"למקם את חריש על מפת האמנות הישראלית"

למתג את חריש כעיר שמושכת אמנים, להפוך את המנדלה המחברת בין קצוות לסמל העיר, לעודד יצירה משותפת – לאיתן קדמי, מאייר, אמן מנדלות ותושב חריש יש אינספור רעיונות, חלומות ומאוויים והוא עומד להגשים אותם, כאן, איתכם. אם תרצו…

לצד הפגנות שמקיימים בימים אלה חברי עמותת נאות חריש מול משרדי חברת הניהול של הפרוייקט, זוכים אט אט, חלק מחבריה, לקבל את המפתחות המיוחלים ולעבור לחריש. אחד מחברי העמותה הראשונים, שעבר להתגורר לאחרונה בעיר, הוא לא אחר מאשר איתן קדמי (63), מאייר ישראלי עטור פרסים, ואמן מנדלות מוערך. בחודשיים הראשונים למגוריו בחריש, התגורר קדמי כדייר יחידי בבניין ובשכונה כולה, והשתוקק יותר מכל לבואם של חברי הקהילה שלו.

"לפני שבע שנים קבוצת חברים שלי, חברי הקהילה העירונית, קהילת "ירוק בעיר" חלמו על התארגנות קהילתית בבניין משותף כמודל לקיימות עירונית. מאוד התחברתי אליהם ולרעיונות שהם מייצגים. מאז עברנו הרבה תלאות יחד ולשמחתי, אני כבר כאן. אני מחכה שגם הם יעברו לגור בחריש ויחד נוכל לקדם פרויקטים עירוניים", הוא מסביר.

אילו פרויקטים אתה מעוניין לקדם?

"החלום שלי הוא לקדם בחריש בית אמנים, שמאפשר לאמנים ויוצרים להגיע לעיר וליצור יחד. אני מרגיש שזה הזמן ללכת למקומות חדשים ולהשפיע על הסביבה האנושית, ליצור ולהביא את האמנות שלי למקומות חדשים וזה מתחבר עם המטרה הגדולה יותר, שהיא למקם את חריש על מפת האמנות הישראלית".

למה הכוונה?

"לפעול ולהביא את האמנות לחריש בכל מיני צורות, ציור, פיסול, אמנות פלסטית. עבורי היצירה היא בעיקר מנדלה, אומנות שמחברת את האדם לעצמו ואת האדם לסביבה".

"המנדלה מהווה שיעור בהתפתחות רוחנית ומאפשרת לדעת על עצמנו דרך הלב, יותר מאשר דרך השכל", כתב קדמי בספר שהוציא לאור, 'דרך המנדלה'.

מנדלת אחדות
מנדלה המייצגת אחדות. ציור: איתן קדמי

"המנדלה מפתחת את יכולת הריכוז וההקשבה הפנימית כמו במדיטציה. היא מובילה אותנו אל המרכז האלוהי שבתוכנו. אנו חווים חיבור עם העולם, אנו שקטים ושלווים יותר, נקיים ממחשבות טורדניות ומלאים ברגשות חיוביים".

אל המנדלה הגיע קדמי לא במקרה. בתקופה של בלבול ומצוקה נפשית מצא קדמי, כמו רבים לפניו, דרך חדשה לבנייה עצמית ולהתארגנות באמצעות ציורי המנדלות. כמו מוות ולידה מחדש".

"הייתי מאייר מבוקש, ניהלתי סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי, היה לי טור שבועי בעיתון יומי. דירה בצפון תל אביב, אשה ושתי בנות. הייתי מפורסם ורבים ביקשו את קירבתי אך משהו בתוכי סירב להירגע. הבור בתוכי הלך והעמיק", הוא מעיד על עצמו. מאז שגילה את המנדלות, נטש קדמי את האיור כמקור הפרנסה, עבר מתל אביב לבנימינה בה התגורר בתשע השנים האחרונות וכעת הוא מתחיל מחדש. כאן, בחריש.

סמל המנדלה למיתוג העיר

"ראיתי פוסט שראש העיר, יצחק קשת, כתב ובו ביקש עזרה במיתוג העיר. כדאי ללמוד מערים אחרות שעשו זאת בהצלחה בעבר, כמו חולון, שמיתגה את עצמה כעיר אומנות הילדים ופתחה מוזיאון קריקטורה, מוזיאון עיצוב, מוזיאון לילדים. האומנות עזרה לחולון למתג את עצמה".

"ברגע שחריש תשכיל להבין זאת ולפתוח מוסדות אמנות כמו גלריה, תיאטרון, סינמטק, הרצאות היא תעלה על דרך חדשה".

"מנדלה היא סמל של חיבור בין קצוות וזה מה שחריש רוצה להיות, עיר שמחברת בין אנשים"

האם נראה לך שהקהל בחריש הוא קהל שוחר אמנות?

"הקהל לא יודע אם הוא שוחר אמנות או לא. צריך להציע לתושבי חריש את האפשרות ולמשוך אותם, זאת הדרך לבנות עיר. אין ספק שחריש מתמודדת עם משימות חשובות כמו תשתית תחבורתית, תעסוקה וחינוך אבל אסור להזניח את האמנות".

איך אתה מציע לעשות זאת?

"דרך אחת היא הנחה גדולה לאמנים בשכירת סטודיו לאמנות ובתמורה להשקעה האמן מחזיר את ההשקעה באמצעות חוגים שבועיים לילדים או מבוגרים. חריש צריכה לקרוא לאמנים לבוא ולהביע את עצמם במוסיקה, בתיאטרון, באמנות פלסטית. אם תיפתח פה גלריה זה יתרום משמעותית למיצוב העיר".

קדמי מבלה רק חלק מזמנו בחריש. הוא מציג תערוכות ויוצר בסטודיו שלו בחיפה ובתל אביב. הוא גם מקווה שבקרוב הפעילות בחריש תגדל וכובד המשקל של עשייתו יעבור לעיר.

"בחרתי לגור בחריש מן הסיבה שאני רוצה לבוא למקום חדש ולהביא מהאיכויות שיש בי. להביא ידע שצברתי באומנות ובחיים בכלל, אחרי הכל אני יכול בגילי כבר לקרוא לעצמי זקן השבט", הוא מחייך.  "ברגע שהעיר תדע לקבל את התרומה שלי ואת הקהילה שלי, חריש תצא נשכרת. אני חש שזו המשימה שיש לנו כאנשים שחיים יחד במדינה לעזור בהקמה של מקומות חדשים".

האנרגיה של קדמי מדבקת. כעת הוא מתכנן להציע למועצה לארגן בחריש פסטיבל מנדלה שכותרתו 'כולנו יחד'. "אני רוצה להציע ליצחק קשת את סמל המנדלה למיתוג העיר חריש. מנדלה היא סמל של חיבור בין קצוות וזה מה שחריש רוצה להיות, עיר שמחברת בין אנשים".

"קראתי גם שראש העיר מסרב לקבל לעיר בדלנים ואני מסכים איתו שעיר צריכה להיבנות על שיתוף פעולה לא על נבדלות".

אמני חריש התאחדו

קדמי מבקש לקדם שיתוף פעולה משמעותי עם אמני חריש ומנצל את הבמה לקריאה ליצור עימו קשר: "אני אשמח אם בעקבות הכתבה אמנים בחריש יצרו איתי קשר על מנת שנוכל להתארגן יחד, לפעול במסודר ולפנות לרשות העיר על מנת לבקש מנדט ותקציבים. יש כל כך הרבה דברים שניתן לעשות בעיר כמו פרויקט ככרות אמנותיות, פיסול סביבתי המון דברים שצריך ליצור יחד".

דרך המנדלה
"חרישניקים צריכים ליצור לעצמם את העיר שבלב, אף אדם אחר בעולם לא יכול לומר לנו מהי העיר חריש"

אבל העיר חריש עסוקה בבניית גני ילדים ובהקמת העיר…

"אני מצפה שעיר חדשה תיקח את האנשים שרוצים לתרום ותדע מה לעשות איתם. אני אשמח אם ירתמו אותי להקמת מפעל תרבות, אני חדור אמונה ועם אמביציה גבוהה לפעול ולקדם".

אתה מודע לדימוי הבעייתי שיש לחריש בתקשורת הארצית?

"זה לא משנה לי. חרישניקים צריכים ליצור לעצמם את העיר שבלב, אף אדם אחר בעולם לא יכול לומר לנו מהי העיר חריש. כל אחד יתחבר לכוחות עצמו ויחד ניתן ליצור קהילה חדשה וחזקה שיש בה כל מה שנרצה".

"אחווה, תרבות, חיבור – אלו הערכים שאני מאמין בהם וככל שיבואו עוד אנשים נחזק את השני. זה מה שיחזק את חריש, לא עוד כתבה בעיתונות הארצית".


חלומות חריש - שיכון ובינוי

לוח דירות חריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

"לבנות ולהיבנות בה" – על שלושה עולים ואולפן אחד בחריש

שלושה סיפורים של אנשים שעלו לארץ ובחרו לבנות את חייהם בחריש, חושפים בפנינו הגשמה ציונית מודל 2019 המתרחשת ממש כאן, מתחת לאף שלנו, באולפן העולים של חריש

תלמידי המחזור הראשון באולפן חריש. צילום: דוברות העיר

הצצה אל כיתת הלימוד במבנה הפיס, בו מתקיימים לימודי האולפן לעברית בחריש, מגלה לנו כיתה מרווחת ומוארת, בעלת שולחנות ארוכים ונוחים המאכלסת 24 עולים חדשים, תושבי חריש. לכל אחד מהם יש סיפור משלו. אלה מאיתנו שנולדו בארץ אולי אינם מכירים את התחושה הזו, הרצון לקחת חלק בהגשמה ציונית והחיפוש אחר שייכות למקום. ג'ייסון דאקר ויואל ינקילביץ', עולים חדשים, תלמידי האולפן בחריש יחד עם אלונה גבר קרקליס, רכזת תחום העליה והקליטה בעירייה ועולה ותיקה, משתפים אותנו בסיפור האישי, בתחושות ובתובנות.

"ביום שהאולפן נפתח, הגיעו לפתיחה החגיגית עולים שכבר התקבלו ללמוד בו, עולים שבאו לבקש ללמוד בו, ראש העירייה, אנשים ממשרד הקליטה ואנשים ממשרד החינוך. ההתרגשות הייתה גדולה," משתפת אלונה.

אולפן העברית בחריש החל לפעול בדצמבר 2018 לאחר מאמץ מתמשך ותהליך בירוקרטי ארוך ומייגע של חמש שנים, אותו ניהלה עיריית חריש בראשותם של יצחק קשת ושל חברת המועצה  עידית ינטוב, מתוקף תפקידה הקודם, כמנהלת מערך הקליטה בעיריית חריש.

כאמור, כיום מונה האולפן בחריש 24 תלמידים – דוברי ספרדית, פורטוגזית, אנגלית ורוסית. הוא מתוקצב, כיתר האולפנים הממלכתיים בארץ, על ידי משרד הקליטה ומשרד החינוך, בתמיכה של העירייה.

מקדמה על הבית – עוד באותו ערב

ג'ייסון: "יש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד".

ג'ייסון דאקר (33) הוא אחד מתלמידי האולפן. הוא מתגורר בחריש כמעט שנתיים. הוא עלה מארצות הברית, ניו ג'רזי, בשנת 2012, והספיק ללמוד באולפן ברעננה לפני שהגיע לחריש. עם זאת, הרגיש שהיה חסר לו משהו בבסיס השפה. ההבדל בין הלימודים באולפן כאן בחריש  ובין הלימודים באולפן ברעננה משמעותי מבחינתו. "באולפן ברעננה היו המון אנשים בכיתה, והיה קשה ללמוד. כשיש ארבעים אנשים וכל אחד מהם מדבר שפה אחרת – זה קשה… כאן הכיתה קטנה יחסית, והמורה מדהימה. היא מלמדת בשיטות מעולות, ואנחנו מדברים עברית כל הזמן". מדבריו אף משתמע שהאולפן מהווה מקום מפגש עבור העולים הלומדים בו, דרך להכיר באופן אישי עולים נוספים כמותם ולהרחיב את הקשרים שלהם בחריש. "באולפן אני מכיר אנשים חדשים וכולנו מדברים עברית, נוצרות חברויות ונוצרים בינינו קשרים מתוך הלמידה המשותפת".

"לדעתי זו הזדמנות גדולה, לגור בחריש," אומר ג'ייסון. "זו עיר מתפתחת, יש פה קהילה מגוונת ומעניינת, ויש אפשרות להיות חלק ממשהו חדש". אפשר לחוש אצלו את השמחה שבבנייה ובהשתתפות במקום שמתרקם, דווקא בראשוניות. "באנו לראות את הדירה, ועוד באותו ערב שילמנו מקדמה על הבית," הוא מספר. "אני אוהב לגור פה. הקהילה פה מתאימה לי כי היא מגוונת, לא הייתי רוצה לגור בשטעטל, כמו בבני ברק, אני רוצה סביבי את כל הסוגים של האנשים, ויש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד".

עברה את כל המסלול בעצמה

אלונה גבר קרקליס - אולפן עולים
אלונה: "בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה".

"האולפן בחדרה רחוק," מסבירה אלונה המנהלת. "הלמידה באולפן, לזכאים, מתבצעת במשך חמישה ימים בשבוע, בכל יום משמונה וחצי ועד אחת בצהריים. עולים שצריכים לנסוע באוטובוס לעיר שהם לא מכירים, כשהם לא יודעים באיזו תחנה לרדת ולא יודעים איך לשאול… באיזשהו שלב הם נשברים ומחליפים את האולפן בחיפוש עבודה. זה פרקטי יותר".

אלונה מבינה לליבם של העולים, שכן גם היא, על אף ההתערות שלה בחברה ושרידי המבטא שכבר כמעט אינם מורגשים, הייתה עולה חדשה מרוסיה, לא כל כך מזמן. לאחר שעלתה לארץ והתחתנה עם בן זוג מטבעון, שרצה "להקים משהו מאפס, כמו סבא שלו", הם בחרו לגור בחריש  וזה היה הפתרון המושלם מבחינת שניהם להגשמה הציונית שלהם, כל אחד על פי דרכו. "הוא קיבל אפשרות להיות חלק ממשהו חדש ולהקים מאפס, ואני קיבלתי חיים בעיר ואפשרות להיות חלק מהקהילה המתהווה. לתרום ולעשות – זה תמיד היה חשוב לי, גם ברוסיה הייתי תמיד פעילה מאוד בקהילה היהודית".

היא מדברת בהתרגשות על העבודה עם העולים: "בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה. חלקם שומעים על האולפן ומגיעים אלינו דרך המשפחות שלהם עוד לפני שהם עולים או עוברים פיזית לחריש, ואנחנו בקשר אישי איתם. מנסים להבין אם הם זקוקים לעזרה, עוזרים להם בתרגום ומכירים כל אחד מהם. חשוב לנו שאף אחד מהעולים לא ייפול בין הכיסאות".

"הייחוד בחריש", היא מוסיפה, "הוא העובדה כי העולים הם חלק מהמערך הקהילתי, ונתפשים ככאלה. המטרה היא שילוב העולים בקהילה כולה, ולא הנצחה של היותם עולים". על פניו נראה שמדובר במשהו סמנטי, אך מדובר בתפישה שונה. בערים אחרות העולים מקבלים מענה מקיף, אך בדרך כלל הם נשארים סגורים בתוך הקהילות שלהם, דוברות השפה שלהם ובעלות המנהגים שלהם. בחריש המטרה והתפישה היא שילוב שלהם בקהילה כמו כל תרבות אחרת שקיימת בתוך הקהילה המגוונת של העיר.

"לדוגמה, לקראת פורים, העולים אומנם יקבלו הודעות בשפתם על החגיגות המתקיימות, אך הם יחגגו עם כולם," מספרת אלונה. "לפני כמה חודשים," היא ממשיכה, "ציינו בחריש את חג הסיגד, של הקהילה האתיופית, והקהילה עשתה אירוע לכל יתר העיר – במקום שיעשו אירוע רק לעצמם".

 "איפה יש בית שימוש?"

יואל: "חסרות לי בחריש מסעדות טובות ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי".

עבור יואל ינקילביץ' (61), שעלה מברזיל, לפני ארבעה חודשים בלבד, המפגש עם העברית הוא מעט שונה. יואל הגיע לכאן בעקבות שתי בנותיו המתגוררות בחריש, אחת מהן מתגוררת בישראל כבר 18 שנה.

"למדתי בבית ספר יהודי בברזיל, וכך גם ילדיי," מספר יואל, "הייתי מעורה בקהילה היהודית – זה חשוב מאוד כשאתה גר בחו"ל, אבל לא באמת ידעתי לדבר. הדבר היחיד שידעתי להגיד בביטחון הוא 'איפה יש בית שימוש?'".

"המורה באולפן נהדרת, היא מדברת לאט, והיום אני מדבר עברית הרבה יותר טוב. אני מרגיש שכל יום השפה שלי משתפרת, ואני לא מפחד לדבר".

העובדה כי מדובר בעיר בהתהוות אינה מרתיעה אותו, להפך. "אני אוהב לגור בחריש, זה קרוב לילדים שלי ולנכדים, ואני מרגיש שייכות סוף סוף. כולם כאן ישראלים, לא כמו בברזיל, שהייתי אומנם חלק מהקהילה היהודית, אבל גרתי במקום שלא היה יהודי או ישראלי".

יואל אינו שוכח לציין יתרון אחד נוסף עבור עולים חדשים: "כאן בחריש כולם חדשים, לא רק אנחנו, ואני לוקח חלק בבנייה של משהו חדש. חסרות לי בחריש מסעדות טובות או חנויות כמו סופר פארם ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי".

חלק אינטגרלי מהקהילה המתהווה

"המטרה שלנו היא לעזור לעולים להתערות בחברה מבלי למחוק את השורשים והזהות התרבותית שלהם. העולים רוצים להפוך לישראלים – עם כל מה שהם מביאים איתם, ולהעניק את זה לחברה שאליה הם משתייכים", מסבירה אלונה.

"לשמחתי, העולים בחריש הם חלק מהקהילה, שכולה נמצאת בהתהוות ובהתפתחות. העובדה כי כיום קיים אולפן בעיר מושכת רבים מהם להיות חלק מהעיר הנבנית ומקלה עליהם את האפשרות לעשות זאת. וכך הם זוכים להגשמה ציונית מודל 2019, כזו שאינה קיימת בשום עיר אחרת בארץ".

 


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

הכל כלול? טיפים חשובים לניתוח מחיר הדירה לפני רכישה

זוגות שרוכשים דירה מעניקים חשיבות יתרה למחיר הנכס, אולם קיימים קריטריונים נוספים שמשפיעים בצורה משמעותית על מחירה הסופי של הדירה ועל ההתחייבות הכלכלית עימה מתמודדים. מדריך בסיסי לרוכשים

 

מזל טוב, החלטתם לרכוש דירה ולבצע את אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות ביותר שאדם ממוצע עורך בחייו. רוב הזוגות בישראל כבר מודעים לניהול תהליך נכון של רכישת דירה כולל התייעצות עם מומחי משכנתא שמוצאים עבורם את מסלולי התשלום המתאימים ביותר, אולם ברכישת דירה, מחיר הנכס הוא רק קריטריון חשוב אחד. ישנה חשיבות קריטית למועד אכלוס הדירה ולתנאי התשלום השונים – שני אלה עלולים להשפיע משמעותית על מחירה הסופי של הדירה ועל ההתנהלות הכספית שלכם עד לכניסה לדירה. אז מה חשוב וכדאי לבדוק לפני שמתחייבים ומגשימים את חלום הדירה?

מה כולל מחיר הדירה?

אם מדובר בדירה חדשה, בדקו אם המחיר כולל חניה ו/או מחסן. בנוסף, חשוב להכיר היטב את מפרט הדירה המוצעת ולהבין האם המפרט הקיים מתאים לכם. שאלו את עצמכם את תצטרכו לבצע שינויים בדירה לפני כניסתכם אליה ומה עלות השינוי המבוקש. אלו נתונים שיש לקחת בחשבון ובתחשיב לפני רכישת הדירה.

חניה בחריש
האם מחיר הדירה כולל גם חניה ומחסן?

התשלום צמוד למדד תשומות הבניה?

במידה ופריסת התשלומים בחוזה המכר מוצמדת למדד תשומות הבנייה, חשוב לקחת בחשבון את עליית המדדים, עליה שעשויה להשפיע משמעותית על מחיר הנכס. כך לדוגמא, בין השנים 2016-2018 מדד תשומות הבניה עלה ב-1.8%.

אם תכפילו נתון זה במספר השנים עד למועד אכלוס הדירה, תקבלו תוספת כספית גבוהה משמעותית מהתכנון הראשוני שביצע הזוג הצעיר בבואו לרכוש את הדירה.

מועד הכניסה לדירה

קניית דירה חדשה מקבלן מחייבת הבנה לגבי מועד הכניסה הצפוי לדירה והמשמעויות הנילוות למועד זה.

ככל שמועד האכלוס קרוב יותר, כך שווי הדירה גבוה יותר. מדוע? התשובה פשוטה, אם מועד האכלוס רחוק, הזוג הצעיר נאלץ בתקופת הביניים לשלם על פתרונות מגורים חילופיים. לעומת זאת, אם מועד האכלוס קרוב ומתאפשר לרוכשים לגור בדירה או להשכיר את הנכס, הם חוסכים הוצאות נוספות או מקבלים תשלום על הדירה. לכן, מועד האכלוס הוא שיקול שאסור להתעלם ממנו בתהליך רכישת דירה חדשה.

פריסת תשלומים

נושא התשלומים הוא נושא שאין להקל בו ראש, התחייבות לתשלום לקבלן במקביל לתשלום שכר דירה יכולה להוות מכשול מהותי בתהליך הרכישה.

בדרך כלל, קבלנים דורשים תשלומים בהתאם להתקדמות הבניה ומחלקים את התשלומים לפעימות שנקבעות מראש ומפורטות בהסכם המכר.

במצב כזה תצטרכו לקחת משכנתא בשלב מוקדם ועומדות בפניכם שתי אפשרויות:

תשלום משכנתא במקביל לשכירות – נושא לא פשוט שהופך את התהליך להרבה יותר לחוץ וקשה.

נטילת הלוואת גישור – הלוואה בנקאית שתשולם לקבלן. החזר התשלומים שלכם יתבצע רק לאחר הכניסה לדירה. הלוואה כזו עשויה לפשט את תהליך הרכישה אך חשוב לדעת כי לרוב מדובר בהלוואות יקרות והריביות עליהן הופכות את העסקה הכלכלית לפחות כדאית.

ישנם קבלנים שמעניקים הטבות בתנאי התשלום, המוכרת ביניהן היא הטבת 20/80 – משמע 20% מתשלום הדירה משולם במעמד חתימת החוזה ואילו היתרה על סך 80% משולמת פרק זמן קצר (בדרך כלל מספר חודשים בודדים) לפני קבלת הדירה. אופציה זו מקלה על רוכשים שנדרשים לגור בשכירות ועל משקיעים ומגלמת הטבת מכר, שמקלה על תהליך רכישת הדירה.

לסיום, אל תשכחו ליהנות מהדרך ו… תתחדשו!

 

הכותבת היא מנהלת המכירות הארצית בקבוצת MORE הבונה בחריש


פרוייקטים בחריש

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

רווק? חריש מחכה לך!

אין ספק שחריש היא עיר אידאלית לזוגות צעירים עם ילדים, אבל הקהילה המתפתחת בחריש מעניקה מקום של כבוד גם לרווקים, שבוחרים לכרוך את חייהם בעיר החדשה

בתמונה מימין לשמאל: אביב מינץ, בן כחלון ומיכאל נעים. צילום: אורן קלר

מראה ילדים מתרוצצים בגני שעשועים הוא מראה נפוץ בחריש, שהפכה לעיר אידאלית לזוגות צעירים המגדלים ילדים בעיר מתפתחת עם סביבה ירוקה וקהילה חזקה. עם זאת, נראה כי בשנתיים האחרונות כחלק מתהליך התבגרות העיר, היא פותחת את שעריה לאוכלוסיית נוספות וגם טווח הגילאים של תושבי העיר הולך ומתרחב. מסתבר, שלאחרונה גם הרבה רווקים ורווקות הפכו את חריש לביתם. אז מה מציעה חריש לרווקים שבינינו? יצאנו לבדוק ולשמוע

בן כחלון (31) המתגורר בחריש שנה ושלושה חודשים מאמין שחריש מציעה לכמותו, הרבה. "עברתי לחריש מחדרה", הוא משתף. "הבנתי שהיות וחריש היא עיר צעירה, יש לי סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה, מאשר בעיר וותיקה ומבוססת", הוא מסביר.

גם מבחינה מקצועית, החליט בן, צלם במקצועו, לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחריש סטודיו לצילום. "אני מאמין שמשפחות צעירות עם ילדים קטנים זקוקים לסטודיו לצילום מקומי", הוא מסביר. "אני צלם אירועים מזה שנים רבות, סגרתי את הסטודיו הפעיל שהיה לי בחדרה ופתחתי אחד חדש ברחוב טורקיז כאן בשכונת אבני החן".

בן כחלון: "סיכוי גבוה יותר להתחבר עם בני גילי במקום כזה"

לפני מספר חודשים החליט בן לפתוח את קבוצת הוואטסאפ 'צעירים וצעירות חריש 20-35', המיועדת לבני גילאים אלה ונמצאים בסטטוס אישי מגוון: רווקים, גרושים, פנויים ונשואים. כיום חברים בקבוצה כ-44 משתתפים וכבר יצא להם להכיר בנסיבות חברתיות שחורגות מעבר להתכתבויות בלבד. "ארגנו ערב קריוקי, ערב על האש וערב פיצות טעים", מספר בן.

האם חברי הקבוצה הם דתיים? חילוניים? וותיקים או חדשים בחריש?

"זה כל היופי, כולם נמצאים בקבוצה".

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"פאב נורמלי, לא כזה שנפתח רק פעם בשבועיים. אני מחכה לפתיחה של פאב עם הופעות חיות בחריש. מבטיח להגיע".

היכן אתה מבלה כעת?

"אני נפגש הרבה עם חברים וידידים בפאבים בסביבת חריש, בעין שמר (מרחק 15 דקות נסיעה מחריש) ובעמק חפר. גם פרדס חנה (15 דקות נסיעה מחריש) מציעה מקומות בילוי טובים לצעירים".

דרוש: מתחם מסעדות ופאבים

אחד הרווקים המוכרים בחריש הוא לא אחר מאשר אביב מינץ (26), הבעלים של פיטנס מינץ, במרכז עמית. אביב, רווק שמתגורר בישוב הסמוך מאור, מחכה לסיום הבנייה של הדירה שרכש בחריש, על מנת לעבור ולהתגורר בעיר. יחד עם זאת, הוא שוהה בחריש במרבית שעות היממה, והפך עם הזמן ועם היוזמות החברתיות בהן נקט, כולל יום אימון גופני לקהילה, לאחד מחברי הקהילה המתגבשת בעיר.

"בחריש יש אוכלוסייה צעירה, אוכלוסיה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט. זו גם עיר חדשה ויש פה הרבה דברים טובים שאני אוהב".

אביב שמתכנן לפתוח בחריש סטודיו אימונים נוסף, גדול יותר מהקיים, מודה שרוב החברים שהוא מכיר בעיר הם זוגות צעירים נשואים עם או בלי ילדים.

אביב מינץ: "בחריש יש אוכלוסייה צעירה שהיא מודעת יותר לחשיבות הספורט"

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הרווקים?

"אין ספק שמתחם מסעדות ופאבים בעיר יכול לחולל שינוי גדול עבור צעירים בעיר".

שגריר של חריש

עבור מיכאל נעים (26) המעבר לחריש היה כמעט טבעי. מיכאל, גנן במקצועו, עבר מגבעת אולגה לחריש לפני שנה בעקבות אחותו.

"הגעתי לבקר את אחותי, ראיתי את העיר והתאהבתי בה, אז החלטתי לעבור להתגורר כאן", מסביר מיכאל, שמתגורר ברחוב רימון, בשכונת החורש (נאות חנן).

מה משך אותך לעיר?

"רציתי להצטרף לתחושת הקהילתיות שיש כאן, לצמוח עם הקהילה שמתפתחת פה".

והצליח לך? איך אתה מרגיש כאן אחרי שנה?

"אני מאוד אוהב את הקהילה. יש לי פה הרבה חברים, כך שאני מאמין שהשתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות. המקום מאוד מרגיש לי כמו בית".

מיכאל שעובד בשנה האחרונה בחריש כמעצב גינות פרטיות לדירות גן וכמתחזק גינות של בניינים משותפים, גם מתפרנס בעיר. "אני עובד לבד ובפרויקטים מסוימים צריך להעסיק חברה נוספים. אני תמיד מעדיף לשכור חבר'ה מחריש. יש להם עדיפות אצלי".

האם אתה מעורב בחיי העיר?

"אני מתנדב הרבה בתוך החברה. אני מציע את הרכב שלי להובלות קטנות. עוזר לאנשים מועטי יכולת או בסכום סמלי מאוד".

מהי קבוצת ההתייחסות שלך בעיר?

"יש לי בעיר חברים רווקים ונשואים. כולנו אנשים עסוקים שמתקשים למצוא זמן להיפגש, אבל מוצאים מדי פעם זמן למפגש בבתים של אנשים או לבילוי בפרדס חנה".

מיכאל נעים: "השתלבתי יפה בסביבה במקום שטוב לי ואני רואה את עצמי כאן בשנים הבאות"

מה חסר לך בעיר שיכול לתת מענה לצרכיהם של קבוצת הפנויים?

"סטודנטיות חסרות…" מגחך מיכאל. "אני מודע לעובדה שרוב האוכלוסייה של חריש היא של זוגות צעירים עם ילדים, אבל עדיין גם הם ייהנו אם חריש תציע בילויים ליליים אחרי השעה 20:00 בערב. צריך לפתח בעיר עוגני משיכה לבילויים ותרבות שימשכו אוכלוסייה חזקה ואיכותית לעיר, גם מרכז ספורט איכותי יעשה את העבודה ויהווה מוקד משיכה לצעירים".

אתה מבלה בסביבה?

כן, אני יוצא לפאבים באזור פרדס חנה ובקיבוצים מסביב בעמק חפר. יש חיים תוססים והאזור כולו מלא קהילות צעירות עם מאפיינים תוססים וחיים. בפרדס חנה ניתן למצוא גם קהילות עם מאפיינים מאוד ספציפיים שיכולות להתאים לאנשים שמחפשים להתעסק במוסיקה, מדיטציה או כל נושא אחר כמעט. בינתיים, יש הרבה יותר מה לעשות מחוץ לחריש מאשר בעיר, אבל אני בטוח שזה ישתנה לטובה בשנים הקרובות.

האם אתה ממליץ לחבריך לעבור לחריש?

"כן, בהחלט. אני מרגיש כמו שגריר של חריש וממליץ לחברה צעירים להגיע להתנסות ולגור בעיר שנבנית ושאפשר לתרום לבנייה שלה ולעצב אותה".


TOPIA חריש

דמרי בחריש - דמרי על בטוח

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

מתחדשים ותורמים לקהילה בחנות לבגדי יד שנייה של חריש

בימי שלישי, בשעות אחר הצהריים תוכלו להתחדש בחולצה חדשה, למסור מכנסיים שכבר לא מתאימים לגזרה, לעצב לעצמכם מראה חדש ועל הדרך גם לתרום לקהילה

בעשור האחרון תופס תאוצה טרנד של מסירת ומכירת בגדים יד שנייה, בין אם הם מוצעים בחינם במסגרת אירועי החלפות בגדים ושווקי קח-תן, ובין אם נמכרים במחיר סמלי בחנויות יד שנייה. רבים הבינו שלא חייבים להוציא מאות שקלים בחודש על ביגוד, ושיש פתרון כלכלי יותר שמעניק הזדמנות לפנות מקום בארון ולמלא אותו בבגדים חדשים בלי לשבור קופת חיסכון ועם בונוס של האפשרות לתרום לקהילה.

הטרנד לא פסח על חריש, לפני כחודשיים הוקמה בבית הקהילה 'שלי-שלך' חנות וינטג' ויד שנייה. גילה עתירה, שזוהי שנתה השלישית בחריש, יזמה את הרעיון לפני כשנתיים, ומאז מנהלת את החנות שבתחילת דרכה פעלה בכיתה בבית הספר תלמי רון בחריש. "התחלנו לאסוף ציוד ולאסוף מתנדבות שיעבדו איתנו והשתתפנו באירועים מזדמנים של המועצה. לפני כחודשיים, אגרנו מספיק בגדים ולשמחתנו יש לנו כבר מספיק מתנדבות שאפשרו לנו לפתוח את החנות".

מה החזון שהוביל לפתיחת החנות?

"הקונספט של החנות בשלב החלום", מספרת אור גולני, רכזת יחידת ההתנדבות בחריש, "היה ליצור מקום שיאפשר לאנשים למסור דברים שהם במצב מאוד טוב, וליצור מעגל של קיימות שבו מצד אחד אתה לא זורק את הדברים, אתה ממחזר אותם לשימוש נוסף, ומהצד האחר, כל ההכנסות הולכות לתרומה לקהילה בחריש. לשמחתנו, די מהר הבנו שבחריש קיים ביקוש ליד שנייה. בירידים בהם השתתפנו הגיעו רבים שרכשו פריטים מרובים".

עתירה: "המטרה בעיני היא שאנשים לא יתלבטו פעמיים אם להוציא מהארון בגד ולמסור אותו. מה שזורקים לפח זורקים לפח, אבל אם קיים מקום שעושה טוב לאחרים ומאפשר לך להתחדש בתשלום סמלי של חמישה שקלים לפריט, אז אפשר למסור בלי התלבטות.

עתירה מוסיפה ומציינת כי עבורה לחנות היד שנייה בחריש יש תפקיד נוסף: "חשוב לי שבפארק אחד יראה את האחר עם בגד שהוא מסר וירגיש שזה יהיה ממש בכיף ובאהבה, ולא מתוף תחושה של 'וואי, איזו פאדיחה'. זו גם הסיבה שאנו מקפידות לאסוף בגדים שהם באיכות וברמה טובה, בגדים שמכבדים את המקום".

איזה סוג בגדים נמכרים בחנות?

גולני: "אנחנו מקבלים בגדים חגיגיים, נעליים במצב חדש, הלבשה תחתונה חדשה בלבד, כלי מטבח חדשים, מצעים חדשים בלבד".

עתירה: "אנחנו מקפידים שבבגדים לא יהיו קרעים, כתמים או רוכסנים בעיתיים. התפישה היא שאם הבגד לא ראוי עבורי או עבור הילד שלי, הוא גם לא ראוי למישהו אחר".

גילה עתירה
גילה עתירה, מנהלת החנות

לפגוש אנשים בחריש

ביקור בחנות מראה כי היא מכילה כמות פריטים עצומה. בנוסף למתלים עמוסים בבגדים תוכלו למצוא שם נעליים, כלי מטבח, משחקים, תיקים ועוד. הבגדים מסודרים בצורה מזמינה ונוחה לחיפוש לפי קטגוריות כלליות, כגון בגדי נשים – כללי, בגדי גברים – כללי, שמלות, ג'קטים, נערות, פעוטות ועוד. על עבודות המיון הנרחבות אחראיות המתנדבות.

"יש פה נערות שעושות מחויבות אישית, ועובדות לצד מתנדבות מבוגרות יותר, זאת אומרת שהמתנדבות הן מגיל 16 עד גיל פנסיה", משתפת גולני, ומספרת על שאיפה להרחיב את מעגל המתנדבות כדי להאריך את שעות הפעילות של החנות, שפועלת כיום במתכונת מצומצמת בימי שלישי בלבד בין השעות 20:30-22:00.

איילת פולק היא אחת המתנדבות הפעילות במיזם: "לפני כמה חודשים ראיתי שמחפשים מתנדבים למיין בגדים לחנות יד שנייה," מספרת פולק, "אני מאוד אוהבת למיין דברים ולחפש מציאות. בהתחלה זה היה בבית הספר תלמי רון, הגעתי וראיתי הר ענק של בגדים ובנות שישבו ומיינו", היא נזכרת. פולק מביעה אופטימיות ותחושת מחויבות הולכת וגדלה, בפרט לאחר קבלת המבנה מהמועצה, "אני מתרימה את כולם – בעבודה, במשפחה, בבניין. אם מישהו מוסר משהו, אני עוברת לאסוף. על הדרך גם פגשתי אנשים נחמדים בחריש מחוץ למעגל הטבעי שלי וגם התחלתי לייעץ ללקוחות מה מתאים להם ומה פחות".

מתי ניתן להגיע למסור בגדים?

פולק: "חשוב להגיע בשעות הפעילות ולמסור בשעות הפעילות בימי שלישי בין 20:30-22:00. בבית הקהילה פועל גם גן ילדים, ולכן אם משאירים שקיות בחוץ, הן נתפשות כמו חפץ חשוד והן אוטומטית נזרקות לפח על ידי עובדי שפ"ע. היו כמה מקרים של קרטונים שנראו ממש חשודים והקפיצו את המשטרה, אז בבקשה לא לעשות את זה".

ומהן התכניות לעתיד?

גולני: "בעיני, החנות משרתת את הקהילה כקהילה, החלום הוא שיהיה שם מעין בית קפה עם שולחנות, משהו וינטאז'י קלאסי, עם פינת ילדים בה ניתן לצייר ולשחק בזמן שההורים קונים בגדים. זה מקום שישרת את הקהל הרחב וגם ייתן מענה לאוכלוסיות מוחלשות בשעות נפרדות מטעמי צנעת הפרט".

למידע נוסף: דף הפייסבוק של החנות


דמרי בחריש - דמרי על בטוח


רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

גאים בעירם: ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית מספרים על חווית הקליטה בחריש

איך יקבלו אותם השכנים? כיצד תתפס הזוגיות שלהם ומה יהיה היחס לילדים? ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית בחריש משתפים אותנו בחששות טרם הקליטה בעיר, ובמציאות חייהם בעיר שפותחת את שעריה לכולם 

צילום: אורן קלר

אלן ג'וסף ודרור רותם עברו להתגורר בחריש לפני שנה בדיוק. אלן (61) הוא מלונאי, שעובד כיום בדיור מוגן, ודרור (71) הוא משפטן ומעצב פנים. בקרוב הם יחגגו חמש שנים לזוגיות שלהם. לחריש הם הגיעו אחרי מגורים משותפים ברמת גן ובנתניה. "גרנו בשכירות וזה עלה הון תועפות", מספר אלן, "מאסנו במחירים הגבוהים ובמעברי הדירה התכופים, והחלטנו שאנחנו רוצים מקום משלנו. מכר שלנו סיפר לנו שקנה דירה בחריש וזה נשמע לנו מעניין, אז הגענו לבקר בחריש ומיד חתמנו על חוזה לקניית דירה".

היו לכם חששות לפני המעבר? דאגתם שלא יקבלו אתכם?

אלן: "היו לנו חששות לפני שעברנו לפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון – גם במעבר הקודם, מרמת גן לנתניה, חשבנו שיהיה לנו מאוד קשה ובסופו של דבר הכל היה בסדר. אותו הדבר קרה גם פה – מרגע שעברנו לא הרגשנו שום יחס יוצא דופן, לא היתה בכלל התייחסות לעובדה שאנחנו זוג חד מיני".

דרור: "אני מתנדב בשי"ל חריש, המספק שירות ייעוץ לאזרח, ואני נפגש במסגרת זו עם מגוון רחב של תושבי חריש. הנטייה המינית שלי היא לא סוד ולשמחתי מעולם לא הרגשתי יחס שונה כלפיי".

אלן ג'וסף ודרור מרום - גאים בחריש
מימין: אלן ג'וסף ודרור מרום "מוסיפים צבע לעיר"

ממרום גילם ונסיונם נראה שאלן ודרור מסתכלים על כל העניין סביב המיניות שלהם בקלילות ובשעשוע. "ההתייחסות היחידה שקיבלנו לגבי זה אי פעם היתה מקבלן שפגשנו לפני המעבר, שציין שאנחנו מוסיפים צבע לעיר", אומר אלן בטון מבודח ומסכם: "בסך הכל זו עיר מאוד נחמדה. אנחנו מרגישים שכולם מקבלים אותנו, כולל תושבי העיר החרדים. הם אולי לא מסכימים עם צורת החיים שלנו, אבל הם מקבלים אותנו".

"ברגע שנפגשנו כל החששות התפוגגו"

ניצן שרי ושרית אטיה, בנות 30, עברו לחריש מרחובות בדצמבר 2017 יחד עם שני ילדיהן, תאומים בני שנה ושלושה חודשים. ניצן עובדת במועצה ושרית במגזר הציבורי, והן בזוגיות כבר תשע שנים, שלוש שנים מתוכן כזוג נשוי.

את המפגש הראשוני שלה עם דיירי הבניין בחריש זוכרת ניצן היטב: "שמענו שחריש זאת עיר מעורבת, אבל כשקנינו את הדירה לא ביררנו לעומק מי האוכלוסיה בבניין. ידענו שהבניין קרוב לאזור הוותיק, שהוא דתי יותר, אבל לגבי הדיירים בבניין עצמו לא ידענו כלום. היום אנחנו יודעות שרבים מהשכנים שלנו דתיים".

מימין: ניצן שרי ושרית אטיה: "יש לנו קשרים ממש טובים בעיר, ויצא שרובם עם דתיים"

"היו לנו חששות מרובים לפני המעבר – איך יהיה, האם יקבלו אותנו? אבל כל החששות התפוגגו במפגש הראשון עם השכנים שהתקיים עוד לפני המעבר הרשמי. הגעתי לישיבת דיירים לבדי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מספר חפצים לדירה. בישיבה פגשתי לראשונה את השכנים שלנו שהיו פשוט מקסימים, מיד התעניינו, שאלו מה שלומי ועזרו לי להעלות את כל הדברים לדירה".

הם ידעו שאת נשואה לאשה?

"כן, הם ידעו את זה עוד לפני שנפגשנו, הקבלן כנראה אמר להם שזוג נשים קנו דירה בבניין".

ואיך היחסים ביניכם מאז המעבר?

"עכשיו? הם החברים הכי טובים שלנו בעולם. יותר מזה – הם כמו משפחה", מספרת ניצן, שמחלימה כעת ממחלה. "השתחררתי הביתה מבית החולים ונוכחתי לדעת כמה עזרה ואהבה אנחנו מקבלות, השכנים שלחו לנו שוקולדים ומתנות, זה באמת היה מרגש. אני מרגישה שיצרנו קשרי קרבה וחברות טובים ממש עם רבים בעיר, כולל דתיים. אני לא מסתירה שום דבר ולא חוסכת בשימוש במילים כמו 'אשתי" או 'בת הזוג שלי', גם מולם, ואף אחד מעולם לא אמר שום דבר על הנטיות המיניות שלנו, לא בקרב החברים בבניין ולא מחוצה לו".

"יש כאן אווירה כל כך מיוחדת, תחושה שכולם חיים כאן בכיף וביחד", מוסיפה ניצן. "גרתי בכמה וכמה מקומות אחרים בעבר, ומעולם לא נתקלתי באוכלוסיה כל כך מקסימה וטובה. אנשים הרי עוזבים את הערים שלהם, את המשפחות שלהם, ומגיעים לפה לבד, אז כולנו פשוט הופכים למשפחה אחד של השני".

 "הכנו את עצמנו נפשית למצב שניתקל בהומופוביה"

זוג נוסף, שדווקא עשה עבודת הכנה לפני המעבר, הן אמילי (27) וסימי (32) הראל, שעברו לחריש מרמת גן בקיץ האחרון. "אני כבר הייתי בהריון", מספרת סימי, עובדת בחברת ביטוח שילדה תאומים לפני חודש, "והיה לנו ממש חשוב לברר אם יש פה קהילה להט"בית, בעיקר בשביל שהילדים, כשיגדלו, לא יסבלו מהערות הומופוביות. כתבנו פוסט בקהילת חריש בפייסבוק כדי לבחון אם יש בעיר קהילה, וקיבלנו עשרות תגובות והמון תמיכה. אז החלטנו שאנחנו הולכות על זה – עוברות לחריש.

"היו לנו הרבה חששות לפני, הכנו את עצמנו נפשית לזה שאנחנו מגיעות מהעיר הגדולה לעיר אחרת לגמרי ושאנחנו עלולות להיתקל בהומופוביה, והחלטנו שפשוט נתמודד עם מה שיקרה ויהיה בסדר".

וגיליתן הבדל בין החששות למציאות?

סימי: "ממש הופתענו לטובה. כל מה שהכנו את עצמנו אליו לא קרה".

אמילי: "הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו לחריש היה לתלות על הדלת שלט עם השמות שלנו ואייקון של לב, לא התביישנו ולא חשנו צורך להסתיר. מהר מאוד גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי. כולנו חברים, השכנים עוזרים לנו עם הילדים, לא נתקלנו בטיפת הומופוביה מאז שנכנסנו לחריש".

מימין: סימי ואמילי הראל והתאומים: "גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי"

"אנחנו באינטראקציה עם המון אנשים, במיוחד עכשיו, כשאמילי פותחת את העסק", מספרת סימי על הפיצוציה שתפתח אמילי בקרוב בשדרת דרך ארץ, "ואנחנו מדברות עם אנשים וכשהנושא עולה אנחנו תמיד מספרות שאנחנו נשואות עם ילדים, מעולם לא הרגשנו מאף אחד שיש בזה משהו חריג."

"לא סתם קוראים לזה – חיים פרטיים"

בין הזוגות הגאים בחריש, ישנם גם כאלה שנכוו בעבר. רונית וטניה, גם הן זוג טרי בעיר, עברו לחריש מנצרת עילית בקיץ האחרון יחד עם ארבעת ילדיהן וחגגו לא מזמן ארבע שנות זוגיות. רונית עובדת כליצנית בימי הולדת וטניה היא מזכירה רפואית במקצועה, שתיהן גם כותבות שירה וסיפורים ברוסית, וכל אחת מהן אף הוציאה לאור ספר. "גרנו בנצרת עילית במשך שלוש וחצי שנים", מספרת טניה, "והרגשנו שלא מקבלים אותנו שם. חיפשנו מקום עם אנשים יותר פתוחים, ליברליים, לא רק ברמת ההצהרה, אלא בפועל".

במה התבטאה התחושה שלא מקבלים אתכן?

טניה: "היתה תחושה שאנחנו לא יכולות להיות פתוחות לגבי מי שאנחנו, לגבי הזוגיות שלנו, שאנחנו צריכות לספר שאנחנו אחיות, בנות דודות או חברות שותפות לדירה, כי לא יקבלו זוג נשים שחיות יחד. היתה תחושה ברורה של אי נוחות, ובמיוחד תרם לכך צוות בית הספר של הילדים. באחת הפעמים הגיעה אלינו יועצת בית הספר לביקור בית וחשנו שהיא ממש מנסה לחטט ולברר פרטים אינטימיים על הרגלי השינה שלנו ועל טיב היחסים שלנו. היא חקרה ושאלה על נושאים אישיים בצורה ביקורתית ושלילית ולא כיבדה את הפרטיות שלנו או את הזכות של כל אדם לבחור את מי הוא אוהב ואיך הוא חי מבלי לפגוע באף אחד".

"האמנו שחריש כעיר צעירה תהיה פתוחה יותר ומקבלת יותר לזוגיות חד מינית, כי הדור הצעיר מתייחס בצורה שונה וטובה יותר לנטייה מינית שונה", מוסיפה רונית ומציינת כי המשיכה שלהן לעיר התחזקה לאחר שקראו ראיון שנערך עם יצחק קשת בו הוא ציין שהעיר פתוחה לכל שכבות האוכלוסיה ורוצה להוות מודל לחיים משותפים באהבה, בכבוד ובשלום.

טניה ורונית
מימין: טניה ורונית. "התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש"

ובזמן הקצר שאתן כאן, אתן חשות בהבדל?

"אנחנו מרגישות שעכשיו אנחנו סופסוף יכולות להגיד מי אנחנו", פוסקת רונית, "וכשאנחנו אומרות שאנחנו זוג אף אחד לא מעיר או אומר משהו על זה, אפילו לא שואלים יותר מדי. התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש. יש פה דתיים, חילוניים, קהילה ברזילאית, קהילה רוסית וכולם מוזמנים לחיות יחד. זה מה שמושך כל כך הרבה משפחות להגיע לחריש ולהתחיל כאן הכל מחדש".

 


לוח דירות חריש


הארבעה בפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

בתים מבפנים בחריש: ביקור בדירה המעוצבת של משפחת פרסי

לימור וירון פרסי עיצבו את דירת חלומותיהם בקומה השביעית ברחוב האורן שמשקיפה אל נוף פנורמי מחריש ועד חדרה. הדירה משקפת את טעמם האישי, את הזכרונות ואת רגעי היופי, האהבה והחסד שליקטו במהלך חייהם

צילום: אורן קלר

קיר הכניסה לבית משפחת פרסי, הממוקם בקומה השביעית ברחוב האורן מחופה בפרקט עץ. ירון פרסי, שאהב את הצבע ואת התחושה החמימה שהעניק העץ, החליט להשתמש בו כקיר כניסה וכברכת שלום חמימה לכל הנכנסים לבית.

בני הזוג ירון ולימור פרסי (51) עברו לחריש ביולי האחרון ממודיעין בה התגוררו בעשר השנים האחרונות. ירון, עו"ד ונוטריון בהכשרתו, נוסע מדי יום למשרד שלו בראשון לציון ואילו לימור שעושה שנת התמחות (סטאז') בתרפיה באומנות, מרבה גם היא בנסיעות אולם שוקלת לעבור למערכת החינוך באזור בשנה הבאה.

נוף פנורמי הנשקף מהקומה השביעית

אל חריש הם לא הגיעו במקרה, אלא בעקבות הלב. "הגענו לפה בעקבות הנכדה שלנו, שיר, בת השנה וחצי". מצהירים השניים. "בתנו הבכורה התעניינה יחד עם בעלה ברכישת דירה בחריש. הגענו לבקר פה והמקום מצא חן בעינינו, בעיקר הפרויקט הזה של דמרי. הדירה שרכשנו מתאימה לנו מבחינת הנוף, הגודל וכיווני האוויר. החלטנו שהיות ושנינו בעלי מקצועות חופשיים לא תהיה בעיה לבצע את השינוי. זה היה גם עיתוי נכון מבחינת המשפחה, בתנו הצעירה, עידן, סיימה את לימודי התיכון ויצאה לשנת מכינה, כך שלא היה קריטי עבורנו להישאר במודיעין", מסביר ירון.

עדיין זו החלטה אמיצה לעזוב את הכל ולעבור…

"היו לנו חברים שהרימו גבה על המהלך ותהו מדוע עברנו לחריש בעקבות הנכדה, אבל עבורנו המשפחה היא מעל לכל. חשוב לנו להיות קרובים לבת שלנו, לחתן ולנכדה שרכשו כאן דירה מסבירה לימור ומשתפת: "לפני שבע שנים איבדנו את בתנו האמצעית, רותם. היא נפטרה בגיל 16 בלבד לאחר מאבק הירואי של שמונה שנים במחלת הסרטן".

תמונתה של משפחת פרסי בהרכב מלא עם רותם – תופס מקום של כבוד בסלון המשפחה. "ישנן שתי דרכים להתמודד עם אבל", מסביר ירון. "אנחנו בחרנו בדרך בה אנו מדברים על רותם בכל הזדמנות". לימור מהנהנת ומוסיפה: "גם לא בנינו לרותם מקדש, היא נמצאת איתנו בבית, ואנו זוכרים אותה כל הזמן גם בעזרת חפצים כדוגמת זר הצבעונים על השולחן. הטיול האחרון של רותם שבוע לפני שנפטרה היה להולנד, ומאז כל מי שחוזר מהולנד, מביא לנו צבעוני מתנה – האוסף גדל בצורה מרשימה".

בני הזוג הקימו להנצחת בתם את עמותת פריחת הרותם, שמסייעת לילדים ומשפחות נזקקות להגשים את חלומותיהם בתחום התרבות, האומנות והספורט. "אנחנו מסייעים לילדים להירשם לחוגים, לקנות גיטרה, לבקר במשחק כדורסל, לצפות בהצגה – כך אנו מנציחים את רותם", משתף ירון.

בני הזוג גם מרצים בהתנדבות על התמודדות עם קשיים בחיים ושמירה על התקווה והחלום. ההרצאה כוללת הקרנה של סרט שנערך מ-18 קלטות וידאו שרותם צילמה, המתעדות את המאבק שלה במחלה, את התהליכים הרפואיים שעברה ואת רגעי החסד של הצחוק, החיוך וההתמודדות הבריאה עם מחלה קשה. קטעים מתוך הסרט ניתן לראות גם בסרטה של מיקי חיימוביץ על רותם פרסי שנקרא "לאבד ולתת" ושודר ברשת בפברואר 2014 במסגרת העונה הראשונה של תכנית "המערכת".

התחלות חדשות

המעבר לחריש טוב לבני הזוג שחשים התחדשות ואנרגיה חדשה: "בחריש ישנה תחושה של התחלה חדשה והיא מאוד חזקה", מצהיר ירון, מצאנו כאן עיר תוססת, חיה ונושמת עם פוטנציאל מאוד גבוה".

"אנחנו גם נהנים לגלות את הסביבה של עמק חפר, אליה פחות נחשפנו בעבר", משתפת לימור. "גילינו את מועדון ברל'ה, טיילנו בזכרון יעקב ואנו מוצאים פינות חמד באיזור שמשמחות אותנו".

יש לכם חיבור לשכנים? מסתדרים עם הזוגות הצעירים?

"השכנים שלנו כאן מדהימים. אין ספק שבחריש הפתגם 'טוב שכן קרוב מאח רחוק' מקבל משנה תוקף", מסביר ירון ומוסיף: "כשעברתי לכאן שמתי לב שאני עולה ויורד במעלית ואנשים לא מסתכלים זה על זה, לא אומרים שלום כי לא מכירים, אז בראש השנה הזמנתי את כל דיירי הבנין להרמת כוסית ולארוחה על האש. הגיעו כ-15 אנשים, היה מקסים ומאז כבר אומרים שלום כשנפגשים בכניסה או בחניון".

מבט כללי לחלל הדירה

טוב, בואו נדבר גם על עיצוב… בשביל זה התכנסנו היום..

"עבדנו בלי מעצבת. ירון היה אחראי על התכניות ועל החלוקה המרכזית של החללים ואילו אני דאגתי לפרטים הקטנים", מציינת לימור.

דאגה לפרטים הקטנים

אילו דגשים היו חשובים לכם בעיצוב?

ירון: "חשוב היה לי שהבית יהיה נגיש ונוח למחייה, לא מוזיאון ולא מנקר עיניים. דגש נוסף היה שהבית ישרת את הצרכים והאהבות שלנו ולכן בהתאם, אני זכיתי למסך ענק ולמערכת קולנוע ביתית כדי לצפות בשידורי הספורט שאני אוהב ואילו הספרייה בסלון נבנתה בהתאמה אישית לאהבה של לימור לספרים וכוללת גם חפצי נוי אישיים ומשפחתיים".

הספרייה נבנתה בהתאמה אישית

המטבח שונה מן היסוד. ארונות המטבח נבחרו בגוון לבן עם ידית אינטגרלית לתחושה של מראה נקי. מוסיפה העובדה שלדלתות המקרר והמקפיא הוצמדו דלתות ארון – כך שהם אינם נראים לעין ומתקבלת תחושה של מראה חלק ואחיד. אי עבודה נבנה במרכז המטבח ומשרת את באי הבית גם להכנת אוכל וגם לסעודה.

מטבח החלומות של לימור

"סוף סוף, אחרי 28 שנות נישואין לימור זכתה במטבח החלומות שלה", צוחק ירון. "אני אוהבת את העובדה שמדובר בחלל אחד שניתן גם לעבוד בו וגם להיות עם המשפחה", מסכימה לימור ומוסיפה שהמטבח פרקטי ונוח לעבודה: "אם הייתם מגיעים אלינו עוד שעה כבר הייתם רואים אותי באמצע הבלגן מכינה קובה סלק ומאכלים טעימים לבת שלנו שחוזרת בסוף השבוע", היא מציינת באהבה.

בחירת הצבעים השלטת בדירה היא לבן ועץ

ראיתי באלבום המשפחה את התמונות של הבית הקודם שלכם – הבית נראה די דומה

"נכון, בהחלט יש קווי דמיון. בכל הבתים שלנו יצרנו דירה חמימה, מרווחת ומוארת עם קווים נקיים. גם הבחירה שלנו בצבעים נותרה כפי שהיתה, הצבעים השולטים בדירה כולה הם לבן ועץ".

"השקענו בסך הכל כ-150 אלף שקלים על מנת לשדרג את הדירה ולהפוך אותה לדירה נוחה, מעוצבת ומפנקת עבורנו". מסכם ירון.

ומהן התכניות שלכם לעתיד?

ירון: "אני מקווה בעתיד להעתיק חלק נכבד מהפעילות שלי מראשון לציון לחריש".

לימור: "אני אשמח להעביר את ההרצאה שלנו גם בפני קהילת חריש, אני רק זקוקה למעט זמן להתאקלם כאן. אני גם מקווה שבשנה הבאה יצא לי להשתלב במערכת החינוך באזור".

ירון: "אנחנו מאוד מרוצים מהמעבר. אני מרגיש שגריר של חריש בכל מקום שאני מגיע אליו גם בגלל שיש כל כך הרבה דיסאינפורמציה על העיר שצריך להילחם בה. זו האחריות שלנו כתושבים לייצר קהילה שתפרגן האחד לשני וגם תדאג לתדמית של העיר. אין לי ספק בכלל שתוך 10 שנים העיר הזו תפרח".

בתים מבפנים חריש | נתוני הדירה של משפחת פרסי


לוח דירות חריש


הארבעה בפרחים

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

ממקסיקו לחריש: "חיפשתי עיר שיש בה ייצוג לחלקים שונים בחברה הישראלית"

דניס ביקס-מזרחי היא חיילת בודדה שעלתה לישראל ממקסיקו, מתגוררת בחריש ואוהבת כל רגע. "בחריש כולם אומרים שלום אחד לשני", היא מתפעלת

אם תעברו ברחוב הגפן יש סיכוי שתוכלו לפגוש את דניס ביקס-מזרחי,  שעשתה עליה לארץ לפני שלוש שנים וכיום מתגוררת בחריש. דניס (20) היא מפקדת צוות בפלוגה של חיילים עולים ומתעתדת לצאת לקורס קצינות. סיפור האהבה שלה עם ישראל החל בגיל מוקדם.

"נולדתי במקסיקו סיטי. בגיל עשר, המדריכה שלי מתנועת הנוער הציונית עלתה לארץ והפעולה שלה השפיעה עלי מאוד. חשבתי לעצמי שגם אני רוצה, ונפרדתי ממנה בהבטחה 'ניפגש בישראל'. שש שנים בלבד חלפו מאז אותו אירוע מכונן ודניס הגשימה את  חלומה. היא עלתה לארץ בעזרת נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), תוכנית של משרד החינוך להשגת תעודת בגרות ישראלית לבני נוער זכאי חוק השבות מרחבי העולם היהודי.

"במהלך שלוש השנים הראשונות בארץ תלמידי נעל"ה מוגדרים כאזרחי מדינה זרה. בתום התקופה ניתנת לנו האפשרות לחזור למשפחה או להישאר בארץ. כל עולה שבוחר להישאר (לאחר כיתה י"ב) זוכה באותן זכויות וחובות כמו כל אזרח ישראלי אחר", היא מסבירה.

מתוחכמים, חברה'מנים וחוצפנים

דניס מתגוררת בחריש מזה מספר חודשים. לדבריה, ההחלטה להגיע לחריש לא היתה מקרית: "למדתי במסגרות פתוחות בבי"ס אבל תמיד קבוצת ההתייחסות שלי היתה קבוצה סגורה של עולים ועולות. בחרתי לעשות צעד ציוני נוסף ולהתערות בחברה וחיפשתי לגור בעיר שיש בה ייצוג לקבוצות שונות ולחלקים שונים בחברה הישראלית".

עד כמה את מכירה את החברה הישראלית?

"ישראלים בגילי מאד בוגרים לגילם, רובם כבר נמצאים בשירות צבאי או לקראת שחרור", מציינת דניס ומוסיפה: "אני מוצאת שהישראלים מתוחכמים ואוהבים למצוא פתרונות יצירתיים לכל דבר. הם גם לא יודעים לקבל תשובה שלילית לשאלות".

מה הכי הפתיע אותך בתרבות הישראלית?

"הפתיחות של הישראלים הם חברה'מנים", פוסקת דניס ומוסיפה, "מצד שני הם מעירים אחד לשני ברחוב, והם לא כל כך מנומסים…"

"בגדול, הרבה יותר בטוח ונעים להסתובב ברחובות בישראל מאשר במקסיקו שם הפשיעה גדולה. בישראל אני מרגישה מוגנת. יש גם תחושה של אחדות, אם מישהו נופל כולם באים לעזור לו", היא מסכמת.

"בישראל אני מרגישה מוגנת". דניס ביקס-מזרחי, חיילת בודדה בחריש.

ארוחות שבת בחריש

על חריש שמעה דניס לראשונה דרך תושבת העיר, עדי שאול, מפעילת המיזם "אור ראשון למען כוחות הביטחון", שעיקרו עזרה למען חיילים בודדים בחריש ונשות אנשי הקבע והמשטרה.

"עדי שאול מלווה אותי בכל רגע מאז שהגעתי לחריש ועד היום. היא עזרה לי בהיכרות עם העיר, מציאת דירה, תיאום ארוחות שבת עם תושבים ועוד", מפרטת דניס ומוסיפה: "חריש היא מקום מדהים, שקט, מלא בירוק, רחוק מאד מהרעש של הערים הגדולות במקסיקו או ברזיל. המחיה בחריש לא יקרה ומאד מרתק לראות את העיר שגדלה כל הזמן. אנו מגיעה אחת לשבוע לדירה ומגלה פרויקט מגורים שצומח או גינה ציבורית שהתקדמה".

גם על הקהילה יש לה רק מילים טובות לומר: "תושבי חריש הם אנשים מדהימים וחמים, שמקבלים אותי מאד יפה, דואגים לעזור בכל עניין".

מה חסר לך בחריש?

"תחבורה ציבורית – יש מעט אוטובוסים שיוצאים מחריש וזה מקשה על ההתניידות עבור מי שאין ברשותו רכב".

היית ממליצה לחברים מחו"ל לעלות ולגור בחריש ?

"ברור! אני אולי מהחיילות הבודדות הראשונות בחריש, אך בטוחה שיגיעו חיילים בודדים רבים נוספים לחריש".

לסיום, מה את מאחלת לתושבי חריש הוותיקים והחדשים?

"אני מאחלת לתושבים החדשים של חריש לקבל את תחושת המשפחה שאני זכיתי לה. חשוב שידעו שבחריש כולם אומרים שלום אחד לשני. עוזרים אחד לרעהו. חשוב שידעו שהם הגיעו למקום טוב".

צילומים: יגאל גולד


לוח דירות חריש


ספיר בחריש - אבני דרך

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

טור דעה: בין הורות להנהגה

ליאת רבלין משרטטת קווים דומים ושונים בין מנהיגות משפחה והנהגת עיר ומאחלת למשפחת חריש ("המשפחריש"), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה

זה קורה בכל בית (כמעט) בחופש הגדול. ילד אחד מתגרה באחיו, ילד שני לא מרגיש טוב והוא בשביתת רעב, ילד שלישי מנסה להגיע לצלחת ושופך את כוסות המים על השולחן ואת גרגירי הקוסקוס על הרצפה, ילד רביעי צועק בקולי קולות וילד חמישי חותך סלט במטבח.

הבית בכאוס מוחלט. ואני? אני מנסה לרגע התנתק מהכל כדי לשמור על שפיותי ומחשבה אחת ברורה ממלאה אותי: "אני רוצה להתפטר".

רוצה להתפטר מתפקיד המבשלת, שרואה את האוכל שהיא הכינה זרוק על הרצפה; רוצה להתפטר מתפקיד המנקה, שמבלה שעות בניקיון שמחזיק מעמד חמש דקות בלבד; רוצה להתפטר מתפקיד האמא, שצריכה להכיל ילד צורח ולא לכלות בו את העצבים שלה; רוצה להתפטר מתפקיד היזמית ובעלת העסק החדש, רוצה להתפטר מתפקיד הפעילה החברתית, מתפקיד אשת הקבע ומתפקיד ועד הבית ובעיקר לא רוצה להרגיש שאכזבתי, שכשלתי, שלא הייתי מספיק, שלא הגבתי נכון, שיכולתי לעשות יותר…אני עייפה מלהיות שורדת בג'ונגל של חיי.

ישבתי ליד השולחן ולא הצלחתי לחשוב דקה קדימה. ואז זה קרה, הילד שלי חצה קו אדום ונהג באלימות. 'עד כאן'.

קמתי וניגשתי אליו ואחזתי בו. הוא נאבק, אני החזקתי. ניסיתי להזכיר לו כמה הוא גיבור ויש לו יכולת להתמודד עם המצב ללא אלימות, אבל בעצם בעיקר דיברתי לעצמי. 'אני גיבורה', 'אני יכולה', 'זה בסדר שקשה ולפעמים רוצים לברוח'. הזכרתי לעצמי שגיבור הוא מי שנשאר ובוחר להתמודד למרות כשלונות העבר ובידיעה שיהיו גם כשלונות נוספים בעתיד. המנטרות עזרו. הילד נרגע, הבית נוקה, בן הזוג הגיע, הפגישה הבאה נדחתה בחצי שעה והעניינים חזרו למסלולם.

משותף ומפריד

האירוע המשפחתי הזה , יחד עם התלבטות אישית בנוגע לעולם הפעילות החברתית- פוליטית בחריש, השיח ברחוב ובדיגיטל לקראת הבחירות, והשיח הפנימי המתמיד על תפקידי ושליחותי בעולם, גרם לי להרהר במונח מנהיגות.

האם ניתן להשוות בין מנהיגות בהורות להנהגת עיר? האם אפשר להנהיג משפחה עם ילדים, כמו שניתן ואף רצוי לעשות בעיר?

מנהיג נדרש לשלל תכונות אישיות טובות ביניהן: שרטוט חזון, מתן דוגמה אישית, הובלת שינויים, אומץ לקבל החלטות שאינן פופולריות, רגישות והבנה להתנהגות אנושית, איזון בין שכל ורגש, כושר ארגון מפותח לניהול מערכות גדולות והאצלת סמכויות ללא הסרת אחריות. תכונות שכל הורה ממוצע נדרש להן (גם אם הוא לא מצליח בהכרח ליישם אותן).

אז מה ההבדל בין הנהגה הורית להנהגת עיר?

בהורות ניתנת לנו לעיתים האפשרות לחזור ולתקן טעויות, בהנהגת עיר, האפשרות לחזור אחורה היא רחוקה מלהיות פשוטה.

בהורות, אנחנו יכולים להיות ספונטניים. בהנהגת העיר, העדר תכנון לטווח ארוך יצור חוסר יציבות וכאוס.

בהורות יש לנו הזדמנות להתקדם עם קצב הגדילה של הילד, בנחת. בעיר החדשה הקצב הוא מטורף והתהליכים חייבים להיות מדויקים ומהירים. ובכלל… משפחה זה לא דמוקרטיה…

המשותף הוא שבהורות צריך ללמוד להתייחס שונה לכל ילד, בהתאם לצרכיו, וכך גם בעיר יש לראות כל מגזר וקבוצת שייכות כילד נפרד ולתת מענה לצרכים הספציפיים שלו.

בהורות, דוגמא אישית תוביל להצלחה של הילד וכך גם בעיר, המנהיגים נמדדים במעשים ולא בדיבורים.

ההורות מעניקה להורה לעיתים הרגשה מוטעית של כוח מופרז כאשר בפועל, במרבית היום אנחנו משרתים. וכך גם בהנהגה, השררה יכולה לבלבל והפוליטיקה יכולה להשחית ומנהיג תמיד צריך לזכור ששליחות היא בעצם גזירת עבדות.

משפחה בריאה חייבת להכיל ערכים של שיח מקרב ומכבד, אהבה, קבלת השונה, אמת, רצון להיטיב, שותפות, אכפתיות, מעורבות ונאמנות. ערכים אלה הופכים אותם לקבוצה מאוחדת שחיה יחד בכבוד ואף פועלת יחד בכוחות משותפים.

"משפחה היא המכשיר החברתי האפקטיבי ביותר לטיפוח היציבות, השלום ואולי אף השגשוג הכלכלי", כתבה שרה ג'ו בן צבי, עורכת מגזין סגולה להיסטוריה יהודית, ואני מחזקת אמירה זו ומאחלת למשפחת חריש ("המשפחריש"), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה ותוכל לשרוד כל אתגר (כולל אתגר הבחירות הקרובות) ואף להגיע ליציבות, שגשוג כלכלי ושלום. אמן.

 

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

פרוייקטים בחריש


לוח דירות חריש

טור אישי: טיפים והמלצות לתושב החדש בחריש

ליאת רבלין חולקת עם תושבי חריש החדשים צרור עצות חשובות ומציעה מספר טיפים מעשיים להכרות מעמיקה עם העיר

רגע אחרי שפרקתם את הארגזים, חיברתם את האינטרנט והכרתם את השכנה אתם מתחילים לבחון את הסביבה ולשאול את עצמכם שאלות חשובות באמת: מהו המיקוד של חריש? מתי הדואר פתוח? יש קוסמטיקאית מומלצת? איך מגיעים ל…??

אתם, תושבי העלייה השלישית, התושבים החדשים שמגיעים לחריש בקיץ 2018 מוזמנים להיעזר בחכמת ההמונים של תושבי העליות הקודמות (עלייה ראשונה, קיץ 2016, עלייה שנייה, קיץ 2017) ולאמץ חלק מן הטיפים וההמלצות לתושב החדש בחריש – שאספתי במיוחד בשבילכם.

רוצים לדעת מה קורה בעיר?

הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ והפייסבוק – כל המידע כבר קיים שם: עדכוני דוברות, המלצות על בעלי מקצוע, עזרה וגמילות חסדים, שעות פתיחה של הדואר ושל סניפי קופת החולים, מסלול קווי האוטובוסים, טרמפים, ציוד למסירה, בייביסיטר וכל דבר שתרצו. תשאלו ואין מצב שלא תקבלו מענה גם אם שאלו את השאלה הזאת לפניכם כבר מיליון פעמים.

מחפשים מוסדות ציבור?

המבנים בחריש מאוד דומים אחד לשני וה-WAZE לא ממש מתמצא בזיהוי רחובות ארוכים ועגולים. אם תרצו להגיע למקום מסוים כדאי בעיקר לדעת ליד מה הוא נמצא: בית הקהילה/ מבנה רב תכליתי =משחקיה לשעבר (מעניין כמה זמן עוד יקראו לזה ככה) / מרכז שירות לתושב / מבנה המועצה / כספומט / שדרת דרך ארץ / בית ספר מסוים / חריש הישנה וכן הלאה.

עצה חשובה: בשלב זה בו התושבים מתגוררים בשתי שכונות בלבד (שכונת החורש, שכונת אבני חן) ברוב המקרים יהיה פשוט יותר ללכת רגלית ולהגיע בקלות למקום המבוקש מאשר לנסוע ברכב. זו גם ההזדמנות עבורכם להכיר טוב יותר את רחובות העיר.

רוצים להכיר חלוצים?

בעלי העסקים בחריש הם החלוצים של 2018. כרגע פועלות חנויות בשני אזורים בעיר, במרכז עמית ובשדרת דרך ארץ. מומלץ לבצע סבב הכרות עם המאפיה, הטמבוריה, הירקניה, חנויות הצעצועים, בגדי ילדים, כלים חד פעמיים, פיצריות, סטודיו כושר ומינימרקט. תשמחו לראות מה קיים וזמין פה קרוב ולא מצריך מכם לנסוע רחוק. תוכלו תמיד לשאול באחת הקבוצות על שעות פתיחה, טלפון, כתובת, מחירים והמלצות (דיס-המלצות מומלץ לקבל בפרטי על מנת למנוע שיימינג).

עצמאים בחריש 

מחפשים קוסמטיקאית? תופרת? איש מחשבים? מעצבת פנים? גנן או מתקן אופניים? יש המון עצמאיים בחריש שעובדים ופועלים בעיר. רוב הסיכויים שתמצאו מענה לכל צורך שלכם ובמקרים רבים יתברר לכם שהוא/היא גם גר/ה בניין לידכם. אז שווה לשאול. תוכלו לאתר את קהילת העצמאים בחריש בעיקר באמצעות ימי פרסום מרוכזים בקבוצות השונות של הוואטסאפ והפייסבוק ובהתאם להמלצות של חברים.

קהילת הקהילות 

לא אחת דובר על חריש כעיר בה הקהילה היא משמעותית מאוד. מבט מבפנים יגלה לכם שתוכלו בחריש להשתייך ליותר מקהילה אחת. בחריש פועלות מגוון קהילות לדוגמה, קהילת הוותיקים, קהילת החדשים ומבחר של קבוצות שייכות שונות: בתי כנסת, הורים בבתי ספר, עולים חדשים (צרפתים, דרום אמריקאים), דוברי אנגלית, דוברי רוסית, מועדון יולדות, מועדון אזרחים ותיקים, מועדון נוער ועוד.

סוג מיוחד של קבוצות שייכות הוא של פעילים עירוניים. התושבים בחריש מעורבים מאוד בהקמה ובדיונים על צביון העיר. רבים מאיתנו מוצאים שותפים לחלומות וחוברים לקבוצה שעובדת יחד להשגת מטרה משותפת. תוכלו למצוא ולהשתייך לקבוצות או פורומים פעילים כדוגמת התנדבות, שכנות טובה, מנהיגות נשית או קבוצות ייעודיות להקמת מיזמים כדוגמת הדוק, ביה"ס הדמוקרטי ותוכלו גם לחלום ולהקים קבוצה שתגשים את החלום שלכם לחריש.

תרבות היא חובה

חריש משופעת באירועים חברתיים ותרבותיים. על חלקם אחראית המועצה ומידע עליהם תוכלו לקבל באמצעות אתר המועצה. אחרים מתקיימים בבתים פרטיים של התושבים (מכירות לקראת החג, חוגי הורים, הרצאות, שיעורי תורה…) ואילו אירועים אחרים מתקיימים במסגרת שיתוף פעולה של התושבים עם המועצה כדוגמת יריד ספרים, שבוע המעשים הטובים, מוצ"ש נשי ועוד. אז תעקבו ובואו.

אבק בנייה או צמיחה?

יש שרואים בחריש אתר בנייה ענקי, עבורי חריש היא אתר תיירות ענק. בכל רגע נתון היא משתנה ואם במקום לעצום עיניים בגלל אבק הבנייה ולהתלונן על המולת הבנייה תתבוננו בשמחה בהתקדמות הבניין לידכם, שם יתגורר השכן הבא שלכם, צפויה לכם הרפתקה. כך תצליחו להתאהב בעיר ולצפות לשינוי שיקרה, לאכלוס של בנין נוסף ולחניכה של מבנה ציבור נוסף.

ולבסוף והכי חשוב: אנשי חריש

לא תמצאו אותם באפליקציה, הם לא הולכים עם שלטים ברחוב ובטח שאין להם קשת שמרחפת מעל הראש, אבל האנשים בחריש, לטעמי, הם מלאכים קטנים שיקפצו לכל בקשת עזרה, יענו לכל שאלה ויחייכו לחדש גם אם הם הגיעו לעיר רק יום לפניו. תושבי חריש הם אנשים אכפתיים למקום שבו הם גרים (גם אם לפעמים עדיף לעדן את הצורה שבה הם משמיעים את דעתם) ומקדמים את הטוב בעולם. הם פועלים ועושים מעשים טובים למען האחר מתוך בחירה חופשית וללא קבלת תמורה חומרית, פשוט כי הם חולמים, מאמינים ויודעים שחריש תהיה העיר הקהילתית הראשונה בישראל!

אז ברוכים הבאים. שמחים שהצטרפתם אלינו לחלום ומאחלים לכם ליהנות מהמסע.

רוצים לקבל עוד עידכונים? עשו לנו לייק

פרוייקטים בחריש