הופתענו לטובה. כל מה שהכנו את עצמנו אליו לא קרה”.

אמילי: “הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו לחריש היה לתלות על הדלת שלט עם השמות שלנו ואייקון של לב, לא התביישנו ולא חשנו צורך להסתיר. מהר מאוד גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי. כולנו חברים, השכנים עוזרים לנו עם הילדים, לא נתקלנו בטיפת הומופוביה מאז שנכנסנו לחריש”.

מימין: סימי ואמילי הראל והתאומים: “גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי”

“אנחנו באינטראקציה עם המון אנשים, במיוחד עכשיו, כשאמילי פותחת את העסק”, מספרת סימי על הפיצוציה שתפתח אמילי בקרוב בשדרת דרך ארץ, “ואנחנו מדברות עם אנשים וכשהנושא עולה אנחנו תמיד מספרות שאנחנו נשואות עם ילדים, מעולם לא הרגשנו מאף אחד שיש בזה משהו חריג.”

“לא סתם קוראים לזה – חיים פרטיים”

בין הזוגות הגאים בחריש, ישנם גם כאלה שנכוו בעבר. רונית וטניה, גם הן זוג טרי בעיר, עברו לחריש מנצרת עילית בקיץ האחרון יחד עם ארבעת ילדיהן וחגגו לא מזמן ארבע שנות זוגיות. רונית עובדת כליצנית בימי הולדת וטניה היא מזכירה רפואית במקצועה, שתיהן גם כותבות שירה וסיפורים ברוסית, וכל אחת מהן אף הוציאה לאור ספר. “גרנו בנצרת עילית במשך שלוש וחצי שנים”, מספרת טניה, “והרגשנו שלא מקבלים אותנו שם. חיפשנו מקום עם אנשים יותר פתוחים, ליברליים, לא רק ברמת ההצהרה, אלא בפועל”.

במה התבטאה התחושה שלא מקבלים אתכן?

טניה: “היתה תחושה שאנחנו לא יכולות להיות פתוחות לגבי מי שאנחנו, לגבי הזוגיות שלנו, שאנחנו צריכות לספר שאנחנו אחיות, בנות דודות או חברות שותפות לדירה, כי לא יקבלו זוג נשים שחיות יחד. היתה תחושה ברורה של אי נוחות, ובמיוחד תרם לכך צוות בית הספר של הילדים. באחת הפעמים הגיעה אלינו יועצת בית הספר לביקור בית וחשנו שהיא ממש מנסה לחטט ולברר פרטים אינטימיים על הרגלי השינה שלנו ועל טיב היחסים שלנו. היא חקרה ושאלה על נושאים אישיים בצורה ביקורתית ושלילית ולא כיבדה את הפרטיות שלנו או את הזכות של כל אדם לבחור את מי הוא אוהב ואיך הוא חי מבלי לפגוע באף אחד”.

“האמנו שחריש כעיר צעירה תהיה פתוחה יותר ומקבלת יותר לזוגיות חד מינית, כי הדור הצעיר מתייחס בצורה שונה וטובה יותר לנטייה מינית שונה”, מוסיפה רונית ומציינת כי המשיכה שלהן לעיר התחזקה לאחר שקראו ראיון שנערך עם יצחק קשת בו הוא ציין שהעיר פתוחה לכל שכבות האוכלוסיה ורוצה להוות מודל לחיים משותפים באהבה, בכבוד ובשלום.

טניה ורונית
מימין: טניה ורונית. “התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש”

ובזמן הקצר שאתן כאן, אתן חשות בהבדל?

“אנחנו מרגישות שעכשיו אנחנו סופסוף יכולות להגיד מי אנחנו”, פוסקת רונית, “וכשאנחנו אומרות שאנחנו זוג אף אחד לא מעיר או אומר משהו על זה, אפילו לא שואלים יותר מדי. התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש. יש פה דתיים, חילוניים, קהילה ברזילאית, קהילה רוסית וכולם מוזמנים לחיות יחד. זה מה שמושך כל כך הרבה משפחות להגיע לחריש ולהתחיל כאן הכל מחדש”.

 


לוח דירות חריש


הארבעה בפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

בתים מבפנים בחריש: ביקור בדירה המעוצבת של משפחת פרסי

לימור וירון פרסי עיצבו את דירת חלומותיהם בקומה השביעית ברחוב האורן שמשקיפה אל נוף פנורמי מחריש ועד חדרה. הדירה משקפת את טעמם האישי, את הזכרונות ואת רגעי היופי, האהבה והחסד שליקטו במהלך חייהם

צילום: אורן קלר

קיר הכניסה לבית משפחת פרסי, הממוקם בקומה השביעית ברחוב האורן מחופה בפרקט עץ. ירון פרסי, שאהב את הצבע ואת התחושה החמימה שהעניק העץ, החליט להשתמש בו כקיר כניסה וכברכת שלום חמימה לכל הנכנסים לבית.

בני הזוג ירון ולימור פרסי (51) עברו לחריש ביולי האחרון ממודיעין בה התגוררו בעשר השנים האחרונות. ירון, עו”ד ונוטריון בהכשרתו, נוסע מדי יום למשרד שלו בראשון לציון ואילו לימור שעושה שנת התמחות (סטאז’) בתרפיה באומנות, מרבה גם היא בנסיעות אולם שוקלת לעבור למערכת החינוך באזור בשנה הבאה.

נוף פנורמי הנשקף מהקומה השביעית

אל חריש הם לא הגיעו במקרה, אלא בעקבות הלב. “הגענו לפה בעקבות הנכדה שלנו, שיר, בת השנה וחצי”. מצהירים השניים. “בתנו הבכורה התעניינה יחד עם בעלה ברכישת דירה בחריש. הגענו לבקר פה והמקום מצא חן בעינינו, בעיקר הפרויקט הזה של דמרי. הדירה שרכשנו מתאימה לנו מבחינת הנוף, הגודל וכיווני האוויר. החלטנו שהיות ושנינו בעלי מקצועות חופשיים לא תהיה בעיה לבצע את השינוי. זה היה גם עיתוי נכון מבחינת המשפחה, בתנו הצעירה, עידן, סיימה את לימודי התיכון ויצאה לשנת מכינה, כך שלא היה קריטי עבורנו להישאר במודיעין”, מסביר ירון.

עדיין זו החלטה אמיצה לעזוב את הכל ולעבור…

“היו לנו חברים שהרימו גבה על המהלך ותהו מדוע עברנו לחריש בעקבות הנכדה, אבל עבורנו המשפחה היא מעל לכל. חשוב לנו להיות קרובים לבת שלנו, לחתן ולנכדה שרכשו כאן דירה מסבירה לימור ומשתפת: “לפני שבע שנים איבדנו את בתנו האמצעית, רותם. היא נפטרה בגיל 16 בלבד לאחר מאבק הירואי של שמונה שנים במחלת הסרטן”.

תמונתה של משפחת פרסי בהרכב מלא עם רותם – תופס מקום של כבוד בסלון המשפחה. “ישנן שתי דרכים להתמודד עם אבל”, מסביר ירון. “אנחנו בחרנו בדרך בה אנו מדברים על רותם בכל הזדמנות”. לימור מהנהנת ומוסיפה: “גם לא בנינו לרותם מקדש, היא נמצאת איתנו בבית, ואנו זוכרים אותה כל הזמן גם בעזרת חפצים כדוגמת זר הצבעונים על השולחן. הטיול האחרון של רותם שבוע לפני שנפטרה היה להולנד, ומאז כל מי שחוזר מהולנד, מביא לנו צבעוני מתנה – האוסף גדל בצורה מרשימה”.

בני הזוג הקימו להנצחת בתם את עמותת פריחת הרותם, שמסייעת לילדים ומשפחות נזקקות להגשים את חלומותיהם בתחום התרבות, האומנות והספורט. “אנחנו מסייעים לילדים להירשם לחוגים, לקנות גיטרה, לבקר במשחק כדורסל, לצפות בהצגה – כך אנו מנציחים את רותם”, משתף ירון.

בני הזוג גם מרצים בהתנדבות על התמודדות עם קשיים בחיים ושמירה על התקווה והחלום. ההרצאה כוללת הקרנה של סרט שנערך מ-18 קלטות וידאו שרותם צילמה, המתעדות את המאבק שלה במחלה, את התהליכים הרפואיים שעברה ואת רגעי החסד של הצחוק, החיוך וההתמודדות הבריאה עם מחלה קשה. קטעים מתוך הסרט ניתן לראות גם בסרטה של מיקי חיימוביץ על רותם פרסי שנקרא “לאבד ולתת” ושודר ברשת בפברואר 2014 במסגרת העונה הראשונה של תכנית “המערכת”.

התחלות חדשות

המעבר לחריש טוב לבני הזוג שחשים התחדשות ואנרגיה חדשה: “בחריש ישנה תחושה של התחלה חדשה והיא מאוד חזקה”, מצהיר ירון, מצאנו כאן עיר תוססת, חיה ונושמת עם פוטנציאל מאוד גבוה”.

“אנחנו גם נהנים לגלות את הסביבה של עמק חפר, אליה פחות נחשפנו בעבר”, משתפת לימור. “גילינו את מועדון ברל’ה, טיילנו בזכרון יעקב ואנו מוצאים פינות חמד באיזור שמשמחות אותנו”.

יש לכם חיבור לשכנים? מסתדרים עם הזוגות הצעירים?

“השכנים שלנו כאן מדהימים. אין ספק שבחריש הפתגם ‘טוב שכן קרוב מאח רחוק’ מקבל משנה תוקף”, מסביר ירון ומוסיף: “כשעברתי לכאן שמתי לב שאני עולה ויורד במעלית ואנשים לא מסתכלים זה על זה, לא אומרים שלום כי לא מכירים, אז בראש השנה הזמנתי את כל דיירי הבנין להרמת כוסית ולארוחה על האש. הגיעו כ-15 אנשים, היה מקסים ומאז כבר אומרים שלום כשנפגשים בכניסה או בחניון”.

מבט כללי לחלל הדירה

טוב, בואו נדבר גם על עיצוב… בשביל זה התכנסנו היום..

“עבדנו בלי מעצבת. ירון היה אחראי על התכניות ועל החלוקה המרכזית של החללים ואילו אני דאגתי לפרטים הקטנים”, מציינת לימור.

דאגה לפרטים הקטנים

אילו דגשים היו חשובים לכם בעיצוב?

ירון: “חשוב היה לי שהבית יהיה נגיש ונוח למחייה, לא מוזיאון ולא מנקר עיניים. דגש נוסף היה שהבית ישרת את הצרכים והאהבות שלנו ולכן בהתאם, אני זכיתי למסך ענק ולמערכת קולנוע ביתית כדי לצפות בשידורי הספורט שאני אוהב ואילו הספרייה בסלון נבנתה בהתאמה אישית לאהבה של לימור לספרים וכוללת גם חפצי נוי אישיים ומשפחתיים”.

הספרייה נבנתה בהתאמה אישית

המטבח שונה מן היסוד. ארונות המטבח נבחרו בגוון לבן עם ידית אינטגרלית לתחושה של מראה נקי. מוסיפה העובדה שלדלתות המקרר והמקפיא הוצמדו דלתות ארון – כך שהם אינם נראים לעין ומתקבלת תחושה של מראה חלק ואחיד. אי עבודה נבנה במרכז המטבח ומשרת את באי הבית גם להכנת אוכל וגם לסעודה.

מטבח החלומות של לימור

“סוף סוף, אחרי 28 שנות נישואין לימור זכתה במטבח החלומות שלה”, צוחק ירון. “אני אוהבת את העובדה שמדובר בחלל אחד שניתן גם לעבוד בו וגם להיות עם המשפחה”, מסכימה לימור ומוסיפה שהמטבח פרקטי ונוח לעבודה: “אם הייתם מגיעים אלינו עוד שעה כבר הייתם רואים אותי באמצע הבלגן מכינה קובה סלק ומאכלים טעימים לבת שלנו שחוזרת בסוף השבוע”, היא מציינת באהבה.

בחירת הצבעים השלטת בדירה היא לבן ועץ

ראיתי באלבום המשפחה את התמונות של הבית הקודם שלכם – הבית נראה די דומה

“נכון, בהחלט יש קווי דמיון. בכל הבתים שלנו יצרנו דירה חמימה, מרווחת ומוארת עם קווים נקיים. גם הבחירה שלנו בצבעים נותרה כפי שהיתה, הצבעים השולטים בדירה כולה הם לבן ועץ”.

“השקענו בסך הכל כ-150 אלף שקלים על מנת לשדרג את הדירה ולהפוך אותה לדירה נוחה, מעוצבת ומפנקת עבורנו”. מסכם ירון.

ומהן התכניות שלכם לעתיד?

ירון: “אני מקווה בעתיד להעתיק חלק נכבד מהפעילות שלי מראשון לציון לחריש”.

לימור: “אני אשמח להעביר את ההרצאה שלנו גם בפני קהילת חריש, אני רק זקוקה למעט זמן להתאקלם כאן. אני גם מקווה שבשנה הבאה יצא לי להשתלב במערכת החינוך באזור”.

ירון: “אנחנו מאוד מרוצים מהמעבר. אני מרגיש שגריר של חריש בכל מקום שאני מגיע אליו גם בגלל שיש כל כך הרבה דיסאינפורמציה על העיר שצריך להילחם בה. זו האחריות שלנו כתושבים לייצר קהילה שתפרגן האחד לשני וגם תדאג לתדמית של העיר. אין לי ספק בכלל שתוך 10 שנים העיר הזו תפרח”.

בתים מבפנים חריש | נתוני הדירה של משפחת פרסי

לכתבות נוספות בסדרה:

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת דורון

ביקור בדירה המעוצבת של נילי תלמי


לוח דירות חריש


הארבעה בפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

ממקסיקו לחריש: “חיפשתי עיר שיש בה ייצוג לחלקים שונים בחברה הישראלית”

דניס ביקס-מזרחי היא חיילת בודדה שעלתה לישראל ממקסיקו, מתגוררת בחריש ואוהבת כל רגע. “בחריש כולם אומרים שלום אחד לשני”, היא מתפעלת

אם תעברו ברחוב הגפן יש סיכוי שתוכלו לפגוש את דניס ביקס-מזרחי,  שעשתה עליה לארץ לפני שלוש שנים וכיום מתגוררת בחריש. דניס (20) היא מפקדת צוות בפלוגה של חיילים עולים ומתעתדת לצאת לקורס קצינות. סיפור האהבה שלה עם ישראל החל בגיל מוקדם.

“נולדתי במקסיקו סיטי. בגיל עשר, המדריכה שלי מתנועת הנוער הציונית עלתה לארץ והפעולה שלה השפיעה עלי מאוד. חשבתי לעצמי שגם אני רוצה, ונפרדתי ממנה בהבטחה ‘ניפגש בישראל’. שש שנים בלבד חלפו מאז אותו אירוע מכונן ודניס הגשימה את  חלומה. היא עלתה לארץ בעזרת נעל”ה (נוער עולה לפני הורים), תוכנית של משרד החינוך להשגת תעודת בגרות ישראלית לבני נוער זכאי חוק השבות מרחבי העולם היהודי.

“במהלך שלוש השנים הראשונות בארץ תלמידי נעל”ה מוגדרים כאזרחי מדינה זרה. בתום התקופה ניתנת לנו האפשרות לחזור למשפחה או להישאר בארץ. כל עולה שבוחר להישאר (לאחר כיתה י”ב) זוכה באותן זכויות וחובות כמו כל אזרח ישראלי אחר”, היא מסבירה.

מתוחכמים, חברה’מנים וחוצפנים

דניס מתגוררת בחריש מזה מספר חודשים. לדבריה, ההחלטה להגיע לחריש לא היתה מקרית: “למדתי במסגרות פתוחות בבי”ס אבל תמיד קבוצת ההתייחסות שלי היתה קבוצה סגורה של עולים ועולות. בחרתי לעשות צעד ציוני נוסף ולהתערות בחברה וחיפשתי לגור בעיר שיש בה ייצוג לקבוצות שונות ולחלקים שונים בחברה הישראלית”.

עד כמה את מכירה את החברה הישראלית?

“ישראלים בגילי מאד בוגרים לגילם, רובם כבר נמצאים בשירות צבאי או לקראת שחרור”, מציינת דניס ומוסיפה: “אני מוצאת שהישראלים מתוחכמים ואוהבים למצוא פתרונות יצירתיים לכל דבר. הם גם לא יודעים לקבל תשובה שלילית לשאלות”.

מה הכי הפתיע אותך בתרבות הישראלית?

“הפתיחות של הישראלים הם חברה’מנים”, פוסקת דניס ומוסיפה, “מצד שני הם מעירים אחד לשני ברחוב, והם לא כל כך מנומסים…”

“בגדול, הרבה יותר בטוח ונעים להסתובב ברחובות בישראל מאשר במקסיקו שם הפשיעה גדולה. בישראל אני מרגישה מוגנת. יש גם תחושה של אחדות, אם מישהו נופל כולם באים לעזור לו”, היא מסכמת.

“בישראל אני מרגישה מוגנת”. דניס ביקס-מזרחי, חיילת בודדה בחריש.

ארוחות שבת בחריש

על חריש שמעה דניס לראשונה דרך תושבת העיר, עדי שאול, מפעילת המיזם “אור ראשון למען כוחות הביטחון“, שעיקרו עזרה למען חיילים בודדים בחריש ונשות אנשי הקבע והמשטרה.

“עדי שאול מלווה אותי בכל רגע מאז שהגעתי לחריש ועד היום. היא עזרה לי בהיכרות עם העיר, מציאת דירה, תיאום ארוחות שבת עם תושבים ועוד”, מפרטת דניס ומוסיפה: “חריש היא מקום מדהים, שקט, מלא בירוק, רחוק מאד מהרעש של הערים הגדולות במקסיקו או ברזיל. המחיה בחריש לא יקרה ומאד מרתק לראות את העיר שגדלה כל הזמן. אנו מגיעה אחת לשבוע לדירה ומגלה פרויקט מגורים שצומח או גינה ציבורית שהתקדמה”.

גם על הקהילה יש לה רק מילים טובות לומר: “תושבי חריש הם אנשים מדהימים וחמים, שמקבלים אותי מאד יפה, דואגים לעזור בכל עניין”.

מה חסר לך בחריש?

“תחבורה ציבורית – יש מעט אוטובוסים שיוצאים מחריש וזה מקשה על ההתניידות עבור מי שאין ברשותו רכב”.

היית ממליצה לחברים מחו”ל לעלות ולגור בחריש ?

“ברור! אני אולי מהחיילות הבודדות הראשונות בחריש, אך בטוחה שיגיעו חיילים בודדים רבים נוספים לחריש”.

לסיום, מה את מאחלת לתושבי חריש הוותיקים והחדשים?

“אני מאחלת לתושבים החדשים של חריש לקבל את תחושת המשפחה שאני זכיתי לה. חשוב שידעו שבחריש כולם אומרים שלום אחד לשני. עוזרים אחד לרעהו. חשוב שידעו שהם הגיעו למקום טוב”.

צילומים: יגאל גולד


לוח דירות חריש


ספיר בחריש - אבני דרך

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

טור דעה: בין הורות להנהגה

ליאת רבלין משרטטת קווים דומים ושונים בין מנהיגות משפחה והנהגת עיר ומאחלת למשפחת חריש (“המשפחריש”), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה

זה קורה בכל בית (כמעט) בחופש הגדול. ילד אחד מתגרה באחיו, ילד שני לא מרגיש טוב והוא בשביתת רעב, ילד שלישי מנסה להגיע לצלחת ושופך את כוסות המים על השולחן ואת גרגירי הקוסקוס על הרצפה, ילד רביעי צועק בקולי קולות וילד חמישי חותך סלט במטבח.

הבית בכאוס מוחלט. ואני? אני מנסה לרגע התנתק מהכל כדי לשמור על שפיותי ומחשבה אחת ברורה ממלאה אותי: “אני רוצה להתפטר”.

רוצה להתפטר מתפקיד המבשלת, שרואה את האוכל שהיא הכינה זרוק על הרצפה; רוצה להתפטר מתפקיד המנקה, שמבלה שעות בניקיון שמחזיק מעמד חמש דקות בלבד; רוצה להתפטר מתפקיד האמא, שצריכה להכיל ילד צורח ולא לכלות בו את העצבים שלה; רוצה להתפטר מתפקיד היזמית ובעלת העסק החדש, רוצה להתפטר מתפקיד הפעילה החברתית, מתפקיד אשת הקבע ומתפקיד ועד הבית ובעיקר לא רוצה להרגיש שאכזבתי, שכשלתי, שלא הייתי מספיק, שלא הגבתי נכון, שיכולתי לעשות יותר…אני עייפה מלהיות שורדת בג’ונגל של חיי.

ישבתי ליד השולחן ולא הצלחתי לחשוב דקה קדימה. ואז זה קרה, הילד שלי חצה קו אדום ונהג באלימות. ‘עד כאן’.

קמתי וניגשתי אליו ואחזתי בו. הוא נאבק, אני החזקתי. ניסיתי להזכיר לו כמה הוא גיבור ויש לו יכולת להתמודד עם המצב ללא אלימות, אבל בעצם בעיקר דיברתי לעצמי. ‘אני גיבורה’, ‘אני יכולה’, ‘זה בסדר שקשה ולפעמים רוצים לברוח’. הזכרתי לעצמי שגיבור הוא מי שנשאר ובוחר להתמודד למרות כשלונות העבר ובידיעה שיהיו גם כשלונות נוספים בעתיד. המנטרות עזרו. הילד נרגע, הבית נוקה, בן הזוג הגיע, הפגישה הבאה נדחתה בחצי שעה והעניינים חזרו למסלולם.

משותף ומפריד

האירוע המשפחתי הזה , יחד עם התלבטות אישית בנוגע לעולם הפעילות החברתית- פוליטית בחריש, השיח ברחוב ובדיגיטל לקראת הבחירות, והשיח הפנימי המתמיד על תפקידי ושליחותי בעולם, גרם לי להרהר במונח מנהיגות.

האם ניתן להשוות בין מנהיגות בהורות להנהגת עיר? האם אפשר להנהיג משפחה עם ילדים, כמו שניתן ואף רצוי לעשות בעיר?

מנהיג נדרש לשלל תכונות אישיות טובות ביניהן: שרטוט חזון, מתן דוגמה אישית, הובלת שינויים, אומץ לקבל החלטות שאינן פופולריות, רגישות והבנה להתנהגות אנושית, איזון בין שכל ורגש, כושר ארגון מפותח לניהול מערכות גדולות והאצלת סמכויות ללא הסרת אחריות. תכונות שכל הורה ממוצע נדרש להן (גם אם הוא לא מצליח בהכרח ליישם אותן).

אז מה ההבדל בין הנהגה הורית להנהגת עיר?

בהורות ניתנת לנו לעיתים האפשרות לחזור ולתקן טעויות, בהנהגת עיר, האפשרות לחזור אחורה היא רחוקה מלהיות פשוטה.

בהורות, אנחנו יכולים להיות ספונטניים. בהנהגת העיר, העדר תכנון לטווח ארוך יצור חוסר יציבות וכאוס.

בהורות יש לנו הזדמנות להתקדם עם קצב הגדילה של הילד, בנחת. בעיר החדשה הקצב הוא מטורף והתהליכים חייבים להיות מדויקים ומהירים. ובכלל… משפחה זה לא דמוקרטיה…

המשותף הוא שבהורות צריך ללמוד להתייחס שונה לכל ילד, בהתאם לצרכיו, וכך גם בעיר יש לראות כל מגזר וקבוצת שייכות כילד נפרד ולתת מענה לצרכים הספציפיים שלו.

בהורות, דוגמא אישית תוביל להצלחה של הילד וכך גם בעיר, המנהיגים נמדדים במעשים ולא בדיבורים.

ההורות מעניקה להורה לעיתים הרגשה מוטעית של כוח מופרז כאשר בפועל, במרבית היום אנחנו משרתים. וכך גם בהנהגה, השררה יכולה לבלבל והפוליטיקה יכולה להשחית ומנהיג תמיד צריך לזכור ששליחות היא בעצם גזירת עבדות.

משפחה בריאה חייבת להכיל ערכים של שיח מקרב ומכבד, אהבה, קבלת השונה, אמת, רצון להיטיב, שותפות, אכפתיות, מעורבות ונאמנות. ערכים אלה הופכים אותם לקבוצה מאוחדת שחיה יחד בכבוד ואף פועלת יחד בכוחות משותפים.

“משפחה היא המכשיר החברתי האפקטיבי ביותר לטיפוח היציבות, השלום ואולי אף השגשוג הכלכלי”, כתבה שרה ג’ו בן צבי, עורכת מגזין סגולה להיסטוריה יהודית, ואני מחזקת אמירה זו ומאחלת למשפחת חריש (“המשפחריש”), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה ותוכל לשרוד כל אתגר (כולל אתגר הבחירות הקרובות) ואף להגיע ליציבות, שגשוג כלכלי ושלום. אמן.

 

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

פרוייקטים בחריש


לוח דירות חריש

טור אישי: טיפים והמלצות לתושב החדש בחריש

ליאת רבלין חולקת עם תושבי חריש החדשים צרור עצות חשובות ומציעה מספר טיפים מעשיים להכרות מעמיקה עם העיר

רגע אחרי שפרקתם את הארגזים, חיברתם את האינטרנט והכרתם את השכנה אתם מתחילים לבחון את הסביבה ולשאול את עצמכם שאלות חשובות באמת: מהו המיקוד של חריש? מתי הדואר פתוח? יש קוסמטיקאית מומלצת? איך מגיעים ל…??

אתם, תושבי העלייה השלישית, התושבים החדשים שמגיעים לחריש בקיץ 2018 מוזמנים להיעזר בחכמת ההמונים של תושבי העליות הקודמות (עלייה ראשונה, קיץ 2016, עלייה שנייה, קיץ 2017) ולאמץ חלק מן הטיפים וההמלצות לתושב החדש בחריש – שאספתי במיוחד בשבילכם.

רוצים לדעת מה קורה בעיר?

הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ והפייסבוק – כל המידע כבר קיים שם: עדכוני דוברות, המלצות על בעלי מקצוע, עזרה וגמילות חסדים, שעות פתיחה של הדואר ושל סניפי קופת החולים, מסלול קווי האוטובוסים, טרמפים, ציוד למסירה, בייביסיטר וכל דבר שתרצו. תשאלו ואין מצב שלא תקבלו מענה גם אם שאלו את השאלה הזאת לפניכם כבר מיליון פעמים.

מחפשים מוסדות ציבור?

המבנים בחריש מאוד דומים אחד לשני וה-WAZE לא ממש מתמצא בזיהוי רחובות ארוכים ועגולים. אם תרצו להגיע למקום מסוים כדאי בעיקר לדעת ליד מה הוא נמצא: בית הקהילה/ מבנה רב תכליתי =משחקיה לשעבר (מעניין כמה זמן עוד יקראו לזה ככה) / מרכז שירות לתושב / מבנה המועצה / כספומט / שדרת דרך ארץ / בית ספר מסוים / חריש הישנה וכן הלאה.

עצה חשובה: בשלב זה בו התושבים מתגוררים בשתי שכונות בלבד (שכונת החורש, שכונת אבני חן) ברוב המקרים יהיה פשוט יותר ללכת רגלית ולהגיע בקלות למקום המבוקש מאשר לנסוע ברכב. זו גם ההזדמנות עבורכם להכיר טוב יותר את רחובות העיר.

רוצים להכיר חלוצים?

בעלי העסקים בחריש הם החלוצים של 2018. כרגע פועלות חנויות בשני אזורים בעיר, במרכז עמית ובשדרת דרך ארץ. מומלץ לבצע סבב הכרות עם המאפיה, הטמבוריה, הירקניה, חנויות הצעצועים, בגדי ילדים, כלים חד פעמיים, פיצריות, סטודיו כושר ומינימרקט. תשמחו לראות מה קיים וזמין פה קרוב ולא מצריך מכם לנסוע רחוק. תוכלו תמיד לשאול באחת הקבוצות על שעות פתיחה, טלפון, כתובת, מחירים והמלצות (דיס-המלצות מומלץ לקבל בפרטי על מנת למנוע שיימינג).

עצמאים בחריש 

מחפשים קוסמטיקאית? תופרת? איש מחשבים? מעצבת פנים? גנן או מתקן אופניים? יש המון עצמאיים בחריש שעובדים ופועלים בעיר. רוב הסיכויים שתמצאו מענה לכל צורך שלכם ובמקרים רבים יתברר לכם שהוא/היא גם גר/ה בניין לידכם. אז שווה לשאול. תוכלו לאתר את קהילת העצמאים בחריש בעיקר באמצעות ימי פרסום מרוכזים בקבוצות השונות של הוואטסאפ והפייסבוק ובהתאם להמלצות של חברים.

קהילת הקהילות 

לא אחת דובר על חריש כעיר בה הקהילה היא משמעותית מאוד. מבט מבפנים יגלה לכם שתוכלו בחריש להשתייך ליותר מקהילה אחת. בחריש פועלות מגוון קהילות לדוגמה, קהילת הוותיקים, קהילת החדשים ומבחר של קבוצות שייכות שונות: בתי כנסת, הורים בבתי ספר, עולים חדשים (צרפתים, דרום אמריקאים), דוברי אנגלית, דוברי רוסית, מועדון יולדות, מועדון אזרחים ותיקים, מועדון נוער ועוד.

סוג מיוחד של קבוצות שייכות הוא של פעילים עירוניים. התושבים בחריש מעורבים מאוד בהקמה ובדיונים על צביון העיר. רבים מאיתנו מוצאים שותפים לחלומות וחוברים לקבוצה שעובדת יחד להשגת מטרה משותפת. תוכלו למצוא ולהשתייך לקבוצות או פורומים פעילים כדוגמת התנדבות, שכנות טובה, מנהיגות נשית או קבוצות ייעודיות להקמת מיזמים כדוגמת הדוק, ביה”ס הדמוקרטי ותוכלו גם לחלום ולהקים קבוצה שתגשים את החלום שלכם לחריש.

תרבות היא חובה

חריש משופעת באירועים חברתיים ותרבותיים. על חלקם אחראית המועצה ומידע עליהם תוכלו לקבל באמצעות אתר המועצה. אחרים מתקיימים בבתים פרטיים של התושבים (מכירות לקראת החג, חוגי הורים, הרצאות, שיעורי תורה…) ואילו אירועים אחרים מתקיימים במסגרת שיתוף פעולה של התושבים עם המועצה כדוגמת יריד ספרים, שבוע המעשים הטובים, מוצ”ש נשי ועוד. אז תעקבו ובואו.

אבק בנייה או צמיחה?

יש שרואים בחריש אתר בנייה ענקי, עבורי חריש היא אתר תיירות ענק. בכל רגע נתון היא משתנה ואם במקום לעצום עיניים בגלל אבק הבנייה ולהתלונן על המולת הבנייה תתבוננו בשמחה בהתקדמות הבניין לידכם, שם יתגורר השכן הבא שלכם, צפויה לכם הרפתקה. כך תצליחו להתאהב בעיר ולצפות לשינוי שיקרה, לאכלוס של בנין נוסף ולחניכה של מבנה ציבור נוסף.

ולבסוף והכי חשוב: אנשי חריש

לא תמצאו אותם באפליקציה, הם לא הולכים עם שלטים ברחוב ובטח שאין להם קשת שמרחפת מעל הראש, אבל האנשים בחריש, לטעמי, הם מלאכים קטנים שיקפצו לכל בקשת עזרה, יענו לכל שאלה ויחייכו לחדש גם אם הם הגיעו לעיר רק יום לפניו. תושבי חריש הם אנשים אכפתיים למקום שבו הם גרים (גם אם לפעמים עדיף לעדן את הצורה שבה הם משמיעים את דעתם) ומקדמים את הטוב בעולם. הם פועלים ועושים מעשים טובים למען האחר מתוך בחירה חופשית וללא קבלת תמורה חומרית, פשוט כי הם חולמים, מאמינים ויודעים שחריש תהיה העיר הקהילתית הראשונה בישראל!

אז ברוכים הבאים. שמחים שהצטרפתם אלינו לחלום ומאחלים לכם ליהנות מהמסע.

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

פרוייקטים בחריש

המשפחות החדשות של איכלוס הקיץ בחריש מגיעות!

שלוש משפחות שעוברות בימים הקרובים להתגורר בחריש משתפות בתקוות ובציפיות שמלוות אותן עם המעבר וההצטרפות לקהילת חריש

על פי ההערכות, עתידה חריש להכפיל את עצמה בחודשי הקיץ שמתחילים רשמית ממש היום, עם תחילתו של החופש הגדול.

מאות המשפחות שמצטרפות לחריש יזרימו לרחובות העיר ולעורקיה ‘דם חדש’ וכולנו תקווה שהן יחוו מעבר קל וקליטה נעימה.

כיצד נתפסת חריש בעיניה של משפחת תורן? מה מאחלת משפחת אלבוגן לחריש ומהם האיחולים של משפחת קסוטו לעצמה? כל התשובות לפניכם.

 

משפחת תורן: “חריש נתפשת כמקום להזדמנויות והתחלות חדשות”

משפחת תורן: “אנו מצפים למצוא חיי חברה טובים וחינוך טוב ואיכותי”

 

  • חברי המשפחה: ג’ודי (42) שמעון (42) לירון (14.5) רועי (11.5) נועם (9.5)
  • עיסוק: שמעון הוא מעצב אירועים וחללים מיוחדים ואילו ג’ודי עובדת עם ילדים.
  • עיר מגורים לפני המעבר: מושב אחיטוב עמק חפר
  • עוברים לגור ברחוב: טורקיז

מדוע בחרתם בחריש?

“רצינו שינוי וחיפשנו מקום צעיר ורענן עם קהילה טובה ועם מחירי שכירות שפויים.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם?

“חריש נתפשת כמקום להזדמנויות חדשות והתחלות חדשות, כמקום מרגש וצעיר”.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר?

“אנו מצפים למצוא חיי חברה טובים וחינוך טוב ואיכותי”.

 מה אתם מאחלים לעצמכם?

“אנו מאחלים לעצמנו לגדול ולהתפתח יחד עם העיר והקהילה המדהימה שכבר קיימת בחריש”.

 מה אתם מאחלים לחריש?

“אנחנו מאחלים לחריש שתמשיך להתפתח ולהפוך לעיר תוססת עם חינוך טוב ופעילויות רבות. אנו שמחים, נרגשים ומצפים להיות חלק מההתפתחות של חריש”.

משפחת אלבוגן: “מאחלים לחריש שתהפוך לפנינה החדשה של צפון השרון

משפחת אלבוגן
משפחת אלבוגן: “רוצים לראות את הילדים נהנים ומתפתחים”
  • חברי המשפחה: משה (36) מעיין (33) גיא (7) אגם (3)
  • עיסוק מקצועי: משה מנהל אולם ייצור בחברת ‘צוק מערכות’ ואילו מעיין מנהלת סטודיו ערב לנשים בהוד השרון
  • עיר מגורים לפני המעבר: נתניה
  • עוברים לגור ברחוב: התאנה

מדוע בחרתם בחריש?

“תמיד רצינו להתגורר בדירת גן וחיפשנו באזור שלנו אבל המחירים היו בלתי אפשריים. החלטנו לבדוק גם בחריש והופתענו לראות שזה עומד בציפיות ויותר.

עשינו סקר, בדקנו, שאלנו , הגענו למקום, השתתפנו בכנס תושבים, הצטרפנו לקבוצות בפייסבוק ואפילו פתחתי קבוצה משלי “המאמות של חריש”. אחרי המון בדיקות, פידבקים חיוביים ושליליים, יתרונות חסרונות, החלטנו שאנחנו עושים את זה”.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם?

“עיר של קהילה. הרבה זוגות צעירים עם מכנה משותף שהתרחקו מהמשפחות ויוצרים קהילה משפחתית”.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר?

“התאקלמות מהירה. הרבה חששות של התחלה חדשה אבל גם התרגשות גדולה להתחיל משהו חדש במקום חדש ומעורב”.

מה אתם מאחלים לעצמכם?

“המון הצלחה! משנה מקום משנה מזל, לטוב ולרע. אנחנו רוצים לראות את הילדים נהנים ומתפתחים ונחשפים לערכים ולמשפחתיות”.

מה אתם מאחלים לחריש?

“מאחלים לחריש שתהפוך לפנינה החדשה של צפון השרון ושתהווה דוגמא לשימור הקהילתיות גם בהיותה עיר גדולה”.

משפחת קסוטו: “מאחלים לעצמנו לחוש שמצאנו את המקום הנכון

משפחת קסוטו
משפחת קסוטו: “נראה כי היישוב נבנה ומתפתח בקצב מדהים”
  • חברי המשפחה: טל ורונן, איתמר (8) אלון (7) אופרי (4)
  • עיסוק מקצועי: רונן מדריך טניס וטאי צ’י וטל מטפלת ברפואה משלימה
  • עיר מגורים לפני המעבר: כפר הרי”ף
  • עוברים לגור ברחוב: שוהם, פרויקט אפיקי חריש

 מדוע בחרתם בחריש?

“נראה כי היישוב נבנה ומתפתח בקצב מדהים. הפרויקטים יפים מאוד, המיקום הגאוגרפי בנוף מקסים, כבישים רחבי ידיים מטופחים. ברור שיקח זמן עד שהמקום יתאכלס וייבנה אך נראה כי בהחלט יש למה לצפות. לשמחתנו, רכשנו דירה לפני שלוש שנים והדירה מוכנה כעת”.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? 

“לפי קבוצות הפייסבוק והפוסטים ישנה קהילה צומחת ואכפתית. הרבה שיתופי פעולה בין התושבים. מועצה מעורבת ומסבירת פנים לתושבים החדשים. גם אגף החינוך משופע ביחס חם וטיפול מהיר בכל הבקשות”.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? 

“שיהיה מעבר קל וחלק עד כמה שניתן, הן מהצד הבירוקרטי והן בפן הרגשי שלנו ושל הילדים”.

 מה אתם מאחלים לעצמכם? 

“שניתקל בהרבה חיוכים 🙂 שהילדים יתאקלמו במהרה במסגרות, יכירו חברים חדשים יחוו ויפרחו.

“גם עבורנו כבוגרים יצירת קשרים חדשים חשובה מאוד. מאחלים לעצמנו לחוש שמצאנו את המקום הנכון עבורנו, שהגענו אל המנוחה והנחלה…”.

מה אתם מאחלים לחריש?

“שתמשיך ותצמח ותתפתח, שתהיה עיר לדוגמא עם אוכלוסיה מעורבת שחיה בנועם ובשלום, שתקבל לזרועותיה משפחות רבות שישתקעו בה, שייפתחו משרות רבות כך שתושבים יוכלו לעבוד בה, שנראה אנשים ברחובות ובמרכזי הקניות, שיהיו הצגות, הופעות, פעילויות העשרה, חוגים מעניינים וכיפיים. בקיצור, שתהיה עיר משגשגת ואיכותית”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק