בית בחריש: פרק חדש בחייהם של העולים והפליטים מאוקראינה

מריה נאור מצאה את אחיה בן ה-12 שחצה את הגבול לוורשה לבד בעזרת אפליקציה. אנדריי מוחוב הצליח להעלות לארץ את הוריו וגיסתו אך אחיו נותר מאחור. מרינה סוקולוב הצליחה לחלץ את גיסתה ואחייניתה אבל לא יודעת איך להמשיך ולעזור להן. שלושה תושבי חריש שקלטו קרובי משפחה, פליטים ועולים מאוקראינה, משתפים ותוהים לגבי הצעד הבא

 כ-13 אלף פליטים מאוקראינה וזכאי חוק השבות הגיעו לארץ במהלך החודש האחרון. “ההערכה היא שעד היום הגיעו לחריש שבע משפחות עולים ועוד משפחות פליטים רבות השתקעו בחריש, אולם הפליטים  אינם פונים לרשויות ולכן קשה יותר לעקוב אחר הנתונים”, מסבירה עידית ינטוב, המשנה לראש העיר ואחראית תחום קליטה. היא גם מעריכה שרבים עוד תקועים בדרך החתחתים הארוכה ולהערכתה יגיעו לחריש בקרוב פליטים ועולים נוספים. “אני משתפת פעולה עם כל הארגונים המחלצים והטלפון שלי מוכר ומפורסם באוקראינה”.

תוך 48 שעות העולם התהפך

מרינה סוקולוב (46) עלתה לארץ לפני 21 שנים מאוקראינה. היא אם לשני ילדים וכעת היא חשה אחראית לילדה אחת נוספת, האחיינית של בעלה.

מימין: וסיליסה בת 6, אמה ויקטוריה סוקולובה, מרינה וויטלי סוקולוב

“גיסתי, ויקטוריה סוקולובה (42), התגוררה בעיר דנפרו יחד עם בתה הצעירה, וסיליסה, בת שש. בתחילת המלחמה היא לא האמינה שיקרה כלום וסירבה לעזוב את העיר ואת כריסטינה, בתה הגדולה שהיא נשואה עם ילד. המצב השתנה בפתאומיות, תוך 48 שעות העולם התהפך. היא איבדה את העבודה, לא מצאה מוצרים בסיסיים כמו סוכר ופסטה בסופרמרקט והתמודדה עם הפסקות חשמל ועוצר מדי ערב. התחילו הפגזות מסביב לעיר והיא הבינה שאין ברירה אלא לעזוב ולהתקדם לכיוון הגבול עם פולין. הן יצאו לדרך בלי לדעת מהו היעד ומה יהיה. הן נסעו במשך יומיים וישנו בתחנה מרכזית במינוס של שש מעלות. היה להן מאוד קשה. כריסטינה החליטה לחזור לבעלה וויקטוריה החליטה להמשיך עם בתה הקטנה.

“הן עלו על רכבות בלי לדעת לאן הן נוסעות, היו הרבה עצירות והנסיעה היתה בתנאים מאוד קשים”

“הייתי כל הזמן בקשר טלפוני איתן. זה לא היה פשוט. הן עלו על רכבות בלי לדעת לאן הן נוסעות, היו הרבה עצירות והנסיעה היתה בתנאים מאוד קשים. קשה לתאר מה שהן עברו עד שהם הצליחו לחצות את הגבול. במקביל, אני חיפשתי נואשות כרטיסי טיסה וניסיתי לארגן את המסמכים הנדרשים מול משרד החוץ כדי שלא יהיו להם בעיות בארץ. עשינו כאן עבודה רצינית והצלחנו – השגנו את כל האישורים כדי שהדרך שלהן תהיה חלקה. הזמנתי כרטיסי טיסה מקרקוב לתל אביב אבל אז קיבלתי הודעה מישראייר שטיסת החילוץ בוטלה. ללא הסבר. רק אחרי יומיים מצאנו מקומות אחרונים בטיסה ישירה מוורשה לתל אביב. הן מיהרו לנסוע מקרקוב לוורשה והספיקו לעלות לטיסה”.

“אצלנו האנשים עם לב פתוח”

כעת ההתמודדות של ויקטוריה ווסיליסה היא שונה. מריה מעידה: “הילדה רק בת 6 אבל היא נשמעת כמו בת 12 בגלל החוויות שהיא עברה. היא מתעניינת וצופה בחדשות, מספרת על המלחמה”.

הילדה מתעניינת וצופה בחדשות, ויקטוריה עצובה ומודאגת

“ויקטוריה כל הזמן עצובה ובוכה בגלל הבת הגדולה שנשארה באוקראינה וכולנו כאן מגויסים כדי לעזור להם. הן הגיעו בלי כלום אבל זה לא מה שמטריד, החשש העיקרי הוא מהעתיד. אף אחד לא יכול לומר מה יהיה. ויקטוריה אינה זכאית חוק השבות, היא תיירת בלבד לזמן המלחמה. הנחמה היחידה היא העזרה והיחס החם שקיבלנו מתושבי חריש. הרבה אנשים ששמעו שהגיעו אלינו הביתה פליטים התקשרו והציעו לעזור, שאלו מה חסר, הציעו לקנות צעצוע לילדה. ויקטוריה די נדהמה מהיחס של האנשים. הסברתי לה שככה זה פה בחריש. אצלנו האנשים עם לב פתוח”.

“מצאתי את אחי בוורשה בעזרת אפליקציה”

מריה נאור עלתה לארץ מאוקראינה לפני 10 שנים ומתגוררת בארבע השנים האחרונות בחריש. “כל המשפחה שלי בזיטומר ליד קייב. כשהמלחמה פרצה ניסיתי לשכנע את אמא שלי לשלוח לארץ את אחי הצעיר, אורסילב שרבק, בן 12″. היא מספרת.

מריה נאור עם אחיה, אורסילב שרבק

“אחי הגדול יותר, בן 19 צריך להתגייס ואמא לא רצתה לעזוב בלעדיו. היא גם פחדה לשלוח את אחי הצעיר לבד. כשהיא שמעה ששכנה שלה עוזבת היא ביקשה ממנה לקחת איתה את אורסילב. הם היו יומיים מפרכים בדרכים. אחי המתין עשר שעות בגבול וחצה אותו לבד, רק עם הדרכון שלו. פולנים מתנדבים אירחו אותו בנדיבות, נתנו לו אוכל ומקום לישון. אני טסתי לשם והתחלתי לחפש אותו. לא ידעתי איפה הוא. וורשה מפוצצת בפליטים. ילדים ישנים על הרצפה בתחנות הרכבת בקור של מינוס שתי מעלות. זה פשוט אסון. אחרי כמה לילות בלי שינה מצאתי אותו בוורשה בעזרת אפליקציית מעקב.

“לא ידעתי איפה הוא. וורשה מפוצצת בפליטים. ילדים ישנים על הרצפה בתחנות הרכבת”

“פתאום בלי אבא ואמא”

לנאור לא היה זמן להתרגש מהאיחוד עם אחיה. “בשדה התעופה לא הסכימו לאשר לו לטוס איתי כי אין לי אפוטרופוסות עליו כקטין. גם אין לנו את אותו שם המשפחה, אמי התחתנה פעם שנייה ואין לנו את אותו אב.

“הבאתי את כל המסמכים שיכולתי מהארץ כדי להוכיח שיש בינינו קשר משפחתי, אבל ידעתי  שלא משנה מה יקרה, אני לא עוזבת את ורשה בלעדיו. אני עולה איתו למטוס. זה לקח קצת זמן וקצת לחץ שהפעלנו אך בסוף אישרו לנו לטוס. גם בארץ עשו לנו קצת בעיות, אבל בסוף אישרו לנו להיכנס. חזרתי לארץ עם קורונה, ממש בכוחות אחרונים”, מספרת נאור. לדבריה, רק כעת מתחיל אורסילב לעכל את מה שקרה והוא מפוחד. “הוא שמע מסוק בחוץ  וממש נבהל כי זה עושה רעש. כל דבר מקפיץ אותו, הוא פוחד לצאת מהבית ולקנות לבד ארטיק. כרגע הוא בבית ואני לא מצליחה למצוא לו מסגרת. הוא לא זכאי עליה ולכן הוא יושב בבית. שלחתי אותו לחוג כדורגל בחריש. וקיבלו אותו ממש יפה. הוא הסכים ללכת למפגש נוסף בחוג אבל הוא ממש בדיכאון. אני חוזרת מהעבודה ומוצאת אותו שוכב על הרצפה כמו סמרטוט. ברגע שיש מצב של סטרס יש לו פחד בעיניים. אני יכולה להבין, הוא מתגעגע למשפחה. הוא פתאום מצא את עצמו בלי אמא ואבא בארץ זרה”.

נאור גם מודאגת ממצבם של אמא ואחיה שנותרו מאחור: “אני כל שעתיים מתקשרת לבדוק אם הם בחיים. זו שגרה מטורפת כבר ארבעה שבועות. אני מנסה לא לעקוב אחרי החדשות, אני צריכה לעבוד ולדאוג לילדים שלי ולאחי. אני מחזיקה אצבעות שיהיה טוב”.

התחלה חדשה בגיל 80

אנדריי מוחוב (48) עלה לארץ מאוקראינה בשנת 2014 ומתגורר כבר שלוש שנים בחריש. משפחתו נותרה בחרקוב, הוריו, אחיו, גיסתו ואחייניתו. עם פרוץ המלחמה היה ברור שהם לא יכולים להישאר שם. “הצבא הרוסי כיתר את העיר ואחי אנטון היה חייב להישאר בעיר. לא היתה לו ברירה אלא לשלוח לארץ את ההורים שלנו ואת אשתו ובתו. גם משפחת מוחוב עברה דרך ארוכה ומפרכת עד שנחתה בארץ. “הם הגיעו לבית הכנסת בחרקוב באוטובוס דרך ויניצקה באוקראינה ואחרי עברו המשיכו למולדובה ומשם חצו את הגבול לרומניה. בבוקרשט, הצלחנו לדבר עם קונסול ישראל והם קיבלו ויזה לעליה.

יבגניה ודימיטרי מוחוב בחריש

“ההורים שלי, יבגניה ודימיטרי הם עולים חדשים. הם מבוגרים, שניהם בני 79 והיה להם מאוד קשה בדרך. אבא נפל בדרך ונשברה לו היד, יש להם בעיות בריאותיות נוספות.

“שכרנו להם דירה בחריש וריהטנו אותה גם וכעת כולם גרים בדירה, גם גיסתי והאחיינית שלי. הם קיבלו תעודת עולה והצלחנו לפתוח להם חשבון בנק וגם לסדר להם חברות בקופת חולים. אין להם עדיין תעודת זהות, המתנו הרבה במשרד הפנים אבל לא הצלחנו לקבל את התעודה.

אנה מוחוב בת 6 ואמה. מסתגלת מהר

“אני עדיין בלחץ”, מודה מוחוב. “יש לי הרבה דברים שאני צריך לעשות כדי לעזור להם פה בארץ וגם הדאגה לאחי שנשאר מאחור היא לא פשוטה. יש קשר איתו אבל לא ברור מה יהיה”.

ואיך המשפחה מתאקלמת בחריש? “לאט לאט, ההורים מבוגרים וקשה להם אבל נראה שהאחיינית שלי, אנה בת 6, מתרגלת מהר. אני צריך לרשום אותה לבית ספר, אני מקווה שאצליח לסדר את זה מהר. בשבוע שעבר השכנים שלי נתנו לאנה מיטה טובה מאוד. היא אוהבת אותה”.

משמאל: אנדריי מוחוב עם הוריו

עוד בנושא: חרישאים על גבול אוקראינה: “מפתיע לגלות כמה באמת צריכים אותנו כאן”


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

רובוטיקה באתגרי העתיד: “להוציא לפועל פרויקטים יזמיים בעלי ערך ממשי לחברה”

בשבוע שעבר קיבלה מגמת הרובוטיקה בתיכון אתגרי העתיד תקציב ייעודי של 256 אלף שקלים לקניית ציוד נוסף. 41 תלמידי המגמה לומדים להשתמש במערכות אלקטרוניות, להפעיל מנועים, לדים או חיישנים, לתכנת ולייצר דברים שעובדים. הצצה למגמה שמותאמת לעידן החדש

256 אלף שקלים הקצתה בשבוע שעבר עיריית חריש לרכישת ציוד עבור מגמת הרובוטיקה בתיכון אתגרי העתיד. במגמה הצעירה, שפועלת זו השנה השנייה, לומדים כיום 41 תלמידים משכבות י’-י”א. “התלמידים לומדים להשתמש במערכות אלקטרוניות, להפעיל מנועים, לדים או חיישנים, לתכנת אותם ולייצר דברים שעובדים”, מסביר אורי ניר, רכז המגמה.

אורי ניר רובוטיקה אתגרי העתיד
אורי ניר ותלמידות במגמה: משלב הרעיון אל המוצר

המילה רובוט מקורה בשפה הצ’כית ומשמעותה “עבדות”. הרובוט מתוכנן לבצע עבודות שבני אדם פחות מתחברים אליהן או אינם מסוגלים לעשותן. במציאות בה טכנולוגיה ודיגיטציה קיימות בכל תחום בחיינו, זה אך טבעי כי במערכות החינוך צומחות בשנים האחרונות, מגמות לימודים כמו תכנות, הנדסת מכונות ורובוטיקה, המותאמות לעידן המודרני.

ידע נרחב מעולם המייקרים

מגמת הרובוטיקה היא אחת מתוך מספר מגמות לבגרות שבית הספר מציע לתלמידיו. ברובוטיקה לומדים החניכים במסלול הנדסת מערכות עם התמחות במכטרוניקה. הלימודים משלבים חומר תיאורטי נרחב בתחומים כמו אלקטרוניקה, מעבדות ומתמטיקה. גולת הכותרת של המגמה היא למידה מבוססת פרויקטים. “התלמידים רוכשים באופן יסודי וחוויתי, ידע נרחב מעולם המייקרים המתפתח מאוד בשנים האחרונות ומתמקצעים בכל שלבי הייצור הדיגיטלי: משלב הרעיון, אל המחשב, משם לייצור במכשירים דיגיטליים ולבסוף הרכבה של המוצר”, מספר ניר.

רובוטיקה באתגרי העתיד תלמידים
“התלמידים רוכשים באופן יסודי וחוויתי, ידע נרחב מעולם המייקרים”

גישת הלמידה מבוססת פרוייקטים (PBL), היא אחת התפישות הפדגוגיות המובילות כיום בישראל ובעולם והיא דוחקת באופן עקבי ובטוח את שיטות ההוראה הפרונטליות הוותיקות. הגישה החינוכית המודרנית מאפשרת לתלמידים ללמוד תוך כדי חקירה. במסגרת המשימות המאתגרות, התלמידים פועלים עצמאית על מנת להשיג את המידע הנחוץ להם כדי לפתור את הבעיה או כדי להגיע אל התשובה הרצויה.
“בגישה מבוססת פרויקטים כל פרט מידע נלמד כי הוא רלוונטי ונחוץ”, מסביר ניר את האקלים החינוכי המיוחד במגמה. “כשתלמיד במגמת רובוטיקה לומד לייצר חלילית, הוא צריך לחשב את מיקום החורים ולכן הוא לא שואל למה מלמדים אותו אחוזים. אני חושב שהגישה הזו נכונה ובריאה בכל המקצועות ובתחום כמו רובוטיקה זה מובנה באופן מובהק”.

איך זה עובד?

ניר, תושב פרדס חנה, שזו שנתו הראשונה בתפקיד במערכת החינוך בחריש, הגיע להוראה מעולמות העיצוב התעשייתי. “רבים נוטים לדמיין רובוטים כדמויות אנושיות שזזות ומבצעות פעולות כמו איסוף אשפה, אך חשוב לזכור כי רובוט הוא בעצם מכונה, המשלבת חומר, תוכנה, אלקטרוניקה ומכניקה. רובוט הוא מכונה שמבצעת פעולה שיש בה תנועה ואנו שולטים בה. גם מעלית לדוגמה, היא מערכת רובוטית”, מסביר ניר.

נועה בשן: “לומדים על מכשירים שמשתמשים בהם ביום יום, אבל אף אחד לא יודע איך הם עובדים”

נועה בשן, תלמידת כיתה י’ במגמה מספרת על חוויית הלימודים שלה: “אנו לומדים במגמה על המון מכשירים בסיסיים שכולנו משתמשים בהם ביום יום, אבל אף אחד לא באמת יודע איך הם עובדים. תלמידים שהם בסך הכל שלושה חודשים במגמה כבר מבינים שהידע שבידם שימושי ונצרך מאוד וזה נפלא לראות את זה”.

מגמת הרובוטיקה היתה בחירה טבעית עבור בשן: “אחי למד רובוטיקה בעבר ומועסק בתחום המחשבים ואבא שלי עובד בתחום ההייטק כך שנושא הטכנולוגיה והמחשבים מאפיין את המשפחה שלי. הרגשתי שזה התחום שבו אני רוצה ללמוד ולא היתה לי התלבטות. כל החומר הנלמד מתקשר לעולם הטכנולוגי והחדשני של המציאות הנוכחית. זה למעשה העתיד”, מספרת בשן ומציינת כי בהחלט רואה עצמה ממשיכה בתחום גם בעתיד.

תחרויות-אאוט, תרומה לסביבה-אין

עם התפתחות והתרחבות תחום הרובוטיקה במערכת החינוך, נערכות בישראל יותר ויותר תחרויות פיתוח טכנולוגי בין בתי ספר מרחבי הארץ כדי לעודד צעירים להיות המנהיגים של מחר בעולם המודרני.
ניר משתף כי בשלב זה אין בכוונת המגמה המקומית לקחת חלק בתחרויות הללו. “תחרויות הרובוטיקה הן מלהיבות, אך הן לרוב עוסקות בתוצר שאיננו רלוונטי מעבר לתחרות עצמה. להתחרות מי יבנה מכונה שקולעת יותר כדורים לסל לעומת הקבוצה האחרת, זה אתגר הנדסי גדול, אך לא בהכרח כולל בתוכו את הערכים שאנחנו רוצים לקדם. מבחינתי יותר חשוב שהתלמידים ידעו לבצע פרויקטים שהם מתחברים אליהם ושהם תורמים לאנשים שסביבנו”. עם זאת ניר לא פוסל השתתפות בתחרויות בעתיד. “כרגע אנו מגמה צעירה ואנו עוסקים בבניית התשתית שלה, אך נשקול זאת בעתיד”.

המטרה המרכזית אותה מסמן ניר היא להנחיל לתלמידים את היכולת להוציא לפועל פרויקטים יזמיים בעלי ערך ממשי לחברה ומוצרים שיש בהם ערך וצורך לשיפור חייהם של בני האדם. “האווירה במגמה נעימה ומאפשרת מאוד. החניכים נהנים מהעובדה שהלמידה ברובה יישומית ואין בה כמעט בחינות עיוניות. החניכים עוברים תהליכים אישיים טובים מאוד. במקביל הם רוכשים כלים מעולם היזמות כמו ניהול זמן, עבודת צוות וניתוח לקוחות וצרכים. יש לנו חניכים שאחרי מספר שיעורים בודדים בתלת מימד, כבר קיבלו בקשות ממורים בבית הספר לייצר אביזרי תלייה לחדר המורים, או חלק לתיקון נזילה בבר המים, זה מאוד מיוחד”.

רובוטיקה באתגרי העתיד תלמידים
רכישת ציוד נוסף: “להנגיש מאוד את היכולת להגיע מהר רק בעזרת המוח שלנו והמחשב למוצר מדויק”

למי זה מתאים?

את התקציב הנוסף שקיבלה המגמה מתכנן ניר להשקיע בהעשרת ציוד הייצור הדיגיטלי, כגון רכישת מכשירי חיתוך בלייזר ומכונות חריטה ועיבוד שבבי CNC. “הכלים הללו יאפשרו לנו לדמיין, לתכנת במחשב ובתוך שעות ספורות לקבל דגם ולהרכיב אותו. כך נוכל לעבוד בצורה בטיחותית ולהנגיש מאוד את היכולת להגיע מהר רק בעזרת המוח שלנו והמחשב למוצר מדויק. בנוסף, נשקיע בהצטיידות בכלי ייצור פיזיים, במכונות לעיבוד מתכת, פלסטיק ועץ”.

רובוטיקה באתגרי העתיד תלמידים
“יש חופש בחירה מספיק גדול כדי שכל ילד ימצא את מקומו בתחום”

ניר גורס כי תחום הרובוטיקה יכול להתאים לכל אחד ואחת. “יש מי שהחוזק שלו בתקשורת וניהול צוות ושם הוא יכול למצוא את כוחותיו, יש מי שהכשרון שלו הוא עבודת יד ויש מישהו שנמשך מאוד לעולם הקוד, כך שיש חופש בחירה מספיק גדול כדי שכל ילד ימצא את מקומו בתחום”. בשן מאמינה כי “לימודי הרובוטיקה מתאימים לאלו שאוהבים אתגרים, שואפים גבוה ולא מוותרים לעצמם ואלו המעוניינים ליצור ולבנות דברים עבור אחרים כדי לסייע להם ולשפר עבורם את החיים”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

עזר כנגדם: סבא וסבתא עוברים לחריש

סולי ורוברט ג’ורנו עזבו את בית שאן לאחר 60 שנות מגורים ומתגוררים קומה מעל בנם. גילה ורפאל פניגשטיין נפרדו מרעננה ועברו לבנין סמוך לבתם ומרגלית בובס עלתה מקולומביה ומתגוררת באותה קומה עם בתה. הם עשו זאת כדי לעזור לילדים וגם לבנות חיים חדשים, והם לא היחידים

משפחת ג’ורנו עם סבתא סולי

סולי ורוברט ג’ורנו ארזו את ביתם ועברו לחריש אחרי 60 שנות מגורים בבית שאן. בני הזוג עברו להתגורר באותו בניין בו מתגורר בנם הצעיר רואי ג’ורנו, יחד עם אשתו ושתי בנותיהן. ״רואי נדנד לנו לעבור. הוא אמר שאין לנו כבר משפחה בבית שאן כי כל הילדים שלנו עזבו אותה וקשה להם לבקר אותנו. הוא גם דאג חלילה מה יהיה אם משהו יקרה לנו״, מספרת סולי.

ג'ורנו
סולי ג’ורנו

המעבר של בני הזוג ג’ורנו לחריש אינו יוצא דופן. יותר ויותר הורים מבוגרים מעתיקים את מרכז חייהם לעיר החדשה. ״זה ממש בולט״, מציינת המשנה לראש העיר עידית ינטוב, המכהנת כיו״ר ועדת הקשישים והעולים החדשים במועצה. ההורים רוצים להתקרב לילדיהם, גם כדי לעזור עם הנכדים וגם כדי להיות קרובים ולהיעזר בשעת הצורך בילדים. בהתאם לזאת, החליטה המועצה ממש לאחרונה להקים בית קהילה לאזרחים ותיקים בעיר״.

כ-1,400 תושבים מעל גיל 60 מתגוררים בחריש, כשליש מהם, עברו להתגורר בעיר בשנת 2021. ולמרות שחלקם היחסי של בני הגיל השלישי באוכלוסייה הכללית בחריש עדיין נמוך, השפעתם מורגשת בעיר והשינוי שהם מחוללים בחיי ילדיהם ונכדיהם הוא אדיר.

סבתא בדלת ממול

רחל טורס דה ליאון (38) לא יכולה לדמיין את חייה בלעדי אמה. רחל מתגוררת בחריש כבר חמש שנים. היא עלתה לארץ מקולומביה והתגרשה בשנה האחרונה. היא אם לארבעה ילדים, ביניהם תינוקת בת שבעה חודשים ״שהגיעה בהפתעה״. אמה של רחל, מרגלית בובס (71) מתגוררת בדלת מולה. השתיים מבלות שעות מרובות משותפות ומרגלית מהווה כוח עזר רציני לרחל שהיא אם במשרה מלאה ועובדת כמתווכת נדל״ן.

רחל טורס דה ליאון
רחל טורס דה ליאון בחגיגת בר המצווה של בנה יחד עם אמה, מרגלית בובס

״אבא שלי נפטר לפני חמש שנים ויש לי אח אחד, יבדל לחיים ארוכים, שגר בירושלים. התגרשתי לא מזמן ובעצם אמא שלי היא המשפחה שלי״.

רחל מודה שללא עזרתה של מרגלית היה לה מאוד קשה להסתדר. ״אם אני צריכה לצאת בבוקר אני ישר קוראת לה. היא מטפלת בתינוקת, עוזרת לקפל כביסה, להכין ארוחות. להעסיק מטפלת או להכניס את התינוקת למעון זה לא בא בחשבון, זה מאוד יקר. מצד שני, אם היא צריכה ללכת לרופא, אני לוקחת אותה. היא לא מדברת עברית ולכן קשה לה לתפקד עצמאית. יש לנו שיתוף פעולה מלא״.

רחל טורס דה ליאון
סבתא מטפלת בנכדה. הבת עוזרת לאמה עם קשיי השפה

מרגלית מרגישה בחריש ״מוי ביין״ (טוב מאוד) יש לה חברות מהקהילה הדרום אמריקאית, אלמנות כמוה והיא אוהבת, כך מתרגמת לנו רחל, את האווירה הרגועה בעיר, את הדירות החדשות ואת האפשרות שהעניקה לה חריש ״לגור כמו בנאדם״. אבל יותר מכול, היא אוהבת לבלות עם הנכדים שלה ועם בתה.

״יש קרבה יוצאת מהכלל בין הורי לבנותי״

דפנה פניגשטיין שייכת גם היא לאלה שזכו לגור בסמוך להורים. היא מנהלת גן פרטי ״מהראשונים שנפתחו בעיר״, היא גרושה ואם לשתי בנות (6,9). הוריה, גילה ורפאל פניגשטיין, מתגוררים בבניין סמוך אליה. ״הרעיון תמיד היה קיים, לגור בסמיכות ושהם יהיו חלק מהגן אותו אני מנהלת, אבל זה יצא לפועל רק לפני שנתיים וכל הצדדים נהנים״, אומרת דפנה. ״יש קרבה יוצאת מהכלל בין הורי לבנותי והם מבלים הרבה בשעות אחר הצוהריים יחד. אמא גם עובדת איתי בגן כאם בית ומבשלת. אבא שלי ואני בונים יחד הרבה דברים בגן בשיתוף פעולה. אנחנו כל הזמן נמצאים פה האחד בשביל השני, וזה לא מובן מאליו״.

פניגשטיין
דפנה פניגשטיין (בצהוב) עם הוריה ובנותיה

דפנה גם מעריכה כי ״אין חסרונות במגורים הקרובים עם ההורים, רק יתרונות לטעמי. יש הפרדה כשצריך פרטיות, ויש ביחד שהוא מאוד כיף. יש כבוד אחד לשני ותמיד יש אוזן קשבת לשמוע את העצה של אבא ואמא״.

פניגשטיין
זמן איכות עם אבא: בונים יחד מוצרים לגן

לדבריה, מעבר הורים מבוגרים לחריש הוא בסופו של יום, הליך מתבקש: ״האמת שזה מאוד טבעי. בימי קדם היינו גרים שבטים יחד, של סבים עם נכדים ונינים. זה נראה לי טבעי כשזה מתאפשר, זה טוב לכולם״.

״בגן קוראים לי סבתא גילוש״

גילה פניגשטיין (68) מרוצה גם היא מהמעבר. רפאל והיא עזבו את רעננה שהיתה ביתם במשך עשרות שנים ללא היסוס: ״דפנה הציעה לנו לעבור לחריש ולא היינו צריכים לחשוב על זה הרבה. זה התאים לנו וכך עשינו. דפנה צריכה את אבא ואמא קרוב וגם לנו נפתח חלון הזדמנויות, להתחיל התחלה חדשה בעיר חדשה״.

היא גם אוהבת את עבודתה בגן הילדים יחד עם בתה. ״בגן קוראים לי סבתא גילוש. אני אוהבת את הילדים והם אותי. אני מחבקת אותם, מנקה נזלת, מבשלת ואני חלק מהצוות. טוב לכולם שיש דמות מבוגרת כמוני בגן״.

פניגשטיין
קשר חזק עם הנכדות

גילה ורפאל אף ניסו בעבר להקים קהילת גמלאים בחריש, ניסיון שלא צלח. ״הקמת הקהילה לא יצאה לפועל אבל יש לנו הרבה חברים בחריש, פעילויות רבות וכל מה שאנו זקוקים לו״, מספרת גילה. ״צמחה כאן קהילה יפה של אנשים בגילנו. יש זוגות רבים בני 60 פלוס בעיר, חלקם הגדול עם ילדים ונכדים בעיר. עבורנו האזור כולו הוא חדש ואנחנו מגלים בכל פעם את הקסם שיש פה, תאטרון בגן שמואל, טיולים בטבע וחברים חדשים״.

סבתא בתפקיד

סולי ג’ורנו, שעברה לגור ליד רואי, צעיר בניה, מאמינה שרואי זכה בהם. ״מאז שעברתי לחריש אני עוזרת עם הילדים. לפעמים זה לא קל בגילנו לטפל בקטנים, אבל התרגלנו לזה. הכלה שלנו, אורנית, היא אשת קבע וחוזרת בשעות מאוחרות ורואי עובד וגם לומד הוראה. אני מבשלת להם אוכל כבר שנה, מאכילה את הקטנה. אפשר לומר שבין השעות בין השעות 16:00-19:00 אני בתפקיד״, מסבירה סולי.

ג'ורנו
המשמרת של סולי בין 16:00-19:00

סולי מספרת שרוברט עוזר גם הוא ויש לו תפקידים משלו. עוד היא מציינת שהוא מבקר בבית הכנסת הקרוב לבית והוא ממש ״מבסוט״. היא מבקרת במועדון שישים פלוס שלוש פעמים בשבוע, מתעמלת ומשתתפת בפעילויות. ״יש במועדון אנשים נחמדים ותרבותיים מרקע טוב. יש ערבוב בין רוסים, מרוקאים, דרום אמריקאים ושאר העדות״.

״הכרתי אנשים בחריש, אבל זה עדיין לא כמו בבית שאן״, היא מציינת. ״אני מתגעגעת לחברים ולשכנים וגם לקלות בה הסתדרתי שם. הבנק, קופת החולים, מרפאת מומחים הכול היה קרוב. כאן, מאוד קשה להסתדר, מרפאת מומחים בחדרה, מרפאה מקצועית בפרדס חנה. מזל שפתחו את הדואר לאחרונה״, אומרת סולי ומציינת: ״אם יש משהו שצריך לעשות מהר-מהר בעיר זה לפתוח מרפאת מומחים ורפואה מקצועית לטובת כל התושבים״.

לצד זאת, היא מציינת שהיא אוהבת את השקט והשלווה בחריש, את הניקיון בעיר ואת הגנים הציבוריים היפים. ״הייתי ממליצה למבוגרים לעבור לעיר אם יש להם משפחה כאן. בלי משפחה יכול להיות קשה לחיות כאן לבד, חייבים שיהיה מי שיתמוך״, היא מסכמת.

ג'ורנו
רוברט ג’ורנו: מטייל עם הכלב ומשחק עם הנכדות

גבולות ברורים בין ההורים לחיי הזוגיות

״למדנו בשנה האחרונה איך להסתגל ולחיות יחד״, מעיד רואי ג’ורנו. ״הצבתי גבולות ברורים בין הורי לבין חיי הזוגיות והמשפחה שלי. הניתוק של הורי מבית שאן הפך אותנו למרכז החיים שלהם. לכן יש לנו לו”ז וחלוקת תפקידים ברורה שמקלה עליהם וגם עלינו״. כך לדוגמה, מציין רואי שאביו מטייל עם הכלב פעמיים ביום, בשבע בבוקר ובאחת בצוהריים. ״הוא שוטף את הכלים בדירה שלנו, מסדר, מקפל כביסה. יש משימות ברורות לכל אחד, הם צריכים שגרה וסדר. ב-16:00 כשאני חוזר עם הבנות מהגן, השולחן ערוך, אמא שלי מגישה את האוכל הנפלא שלה, והבנות יושבות ואוכלות. המשימות של ההורים מסתיימות כשאורנית חוזרת הביתה. אנחנו מתבדחים שבסוף כל יום אני חותם להורי על כרטיס הנוכחות ושעות העבודה״.

רואי מעיד שכיום ניתן לראות שההורים התאקלמו וטוב להם. ״אבא שלי רזה 15 קילוגרמים. משהו במעבר הזה עשה לו טוב. הוא מאוד קשור לאביב הבת שלי ומבלה איתה המון״.

״יש גם משברים״, מודה רואי. ״היה להורים שלי מאוד קשה בחודשים הראשונים. אמא שלי קיבלה אירוע מוחי, כתגובה ללחץ וסטרס של המעבר והשינוי. מזל גדול שהייתי איתה ופיניתי אותה לבית החולים. היא מרגישה טוב והזיכרון שלה אף השתפר. אם הם היו נשארים בבית שאן ואמא שלי היתה חוטפת את השבץ כשהיא לבד… אני לא רוצה אפילו לדמיין את זה, אבל ברור שהיא לא היתה היום בחיים. אני מודה שהייתי לצידה באותו רגע״.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

פרויקט ‘מקומי’: “אנשים שגם חולמים וגם מוציאים לפועל”

עשרה תושבים משתתפים במחזור הראשון של תכנית המנהיגות ‘מקומי’ והם עמלים כעת על הפקת פעילויות קהילתיות מותאמות לעיר, ביניהן, סדנאות זוגיות, ספריית השאלה של משחקי קופסה והפנינג למשפחות. “למען איכות חיים טובה יותר בעיר חריש”

היום (חמישי) תתקיים במבנה הרב תכליתי בשכונת מעו”ף, פעילות מיוחדת לזוגות לקראת ט”ו בשבט: סדנת נגרות זוגית לבניית אדניות. הסדנה החינמית, שקסמה לתושבי חריש וההרשמה אליה התמלאה תוך זמן קצר, היא הסנונית הראשונה מסל פעילויות ציבוריות עליה עמלים בימים אלו, פעילי תכנית ‘מקומי’.

עשרה מתושבי חריש לוקחים חלק בתכנית המנהיגות של ‘מקומי’ שמפעיל המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. במסגרת התכנית, קיבלו המשתתפים כלים ומיומנויות בתחום פיתוח והעצמה אישית תוך חיזוק הזהות המקומית, הרחבת רשת הקשרים והובלת מיזמים חברתיים במימון המדינה. כעת, הגיעה התכנית לשלב הפרקטיקה והיישום.

אפרת ביגמן תכנית מקומי
אפרת ביגמן, מנחת התכנית: “זכיתי להכיר קבוצה עם נשמה ענקית”

“הייחוד של התכנית הוא לספק מענים ואירועים בחריש בהתאם לצרכים העולים מהתושבים ולחלום על מה ניתן לפתח בעיר שטרם זכה להתייחסות. ליווינו אותם לאורך כל הדרך וכעת אנחנו בשלב קצירת הפירות”, מספרת אפרת ביגמן מנחת התכנית בחריש והיא מלאת שבחים להון האנושי שפגשה בעיר: “זכיתי להכיר קבוצה עם נשמה ענקית, אנשים איכותיים, עם רצון אמיתי להתנדב ומסירות רבה של אנשים שגם חולמים וגם מוציאים לפועל”.

מיזמים זוגיים לטובת כלל האוכלוסייה

סדנת הנגרות היא כאמור האירוע הראשון מרצף של פעילויות מתוכננות ועתירות תקציב. המשרד לפריפריה הנגב והגליל הקצה לכל אחד מהמיזמים הגדולים כ- 20 אלף שקלים.

תכנית מקומי פרח אליאסי
פרח אליאסי (שנייה מימין): “מסורת של מיזמים זוגיים לטובת כלל האוכלוסייה בעיר”

בהמשך מתכננים משתתפי התכנית סדרה של אירועים לכל המשפחה, הפנינג שינדוד ברחבי העיר ויתקיים בכל פעם בשכונה אחרת בחריש. “המיזמים שנוצרו בפרויקט מגוונים ובאים לענות על הצורך התרבותי, המשפחתי והאישי של כלל התושבים. השבוע, אנו מצליחים להגשים חלום ולהתחיל מסורת של מיזמים זוגיים לטובת כלל האוכלוסייה בעיר”, מספרת פרח אליאסי מיוזמות סדנת הנגרות.

“ההשתתפות בפרויקט ‘מקומי’ אפשרה לי באופן אישי ולנו כקבוצה לרקום וליזום חלומות קטנים למען איכות חיים טובה יותר בעיר חריש. עבודת הצוות הייתה כיפית ומלמדת ונחשפנו למרקם הייחודי והמהמם שיש בעיר הזו שאין אותו בשום עיר אחרת”, הוסיפה אליאסי.

תכנית מקומי
משתתפי תכנית מקומי: “אפשר להגשים, ליזום וליצור משהו חדש”

ספריית משחקי קופסה

מיזם נוסף שהגתה הקבוצה וצפוי לקום בקרוב הוא ספריית השאלה עירונית למשחקי קופסה. “יהיו שם משחקים ממש שווים, חלקם ממש נדירים לגיימרים מנוסים”, מספרת ביגמן ומציינת כי המיקום לספרייה עדיין בבחינה.

משחקי קופסה משחקי קופסא
ספריית השאלה למשחקי קופסה: “יהיו שם משחקים ממש שווים”

שרית נבון, שמובילה את מיזם משחקי הקופסה, מספרת שעבורה הפרויקט הוא הגשמת חלום: “הגעתי לתכנית עם רעיון שיושב במגירה כבר כמה שנים להקים ספריית משחקים קהילתית. זה היה מאוד מרגש להבין שהחלום יכול לקרות, שבאמת אפשר להגשים, ליזום וליצור משהו חדש. אני חושבת שזה משהו שקצת נמצא באוויר בחריש באופן כללי, תחושה של עיר חדשה, התחלה חדשה, מלא יוזמות ועשייה של תושבים מעורבים. בזכות הקשרים והחיבורים שנוצרו בתכנית, אני מרגישה הרבה יותר מחוברת ושייכת למקום”, מצהירה נבון.

בשיתוף מרכז הצעירים חריש

ההדרכה של ביגמן למחזור הראשון של תכנית ‘מקומי’ מתקרבת לקו הסיום ומחזור הכשרה שני צפוי להיפתח בעיר במהלך שנת 2022. “הכוונה היא לבנות פלטפורמה שתוכל להמשיך לפעול גם אחרי שהליווי מסתיים, ולכן הפעילות שלנו מתקיימת בשיתוף מרכז הצעירים של חריש”, מסבירה ביגמן. “כשאנחנו נלך, יהיה מי שימשיך לתחזק את הפעילות של ‘מקומי’. תחיה ברונר, מנהלת מרכז הצעירים בעיר היא השותפה הכי טובה שיכולנו לבקש”, מציינת ביגמן ומוסיפה: “רכשנו ציוד שאינו מתכלה שמיועד לשימוש עתידי, ויצרנו קשרים עם קבוצות הגיל השלישי, תנועות נוער ובעלי עניין נוספים שיכולים להיות שותפים לדרך גם בעתיד”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

בית קהילה ראשון לאזרחים ותיקים יוקם בעיר

כ-1400 תושבים ותיקים מתגוררים בעיר חריש ולמרות שחלקם היחסי באוכלוסייה המקומית עדיין נמוך, ניכרת מגמת עלייה בהגירה לעיר. אמש החליטה מועצת העיר להקים עבור בני הגיל השלישי מרכז פנאי וקהילה ייעודי. “מספר האזרחים הוותיקים בחריש יעלה ויגדל כמו בישראל ובעולם כולו ואיתו הצורך במקום התכנסות”

המיקום שנבחר: רחוב אורן פינת שדרת גמלא

1383 תושבים מעל גיל 60 מתגוררים בחריש, מחציתם עברו להתגורר בעיר רק בשנתיים האחרונות. על פי נתוני המועצה, השנה הנוכחית היתה שנת שיא בקליטת תושבים בני הגיל השלישי בעיר, 356 תושבים עברו להתגורר בעיר עד סוף אוקטובר. לשם השוואה בשנת 2018 עברו לחריש רק 190 תושבים בחתך גיל זה ובשנת 2019 מספרם עלה ל-270. בשנה החולפת עברו לעיר 350 תושבים.

למרות הקפיצה במספרים, חלקם היחסי של בני הגיל השלישי באוכלוסייה הכללית בחריש עדיין נמוך. כזכור, על פי הערכות עדכניות של המועצה מונה חריש כ-30 אלף תושבים.

מגיעים עם רוח חלוצית

אמש (רביעי) אישרה מועצת העיר את הקמתו של מרכז קהילתי ייעודי לבני הגיל השלישי. המרכז ישתרע על שטח של 300 מטרים בקירוב והקמתו תוקצבה ב-2.8 מיליון שקלים. המיקום שנבחר הוא ברחוב אורן בשכונת החורש, בסמוך לשדרת גמלא. “אנחנו מזהים מגמה הולכת וגוברת של בני הגיל השלישי אשר מגיעים לחריש בעקבות ילדיהם שהקימו כאן בית, אבל לא רק. רבים מגיעים עם רוח חלוציות בשל המרקם המיוחד של העיר”. הסביר ראש העיר יצחק קשת. “העירייה באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים משקיעה בפיתוח שירותים ומענים ומקיימת פעילות קהילתית ענפה לאזרחים ותיקים, ואנחנו פועלים כדי שלאוכלוסייה הזו יהיה מקום משלה לקיום הפעילויות”.

הגיל השלישי בחריש
טיולים של בני הגיל השלישי בסביבות העיר חריש

העדפה לשכונות הוותיקות

שלא במפתיע, על פי נתוני המועצה מרבית בני השישים פלוס מתגוררים בשכונות הוותיקות יותר בעיר שמציעות להן את מירב השירותים. 42% מתגוררים בשכונת החורש, 28% מתגוררים בשכונת אבני חן וכ-18% מתגוררים בשכונת הפרחים.

שתי הקהילות הגדולות שמרכיבות את אוכלוסיית הגיל השלישי בחריש הן ילידי ישראל 32% ויוצאי חבר העמים 32%. נוכחות נאה נרשמת גם בקרב ילידי דרום ומרכז אמריקה וילידי צרפת ומרוקו. נתון מעניין נוסף מגלה כי חלקם של הפנויים/פנויות (רווק/ה, אלמן/ה, גרוש/ה) בחתך גילים זה מסתכם בכ-30% מסך התושבים בני הגיל השלישי.

הגיל השלישי סיור תמר נרקיס גל
ראש העיר יחד עם בני הגיל השלישי בסיור. צילום: דוברות העיר חריש

פעילים ומעורבים בעיצוב העיר

המשנה לראש העיר עידית ינטוב שמטפלת בנושא הקשישים בעיר ציינה כי הליך הבינוי יחל מיידית. עוד היא אמרה: “אני שמחה לבשר כי אמש ראש העיר נענה לבקשתי להקים מבנה קבע שיספק תרבות, פנאי ולא רק לציבור הגיל השלישי בעיר חריש, אשר ימלא את חייהם באירועים, סיורים, טיולים, חוגים ועוד. כי קודם כל – הם ההורים שלנו, והסבים והסבתות שלנו וכאמור, “מפני שיבה תקום”.

“שמחתי מאוד לקרוא את ההחלטה להקים לגיל השלישי מתנ”ס ייעודי”, אמרה גם תמר נרקיס גל, פעילה חברתית וממייסדי קהילת הגמלאים בשכונת הפרחים בעיר. “מספר האזרחים הוותיקים בחריש יעלה ויגדל כמו בישראל ובעולם כולו ואיתו הצורך במקום התכנסות. בחריש התקבצה קבוצה איכותית של בני הגיל השלישי שמבינים שיש להם יכולת ומחויבות להיות פעילים ומעורבים בעיצוב חיי החברה בעיר. אני מאמינה שעכשיו, כשהרשות מבינה את ההכרח לתת לצורך הזה מענה, היא תפתח ותגדיל את אפשרויות ההתכנסות במבנים הקיימים בתקופה שעד ההקמה והאיכלוס של המבנה החדש! תודה מיוחדת לצוות הרווחה שלנו שמצליח להוציא את הטוב ביותר שניתן גם בתנאים הקיימים ובזכותו המהלך הזה מתקדם”.

לקריאה נוספת: מודל הדיור לגיל השלישי בחריש מתרחב: הכירו את קהילת ״צבעוני״ החדשה


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

מדוע גיל ההתבגרות בחריש עלול להיות קשה יותר בהשוואה לערים אחרות? אור גולני מסכמת שלוש שנים כמנהלת מחלקת נוער וצעירים בעיריית חריש, משתפת בתובנות שלה לגבי הליך ההתבגרות בעיר הגירה ושולחת מסר חשוב להורים

בעוד כשבועיים תעבור גולני (33) להתגורר בטורונטו הרחוקה. היא מצטרפת לבן זוגה שקיבל הצעה מפתה לעיתוק (רילוקיישן). גולני משאירה מאחוריה 4,500 בני נוער מכיתות ד’-יב’ שהיו תחת כנפיה הרחבות כמנהלת מחלקת הנוער בעיריית חריש.

“ההחלטה לעזוב תפסה אותי במקום הנכון מבחינה מקצועית. כבר 15 שנים שאני עוסקת נון-סטופ בחינוך בלתי פורמלי, מהרגע שיצאתי לשנת שירות ועד השבוע האחרון לא ידעתי מהו יום חופש”, היא אומרת.

בני נוער גיל ההתבגרות
4500 ילדים ובני נוער בכיתות ד’-יב’

גיל ההתבגרות מתחיל כבר בגיל 10

הרומן של גולני עם חריש החל בשנת 2014 כשהיא ובעלה דאז רכשו דירה בעיר שהיתה לדבריה “גבעת חול בלבד”.

“עברנו לפה בקיץ 2016 ובאותה שנה נכנסתי לעבוד ביחידת ההתנדבות. שנתיים אחרי כן, החליטו להקים את היחידה לחינוך בלתי פורמלי וגולני עזבה את מחלקת ההתנדבות לטובת האהבה הראשונה שלה, חינוך בלתי פורמלי. גולני, שעשתה שנת שירות בתחום החינוך והמשיכה בצה”ל בחיל החינוך, חשה שהיא חזרה הביתה.

בתחילת הדרך 450 בני נוער בכיתות ד’-יב’ היו תחת אחריותה ורובם, לא למדו בחריש. בשלוש השנים האחרונות, מספר בני הנוער קפץ פי עשרה.

“בארץ יחידות נוער מתחילות לטפל בתלמידים מכיתה ז’, אבל לתפישתי, גיל ההתבגרות מתחיל כבר בגיל 10. חשוב ליצור עם הילדים ובני הנוער קשר משמעותי כבר בשלב הזה, כי קל יותר להשפיע, לכוון וללטש. כשמגיעים לכיתה ז’, זה הרבה יותר קשה”.

בני נוער גיל ההתבגרות אור גולני
“התפקיד שלי הוא לוודא שלכל אחד מבני הנוער יש מבוגר משמעותי בחייו”

גולני מציינת כדוגמה נערה שחוותה בכיתות היסודי חרם חברתי קשה. “היא השתתפה בתכנית ‘אח גדול’ ועברה חונכות אישית. בקיץ האחרון, ראיתי אותה מסתובבת עם חבורה. היא הגיעה לחטיבה אחרי שנת קורונה כשיש לה חברים. זה קסם של תהליך”.

כל ילד זקוק למבוגר משמעותי

“לא כולם מגיעים ליחידת הנוער”, מסבירה גולני. “התפקיד שלי הוא לוודא שלכל אחד מבני הנוער יש מבוגר משמעותי בחייו. זה יכול להיות מאמן ספורט, מדריך בתנועה, מורה, העיקר שיש מישהו”.

אור גולני
נערה במפגש הפרידה: ‘אם אור לא היתה פה היום, אני לא יודעת איפה אני הייתי היום’

במקרים רבים, מילאה גולני בעצמה את תפקיד המבוגר המשמעותי בחייהם של בני הנוער בעיר. “נערה שאני מלווה אותה כבר חמש שנים ובעטה בי בהתחלה כמו שרק נוער יכול לבעוט, אמרה במפגש הפרידה ‘אם אור לא היתה פה היום, אני לא יודעת איפה אני הייתי היום’. בדרך כלל לא זוכים לשמוע את זה בחינוך, רק שנים אחר כך. התרגשתי עד דמעות”.

מרכזי נוער פעילים

בחמש שנות עבודתה בעירייה הקימה גולני את מחלקת ההתנדבות ואת מחלקת הצעירים שכל אחת מהן עובדת היום בצורה עצמאית. הקמת מחלקת הנוער כללה עבודה לא מעטה.

מרכז הנוער ברחוב גפן עוסק בהעצמה אישית

“כיום יש שני מרכזי נוער פעילים, הראשון ברחוב גפן והשני בשכונת בצוותא ולכל אחד מהם יש אופי משלו. המרכז בגפן עוסק יותר בהעצמה אישית ובהכרות עצמית עם החוזקות, החולשות והחלומות. מרכז בצוותא מתמחה יותר בתחום התעסוקה, ההכשרה והכנה לשירות משמעותי בצבא או בשנת שירות. בשנים הקרובות מתוכננים להיפתח שני מרכזים נוספים, אחד מהם יעסוק יותר בעולם הספורט ויהיה מקושר למתקני הספורט בעיר. גולן מוסיפה ומונה את מרחבי הפעילות לנוער בעיר. “בשלוש השנים האחרונות בנינו מעגלים מגדריים של בנות ובנים בכל אחד מהמגזרים, יש מרחב פתוח שבני נוער יכולים לבוא אליו ויש תכניות פעילות לבני נוער במגוון רחב של תחומים”.

מרכז תרבות מתנ"ס בצוותא
מרכז הנוער בשכונת בצוותא

קבוצת השווים משתנה כל הזמן

אם יש מאפיין מרכזי בהליך ההתבגרות של בני הנוער בחריש הוא ללא ספק העובדה שחריש היא עיר הגירה. “גם אם אני שנתיים בעיר, לכיתה שלי כל הזמן מצטרפים תלמידים חדשים. מאזן הכוחות וקבוצת השווים שלי משתנה כל הזמן. אלו מקומות שצריכים להיות בטוחים עבורי. כל הדברים האלה גורמים לי כנער/ה לעשות דברים שאולי לא הייתי עושה בעבר. לאו דווקא לקחת שאכטה מג’וינט או מגז קצפות, אלא להעז או להתפשר על סט הערכים שחונכתי עליו כדי להתחבר עם אנשים אחרים, כדי להיות חלק. זה קורה בגיל ההתבגרות בכל מקום אבל פה זה מועצם יותר כי קבוצת השווים שלי לא מאוזנת”.

קבוצת השווים משתנה כל הזמן. צילום: דוברות משרד החינוך

“מצד שני”, מוסיפה גולני “המעבר למקום חדש נותן לבני הנוער גם הזדמנויות חדשות. אנחנו פוגשים בני נוער שאומרים לנו במפורש: ‘כן במקום הקודם הייתי כך וכך והיום החלטתי להיות אחר’. הניידות הזו היא מאפיין של חריש וצריך להבין את זה. לא תמיד השאלות המתבקשות של כמה זמן אתה בחריש, ומהיכן באת לפה, הן שאלות שנכון לשאול אותן. זה לא תמיד בא להם בטוב. השאלות החשובות יותר הן מי אתה היום, מה אתה אוהב, מה אתה רוצה לעשות בעתיד ומהם החלומות שלך”?

ההורים בפקקים: האם התא המשפחתי יציב?

גולני מציינת מאפיין משמעותי נוסף שמשפיע על הליך החיברות וההתבגרות של הנוער בעיר וקשור קשר הדוק ליציבות התא המשפחתי:  “מדינת ישראל היא מדינה פקוקה והתחבורה מחריש לא טובה. האם בני הזוג יכולים להתמודד עם העובדה שאחד מהם לפחות יהיה בהכרח מדי יום שלוש שעות על הכביש ויחזור בערב עצבני יותר ועם סבלנות פחותה? האם התא המשפחתי יכול לעמוד בזה? “זה מערך שיקולים שכמעט ולא נלקח בחשבון כיוון שלא חינכו אותנו לחשוב על זה. זה לא בגלל שהישראלים אינם הורים טובים, אבל הם לרוב עסוקים במרדף החיים וברצון להעניק יותר לילדים”.

עומס תנועה פקקים
ההורים מבלים בפקקים: מערך שיקולים שכמעט ולא נלקח בחשבון

“צריך לזכור”, מוסיפה גולני, “שמעבר דירה שווה לאובדן. אתה מאבד את מי שאתה, את הזהות שלך, את הקרובים שלך, את מי שמכיר אותך מגיל ילדות.

“לרוב האנשים לא פשוט לעשות את המעברים האלה.  גם אני והגרוש שלי, שנינו אנשי חינוך, נפלנו באותו מקום. גם אנחנו קורבן של הסטטיסטיקה בחריש. מתוך ההבנה הזו יש לנו אחריות כאנשי מקצוע להתייחס לסיטואציה שלא רבים מבינים את העוצמה שלה, והניסיון שלנו הוא לתת כלים לבני הנוער ולהורים שלהם גם יחד”.

להט”בים, ערבים, עולים חדשים, חילונים וחרדים

לא רק קבוצת השווים משתנה לעיתים תכופות, המעבר לחריש והמגורים המשותפים של חילונים, דתיים וחרדים באותו בניין מפגיש את בני הנוער עם קבוצות חברתיות שהיו זרות להם בעבר. גולני גאה לספר כי בניגוד להתכתשויות המבוגרים בעולם הפייסבוק, בני הנוער בחריש, יודעים להקשיב אחד לשני.

“מועצת הנוער הפעילה בית קפה לנוער והגיעו לשם וישבו במעגלים שונים חבר׳ה חרדים, חילונים עולים חדשים ולהט”בים. החלה שיחה על אלוהים ואני חייבת לומר שאנחנו צריכים ללמוד מהם. הם לא ניסו לשכנע, הם הקשיבו והתעניינו במה שהאחר חושב. זה היה פשוט, יפה וטהור”.

שבט צופים בחריש
הגרעין המייסד של שבט הצופים הראשון בעיר. צילום: אורן קלר

נתון משמעותי נוסף שמציינת גולני היא השתתפות בני הנוער בחריש בפעילויות של ארגוני הנוער. “סיימנו את שנת הקורונה עם קרוב ל-900 בני נוער שהשתתפו בפעילויות של תנועות נוער. מדובר במספר גבוה מאוד. הגענו ל-33 אחוזים מבני הנוער בחריש שמשתתפים בפעילויות הבלתי פורמליות, זה המון, כמעט פי שניים מהממוצע הארצי שעומד על 17% בלבד. זה נתון שאני בהחלט גאה בו”. גולני מציינת כי בקרוב יוקמו מתחמי נוער ייעודיים לכל תנועה ולהערכתה, פעילות תנועות הנוער רק תלך ותגדל.

פשוט להקשיב להם

גולני אינה שוכחת להתייחס גם לנוער שמאתגר יותר את המבוגרים: “יש נוער בחריש שמעשן או שותה. לא ברמה של התמכרויות, אבל בהחלט כאלה שמשתמשים בגז קצפות או מעשנים ג’וינטים. חשוב לומר שאסור למהר ולתייג את בני הנוער בצורה שלילית. חשוב להבין מדוע הנער או הנערה פנו לכיוון הזה, על איזו בעיה זה מכסה? אני רוצה שישתפו אותנו, יספרו לנו למה קשה להם להגיד לא לסמים או לחבורה שהם בוחרים להסתובב איתה. המיקוד הוא לא על השאכטה או הגז”.

היא מוסיפה ומציינת את הסוד שהופך אותה ולמעשה כל אדם למדריך טוב: “פשוט צריך להקשיב לבני הנוער בלי ביקורתיות ושיפוטיות. אנחנו המבוגרים לא יודעים הכל. אנחנו לא יודעים מה יעשה להם טוב ולא יודעים מה הם רוצים. צריך לתת להם כלים לגלות את עצמם, לזהות את החלומות שלהם וכלים להגשים אותם. וזהו. לא יותר מזה”.

“יש לנו נוער מדהים בחריש. יש לכם ילדים מדהימים, שרק מחפשים את ההזדמנות לפרוח, לחלום ולעשות. נכון, זה מאתגר, זה קשה, גיל ההתבגרות הוא גיל קשוח במיוחד בחריש, אבל היתה לי זכות גדולה שבטחו בי ונתנו לי לקחת חלק בחיים של כל אחד ואחת”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

חנטריש בחריש: יריב פרוינד יצא לחיפוש אחר בני גילו בחריש

אם אתה רווק, אם את בזוגיות בלי ילדים, אם אתם בני 25 -35 ורוצים לייצר קשרים חברתיים חדשים ומשמעותיים בעיר, שידועה כעיר המשפחות הצעירות, חפשו את החנטרישים. הם לא גרועים כפי שהם נשמעים. יריב פרוינד מייסד הקבוצה: “עלה בי הרצון לייצר חברויות משמעותיות”

המילה חנטריש זכתה לפופולריות גדולה בסוף שנות ה–60. היא נכנסה למילון העולמי לעברית מדוברת, מילון הסלנג העברי הראשון שחיברו דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה ואפילו הגיעה לבית המשפט כשצעיר קרא לעבר שוטרים ‘חנטרישים’ והועמד לדין באשמת העלבת שוטרים. שתי הפרשנויות המקובלות למילת סלנג זו הן אדם לא רציני, חסר אמינות או גרוע וחסר ערך.

חנטריש יריב פרוינד
יריב פרוינד

בחודשיים האחרונים, קיבלה המילה חנטריש משמעות חדשה בעיר חריש. לחזרת המילה לשיח הציבורי בעיר אחראי יריב פרוינד (28), מתכנת בחברת סטארט-אפ שהקים קבוצת צעירים ובחר בעבורה בשם ‘חנטריש’ בשל הקרבה באותיות לשמה של העיר. “אבא שלי אוהב להשתמש במילה הזו מדי פעם וזה תמיד הצחיק אותי כי היא ממש מוזרה בעיני ונשמעת מצחיק”, מסביר פרוינד.

“לבנות חברויות משמעותיות”

בדצמבר האחרון עזב פרוינד את כפר גליקסון ועבר להתגורר בחריש יחד עם ארוסתו נגה. בביוגרפיה החברתית של פרוינד לא תמצאו כלל מעורבות חברתית או קהילתית כלשהי, אך בדומה לחרישניקים רבים אחרים, עם המעבר לעיר נדבק פרוינד בחיידק היזמות הקהילתית והחליט להקים קבוצה חברתית שתהווה בית לבני 25-35.

פרוינד: “עלה בי הרצון להכיר עוד אנשים מעניינים”

“הקבוצה קמה כי פשוט היה לי משעמם בעיר”, אומר פרוינד. “כשעברתי לחריש נחשפתי ל’קואלה ביר בר’ והתחברתי מאוד למקום שנמצא כדקת הליכה מהבית שלי ברחוב טופז. חשבתי שזה יספיק כדי ‘לסגור לי את הפינה’ של חיי החברה בעיר, כי אני גם ככה עובד במשך מרבית שעות היום, אבל מהר מאוד הבנתי שלא די בכך. עלה בי הרצון להכיר עוד אנשים מעניינים, כאלו שאוכל לפגוש בכיף גם מחוץ לבר, ולבנות חברויות משמעותיות יותר”. פרוינד גילה כי החיפוש אחר בני קבוצת הגיל שלו לא היה פשוט כל כך.

פעילויות מגוונות: מרכיבת שטח, דרך משחקי קופסה, כדורסל, ועד אמנות ונגרות.

שכבת הביניים: בזוגיות ללא ילדים

חריש מושכת אליה תושבים מכל הקהילות, המגזרים ושכבות הגיל אך המאסה הקריטית בעיר היא של משפחות צעירות עם ילדים. באופן טבעי, מרבית תשומת הלב והפעילות הממוסדת והעצמאית בתחומי התרבות והפנאי בעיר מכוונת לאוכלוסייה זו.

עם זאת, שכבות גיל נוספות זקוקות למרחב למימוש צרכים, יצירת קהילה וחיבורים. בעוד אוכלוסיית הדור השלישי בחריש מקבלת מענה כלשהו הן מצד הרשות העירונית והן בהתארגנויות פרטיות, ואוכלוסיית הצעירים בני 18-24 הפכה לקבוצה מגובשת ופעילה, נותרה עד לאחרונה, ‘שכבת הביניים’, תושבי חריש בני ה-25-35, רווקים, או אלו שבזוגיות ללא ילדים – ללא מענה. את הוואקום הזה דואגת למלא קבוצת ‘חנטריש’, שהציבה לעצמה את היעד לקיים מפגשים ופעילות משותפת איכותית לחבריה.

חנטריש יריב פרוינד
פיקניק ביער מענית, טיול ביער חריש, מפגש בחוף הים או מפגשים ביתיים

מספר המשתתפים עולה

כ-70 תושבים הצטרפו עד כה לקבוצה החדשה שממשיכה לצמוח כל העת. תחומי העניין של החברים בה שונים ומגוונים: מרכיבת שטח, דרך משחקי קופסה , כדורסל, ועד אמנות ונגרות. “הקבוצה מתאפיינת בעיקר בחבר׳ה קלילים, נחמדים, רגישים ואינטיליגנטים שכיף ומעניין לדבר איתם”, מספר פרוינד.
“כמות המשתתפים במפגשים עדיין נמוכה ביחס למספר החברים”, מספר פרוינד אך הוא אינו מודאג: “זה דבר הגיוני לדעתי, בהתחשב בגילה הצעיר יחסית של הקבוצה. כדי שתהיה היענות גדולה צריך לייצר אמון ראשוני בקבוצה ולהבין מתי אנשים זמינים יותר או פחות. זה לוקח זמן. ההשתתפות בסקרי ההעדפות, בהם  החברים קובעים מתי, היכן ומה יכלול המפגש הבא  – עולה, ומספר המשתתפים הממוצע למפגש עולה בהתאם.

חנטריש יריב פרוינד
צוחקים הרבה, חולקים בחוויות

“הפידבקים חיוביים מאוד. החברים נהנים מאוד במפגשים, צוחקים הרבה, מספרים על עצמם וחולקים חוויות וסיפורים”.

בפרק הזמן הקצר מאז שהוקמה הקבוצה הספיקו החברים לקיים מספר פעילויות משותפות ביניהם מפגש בקואלה בר, ערב על האש, פיקניק ביער מענית, טיול רגלי ביער חריש ומפגש בחוף שדות ים. אל האווירה השמחה והצעירה שמייצרת ‘חנטריש’ מבקשים להצטרף גם מי שגילם חורג מהטווח המוגדר, תושבים ‘זקנים’ הנושקים לגיל ה-40, אלה, כמובן, נענים בחיוב ומתקבלים באהבה.

“בהוד השרון דברים כאלה לא קורים”

הקבוצה משמשת גם כ”שער כניסה” לתושבים רווקים וטריים שמגיעים לחריש ומנסים למצוא את מקומם. “היו כבר מספר תושבים חדשים שהגיעו לעיר ושאלו בפייסבוק מה יש לעשות כאן והפנו אותם אלי ישירות”. מספר פרוינד.

דור פאר חנטריש
דור פאר: “הרעיון של הקבוצה גאוני”

דור פאר (30) הוא אחד מהם. פאר ואשתו רותם עברו לפני שישה שבועות בלבד מהוד השרון לחריש. הם נחתו כאן ללא היכרות מוקדמת עם העיר או תושביה. “הגענו לחריש בשאיפה להשתלב בחיי הקהילה וליצור חברים בגיל שלנו, זה עניין מאוד חשוב עבורנו. היינו כבר בכמה מפגשים וזה מאוד נחמד להכיר אנשים מדהימים ומעניינים שאפשר להתחבר אליהם, בין אם הם רווקים, נשואים, גרושים או אנשים מעולמות תוכן שונים מאיתנו”. פאר מפרגן לקבוצת חנטריש: “הרעיון של הקבוצה גאוני בעיני ולטעמי גם ייחודי מאוד ולא קיים בכל עיר. בהוד השרון לדוגמה, דברים כאלה לא קורים”.

לקריאה נוספת: הצעירים באים: “חריש מציעה לי אלטרנטיבה טובה”


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

‘מקשיבים בקהילה’ – למען קיום חיים משותפים בעיר

מהו ההבדל בין קהילת ‘קרליבך’ לקהילת ‘אבני חושן’? מהי תפישת העולם של קהילת ‘ירוק בעיר’ ומה מייחד את קהילת ‘נרקיס’? שבע קהילות שונות אירחו בסוכה את תושבי חריש למפגש בגובה העיניים ולהכרות עם הפסיפס העשיר של תושבי העיר

עשרות תושבים התארחו אמש (ראשון) בסוכות ברחבי העיר במסגרת פרויקט מיוחד שיזמה קבוצת ‘מקשיבים בקהילה’ – למען קיום חיים משותפים בעיר. חברי הקבוצה שואפים לקדם בעיר חיים משותפים של סובלנות, שיתוף פעולה וכבוד באמצעות מפגשי הקשבה הדדיים עם נציגי קהילות שונות ואנשים מרקעים מגוונים. לתפישתם, הידברות בין יחידים וקבוצות לא קורית מעצמה, בוודאי לא ברמת העיר.

קהילת הקיבוץ העירוני אמתי

שבע קהילות שונות, ירוק בעיר, קהילת המחנכים קיבוץ אמתי, קהילת הגמלאים נרקיס, לב המעו”ף – קהילה ציונית דתית, למען אחי ורעי – קהילת קרליבך, קהילת אבני החושן והמרכז לצדק חברתי, פתחו את סוכתן לפני תושבי העיר וקיימו מפגש, לימוד, שיח והכרות הן סביב חגי תשרי והן על אורח החיים הקהילתי והחברתי בחריש.

קהילת אבני חושן

“מה מעסיק אותם ביומיום”?

זיו רוזנברג הוא אחד מיוזמי פרויקט סוכות, שמביא לידי ביטוי את התפישה ואת החזון של הפעילים בקבוצת ‘מקשיבים בקהילה’, והוא מסביר: “הקבוצה שלנו קמה סביב נושא יחסי הדתיים-חילונים בעיר במטרה לבדוק מה ניתן לעשות עם הניתוק בין הקהילות והפילוג בעקבות הפעלת צופרי השבת בעיר והתפישות השונות ביחס למרחב הציבורי.

זיו רוזנברג
זיו רוזנברג: “המטרה שלנו היא לייצר דיאלוג ושיח שיגיע מלמטה, מהאנשים בשטח”

“המטרה שלנו היא לייצר דיאלוג ושיח שיגיע מלמטה, מהאנשים בשטח. בהתאם לזה הקמנו פורום של 15 משתתפים הכולל דתיים וחילונים. אנו נפגשים פעם בשבועיים וניסחנו מטרות וחזון. החלטנו שהפרקטיקה הראשונה שלנו היא לייצר מסע של מפגש עם הקהילות השונות בעיר ופעלנו בהתאם לכך. נפגשנו עם מספר קהילות ידועות בעיר, חילוניות, דתיות וחרדיות לשיח בגובה העיניים”.

למען אחי ורעי – קהילת קרליבך

רוזנברג מונה את קהילת ‘לעבדך באמת’ של הרב זיגדון, קהילת ‘ירוק בעיר’, קהילת ‘הגמלאים’, קהלת ‘לב חריש’ וקהילות נוספות עימן התקיימו המפגשים. “בכל אחד מהמפגשים עם הקהילות השונות תרגלנו הקשבה. היה לנו חשוב לשמוע את חברי הקהילה ולהבין מהם מה הביא אותם לעיר, מהן הציפיות שלהם מהעיר, מה מעסיק אותם ביומיום ומהי תמונת העתיד שלהם לעיר חריש”, מסביר רוזנברג.

פסיפס עירוני רחב

בסיום מסע ההכרות החליטה הקבוצה על ייזום מפגשי הכרות בין הקהילות השונות בעיר. המפגש הראשון חל בתשעה באב במסגרתו התקיימה קריאה משותפת של מגילת איכה. אתמול, כאמור, התקיים המפגש השני. עשרות תושבים השתתפו אמש בפרויקט ‘קהילות מארחות בסוכות’ והתארחו בסוכות של שבע קהילות שונות. תושבי העיר שהשתתפו באירוע הכירו קהילות חדשות ואנשים חדשים השייכים לזרמים שונים המרכיבים את הפסיפס הייחודי של העיר.

קהילת הגמלאים נרקיס
קהילת הגמלאים נרקיס

מיכאל גלעד התארח בסוכה של קהילת ירוק בעיר, אליה התוודע לראשונה בחג זה. “היה מרתק”, הוא מעיד על המפגש אתמול. “הנכונות הזו וכל הניסיון שצברתם כדי להביא לכאן רגש אינטימי מובנה בחיפוש ודיאלוג שמכבד מאוד קונפליקטים אבל בסופו של דבר גם מתקדם. תודה רבה שהזמנתם אותי. נהניתי מאוד”.
רות שניר התארחה בסוכה של קהילת הקיבוץ העירוני והיא משתפת ברשמיה: “אני יוצאת מפה עם תחושה טובה. יש פה קבוצה של אנשים איכותיים שבאו לעשות משהו מיוחד, לחיות בשיתוף בתוך עיר. אני מבינה שיש לכם אג’נדה ואתם פועלים לפיה, זה נראה לי מאוד יפה, משהו קסום”.

עידית ברוך התארחה בסוכות של קהילות ‘למען אחי ורעי-קרליבך’ ו’אבני החושן’: “היה ערב מקסים, מאוד נהניתי משמחת הלב והמוזיקה החיה בקהילת קרליבך, ומהלימוד המעשיר המשותף שהביא באופן שווה את הקול הנשי והגברי בקהילת אבני החושן, תודה רבה על האירוח. מאמינה שזרענו זרעים טובים בלבבות”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

חדשים בעיר: “בחרנו להעז ולצאת מאזור הנוחות”

למשפחת אדרי יש כבר חברים בחריש. משפחת כהן חיפשה סביבה שיתופית והתערות בקהילה ואילו משפחת סלומון עברה לחריש לאחר שלוש שנים בהן היא עוקבת אחר התפתחות העיר. התושבים החדשים של קיץ 2021 מספרים על ההחלטה לעבור לחריש ועל ההתרשמות שלהם עד כה מהעיר החדשה

גל האכלוס הנוכחי, המגיע לשיאו מדי שנה בתקופת החופש הגדול, מקרב את מניין אוכלוסיית העיר לכ-30 אלף תושבים. התושבים החדשים מצטרפים לאוכלוסייה הקיימת וייקחו חלק בבניית הקהילה התוססת בעיר.

כל משפחה שמגיעה לעיר, חווה על בשרה את מה שחשו אלה לפניה, תחושת זרות, חששות ולבטים מהלא ידוע לצד תחושה מרגשת של התחדשות וציפיה לעתיד טוב יותר. תפסנו לשיחה שלוש משפחות חרישניקיות טריות כדי להבין: מה גרם להם לבחור דווקא בחריש?

משפחת אדרי “אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות”

משפחת אדרי עוברים לחריש תושבים חדשים קיץ 2021
משפחת אדרי: “להיות שותפים לעשייה המקומית, לאירועים, ליוזמות מקומיות”

נעים להכיר: איתן (41) שירה-ליאת (37) ובתם אודליה-נסיה בת השנתיים

עיסוק: איתן הוא איש מכירות

מהיכן מגיעים? “מהעיר הקטנה בית שאן לעיר וקהילת חריש”.

לאן בחריש? “שוכרים דירה ברח’ תנופה בשכונת מעו”ף. בעזרת ה’ בהתאם להתאקלמות בעיר יתכן ובעתיד אף נרכוש כאן בית”.

למה חריש? “לאחר שנים ארוכות של מגורים בבית שאן בחרנו להעז ולצאת מאזור הנוחות. אנו אוחזים באמונה כי אף פעם לא מאוחר להתחיל מהתחלה. אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות שחריש התברכה בהן”.

עוד מספר איתן כי “שירה-ליאת התגוררה בכרכור טרם נישואינו כך שבני משפחתה קרובים וחלקם אף מתגוררים בעיר חריש. גם לאיתן לא חסרים מכרים בעיר: “מספר חברי ילדות מעיר הולדתי עברו להתגורר בחריש ביניהם יוחאי פרג’י, חבר מועצת העיר. כל אלו תרמו להחלטה שלנו לעבור לחריש”.

חששות? “כרגע אין חששות. אנחנו נמצאים בראשיתו של חודש אלול שהוא חודש של ניקיון רוחני וקבלת החלטות טובות. אנו מתגוררים בשכונת מעו”ף, ברחוב התנופה והרחובות הסמוכים לו הם התחדשות, קידמה והתמדה. אני מאחל לכולנו שנה טובה ומכילה”.

 הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “להיות שותפים לעשייה המקומית, לאירועים, ליוזמות מקומיות. כחלק מהיותה של חריש עיר בצמיחה, הייתי מצפה שתושב ותיק ילווה/יאמץ תושב חדש והעירייה תהיה נגישה יותר לתושב החדש שמתאקלם בעיר חדשה וטרם מכיר את הנפשות הפועלות”.

משפחת כהן: “הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים”

משפחת כהן עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
משפחת כהן: “באנו בראש פתוח לעיר ואנחנו רוצים להתחבר לקהילה”

נעים להכיר: ההורים הם מירב (27) ואסף (36) והבנים יניב (6) ואליאור (4.5). מירב בשלבי היריון מתקדמים ובני הזוג מצפים לבן שלישי בקרוב.

עיסוק: אסף מנהל בחברת שטראוס. מירב ניהלה עד לאחרונה רשת גנים וכעת היא ב’מנוחת טרום לידה’.

מהיכן מגיעים? “מגורים של שנתיים ברעננה וקודם לכן בגבעתיים”.

לאן בחריש? דירה שכורה ברחוב ספיר שבשכונת אבני חן. “החלטנו בהתחלה לשכור דירה כדי להכיר את העיר”.

למה חריש? “שמענו על חריש הרבה, בעיקר על חיי הקהילה המגוונים והמיוחדים. וזה משהו שהיה לנו מאוד חסר ברעננה. חיפשנו סביבה שיתופית ולא כזו שבה כל אחד לעצמו ואוירה צעירה וחמימה יותר. כמובן שגם המחיר שיחק תפקיד. כרגע שוכרים דירת 5 חדרים ב-3000 שקלים לחודש כשברעננה שלמנו 5000 שקלים על דירה קטנה בהרבה.

חששות? “בעיקר בנושא קיום שגרת עבודה לטווח הארוך וההתרחקות מהסביבה המוכרת והחברים אבל לקחנו את זה בחשבון. בננו הבכור עולה לכיתה א’ והוא ילמד בתלמי רון. אנחנו כבר מתרגשים לקראת הרגע הזה”.

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “באנו בראש פתוח לעיר ואנחנו רוצים להתחבר לקהילה, למצוא את עצמנו מחוברים חברתית. בינתיים הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים. תוך זמן קצר בחריש הבנו שאנחנו לא התושבים החדשים היחידים ולמעשה אנחנו נמצאים בסביבה שכולם בה חדשים אין כמעט ‘ותיקים’ בחריש ורוב האנשים נמצאים בדיוק במצב שלנו. זה בהחלט מרגיע כשחושבים על משמעות המעבר לעיר חדשה”.

משפחת סלומון: “אוספים מידע על העיר זה זמן רב”

משפחת סלומון עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
משפחת סלומון: “אנו רואים עתיד מוצלח לעיר הזאת”

נעים להכיר: ההורים גליל (38) לירון (35), תאיר בת השמונה והתאומות נועה ושירה בנות החמש

עיסוק: גליל עובד בתור נהג משאית.

מהיכן מגיעים? “לאחר שנים ארוכות של מגורים בנתניה בה נולדנו שנינו. עזבנו הכל ובאנו הנה”.

לאן בחריש? “דירת גן ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים”.

למה חריש? “חריש מצטיירת בעינינו כמקום קהילתי מאוד ואנו עוקבים באופן רציף אחר הנעשה בעיר כבר למעלה משלוש שנים. אנו מחוברים לקבוצות הפייסבוק המקומיות ואוספים מידע על העיר זה זמן רב. בתחילת הדרך עוד היו לנו לבטים אך כאשר ראינו שהעיר מתפתחת ומתמלאת בעסקים ושירותים לתושב וישנה שביעת רצון של תושבים, החלטנו לעשות את הצעד ובינתיים אנחנו מאוד מרוצים”.

“על אף שיש בבעלותנו דירה בנתניה בחרנו להשכירה ולהגיע לגור בשכירות בדירת גן גדולה, כך שלמעשה שיפרנו את תנאי הדיור שלנו עם המעבר”.

משפחת סלומון עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
“הבנות שלנו התחברו מהר מאוד לעיר והן ממש פורחות כאן”

חששות? “כרגע אין. אנחנו טריים עדיין אך עד כה מרוצים. הבנות שלנו התחברו מהר מאוד לעיר והן ממש פורחות כאן. בינתיים הכל הולך לפי התכנית שלנו. יש כמה נקודות לשיפור שכבר ניתן להצביע עליהן כמו המחסור בצל במרחב הציבורי והיעדר גני משחקים בשכונה שלנו. גם בנושא הקליטה הסלולרית אנחנו חווים קושי ואני מקווה שנזכה לשיפור בכל הנושאים הללו בקרוב. בסך הכל אנו רואים עתיד מוצלח לעיר הזאת”.

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “הקהילה בחריש מפותחת מאוד. מביקורים בגני משחקים זיהינו סביבנו זוגות צעירים שנמצאים בדיוק במצב שלנו. משפחות שעברו ללא ההורים והתחילו מחדש. זה מעורר הרבה אופטימיות ותורם לתחושה שלנו שאנו חלק מסביבה דומה לנו. גם תהליך הקליטה המוצלח שזכינו לו ממרכז השירות לתושב והמענים שקיבלנו בנושאי חינוך בהחלט נותנים תחושה טובה. הציפיה היא שהמשך השהות כאן תהיה דומה לאופן שבה החלה”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

לראשונה בחריש: חגיגת גאווה של הקהילה הגאה בפארק המועצה

כ-300 מתושבי חריש השתתפו בהפנינג מקומי לציון חודש הגאווה. פארק המועצה התמלא בדגלי הקהילה ומארגני האירוע העבירו מסר ברור לקידום ערכי הסובלנות, הכלה והכרה: “אנחנו עומדים אתכם בתור לסופר ובפקקים. אנו בונים את העיר הזו מאפס יחד איתכם, כקהילה בין קהילות”

צילומים: באדיבות עמותת ‘חריש חופשית’

ביום שישי האחרון ארגנה הקהילה הגאה בחריש אירוע הפנינג שכלל, בין היתר, עמדות הפעלה לילדים והופעה של אמנית דראג. פארק המועצה התמלא בדגלי הגאווה ומובילי קהילת הלהט”ב המקומית ונציגיה קיבלו את הבמה להשמיע את קולם ולבטא את דרישתם לסובלנות, כבוד והכלה.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
“חריש גאה” בפארק המועצה בחריש

“המטרה שלנו באירוע הזה היא להביא להכרה בקהילה חיה קיימת בועטת, קהילה תוססת שכל רצונה הוא לקבל הכרה שאנחנו חיים כמו כל אחד מכם והשד הוא לא נורא” , פתח והסביר בפני הקהל אור משה אנטו ממארגני האירוע.

רכזת הקהילה הגאה בחריש מעיין גלעד המשיכה את דבריו וחיזקה את המסר המרכזי שביקשו המארגנים להעביר: “המסר שאני רוצה להעביר מכאן היום הוא שאנחנו כאן. אנחנו עומדים אתכם בתור לסופר ובפקקים. אנו משלמים ארנונה בדיוק כמוכם ומגדלים ילדים. אנו בונים את העיר הזו מאפס יחד איתכם, כקהילה בין קהילות. לא ניתן להתעלם מאיתנו ומהעוצמה של הקהילה הזו שהשיא שלה מתבטא באירוע הזה”, ציינה גלעד בהתרגשות והזכירה כי המאבק הארצי של הקהילה הגאה לשיווין זכויות, לדאבונה, עדיין לא תם.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
מימין: מעיין גלעד ונציגי “חריש גאה” שיזמו והפיקו את האירוע

ח”כ להב הרצנו: פריצת דרך משמעותית בחריש

על פי נתונים לא רשמיים מונה הקהילה הגאה בחריש למעלה ממאה מבוגרים וכמה עשרות בני נוער. חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו ממפלגת ‘יש עתיד’ השתתף גם הוא באירוע המקומי: “היה לי מאוד חשוב להגיע לכאן, לאירוע הגאווה הראשון בחריש”, הוא אמר. “חשוב שנזכור שבבסיס מדובר באירוע מחאה. הקהילה הגאה בישראל חווה אפליה שיטתית וקשה בבריאות, ברווחה ובתעסוקה והיא חשופה לאלימות בגלל נטיית הלב שלה. האירועים הללו חשובים והם כאן כדי לומר: אנחנו שווים ואנחנו דורשים שיוויון”.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
ח”כ להב-הרצנו: “העובדה שאירוע גאווה מתקיים בחריש, על אף מורכבותה המגזרית, היא מיוחדת”

ח”כ להב-הרצנו הדגיש כי העובדה שאירוע גאווה מתקיים בחריש, על אף מורכבותה המגזרית, היא מיוחדת ושיבח את בחירת עיריית חריש על ההחלטה לגשת ל”קול הקורא” שפרסם המשרד לשיווין חברתי, לקבלת תקציבים ייעודיים לקהילה הגאה: “הבחירה לאמץ לראשונה בחריש את הקול הקורא ולהכניס בחריש את נושא הסובלנות, הכרת האחר והכלת השונה למוסדות החינוך, היא מבחינתי התקדמות, עקב בצד אגודל. זה אומר שהסובלנות וקבלת האחר תתחיל מגיל אפס וזו פריצת דרך משמעותית”.

“הקהילה הגאה בחריש נמצאת עדיין בבנייה והתקווה שלי היא שבמהלך אכלוס השכונות החדשות היא תכפיל ואף תשלש את עצמה עד האירוע הבא”, סיכמה גלעד.

לקריאה נוספת: תקציב ייעודי לקהילה הגאה בחריש: למעלה מ-100 אלף שקלים


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

מודל הדיור לגיל השלישי בחריש מתרחב: הכירו את קהילת ״צבעוני״ החדשה

שנה לאחר הקמתה של קהילת “נרקיס”, קהילת הגמלאים הראשונה בחריש, נראה שמודל הדיור החדש לגיל הזהב מתרחב ותופס תאוצה. קהילה חדשה, הוקמה ע״י תשעה מבני הגיל השלישי, שיתגוררו בשמונה דירות בבניין אחד בחריש. חברי קהילת ״צבעוני״ מתכננים לבנות קבוצה מגובשת שמיטיבה איתם ועם שאר תושבי חריש

בקיץ שעבר עברו להתגורר בבניין אחד ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים תשעה חברים בני הגיל השלישי שחלמו על הקמת מודל דיור חדש ושונה לבני גילם. חברי קהילת נרקיס שגרים במספר דירות בבניין אחד פיתחו את הרעיון של מגורים משותפים בעירבון מוגבל (כל חבר בקהילה ביחידה עצמאית וכולם יחד במתחם משותף) כמודל חדש של הזדקנות מכבדת המהווה חלק תורם ובלתי נפרד מהחברה.

חברי הקהילה חתמו על חוזה שכירות ארוך טווח במחיר קבוע ולא משתנה למשך חמש שנים ובשנה האחרונה עסקו בגיבוש ובהקמת הקהילה החברתית שלהם. הרעיון היצירתי זכה להדים חיוביים וחברי הקהילה סוקרו באהדה בתקשורת המקומית והארצית גם יחד.

מימין: לינדה שלזינגר, שירה פק, גבריאלה שיזוף, חיליק ברקאי, ארנון הראל, תרצה כרמי, חנוך ויפעת אייזנר. צילום: ציונה מלמן

בימים אלה, שנה אחרי הקמת הקהילה החדשנית, נראים לעין פירות חדשים של הרעיון. במהלך שמונת החודשים האחרונים התגבשה קבוצת גמלאים חדשה ונוספת – קהילת ״צבעוני״. תשעת החברים בקהילה החדשה, עוברים בימים אלה להתגורר גם הם בבניין אחד ברחוב צבעוני בשכונת הפרחים ויוצאים לדרך הרפתקנית חדשה של הקמת קהילה חדשה לבני גיל הזהב.גם במקרה שלהם, חתמו כל התשעה, ביניהם זוג נשוי אחד, על חוזה שכירות לחמש שנים במחיר קבוע עם הקבלן. הם מתכננים להקים קהילה שוקקת שתספק להם מענה ופתרון חברתי ארוך טווח, כמו גם להיטמע בקהילה הכללית הנבנית בחריש ולתרום לה.

פסיפס אנושי מגוון ומדהים

לינדה שלזינגר (66) הצטרפה לקהילת צבעוני לפני חודש וחצי בלבד. היא מתגוררת בחריש מזה כארבע שנים, אליה הגיעה מהגליל. לרעיון הקהילה נחשפה באקראי בתקופת הקורונה, בזמן שהחלה לבשל מרקי בריאות כדרך להתפרנס לאחר שאיבדה את מקום עבודתה.

“הכרתי שתיים מחברות הקהילה שהפכו ללקוחות שלי והתאהבתי ברעיון. רצה הגורל ובעל הדירה בה התגוררתי החליט למכור את הדירה. דיברתי עם תמר מקהילת נרקיס והיא קישרה ביני לבין הקהילה שהיתה בחבלי לידה והתהוות והשאר הסטוריה. צ’יק צ’ק השתלבתי ואני עוברת בקרוב לבניין הקהילתי”.

לינדה שלזינגר קהילת גמלאים
לינדה שלזינגר: “לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה רק יתרונות”

לינדה, שהצטרפה אחרונה לקהילה, כבר חשה בשינוי מעצם שייכותה לקהילה. “הקהילה מעשירה את החיים שלנו. אנו נמצאים בשלב של תכנונים, התלבטויות והכרות מואצת של כולם עם כולם, החיים שלי קיבלו עניין בלתי פוסק. הנוף האנושי הוא מגוון ורחב יש פסיפס מדהים של תשעה אנשים ששונים מאוד האחד מהשני ומקשר ביניהם הרצון לחיות בתוך קהילה. לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה אלא רק יתרונות. כל אחד מביא איתו את הייחודיות שלו לקהילה ומכך נוכל כולנו להרוויח”.

“חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית ואכפתיות”

מי שהיתה אחד מהכוחות הדוחפים והחזקים להקמת הקהילה היא ציונה מלמן (59) “התינוקת בחבורה”. מלמן, שפית של אוכל בריא, מודה שרעיון החיים הקהילתיים קינן בה כבר בעבר. “זה חלום שלי מזה עשרים שנה ויותר. כששמעתי על הקהילה בחריש מיד יצרתי קשר עם תמר נרקיס גל והתחלתי לעבוד חזק על הקמת הקהילה. זה דרש המון עבודה”, מציינת מלמן. “לפרסם מודעות, לפגוש הרבה אנשים, לנהל מו”מ מול הקבלן והמון עניינים אחרים כדי לנסות וליצור קהילה. תהליך של שמונה חודשים מבשיל עכשיו. המגורים המשותפים הם רק ההתחלה. איך אנו מגדירים את עצמנו? מה נעשה יחד כקהילה? אלו החלטות משותפות שנצטרך לקבל ביחד”.

ציונה מלמן קהילת הגמלאים
ציונה מלמן בפתח הבניין ברחוב צבעוני: “התפקיד שלנו היה למצוא את האיזון”

מלמן שלקחה חלק בוועדת השלושה שראיינה את הפונים שרצו להצטרף לקהילה מסבירה על תהליך המיון: “זה לא קל. זה דורש אנרגיה, זמן ומחשבה. הגיעו מועמדים שהבינו שזה לא הזמן המתאים עבורם, לאחרים, חריש פחות התאימה. התפקיד שלנו היה להיות בקשר עם הרבה אנשים ולמצוא את האיזון בין כל האנשים כך שבשורה התחתונה ההרכב האנושי לא יסתפק רק במגורים משותפים, אלא ביצירת קהילה מוצלחת”.

קהילת צבעוני, קהילת גמלאים
מלמן (שלישית משמאל): “חיפשנו אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים”

מלמן מספרת שבמסגרת התהליך למציאת האנשים המתאימים נערכו שיחות רבות עם פונים והקריטריון שהנחה אותם בבחירת חברי הקהילה היה ברור:”חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית שמעוניינים בחיים קהילתיים ולעשות דברים ביחד, להתקדם ביחד. לא רצינו אנשים שיושבים כל היום, אלא אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים”.

חיפש קהילה, מצא אהבה

אחד מחברי הקהילה, אמנון הראל (70) עבר בשבוע שעבר להתגורר בבניין וכבר הספיק למצוא את הנפש התאומה שלו, חיליק (יחיאלה) ברקאי, חברת הקהילה גם כן. השניים גרים בשתי דירות באותה קומה. אמנון בטוח שהחיים המשותפים יטיבו עם כלל חברי הקהילה כמו גם עם כל קבוצת הגיל של בני ה-60 פלוס בחריש שכבר מונה כ-1,500 איש.

חיליק ברקאי ארנון הראל ט"ו באב קהילת גמלאים
מימין: ארנון הראל וחיליק ברקאי: “התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן”

“אנו יוצאים לדרך חדשה והרפתקנית מצד אחד, אבל מצד שני אנו במקום בו אנו דואגים האחד לשני. התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן. כך לדוגמה, אימצנו את המנהג של קהילת נרקיס לשאול כל בוקר מה שלום כולם בקבוצת הווצאפ ולוודא שכולם בסדר. לשם כך, אנחנו לא צריכים לחיות בבניין אחד”.

אמנון מספר גם על הקשר עם קהילת האם: “קיבלנו עזרה ותמיכה מהקהילה הראשונה אבל בשלב מוקדם יחסית, לקחנו את המושכות לידינו והתחלנו לבנות את היסודות שמתאימים לנו כקהילה. אני נרגש לקראת הקמת הקהילה, ואנו גרים במרחק קצר מאוד מקהילת הגמלאים הראשונה. גם העובדה שיש קבוצה גדולה של בני גילנו בחריש מעודדת אותנו, יש לנו כר פורה להיכרויות ולשיתופי פעולה”.

תמר נרקיס גל קהילת גמלאים
תמר נרקיס גל: “הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו”; צילום: אורן קלר

תמר נרקיס גל, ממייסדות הקהילה הראשונה מברכת על המהלך: “אני שמחה על הקמת הקהילה החדשה. היה לנו ענין לפתח את האפשרות הזו של מגורים משותפים והקמת קהילה בפני אנשים אחרים שרוצים והנה מצאנו את האנשים. בכל מקום שניתן היה לעזור – פתחנו בפניהם את הדרך. הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו. עכשיו הם יהיו שכנים שלנו וזה בכלל יהיה כיף גדול”, היא מסכמת.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

עוברים לחריש? ספר ילדים חדש יקל על חוויות המעבר והקליטה בעיר

ילדי הגנים בחריש קיבלו לקראת סוף שנת הלימודים את “הסיפור של חריש”, ספר ילדים שהפיקה העירייה במטרה לסייע בגיבוש זהות ושייכות בקרב הילדים ולהקל בתהליכי הקליטה בעיר החדשה. ראש העיר: לרבים מהילדים אין כאן קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן”

כ-2000 ילדי גן בגילי 3-6 הלומדים ב-87 גנים עירוניים קיבלו במתנה בסוף שנת הלימודים את הספר החדש “הסיפור של חריש”. הספר שנכתב על ידי הודיה שוהם ואויר על ידי רועי שנהר, הופק ביוזמת עיריית חריש.

חריש היא עיר חדשה שקולטת אוכלוסייה חדשה בהיקפים ייחודיים, שאין כמותם בשום עיר אחרת בישראל. בכל חודש מצטרפות לחריש עשרות משפחות חדשות, רובן משפחות צעירות עם ילדים. מדובר במאות משפחות בשנה. הספר נועד להקל על קליטת ילדים חדשים בגנים ובבתי הספר על ידי יצירת תחושת שייכות וזהות עירונית.

הסיפור של חריש ספר ילדים
עודד וירון גיבורי הספר “הסיפור של חריש”

לא לילדים בלבד: אתגר המעבר וחווית ההתאקלמות

עלילת הסיפור עוסקת בחוויות המעבר לעיר המתוארות דרך עיניו של הילד ירון שמגיע לחריש מעיר אחרת, ולומד להכיר את העיר באמצעות עודד, הילד המקומי. שני הילדים צועדים יחדיו בבתי הספר החדשים בעיר, בטיילת במרכז שדרת דרך ארץ, טסים מעל יער חריש ומסיירים באתרים נוספים. חווית מעבר הדירה לחריש, חוויה שזקוקה לעיבוד והתייחסות גם בקרב מבוגרים, מתוארת גם היא בספר:

“כשעוברים דירה, באמת הכל נראה זר ולא מוכר,

אבל בסוף מתרגלים. 

אני בטוחה שתמצא כאן הרבה חברים”

הסיפור של חריש ספר ילדים
עוברים לחריש: עשרות משפחות חדשות מדי חודש בעיר

אתגר חברתי וקהילתי

“הילדים החדשים מצטרפים לגנים ולבתי הספר לאורך כל שנת הלימודים, ולא רק ב-1 בספטמבר”, נמסר מאגף החינוך בעיריית חריש. “כדי להתמודד עם האתגר הייחודי הזה הטמיע אגף החינוך תכניות חינוכיות לסיוע לתלמידים חדשים שזה עתה הגיעו לעיר להיקלט בגנים ובבתי הספר, והפקת ספר ילדים עירוני לילדי חריש היא יוזמה חינוכית נוספת בכיוון הזה”.

קשת: “לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת”

ראש העיר יצחק קשת שגם ביקר בגנים וחילק את הספר לילדי הגן הוסיף: “מלבד אתגרי הבינוי וההקמה הגדולים של עיר חדשה, ניצב בפנינו אתגר חברתי וקהילתי משמעותי: יצירת קהילה עירונית ותחושת שייכות בקרב אלפי תושבים חדשים, רובם ילדים ובני נוער. לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת, לרבים מהם אין כאן אפילו קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן. מטרת הספר היא לסייע ביצירת תחושת שייכות וזהות משותפת בעיר החדשה”.

“הסיפור של חריש” בערוץ היוטיוב של עיריית חריש 


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

הלוחשת לפחים: הצצה לחייה של המשפחה “הירוקה” של חריש

לחבר המועצה גיל פישר יש משפחה עם “להט ירוק” ושאיפה להפוך את חריש לעיר בת קיימא. המשפחה מגויסת כולה לאורח חיים ששומר טוב יותר על הסביבה והציבה לעצמה מטרה לפעול לקראת אורח חיים של אפס פסולת. איך הם מתכננים לעשות זאת ומה הקשר בינם לבין הפרויקטים הירוקים בעיר?

מאות מתושבי חריש השתתפו בפסטיבל “יום האהבה לסביבה” שהתקיים השבוע בפארק המועצה. אחד מהאנשים המרכזיים שדחף להפקת האירוע שכלל סדנאות מיחזור והצגות הוא חבר המועצה גיל פישר (37).

פסטיבל איכות הסביבה יוני 2021 צילום: מאור קורן
פסטיבל אוהבים את הסביבה, השבוע בחריש; צילום: מאור קורן

“המהות של הפסטיבל היא להעלות את המודעות למיחזור ולקיימות בעיר, בתקווה שהמודעות תוביל גם לתוצאות בשטח”, הוא מסביר. “הישג מבחינתי הוא שבקבוקי המשקה ייזרקו לכלובי הבקבוקים ולא לפח הכתום. השלכת הבקבוקים לפח הנכון תאפשר להגדיל את נפח האריזות הממוחזרות בפח הכתום”.

פישר, חבר סיעת הליברלים, מזוהה בעיר כמי שאמון על קידום חריש בכיוונים ירוקים ובני קיימא. בשנתיים וחצי בהן הוא חבר הקואליציה הוא חתום כבר על מספר הצלחות. כך לדוגמה, קמפיין ההסברה שלימד את תושבי חריש את ההבדל בין הפח הכחול, הכתום והירוק הוביל לתוצאות מרשימות: “אנחנו ברף העליון של מיחזור בפח הכתום לעומת ערים אחרות”.

פסטיבל איכות הסביבה יוני 2021
“אנחנו ברף העליון של מיחזור בפח הכתום לעומת ערים אחרות”

אחד המהלכים המדוברים יותר, שעורר קנאה בערים אחרות והקנה לו תהילה בחריש ומעבר לה: הוא מעבר גני הילדים בעיר לשימוש בכלים רב פעמיים. “התקשרו אלי מערים אחרות כדי לבדוק איך עשינו את זה”, משתף גיל.

לשמחה פרלמן, רכזת הקיימות בעיריית חריש קשה לדמיין את חריש בלי פישר: “אם לא היה חשוב לו הנושא הירוק דברים היו נראים אחרת בעיר. בוערת בו תשוקה ירוקה, הוא יורה לכל הכיוונים ומוביל פרויקטים בכל תחום אפשרי בהקשרים הירוקים. כל הכבוד לו”.

מימין: גיל, איריס, יעל, אורן ואיילה פישר

“הדרך הנכונה לחיות”

את האהבה שלו לתחום משייך פישר לתנועת הנוער, שם ספג ערכים של אהבת הסביבה ושמירה עליה. אבל את היישום היומיומי, הוא מבצע בראש וראשונה בדלת אמותיו עם משפחתו.

יעל פישר (37), אשתו, בנותיו איריס (9) איילה (7.5) ובנו הצעיר אורן (3), הם שותפים מלאים לאורח חיים ירוק “ככל שניתן” גם בבית. המשפחה ממיינת אשפה בשלושה פחים שונים, ממחזרת בקבוקים, מחזיקה ברכב היברידי, רוכשת בגדים מיד שנייה, לא משתמשת מתוך עיקרון בכלים חד פעמיים או אביזרים מתכלים לא רוכשת רכישות מיותרות ובשנתיים האחרונות מייצרת במשק הביתי מוצרי מזון פשוטים כמו לחם, לחמניות ויוגורט.

“אני אוספת בקבוקים וממחזרת אותם במעיין 2000. אני גם אוספת את הזבל שאנשים זורקים ביער חריש”, מסבירה איילה, תלמידת כיתת ב’ בבית הספר תלמי רון. היא מוסיפה ומספרת כי היא אוכלת בצהרון בית הספר בכלים רב פעמיים שהיא שוטפת לבד.

גיל פישר מנקים את היער
איריס פישר: מטיילת בשדות ואוספת אשפה

“בבית הזה אין מקום לחד פעמי”, פוסקת יעל, רופאה ברמב”ם, שגם בה רוחש הלהט הירוק. היא מהראשונות בעיר שרכשו סט כלים רב פעמיים למסיבות כיתה, ויחד עם איריס, בתה הבכורה, דאגו השתיים למיין את שקיות האשפה שנותרו אחרי אירועים כיתתיים כמו ל”ג בעומר, ולמחזר את הבקבוקים שהושלכו לפח הלא נכון.

איריס, גם היא לא יוצאת לטייל ביער חריש בלי שקית בה תוכל לאסוף אשפה והיא אחראית בבית על ריקון הפח הכחול. אפילו אורן בן השלוש, שואל לפני שהוא זורק לפח, אם זה הפח הנכון.

לא יוצאים ליער או לשדות בלי שקית אשפה לאיסוף זבל שהותירו אנשים אחרים

“גיל ואני אנחנו שנינו מהאנשים היותר עסוקים שיש, שנינו מנהלים קריירות, נוסעים כל יום לעבודה ומשתדלים לא להעמיס עוד יותר על החיים. אבל יש דברים שהם כל כך קלים ונוחים. ללכת לפיקניק עם חד פעמי שצריך לקנות מראש ולחפש איפה לזרוק אותו בסוף המפגש – זה לא יותר קל. הרבה יותר פשוט לארוז סכו”ם בתיק ולשטוף בסוף השימוש. כשמתקדמים מבינים שזו הדרך הנכונה לחיות”.

זהב ירוק: לחסוך כסף לכולנו

“כשרצנו לבחירות למועצת העיר בחריש, בסיעת הליברלים כמעט ולא דיברנו על איכות הסביבה. בשיח הקואליציוני ידעתי שהתיק הזה תפור עלי והתלבשתי עליו”, הוא נזכר.

“להגנה על הסביבה יש גם תועלת כלכלית”, מוסיף גיל בלהט. “כל הנפה של פח ירוק עולה לנו כסף. כל קילו של אשפה שהולך להטמנה עולה לנו כסף. מיחזור הוא דרך טובה להפחית את כמויות האשפה המושלכות לפח הירוק ולחסוך כסף לכולנו. הכסף שמתפנה מעלויות הפינוי יכול לשמש את המועצה לתת לנו שירותים טובים יותר”.

גני ילדים חד פעמי מדיח כלים רב פעמי איכות הסביבה
גני הילדים בחריש עברו לחד פעמי: חיסכון של 800 אלף פריטי פלסטיק בשנה; צילום: דוברות מועצת חריש

בשנה החולפת מאז התרחש המהפך בגני הילדים בעיר ולמעלה מ-80 גנים עברו להשתמש בכלים רב פעמיים ולשטוף אותם במדיח כלים, נחסכו להערכת פישר למעלה מ-800 אלף פריטי פלסטיק בשימוש חד פעמי שנשארים לנצח באדמה. מעבר לחיסכון הסביבתי, מציין פישר את החיסכון הכספי הברור של מאות אלפי שקלים מדי שנה.

“העלות הראשונית משמעותית כשאתה קונה את הציוד הרב פעמי, אבל אחרי שנה אחת בלבד, אתה מחזיר את ההשקעה”, מסביר גיל.

גיל פישר חד פעמי רב פעמי
ערכת פיקניק נודדת: ניתנת להשאלה עבור ימי הולדת כיתתיים

יעל מציינת שבעיר חריש, עם ריכוז הילדים הגבוה כל כך (40 אחוזים מתושבי העיר) החיסכון גבוה משמעותית. “אני זוכרת את תחילת המחאה על שימוש בכלים חד פעמיים בתל אביב. כשהבנו שזה מה שקורה, הבנו שצריך לשנות זאת גם כאן”, היא מסבירה.

משפחת פישר היתה גם זו שקידמה את הרעיון של ערכת פיקניק נודדת בין משפחות בחריש (כלים רב פעמיים למסיבה) שניתן להשאיל, לשטוף ולהחזיר. “לפני שנה וחצי חגגנו לאילה עם הכיתה ולא היה לנו מספיק כלים רב פעמיים, החלטנו לקנות כלים בכמות שמספיקה לכיתה שלמה. סיימנו את יום ההולדת עם שקית אשפה אחת בלבד”, נזכר גיל.

יעל: “הערכה לא אצלנו ביומיום. תושבת שאכפת לה מהסביבה מנהלת את ההשאלה שלה. אנחנו השתמשנו בזה כבר 5-6 פעמים. ניתן להזמין את הערכה לחגיגות יום הולדת”.

גיל-פישר צילום: אורן קלר
השפעות הדדיות בין התפקיד במועצה לאורח החיים הביתי; צילום: אורן קלר

בדרך לאפס פסולת

עד כמה התנהלות של משפחת פישר נפוצה בקרב משפחות בחריש? יעל מאמינה כי “דברים מסוימים מתרחבים. יש אנשים שיש להם מודעות לשימוש בחד”פ. לדוגמה, העברנו לשכנה שלנו את שארית הכלים החד”פ שהיו לנו והיא על דעת עצמה אמרה לנו שכיום היא משתמשת הרבה פחות מבעבר. גם אצלנו המודעות משתנה. רק לאחרונה התחלנו להשתמש בניילון נצמד ונייר אפייה רב פעמיים. קניות בחריש אנו מבצעים אך ורק עם שקיות רב פעמיות ובחנויות הבשר והדגים אני מבקשת לארוז לי ללא מגש הקלקר”.

“אנחנו גם פועלים לצמצם את הרכישות המיותרות לילדים, ולא לקנות סתם קשקושים שהופכים לזבל. זה לא פשוט עם ילדים אבל אנו מלמדים אותם לשאול, כמה זמן נשתמש בזה, האם אפשר לוותר על זה? פיצ’יפקעס אנחנו לא מסכימים לקנות, אנחנו משתדלים לקנות דברים שיש להם ערך ומשמעות”.

גיל פישר עם שני גרינברג ופרח קוזחי, רשימת הליברלים בחריש; צילום: פרח קוזחי
גיל פישר עם שני גרינברג ופרח קוזחי, רשימת הליברלים בחריש; צילום: פרח קוזחי

עד כמה התפקיד שלך כחבר מועצה “ירוק” משפיע על הבית וההפך? “אם לא הייתי פעיל בתיק הסביבה. ייתכן והייתי רק ממחזר. כיום, השאיפה בבית היא להגיע לאפס פסולת. אנחנו עדיין לא שם, אבל בכל זאת בדרך. ישנה השפעה גם הפוכה על העיר, דברים שמגיעים מהבית ויוצאים החוצה, כמו נושא החד פעמי”.

“אנשים עצרו אותי ברחוב”

בחצי השנה האחרונה יצר פישר קבוצת וואסאפ סגורה של אנשים בעלי ידע ועשייה ירוקה מוכחת בעיר עימם הוא מתייעץ דרך קבע לפני כל ישיבה חשובה. “הם עוזרים לי לקדם את הנושא. זו קבוצת תמיכה של אנשים שעשו דברים משמעותיים בעיר בתחומים האלה, כמו מעוז לואנץ, דבי לרר ורבים טובים אחרים”.

פורום קיימות איכות הסביבה גיל פישר
פורום הקיימות בחריש. מתכנס אחת לחודשיים

בנוסף, החל לפעול בעיר פורום קיימות המתכנס אחת לחודשיים ודן בסוגיות חשובות לעתיד העיר. עוד הסתיים המחזור הראשון של קורס מנהיגים ירוקים שהכשיר תושבים לקדם פרויקטים בעיר בתחום הקיימות. בכל הפרויקטים הללו, טביעת ידו של גיל ניכרת.

את תושבי חריש מעסיקים עניינים בוערים ודחופים כמו תחבורה ותעסוקה. לתפישתך, עד כמה יש לנושא הירוק משקל בשינוי העיר?

“יש לזה משקל. היתה תקופה שלא יכולתי ללכת ברחוב. אנשים עצרו אותי ואמרו לי כל הכבוד על השינוי בגנים. באותו זמן הייתי הפגנות בתל אביב בנושא ויש הרבה אנשים סביבתיים בעיר הזאת”.

על המעבר מחד פעמי לרב פעמי בגני הילדים: “אנשים עצרו אותי ברחוב”

מה מבחינתכם השלב הבא באבולוציה המשפחתית?

יעל: “בחודש הקודם בנינו קומפוסטר בחצר והעפנו את הפח הירוק. כעת אנחנו לומדים את זה”.  גיל: “הגעתי למסקנה שאני לא יכול לבקש מאחרים לעשות זאת כשלא התנסיתי בנושא. השגנו תקציב לעריכת פיילוט להצבת 10-15 קומפוסטורים במספר בניינים בחריש, כרגע זה בשלבי הכנה ובדיקה, נצא עם זה בחודשים הקרובים לפרסום”.

מהו המסר המרכזי שתרצה להעביר לקוראים?

“זה לא כל כך קשה ומסובך לעשות דברים למען הסביבה. לא צריך לעבוד סביב זה ולא צריך להפוך את החיים. צריך להעלות את המודעות ולפעול בכיוונים האפשריים. לפעמים, השמירה על הסביבה יוצרת חיים יותר פשוטים ונוחים. להחזיק מספר פחים בבית, זה נוח יותר. לא מרוקנים כל יום פח”.

לקריאה נוספת: רואים רחוק רואים ירוק: כך בונים עיר מקיימת


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

עוד לא עברו לחריש וכבר מבלים עם השכנים

דיירי הבניין ברחוב אחדות 17 הפכו לחבורה מגובשת שמקיימת מפגשים חברתיים ודואגת לחבריה, עוד לפני המעבר לחריש. ביום הבחירות הגיעו כולם לחריש ונפגשו בפארק המנגלים. סיפור על חברות שמתגבשת ונבנית מהיסודות, יחד עם הבניין

רוכשי הדירות בבניין ברחוב אחדות 17 בשכונת בצוותא יקבלו את המפתחות לדירתם רק בחודש הקרוב אך הם מתנהלים כבר כחבורה מגובשת. השבוע, ביום הבחירות, הם נפגשו לפיקניק משפחות בפארק המנגלים בחריש. אין זה המפגש הראשון שלהם. סיפור החברות שלהם החל לפני שנה ויותר, עם רכישת הדירות בשכונת בצוותא, התגבש ונבנה מהיסודות, יחד עם הבניין.

בזכות הוואטסאפ: הפכו לחבורה מגובשת

שכונת בצוותא, מיזם המגורים הייחודי, החלה להתאכלס. בחודשים הקרובים צפויה השכונה לקלוט מאות משפחות חדשות המגיעות מכל רחבי הארץ. עם האכלוס הנרחב צפויות להיווצר, באופן טבעי, גם חברויות, יחסי שכנות, שיתופי פעולה ובתקווה – כמה שפחות חיכוכים בשכונה, ששואפת להיות השכונה השיתופית הראשונה בישראל.

אחדות 17 בצוותא
הבניין עוד לא מאוכלס. הדיירים כבר נפגשים

עידן הרשתות החברתיות וקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ, מאפשר לכל אחד ואחת לאתר מכרים בצורה מהירה ופשוטה ולהחליף מידע באופן מיידי ונוח בין שכנים לבניין, לרחוב או לשכונה. במקרה של חריש, העיר הצומחת, פעמים רבות ההכרות ברשת החברתית קודמת לשלב האכלוס והחיים המשותפים בבניין בפועל. ולמרות שתופעת ההכרות המוקדמת בין דיירים רווחת בעיר, המקרה של דיירי אחדות 17 הוא מיוחד: הדיירים, שכנים לעתיד, הפכו לקבוצה מגובשת עוד בטרם קיבלו את המפתחות לדירה והחלו לחלוק מעלית, חנייה וחדר מדרגות.

בזכות המסיבות השיתופיות: “קבענו להיפגש במסיבה”

אל בניין המגורים יעברו בתקופה הקרובה משפחות שיודעות כבר דבר או שניים על אלו שנמצאים ‘מעליהם ומצדדיהם’. “כשרכשנו את הדירה לפני כשנה וחצי לא הכרנו אף אחד. פתחנו קבוצות וואטסאפ לפי בניינים והתחלנו לברר מי יהיו השכנים שלנו. הבניין היה בשלבי פיתוח ראשוניים ואנחנו אט אט התחלנו להתחבר”, מספר שלומי מלדה (40) שיעבור עם אשתו שרון וארבעת ילדיו לחריש מבני ברק. “מתוך 16 הדירות בבניין, חמש משפחות כבר הפכו לגרעין חברים של ממש”, מציין מלדה.

שלומי מלדה וילדיו
שלומי מלדה: “נוצר גרעין של חברים”

לפני כשנה הגיעו השכנים העתידיים למפגש היכרות שנערך בדירתה של יהודית קרידו, אז עוד תושבת פרדסיה. קרידו יחד עם בעלה מוטי ושלוש בנותיהן מתגוררים מזה שלושה חודשים בשכירות בחריש וממתינים בסבלנות לקבלת המפתחות לדירה.

את הניצוצות הראשונים של החברות בין אלו שיהיו או-טו-טו שכנים זוקפים מלדה וקרידו לזכותן של שתי המסיבות השיתופיות, שארגנה חברת שפיר לתושבי חריש ולדייריה העתידיים של בצוותא עוד בטרם פרצה הקורונה.

מסיבה בצוותא מרץ 2020 צילום: לידור שקד
“קבענו להיפגש במסיבה”, המסיבה השיתופית של בצוותא בינואר 2020. צילום: לידור שקד

“קבענו להיפגש במסיבה והתחלנו להכיר את הפרצופים”, נזכרת קרידו. “בהמשך, קיימנו מפגש נוסף בביתי רק למבוגרים והיה תכנון לקיים מפגש נוסף עם הילדים בבריכה, אבל אז הגיעה הקורונה ושיבשה לנו את התכניות”, היא מספרת. “המשכנו לשמור על קשר מרחוק עד המפגש שהתקיים השבוע. אם לא היתה קורונה אני בטוחה שהיינו נפגשים הרבה יותר”.

בזכות הכימיה: “היה נפלא לראות את הילדים של כולם יחד”

“הקמנו את הקבוצה כדי שנוכל אנחנו, המבוגרים וגם הילדים, להכיר את האחרים ולצמצם, ככל שניתן, את הניכור בין האנשים”, מסביר מלדה. “אנחנו רוצים להגיע לבניין שבו אנו כבר מכירים זה את זה”. עבור רבים מאיתנו, המעבר לחריש הוא מעבר לא פשוט, ולכן לכולנו יש את הרצון להפוך את המעבר עבור ילדינו ועבורנו לחוויה קלה ונעימה ככל שניתן”.

מפגש שכנים עתידיים בביתה של קרידו בפרדסיה

עוד הוא מספר כי “נוצרה כימיה מאוד טובה בינינו ועלתה היוזמה לנצל את יום השבתון של הבחירות, להתארגן ספונטנית ולהיפגש ל’על האש’ משותף בחריש. “היה מפגש מאוד כיפי. הגיעו חמש משפחות והתקרבנו כולנו עוד יותר. היה נפלא לראות את הילדים של כולם רצים יחד ביער ומשחקים יחד, זאת המטרה שרצינו להשיג”.

בזכות החיבור: אשכנזים מרמת גן, בולגרים מבת-ים

התמהיל והרקע של כל אחת מהמשפחות בבניין אחדות 17 מספרים את סיפורו של קיבוץ הגלויות בישראל. “אני ממוצא אתיופי”, אומר מלדה ומונה: “יש אצלנו תימנים, אשכנזים מרמת גן, בולגרים מבת-ים, דתיים וחילונים, והחיבור בינינו הוא חזק מאוד. למיטב ידיעתי, אין אף בניין מגובש כמונו בכל השכונה שכבר מארגן מפגשים. זה רק מראה את ההווי שהולך להתגבש אצלנו”, הוא מוסיף בשמחה.

פיקניק משותף בפארק המנגלים בחריש

קרידו מציינת כי המשפחות שהשתתפו בפיקניק מגיעות מרחבי הארץ: “ורד ואסי הגיעו יחד עם שתי בנותיהן מבת-ים, ניר ושרון עם ילדם הגיעו מרמת גן, רועי וסיגל עם שני ילדיהם הגיעו מראש העין ושלומי ושרון עם ארבעת ילדיהם הגיעו מבני ברק. יש משפחות נוספות מכפר יונה ומאזורים אחרים בארץ וכולנו נגור יחד בחריש”.

בזכות התשתיות: מצפים למעבר קל

קרידו מוסיפה ומספרת כי שתי בנותיו של אחד השכנים לעתיד, המתגורר בראש העין, כבר מתחנכות השנה בבית ספר בעיר. “ההרשמה לחריש נעשתה כשתאריך האכלוס המשוער היה אוקטובר 2020 וכעת הוא מסיע את הבנות מדי בוקר לבית הספר בחריש. לעיתים קרובות, אחרי שהוא שולח את הבנות לבית הספר, אני מארחת אותו לקפה. ממש הפכנו לחברים”, היא מציינת בשמחה. “הלוואי שעם האכלוס החברות הזו תמשיך ותגדל. חודשים שאנחנו משתפים זה את זה במידע הכרוך באכלוס, ברכישת ריהוט לדירה החדשה, מתייעצים  זה עם זה בכל דבר שאפשר. אנחנו מאוד רוצים שזה יימשך”. היא מייחלת.

מלדה אופטימי לגבי המעבר הקרוב: “אנו מצפים בכיליון עיניים למעבר. כולנו ראינו את השכונה ואנחנו מאוד מרוצים מהחשיבה על התושבים, בכל הקשור לבתי הספר, גני הילדים, מבני הציבור ושפע גני המשחקים. אני מאמין גדול בחריש בכלל ובשכונת בצוותא בפרט. בעבר, היו רבים שהרימו גבה כששמעו על המעבר שלנו לחריש. כיום, מציינים בפני שקיבלתי את ההחלטה הטובה ביותר עבורי ועבור משפחתי”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

חיים משותפים בבניין קהילתי: “יוצרים מרקם חיים שתומך האחד בשני”

בקיץ האחרון עברו להתגורר בחריש חברי קהילת ‘ירוק בעיר’. הם מתגוררים בבניין אחד, מאמינים שחיי קהילה הם המתכון כנגד מחלות הבדידות והניכור העירוניים ומנסים לקדם חיים אקולוגיים בעיר הצפופה. “חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל ויתור על משהו שאתה מאוד אוהב”

קהילת ירוק בעיר; צילומים: אורן קלר

“אפשר להשאיר מפתח לטכנאי. אם מישהו נתקע בלי רכב, תמיד יש מי שיעזור. יש לנו ארוחות ערב משותפות, טיולים ביער או כל רעיון אחר שמישהו מציע. אלו דברים קטנים שביומיום עושים לנו טוב”. כך מתארת דבי לרר (56) חברת הקהילה “ירוק בעיר” את ההווי המיוחד של הקהילה שעברה להתגורר בקיץ האחרון בחריש.

דבי לרר
דבי לרר: “אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה עזרה הדדית, הכרות ותמיכה”

לרר שייכת לגרעין המייסדים של הקהילה. אלו החלו לפעול יחד כבר לפני תשע שנים ורכשו במסגרת עמותת נאות חריש 14 דירות בבניין אחד, מתוך מטרה ברורה, לנהל חיי קהילה עשירים וחיים עירוניים ברי קיימא.

“לקהילה שלנו יש רגל אחת חברתית ורגל סביבתית. מטרת הקהילה היא לעזור לפרטים בה להתמודד עם הניכור העירוני. אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה עזרה הדדית, הכרות ותמיכה בחברי הקהילה ולייצר חיים נעימים יותר. ליצור מרקם חיים תומך האחד בשני”, מסבירה לרר.

המאפיין המרכזי השני של הקהילה הוא הניסיון לייצר חיי קיימות עירוניים. “המטרה שלנו היא לקדם חיים אקולוגיים בחריש. שינויי האקלים שבאים לפתחנו הם מטורפים וחייבים לעסוק בנושא אם נרצה ואם לא. הרבה יותר קל להתמודד עם המשימה בעזרת קהילה חברתית חזקה”.

קהילת ירוק בעיר
“לחיות בקהילה שחוגגת יחד את כל מה שאדם עובר בחייו, את הרגעים הקשים ואת הרגעים השמחים”

רצון בחוויית קרבה ואינטימיות

18 מבוגרים ושלושה ילדים חברים בקהילה שמתגוררת בבניין אחד ברחוב שוהם. טווח הגילים של חברי הקהילה נע בין 30-60.

דורון צור (54) ממייסדי הקהילה, התגורר בעשרים השנים האחרונות בכרכור. “לפני 20 שנה נסעתי למדבר ופגשתי קהילה שחיה יחד. הבנתי כבר אז, שזה מה שאני רוצה. לחיות בקהילה שחוגגת יחד את כל מה שאדם עובר בחייו, את הרגעים הקשים ואת הרגעים השמחים גם יחד. קהילה מספקת מענה לחיי עיר מנוכרים.

דורון צור קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
דורון צור: “הערבות ההדדית היא נפלאה כשיש אנשים סקרנים ויש להם רצון בחוויית קרבה ואינטימיות”

“בקהילה שלנו יש עוד אנשים כמוני שזה העניין שלהם, להביא את עצמם לידי ביטוי ולהיות ערבים אחד לשני – זה מלהיב. יוזמות כמו ‘בואו נעשה יוגה’ או ‘נצא לטיול ביער’ או ‘נכין יחד שלטים לדירות’ תמיד זוכות למענה. הערבות ההדדית היא נפלאה כשיש אנשים סקרנים ויש להם רצון בחוויית קרבה ואינטימיות”.

סדנת הכנת שלטים: הצעה שזכתה למענה

מעורבות דרמטית בהליכי תכנון

חברי קהילת ירוק בעיר רכשו את דירותיהם במסגרת עמותת נאות חריש. בעיות בעמותה גרמו לעיכוב של שנים רבות. “היו שפרשו, תשע שנים זה הרבה זמן”, מסבירה לרר. “היו זוגות שנפרדו, זוגות שעשו רילוקיישן. חיפשנו ומצאנו במקומם אנשים שהאספקט הקהילתי היה חשוב להם והדירות הושכרו להם”.

טל פינצי קהילת ירוק בעיר
טל פינצי: ההשפעה של הקהילה על פרויקט נאות חריש היתה דרמטית

צור מספר כי הקהילה פרסמה ‘קול קורא’ בפייסבוק וזכתה להיענות גבוהה. “אלה שכן התאימו, התערו די מהר. כבר לא מרגישים מי ותיק ומי חדש אבל עדיין יש לנו קילומטראז’ לעשות על מנת  לבנות אמון”.

טל פינצי (50) נענתה לקריאה והצטרפה לקהילה. “ראיתי את הפרסום והרגיש לי שיש משהו נכון שמתרקם שם”, היא מסבירה. “אני אוהבת לעבוד עם האדמה ובכפר סבא הייתי פעילה מאוד בתחזוקת גינות שיתופיות. ביליתי בכל יום עם אנשים שהנושא קרוב לליבם”.

פינצי מודה שהרשימה אותה המעורבות של חברי הקהילה בתכנון כלל הבניינים של עמותת נאות חריש עוד בשלבים מוקדמים. “בקהילה שלנו יש אדריכלים ואנשי מקצוע שעוסקים בבנייה ירוקה, סביבה וקיימות. ההשפעה שלהם על כלל הפרויקט היתה דרמטית. הם היו מעורבים בשלב התכנון של בנייני נאות חריש והשפיעו על איכות הבידוד בבניינים ועל תכנון תאורה טבעית בכל 42 הבניינים שהעמותה בנתה. בזכותם בלובאים הקומתיים יש תאורת יום ואפשר לגדל עציצים”.

שוהם 53 קהילת ירוק בעיר
תאורת יום טבעית גם בחדר המדרגות

לרר קידמה גם את תפישת הגינון בחריש. “אני קידמתי ודחפתי את תפישת הגינון האקולוגי (בר-קיימא) בעיר. הרבה עצי צל ארץ ישראליים, שתילה של עצי פרי וצמחי תבלין, שימוש ברסק גזם לחיפוי האדמה ואחזקת הגנים הציבוריים ללא ריסוסים. שזה אתגר לא פשוט בכלל, שמחלקת גנים ונוף של העיר עומדת בו בכבוד רב”, היא מספרת.

קומפוסט בחצר, גינת ירק בגג

שינוי משמעותי נוסף שערכו חברי הקהילה כבר בשלב תכנון הבניין היה בניית פרגולה בגג עליה הותקנו הקולטים. כך הצליחו חברי הקהילה לפנות לעצמם את הגג כולו לטובת מקום מפגש. בימים אלה הם עסוקים בתכנון מרחב הישיבה וגינת הגג שיקימו שם.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר גג בניין
קולטי השמש מוקמו על פרגולה, שטח הגג התפנה לטובת הקהילה

“לאדם פרטי קשה לעשות מהלך כזה”, מציינת לרר. “התפישה של מודל קיימות עירוני היא שצפוף בעיר ואין שטחים ירוקים, ולכן גגות ירוקים הם אחד הפתרונות הטובים. כך לומדים לגדל מזון בעיר, להאכיל את חברי הקהילה במזון בריאות ולחסוך בעלויות שינוע מזון”.

גג ירוק: עסוקים כעת בתכנון מרחב הישיבה וגינת הגג שיקומו שם

בחודשים הספורים שהם גרים שם הספיקו חברי הקהילה לארגן מיכלי קומפוסט ענק בחצר ולטפח חקלאות עירונית הכוללת ערוגת ירקות ותבלין. עוד הם מתכננים פרויקטים ירוקים נוספים כמו איסוף מי מזגנים להשקיית הגינה, שיצמצמו את טביעת הרגל האקולוגית בעיר.

אחד האנשים המזוהה ביותר עם פרויקטים ירוקים בעיר הוא מעוז לואנץ (50). לואנץ, חבר הקהילה ופעיל מזה תשע שנים בקידום אג’נדה ירוקה בעיר. הוא הנחה את קורס ‘יער למאכל’, יזם את קורס ‘חריש למאכל’, שמלמד תושבים לגדל במרפסת ירקות ופירות, והוא אחד מהמנחים בקורס ‘מנהיגות ירוקה’, שמפעילה עיריית חריש.

לואנץ, שהתגורר בשנים האחרונות בפרדס חנה שמח על המעבר לחריש. “מיד עם המעבר לחריש  הרגשתי בבית בזכות כל השנים בהן הייתי פעיל והכרתי את כל התהליכים שקורים בעיר. אני מרגיש שהיתה לי הזדמנות להעלות את רמת החיבור לעיר בכל מיני פרויקטים שאני שותף להם ואני מעמיק את ההכרות עם חריש ותושביה”.

מעוז לואנץ קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
מעוז לואנץ: “נוצר פה משהו מאוד מיוחד”

קהילה דורשת מחויבות

ההצלחה הגדולה של קהילת ירוק בעיר, כך מסכימים כולם, תהיה בהקניית תחושת ביטחון, שייכות וביטוי לחבריה. לרר מציינת כי “בשורה התחתונה, בניית קהילה היא האתגר הקשה יותר. מחקרים מוכיחים שרק 5% מהקהילות שמנסות להתגבש מצליחות לקום בפועל”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
ערוגת הירק של הקהילה

לואנץ מוסיף כי “קהילות מקום” (גרים יחד) הן נדירות אף יותר. הוא גם מודה שהחלק החשוב והמאתגר ביותר הוא בניית הקהילה. “ידעתי שמה שהיה עד עכשיו בתקשורת ובמפגשים שקיימנו לא יהיה אותו דבר. אבל לא ידעתי איך זה יראה – זה היה עבורי כמו קופסה שחורה.”אנחנו בשלב בו כל אחד התמקם בדירה שלו ואנחנו עובדים על המרחבים המשותפים, נפגשים על בסיס קבוע. נוצר פה משהו מאוד מיוחד”.

פינצי מסבירה כי “חלק מחברי הקהילה ויתרו על דירות שרצו כדי להיות חלק מהקהילה. “לאן הנוף בדירה פונה או מה המטראז’ של הדירה פחות חשוב. הרצון לחיות ביחד ולייצר ביחד פרויקטים סביבתיים הוא זה שמוביל”.

צור מתאר גם כיצד מייצרים קהילה אנושית שתומכת בחבריה: “לא גדלנו בתרבות של אמון ונדרש תהליך על מנת לייצר את זה. אנחנו מקיימים שני מפגשים שבועיים. האחד, עוסק בתחושות שלנו ובליבון קונפליקטים אם יש. והשני, הוא מפגש פרקטי יותר שעוסק בשאלות כמו מה נעשה בגג. אלו לא מפגשי חובה, אבל הם עוזרים לנו להעמיק את ההכרות, לזהות את הצרכים ולבטוח האחד בשני”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
חברי הקהילה ליד מיכלי הקומפוסט

“חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל לוותר על משהו שאתה מאוד אוהב”, מוסיף לואנץ. אני מקווה שלכל אחד מאתנו יהיה נעים ונוח לגור כאן. אם נצליח לענות על הצרכים של האינדיבידואלים בקהילה, אנשים יישארו בה וימשכו עוד אנשים לקהילה. זו תהיה הצלחה בעיניי”.

קהילה כניסיון חיים מצמיח

ותוכניות לעתיד? יש המון. לרר מציינת שהקהילה מתכננת פרויקטים כמו הקמת קואופרטיב מזון וספריית חפצים להשאלה. עוד היא מקווה לייצר חיבור עמוק יותר לתושבי העיר. “הגענו ישר למשבר הקורונה ורוב הזמן מצאתי את חריש בסגר. שמעתי הרבה על יוזמות קהילתיות אבל עוד לא הצלחנו לנצל את זה”, היא מוסיפה ומציינת כי חריש כעיר חדשה מעודדת יוזמות. “השילוב של דיור בר השגה עם עיר חדשה שנותנת דלת פתוחה לנושא היא קרקע טובה לקהילות”.

צור מציין “אנחנו חלק מתוך תנועה הולכת וגדלה של אנשים שמבינים שלחיות באופן בר קיימא מאוזן נכון זה לחיות בקבוצות וקהילות. אני לא רוצה להישמע מיסיונר, אבל עדיף מהניסיון האישי שלי לחיות בקהילה. זה ניסיון שיכול להיות מצמיח משמעותי”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
לואנץ: “נוצר מצב שהשכנים הופכים להפרעה או נטל. אבל אפשר לחיות אחרת”

ואילו לואנץ מסכם: “ישנם בעלי דירות בחריש שרוצים לעבור אלינו בגלל שהם מרגישים את הניכור אצלם בבניין. בדרך כלל הוואצאפ של השכנים הופך לתיבת תלונות על חסימת חנייה או לכלוך בלובי. כך נוצר מצב שהשכנים הופכים להפרעה או נטל. אבל אפשר לחיות אחרת. כל מה שצריך זה להכיר טוב יותר את השכנים, להבין למה מישהו מתנהג כמו שהוא מתנהג ולקבל עזרה ולהיתמך. לא צריך לקרוא לזה קהילה, אבל אפשר להעצים את הקשרים עם השכנים ואז החיים פשוטים יותר ונעימים הרבה יותר”.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

מרומא לחריש: הטביע חותם על חיי האנשים בתקופה קשה

אורן שפילמן זכה בפרס השליח המצטיין של הסוכנות היהודית על תפקודו כשליח ברומא ועל הסיוע שהעניק לקהילה היהודית באיטליה בהתמודדות הקשה עם הקורונה. כיום הוא מתגורר בחריש בסמוך לחברי הקיבוץ העירוני ולא במקרה: “תושבים רבים שמגיעים לחריש מבינים את הפוטנציאל של חיים שיתופיים וקהילתיים”

בשלהי שנת 2017 יצא אורן שפילמן (36) יחד עם משפחתו לשליחות של שלוש שנים ברומא.  שפילמן נשלח על ידי הסוכנות היהודית שפועלת בשיתוף פעולה עם תנועות הנוער. כך יצא ששפילמן הגיע לרומא כשליח עם שני כובעים: האחד, שליח השומר הצעיר העולמי והאחר, שליח הסוכנות.

אולם שום דבר לא הכין אותו לשנה האחרונה שלו ברומא. משבר הקורונה היכה בחוזקה באיטליה והתמונות מרחובות רומא הריקים, קצב התמותה הגבוה וחוסר האונים של מערכת הרפואה האיטלקית, נצרבו בזיכרון העולמי. בתקופה מתוחה וחסרת וודאות, נשאר שפילמן, כל העת ברומא, כדי לתמוך בבני הנוער ובמשפחות הקהילה היהודית.

חלוקת סלי מזון למשפחות באיטליה; צילום: חני חמווי
חלוקת מזון למשפחות באיטליה; צילום: חני חמווי

“הקהילה האיטלקית-יהודית היא קהילה קסומה, ותיקה מאוד ובעלת היסטוריה עשירה. זו קהילה ציונית מאוד ומחוברת לנעשה בישראל. ישראל חשובה להם והם אוהבים מאוד את המדינה”, מעיד שפילמן.

עוד הוא מספר כי “פוטנציאל העשייה הוא עצום והעשיה היא אינסופית. בני הקהילה היהודית באיטליה שגרים בכפרים או בערי ספר ולא לומדים בבתי ספר יהודים נחשפים ליהדות רק דרך החגים היהודיים. ישנה תרבות יהודית שלמה שהדור הצעיר אינו נחשף אליה. זו הסיבה שהמחנה של ה’שומר הצעיר‘, בו הילדים מוקפים בבני גילם וכולם שרים שירי חג ומדברים על ערכי התנועה וציונות, מעניק לילדים ולנערים ערך משמעותי מאין כמוהו”.

את הבחירה שלו להישאר באיטליה בתקופת הקורונה מסביר שפילמן בעובדה שדווקא בגלל המשבר, לשליחים הישראלים היה תפקיד חשוב במיוחד בתגבור מערכות החינוך והרווחה בקהילות היהודיות.

רב הדומה על השונה

שיתוף פעולה מיוחד נרקם באיטליה בין אורן לחנן מגל, שליח תנועת ‘בני עקיבא’ לרומא. השניים עבדו במשותף וארגנו פעילויות חינוכיות לילדים ונוער בני הקהילה היהודית באיטליה, חיזקו את התרבות היהודית ואת הקשר לישראל.

חנן מגל שליח בני עקיבא
חנן מגל, שליח בני עקיבא

“בישראל, תנועות השומר הצעיר ובני עקיבא מזוהות עם שני קצוות המפה הפוליטית. היינו צריכים להרחיק עד רומא כדי לגלות עד כמה המרחק בינינו קטן”, אומר שפילמן ומוסיף:  “רבים אמרו לנו בהלצה שאנחנו צריכים לרוץ יחד לכנסת היות ושידרנו לכאורה, ניגודים שלא ייתכן שיעבדו בשיתוף פעולה ובחברות קרובה. צבע החולצה שלנו והתפישה האידיאלוגית השונה לא השפיעו על הכבוד ההדדי בינינו ולא גרעו מהיכולת שלנו לפעול יחד”.

ואכן שיתוף הפעולה בין שני השליחים זכה להוקרה ממוסדת. פרס השליח המצטיין לשנת 2020 הוענק החודש לשפילמן ולמגל, על התמיכה המיוחדת שהעניקו לקהילה היהודית באיטליה, אשר התמודדה עם משבר קשה במישור הבריאותי, הכלכלי והקהילתי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה.

בטקס הענקת הפרס שיבח יו”ר הסוכנות יצחק (בוזי’) הרצוג את שפילמן ומגל: “עברתם שנים מאתגרות, והשפעתם על חייהם של יהודים בכל העולם. עברתם גם את הקורונה ואת המשבר הגדול של כל הקהילות והטבעתם חותם עצום בכל הקהילות”.

בנימוקים לקבלת הפרס צוין, כי השנה, על רקע משבר הקורונה, מילאו השליחים תפקיד קריטי בתגבור מערכות החינוך והרווחה והובילו יוזמות מיוחדות לתמיכה בעשרות אלפי משפחות וצעירים, גם באמצעים מקוונים בצל הסגרים בעולם.

אורן שפילמן
טקס הענקת פרס הסוכנות לשליח מצטיין

עוגן קריטי לילדים בסגר

שפילמן נזכר בתקופה בה החלה הקורונה להתפשט במדינה וזרעה תחושת אימה של ממש בציבור. “התקופה הראשונה היתה מלווה בחוסר ודאות עצום. הקהילה היהודית באיטליה התגיסה באופן מעורר כבוד וריכזה מאמצים לייצר מערך תמיכה כוללני. אנחנו, בקן השומר הצעיר ובסוכנות היהודית, עמדנו בקשר רציף עם הממשלה והשגרירות כדי לסייע בכך”.
שפילמן בנה תכנית מיוחדת לתמיכה בקהילה היהודית הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית. “התפקיד שלנו היה להיות העוגן ולספק יציבות עבור החניכים הצעירים שביום אחד הכל עצר עבורם, אוסרים על כולם לצאת מהבית ולאף אחד אין שמץ של מושג מתי זה ייגמר. אנחנו היינו שם כדי לשמור על קשר איתם. כשמדריכה מתקשרת לילד ומתעניינת בשלומו היא נותנת לו אפשרות לשחרר לחץ ולחייך – זה עוגן קריטי”.
שפילמן גם יזם מערך תמיכה למדריכי התנועה. אלה קיבלו כלים להתמודד בצורה טובה יותר עם המשבר שעוברים החניכים והוריהם. “המטרה היתה לעזור להם להתמודד ולייצר אי של שפיות בסגר הארוך שהיינו מצויים בו”.

אורן שפילמן
אורן שפילמן ובני משפחתו

“לייצר מרחב נעים וטוב”

באוגוסט 2020 סיימה משפחת שפילמן את משימתה, חזרה ארצה והשתקעה בחריש. ההיכרות עם חברים בקיבוץ ‘אמתי’, הקיבוץ העירוני בחריש, שכנעה את משפחת שפילמן להתמקם דווקא כאן. “הכרנו את הרעיון של הקיבוץ ואת האנשים שחברים בו ורצינו לחזור לארץ ולהקיף עצמנו באנשים טובים. האמנו שזה עשוי להקל על הקליטה המחודשת שלנו בישראל במיוחד לאחר שנת קורונה לא פשוטה באיטליה. זה הוכיח עצמו כהחלטה נהדרת. לשמחתי, היתה דירה פנויה בבניין בו מתגוררים חברי הקיבוץ וקפצנו על ההזדמנות. יש בינינו יחסי שכנות מדהימים וזה לפעמים כל מה שאדם צריך”.

חברי קיבוץ אמתי חריש
חברי הקיבוץ העירוני אמתי בחריש; צילום: אורן קלר

שפילמן, שעשייה קהילתית היתה בדמו במהלך שלוש השנים האחרונות באיטליה, משבח את היוזמות הקהילתיות והתארגנויות התושבים בחריש והערבות ההדדית שהוא מזהה בעיר: “ישנה תחושה כללית שתושבים רבים שמגיעים לחריש מבינים את הפוטנציאל של חיים שיתופיים וקהילתיים ומאוד רוצים לקחת חלק בכך ולייצר מרחב נעים וטוב המבוסס על שיח  – זה כיף גדול”.

לקריאה נוספת: כעבור 30 שנה: הקיבוצניקים חוזרים לחריש


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

קורונה סטייל: כך תחגוג הקהילה הרוסית בחריש את נובי גוד

בשונה מהשנתיים האחרונות, מסיבה רבת משתתפים לציון ה’נובי גוד’ – תחילתה של השנה האזרחית החדשה – לא תתקיים השנה. אז איך בכל זאת שומרים על אווירת החג ותורמים לגיבוש בין חברי הקהילה? ב’חרישניק’ בחרו בפתרון יצירתי

צילום מתוך עמוד הפייסבוק של קהילת ‘חרישניק’

בקרוב יחלו הסיכומים של שנת 2020 שתירשם בדפי ההסטוריה כשנת מגיפת הקורונה, הוירוס שעיצב את סדר היום העולמי. גם ההערכות לחגיגות השנה האזרחית החדשה, שנת 2021, כבר נמצאת בעיצומה ולכולם ברור, שחגיגות השנה יאלצו גם הן להיראות אחרת. ב’חרישניק’, הקהילה המקומית של דוברי הרוסית בחריש, השלימה עם העובדה כי בשונה מהשנתיים האחרונות, מסיבות רבות משתתפים לציון ה’נובי גוד’ – תחילתה של השנה האזרחית החדשה – לא יוכלו להתקיים. עם זאת היא מצאה דרך מקורית לחגוג וללכד את שורות הקהילה.

חגיגת יום הולדת שנה לקהילת 'חרישניק' ביולי 2019.
חגיגת יום הולדת שנה לקהילת ‘חרישניק’ ביולי 2019.

שער לחריש: להתעדכן ולהתחבר

קהילת ‘חרישניק’ מונה כיום למעלה מ-600 משפחות דוברות רוסית והיא נחשבת לאחת הקהילות הצומחות בעיר. את הקבוצה מנהלים אלכס גרברג ובני הזוג רומן קזרנובסקי ונטליה נסטרוב. בקבוצת הפייסבוק הייעודית חברים למעלה מ-1,200 משתתפים ואילו בקבוצת הוואסטאפ רשומים למעלה מ-250 פעילים.

הקהילה המגובשת נוהגת לקיים מפגשים בחיק הטבע, פיקניקים משותפים, פעילויות משפחתיות וגם ערבי בילוי. קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ של הקהילה הם במידה רבה, חלון הראווה של העיר בקרב מתעניינים דוברי רוסית. הקבוצות החברתיות מהוות שער כניסה נגיש וזמין המספק לתושבים חדשים מידע על הנעשה בעיר, חדשות ושירותים לתושב , במיוחד עבור אלו שהעברית לא שגורה בפיהם.

חרישניק קהילה רוסית
כ-150 משפחות חברות בקהילה. אירוע משפחות של חברי הקהילה

נובי גוד: לראשונה בלי חגיגה גדולה

אחד האירועים המרכזיים בלוח השנה של העולים יוצאי בריה”מ לשעבר, הוא ה’נובי גוד’, ציון השנה האזרחית החדשה. מנהגי החג כוללים עץ אשוח מקושט ודמותו של ‘דד מורוז’ (סבא כפור) שנוהג לחלק מתנות לילדים. על אף הדמיון הרב לחג המולד מדגישים בקהילה הרוסית כי אין שום קשר בין החגים ואין מדובר בחג נוצרי. בנובי גוד נהוג ללבוש בגדים חדשים ולערוך סעודה עשירה במאכלים המיוחדים לחג.

חגיגת נובי גוד בשנה שעברה
חגיגות נובי גוד לילדים לפני שנתיים

“היינו מאוד שמחים לקיים אירוע רב משתתפים, אך ברור לנו שהשנה זה בלתי אפשרי”, מסביר רומן קזרנובסקי, ממנהלי קבוצת ‘חרישניק’. “במהלך השנה האחרונה הצטרפו לחריש תושבים חדשים רבים והמפגשים הם אמצעי לחבר בין משפחות, ליצור חברויות ולהתגבש, אך לצערנו, השנה, את מרבית הקשר אנחנו נאלצים לקיים אונליין ולא בשטח”. עם זאת, מנהלי הקבוצה לא וויתרו ומצאו פתרון יצירתי לחבר בין חברי הקהילה מבלי לחרוג מהנהלים.

חיבורים חדשים: מהפייסבוק לשטח

הרעיון אותו מזכיר רומן הוא משחק ‘גמד-ענק’, חלוקת מתנות הדדית המתבצעת באופן אקראי ולאחר הגרלת שמות בין חברי הקהילה. אין מדובר אמנם בנוהג חדש, אך השנה הוא מקבל תוקף ומשמעות רבים יותר, הן בעקבות הצמיחה המשמעותית של הקבוצה והן בשל מגבלות ההתכנסות החברתית. “לפני שנתיים השתתפו בפעילות 30 משפחות. בשנה שעברה המספר גדל ל- 70 משפחות והציפיה השנה היא למעורבות של 150 משפחות”, מפרט רומן. “זו פעילות מאוד חגיגית והחברים מאוד מצפים לה”.

נובי גוד בחריש 2020-2021: משחק ‘גמד-ענק’. ציור: יוליה מכלין

המתנות שמעניקות המשפחות אחת לשנייה, גם הן ברוח הקורונה, הוגדרו כ”צנועות” על ידי מארגני המשחק. עוד נקבע להן סכום סמלי של עד חמישים שקלים בלבד. “המטרה מעבר לציון החג וחלוקת המתנות, היא לייצר חיבורים בין אנשים ללא היכרות אישית. אנשים יגיעו לבתיהם של אחרים, כדי להעניק להם שי לשנה החדשה. זו הזדמנות נהדרת להכיר אנשים חדשים שעד כה הכרת רק דרך הפייסבוק. מי יודע, אולי בזכות המשחק שמחבר בין אנשים שלא מכירים, ייווצרו חברויות חדשות בין המשפחות”, סיכם רומן.

אשוח רענן נובי גוד חריש
כיבוד מתוק בצורת עצי אשוח – במסיבת נובי גוד בשנה שעברה

עוד בנושא: ס נובים גודום, חריש


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

קבוצת ‘הצודקת’ חריש מצמיחה חברויות ומסייעת להתאקלמות בעיר החדשה

130 נשים חברות בקבוצת ‘הצודקת’ חריש, הקבוצה שמעניקה להן מקום בו ניתן לשתף את הקושי, הצחוק והיופי בהורות וזוגיות. מירית גולדברגר, צופיה קלר ויעל יגר, מספרות על אופי הקבוצה, כללי החברות בה ותחושת ה’ביחד’, שמקלה על קשיי ההתאקלמות בעיר החדשה

דמיינו לכם את הסצינה הבאה: קבוצה של נשים מלווה יולדת לחדר לידה. המיילדת מבקשת מהיולדת להיכנס לחדר לידה עם מלווה אחת בלבד. “אני לא יכולה לבחור, הן כולן המשפחה שלי”, משיבה היולדת. והיא ‘צודקת’. הן אכן המשפחה החדשה שלה בחריש. זה אינו סיפור דמיוני, כך בדיוק קרה לחברות קבוצת ‘הצודקת’ בחריש. כמה מהן נכנסו איתה לחדר הלידה ומיהן בכלל הנשים הצודקות?

הצודקת חריש יעל יגר מירית גולדברגר צופיה קלר

100 אלף נשים חברות בקהילת הפייסבוק הארצית ‘הצודקת’. הקבוצה שנוסדה בשנת 2018 צברה תאוצה והכרה בזכות השיתוף בקשיי ההורות והזוגיות שפוקדים כמעט כל אשה. הקבוצה הוקמה כמענה נשי לקהילת ‘אבא פגום’, קהילת גברים, אבות לילדים, המבוססת על חברותא, עזרה הדדית, הומור ושיתוף בזווית המבט הגברית על החיים.

מירית גולדברגר היא אחת ממנהלות הקבוצה הארצית. בחיי היום-יום משמשת גולדברגר כראש תחום לוגיסטיקה ותקשוב באגף התקשוב והסייבר. את עבודתה בקהילת ‘הצודקת’ היא עושה בהתנדבות, אבל עיקר העבודה החברתית שלה מושקעת דווקא בניהול קבוצות הוואטסאפ הלוקאליות.

“כאשר התקבלה החלטה להוציא את הפעילות של ‘הצודקת’ מהעולם הווירטואלי לעולם הממשי ולבצע זאת על ידי הקמת קבוצת וואטסאפ מבוססות אזור מגורים, התחלתי לנהל מספר קבוצות וואטסאפ. לפני שנתיים עם המעבר שלי מחדרה לחריש פתחתי גם את קבוצת הוואסטאפ ‘הצודקת חריש’ ומאז היא הפכה לקבוצת דגל”.

מירית גולדברגר הצודקת
גולדברגר: “כל אחת ויודעת שבשעת הצורך, היא תקבל כל מה שהיא צריכה מחברות הקבוצה”

“סוג של מחויבות משפחתית”

לגולדברגר יש תשובה ברורה במענה לשאלה מדוע הפכה קבוצת חריש, בה חברות 130 נשים, לקבוצת דגל: “הקשר שנוצר בין הבנות הוא לא חברי, יש בקבוצה סוג של מחויבות משפחתית. כל אחת מסורה לשנייה ויודעת שבשעת הצורך, היא תקבל כל מה שהיא צריכה מחברות הקבוצה. בחריש קיימות קבוצות וואטסאפ רבות, אבל לא ברמת המחויבות שהקבוצה הזו מייצרת עבור החברות בה”.

“בכל אחת מחברות הקבוצה מפעם מלבד הרצון להכיר אנשים נוספים גם להשתייך לקהילה. זה מה שקבוצת הצודקות מעניקה לנשים, קהילה גדולה, מבוססת, שמקבלת את פניהן בחיבוק חם ואוהב”, היא מוסיפה.

צופיה קלר, מורה ומחנכת, מסכימה עם הדברים: “כשמגיעים למקום חדש, בלי משפחה או חברים עוזבים את המוכר והידוע ומחפשים להשתלב בעיר החדשה וליצור קהילה משמעותית. אני עד היום זוכרת את המפגש החברתי הראשון של קבוצת הצודקת בחריש, זהו זיכרון חזק ומשמעותי. חשתי שנפתח בפני עולם חדש. ישבו סביבי ולידי דתיות, חילוניות, חדשות וותיקות, אמהות צעירות ומנוסות יותר וכולן מצאו שפה משותפת”.

צופיה קלר הצודקת
קלר: “החברויות הטובות והחזקות שלי צמחו בקבוצה”

קלר גם מתייחסת לתחושת המשפחתיות שהקבוצה משדרת: “אני לא יודעת אם זו משפחה אבל החברויות הטובות והחזקות שלי צמחו בקבוצה. זה מפצה על חסכים משפחתיים וחברתיים. לא מרגישים לבד ויש עם מי לדבר. זה עוד בית בחריש”. והיא מרחיבה: “המפגשים בעידן הטרום קורונה היו הכי משמעותיים, אבל קיים בקבוצה גם שיח יומיומי. מתחילים את הבוקר בברכות ומסיימים את השיח בלילה באיחולי לילה טוב. מירית זוכרת לאחל לכל אחת ‘יום הולדת שמח’ או ‘מזל טוב’ ולכל אחת ברור כשמש שאם היא נתקעת בפקקים, תהיה מי שתאסוף עבורה את הילדים. אם יש בעיה כלכלית, ישנה התגייסות. אם אני רוצה להתייעץ אני תמיד אני מוצאת תשובה בקבוצה”.

קשרים חברתיים חזקים

130 נשים חברות בקבוצת ‘הצודקת חריש’. יעל יגר, מעצבת פנים ותושבת חריש מזה שלוש שנים, מודה שהיא דווקא לא התחברה בתחילה לקבוצה: “בעלי יאיר הוא אחד המנהלים של קהילת ‘אבא פגום’ בפייסבוק, הוא צירף אותי לקבוצה בחריש מיד עם פתיחתה. אני אפילו לא זוכרת את זה כי לא ממש התחברתי ודי מהר פרשתי מהקבוצה. חצי שנה אחרי כן, פגשתי את מירית בפיקניק והתחברתי שוב לקבוצה. מאז אני שם”.

יעל יגר הצודקת
יגר: “קבוצה מאוד פעילה”

יגר מספרת שהקבוצה פעילה על בסיס יומיומי. “ישנם ימים בהם אני עוקבת ומגיבה ובימים אחרים אני אפילו לא מספיקה לקרוא את ההודעות. זו קבוצה מאוד פעילה גם מעבר לפייסבוק וחברויות שנוצרות בה וקשרים חברתיים חורגים מעבר לקבוצה. לפני הקורונה, מספיק היה שמישהי תכתוב בקבוצה, ‘מי באה לקפה?’ ועשרים בנות היו נפגשות תוך זמן קצר בחצר. היו פעילויות של מסיבות, הרמת כוסית, ברכות לחגים ופרגונים”.

גולדברגר ממהרת להוסיף כי הקבוצה, מעבר לפעילויות החברתיות משמשת גם פלטפורמה להעצמה נשית, נטוורקינג ועזרה הדדית. “אנחנו מעודדות רכישת שירותים ומוצרים מחברות הקבוצה וישנה חשיבה על סדנאות ייעודיות שמתאימות לנושאים שמעסיקות את הנשים בקבוצה”. כך לדוגמה, ארגנה גולדברגר סדנת ‘כלכלת בית’ בשיתוף עם בנק הפועלים, שעזרה לנשים ללמוד כיצד לנהל טוב יותר את התקציב המשפחתי.

פעילות משותפת בעידן הטרום קורונה

אך מעבר להעצמה ולהעשרה, נראה כי תפקידה העיקרי של הקבוצה הוא לשמש זירה בטוחה לשיתוף ולפורקן. תקופת הקורונה, על שלל המועקות והלחצים העניקה לקבוצה משנה תוקף בכל הקשור לתפקיד חשוב זה.

“מה שקורה בקבוצה נשאר בקבוצה”

“בתקופות הקורונה היו לנו שיחות אל תוך הלילה. בנות בקבוצה חשפו דברים אישיים ורגשות וניתן למצוא חיבור לכל סיפור. זה המקום שלך לפרוק ולהביע”, פוסקת קלר ומוסיפה: “זה דורש אמון. אני למעלה משנתיים בקבוצה ולא קרה שסיפור דלף וגרם למבוכה. מה שקורה בקבוצה נשאר בקבוצה”.

הצודקת חריש יעל יגר מירית גולדברגר צופיה קלר
שיתופים בנושאים אישיים

“יש המון שיתופים בנושאים אישיים שבנות מעלות בקבוצה”, מציינת גם יגר. “אני באופן אישי לא הייתי מעלה נושאים דומים אבל קיימת הבנה בסיסית שאפשר לשתף, שזה המקום הנכון לשתף בו ויש בנות שמרגישות נוח לשתף. היו מקרים שדברים יצאו החוצה ובנות נפגעו”, מוסיפה יגר ומיד מסייגת “אבל הם טופלו על ידי חברות הקבוצה ובעיקר על ידי מירית. לתפישתי, יש מקום לשתף אבל יש גם מקום לשיקול דעת ולשמירה על פרופורציות”.

ואכן המקרים בהם הקבוצה שותפה כללו גם מקרי קיצון של מקרר ריק בבית ובעיות פרנסה מעיקות כמו גם התגייסות למיזמים חברתיים כמו חלוקת מזון, הפגנות, משלוחי מנות בחגים, ופעילויות משותפות עם קבוצת ‘אבא פגום’ בחריש.

“לא משנה אם היוזמה החברתית צצה בקבוצת ‘הצודקת’ או בקבוצת אבא פגום, בסופו של דבר שתי הקבוצות מתגייסות למען המטרה ופועלות יחד”, מסבירה יגר.

אבא פגום חריש
פעילויות משותפות עם קבוצת ‘אבא פגום’ בחריש. בצילום: שלושה ממנהלי הקבוצה

“בשוטף יש לגברים את הקבוצה שלהם ולנו את שלנו – אבל יש נקודת השקה כשזה למען הקהילה”, מוסיפה קלר ואילו גולדברגר מסכמת: “שיתופי הפעולה בינינו הם חשובים ותורמים לקהילה. יש ‘צודקות’ רבות שיש להן בן זוג בפגומים ושיתוף הפעולה הוא די טבעי, אבל בכל מקרה, תמיד נהיה ‘צודקות’ גם אם הבעלים לא יחשבו כך”.

ערבות הדדית, בלי פוליטיקה ובלי דת

ההצטרפות לקבוצת ‘הצודקת חריש’ היא די פשוטה, צריך להיות חברה בקבוצת הפייסבוק ‘הצודקת’ הארצית ולהתגורר בחריש. אחרי שמצטרפים יש להקפיד על מספר כללים פשוטים שעליהם שומרת גולדברגר בקנאות: בלי פוליטיקה, בלי דת, בלי הדלפות החוצה ועם ערבות הדדית. “אני מעודדת את קבלת השונה. הגיבוש בקבוצה מתבצע בלי לערב פוליטיקה ודת – זה חוסך לנו את כל הבלאגן שיכול להיווצר”, היא מנמקת ונראה, שגם במקרה הזה, היא צודקת.

צודקת חריש תמונה קבוצתית
“הקבוצה משקפת את הפנים היפות של חריש”

“הקבוצה משקפת את הפנים היפות של חריש”, מוסיפה קלר. “את נכנסת לקבוצה ומקבלים אותך עם חיבוק חם. אף אחת לא חשה שלא בנוח בגלל דעה, מגזר או השתייכות לקהילה מסוימת. זה לא פשוט לנהל קבוצה שתהיה מדויקת, מזוקקת ושכל אחת תרגיש בה נוח. הקרדיט מגיע למירית שמנהלת את הקבוצה. היא יודעת מתי לעצור שיח בצורה נעימה ועדינה ומתי לעודד ולפתח דיון. היא מנהיגה”.

“זו קבוצה שמהווה בית לכולנו. זו קבוצה שכל מי שעוברת לחריש תרצה להיות בה. מדובר בקבוצת הנשים הכי חזקה בחריש, ואם את כאן, ואת פעילה, ואת רוצה לתרום לקהילה ולרקום חברויות אמת, זה המקום להיות בו”, מסכמת יגר.

ואם נחזור להתחלה, כמה נשים לדעתכם נכנסו לחדר הלידה עם הצודקת? נראה שהתשובה כבר ברורה: כולן נכנסו יחד, כי ככה זה במשפחות הכי טובות.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

“האנשים לבביים יותר ואין תחושת זרות על אף שאנחנו טריים בעיר”

כיצד מצטיירת חריש בעיניהם של התושבים החדשים שבחרו להצטרף אליה? מהו לדעתם גורם המשיכה המרכזי של העיר ומה ניתן לשפר? משפחת סאן-מגריל, איריס רביד ובני הזוג כצמן משתפים

קיץ 2020 – נראה כי התושבים החדשים של חריש שהגיעו זה עתה לעיר, כבר משתלבים במרקם הקיים. גל ההגירה החמישי של העיר מאז יסודה כעיר מביא עימו מאות משפחות, זוגות ויחידים, שזוכים לתנאים משופרים לעומת ‘החלוצים’ שהגיעו בשנים הקודמות.

למצטרפים הטריים ממתינות כאן כבר חנויות בשלל תחומי מסחר, מסעדות, פיצוציות, בתי קפה ומזללות, עשרות גני ילדים, גינות וגני שעשועים, בתי ספר לכלל המגזרים ואפילו כיתת תיכון ראשונה, אבן דרך בהיסטוריה המתהווה של חריש. מה משך את התושבים החדשים לעיר, מהם חושבים עליה ומהן הציפיות שלהם?

משפחת סאן-מגריל: “וואו, אנחנו בבית!”

“היה בבעלותנו בית פרטי עם גינה ועל אף התנאים בחרנו לעבור לחריש”

נעים להכיר: אלה סאן (43), איגור מגריל (46) ושני בניהם, גיל (15) ועמית (11).

עיסוק: אלה עובדת בארגון ‘ג’וינט ישראל’ ואיגור הוא מנהל פרוייקטים בתחום הבנייה.

עיר מגורים קודמת: “עברנו אל חריש מירושלים בה התגוררנו כל חיינו מאז שעלינו ארצה בשנות ה-90. בירושלים היה בבעלותנו בית פרטי עם גינה ועל אף התנאים בחרנו לעבור לחריש”.

מקום מגורים נוכחי: אלה ואיגור עברו לחריש לפני שבוע בלבד. הם גרים בשכירות ברחוב תמר. בעוד כשנה, הם יעברו לדירה שרכשו בשכונת ‘בצוותא’.

שותפים להיסטוריה: בחודש הקרוב גיל בנם הבכור יחל ללמוד בכיתת התיכון הראשונה בחריש, כתלמיד כיתה י’ בבית הספר ‘אתגרי העתיד’. “אנו עוקבים כבר תקופה ארוכה אחרי בית הספר דרך כלי התקשורת ומאוד התרשמנו מהגישה הפדגוגית ושמענו עליו המלצות רבות. השיחה עם טלי הולן, המנהלת, נטעה בנו תקוות רבות ומתקבל הרושם שאנחנו מצטרפים למוסד חינוכי מוצלח”.

קואופרטיב אתגרי העתיד
על אתגרי העתיד: “התרשמנו מהגישה הפדגוגית ושמענו עליו המלצות רבות”

מדוע בחרתם בחריש? “עייפנו מהעיר הגדולה. חריש נראית עיר נהדרת עם הרבה שלווה. חברה שלנו שכבר מתגוררת כאן המליצה לנו לבוא ולהתרשם, ולמעשה עברנו בעקבותיה. התאהבנו בחריש ממבט ראשון. הגענו לכאן ומיד הרגשנו בבית. יש כאן אנרגיות מדהימות ותחושת משפחתיות שלא הכרנו בירושלים. האנשים לבביים יותר ואין תחושת זרות על אף שאנחנו טריים בעיר. אנחנו שבוע בחריש וכל ערב בעלי ואני יושבים במרפסת, מסתכלים מסביבנו ואומרים ‘וואו, אנחנו בבית!'”.

נקודות לשיפור: “הבעיה העיקרית של העיר בעינינו היא התחבורה. יציאה אחת מן העיר היא מתכון לצרות, פקקים ולחץ בכבישים. דבר נוסף הוא הצורך הדחוף בפיתוח שכונת מעו”ף שאמורה לשלב בתוכה מבני תעסוקה ומשרדים מפני שחייבים לייצר מקומות עבודה בתוך חריש”.

“יש כאן מודל של עירוניות אחרת”

איריס רביד
“עד לא מזמן כלל לא התייחסתי לחריש כאופציה עבורי”

נעים להכיר: איריס רביד (54).

עיסוק: רכזת תפעולית של קורסי משרד העבודה במכללת רופין.

מקום מגורים קודם: רביד עברה לחריש לאחר 30 שנות מגורים בישוב קציר. לאחר גירושיה החליטה להתחיל מחדש בעיר החדשה. “בקציר התגוררנו בבית קרקע גדול שהשתרע על שטח של 200 מ”ר וכלל שלוש קומות וצימר בגינה. השינוי במצב המשפחתי שלי והעובדה שהילדים כבר גדולים ועזבו את הקן הביאה להבנה שהגיעה העת גם לחיים חדשים”, מספרת רביד ומוסיפה: “עד לא מזמן כלל לא התייחסתי לחריש כאופציה עבורי, אך בהמשך, דעתי על העיר החדשה השתנתה”.

מקום מגורים נוכחי: רביד רכשה דירה בפרויקט ‘י.ח. דמרי’ ברחוב אורן ומתגוררת בעיר כשלושה שבועות.

יער חריש
מבט מרחוב אורן אל החורש

מדוע בחרת בחריש? “אפתיע ואומר שעם המעבר מקציר לחריש זכיתי בנוף ואוויר טובים יותר. כפי שציינתי הייתי בין התושבים הראשונים בקציר ועם הזמן הבנייה התרחבה סביבנו וחסמה את הנוף. כעת, אני מתגוררת מול חורש טבעי. אפשר לומר שהשתדרגתי”, היא משתפת בשמחה. “הגינון בעיר יפהפה ואני רואה פוטנציאל גדול לעתיד העיר. כל שנותר הוא להקפיד על כלל ‘חיה ותן לחיות’ ללא כפיה של שום מגזר אחד על משנהו וחיי סובלנות”.

גינון אקולוגי גינון בר קיימא
“הגינון בעיר יפהפה”. צילום: דוברות עיריית חריש

רביד מוסיפה כי לטעמה, חריש היא עיר קהילתית יותר מהישוב הכפרי בו גרה: “בקציר הקהילתיות לא הורגשה. היתה תחושה של נתק רוב השנה, במיוחד מאז שילדיי בגרו. לעומת זאת, בחריש אפשר לחוש באוויר את השותפות. בבניין שלי ישנה התנהלות של ‘אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד’. מי שמגיע לחריש מגלה שיש כאן מודל של עירוניות אחרת, שונה ממה שעיר מייצגת עבור רבים”.

נקודות לשיפור: “הייתי רוצה שיתקיימו יותר אירועי תרבות בעיר ותיפתח ספריה עירונית”.

“חריש היא עיר פתוחה שדוגלת ב’חיה ותן לחיות'”

רינת ויוסי כצמן
“הכימיה והחיבור עם התושבים שפגשנו מאוד ריגשו אותנו”

נעים להכיר: יוסי כצמן (23), ורינת כצמן (21) הורים לאוריה בן עשרה חודשים.

עיסוק: יוסי הוא מנהל צוות בחברת תקשורת ורינת סטודנטית בשנתה האחרונה ללימודי תואר במחשבים.

עיר מגורים קודמת: אלעד.

מקום מגורים נוכחי: בני הזוג רכשו את דירתם בפרויקט ‘האחים אוזן’ בשכונת מעו”ף במסגרת תכנית ‘מחיר למשתכן’. בימים אלו עסוקים השניים באריזות לקראת המעבר המיוחל לחריש, בסוף אוגוסט.

חריש מהאוויר - יולי 2020
“ראינו לנגד עינינו עיר חדשה ויפה רצופה בבניינים חדשים. הנראות של העיר קסמה לנו”

מדוע בחרתם בחריש? לפני שנה, זכה הזוג כצמן בהגרלת ‘מחיר למשתכן’ בחריש. תחילה הם שקלו לבטל את הזכייה בשל חוסר הכרות עם העיר, אך רגע לפני ביטול הזכייה, נסעו השניים לראות את חריש והתאהבו בה ממבט ראשון: “ראינו לנגד עינינו עיר חדשה ויפה רצופה בבניינים חדשים. הנראות של העיר קסמה לנו”, נזכר יוסי.

הוא משתף שהם ישבו לאכול באחת המסעדות בחריש ונשבו בקסם: “פגשנו במסעדה אנשים חמים וכיפים והחלו להתפתח שיחות עם זרים מוחלטים. שאלנו שאלות על העיר ונענינו באדיבות. הכימיה והחיבור עם התושבים שפגשנו מאוד ריגשו אותנו. מעולם לא הרגשנו כך בשום מקום אחר.

משפחת כצמן רינת ויוסי כצמן
כצמן: “אנו מגיעים מישוב חרדי, עם רקע חרדי אך איננו מגדירים עצמנו חרדים”

“אנו מגיעים מישוב חרדי, עם רקע חרדי אך איננו מגדירים עצמנו חרדים. הגישה שלנו פתוחה יותר. באלעד יש ביקורת רבה כלפי מי שלא הולך בתלם. תמיד הרגשנו שם כ’כבשה בין שבעים זאבים’, משכנו תשומת לב ונתפסנו בעיני המקומיים כזוג מוזר. חריש היא עיר פתוחה שדוגלת ב’חיה ותן לחיות’. יש אנשים שזה מציק להם, אנחנו דווקא אוהבים את העיקרון הזה. אנו רואים בחריש סביבה מאוד מתאימה ומקבלת עבורנו”.

ציפיות מהחיים בחריש: “עם ההבנה שחריש היא עיר בבנייה חשוב לנו שהשירותים לתושב יהיו נאותים, כפי שהעירייה מחוייבת. אנו מקוים גם למצוא מסגרת חינוכית טובה לבננו”.

אנטנה סלולרית בחריש
אנטנה סלולרית בחריש: “שיפור הקליטה הוא סוגיה ראשונה במעלה”

נקודות לשיפור: “אנו בטוחים שלאחר שנעבור ונעמיק את ההכרות עם המקום, נדע לענות על כך טוב יותר, אך כבר כעת ניכר כי נושא הקליטה הסלולרית דורש טיפול דחוף. מבלי להיכנס לשיקולים על מיקום האנטנה, שיפור הקליטה הוא סוגיה ראשונה במעלה. גם נושא השמירה על הביטחון במרחב הציבורי טעון שיפור. היו מספר מקרים בחודשים האחרונים שערערו את תחושת הביטחון והעלו מעט את מפלס החששות ואנו מקווים שינקטו צעדים בנושא. מאוד חשוב לטעמנו, גם החיבור העתידי לכביש 6, שיקצר את הדרך להורים שלנו”, סיכמו בני הזוג בחיוך.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

עצה משפחתית: חמש משפחות ”ותיקות“ מספקות עצות לתושבים החדשים בחריש

חמש משפחות – מיס, אסולין, קלר, תורן ואייזנמן – בעלות ותק בחריש, הנע בין שנה לשבע שנים, מחלקות טיפים בחינם למצטרפים החדשים. מה כדאי לדעת, מה יקדם את תהליך ההסתגלות וכיצד להיערך לחיים בעיר החדשה? חמש עצות חשובות שעשויות להקל על המעבר

תמונה ראשית: prostooleh

ההמולה שמלווה את חודשי הקיץ לא פסחה גם השנה על חריש. למרות הקורונה, למרות המשבר הכלכלי (ואולי בגללו) וחרף אי הוודאות הגדולה, משפחות רבות אורזות את חייהן ועוברות לעיר. ברחבי חריש ניתן לראות את משאיות ההובלה, את המנופים שנישאים אל על ואת ההודעות בקבוצות של מי שמחפש קרטונים למעבר ומי שמוסר אותם.

עצות חשובות וברכה אחת משותפת: “ברוכים הבאים”

כמה אנשים יתווספו לחריש בקיץ הקרוב? זאת נדע רק בסיומו, אבל מה כדאי להם לעשות ואיך הם יסתגלו טוב יותר לעיר החדשה של ישראל, זאת אנחנו כבר יודעים, או לפחות, חושבים כך. חמש משפחות בעלות ותק בעיר, הנע משנה אחת בלבד לשבע שנים, מעניקות לתושבים החדשים עצות חשובות וברכה אחת משותפת: ברוכים הבאים.

משפחת מיס: “לנצל את כל הטוב בחריש”

נעים להכיר: יצחק (32) איש חינוך, כותב תוכן ומנהל אדמניסטרטיבי; רחלי (32). דרמה-תרפיסטית, בעלת תיאטרון ‘סיפורוח’ ומלחינה; אהוביה משה (9) עולה לכיתה ד’ בבית הספר ממ”ד ‘תלמי הדר‘; מלאכי מאיר (6) עולה לכיתה א’ בתלמוד תורה; יפתח (3) עולה לגן חרוב; איתמר (8 חודשים) במעון ‘נטעי חריש’.

ותק בחריש: שבע שנים

משפחת מיס
משפחת מיס, שבע שנים בחריש: “זה כיף”

עצה מרכזית: “למדו לנצל את כל הטוב שחריש מציעה. מומלץ להסתובב בחורשה, להשתתף בפעילויות המגוונות שעורכים התושבים והמועצה, לקנות בעסקים המקומיים, לשאול ולהתעניין במתרחש דרך הרשתות החברתיות, וליזום פעילויות. לחריש יש הרבה מה להציע. נצלו אותה. זה כיף”.

משפחת אסולין: “הומור לא יזיק”

נעים להכיר: דודי (32) מהנדס אלגוריתמיקה ובעלים ושותף ב’פיצריש’; טליה (31) עורכת-דין. כרמל (5) עולה לכיתה א’ בבית הספר ממ”ד ‘תלמי הדר’; אורי (4) עולה לגן טרום חובה (שקמה); תמר (10 חודשים) במעון צלילי החינוך;

ותק בחריש: ארבע שנים

משפחת אסולין
משפחת אסולין, ארבע שנים בחריש: “קחו חלק ביוזמה קהילתית”

עצה מרכזית: “משפחות יקרות, חיו את המציאות ולא את הפייסבוק או את הפוליטיקה המקומית. נשמו עמוק. הכל כאן דינאמי, בצמיחה, מתפתח ומשתנה. צריך סבלנות וגם הומור לא יזיק. הכי חשוב, קחו חלק ביוזמות פרטיות וקהילתיות, כך תהפכו לחלק ממה שקורה שכאן. משהו טוב וגדול מתרחש בחריש, אז אל תפספסו את היום-יום ואת הרגע. שמרו על אופטימיות, תיהנו ממה שיש כאן, ואל תחפשו את מה שעדיין חסר”.

משפחת קלר: “ליהנות מעיר בה ‘כולם מכירים את כולם’״

נעים להכיר: צופיה (49) מורה למתמטיקה בבית-ספר יסודי; אורן (50) מורה לכלכלה ולמתמטיקה בתיכון ובנוסף עובד כצלם; מאיה (14) עולה לכיתה ט’ בגוונים; גיא (9) עולה לכיתה ג’ בבית ספר ‘רונה רמון’;

ותק בחריש: שלוש שנים

משפחת קלר
משפחת קלר, שלוש שנים בחריש: “טיילו באיזור. חריש מוקפת טבע, יערות ופינות חמד”

עצה מרכזית: “חריש היא עיר בצמיחה והקהילה בה (עדיין) קטנה ומגובשת. זה הזמן לרכוש חברים חדשים (לכם ולילדיכם) להכיר אנשים חדשים וליהנות מעיר בה ״כולם מכירים את כולם״. אל תתרשמו מזירות ההתגוששות ב-Facebook, המציאות היא הפוכה ממה שמשתקף ברשתות החברתיות. זה הזמן להתחבר לקהילה ולפעילויות הקהילתיות כאן. מהר מאוד תגלו שיש לכם שכנים וחברים נפלאים (שונים מאלה שהייתם רגילים אליהם – אבל זה היופי שבדבר).
ועצה אחת אחרונה: טיילו באיזור. חריש מוקפת טבע, יערות ופינות חמד. האיזור גם מציע מקומות בילוי ומקומות חדשים ומסקרנים, אז צאו וגלו אותם”.

משפחת תורן: “הסתגלות דורשת זמן, אז…גלו סבלנות”

נעים להכיר: שמעון (44) מעצב אירועים; ג’ודי (44) בעלת דוכן פרחים בקניון MORE; לירון (16) תלמיד בגבעת חיים; רועי (13) תלמיד בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’ נעם (11) תלמיד ‘תלמי רון‘;

ותק בחריש: שנתיים

משפחת תורן
משפחת תורן, שנתיים בחריש: “גלו סבלנות”

עצה מרכזית: “עליתי לארץ מארגנטינה כשהייתי בת 10. המילה הראשונה שהורי ואני למדנו בארץ היתה ‘סבלנות’. 30 שנה אחרי אני מוצאת שהיא מתאימה גם לחריש. העיר משתנה ומתפתחת בקצב מדהים. לפני שנתיים לא היו כמעט חנויות על דרך ארץ והיום אני מתרגשת לראות את השדרה מלאה בעסקים פעילים. הכל מלא חיים, מוסיקה ואנשים. אני נהנית מהעובדה שהכל קרוב. אני יורדת למטה וכל מה שאני צריכה זמין לי במרחק הליכה בשדרה.

עם זאת, אני מודעת לעובדה שלא כולם חשים כך בהתחלה. רק אחרי שנתיים, שמעון הודה שחריש טובה לנו ושההחלטה לעבור היתה צודקת. אני מאחלת בהצלחה לתושבים החדשים ומציעה להם לזכור שהסתגלות דורשת זמן. אז…גלו סבלנות”.

משפחת אייזנמן: “אל תתביישו לבקש עזרה – כולנו נשמח לתת אותה”

נעים להכיר: טל (41) כותב תוכן ומתורגמן שפת סימנים; קטיה (37) עובדת בנק; יהונתן (11) מיכל (8) עולים לכיתות ה’ ו-ג’ בבית ספר ‘תלמי רון’; איתמר (3) עולה לגן;

ותק בחריש: שנה

משפחת אייזנמן
משפחת אייזנמן, שנה בחריש: “הקהילה בחריש שונה מכל מקום אחר”

עצה מרכזית: “הקהילה שפגשנו בחריש שונה מכל מקום אחר שבו גרנו בעבר. היא חמימה, מחבקת ותומכת. אין שום צורך בחברות, קשרי משפחה או אפילו בהיכרות מוקדמת. אם חסר לכם משהו לשבת, אם אתם לא מוצאים מי שידפוק לכם מסמר בקיר או אם אין לכם איך להגיע לעבודה; כל מה שעליכם לעשות הוא לשלוח הודעה באחת מעשרות הקבוצות של חריש בפייסבוק או בוואטסאפ, ובתוך דקות ספורות מישהו כבר יציע את עזרתו ובחיוך גדול.

ממש לאחרונה, נתקלנו בבעיה והודעה אחת בפייסבוק הפגישה אותנו עם כמה מלאכים טובים שאחד מהם גם הצליח לפתור לנו אותה ולא הסכים לקבל תמורה. אנחנו רוצים לברך את התושבים החדשים בחריש ולהזכיר לכם לא להסס לבקש עזרה – כולנו נשמח לתת אותה”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש