חנטריש בחריש: יריב פרוינד יצא לחיפוש אחר בני גילו בחריש

אם אתה רווק, אם את בזוגיות בלי ילדים, אם אתם בני 25 -35 ורוצים לייצר קשרים חברתיים חדשים ומשמעותיים בעיר, שידועה כעיר המשפחות הצעירות, חפשו את החנטרישים. הם לא גרועים כפי שהם נשמעים. יריב פרוינד מייסד הקבוצה: “עלה בי הרצון לייצר חברויות משמעותיות”

המילה חנטריש זכתה לפופולריות גדולה בסוף שנות ה–60. היא נכנסה למילון העולמי לעברית מדוברת, מילון הסלנג העברי הראשון שחיברו דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה ואפילו הגיעה לבית המשפט כשצעיר קרא לעבר שוטרים ‘חנטרישים’ והועמד לדין באשמת העלבת שוטרים. שתי הפרשנויות המקובלות למילת סלנג זו הן אדם לא רציני, חסר אמינות או גרוע וחסר ערך.

חנטריש יריב פרוינד
יריב פרוינד

בחודשיים האחרונים, קיבלה המילה חנטריש משמעות חדשה בעיר חריש. לחזרת המילה לשיח הציבורי בעיר אחראי יריב פרוינד (28), מתכנת בחברת סטארט-אפ שהקים קבוצת צעירים ובחר בעבורה בשם ‘חנטריש’ בשל הקרבה באותיות לשמה של העיר. “אבא שלי אוהב להשתמש במילה הזו מדי פעם וזה תמיד הצחיק אותי כי היא ממש מוזרה בעיני ונשמעת מצחיק”, מסביר פרוינד.

“לבנות חברויות משמעותיות”

בדצמבר האחרון עזב פרוינד את כפר גליקסון ועבר להתגורר בחריש יחד עם ארוסתו נגה. בביוגרפיה החברתית של פרוינד לא תמצאו כלל מעורבות חברתית או קהילתית כלשהי, אך בדומה לחרישניקים רבים אחרים, עם המעבר לעיר נדבק פרוינד בחיידק היזמות הקהילתית והחליט להקים קבוצה חברתית שתהווה בית לבני 25-35.

פרוינד: “עלה בי הרצון להכיר עוד אנשים מעניינים”

“הקבוצה קמה כי פשוט היה לי משעמם בעיר”, אומר פרוינד. “כשעברתי לחריש נחשפתי ל’קואלה ביר בר’ והתחברתי מאוד למקום שנמצא כדקת הליכה מהבית שלי ברחוב טופז. חשבתי שזה יספיק כדי ‘לסגור לי את הפינה’ של חיי החברה בעיר, כי אני גם ככה עובד במשך מרבית שעות היום, אבל מהר מאוד הבנתי שלא די בכך. עלה בי הרצון להכיר עוד אנשים מעניינים, כאלו שאוכל לפגוש בכיף גם מחוץ לבר, ולבנות חברויות משמעותיות יותר”. פרוינד גילה כי החיפוש אחר בני קבוצת הגיל שלו לא היה פשוט כל כך.

פעילויות מגוונות: מרכיבת שטח, דרך משחקי קופסה, כדורסל, ועד אמנות ונגרות.

שכבת הביניים: בזוגיות ללא ילדים

חריש מושכת אליה תושבים מכל הקהילות, המגזרים ושכבות הגיל אך המאסה הקריטית בעיר היא של משפחות צעירות עם ילדים. באופן טבעי, מרבית תשומת הלב והפעילות הממוסדת והעצמאית בתחומי התרבות והפנאי בעיר מכוונת לאוכלוסייה זו.

עם זאת, שכבות גיל נוספות זקוקות למרחב למימוש צרכים, יצירת קהילה וחיבורים. בעוד אוכלוסיית הדור השלישי בחריש מקבלת מענה כלשהו הן מצד הרשות העירונית והן בהתארגנויות פרטיות, ואוכלוסיית הצעירים בני 18-24 הפכה לקבוצה מגובשת ופעילה, נותרה עד לאחרונה, ‘שכבת הביניים’, תושבי חריש בני ה-25-35, רווקים, או אלו שבזוגיות ללא ילדים – ללא מענה. את הוואקום הזה דואגת למלא קבוצת ‘חנטריש’, שהציבה לעצמה את היעד לקיים מפגשים ופעילות משותפת איכותית לחבריה.

חנטריש יריב פרוינד
פיקניק ביער מענית, טיול ביער חריש, מפגש בחוף הים או מפגשים ביתיים

מספר המשתתפים עולה

כ-70 תושבים הצטרפו עד כה לקבוצה החדשה שממשיכה לצמוח כל העת. תחומי העניין של החברים בה שונים ומגוונים: מרכיבת שטח, דרך משחקי קופסה , כדורסל, ועד אמנות ונגרות. “הקבוצה מתאפיינת בעיקר בחבר׳ה קלילים, נחמדים, רגישים ואינטיליגנטים שכיף ומעניין לדבר איתם”, מספר פרוינד.
“כמות המשתתפים במפגשים עדיין נמוכה ביחס למספר החברים”, מספר פרוינד אך הוא אינו מודאג: “זה דבר הגיוני לדעתי, בהתחשב בגילה הצעיר יחסית של הקבוצה. כדי שתהיה היענות גדולה צריך לייצר אמון ראשוני בקבוצה ולהבין מתי אנשים זמינים יותר או פחות. זה לוקח זמן. ההשתתפות בסקרי ההעדפות, בהם  החברים קובעים מתי, היכן ומה יכלול המפגש הבא  – עולה, ומספר המשתתפים הממוצע למפגש עולה בהתאם.

חנטריש יריב פרוינד
צוחקים הרבה, חולקים בחוויות

“הפידבקים חיוביים מאוד. החברים נהנים מאוד במפגשים, צוחקים הרבה, מספרים על עצמם וחולקים חוויות וסיפורים”.

בפרק הזמן הקצר מאז שהוקמה הקבוצה הספיקו החברים לקיים מספר פעילויות משותפות ביניהם מפגש בקואלה בר, ערב על האש, פיקניק ביער מענית, טיול רגלי ביער חריש ומפגש בחוף שדות ים. אל האווירה השמחה והצעירה שמייצרת ‘חנטריש’ מבקשים להצטרף גם מי שגילם חורג מהטווח המוגדר, תושבים ‘זקנים’ הנושקים לגיל ה-40, אלה, כמובן, נענים בחיוב ומתקבלים באהבה.

“בהוד השרון דברים כאלה לא קורים”

הקבוצה משמשת גם כ”שער כניסה” לתושבים רווקים וטריים שמגיעים לחריש ומנסים למצוא את מקומם. “היו כבר מספר תושבים חדשים שהגיעו לעיר ושאלו בפייסבוק מה יש לעשות כאן והפנו אותם אלי ישירות”. מספר פרוינד.

דור פאר חנטריש
דור פאר: “הרעיון של הקבוצה גאוני”

דור פאר (30) הוא אחד מהם. פאר ואשתו רותם עברו לפני שישה שבועות בלבד מהוד השרון לחריש. הם נחתו כאן ללא היכרות מוקדמת עם העיר או תושביה. “הגענו לחריש בשאיפה להשתלב בחיי הקהילה וליצור חברים בגיל שלנו, זה עניין מאוד חשוב עבורנו. היינו כבר בכמה מפגשים וזה מאוד נחמד להכיר אנשים מדהימים ומעניינים שאפשר להתחבר אליהם, בין אם הם רווקים, נשואים, גרושים או אנשים מעולמות תוכן שונים מאיתנו”. פאר מפרגן לקבוצת חנטריש: “הרעיון של הקבוצה גאוני בעיני ולטעמי גם ייחודי מאוד ולא קיים בכל עיר. בהוד השרון לדוגמה, דברים כאלה לא קורים”.

לקריאה נוספת: הצעירים באים: “חריש מציעה לי אלטרנטיבה טובה”


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

‘מקשיבים בקהילה’ – למען קיום חיים משותפים בעיר

מהו ההבדל בין קהילת ‘קרליבך’ לקהילת ‘אבני חושן’? מהי תפישת העולם של קהילת ‘ירוק בעיר’ ומה מייחד את קהילת ‘נרקיס’? שבע קהילות שונות אירחו בסוכה את תושבי חריש למפגש בגובה העיניים ולהכרות עם הפסיפס העשיר של תושבי העיר

עשרות תושבים התארחו אמש (ראשון) בסוכות ברחבי העיר במסגרת פרויקט מיוחד שיזמה קבוצת ‘מקשיבים בקהילה’ – למען קיום חיים משותפים בעיר. חברי הקבוצה שואפים לקדם בעיר חיים משותפים של סובלנות, שיתוף פעולה וכבוד באמצעות מפגשי הקשבה הדדיים עם נציגי קהילות שונות ואנשים מרקעים מגוונים. לתפישתם, הידברות בין יחידים וקבוצות לא קורית מעצמה, בוודאי לא ברמת העיר.

קהילת הקיבוץ העירוני אמתי

שבע קהילות שונות, ירוק בעיר, קהילת המחנכים קיבוץ אמתי, קהילת הגמלאים נרקיס, לב המעו”ף – קהילה ציונית דתית, למען אחי ורעי – קהילת קרליבך, קהילת אבני החושן והמרכז לצדק חברתי, פתחו את סוכתן לפני תושבי העיר וקיימו מפגש, לימוד, שיח והכרות הן סביב חגי תשרי והן על אורח החיים הקהילתי והחברתי בחריש.

קהילת אבני חושן

“מה מעסיק אותם ביומיום”?

זיו רוזנברג הוא אחד מיוזמי פרויקט סוכות, שמביא לידי ביטוי את התפישה ואת החזון של הפעילים בקבוצת ‘מקשיבים בקהילה’, והוא מסביר: “הקבוצה שלנו קמה סביב נושא יחסי הדתיים-חילונים בעיר במטרה לבדוק מה ניתן לעשות עם הניתוק בין הקהילות והפילוג בעקבות הפעלת צופרי השבת בעיר והתפישות השונות ביחס למרחב הציבורי.

זיו רוזנברג
זיו רוזנברג: “המטרה שלנו היא לייצר דיאלוג ושיח שיגיע מלמטה, מהאנשים בשטח”

“המטרה שלנו היא לייצר דיאלוג ושיח שיגיע מלמטה, מהאנשים בשטח. בהתאם לזה הקמנו פורום של 15 משתתפים הכולל דתיים וחילונים. אנו נפגשים פעם בשבועיים וניסחנו מטרות וחזון. החלטנו שהפרקטיקה הראשונה שלנו היא לייצר מסע של מפגש עם הקהילות השונות בעיר ופעלנו בהתאם לכך. נפגשנו עם מספר קהילות ידועות בעיר, חילוניות, דתיות וחרדיות לשיח בגובה העיניים”.

למען אחי ורעי – קהילת קרליבך

רוזנברג מונה את קהילת ‘לעבדך באמת’ של הרב זיגדון, קהילת ‘ירוק בעיר’, קהילת ‘הגמלאים’, קהלת ‘לב חריש’ וקהילות נוספות עימן התקיימו המפגשים. “בכל אחד מהמפגשים עם הקהילות השונות תרגלנו הקשבה. היה לנו חשוב לשמוע את חברי הקהילה ולהבין מהם מה הביא אותם לעיר, מהן הציפיות שלהם מהעיר, מה מעסיק אותם ביומיום ומהי תמונת העתיד שלהם לעיר חריש”, מסביר רוזנברג.

פסיפס עירוני רחב

בסיום מסע ההכרות החליטה הקבוצה על ייזום מפגשי הכרות בין הקהילות השונות בעיר. המפגש הראשון חל בתשעה באב במסגרתו התקיימה קריאה משותפת של מגילת איכה. אתמול, כאמור, התקיים המפגש השני. עשרות תושבים השתתפו אמש בפרויקט ‘קהילות מארחות בסוכות’ והתארחו בסוכות של שבע קהילות שונות. תושבי העיר שהשתתפו באירוע הכירו קהילות חדשות ואנשים חדשים השייכים לזרמים שונים המרכיבים את הפסיפס הייחודי של העיר.

קהילת הגמלאים נרקיס
קהילת הגמלאים נרקיס

מיכאל גלעד התארח בסוכה של קהילת ירוק בעיר, אליה התוודע לראשונה בחג זה. “היה מרתק”, הוא מעיד על המפגש אתמול. “הנכונות הזו וכל הניסיון שצברתם כדי להביא לכאן רגש אינטימי מובנה בחיפוש ודיאלוג שמכבד מאוד קונפליקטים אבל בסופו של דבר גם מתקדם. תודה רבה שהזמנתם אותי. נהניתי מאוד”.
רות שניר התארחה בסוכה של קהילת הקיבוץ העירוני והיא משתפת ברשמיה: “אני יוצאת מפה עם תחושה טובה. יש פה קבוצה של אנשים איכותיים שבאו לעשות משהו מיוחד, לחיות בשיתוף בתוך עיר. אני מבינה שיש לכם אג’נדה ואתם פועלים לפיה, זה נראה לי מאוד יפה, משהו קסום”.

עידית ברוך התארחה בסוכות של קהילות ‘למען אחי ורעי-קרליבך’ ו’אבני החושן’: “היה ערב מקסים, מאוד נהניתי משמחת הלב והמוזיקה החיה בקהילת קרליבך, ומהלימוד המעשיר המשותף שהביא באופן שווה את הקול הנשי והגברי בקהילת אבני החושן, תודה רבה על האירוח. מאמינה שזרענו זרעים טובים בלבבות”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

חדשים בעיר: “בחרנו להעז ולצאת מאזור הנוחות”

למשפחת אדרי יש כבר חברים בחריש. משפחת כהן חיפשה סביבה שיתופית והתערות בקהילה ואילו משפחת סלומון עברה לחריש לאחר שלוש שנים בהן היא עוקבת אחר התפתחות העיר. התושבים החדשים של קיץ 2021 מספרים על ההחלטה לעבור לחריש ועל ההתרשמות שלהם עד כה מהעיר החדשה

גל האכלוס הנוכחי, המגיע לשיאו מדי שנה בתקופת החופש הגדול, מקרב את מניין אוכלוסיית העיר לכ-30 אלף תושבים. התושבים החדשים מצטרפים לאוכלוסייה הקיימת וייקחו חלק בבניית הקהילה התוססת בעיר.

כל משפחה שמגיעה לעיר, חווה על בשרה את מה שחשו אלה לפניה, תחושת זרות, חששות ולבטים מהלא ידוע לצד תחושה מרגשת של התחדשות וציפיה לעתיד טוב יותר. תפסנו לשיחה שלוש משפחות חרישניקיות טריות כדי להבין: מה גרם להם לבחור דווקא בחריש?

משפחת אדרי “אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות”

משפחת אדרי עוברים לחריש תושבים חדשים קיץ 2021
משפחת אדרי: “להיות שותפים לעשייה המקומית, לאירועים, ליוזמות מקומיות”

נעים להכיר: איתן (41) שירה-ליאת (37) ובתם אודליה-נסיה בת השנתיים

עיסוק: איתן הוא איש מכירות

מהיכן מגיעים? “מהעיר הקטנה בית שאן לעיר וקהילת חריש”.

לאן בחריש? “שוכרים דירה ברח’ תנופה בשכונת מעו”ף. בעזרת ה’ בהתאם להתאקלמות בעיר יתכן ובעתיד אף נרכוש כאן בית”.

למה חריש? “לאחר שנים ארוכות של מגורים בבית שאן בחרנו להעז ולצאת מאזור הנוחות. אנו אוחזים באמונה כי אף פעם לא מאוחר להתחיל מהתחלה. אנו חפצים בחיבור לקהילה ובמפגש עם משפחות צעירות שחריש התברכה בהן”.

עוד מספר איתן כי “שירה-ליאת התגוררה בכרכור טרם נישואינו כך שבני משפחתה קרובים וחלקם אף מתגוררים בעיר חריש. גם לאיתן לא חסרים מכרים בעיר: “מספר חברי ילדות מעיר הולדתי עברו להתגורר בחריש ביניהם יוחאי פרג’י, חבר מועצת העיר. כל אלו תרמו להחלטה שלנו לעבור לחריש”.

חששות? “כרגע אין חששות. אנחנו נמצאים בראשיתו של חודש אלול שהוא חודש של ניקיון רוחני וקבלת החלטות טובות. אנו מתגוררים בשכונת מעו”ף, ברחוב התנופה והרחובות הסמוכים לו הם התחדשות, קידמה והתמדה. אני מאחל לכולנו שנה טובה ומכילה”.

 הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “להיות שותפים לעשייה המקומית, לאירועים, ליוזמות מקומיות. כחלק מהיותה של חריש עיר בצמיחה, הייתי מצפה שתושב ותיק ילווה/יאמץ תושב חדש והעירייה תהיה נגישה יותר לתושב החדש שמתאקלם בעיר חדשה וטרם מכיר את הנפשות הפועלות”.

משפחת כהן: “הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים”

משפחת כהן עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
משפחת כהן: “באנו בראש פתוח לעיר ואנחנו רוצים להתחבר לקהילה”

נעים להכיר: ההורים הם מירב (27) ואסף (36) והבנים יניב (6) ואליאור (4.5). מירב בשלבי היריון מתקדמים ובני הזוג מצפים לבן שלישי בקרוב.

עיסוק: אסף מנהל בחברת שטראוס. מירב ניהלה עד לאחרונה רשת גנים וכעת היא ב’מנוחת טרום לידה’.

מהיכן מגיעים? “מגורים של שנתיים ברעננה וקודם לכן בגבעתיים”.

לאן בחריש? דירה שכורה ברחוב ספיר שבשכונת אבני חן. “החלטנו בהתחלה לשכור דירה כדי להכיר את העיר”.

למה חריש? “שמענו על חריש הרבה, בעיקר על חיי הקהילה המגוונים והמיוחדים. וזה משהו שהיה לנו מאוד חסר ברעננה. חיפשנו סביבה שיתופית ולא כזו שבה כל אחד לעצמו ואוירה צעירה וחמימה יותר. כמובן שגם המחיר שיחק תפקיד. כרגע שוכרים דירת 5 חדרים ב-3000 שקלים לחודש כשברעננה שלמנו 5000 שקלים על דירה קטנה בהרבה.

חששות? “בעיקר בנושא קיום שגרת עבודה לטווח הארוך וההתרחקות מהסביבה המוכרת והחברים אבל לקחנו את זה בחשבון. בננו הבכור עולה לכיתה א’ והוא ילמד בתלמי רון. אנחנו כבר מתרגשים לקראת הרגע הזה”.

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “באנו בראש פתוח לעיר ואנחנו רוצים להתחבר לקהילה, למצוא את עצמנו מחוברים חברתית. בינתיים הספקנו להתרשם שיש לנו אחלה שכנים. תוך זמן קצר בחריש הבנו שאנחנו לא התושבים החדשים היחידים ולמעשה אנחנו נמצאים בסביבה שכולם בה חדשים אין כמעט ‘ותיקים’ בחריש ורוב האנשים נמצאים בדיוק במצב שלנו. זה בהחלט מרגיע כשחושבים על משמעות המעבר לעיר חדשה”.

משפחת סלומון: “אוספים מידע על העיר זה זמן רב”

משפחת סלומון עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
משפחת סלומון: “אנו רואים עתיד מוצלח לעיר הזאת”

נעים להכיר: ההורים גליל (38) לירון (35), תאיר בת השמונה והתאומות נועה ושירה בנות החמש

עיסוק: גליל עובד בתור נהג משאית.

מהיכן מגיעים? “לאחר שנים ארוכות של מגורים בנתניה בה נולדנו שנינו. עזבנו הכל ובאנו הנה”.

לאן בחריש? “דירת גן ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים”.

למה חריש? “חריש מצטיירת בעינינו כמקום קהילתי מאוד ואנו עוקבים באופן רציף אחר הנעשה בעיר כבר למעלה משלוש שנים. אנו מחוברים לקבוצות הפייסבוק המקומיות ואוספים מידע על העיר זה זמן רב. בתחילת הדרך עוד היו לנו לבטים אך כאשר ראינו שהעיר מתפתחת ומתמלאת בעסקים ושירותים לתושב וישנה שביעת רצון של תושבים, החלטנו לעשות את הצעד ובינתיים אנחנו מאוד מרוצים”.

“על אף שיש בבעלותנו דירה בנתניה בחרנו להשכירה ולהגיע לגור בשכירות בדירת גן גדולה, כך שלמעשה שיפרנו את תנאי הדיור שלנו עם המעבר”.

משפחת סלומון עוברים לחריש תושבים חדשים משפחות חדשות קיץ 2021
“הבנות שלנו התחברו מהר מאוד לעיר והן ממש פורחות כאן”

חששות? “כרגע אין. אנחנו טריים עדיין אך עד כה מרוצים. הבנות שלנו התחברו מהר מאוד לעיר והן ממש פורחות כאן. בינתיים הכל הולך לפי התכנית שלנו. יש כמה נקודות לשיפור שכבר ניתן להצביע עליהן כמו המחסור בצל במרחב הציבורי והיעדר גני משחקים בשכונה שלנו. גם בנושא הקליטה הסלולרית אנחנו חווים קושי ואני מקווה שנזכה לשיפור בכל הנושאים הללו בקרוב. בסך הכל אנו רואים עתיד מוצלח לעיר הזאת”.

הציפיות מהחיים החדשים בחריש: “הקהילה בחריש מפותחת מאוד. מביקורים בגני משחקים זיהינו סביבנו זוגות צעירים שנמצאים בדיוק במצב שלנו. משפחות שעברו ללא ההורים והתחילו מחדש. זה מעורר הרבה אופטימיות ותורם לתחושה שלנו שאנו חלק מסביבה דומה לנו. גם תהליך הקליטה המוצלח שזכינו לו ממרכז השירות לתושב והמענים שקיבלנו בנושאי חינוך בהחלט נותנים תחושה טובה. הציפיה היא שהמשך השהות כאן תהיה דומה לאופן שבה החלה”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

לראשונה בחריש: חגיגת גאווה של הקהילה הגאה בפארק המועצה

כ-300 מתושבי חריש השתתפו בהפנינג מקומי לציון חודש הגאווה. פארק המועצה התמלא בדגלי הקהילה ומארגני האירוע העבירו מסר ברור לקידום ערכי הסובלנות, הכלה והכרה: “אנחנו עומדים אתכם בתור לסופר ובפקקים. אנו בונים את העיר הזו מאפס יחד איתכם, כקהילה בין קהילות”

צילומים: באדיבות עמותת ‘חריש חופשית’

ביום שישי האחרון ארגנה הקהילה הגאה בחריש אירוע הפנינג שכלל, בין היתר, עמדות הפעלה לילדים והופעה של אמנית דראג. פארק המועצה התמלא בדגלי הגאווה ומובילי קהילת הלהט”ב המקומית ונציגיה קיבלו את הבמה להשמיע את קולם ולבטא את דרישתם לסובלנות, כבוד והכלה.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
“חריש גאה” בפארק המועצה בחריש

“המטרה שלנו באירוע הזה היא להביא להכרה בקהילה חיה קיימת בועטת, קהילה תוססת שכל רצונה הוא לקבל הכרה שאנחנו חיים כמו כל אחד מכם והשד הוא לא נורא” , פתח והסביר בפני הקהל אור משה אנטו ממארגני האירוע.

רכזת הקהילה הגאה בחריש מעיין גלעד המשיכה את דבריו וחיזקה את המסר המרכזי שביקשו המארגנים להעביר: “המסר שאני רוצה להעביר מכאן היום הוא שאנחנו כאן. אנחנו עומדים אתכם בתור לסופר ובפקקים. אנו משלמים ארנונה בדיוק כמוכם ומגדלים ילדים. אנו בונים את העיר הזו מאפס יחד איתכם, כקהילה בין קהילות. לא ניתן להתעלם מאיתנו ומהעוצמה של הקהילה הזו שהשיא שלה מתבטא באירוע הזה”, ציינה גלעד בהתרגשות והזכירה כי המאבק הארצי של הקהילה הגאה לשיווין זכויות, לדאבונה, עדיין לא תם.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
מימין: מעיין גלעד ונציגי “חריש גאה” שיזמו והפיקו את האירוע

ח”כ להב הרצנו: פריצת דרך משמעותית בחריש

על פי נתונים לא רשמיים מונה הקהילה הגאה בחריש למעלה ממאה מבוגרים וכמה עשרות בני נוער. חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו ממפלגת ‘יש עתיד’ השתתף גם הוא באירוע המקומי: “היה לי מאוד חשוב להגיע לכאן, לאירוע הגאווה הראשון בחריש”, הוא אמר. “חשוב שנזכור שבבסיס מדובר באירוע מחאה. הקהילה הגאה בישראל חווה אפליה שיטתית וקשה בבריאות, ברווחה ובתעסוקה והיא חשופה לאלימות בגלל נטיית הלב שלה. האירועים הללו חשובים והם כאן כדי לומר: אנחנו שווים ואנחנו דורשים שיוויון”.

הקהילה הגאה להט"ב צילום: חריש חופשית
ח”כ להב-הרצנו: “העובדה שאירוע גאווה מתקיים בחריש, על אף מורכבותה המגזרית, היא מיוחדת”

ח”כ להב-הרצנו הדגיש כי העובדה שאירוע גאווה מתקיים בחריש, על אף מורכבותה המגזרית, היא מיוחדת ושיבח את בחירת עיריית חריש על ההחלטה לגשת ל”קול הקורא” שפרסם המשרד לשיווין חברתי, לקבלת תקציבים ייעודיים לקהילה הגאה: “הבחירה לאמץ לראשונה בחריש את הקול הקורא ולהכניס בחריש את נושא הסובלנות, הכרת האחר והכלת השונה למוסדות החינוך, היא מבחינתי התקדמות, עקב בצד אגודל. זה אומר שהסובלנות וקבלת האחר תתחיל מגיל אפס וזו פריצת דרך משמעותית”.

“הקהילה הגאה בחריש נמצאת עדיין בבנייה והתקווה שלי היא שבמהלך אכלוס השכונות החדשות היא תכפיל ואף תשלש את עצמה עד האירוע הבא”, סיכמה גלעד.

לקריאה נוספת: תקציב ייעודי לקהילה הגאה בחריש: למעלה מ-100 אלף שקלים


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

מודל הדיור לגיל השלישי בחריש מתרחב: הכירו את קהילת ״צבעוני״ החדשה

שנה לאחר הקמתה של קהילת “נרקיס”, קהילת הגמלאים הראשונה בחריש, נראה שמודל הדיור החדש לגיל הזהב מתרחב ותופס תאוצה. קהילה חדשה, הוקמה ע״י תשעה מבני הגיל השלישי, שיתגוררו בשמונה דירות בבניין אחד בחריש. חברי קהילת ״צבעוני״ מתכננים לבנות קבוצה מגובשת שמיטיבה איתם ועם שאר תושבי חריש

בקיץ שעבר עברו להתגורר בבניין אחד ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים תשעה חברים בני הגיל השלישי שחלמו על הקמת מודל דיור חדש ושונה לבני גילם. חברי קהילת נרקיס שגרים במספר דירות בבניין אחד פיתחו את הרעיון של מגורים משותפים בעירבון מוגבל (כל חבר בקהילה ביחידה עצמאית וכולם יחד במתחם משותף) כמודל חדש של הזדקנות מכבדת המהווה חלק תורם ובלתי נפרד מהחברה.

חברי הקהילה חתמו על חוזה שכירות ארוך טווח במחיר קבוע ולא משתנה למשך חמש שנים ובשנה האחרונה עסקו בגיבוש ובהקמת הקהילה החברתית שלהם. הרעיון היצירתי זכה להדים חיוביים וחברי הקהילה סוקרו באהדה בתקשורת המקומית והארצית גם יחד.

מימין: לינדה שלזינגר, שירה פק, גבריאלה שיזוף, חיליק ברקאי, ארנון הראל, תרצה כרמי, חנוך ויפעת אייזנר. צילום: ציונה מלמן

בימים אלה, שנה אחרי הקמת הקהילה החדשנית, נראים לעין פירות חדשים של הרעיון. במהלך שמונת החודשים האחרונים התגבשה קבוצת גמלאים חדשה ונוספת – קהילת ״צבעוני״. תשעת החברים בקהילה החדשה, עוברים בימים אלה להתגורר גם הם בבניין אחד ברחוב צבעוני בשכונת הפרחים ויוצאים לדרך הרפתקנית חדשה של הקמת קהילה חדשה לבני גיל הזהב.גם במקרה שלהם, חתמו כל התשעה, ביניהם זוג נשוי אחד, על חוזה שכירות לחמש שנים במחיר קבוע עם הקבלן. הם מתכננים להקים קהילה שוקקת שתספק להם מענה ופתרון חברתי ארוך טווח, כמו גם להיטמע בקהילה הכללית הנבנית בחריש ולתרום לה.

פסיפס אנושי מגוון ומדהים

לינדה שלזינגר (66) הצטרפה לקהילת צבעוני לפני חודש וחצי בלבד. היא מתגוררת בחריש מזה כארבע שנים, אליה הגיעה מהגליל. לרעיון הקהילה נחשפה באקראי בתקופת הקורונה, בזמן שהחלה לבשל מרקי בריאות כדרך להתפרנס לאחר שאיבדה את מקום עבודתה.

“הכרתי שתיים מחברות הקהילה שהפכו ללקוחות שלי והתאהבתי ברעיון. רצה הגורל ובעל הדירה בה התגוררתי החליט למכור את הדירה. דיברתי עם תמר מקהילת נרקיס והיא קישרה ביני לבין הקהילה שהיתה בחבלי לידה והתהוות והשאר הסטוריה. צ’יק צ’ק השתלבתי ואני עוברת בקרוב לבניין הקהילתי”.

לינדה שלזינגר קהילת גמלאים
לינדה שלזינגר: “לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה רק יתרונות”

לינדה, שהצטרפה אחרונה לקהילה, כבר חשה בשינוי מעצם שייכותה לקהילה. “הקהילה מעשירה את החיים שלנו. אנו נמצאים בשלב של תכנונים, התלבטויות והכרות מואצת של כולם עם כולם, החיים שלי קיבלו עניין בלתי פוסק. הנוף האנושי הוא מגוון ורחב יש פסיפס מדהים של תשעה אנשים ששונים מאוד האחד מהשני ומקשר ביניהם הרצון לחיות בתוך קהילה. לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה אלא רק יתרונות. כל אחד מביא איתו את הייחודיות שלו לקהילה ומכך נוכל כולנו להרוויח”.

“חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית ואכפתיות”

מי שהיתה אחד מהכוחות הדוחפים והחזקים להקמת הקהילה היא ציונה מלמן (59) “התינוקת בחבורה”. מלמן, שפית של אוכל בריא, מודה שרעיון החיים הקהילתיים קינן בה כבר בעבר. “זה חלום שלי מזה עשרים שנה ויותר. כששמעתי על הקהילה בחריש מיד יצרתי קשר עם תמר נרקיס גל והתחלתי לעבוד חזק על הקמת הקהילה. זה דרש המון עבודה”, מציינת מלמן. “לפרסם מודעות, לפגוש הרבה אנשים, לנהל מו”מ מול הקבלן והמון עניינים אחרים כדי לנסות וליצור קהילה. תהליך של שמונה חודשים מבשיל עכשיו. המגורים המשותפים הם רק ההתחלה. איך אנו מגדירים את עצמנו? מה נעשה יחד כקהילה? אלו החלטות משותפות שנצטרך לקבל ביחד”.

ציונה מלמן קהילת הגמלאים
ציונה מלמן בפתח הבניין ברחוב צבעוני: “התפקיד שלנו היה למצוא את האיזון”

מלמן שלקחה חלק בוועדת השלושה שראיינה את הפונים שרצו להצטרף לקהילה מסבירה על תהליך המיון: “זה לא קל. זה דורש אנרגיה, זמן ומחשבה. הגיעו מועמדים שהבינו שזה לא הזמן המתאים עבורם, לאחרים, חריש פחות התאימה. התפקיד שלנו היה להיות בקשר עם הרבה אנשים ולמצוא את האיזון בין כל האנשים כך שבשורה התחתונה ההרכב האנושי לא יסתפק רק במגורים משותפים, אלא ביצירת קהילה מוצלחת”.

קהילת צבעוני, קהילת גמלאים
מלמן (שלישית משמאל): “חיפשנו אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים”

מלמן מספרת שבמסגרת התהליך למציאת האנשים המתאימים נערכו שיחות רבות עם פונים והקריטריון שהנחה אותם בבחירת חברי הקהילה היה ברור:”חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית שמעוניינים בחיים קהילתיים ולעשות דברים ביחד, להתקדם ביחד. לא רצינו אנשים שיושבים כל היום, אלא אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים”.

חיפש קהילה, מצא אהבה

אחד מחברי הקהילה, אמנון הראל (70) עבר בשבוע שעבר להתגורר בבניין וכבר הספיק למצוא את הנפש התאומה שלו, חיליק (יחיאלה) ברקאי, חברת הקהילה גם כן. השניים גרים בשתי דירות באותה קומה. אמנון בטוח שהחיים המשותפים יטיבו עם כלל חברי הקהילה כמו גם עם כל קבוצת הגיל של בני ה-60 פלוס בחריש שכבר מונה כ-1,500 איש.

חיליק ברקאי ארנון הראל ט"ו באב קהילת גמלאים
מימין: ארנון הראל וחיליק ברקאי: “התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן”

“אנו יוצאים לדרך חדשה והרפתקנית מצד אחד, אבל מצד שני אנו במקום בו אנו דואגים האחד לשני. התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן. כך לדוגמה, אימצנו את המנהג של קהילת נרקיס לשאול כל בוקר מה שלום כולם בקבוצת הווצאפ ולוודא שכולם בסדר. לשם כך, אנחנו לא צריכים לחיות בבניין אחד”.

אמנון מספר גם על הקשר עם קהילת האם: “קיבלנו עזרה ותמיכה מהקהילה הראשונה אבל בשלב מוקדם יחסית, לקחנו את המושכות לידינו והתחלנו לבנות את היסודות שמתאימים לנו כקהילה. אני נרגש לקראת הקמת הקהילה, ואנו גרים במרחק קצר מאוד מקהילת הגמלאים הראשונה. גם העובדה שיש קבוצה גדולה של בני גילנו בחריש מעודדת אותנו, יש לנו כר פורה להיכרויות ולשיתופי פעולה”.

תמר נרקיס גל קהילת גמלאים
תמר נרקיס גל: “הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו”; צילום: אורן קלר

תמר נרקיס גל, ממייסדות הקהילה הראשונה מברכת על המהלך: “אני שמחה על הקמת הקהילה החדשה. היה לנו ענין לפתח את האפשרות הזו של מגורים משותפים והקמת קהילה בפני אנשים אחרים שרוצים והנה מצאנו את האנשים. בכל מקום שניתן היה לעזור – פתחנו בפניהם את הדרך. הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו. עכשיו הם יהיו שכנים שלנו וזה בכלל יהיה כיף גדול”, היא מסכמת.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

עוברים לחריש? ספר ילדים חדש יקל על חוויות המעבר והקליטה בעיר

ילדי הגנים בחריש קיבלו לקראת סוף שנת הלימודים את “הסיפור של חריש”, ספר ילדים שהפיקה העירייה במטרה לסייע בגיבוש זהות ושייכות בקרב הילדים ולהקל בתהליכי הקליטה בעיר החדשה. ראש העיר: לרבים מהילדים אין כאן קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן”

כ-2000 ילדי גן בגילי 3-6 הלומדים ב-87 גנים עירוניים קיבלו במתנה בסוף שנת הלימודים את הספר החדש “הסיפור של חריש”. הספר שנכתב על ידי הודיה שוהם ואויר על ידי רועי שנהר, הופק ביוזמת עיריית חריש.

חריש היא עיר חדשה שקולטת אוכלוסייה חדשה בהיקפים ייחודיים, שאין כמותם בשום עיר אחרת בישראל. בכל חודש מצטרפות לחריש עשרות משפחות חדשות, רובן משפחות צעירות עם ילדים. מדובר במאות משפחות בשנה. הספר נועד להקל על קליטת ילדים חדשים בגנים ובבתי הספר על ידי יצירת תחושת שייכות וזהות עירונית.

הסיפור של חריש ספר ילדים
עודד וירון גיבורי הספר “הסיפור של חריש”

לא לילדים בלבד: אתגר המעבר וחווית ההתאקלמות

עלילת הסיפור עוסקת בחוויות המעבר לעיר המתוארות דרך עיניו של הילד ירון שמגיע לחריש מעיר אחרת, ולומד להכיר את העיר באמצעות עודד, הילד המקומי. שני הילדים צועדים יחדיו בבתי הספר החדשים בעיר, בטיילת במרכז שדרת דרך ארץ, טסים מעל יער חריש ומסיירים באתרים נוספים. חווית מעבר הדירה לחריש, חוויה שזקוקה לעיבוד והתייחסות גם בקרב מבוגרים, מתוארת גם היא בספר:

“כשעוברים דירה, באמת הכל נראה זר ולא מוכר,

אבל בסוף מתרגלים. 

אני בטוחה שתמצא כאן הרבה חברים”

הסיפור של חריש ספר ילדים
עוברים לחריש: עשרות משפחות חדשות מדי חודש בעיר

אתגר חברתי וקהילתי

“הילדים החדשים מצטרפים לגנים ולבתי הספר לאורך כל שנת הלימודים, ולא רק ב-1 בספטמבר”, נמסר מאגף החינוך בעיריית חריש. “כדי להתמודד עם האתגר הייחודי הזה הטמיע אגף החינוך תכניות חינוכיות לסיוע לתלמידים חדשים שזה עתה הגיעו לעיר להיקלט בגנים ובבתי הספר, והפקת ספר ילדים עירוני לילדי חריש היא יוזמה חינוכית נוספת בכיוון הזה”.

קשת: “לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת”

ראש העיר יצחק קשת שגם ביקר בגנים וחילק את הספר לילדי הגן הוסיף: “מלבד אתגרי הבינוי וההקמה הגדולים של עיר חדשה, ניצב בפנינו אתגר חברתי וקהילתי משמעותי: יצירת קהילה עירונית ותחושת שייכות בקרב אלפי תושבים חדשים, רובם ילדים ובני נוער. לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת, לרבים מהם אין כאן אפילו קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן. מטרת הספר היא לסייע ביצירת תחושת שייכות וזהות משותפת בעיר החדשה”.

“הסיפור של חריש” בערוץ היוטיוב של עיריית חריש 


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

הלוחשת לפחים: הצצה לחייה של המשפחה “הירוקה” של חריש

לחבר המועצה גיל פישר יש משפחה עם “להט ירוק” ושאיפה להפוך את חריש לעיר בת קיימא. המשפחה מגויסת כולה לאורח חיים ששומר טוב יותר על הסביבה והציבה לעצמה מטרה לפעול לקראת אורח חיים של אפס פסולת. איך הם מתכננים לעשות זאת ומה הקשר בינם לבין הפרויקטים הירוקים בעיר?

מאות מתושבי חריש השתתפו בפסטיבל “יום האהבה לסביבה” שהתקיים השבוע בפארק המועצה. אחד מהאנשים המרכזיים שדחף להפקת האירוע שכלל סדנאות מיחזור והצגות הוא חבר המועצה גיל פישר (37).

פסטיבל איכות הסביבה יוני 2021 צילום: מאור קורן
פסטיבל אוהבים את הסביבה, השבוע בחריש; צילום: מאור קורן

“המהות של הפסטיבל היא להעלות את המודעות למיחזור ולקיימות בעיר, בתקווה שהמודעות תוביל גם לתוצאות בשטח”, הוא מסביר. “הישג מבחינתי הוא שבקבוקי המשקה ייזרקו לכלובי הבקבוקים ולא לפח הכתום. השלכת הבקבוקים לפח הנכון תאפשר להגדיל את נפח האריזות הממוחזרות בפח הכתום”.

פישר, חבר סיעת הליברלים, מזוהה בעיר כמי שאמון על קידום חריש בכיוונים ירוקים ובני קיימא. בשנתיים וחצי בהן הוא חבר הקואליציה הוא חתום כבר על מספר הצלחות. כך לדוגמה, קמפיין ההסברה שלימד את תושבי חריש את ההבדל בין הפח הכחול, הכתום והירוק הוביל לתוצאות מרשימות: “אנחנו ברף העליון של מיחזור בפח הכתום לעומת ערים אחרות”.

פסטיבל איכות הסביבה יוני 2021
“אנחנו ברף העליון של מיחזור בפח הכתום לעומת ערים אחרות”

אחד המהלכים המדוברים יותר, שעורר קנאה בערים אחרות והקנה לו תהילה בחריש ומעבר לה: הוא מעבר גני הילדים בעיר לשימוש בכלים רב פעמיים. “התקשרו אלי מערים אחרות כדי לבדוק איך עשינו את זה”, משתף גיל.

לשמחה פרלמן, רכזת הקיימות בעיריית חריש קשה לדמיין את חריש בלי פישר: “אם לא היה חשוב לו הנושא הירוק דברים היו נראים אחרת בעיר. בוערת בו תשוקה ירוקה, הוא יורה לכל הכיוונים ומוביל פרויקטים בכל תחום אפשרי בהקשרים הירוקים. כל הכבוד לו”.

מימין: גיל, איריס, יעל, אורן ואיילה פישר

“הדרך הנכונה לחיות”

את האהבה שלו לתחום משייך פישר לתנועת הנוער, שם ספג ערכים של אהבת הסביבה ושמירה עליה. אבל את היישום היומיומי, הוא מבצע בראש וראשונה בדלת אמותיו עם משפחתו.

יעל פישר (37), אשתו, בנותיו איריס (9) איילה (7.5) ובנו הצעיר אורן (3), הם שותפים מלאים לאורח חיים ירוק “ככל שניתן” גם בבית. המשפחה ממיינת אשפה בשלושה פחים שונים, ממחזרת בקבוקים, מחזיקה ברכב היברידי, רוכשת בגדים מיד שנייה, לא משתמשת מתוך עיקרון בכלים חד פעמיים או אביזרים מתכלים לא רוכשת רכישות מיותרות ובשנתיים האחרונות מייצרת במשק הביתי מוצרי מזון פשוטים כמו לחם, לחמניות ויוגורט.

“אני אוספת בקבוקים וממחזרת אותם במעיין 2000. אני גם אוספת את הזבל שאנשים זורקים ביער חריש”, מסבירה איילה, תלמידת כיתת ב’ בבית הספר תלמי רון. היא מוסיפה ומספרת כי היא אוכלת בצהרון בית הספר בכלים רב פעמיים שהיא שוטפת לבד.

גיל פישר מנקים את היער
איריס פישר: מטיילת בשדות ואוספת אשפה

“בבית הזה אין מקום לחד פעמי”, פוסקת יעל, רופאה ברמב”ם, שגם בה רוחש הלהט הירוק. היא מהראשונות בעיר שרכשו סט כלים רב פעמיים למסיבות כיתה, ויחד עם איריס, בתה הבכורה, דאגו השתיים למיין את שקיות האשפה שנותרו אחרי אירועים כיתתיים כמו ל”ג בעומר, ולמחזר את הבקבוקים שהושלכו לפח הלא נכון.

איריס, גם היא לא יוצאת לטייל ביער חריש בלי שקית בה תוכל לאסוף אשפה והיא אחראית בבית על ריקון הפח הכחול. אפילו אורן בן השלוש, שואל לפני שהוא זורק לפח, אם זה הפח הנכון.

לא יוצאים ליער או לשדות בלי שקית אשפה לאיסוף זבל שהותירו אנשים אחרים

“גיל ואני אנחנו שנינו מהאנשים היותר עסוקים שיש, שנינו מנהלים קריירות, נוסעים כל יום לעבודה ומשתדלים לא להעמיס עוד יותר על החיים. אבל יש דברים שהם כל כך קלים ונוחים. ללכת לפיקניק עם חד פעמי שצריך לקנות מראש ולחפש איפה לזרוק אותו בסוף המפגש – זה לא יותר קל. הרבה יותר פשוט לארוז סכו”ם בתיק ולשטוף בסוף השימוש. כשמתקדמים מבינים שזו הדרך הנכונה לחיות”.

זהב ירוק: לחסוך כסף לכולנו

“כשרצנו לבחירות למועצת העיר בחריש, בסיעת הליברלים כמעט ולא דיברנו על איכות הסביבה. בשיח הקואליציוני ידעתי שהתיק הזה תפור עלי והתלבשתי עליו”, הוא נזכר.

“להגנה על הסביבה יש גם תועלת כלכלית”, מוסיף גיל בלהט. “כל הנפה של פח ירוק עולה לנו כסף. כל קילו של אשפה שהולך להטמנה עולה לנו כסף. מיחזור הוא דרך טובה להפחית את כמויות האשפה המושלכות לפח הירוק ולחסוך כסף לכולנו. הכסף שמתפנה מעלויות הפינוי יכול לשמש את המועצה לתת לנו שירותים טובים יותר”.

גני ילדים חד פעמי מדיח כלים רב פעמי איכות הסביבה
גני הילדים בחריש עברו לחד פעמי: חיסכון של 800 אלף פריטי פלסטיק בשנה; צילום: דוברות מועצת חריש

בשנה החולפת מאז התרחש המהפך בגני הילדים בעיר ולמעלה מ-80 גנים עברו להשתמש בכלים רב פעמיים ולשטוף אותם במדיח כלים, נחסכו להערכת פישר למעלה מ-800 אלף פריטי פלסטיק בשימוש חד פעמי שנשארים לנצח באדמה. מעבר לחיסכון הסביבתי, מציין פישר את החיסכון הכספי הברור של מאות אלפי שקלים מדי שנה.

“העלות הראשונית משמעותית כשאתה קונה את הציוד הרב פעמי, אבל אחרי שנה אחת בלבד, אתה מחזיר את ההשקעה”, מסביר גיל.

גיל פישר חד פעמי רב פעמי
ערכת פיקניק נודדת: ניתנת להשאלה עבור ימי הולדת כיתתיים

יעל מציינת שבעיר חריש, עם ריכוז הילדים הגבוה כל כך (40 אחוזים מתושבי העיר) החיסכון גבוה משמעותית. “אני זוכרת את תחילת המחאה על שימוש בכלים חד פעמיים בתל אביב. כשהבנו שזה מה שקורה, הבנו שצריך לשנות זאת גם כאן”, היא מסבירה.

משפחת פישר היתה גם זו שקידמה את הרעיון של ערכת פיקניק נודדת בין משפחות בחריש (כלים רב פעמיים למסיבה) שניתן להשאיל, לשטוף ולהחזיר. “לפני שנה וחצי חגגנו לאילה עם הכיתה ולא היה לנו מספיק כלים רב פעמיים, החלטנו לקנות כלים בכמות שמספיקה לכיתה שלמה. סיימנו את יום ההולדת עם שקית אשפה אחת בלבד”, נזכר גיל.

יעל: “הערכה לא אצלנו ביומיום. תושבת שאכפת לה מהסביבה מנהלת את ההשאלה שלה. אנחנו השתמשנו בזה כבר 5-6 פעמים. ניתן להזמין את הערכה לחגיגות יום הולדת”.

גיל-פישר צילום: אורן קלר
השפעות הדדיות בין התפקיד במועצה לאורח החיים הביתי; צילום: אורן קלר

בדרך לאפס פסולת

עד כמה התנהלות של משפחת פישר נפוצה בקרב משפחות בחריש? יעל מאמינה כי “דברים מסוימים מתרחבים. יש אנשים שיש להם מודעות לשימוש בחד”פ. לדוגמה, העברנו לשכנה שלנו את שארית הכלים החד”פ שהיו לנו והיא על דעת עצמה אמרה לנו שכיום היא משתמשת הרבה פחות מבעבר. גם אצלנו המודעות משתנה. רק לאחרונה התחלנו להשתמש בניילון נצמד ונייר אפייה רב פעמיים. קניות בחריש אנו מבצעים אך ורק עם שקיות רב פעמיות ובחנויות הבשר והדגים אני מבקשת לארוז לי ללא מגש הקלקר”.

“אנחנו גם פועלים לצמצם את הרכישות המיותרות לילדים, ולא לקנות סתם קשקושים שהופכים לזבל. זה לא פשוט עם ילדים אבל אנו מלמדים אותם לשאול, כמה זמן נשתמש בזה, האם אפשר לוותר על זה? פיצ’יפקעס אנחנו לא מסכימים לקנות, אנחנו משתדלים לקנות דברים שיש להם ערך ומשמעות”.

גיל פישר עם שני גרינברג ופרח קוזחי, רשימת הליברלים בחריש; צילום: פרח קוזחי
גיל פישר עם שני גרינברג ופרח קוזחי, רשימת הליברלים בחריש; צילום: פרח קוזחי

עד כמה התפקיד שלך כחבר מועצה “ירוק” משפיע על הבית וההפך? “אם לא הייתי פעיל בתיק הסביבה. ייתכן והייתי רק ממחזר. כיום, השאיפה בבית היא להגיע לאפס פסולת. אנחנו עדיין לא שם, אבל בכל זאת בדרך. ישנה השפעה גם הפוכה על העיר, דברים שמגיעים מהבית ויוצאים החוצה, כמו נושא החד פעמי”.

“אנשים עצרו אותי ברחוב”

בחצי השנה האחרונה יצר פישר קבוצת וואסאפ סגורה של אנשים בעלי ידע ועשייה ירוקה מוכחת בעיר עימם הוא מתייעץ דרך קבע לפני כל ישיבה חשובה. “הם עוזרים לי לקדם את הנושא. זו קבוצת תמיכה של אנשים שעשו דברים משמעותיים בעיר בתחומים האלה, כמו מעוז לואנץ, דבי לרר ורבים טובים אחרים”.

פורום קיימות איכות הסביבה גיל פישר
פורום הקיימות בחריש. מתכנס אחת לחודשיים

בנוסף, החל לפעול בעיר פורום קיימות המתכנס אחת לחודשיים ודן בסוגיות חשובות לעתיד העיר. עוד הסתיים המחזור הראשון של קורס מנהיגים ירוקים שהכשיר תושבים לקדם פרויקטים בעיר בתחום הקיימות. בכל הפרויקטים הללו, טביעת ידו של גיל ניכרת.

את תושבי חריש מעסיקים עניינים בוערים ודחופים כמו תחבורה ותעסוקה. לתפישתך, עד כמה יש לנושא הירוק משקל בשינוי העיר?

“יש לזה משקל. היתה תקופה שלא יכולתי ללכת ברחוב. אנשים עצרו אותי ואמרו לי כל הכבוד על השינוי בגנים. באותו זמן הייתי הפגנות בתל אביב בנושא ויש הרבה אנשים סביבתיים בעיר הזאת”.

על המעבר מחד פעמי לרב פעמי בגני הילדים: “אנשים עצרו אותי ברחוב”

מה מבחינתכם השלב הבא באבולוציה המשפחתית?

יעל: “בחודש הקודם בנינו קומפוסטר בחצר והעפנו את הפח הירוק. כעת אנחנו לומדים את זה”.  גיל: “הגעתי למסקנה שאני לא יכול לבקש מאחרים לעשות זאת כשלא התנסיתי בנושא. השגנו תקציב לעריכת פיילוט להצבת 10-15 קומפוסטורים במספר בניינים בחריש, כרגע זה בשלבי הכנה ובדיקה, נצא עם זה בחודשים הקרובים לפרסום”.

מהו המסר המרכזי שתרצה להעביר לקוראים?

“זה לא כל כך קשה ומסובך לעשות דברים למען הסביבה. לא צריך לעבוד סביב זה ולא צריך להפוך את החיים. צריך להעלות את המודעות ולפעול בכיוונים האפשריים. לפעמים, השמירה על הסביבה יוצרת חיים יותר פשוטים ונוחים. להחזיק מספר פחים בבית, זה נוח יותר. לא מרוקנים כל יום פח”.

לקריאה נוספת: רואים רחוק רואים ירוק: כך בונים עיר מקיימת


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

עוד לא עברו לחריש וכבר מבלים עם השכנים

דיירי הבניין ברחוב אחדות 17 הפכו לחבורה מגובשת שמקיימת מפגשים חברתיים ודואגת לחבריה, עוד לפני המעבר לחריש. ביום הבחירות הגיעו כולם לחריש ונפגשו בפארק המנגלים. סיפור על חברות שמתגבשת ונבנית מהיסודות, יחד עם הבניין

רוכשי הדירות בבניין ברחוב אחדות 17 בשכונת בצוותא יקבלו את המפתחות לדירתם רק בחודש הקרוב אך הם מתנהלים כבר כחבורה מגובשת. השבוע, ביום הבחירות, הם נפגשו לפיקניק משפחות בפארק המנגלים בחריש. אין זה המפגש הראשון שלהם. סיפור החברות שלהם החל לפני שנה ויותר, עם רכישת הדירות בשכונת בצוותא, התגבש ונבנה מהיסודות, יחד עם הבניין.

בזכות הוואטסאפ: הפכו לחבורה מגובשת

שכונת בצוותא, מיזם המגורים הייחודי, החלה להתאכלס. בחודשים הקרובים צפויה השכונה לקלוט מאות משפחות חדשות המגיעות מכל רחבי הארץ. עם האכלוס הנרחב צפויות להיווצר, באופן טבעי, גם חברויות, יחסי שכנות, שיתופי פעולה ובתקווה – כמה שפחות חיכוכים בשכונה, ששואפת להיות השכונה השיתופית הראשונה בישראל.

אחדות 17 בצוותא
הבניין עוד לא מאוכלס. הדיירים כבר נפגשים

עידן הרשתות החברתיות וקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ, מאפשר לכל אחד ואחת לאתר מכרים בצורה מהירה ופשוטה ולהחליף מידע באופן מיידי ונוח בין שכנים לבניין, לרחוב או לשכונה. במקרה של חריש, העיר הצומחת, פעמים רבות ההכרות ברשת החברתית קודמת לשלב האכלוס והחיים המשותפים בבניין בפועל. ולמרות שתופעת ההכרות המוקדמת בין דיירים רווחת בעיר, המקרה של דיירי אחדות 17 הוא מיוחד: הדיירים, שכנים לעתיד, הפכו לקבוצה מגובשת עוד בטרם קיבלו את המפתחות לדירה והחלו לחלוק מעלית, חנייה וחדר מדרגות.

בזכות המסיבות השיתופיות: “קבענו להיפגש במסיבה”

אל בניין המגורים יעברו בתקופה הקרובה משפחות שיודעות כבר דבר או שניים על אלו שנמצאים ‘מעליהם ומצדדיהם’. “כשרכשנו את הדירה לפני כשנה וחצי לא הכרנו אף אחד. פתחנו קבוצות וואטסאפ לפי בניינים והתחלנו לברר מי יהיו השכנים שלנו. הבניין היה בשלבי פיתוח ראשוניים ואנחנו אט אט התחלנו להתחבר”, מספר שלומי מלדה (40) שיעבור עם אשתו שרון וארבעת ילדיו לחריש מבני ברק. “מתוך 16 הדירות בבניין, חמש משפחות כבר הפכו לגרעין חברים של ממש”, מציין מלדה.

שלומי מלדה וילדיו
שלומי מלדה: “נוצר גרעין של חברים”

לפני כשנה הגיעו השכנים העתידיים למפגש היכרות שנערך בדירתה של יהודית קרידו, אז עוד תושבת פרדסיה. קרידו יחד עם בעלה מוטי ושלוש בנותיהן מתגוררים מזה שלושה חודשים בשכירות בחריש וממתינים בסבלנות לקבלת המפתחות לדירה.

את הניצוצות הראשונים של החברות בין אלו שיהיו או-טו-טו שכנים זוקפים מלדה וקרידו לזכותן של שתי המסיבות השיתופיות, שארגנה חברת שפיר לתושבי חריש ולדייריה העתידיים של בצוותא עוד בטרם פרצה הקורונה.

מסיבה בצוותא מרץ 2020 צילום: לידור שקד
“קבענו להיפגש במסיבה”, המסיבה השיתופית של בצוותא בינואר 2020. צילום: לידור שקד

“קבענו להיפגש במסיבה והתחלנו להכיר את הפרצופים”, נזכרת קרידו. “בהמשך, קיימנו מפגש נוסף בביתי רק למבוגרים והיה תכנון לקיים מפגש נוסף עם הילדים בבריכה, אבל אז הגיעה הקורונה ושיבשה לנו את התכניות”, היא מספרת. “המשכנו לשמור על קשר מרחוק עד המפגש שהתקיים השבוע. אם לא היתה קורונה אני בטוחה שהיינו נפגשים הרבה יותר”.

בזכות הכימיה: “היה נפלא לראות את הילדים של כולם יחד”

“הקמנו את הקבוצה כדי שנוכל אנחנו, המבוגרים וגם הילדים, להכיר את האחרים ולצמצם, ככל שניתן, את הניכור בין האנשים”, מסביר מלדה. “אנחנו רוצים להגיע לבניין שבו אנו כבר מכירים זה את זה”. עבור רבים מאיתנו, המעבר לחריש הוא מעבר לא פשוט, ולכן לכולנו יש את הרצון להפוך את המעבר עבור ילדינו ועבורנו לחוויה קלה ונעימה ככל שניתן”.

מפגש שכנים עתידיים בביתה של קרידו בפרדסיה

עוד הוא מספר כי “נוצרה כימיה מאוד טובה בינינו ועלתה היוזמה לנצל את יום השבתון של הבחירות, להתארגן ספונטנית ולהיפגש ל’על האש’ משותף בחריש. “היה מפגש מאוד כיפי. הגיעו חמש משפחות והתקרבנו כולנו עוד יותר. היה נפלא לראות את הילדים של כולם רצים יחד ביער ומשחקים יחד, זאת המטרה שרצינו להשיג”.

בזכות החיבור: אשכנזים מרמת גן, בולגרים מבת-ים

התמהיל והרקע של כל אחת מהמשפחות בבניין אחדות 17 מספרים את סיפורו של קיבוץ הגלויות בישראל. “אני ממוצא אתיופי”, אומר מלדה ומונה: “יש אצלנו תימנים, אשכנזים מרמת גן, בולגרים מבת-ים, דתיים וחילונים, והחיבור בינינו הוא חזק מאוד. למיטב ידיעתי, אין אף בניין מגובש כמונו בכל השכונה שכבר מארגן מפגשים. זה רק מראה את ההווי שהולך להתגבש אצלנו”, הוא מוסיף בשמחה.

פיקניק משותף בפארק המנגלים בחריש

קרידו מציינת כי המשפחות שהשתתפו בפיקניק מגיעות מרחבי הארץ: “ורד ואסי הגיעו יחד עם שתי בנותיהן מבת-ים, ניר ושרון עם ילדם הגיעו מרמת גן, רועי וסיגל עם שני ילדיהם הגיעו מראש העין ושלומי ושרון עם ארבעת ילדיהם הגיעו מבני ברק. יש משפחות נוספות מכפר יונה ומאזורים אחרים בארץ וכולנו נגור יחד בחריש”.

בזכות התשתיות: מצפים למעבר קל

קרידו מוסיפה ומספרת כי שתי בנותיו של אחד השכנים לעתיד, המתגורר בראש העין, כבר מתחנכות השנה בבית ספר בעיר. “ההרשמה לחריש נעשתה כשתאריך האכלוס המשוער היה אוקטובר 2020 וכעת הוא מסיע את הבנות מדי בוקר לבית הספר בחריש. לעיתים קרובות, אחרי שהוא שולח את הבנות לבית הספר, אני מארחת אותו לקפה. ממש הפכנו לחברים”, היא מציינת בשמחה. “הלוואי שעם האכלוס החברות הזו תמשיך ותגדל. חודשים שאנחנו משתפים זה את זה במידע הכרוך באכלוס, ברכישת ריהוט לדירה החדשה, מתייעצים  זה עם זה בכל דבר שאפשר. אנחנו מאוד רוצים שזה יימשך”. היא מייחלת.

מלדה אופטימי לגבי המעבר הקרוב: “אנו מצפים בכיליון עיניים למעבר. כולנו ראינו את השכונה ואנחנו מאוד מרוצים מהחשיבה על התושבים, בכל הקשור לבתי הספר, גני הילדים, מבני הציבור ושפע גני המשחקים. אני מאמין גדול בחריש בכלל ובשכונת בצוותא בפרט. בעבר, היו רבים שהרימו גבה כששמעו על המעבר שלנו לחריש. כיום, מציינים בפני שקיבלתי את ההחלטה הטובה ביותר עבורי ועבור משפחתי”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

חיים משותפים בבניין קהילתי: “יוצרים מרקם חיים שתומך האחד בשני”

בקיץ האחרון עברו להתגורר בחריש חברי קהילת ‘ירוק בעיר’. הם מתגוררים בבניין אחד, מאמינים שחיי קהילה הם המתכון כנגד מחלות הבדידות והניכור העירוניים ומנסים לקדם חיים אקולוגיים בעיר הצפופה. “חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל ויתור על משהו שאתה מאוד אוהב”

קהילת ירוק בעיר; צילומים: אורן קלר

“אפשר להשאיר מפתח לטכנאי. אם מישהו נתקע בלי רכב, תמיד יש מי שיעזור. יש לנו ארוחות ערב משותפות, טיולים ביער או כל רעיון אחר שמישהו מציע. אלו דברים קטנים שביומיום עושים לנו טוב”. כך מתארת דבי לרר (56) חברת הקהילה “ירוק בעיר” את ההווי המיוחד של הקהילה שעברה להתגורר בקיץ האחרון בחריש.

דבי לרר
דבי לרר: “אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה עזרה הדדית, הכרות ותמיכה”

לרר שייכת לגרעין המייסדים של הקהילה. אלו החלו לפעול יחד כבר לפני תשע שנים ורכשו במסגרת עמותת נאות חריש 14 דירות בבניין אחד, מתוך מטרה ברורה, לנהל חיי קהילה עשירים וחיים עירוניים ברי קיימא.

“לקהילה שלנו יש רגל אחת חברתית ורגל סביבתית. מטרת הקהילה היא לעזור לפרטים בה להתמודד עם הניכור העירוני. אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה עזרה הדדית, הכרות ותמיכה בחברי הקהילה ולייצר חיים נעימים יותר. ליצור מרקם חיים תומך האחד בשני”, מסבירה לרר.

המאפיין המרכזי השני של הקהילה הוא הניסיון לייצר חיי קיימות עירוניים. “המטרה שלנו היא לקדם חיים אקולוגיים בחריש. שינויי האקלים שבאים לפתחנו הם מטורפים וחייבים לעסוק בנושא אם נרצה ואם לא. הרבה יותר קל להתמודד עם המשימה בעזרת קהילה חברתית חזקה”.

קהילת ירוק בעיר
“לחיות בקהילה שחוגגת יחד את כל מה שאדם עובר בחייו, את הרגעים הקשים ואת הרגעים השמחים”

רצון בחוויית קרבה ואינטימיות

18 מבוגרים ושלושה ילדים חברים בקהילה שמתגוררת בבניין אחד ברחוב שוהם. טווח הגילים של חברי הקהילה נע בין 30-60.

דורון צור (54) ממייסדי הקהילה, התגורר בעשרים השנים האחרונות בכרכור. “לפני 20 שנה נסעתי למדבר ופגשתי קהילה שחיה יחד. הבנתי כבר אז, שזה מה שאני רוצה. לחיות בקהילה שחוגגת יחד את כל מה שאדם עובר בחייו, את הרגעים הקשים ואת הרגעים השמחים גם יחד. קהילה מספקת מענה לחיי עיר מנוכרים.

דורון צור קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
דורון צור: “הערבות ההדדית היא נפלאה כשיש אנשים סקרנים ויש להם רצון בחוויית קרבה ואינטימיות”

“בקהילה שלנו יש עוד אנשים כמוני שזה העניין שלהם, להביא את עצמם לידי ביטוי ולהיות ערבים אחד לשני – זה מלהיב. יוזמות כמו ‘בואו נעשה יוגה’ או ‘נצא לטיול ביער’ או ‘נכין יחד שלטים לדירות’ תמיד זוכות למענה. הערבות ההדדית היא נפלאה כשיש אנשים סקרנים ויש להם רצון בחוויית קרבה ואינטימיות”.

סדנת הכנת שלטים: הצעה שזכתה למענה

מעורבות דרמטית בהליכי תכנון

חברי קהילת ירוק בעיר רכשו את דירותיהם במסגרת עמותת נאות חריש. בעיות בעמותה גרמו לעיכוב של שנים רבות. “היו שפרשו, תשע שנים זה הרבה זמן”, מסבירה לרר. “היו זוגות שנפרדו, זוגות שעשו רילוקיישן. חיפשנו ומצאנו במקומם אנשים שהאספקט הקהילתי היה חשוב להם והדירות הושכרו להם”.

טל פינצי קהילת ירוק בעיר
טל פינצי: ההשפעה של הקהילה על פרויקט נאות חריש היתה דרמטית

צור מספר כי הקהילה פרסמה ‘קול קורא’ בפייסבוק וזכתה להיענות גבוהה. “אלה שכן התאימו, התערו די מהר. כבר לא מרגישים מי ותיק ומי חדש אבל עדיין יש לנו קילומטראז’ לעשות על מנת  לבנות אמון”.

טל פינצי (50) נענתה לקריאה והצטרפה לקהילה. “ראיתי את הפרסום והרגיש לי שיש משהו נכון שמתרקם שם”, היא מסבירה. “אני אוהבת לעבוד עם האדמה ובכפר סבא הייתי פעילה מאוד בתחזוקת גינות שיתופיות. ביליתי בכל יום עם אנשים שהנושא קרוב לליבם”.

פינצי מודה שהרשימה אותה המעורבות של חברי הקהילה בתכנון כלל הבניינים של עמותת נאות חריש עוד בשלבים מוקדמים. “בקהילה שלנו יש אדריכלים ואנשי מקצוע שעוסקים בבנייה ירוקה, סביבה וקיימות. ההשפעה שלהם על כלל הפרויקט היתה דרמטית. הם היו מעורבים בשלב התכנון של בנייני נאות חריש והשפיעו על איכות הבידוד בבניינים ועל תכנון תאורה טבעית בכל 42 הבניינים שהעמותה בנתה. בזכותם בלובאים הקומתיים יש תאורת יום ואפשר לגדל עציצים”.

שוהם 53 קהילת ירוק בעיר
תאורת יום טבעית גם בחדר המדרגות

לרר קידמה גם את תפישת הגינון בחריש. “אני קידמתי ודחפתי את תפישת הגינון האקולוגי (בר-קיימא) בעיר. הרבה עצי צל ארץ ישראליים, שתילה של עצי פרי וצמחי תבלין, שימוש ברסק גזם לחיפוי האדמה ואחזקת הגנים הציבוריים ללא ריסוסים. שזה אתגר לא פשוט בכלל, שמחלקת גנים ונוף של העיר עומדת בו בכבוד רב”, היא מספרת.

קומפוסט בחצר, גינת ירק בגג

שינוי משמעותי נוסף שערכו חברי הקהילה כבר בשלב תכנון הבניין היה בניית פרגולה בגג עליה הותקנו הקולטים. כך הצליחו חברי הקהילה לפנות לעצמם את הגג כולו לטובת מקום מפגש. בימים אלה הם עסוקים בתכנון מרחב הישיבה וגינת הגג שיקימו שם.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר גג בניין
קולטי השמש מוקמו על פרגולה, שטח הגג התפנה לטובת הקהילה

“לאדם פרטי קשה לעשות מהלך כזה”, מציינת לרר. “התפישה של מודל קיימות עירוני היא שצפוף בעיר ואין שטחים ירוקים, ולכן גגות ירוקים הם אחד הפתרונות הטובים. כך לומדים לגדל מזון בעיר, להאכיל את חברי הקהילה במזון בריאות ולחסוך בעלויות שינוע מזון”.

גג ירוק: עסוקים כעת בתכנון מרחב הישיבה וגינת הגג שיקומו שם

בחודשים הספורים שהם גרים שם הספיקו חברי הקהילה לארגן מיכלי קומפוסט ענק בחצר ולטפח חקלאות עירונית הכוללת ערוגת ירקות ותבלין. עוד הם מתכננים פרויקטים ירוקים נוספים כמו איסוף מי מזגנים להשקיית הגינה, שיצמצמו את טביעת הרגל האקולוגית בעיר.

אחד האנשים המזוהה ביותר עם פרויקטים ירוקים בעיר הוא מעוז לואנץ (50). לואנץ, חבר הקהילה ופעיל מזה תשע שנים בקידום אג’נדה ירוקה בעיר. הוא הנחה את קורס ‘יער למאכל’, יזם את קורס ‘חריש למאכל’, שמלמד תושבים לגדל במרפסת ירקות ופירות, והוא אחד מהמנחים בקורס ‘מנהיגות ירוקה’, שמפעילה עיריית חריש.

לואנץ, שהתגורר בשנים האחרונות בפרדס חנה שמח על המעבר לחריש. “מיד עם המעבר לחריש  הרגשתי בבית בזכות כל השנים בהן הייתי פעיל והכרתי את כל התהליכים שקורים בעיר. אני מרגיש שהיתה לי הזדמנות להעלות את רמת החיבור לעיר בכל מיני פרויקטים שאני שותף להם ואני מעמיק את ההכרות עם חריש ותושביה”.

מעוז לואנץ קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
מעוז לואנץ: “נוצר פה משהו מאוד מיוחד”

קהילה דורשת מחויבות

ההצלחה הגדולה של קהילת ירוק בעיר, כך מסכימים כולם, תהיה בהקניית תחושת ביטחון, שייכות וביטוי לחבריה. לרר מציינת כי “בשורה התחתונה, בניית קהילה היא האתגר הקשה יותר. מחקרים מוכיחים שרק 5% מהקהילות שמנסות להתגבש מצליחות לקום בפועל”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
ערוגת הירק של הקהילה

לואנץ מוסיף כי “קהילות מקום” (גרים יחד) הן נדירות אף יותר. הוא גם מודה שהחלק החשוב והמאתגר ביותר הוא בניית הקהילה. “ידעתי שמה שהיה עד עכשיו בתקשורת ובמפגשים שקיימנו לא יהיה אותו דבר. אבל לא ידעתי איך זה יראה – זה היה עבורי כמו קופסה שחורה.”אנחנו בשלב בו כל אחד התמקם בדירה שלו ואנחנו עובדים על המרחבים המשותפים, נפגשים על בסיס קבוע. נוצר פה משהו מאוד מיוחד”.

פינצי מסבירה כי “חלק מחברי הקהילה ויתרו על דירות שרצו כדי להיות חלק מהקהילה. “לאן הנוף בדירה פונה או מה המטראז’ של הדירה פחות חשוב. הרצון לחיות ביחד ולייצר ביחד פרויקטים סביבתיים הוא זה שמוביל”.

צור מתאר גם כיצד מייצרים קהילה אנושית שתומכת בחבריה: “לא גדלנו בתרבות של אמון ונדרש תהליך על מנת לייצר את זה. אנחנו מקיימים שני מפגשים שבועיים. האחד, עוסק בתחושות שלנו ובליבון קונפליקטים אם יש. והשני, הוא מפגש פרקטי יותר שעוסק בשאלות כמו מה נעשה בגג. אלו לא מפגשי חובה, אבל הם עוזרים לנו להעמיק את ההכרות, לזהות את הצרכים ולבטוח האחד בשני”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
חברי הקהילה ליד מיכלי הקומפוסט

“חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל לוותר על משהו שאתה מאוד אוהב”, מוסיף לואנץ. אני מקווה שלכל אחד מאתנו יהיה נעים ונוח לגור כאן. אם נצליח לענות על הצרכים של האינדיבידואלים בקהילה, אנשים יישארו בה וימשכו עוד אנשים לקהילה. זו תהיה הצלחה בעיניי”.

קהילה כניסיון חיים מצמיח

ותוכניות לעתיד? יש המון. לרר מציינת שהקהילה מתכננת פרויקטים כמו הקמת קואופרטיב מזון וספריית חפצים להשאלה. עוד היא מקווה לייצר חיבור עמוק יותר לתושבי העיר. “הגענו ישר למשבר הקורונה ורוב הזמן מצאתי את חריש בסגר. שמעתי הרבה על יוזמות קהילתיות אבל עוד לא הצלחנו לנצל את זה”, היא מוסיפה ומציינת כי חריש כעיר חדשה מעודדת יוזמות. “השילוב של דיור בר השגה עם עיר חדשה שנותנת דלת פתוחה לנושא היא קרקע טובה לקהילות”.

צור מציין “אנחנו חלק מתוך תנועה הולכת וגדלה של אנשים שמבינים שלחיות באופן בר קיימא מאוזן נכון זה לחיות בקבוצות וקהילות. אני לא רוצה להישמע מיסיונר, אבל עדיף מהניסיון האישי שלי לחיות בקהילה. זה ניסיון שיכול להיות מצמיח משמעותי”.

קהילת ירוק בעיר צילום: אורן קלר
לואנץ: “נוצר מצב שהשכנים הופכים להפרעה או נטל. אבל אפשר לחיות אחרת”

ואילו לואנץ מסכם: “ישנם בעלי דירות בחריש שרוצים לעבור אלינו בגלל שהם מרגישים את הניכור אצלם בבניין. בדרך כלל הוואצאפ של השכנים הופך לתיבת תלונות על חסימת חנייה או לכלוך בלובי. כך נוצר מצב שהשכנים הופכים להפרעה או נטל. אבל אפשר לחיות אחרת. כל מה שצריך זה להכיר טוב יותר את השכנים, להבין למה מישהו מתנהג כמו שהוא מתנהג ולקבל עזרה ולהיתמך. לא צריך לקרוא לזה קהילה, אבל אפשר להעצים את הקשרים עם השכנים ואז החיים פשוטים יותר ונעימים הרבה יותר”.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

מרומא לחריש: הטביע חותם על חיי האנשים בתקופה קשה

אורן שפילמן זכה בפרס השליח המצטיין של הסוכנות היהודית על תפקודו כשליח ברומא ועל הסיוע שהעניק לקהילה היהודית באיטליה בהתמודדות הקשה עם הקורונה. כיום הוא מתגורר בחריש בסמוך לחברי הקיבוץ העירוני ולא במקרה: “תושבים רבים שמגיעים לחריש מבינים את הפוטנציאל של חיים שיתופיים וקהילתיים”

בשלהי שנת 2017 יצא אורן שפילמן (36) יחד עם משפחתו לשליחות של שלוש שנים ברומא.  שפילמן נשלח על ידי הסוכנות היהודית שפועלת בשיתוף פעולה עם תנועות הנוער. כך יצא ששפילמן הגיע לרומא כשליח עם שני כובעים: האחד, שליח השומר הצעיר העולמי והאחר, שליח הסוכנות.

אולם שום דבר לא הכין אותו לשנה האחרונה שלו ברומא. משבר הקורונה היכה בחוזקה באיטליה והתמונות מרחובות רומא הריקים, קצב התמותה הגבוה וחוסר האונים של מערכת הרפואה האיטלקית, נצרבו בזיכרון העולמי. בתקופה מתוחה וחסרת וודאות, נשאר שפילמן, כל העת ברומא, כדי לתמוך בבני הנוער ובמשפחות הקהילה היהודית.

חלוקת סלי מזון למשפחות באיטליה; צילום: חני חמווי
חלוקת מזון למשפחות באיטליה; צילום: חני חמווי

“הקהילה האיטלקית-יהודית היא קהילה קסומה, ותיקה מאוד ובעלת היסטוריה עשירה. זו קהילה ציונית מאוד ומחוברת לנעשה בישראל. ישראל חשובה להם והם אוהבים מאוד את המדינה”, מעיד שפילמן.

עוד הוא מספר כי “פוטנציאל העשייה הוא עצום והעשיה היא אינסופית. בני הקהילה היהודית באיטליה שגרים בכפרים או בערי ספר ולא לומדים בבתי ספר יהודים נחשפים ליהדות רק דרך החגים היהודיים. ישנה תרבות יהודית שלמה שהדור הצעיר אינו נחשף אליה. זו הסיבה שהמחנה של ה’שומר הצעיר‘, בו הילדים מוקפים בבני גילם וכולם שרים שירי חג ומדברים על ערכי התנועה וציונות, מעניק לילדים ולנערים ערך משמעותי מאין כמוהו”.

את הבחירה שלו להישאר באיטליה בתקופת הקורונה מסביר שפילמן בעובדה שדווקא בגלל המשבר, לשליחים הישראלים היה תפקיד חשוב במיוחד בתגבור מערכות החינוך והרווחה בקהילות היהודיות.

רב הדומה על השונה

שיתוף פעולה מיוחד נרקם באיטליה בין אורן לחנן מגל, שליח תנועת ‘בני עקיבא’ לרומא. השניים עבדו במשותף וארגנו פעילויות חינוכיות לילדים ונוער בני הקהילה היהודית באיטליה, חיזקו את התרבות היהודית ואת הקשר לישראל.

חנן מגל שליח בני עקיבא
חנן מגל, שליח בני עקיבא

“בישראל, תנועות השומר הצעיר ובני עקיבא מזוהות עם שני קצוות המפה הפוליטית. היינו צריכים להרחיק עד רומא כדי לגלות עד כמה המרחק בינינו קטן”, אומר שפילמן ומוסיף:  “רבים אמרו לנו בהלצה שאנחנו צריכים לרוץ יחד לכנסת היות ושידרנו לכאורה, ניגודים שלא ייתכן שיעבדו בשיתוף פעולה ובחברות קרובה. צבע החולצה שלנו והתפישה האידיאלוגית השונה לא השפיעו על הכבוד ההדדי בינינו ולא גרעו מהיכולת שלנו לפעול יחד”.

ואכן שיתוף הפעולה בין שני השליחים זכה להוקרה ממוסדת. פרס השליח המצטיין לשנת 2020 הוענק החודש לשפילמן ולמגל, על התמיכה המיוחדת שהעניקו לקהילה היהודית באיטליה, אשר התמודדה עם משבר קשה במישור הבריאותי, הכלכלי והקהילתי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה.

בטקס הענקת הפרס שיבח יו”ר הסוכנות יצחק (בוזי’) הרצוג את שפילמן ומגל: “עברתם שנים מאתגרות, והשפעתם על חייהם של יהודים בכל העולם. עברתם גם את הקורונה ואת המשבר הגדול של כל הקהילות והטבעתם חותם עצום בכל הקהילות”.

בנימוקים לקבלת הפרס צוין, כי השנה, על רקע משבר הקורונה, מילאו השליחים תפקיד קריטי בתגבור מערכות החינוך והרווחה והובילו יוזמות מיוחדות לתמיכה בעשרות אלפי משפחות וצעירים, גם באמצעים מקוונים בצל הסגרים בעולם.

אורן שפילמן
טקס הענקת פרס הסוכנות לשליח מצטיין

עוגן קריטי לילדים בסגר

שפילמן נזכר בתקופה בה החלה הקורונה להתפשט במדינה וזרעה תחושת אימה של ממש בציבור. “התקופה הראשונה היתה מלווה בחוסר ודאות עצום. הקהילה היהודית באיטליה התגיסה באופן מעורר כבוד וריכזה מאמצים לייצר מערך תמיכה כוללני. אנחנו, בקן השומר הצעיר ובסוכנות היהודית, עמדנו בקשר רציף עם הממשלה והשגרירות כדי לסייע בכך”.
שפילמן בנה תכנית מיוחדת לתמיכה בקהילה היהודית הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית. “התפקיד שלנו היה להיות העוגן ולספק יציבות עבור החניכים הצעירים שביום אחד הכל עצר עבורם, אוסרים על כולם לצאת מהבית ולאף אחד אין שמץ של מושג מתי זה ייגמר. אנחנו היינו שם כדי לשמור על קשר איתם. כשמדריכה מתקשרת לילד ומתעניינת בשלומו היא נותנת לו אפשרות לשחרר לחץ ולחייך – זה עוגן קריטי”.
שפילמן גם יזם מערך תמיכה למדריכי התנועה. אלה קיבלו כלים להתמודד בצורה טובה יותר עם המשבר שעוברים החניכים והוריהם. “המטרה היתה לעזור להם להתמודד ולייצר אי של שפיות בסגר הארוך שהיינו מצויים בו”.

אורן שפילמן
אורן שפילמן ובני משפחתו

“לייצר מרחב נעים וטוב”

באוגוסט 2020 סיימה משפחת שפילמן את משימתה, חזרה ארצה והשתקעה בחריש. ההיכרות עם חברים בקיבוץ ‘אמתי’, הקיבוץ העירוני בחריש, שכנעה את משפחת שפילמן להתמקם דווקא כאן. “הכרנו את הרעיון של הקיבוץ ואת האנשים שחברים בו ורצינו לחזור לארץ ולהקיף עצמנו באנשים טובים. האמנו שזה עשוי להקל על הקליטה המחודשת שלנו בישראל במיוחד לאחר שנת קורונה לא פשוטה באיטליה. זה הוכיח עצמו כהחלטה נהדרת. לשמחתי, היתה דירה פנויה בבניין בו מתגוררים חברי הקיבוץ וקפצנו על ההזדמנות. יש בינינו יחסי שכנות מדהימים וזה לפעמים כל מה שאדם צריך”.

חברי קיבוץ אמתי חריש
חברי הקיבוץ העירוני אמתי בחריש; צילום: אורן קלר

שפילמן, שעשייה קהילתית היתה בדמו במהלך שלוש השנים האחרונות באיטליה, משבח את היוזמות הקהילתיות והתארגנויות התושבים בחריש והערבות ההדדית שהוא מזהה בעיר: “ישנה תחושה כללית שתושבים רבים שמגיעים לחריש מבינים את הפוטנציאל של חיים שיתופיים וקהילתיים ומאוד רוצים לקחת חלק בכך ולייצר מרחב נעים וטוב המבוסס על שיח  – זה כיף גדול”.

לקריאה נוספת: כעבור 30 שנה: הקיבוצניקים חוזרים לחריש


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

קורונה סטייל: כך תחגוג הקהילה הרוסית בחריש את נובי גוד

בשונה מהשנתיים האחרונות, מסיבה רבת משתתפים לציון ה’נובי גוד’ – תחילתה של השנה האזרחית החדשה – לא תתקיים השנה. אז איך בכל זאת שומרים על אווירת החג ותורמים לגיבוש בין חברי הקהילה? ב’חרישניק’ בחרו בפתרון יצירתי

צילום מתוך עמוד הפייסבוק של קהילת ‘חרישניק’

בקרוב יחלו הסיכומים של שנת 2020 שתירשם בדפי ההסטוריה כשנת מגיפת הקורונה, הוירוס שעיצב את סדר היום העולמי. גם ההערכות לחגיגות השנה האזרחית החדשה, שנת 2021, כבר נמצאת בעיצומה ולכולם ברור, שחגיגות השנה יאלצו גם הן להיראות אחרת. ב’חרישניק’, הקהילה המקומית של דוברי הרוסית בחריש, השלימה עם העובדה כי בשונה מהשנתיים האחרונות, מסיבות רבות משתתפים לציון ה’נובי גוד’ – תחילתה של השנה האזרחית החדשה – לא יוכלו להתקיים. עם זאת היא מצאה דרך מקורית לחגוג וללכד את שורות הקהילה.

חגיגת יום הולדת שנה לקהילת 'חרישניק' ביולי 2019.
חגיגת יום הולדת שנה לקהילת ‘חרישניק’ ביולי 2019.

שער לחריש: להתעדכן ולהתחבר

קהילת ‘חרישניק’ מונה כיום למעלה מ-600 משפחות דוברות רוסית והיא נחשבת לאחת הקהילות הצומחות בעיר. את הקבוצה מנהלים אלכס גרברג ובני הזוג רומן קזרנובסקי ונטליה נסטרוב. בקבוצת הפייסבוק הייעודית חברים למעלה מ-1,200 משתתפים ואילו בקבוצת הוואסטאפ רשומים למעלה מ-250 פעילים.

הקהילה המגובשת נוהגת לקיים מפגשים בחיק הטבע, פיקניקים משותפים, פעילויות משפחתיות וגם ערבי בילוי. קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ של הקהילה הם במידה רבה, חלון הראווה של העיר בקרב מתעניינים דוברי רוסית. הקבוצות החברתיות מהוות שער כניסה נגיש וזמין המספק לתושבים חדשים מידע על הנעשה בעיר, חדשות ושירותים לתושב , במיוחד עבור אלו שהעברית לא שגורה בפיהם.

חרישניק קהילה רוסית
כ-150 משפחות חברות בקהילה. אירוע משפחות של חברי הקהילה

נובי גוד: לראשונה בלי חגיגה גדולה

אחד האירועים המרכזיים בלוח השנה של העולים יוצאי בריה”מ לשעבר, הוא ה’נובי גוד’, ציון השנה האזרחית החדשה. מנהגי החג כוללים עץ אשוח מקושט ודמותו של ‘דד מורוז’ (סבא כפור) שנוהג לחלק מתנות לילדים. על אף הדמיון הרב לחג המולד מדגישים בקהילה הרוסית כי אין שום קשר בין החגים ואין מדובר בחג נוצרי. בנובי גוד נהוג ללבוש בגדים חדשים ולערוך סעודה עשירה במאכלים המיוחדים לחג.

חגיגת נובי גוד בשנה שעברה
חגיגות נובי גוד לילדים לפני שנתיים

“היינו מאוד שמחים לקיים אירוע רב משתתפים, אך ברור לנו שהשנה זה בלתי אפשרי”, מסביר רומן קזרנובסקי, ממנהלי קבוצת ‘חרישניק’. “במהלך השנה האחרונה הצטרפו לחריש תושבים חדשים רבים והמפגשים הם אמצעי לחבר בין משפחות, ליצור חברויות ולהתגבש, אך לצערנו, השנה, את מרבית הקשר אנחנו נאלצים לקיים אונליין ולא בשטח”. עם זאת, מנהלי הקבוצה לא וויתרו ומצאו פתרון יצירתי לחבר בין חברי הקהילה מבלי לחרוג מהנהלים.

חיבורים חדשים: מהפייסבוק לשטח

הרעיון אותו מזכיר רומן הוא משחק ‘גמד-ענק’, חלוקת מתנות הדדית המתבצעת באופן אקראי ולאחר הגרלת שמות בין חברי הקהילה. אין מדובר אמנם בנוהג חדש, אך השנה הוא מקבל תוקף ומשמעות רבים יותר, הן בעקבות הצמיחה המשמעותית של הקבוצה והן בשל מגבלות ההתכנסות החברתית. “לפני שנתיים השתתפו בפעילות 30 משפחות. בשנה שעברה המספר גדל ל- 70 משפחות והציפיה השנה היא למעורבות של 150 משפחות”, מפרט רומן. “זו פעילות מאוד חגיגית והחברים מאוד מצפים לה”.

נובי גוד בחריש 2020-2021: משחק ‘גמד-ענק’. ציור: יוליה מכלין

המתנות שמעניקות המשפחות אחת לשנייה, גם הן ברוח הקורונה, הוגדרו כ”צנועות” על ידי מארגני המשחק. עוד נקבע להן סכום סמלי של עד חמישים שקלים בלבד. “המטרה מעבר לציון החג וחלוקת המתנות, היא לייצר חיבורים בין אנשים ללא היכרות אישית. אנשים יגיעו לבתיהם של אחרים, כדי להעניק להם שי לשנה החדשה. זו הזדמנות נהדרת להכיר אנשים חדשים שעד כה הכרת רק דרך הפייסבוק. מי יודע, אולי בזכות המשחק שמחבר בין אנשים שלא מכירים, ייווצרו חברויות חדשות בין המשפחות”, סיכם רומן.

אשוח רענן נובי גוד חריש
כיבוד מתוק בצורת עצי אשוח – במסיבת נובי גוד בשנה שעברה

עוד בנושא: ס נובים גודום, חריש


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

קבוצת ‘הצודקת’ חריש מצמיחה חברויות ומסייעת להתאקלמות בעיר החדשה

130 נשים חברות בקבוצת ‘הצודקת’ חריש, הקבוצה שמעניקה להן מקום בו ניתן לשתף את הקושי, הצחוק והיופי בהורות וזוגיות. מירית גולדברגר, צופיה קלר ויעל יגר, מספרות על אופי הקבוצה, כללי החברות בה ותחושת ה’ביחד’, שמקלה על קשיי ההתאקלמות בעיר החדשה

דמיינו לכם את הסצינה הבאה: קבוצה של נשים מלווה יולדת לחדר לידה. המיילדת מבקשת מהיולדת להיכנס לחדר לידה עם מלווה אחת בלבד. “אני לא יכולה לבחור, הן כולן המשפחה שלי”, משיבה היולדת. והיא ‘צודקת’. הן אכן המשפחה החדשה שלה בחריש. זה אינו סיפור דמיוני, כך בדיוק קרה לחברות קבוצת ‘הצודקת’ בחריש. כמה מהן נכנסו איתה לחדר הלידה ומיהן בכלל הנשים הצודקות?

הצודקת חריש יעל יגר מירית גולדברגר צופיה קלר

100 אלף נשים חברות בקהילת הפייסבוק הארצית ‘הצודקת’. הקבוצה שנוסדה בשנת 2018 צברה תאוצה והכרה בזכות השיתוף בקשיי ההורות והזוגיות שפוקדים כמעט כל אשה. הקבוצה הוקמה כמענה נשי לקהילת ‘אבא פגום’, קהילת גברים, אבות לילדים, המבוססת על חברותא, עזרה הדדית, הומור ושיתוף בזווית המבט הגברית על החיים.

מירית גולדברגר היא אחת ממנהלות הקבוצה הארצית. בחיי היום-יום משמשת גולדברגר כראש תחום לוגיסטיקה ותקשוב באגף התקשוב והסייבר. את עבודתה בקהילת ‘הצודקת’ היא עושה בהתנדבות, אבל עיקר העבודה החברתית שלה מושקעת דווקא בניהול קבוצות הוואטסאפ הלוקאליות.

“כאשר התקבלה החלטה להוציא את הפעילות של ‘הצודקת’ מהעולם הווירטואלי לעולם הממשי ולבצע זאת על ידי הקמת קבוצת וואטסאפ מבוססות אזור מגורים, התחלתי לנהל מספר קבוצות וואטסאפ. לפני שנתיים עם המעבר שלי מחדרה לחריש פתחתי גם את קבוצת הוואסטאפ ‘הצודקת חריש’ ומאז היא הפכה לקבוצת דגל”.

מירית גולדברגר הצודקת
גולדברגר: “כל אחת ויודעת שבשעת הצורך, היא תקבל כל מה שהיא צריכה מחברות הקבוצה”

“סוג של מחויבות משפחתית”

לגולדברגר יש תשובה ברורה במענה לשאלה מדוע הפכה קבוצת חריש, בה חברות 130 נשים, לקבוצת דגל: “הקשר שנוצר בין הבנות הוא לא חברי, יש בקבוצה סוג של מחויבות משפחתית. כל אחת מסורה לשנייה ויודעת שבשעת הצורך, היא תקבל כל מה שהיא צריכה מחברות הקבוצה. בחריש קיימות קבוצות וואטסאפ רבות, אבל לא ברמת המחויבות שהקבוצה הזו מייצרת עבור החברות בה”.

“בכל אחת מחברות הקבוצה מפעם מלבד הרצון להכיר אנשים נוספים גם להשתייך לקהילה. זה מה שקבוצת הצודקות מעניקה לנשים, קהילה גדולה, מבוססת, שמקבלת את פניהן בחיבוק חם ואוהב”, היא מוסיפה.

צופיה קלר, מורה ומחנכת, מסכימה עם הדברים: “כשמגיעים למקום חדש, בלי משפחה או חברים עוזבים את המוכר והידוע ומחפשים להשתלב בעיר החדשה וליצור קהילה משמעותית. אני עד היום זוכרת את המפגש החברתי הראשון של קבוצת הצודקת בחריש, זהו זיכרון חזק ומשמעותי. חשתי שנפתח בפני עולם חדש. ישבו סביבי ולידי דתיות, חילוניות, חדשות וותיקות, אמהות צעירות ומנוסות יותר וכולן מצאו שפה משותפת”.

צופיה קלר הצודקת
קלר: “החברויות הטובות והחזקות שלי צמחו בקבוצה”

קלר גם מתייחסת לתחושת המשפחתיות שהקבוצה משדרת: “אני לא יודעת אם זו משפחה אבל החברויות הטובות והחזקות שלי צמחו בקבוצה. זה מפצה על חסכים משפחתיים וחברתיים. לא מרגישים לבד ויש עם מי לדבר. זה עוד בית בחריש”. והיא מרחיבה: “המפגשים בעידן הטרום קורונה היו הכי משמעותיים, אבל קיים בקבוצה גם שיח יומיומי. מתחילים את הבוקר בברכות ומסיימים את השיח בלילה באיחולי לילה טוב. מירית זוכרת לאחל לכל אחת ‘יום הולדת שמח’ או ‘מזל טוב’ ולכל אחת ברור כשמש שאם היא נתקעת בפקקים, תהיה מי שתאסוף עבורה את הילדים. אם יש בעיה כלכלית, ישנה התגייסות. אם אני רוצה להתייעץ אני תמיד אני מוצאת תשובה בקבוצה”.

קשרים חברתיים חזקים

130 נשים חברות בקבוצת ‘הצודקת חריש’. יעל יגר, מעצבת פנים ותושבת חריש מזה שלוש שנים, מודה שהיא דווקא לא התחברה בתחילה לקבוצה: “בעלי יאיר הוא אחד המנהלים של קהילת ‘אבא פגום’ בפייסבוק, הוא צירף אותי לקבוצה בחריש מיד עם פתיחתה. אני אפילו לא זוכרת את זה כי לא ממש התחברתי ודי מהר פרשתי מהקבוצה. חצי שנה אחרי כן, פגשתי את מירית בפיקניק והתחברתי שוב לקבוצה. מאז אני שם”.

יעל יגר הצודקת
יגר: “קבוצה מאוד פעילה”

יגר מספרת שהקבוצה פעילה על בסיס יומיומי. “ישנם ימים בהם אני עוקבת ומגיבה ובימים אחרים אני אפילו לא מספיקה לקרוא את ההודעות. זו קבוצה מאוד פעילה גם מעבר לפייסבוק וחברויות שנוצרות בה וקשרים חברתיים חורגים מעבר לקבוצה. לפני הקורונה, מספיק היה שמישהי תכתוב בקבוצה, ‘מי באה לקפה?’ ועשרים בנות היו נפגשות תוך זמן קצר בחצר. היו פעילויות של מסיבות, הרמת כוסית, ברכות לחגים ופרגונים”.

גולדברגר ממהרת להוסיף כי הקבוצה, מעבר לפעילויות החברתיות משמשת גם פלטפורמה להעצמה נשית, נטוורקינג ועזרה הדדית. “אנחנו מעודדות רכישת שירותים ומוצרים מחברות הקבוצה וישנה חשיבה על סדנאות ייעודיות שמתאימות לנושאים שמעסיקות את הנשים בקבוצה”. כך לדוגמה, ארגנה גולדברגר סדנת ‘כלכלת בית’ בשיתוף עם בנק הפועלים, שעזרה לנשים ללמוד כיצד לנהל טוב יותר את התקציב המשפחתי.

פעילות משותפת בעידן הטרום קורונה

אך מעבר להעצמה ולהעשרה, נראה כי תפקידה העיקרי של הקבוצה הוא לשמש זירה בטוחה לשיתוף ולפורקן. תקופת הקורונה, על שלל המועקות והלחצים העניקה לקבוצה משנה תוקף בכל הקשור לתפקיד חשוב זה.

“מה שקורה בקבוצה נשאר בקבוצה”

“בתקופות הקורונה היו לנו שיחות אל תוך הלילה. בנות בקבוצה חשפו דברים אישיים ורגשות וניתן למצוא חיבור לכל סיפור. זה המקום שלך לפרוק ולהביע”, פוסקת קלר ומוסיפה: “זה דורש אמון. אני למעלה משנתיים בקבוצה ולא קרה שסיפור דלף וגרם למבוכה. מה שקורה בקבוצה נשאר בקבוצה”.

הצודקת חריש יעל יגר מירית גולדברגר צופיה קלר
שיתופים בנושאים אישיים

“יש המון שיתופים בנושאים אישיים שבנות מעלות בקבוצה”, מציינת גם יגר. “אני באופן אישי לא הייתי מעלה נושאים דומים אבל קיימת הבנה בסיסית שאפשר לשתף, שזה המקום הנכון לשתף בו ויש בנות שמרגישות נוח לשתף. היו מקרים שדברים יצאו החוצה ובנות נפגעו”, מוסיפה יגר ומיד מסייגת “אבל הם טופלו על ידי חברות הקבוצה ובעיקר על ידי מירית. לתפישתי, יש מקום לשתף אבל יש גם מקום לשיקול דעת ולשמירה על פרופורציות”.

ואכן המקרים בהם הקבוצה שותפה כללו גם מקרי קיצון של מקרר ריק בבית ובעיות פרנסה מעיקות כמו גם התגייסות למיזמים חברתיים כמו חלוקת מזון, הפגנות, משלוחי מנות בחגים, ופעילויות משותפות עם קבוצת ‘אבא פגום’ בחריש.

“לא משנה אם היוזמה החברתית צצה בקבוצת ‘הצודקת’ או בקבוצת אבא פגום, בסופו של דבר שתי הקבוצות מתגייסות למען המטרה ופועלות יחד”, מסבירה יגר.

אבא פגום חריש
פעילויות משותפות עם קבוצת ‘אבא פגום’ בחריש. בצילום: שלושה ממנהלי הקבוצה

“בשוטף יש לגברים את הקבוצה שלהם ולנו את שלנו – אבל יש נקודת השקה כשזה למען הקהילה”, מוסיפה קלר ואילו גולדברגר מסכמת: “שיתופי הפעולה בינינו הם חשובים ותורמים לקהילה. יש ‘צודקות’ רבות שיש להן בן זוג בפגומים ושיתוף הפעולה הוא די טבעי, אבל בכל מקרה, תמיד נהיה ‘צודקות’ גם אם הבעלים לא יחשבו כך”.

ערבות הדדית, בלי פוליטיקה ובלי דת

ההצטרפות לקבוצת ‘הצודקת חריש’ היא די פשוטה, צריך להיות חברה בקבוצת הפייסבוק ‘הצודקת’ הארצית ולהתגורר בחריש. אחרי שמצטרפים יש להקפיד על מספר כללים פשוטים שעליהם שומרת גולדברגר בקנאות: בלי פוליטיקה, בלי דת, בלי הדלפות החוצה ועם ערבות הדדית. “אני מעודדת את קבלת השונה. הגיבוש בקבוצה מתבצע בלי לערב פוליטיקה ודת – זה חוסך לנו את כל הבלאגן שיכול להיווצר”, היא מנמקת ונראה, שגם במקרה הזה, היא צודקת.

צודקת חריש תמונה קבוצתית
“הקבוצה משקפת את הפנים היפות של חריש”

“הקבוצה משקפת את הפנים היפות של חריש”, מוסיפה קלר. “את נכנסת לקבוצה ומקבלים אותך עם חיבוק חם. אף אחת לא חשה שלא בנוח בגלל דעה, מגזר או השתייכות לקהילה מסוימת. זה לא פשוט לנהל קבוצה שתהיה מדויקת, מזוקקת ושכל אחת תרגיש בה נוח. הקרדיט מגיע למירית שמנהלת את הקבוצה. היא יודעת מתי לעצור שיח בצורה נעימה ועדינה ומתי לעודד ולפתח דיון. היא מנהיגה”.

“זו קבוצה שמהווה בית לכולנו. זו קבוצה שכל מי שעוברת לחריש תרצה להיות בה. מדובר בקבוצת הנשים הכי חזקה בחריש, ואם את כאן, ואת פעילה, ואת רוצה לתרום לקהילה ולרקום חברויות אמת, זה המקום להיות בו”, מסכמת יגר.

ואם נחזור להתחלה, כמה נשים לדעתכם נכנסו לחדר הלידה עם הצודקת? נראה שהתשובה כבר ברורה: כולן נכנסו יחד, כי ככה זה במשפחות הכי טובות.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

“האנשים לבביים יותר ואין תחושת זרות על אף שאנחנו טריים בעיר”

כיצד מצטיירת חריש בעיניהם של התושבים החדשים שבחרו להצטרף אליה? מהו לדעתם גורם המשיכה המרכזי של העיר ומה ניתן לשפר? משפחת סאן-מגריל, איריס רביד ובני הזוג כצמן משתפים

קיץ 2020 – נראה כי התושבים החדשים של חריש שהגיעו זה עתה לעיר, כבר משתלבים במרקם הקיים. גל ההגירה החמישי של העיר מאז יסודה כעיר מביא עימו מאות משפחות, זוגות ויחידים, שזוכים לתנאים משופרים לעומת ‘החלוצים’ שהגיעו בשנים הקודמות.

למצטרפים הטריים ממתינות כאן כבר חנויות בשלל תחומי מסחר, מסעדות, פיצוציות, בתי קפה ומזללות, עשרות גני ילדים, גינות וגני שעשועים, בתי ספר לכלל המגזרים ואפילו כיתת תיכון ראשונה, אבן דרך בהיסטוריה המתהווה של חריש. מה משך את התושבים החדשים לעיר, מהם חושבים עליה ומהן הציפיות שלהם?

משפחת סאן-מגריל: “וואו, אנחנו בבית!”

“היה בבעלותנו בית פרטי עם גינה ועל אף התנאים בחרנו לעבור לחריש”

נעים להכיר: אלה סאן (43), איגור מגריל (46) ושני בניהם, גיל (15) ועמית (11).

עיסוק: אלה עובדת בארגון ‘ג’וינט ישראל’ ואיגור הוא מנהל פרוייקטים בתחום הבנייה.

עיר מגורים קודמת: “עברנו אל חריש מירושלים בה התגוררנו כל חיינו מאז שעלינו ארצה בשנות ה-90. בירושלים היה בבעלותנו בית פרטי עם גינה ועל אף התנאים בחרנו לעבור לחריש”.

מקום מגורים נוכחי: אלה ואיגור עברו לחריש לפני שבוע בלבד. הם גרים בשכירות ברחוב תמר. בעוד כשנה, הם יעברו לדירה שרכשו בשכונת ‘בצוותא’.

שותפים להיסטוריה: בחודש הקרוב גיל בנם הבכור יחל ללמוד בכיתת התיכון הראשונה בחריש, כתלמיד כיתה י’ בבית הספר ‘אתגרי העתיד’. “אנו עוקבים כבר תקופה ארוכה אחרי בית הספר דרך כלי התקשורת ומאוד התרשמנו מהגישה הפדגוגית ושמענו עליו המלצות רבות. השיחה עם טלי הולן, המנהלת, נטעה בנו תקוות רבות ומתקבל הרושם שאנחנו מצטרפים למוסד חינוכי מוצלח”.

קואופרטיב אתגרי העתיד
על אתגרי העתיד: “התרשמנו מהגישה הפדגוגית ושמענו עליו המלצות רבות”

מדוע בחרתם בחריש? “עייפנו מהעיר הגדולה. חריש נראית עיר נהדרת עם הרבה שלווה. חברה שלנו שכבר מתגוררת כאן המליצה לנו לבוא ולהתרשם, ולמעשה עברנו בעקבותיה. התאהבנו בחריש ממבט ראשון. הגענו לכאן ומיד הרגשנו בבית. יש כאן אנרגיות מדהימות ותחושת משפחתיות שלא הכרנו בירושלים. האנשים לבביים יותר ואין תחושת זרות על אף שאנחנו טריים בעיר. אנחנו שבוע בחריש וכל ערב בעלי ואני יושבים במרפסת, מסתכלים מסביבנו ואומרים ‘וואו, אנחנו בבית!'”.

נקודות לשיפור: “הבעיה העיקרית של העיר בעינינו היא התחבורה. יציאה אחת מן העיר היא מתכון לצרות, פקקים ולחץ בכבישים. דבר נוסף הוא הצורך הדחוף בפיתוח שכונת מעו”ף שאמורה לשלב בתוכה מבני תעסוקה ומשרדים מפני שחייבים לייצר מקומות עבודה בתוך חריש”.

“יש כאן מודל של עירוניות אחרת”

איריס רביד
“עד לא מזמן כלל לא התייחסתי לחריש כאופציה עבורי”

נעים להכיר: איריס רביד (54).

עיסוק: רכזת תפעולית של קורסי משרד העבודה במכללת רופין.

מקום מגורים קודם: רביד עברה לחריש לאחר 30 שנות מגורים בישוב קציר. לאחר גירושיה החליטה להתחיל מחדש בעיר החדשה. “בקציר התגוררנו בבית קרקע גדול שהשתרע על שטח של 200 מ”ר וכלל שלוש קומות וצימר בגינה. השינוי במצב המשפחתי שלי והעובדה שהילדים כבר גדולים ועזבו את הקן הביאה להבנה שהגיעה העת גם לחיים חדשים”, מספרת רביד ומוסיפה: “עד לא מזמן כלל לא התייחסתי לחריש כאופציה עבורי, אך בהמשך, דעתי על העיר החדשה השתנתה”.

מקום מגורים נוכחי: רביד רכשה דירה בפרויקט ‘י.ח. דמרי’ ברחוב אורן ומתגוררת בעיר כשלושה שבועות.

יער חריש
מבט מרחוב אורן אל החורש

מדוע בחרת בחריש? “אפתיע ואומר שעם המעבר מקציר לחריש זכיתי בנוף ואוויר טובים יותר. כפי שציינתי הייתי בין התושבים הראשונים בקציר ועם הזמן הבנייה התרחבה סביבנו וחסמה את הנוף. כעת, אני מתגוררת מול חורש טבעי. אפשר לומר שהשתדרגתי”, היא משתפת בשמחה. “הגינון בעיר יפהפה ואני רואה פוטנציאל גדול לעתיד העיר. כל שנותר הוא להקפיד על כלל ‘חיה ותן לחיות’ ללא כפיה של שום מגזר אחד על משנהו וחיי סובלנות”.

גינון אקולוגי גינון בר קיימא
“הגינון בעיר יפהפה”. צילום: דוברות עיריית חריש

רביד מוסיפה כי לטעמה, חריש היא עיר קהילתית יותר מהישוב הכפרי בו גרה: “בקציר הקהילתיות לא הורגשה. היתה תחושה של נתק רוב השנה, במיוחד מאז שילדיי בגרו. לעומת זאת, בחריש אפשר לחוש באוויר את השותפות. בבניין שלי ישנה התנהלות של ‘אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד’. מי שמגיע לחריש מגלה שיש כאן מודל של עירוניות אחרת, שונה ממה שעיר מייצגת עבור רבים”.

נקודות לשיפור: “הייתי רוצה שיתקיימו יותר אירועי תרבות בעיר ותיפתח ספריה עירונית”.

“חריש היא עיר פתוחה שדוגלת ב’חיה ותן לחיות'”

רינת ויוסי כצמן
“הכימיה והחיבור עם התושבים שפגשנו מאוד ריגשו אותנו”

נעים להכיר: יוסי כצמן (23), ורינת כצמן (21) הורים לאוריה בן עשרה חודשים.

עיסוק: יוסי הוא מנהל צוות בחברת תקשורת ורינת סטודנטית בשנתה האחרונה ללימודי תואר במחשבים.

עיר מגורים קודמת: אלעד.

מקום מגורים נוכחי: בני הזוג רכשו את דירתם בפרויקט ‘האחים אוזן’ בשכונת מעו”ף במסגרת תכנית ‘מחיר למשתכן’. בימים אלו עסוקים השניים באריזות לקראת המעבר המיוחל לחריש, בסוף אוגוסט.

חריש מהאוויר - יולי 2020
“ראינו לנגד עינינו עיר חדשה ויפה רצופה בבניינים חדשים. הנראות של העיר קסמה לנו”

מדוע בחרתם בחריש? לפני שנה, זכה הזוג כצמן בהגרלת ‘מחיר למשתכן’ בחריש. תחילה הם שקלו לבטל את הזכייה בשל חוסר הכרות עם העיר, אך רגע לפני ביטול הזכייה, נסעו השניים לראות את חריש והתאהבו בה ממבט ראשון: “ראינו לנגד עינינו עיר חדשה ויפה רצופה בבניינים חדשים. הנראות של העיר קסמה לנו”, נזכר יוסי.

הוא משתף שהם ישבו לאכול באחת המסעדות בחריש ונשבו בקסם: “פגשנו במסעדה אנשים חמים וכיפים והחלו להתפתח שיחות עם זרים מוחלטים. שאלנו שאלות על העיר ונענינו באדיבות. הכימיה והחיבור עם התושבים שפגשנו מאוד ריגשו אותנו. מעולם לא הרגשנו כך בשום מקום אחר.

משפחת כצמן רינת ויוסי כצמן
כצמן: “אנו מגיעים מישוב חרדי, עם רקע חרדי אך איננו מגדירים עצמנו חרדים”

“אנו מגיעים מישוב חרדי, עם רקע חרדי אך איננו מגדירים עצמנו חרדים. הגישה שלנו פתוחה יותר. באלעד יש ביקורת רבה כלפי מי שלא הולך בתלם. תמיד הרגשנו שם כ’כבשה בין שבעים זאבים’, משכנו תשומת לב ונתפסנו בעיני המקומיים כזוג מוזר. חריש היא עיר פתוחה שדוגלת ב’חיה ותן לחיות’. יש אנשים שזה מציק להם, אנחנו דווקא אוהבים את העיקרון הזה. אנו רואים בחריש סביבה מאוד מתאימה ומקבלת עבורנו”.

ציפיות מהחיים בחריש: “עם ההבנה שחריש היא עיר בבנייה חשוב לנו שהשירותים לתושב יהיו נאותים, כפי שהעירייה מחוייבת. אנו מקוים גם למצוא מסגרת חינוכית טובה לבננו”.

אנטנה סלולרית בחריש
אנטנה סלולרית בחריש: “שיפור הקליטה הוא סוגיה ראשונה במעלה”

נקודות לשיפור: “אנו בטוחים שלאחר שנעבור ונעמיק את ההכרות עם המקום, נדע לענות על כך טוב יותר, אך כבר כעת ניכר כי נושא הקליטה הסלולרית דורש טיפול דחוף. מבלי להיכנס לשיקולים על מיקום האנטנה, שיפור הקליטה הוא סוגיה ראשונה במעלה. גם נושא השמירה על הביטחון במרחב הציבורי טעון שיפור. היו מספר מקרים בחודשים האחרונים שערערו את תחושת הביטחון והעלו מעט את מפלס החששות ואנו מקווים שינקטו צעדים בנושא. מאוד חשוב לטעמנו, גם החיבור העתידי לכביש 6, שיקצר את הדרך להורים שלנו”, סיכמו בני הזוג בחיוך.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

עצה משפחתית: חמש משפחות ”ותיקות“ מספקות עצות לתושבים החדשים בחריש

חמש משפחות – מיס, אסולין, קלר, תורן ואייזנמן – בעלות ותק בחריש, הנע בין שנה לשבע שנים, מחלקות טיפים בחינם למצטרפים החדשים. מה כדאי לדעת, מה יקדם את תהליך ההסתגלות וכיצד להיערך לחיים בעיר החדשה? חמש עצות חשובות שעשויות להקל על המעבר

תמונה ראשית: prostooleh

ההמולה שמלווה את חודשי הקיץ לא פסחה גם השנה על חריש. למרות הקורונה, למרות המשבר הכלכלי (ואולי בגללו) וחרף אי הוודאות הגדולה, משפחות רבות אורזות את חייהן ועוברות לעיר. ברחבי חריש ניתן לראות את משאיות ההובלה, את המנופים שנישאים אל על ואת ההודעות בקבוצות של מי שמחפש קרטונים למעבר ומי שמוסר אותם.

עצות חשובות וברכה אחת משותפת: “ברוכים הבאים”

כמה אנשים יתווספו לחריש בקיץ הקרוב? זאת נדע רק בסיומו, אבל מה כדאי להם לעשות ואיך הם יסתגלו טוב יותר לעיר החדשה של ישראל, זאת אנחנו כבר יודעים, או לפחות, חושבים כך. חמש משפחות בעלות ותק בעיר, הנע משנה אחת בלבד לשבע שנים, מעניקות לתושבים החדשים עצות חשובות וברכה אחת משותפת: ברוכים הבאים.

משפחת מיס: “לנצל את כל הטוב בחריש”

נעים להכיר: יצחק (32) איש חינוך, כותב תוכן ומנהל אדמניסטרטיבי; רחלי (32). דרמה-תרפיסטית, בעלת תיאטרון ‘סיפורוח’ ומלחינה; אהוביה משה (9) עולה לכיתה ד’ בבית הספר ממ”ד ‘תלמי הדר‘; מלאכי מאיר (6) עולה לכיתה א’ בתלמוד תורה; יפתח (3) עולה לגן חרוב; איתמר (8 חודשים) במעון ‘נטעי חריש’.

ותק בחריש: שבע שנים

משפחת מיס
משפחת מיס, שבע שנים בחריש: “זה כיף”

עצה מרכזית: “למדו לנצל את כל הטוב שחריש מציעה. מומלץ להסתובב בחורשה, להשתתף בפעילויות המגוונות שעורכים התושבים והמועצה, לקנות בעסקים המקומיים, לשאול ולהתעניין במתרחש דרך הרשתות החברתיות, וליזום פעילויות. לחריש יש הרבה מה להציע. נצלו אותה. זה כיף”.

משפחת אסולין: “הומור לא יזיק”

נעים להכיר: דודי (32) מהנדס אלגוריתמיקה ובעלים ושותף ב’פיצריש’; טליה (31) עורכת-דין. כרמל (5) עולה לכיתה א’ בבית הספר ממ”ד ‘תלמי הדר’; אורי (4) עולה לגן טרום חובה (שקמה); תמר (10 חודשים) במעון צלילי החינוך;

ותק בחריש: ארבע שנים

משפחת אסולין
משפחת אסולין, ארבע שנים בחריש: “קחו חלק ביוזמה קהילתית”

עצה מרכזית: “משפחות יקרות, חיו את המציאות ולא את הפייסבוק או את הפוליטיקה המקומית. נשמו עמוק. הכל כאן דינאמי, בצמיחה, מתפתח ומשתנה. צריך סבלנות וגם הומור לא יזיק. הכי חשוב, קחו חלק ביוזמות פרטיות וקהילתיות, כך תהפכו לחלק ממה שקורה שכאן. משהו טוב וגדול מתרחש בחריש, אז אל תפספסו את היום-יום ואת הרגע. שמרו על אופטימיות, תיהנו ממה שיש כאן, ואל תחפשו את מה שעדיין חסר”.

משפחת קלר: “ליהנות מעיר בה ‘כולם מכירים את כולם’״

נעים להכיר: צופיה (49) מורה למתמטיקה בבית-ספר יסודי; אורן (50) מורה לכלכלה ולמתמטיקה בתיכון ובנוסף עובד כצלם; מאיה (14) עולה לכיתה ט’ בגוונים; גיא (9) עולה לכיתה ג’ בבית ספר ‘רונה רמון’;

ותק בחריש: שלוש שנים

משפחת קלר
משפחת קלר, שלוש שנים בחריש: “טיילו באיזור. חריש מוקפת טבע, יערות ופינות חמד”

עצה מרכזית: “חריש היא עיר בצמיחה והקהילה בה (עדיין) קטנה ומגובשת. זה הזמן לרכוש חברים חדשים (לכם ולילדיכם) להכיר אנשים חדשים וליהנות מעיר בה ״כולם מכירים את כולם״. אל תתרשמו מזירות ההתגוששות ב-Facebook, המציאות היא הפוכה ממה שמשתקף ברשתות החברתיות. זה הזמן להתחבר לקהילה ולפעילויות הקהילתיות כאן. מהר מאוד תגלו שיש לכם שכנים וחברים נפלאים (שונים מאלה שהייתם רגילים אליהם – אבל זה היופי שבדבר).
ועצה אחת אחרונה: טיילו באיזור. חריש מוקפת טבע, יערות ופינות חמד. האיזור גם מציע מקומות בילוי ומקומות חדשים ומסקרנים, אז צאו וגלו אותם”.

משפחת תורן: “הסתגלות דורשת זמן, אז…גלו סבלנות”

נעים להכיר: שמעון (44) מעצב אירועים; ג’ודי (44) בעלת דוכן פרחים בקניון MORE; לירון (16) תלמיד בגבעת חיים; רועי (13) תלמיד בחטיבת הביניים ‘אתגרי העתיד’ נעם (11) תלמיד ‘תלמי רון‘;

ותק בחריש: שנתיים

משפחת תורן
משפחת תורן, שנתיים בחריש: “גלו סבלנות”

עצה מרכזית: “עליתי לארץ מארגנטינה כשהייתי בת 10. המילה הראשונה שהורי ואני למדנו בארץ היתה ‘סבלנות’. 30 שנה אחרי אני מוצאת שהיא מתאימה גם לחריש. העיר משתנה ומתפתחת בקצב מדהים. לפני שנתיים לא היו כמעט חנויות על דרך ארץ והיום אני מתרגשת לראות את השדרה מלאה בעסקים פעילים. הכל מלא חיים, מוסיקה ואנשים. אני נהנית מהעובדה שהכל קרוב. אני יורדת למטה וכל מה שאני צריכה זמין לי במרחק הליכה בשדרה.

עם זאת, אני מודעת לעובדה שלא כולם חשים כך בהתחלה. רק אחרי שנתיים, שמעון הודה שחריש טובה לנו ושההחלטה לעבור היתה צודקת. אני מאחלת בהצלחה לתושבים החדשים ומציעה להם לזכור שהסתגלות דורשת זמן. אז…גלו סבלנות”.

משפחת אייזנמן: “אל תתביישו לבקש עזרה – כולנו נשמח לתת אותה”

נעים להכיר: טל (41) כותב תוכן ומתורגמן שפת סימנים; קטיה (37) עובדת בנק; יהונתן (11) מיכל (8) עולים לכיתות ה’ ו-ג’ בבית ספר ‘תלמי רון’; איתמר (3) עולה לגן;

ותק בחריש: שנה

משפחת אייזנמן
משפחת אייזנמן, שנה בחריש: “הקהילה בחריש שונה מכל מקום אחר”

עצה מרכזית: “הקהילה שפגשנו בחריש שונה מכל מקום אחר שבו גרנו בעבר. היא חמימה, מחבקת ותומכת. אין שום צורך בחברות, קשרי משפחה או אפילו בהיכרות מוקדמת. אם חסר לכם משהו לשבת, אם אתם לא מוצאים מי שידפוק לכם מסמר בקיר או אם אין לכם איך להגיע לעבודה; כל מה שעליכם לעשות הוא לשלוח הודעה באחת מעשרות הקבוצות של חריש בפייסבוק או בוואטסאפ, ובתוך דקות ספורות מישהו כבר יציע את עזרתו ובחיוך גדול.

ממש לאחרונה, נתקלנו בבעיה והודעה אחת בפייסבוק הפגישה אותנו עם כמה מלאכים טובים שאחד מהם גם הצליח לפתור לנו אותה ולא הסכים לקבל תמורה. אנחנו רוצים לברך את התושבים החדשים בחריש ולהזכיר לכם לא להסס לבקש עזרה – כולנו נשמח לתת אותה”.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

מהים האדום לגבעות הירוקות: האילתים מצפינים לחריש

יותר ויותר משפחות אילתיות בוחרות לעבור לחריש. הן משאירות מאחור ים כחול, משפחה וחברים ומגיעות לעיר, שמציעה להן הזדמנויות חדשות ודיור בר השגה. “המעבר מאילת לחריש הוא מהלך דרמטי”

לחריש מגיעים זוגות צעירים, משפחות ובודדים מכל רחבי הארץ, אבל נדמה שהמעבר של תושבי אילת לעיר, הוא המעבר הקשה מכולם. נוי אסרף (30) ילידת אילת, המתגוררת בחריש כבר שנה ושלושה חודשים, מאמינה שהמעבר מעיר השמש הנצחית לחריש הוא לא פחות מדרמטי. לאחרונה, זרם התושבים החדשים שמגיעים לעיר, מהעיר הדרומית ביותר על המפה, מתגבר. “אילתים רבים שמתעניינים בחריש יוצרים איתי קשר בפייסבוק ושואלים שאלות. אני מבינה את הקושי שלהם. המעבר מאילת לחריש הוא מהלך דרמטי, ואני שמחה שאני יכולה לסייע בתהליך המורכב הזה”, אומרת אסרף.

נוי אסרף אילת
משפחת אסרף. מחלוצי האילתים בחריש

“יש טפטוף מתגבר של תושבי אילת שעוברים לחריש. רבים עוזבים את העיר, שספגה מכה קשה מאוד בתקופת הקורונה, ומחפשים לעצמם מיקום מרכזי יחסית עם מחירים טובים. חריש מספקת להם את האלטרנטיבה הזו”, היא מסבירה.

אילת צילום: בוריס איסמליוב
עסקי התיירות נפגעו. צילום: בוריס איסמליוב

על אילת, קורונה ומה שביניהם

בימי שגרה אילת ידועה כבירת הנופש של ישראל והיא מושכת אליה כ-2.8 מיליון תיירים בשנה. רבים מתושבי אילת מתפרנסים מעסקי המלונאות, המסעדות ואטרקציות תיירותיות. זו גם הסיבה שמשבר הקורונה היכה בה בחוזקה. בסוף אפריל 2020 נרשמו בה 46% אבטלה. המשבר הכלכלי בעיר נוסף על נזקי סופה קשה, שהיכתה באילת בתחילת השנה וגרמה לנזקים של עשרות מיליוני שקלים ולפגיעה משמעותית בעסקי התיירות בעיר.

רינת ושי זערור אילת
משפחת זערור: מחיי הלילה באילת לחריש

רינת ושי זערור הם דוגמה לזוג שביצע מעבר לחריש בעיצומו של משבר הקורונה. את ההחלטה הם קיבלו מספר שבועות קודם לכן, אבל המגפה העניקה להם את הנחישות לקדם את התהליך. בני הזוג התגוררו באילת ב-11 השנים האחרונות. רינת (31) עברה לעיר הדרומית כחיילת משוחררת, והתחילה את דרכה המקצועית בעבודה מועדפת, כצ’קרית במלון. בתפקידה האחרון עבדה כמנהלת קשרי אורחים במלון הרודס. “עברתי את כל המסלול שכלל תפקידים רבים בענפי המסעדנות ובתי המלון של אילת”, היא מסבירה. לפני שנה איבדה זערור את אביה והרצון להתקרב למשפחתה, המתגוררת במרכז, התעצם.

מקפצה כלכלית משמעותית

“הגענו לביקור בחריש בעקבות זוג חברים. התפעלנו מהעיר ואני מודה שגם מחירי השכירות הנמוכים משכו את תשומת ליבנו. חריש מעניקה לנו הזדמנות, מקפצה לעתיד כלכלי מסודר יותר. היא מאפשרת לנו להשכיר את הדירה שלנו באילת וליהנות מההפרש”.

זערור עצמה יצאה לחל”ת וככל הנראה, תחזור לשוק העבודה רק לאחר חופשת הלידה הקרובה. שי, הוא עצמאי בתחום הנדל”ן ומתכנן להשתלב בענף הצומח בעיר.

שדרת דרך ארץ
שדרת דרך ארץ בחריש: “עשרות פנו אלינו ושאלו היכן חריש נמצאת ואיך המגורים בעיר”

“אמנם חריש לא קרובה להכל ואין בה את כל השירותים הנדרשים אבל אני מתניעה את האוטו ונוסעת לישובים בסביבה, מה שלא יכולתי לעשות באילת. אם המכולת באילת סגורה, אין לי שום אלטרנטיבה אחרת”, היא מציינת בשמחה. גם המרחק ממרכז הארץ ‘קטן עליה’: “תוך 40 דקות אני מגיעה לבית הורי באור יהודה. זה ממש נוח וקל”.

בתקופה הקצרה שהם מתגוררים בעיר, הפכו השניים לשגרירים שלה והם משיבים לשאלות של מתעניינים נוספים. “עשרות פנו אלינו ושאלו היכן חריש נמצאת ואיך המגורים בעיר. אני משיבה כמיטב יכולתי על החיים פה, על המרחקים הנוחים, על מערכת החינוך שמותאמת לילדים וגם על מרחק הנסיעה מחוף הים הקרוב”.

ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מחלק שי לנופשים שהגיעו לאילת עם סיום סגר הקורונה. מגבת חוף בקוטר 2 מטר, להבטחת המרחק התקני.  צילום: הדר אברהם
ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מחלק שי לנופשים שהגיעו לאילת עם סיום סגר הקורונה. מגבת חוף בקוטר 2 מטר, להבטחת המרחק התקני. צילום: הדר אברהם

זערור מציינת גם כי המעבר לחריש התבצע על אף ולמרות השיח השלילי בפייסבוק על חריש. “אם היינו מקשיבים לכל הפוסטים בפייסבוק לא היינו עוברים. חשוב לי גם להעביר את המסר הזה הלאה, אל תפסלו מראש, נסו זאת בעצמכם”.

הזדמנויות עסקיות חדשות

השיח השלילי בפייסבוק לא הרתיע גם את דניאל וקארין אלופי. השניים עתידים לעבור בשבועיים הקרובים לחריש. בני הזוג מצפים לילדם הראשון ולעיר הם מגיעים אחרי תשע שנות מגורים באילת.

דניאל אלופי אילת
דניאל וקארין אלופי: “”הקורונה אתגרה אותי לחשוב על החיים קדימה”

“קארין היא ילידת אילת. אני עברתי לאילת עם פתיחתו של קניון אייס מול. היו לי שם עד לאחרונה מספר עסקים בקניון”, מסביר אלופי.

לדברי דניאל אלופי (37), הצורך בשינוי החל עוד לפני משבר הקורונה אבל המגיפה העניקה לו תובנות חדשות: “הקורונה אתגרה אותי לחשוב על החיים קדימה, ברמה האישית וגם ברמה המקצועית”, הוא מפרט. “בשורה התחתונה אילת מציעה אופקים מוגבלים לאלה שמבקשים להתפתח בה. חריש כעיר חדשה מספקת הזדמנויות רבות למי שמצליח לאתר אותן. חריש גם מספקת אופק תעסוקתי לאשתי, שהיא גננת במקצועה. החינוך בחריש מתרחב וצומח כל הזמן”, מסביר אלופי.

גני ילדים חדשים בחריש
מתכננת להשתלב במערכת החינוך הצומחת בעיר. צילום: דוברות עיריית חריש

לתפישתו, החיים בחריש משלבים גם הבט חשוב נוסף, קצב חיים רגוע יותר לעומת ערי המרכז התוססות: “מהמעט שבדקתי עולה כי חריש מאפשרת לך להשקיע זמן במשפחה, לחיות בקצב נינוח יותר. אחרי תשע שנים באילת, שבה הדינמיקה איטית יותר, לא רצינו לעבור לעיר עם קצב מסחרר. באילת למדתי שהקצב האיטי טומן בחובו דברים טובים. אני לא מחפש רק אטרקציות בחיים”.

עם זאת, אלופי מאמין שמדובר במצב זמני: “ההתפתחות של חריש מהירה, ומנסיוני, תוך שבע שנים לכל היותר, היא תהפוך לעיר מרכזית באיזור. בינתיים, היא מושכת אליה זוגות צעירים מכל הארץ. היא מאפשרת לרבים דיור בר השגה וזו התחלה נהדרת למי שמחפש מקום לגדול איתו”.

בני הזוג אלופי: “החברים מאילת כבר כאן”

בני הזוג מצטרפים כבר לארבעה זוגות חברים שמתגוררים בחריש. שניים מתוכם הם אילתים לשעבר, שהעתיקו את חייהם לחריש לאחרונה.

“יש לנו גם קרובי משפחה שגרים בעיר”, מציין אלופי ומסכם שמן הסתם הגעגועים לאילת עוד יהדהדו בו תקופה ארוכה: “לאילת יש את הקסם שלה. אני אתגעגע לצבעים של העיר, לעובדה שיש שם פחות פקקים ושהכל קרוב ונגיש”. עוד מדגיש אלופי את מרקם החיים בעיר: “אני מקווה שחריש תלמד מאילת ותאפשר לכולם לחיות בשקט, בלי התלהמות. באילת, דתיים, חילונים ושאנטים חיים בשקט. אני מקווה שזה יחלחל גם לחריש”.

יד מושטת לכולם

אילת אסתר ענבר ויקיפדיה
תחושת הקהילתיות קיימת גם באילת. צילום: אסתר ענבר, ויקיפדיה

הקהילה המגוונת של חריש בה חיים בשלום, מחוץ לבועת הפייסבוק, דתיים וחילונים יחד, היתה אחד מגורמי המשיכה עבור משפחת אסרף.

אסרף מפרטת: “כשהחלטנו לעזוב את אילת היה לנו חשוב לעבור לעיר מתפתחת עם קהילה פתוחה ומעורבת של דתיים וחילונים. אני מגיעה מבית כזה, של אמא חילונית ואבא דתי”. אסרף מציינת כי תחושת הקהילתיות באילת, עיר בת למעלה מ-50 אלף תושבים, עדיין קיימת. “זה קו דמיון נוסף שמצאתי בין הערים. בשתיהן יש קהילה חזקה”.

בני הזוג עזבו את אילת בעקבות חיפוש אחר מסגרת הולמת לבנם, שאובחן כסובל ממוגבלות שכלית. את בית הספר המתאים לו הם מצאו בחדרה, את הבית המתאים, הם מצאו בחריש.

המעבר היווה גם התחלה מקצועית חדשה לשניים. נוי עזבה את משרתה כמורה למורשת ישראל באילת והשתלבה בסוכנות הנדל”ן, רימקס בחריש. דניאל בעלה, שעבד כאב בית בבית ספר באילת, סיים לימודי הנדסת החשמל והפך בחריש לחשמלאי עצמאי.

נוי אסרף בחריש אילת
חריש סיפקה הזדמנויות תעסוקתיות חדשות לבני הזוג

“לא ממש הבנתי מה זה נדל”ן, הייתי מאוד רחוקה מהעולם הזה, אבל התאהבתי במקצוע. למדתי להכיר אנשים, להתאים להם את הדירה, זו עבודה עם תחושת סיפוק עצומה”.

נוי גם מציינת שהקשרים האילתים, אותם היא מתחזקת בעיקר דרך הפייסבוק, עוזרים לזוגות נוספים לצלוח את המעבר לחריש: “אני עוזרת לאנשים בשמחה בתהליך הקליטה שלהם”.

תחושת הקהילתיות שמעניקה אסרף לנקלטים החדשים אינה זמנית. “חריש היא עיר מדהימה מכילה, מחבקת ועוטפת. יש פה אנשים מכל קצות הקשת החברתית ולכולם יש מקום. נכון, צריך להגיע לכאן עם הרבה סבלנות ולהשתדל לראות את הטוב בעיר. מי שמסוגל לעשות זאת, יש לו מקום בעיר. אני מדגישה בפני המתעניינים כי השיח בפייסבוק הוא לא השיח ברחובות. בעיר יש המון הארת פנים. אנשים אומרים שלום ומחייכים ברחובות גם בלי להכיר, יש פה יד מושטת לכולם”.

אירוע "חרישבת" בחריש
אירוע קהילתי בחריש: “יש פה יד מושטת לכולם”. צילום: אורן קלר

לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

טבעונים בחריש: “עברנו לחריש והופתענו לטובה”

בצילה של פרדס חנה-כרכור, מעצמת טבעונות ישראלית, מתגבשת בחריש קהילת טבעונים שעושה את צעדיה הראשונים. לוטם ליבר, עופרי כהן ואיה זינגר מספרות על חווית הטבעונות בעיר החדשה

בתמונה: תו ויגן פרנדלי במסעדות

על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה 5% מכלל אזרחי מדינת ישראל הם טבעונים. נתון זה הופך את ישראל, באחוזים, למדינה הכי טבעונית בעולם. הזינוק האדיר במספר הטבעונים חל בשמונה השנים האחרונות. בשנת 2012 עמד מספר הטבעונים בישראל על 1% בלבד.

טבעונים בחריש
ישראל: המדינה הכי טבעונית בעולם

בחריש, שמושכת אליה תושבים חדשים מכל הארץ, החלה להתגבש קהילה חדשה של טבעונים. כ-120 חברים כבר בקבוצת הפייסבוק ‘טבעונים בחריש’, וישנן גם קבוצות וואטסאפ פעילות המוקדשות לנושא. למרות שהקבוצה עדיין מצומצמת יחסית, נראה כי העסקים בחריש מכירים בכוחה של הקהילה ומעניקים לה שירותים ברמה גבוהה ובמחירים טובים. כך לפחות מעידים הטבעונים בחבורה.

“כוח קנייה טבעוני”

לוטם ליבר (32) מודה שחווית האוכל הטבעוני בחריש הפתיעה אותה לטובה: “ב-90% מהמקומות הפתוחים בחריש יש לי מה לאכול. יש כאן פיצריות שמציעות פיצה עם גבינות טבעוניות, מאפיות עם מאפים טעימים וניתן לקנות בסופרים של חריש ובחנויות תבלינים מבחר מוצרים רחב שמתאים לטבעונים. אפילו בדנגורי בורגר-בר, יש המבורגר טבעוני מעולה”.

לוטם ליבר סאנשיין
לוטם ליבר: “ב-90% מהעסקים אני מוצאת מה לאכול”

ליבר, מדריכת כושר בהכשרתה, הפכה לטבעונית לפני ארבע שנים לאחר שנים של תזונה צמחונית. “הגעתי לטבעונות מסיבה אידיאולוגית”, היא מסבירה.

כתושבת השרון, נהגה ליבר לבלות במסעדות תל אביב שהציעו לה מבחר נאה של מנות טבעוניות נאות. “בעיר מגורי לא מצאתי פתרונות מותאמים לתזונה טבעונית, ולכן הבילויים שלי היו בעיקר בתל אביב”, היא מפרטת.

עוד היא מציינת כי העובדה שבעלי העסקים בחריש מודעים לקהל הקטן והנאמן של טבעונים פותרת בעיה גדולה. “הקושי העיקרי של טבעונים הוא לאכול בחוץ. אפילו לשבת על הבר קשה אם מגישים במקום טבעות בצל מטוגנות עם ביצה. לשמחתי, בחריש, המצב שונה”. ליבר מעודדת את הטבעונים בעיר לקיים דיאלוג פורה עם בעלי המסעדות בחריש: “לא מספיק שכל טבעוני ידאג לעצמו. חשוב לתת לבעל עסק הערות בונות ולהציע לו לפנות גם לקהל שהוא לא חשב עליו קודם לכן. יש בחריש לפחות 100 אנשים שישמחו על כך, ומדובר בכוח קנייה שחשוב להשתמש בו”.

יתרונות ברורים לעסק

עמותת ויגן פרנדלי מעניקה לבתי עסק ברחבי הארץ תו לעסקים שנמצאו ידידותיים לטבעונים. אופק רון, סמנכ”ל העמותה הפועלת לקידום ולשיפור אורח חיים טבעוני בישראל מסביר: “העמותה מנגישה את אורח החיים הטבעוני על ידי עידוד בתי עסקים להוסיף אופציות טבעוניות בתפריט. מספיק ש-25% ממנות המסעדה יתאימו לטבעונים על מנת שהם יקבלו את התו שלנו. הקהילה הטבעונית מחפשת מסעדות שיתנו מענה בסמוך למקום המגורים ובעלי עסקים רבים יכולים ליהנות מקהל נאמן. אני קורא לבעלי עסקים בחריש לפנות אלינו ונשמח לתת להם את תו הויגן פרנדלי”.

אופק רון ויגן פרנדלי טבעוני טבעונות
אופק רון: “אני קורא לבעלי עסקים בחריש לפנות אלינו”

נכון לכתיבת שורות אלה, גלידה גולדה בקניון MORE היא העסק היחיד בחריש שזכה בתו העמותה, אולם הישוב השכן לחריש, פרדס חנה-כרכור, נחשב לאחד ממעוזי הטבעונות בארץ. “פרדס חנה אכן נחשבת באיזור הצפון לחזקה בתחום”, מאשר רון. לדבריו, מסעדות טבעוניות בפרדס חנה הן מוקד משיכה ללקוחות מכל הארץ, גורל שיכול להיות גם מנת חלקן של מסעדות בחריש.

עסקי האוכל הביתיים מציעים פתרונות טובים

אחד הפתרונות הזמינים לטבעונים בחריש הוא עסקי המזון הביתיים. “בחריש פועלים עסקי אוכל ביתיים שמציעים מגוון רחב ואיכותי של מנות טבעוניות במחירים טובים”, ליבר מציינת.

עופרי כהן טבעונית
עופרי כהן: “המחיר סבבה”

עופרי כהן (22) תושבת טריה בעיר, שעברה רק לפני חודש מעכו לחריש, מסכימה: “אפשר לציין לטובה את עסקי האוכל הביתי בחריש. הם מספקים אוכל ביתי טעים ובמחיר נוח. זה פיתרון נחמד יותר מלאכול כל הזמן בחוץ, במסעדות”, היא מציינת ונזכרת בפלפל ממולא טעים שאכלה לאחרונה.

גם עסקי המזון הפועלים בעיר הרשימו אותה לטובה. “התגוררתי בעכו, עיר שאין בה עדיין מודעות לנושא התזונה הטבעונית. בזמן הקצר שאני כאן הספקתי להתרשם לטובה מהעסקים בעיר שמציעים מנות טובות”.

פיצה טבעונית של פיצה FIX
פיצה טבעונית של פיצה FIX

כהן מזכירה גם היא את מגוון הפיצות הטבעוניות ואת ההמבורגר הטבעוני מתייחסת גם לנושא המחיר. “המחיר סבבה. הייתי בטוחה שבגלל שחריש היא מקום קטן, המחיר של המבורגר לדוגמה, יהיה יקר יותר, אבל הופתעתי לטובה”.

עם זאת, כהן מספקת הבחנה אחת נוספת:  “בחריש רוב המנות הטבעוניות במסעדות שייכות עדיין לתחום הג’אנק פוד, אבל פרדס חנה מציעה במסעדות שלה מנות בריאות יותר, יש הצע גדול של אוכל איכותי. עם זאת, העסקים בחריש בהחלט נמצאים עם הפנים ללקוח ואני כבר מחכה להתפתחויות הבאות”.

כהן שהגיעה אל עולם הטבעונות מגיל צעיר מודה שגם עבורה הטבעונות היא אידאולוגיה. “נתקלתי בתרנגול במצב לא טוב והמפגש הישיר עם פגיעה בבעל חיים עורר אותי. החלטתי להפסיק לחלוטין את צריכת הבשר שלי ולהפוך לצמחונית. המעבר לטבעונות התרחש מתוך הבנה שמגיע לכולם, גם לבעלי חיים, לחיות כמו שהם רוצים ואיך שהם”.

כהן טרם הספיקה להכיר היטב את קהילת הטבעונים בעיר, אולם היא מתרשמת לטובה מהעיר. “יש פה אנשים מדהימים עם ערבות הדדית שלא ראיתי כמותה בשום עיר אחרת. אני חברה בקבוצות וואטסאפ שונות וכל בקשה לעזרה נענית מיידית. זה מרגש וגם מדבק. ראיתי בחור שנתקע עם הרכב ושאלתי אם הוא צריך עזרה. זו עיר של נתינה אז גם לי בא לתת”.

מלכת הקציצות הטבעוניות

איה זינגר (60) שהפכה לטבעונית לפני ארבע שנים חשה שהנתינה שלה באה לידי ביטוי בבישול שלה: “אני לא טבעונית משיחית ואני לא עושה נפשות לטבעונות אלא מכינה אוכל לעצמי ונהנית מהתגובות והטעימות. אני מכינה מאכלים ומנות שזוכים לשבחים ולשאלות כמו ‘את בטוחה שזה טבעוני?’. אני אוהבת לבשל וככל שאני מתעמקת בזה אני מגלה אינספור אפשרויות. הבישול מעניק לי אפשרות לבטא יצירתיות”.

איה זינגר
איה זינגר: “יש נכונות של בעלי חנויות בחריש להביא מוצרים טבעוניים”

זינגר, שמתהדרת בתואר מלכת הקציצות הטבעוניות של חריש, נהנית משפע המוצרים הזמינים להכנה בחנויות המזון ברחבי העיר. “לשמחתי, יש נכונות של בעלי חנויות בחריש להביא מוצרים טבעוניים. ברשתות המזון בעיר ניתן למצוא מגוון רחב של מוצרים נדרשים להכנה. אפשר למצוא כל מוצר נחוץ למתכון בחריש וזה ממש כיף”.

התירוצים של ‘לא טעים’, כבר לא תקפים מבחינתה של זינגר. “נחשפתי לעולם נפלא של מוצרים טבעונים ותחליפים איכותיים. אני חושבת שדווקא בסיומה של תקופת הקורונה יהיה טוב אם אנשים יבצעו חשיבה נוספת בנושא, לא ממקום שיפוטי, אלא ממקום מכיל וסבלני”, מציינת זינגר ומתארת את המעבר שלה לטבעונות: “זו היתה החלטה מפתיעה אבל הסכמתי לפקוח עיניים. המידע נקלט וחילחל אצלי לאט אבל ההכרעה נפלה באחת. הגעתי לטבעונות ממקום חומל על בעלי חיים וההבנה שהם אינם למאכל, בדיוק כמו כלבים וחתולים”.

גבינות בחנות התבלינים המקומית  ‘מור וקינמון’

זינגר מקווה שבשורת הטבעונות בחריש תלך ותתרחב: “יש שתי קבוצות טבעוניות פעילות בחריש ואני מקווה שהן יהפכו לפעילות עוד יותר. בעבר, חשבנו לערוך ארוחה טבעונית משותפת באחד הפארקים אבל זה לא הסתדר טכנית”. היא גם רואה קשר הדוק בין בשורת הטבעונות לצמיחתה של העיר החדשה בישראל: “מגיעות לחריש בעיקר משפחות צעירות שמחפשות איכות חיים וחינוך איכותי. אני מקווה שחלקן לפחות ישפרו את איכות חייהן גם דרך הצלחת”.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

המכינה הקדם צבאית ‘רקיע’ תחל לפעול בחריש בקיץ הקרוב

מיזם חינוכי חדש שהקימו טייסי חיל האוויר מסמן לעצמו מטרה גבוהה: לטפח את דור המנהיגות הבא של ישראל. חניכי המחזור הראשון של מכינת ‘רקיע’, יעברו לחריש בתחילת שנת הלימודים הקרובה. החניכים והמחנכים יתגוררו בעיר וייקחו חלק בפעילויות קהילתיות

בספטמבר הקרוב תתחיל לפעול בחריש ‘רקיע’ – מכינה קדם צבאית טכנולוגית. המכינה הייחודית, שהוקמה על ידי טייסי חיל האוויר, מתכננת להצמיח את דור העתיד של המנהיגות הנדרשת בישראל: מנהיגות הדוגלת בחדשנות, יזמות, התמודדות עם סביבה דינמית, התאוששות מכישלון וגילוי גמישות.

מדובר בפרויקט חינוכי וחדשני, שמושק זו השנה הראשונה, ומטרתו לטפח צעירים בעלי פוטנציאל אנושי יוצא דופן, ממגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית.

פגישת צוות מכינת רקיע
תת אלוף במילואים ניר נין-נון, טייס מסוקים בחיל האוויר, מוביל יחד עם צוות החינוך את התכנית החינוכית למחזור א׳. צילום: מתוך הפייסבוק של המכינה

‘רקיע’ היא המדרשה הראשונה למנהיגות המוקמת על ידי טייסי חיל האוויר. “בחרנו להקים מפעל חינוכי חדשני המבוסס על אותו DNA ייחודי הקושר בינינו”, מציינים מקימי המכינה באתר הרשמי. בין מקימי ויוזמי המכינה ניתן למצוא שמות של טייסים בולטים כדוגמת תת אלוף במילואים ניר נין-נון, טייס מסוקים בהכשרתו אשר כיהן כראש להק השתתפות ומסוקים במטה חיל האוויר.

על פי הפרסומים, הצוות החינוכי יעבור לחריש כבר באוגוסט ויחל בהכנות לקראת קליטת החניכים בעיר ופתיחת שנת ההכשרה והלימודים.

רקיע עם יצחק קשת שני גרינברג
ראשי המכינה בפגישה עם יצחק קשת ושני גרינברג. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המכינה

שיתוף הפעולה עם העיר חריש אינו מקרי. “חריש היא העיר הראשונה המוקמת בישראל ב-25 שנה האחרונות, ופיתוחה מהווה אתגר לאומי אליו החלטנו להירתם”, כך מסבירים ראשי המכינה את הבחירה שלהם בעיר.  ​

מחזור א’ – להיות ראשונים

ואכן, תחושת הראשוניות והחלוציות שמעוררת חריש בתושביה, באה לידי ביטוי גם בפרסומים השונים של המכינה, שעושה השנה את צעדיה הראשונים בתחום. המכינה מציגה בפרסומים תמונות הסטוריות ושואלת: “איך זה מרגיש להיות ראשון?”, מתי בפעם האחרונה הצטרפת למשהו ענק”? את התשובות, ככל הנראה, יגלו תלמידי המכינה בהמשך השנה, עם הגעתם לעיר.

מכינת רקיע פרסומים
הפרסומים של רקיע לגיוס התלמידים למחזור הראשון. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המכינה

הקשר עם הנהגת העיר חריש נרקם במשך זמן ממושך. בדצמבר 2019 נפגשו יוזמי הרעיון עם ראש העיר יצחק קשת ועם שני גרינברג, סגניתו. חודש לאחר מכן, כבר קיימה המכינה יום חשיפה למועמדים, שהתקיים במתנ”ס חריש.

יום חשיפה מכללת רקיע ינואר 2020
יום חשיפה של מכללת רקיע במתנ”ס חריש. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המכינה

לאחרונה פרסמו ראשי המכינה קול קורא לגיוס מדריכים ומדריכות. אלה יצטרכו בהתאם להגדרת תפקידם להוביל את התהליך החינוכי בכל מעגלי העשייה של החניכים: לימודים, סדרות חוץ ושטח, עשייה תורמת בקהילה וחיי קבוצה.

כאמור, תלמידי המכינה וגם הצוות החינוכי יתגוררו במספר דירות בחריש. עיריית חריש תקצה לרשותם מבנה מותאם לפעילויות החינוכיות. ככל הנראה, המבנה המדובר ימוקם במתחם הגנים ברחוב תאנה, שנמצא כעת בבנייה.

מתחם הגנים ברחוב התאנה

אישור להקמת המבנה התקבל בישיבה האחרונה של ‘הוועדה לתכנון ובנייה – חריש’ והוא יכלול ארבעה גנים בקומה הראשונה ואת מבנה המכינה בקומה מעליו.

רבים מקווים שהגעתה של מכינת ‘רקיע לעיר’ היא הסנונית הראשונה המבשרת על משיכת מוסדות לימודים ומכללות נוספים לעיר.


לוח דירות חריש

פרוייקטים בחריש

‘תור הזהב’ של הגיל השלישי בחריש

רוב אוכלוסיית חריש מורכבת ממשפחות צעירות, אולם אט אט מתרחב בחריש פלח האוכלוסיה המבוגר יותר. בני הגיל השלישי בונים לעצמם התחלה חדשה בעיר המתפתחת ועל הדרך גם יוצרים קהילה משגשגת

חריש אולי מוכרת בתקשורת כעיר המשפחות הצעירות, אולם אט אט, צומחת לה בחריש גם קהילה נרחבת של בני הגיל השלישי.

הניצנים הראשונים היו דור ההורים שעברו לעיר בעקבות ילדיהם, אולם בשנתיים האחרונות, יותר ויותר זוגות או בודדים, בוחרים בחריש ותוקעים בה יתד לפרק חיים חדש ומרגש.

משמאל: תמר נרקיס-גל עם טניה, חברה מחריש
משמאל: תמר נרקיס-גל עם טניה, חברה מחריש

תמר נרקיס- גל (71) היא דוגמה טובה לדור החדש של בני הדור השלישי בחריש. היא עברה לחריש לבדה בינואר 2019 ומאז היא תורמת להקמה וגיבוש קהילה של בני גיל זה.

“התחברתי לקהילה של ‘ירוק בעיר’ –  התארגנות קהילתית בבניין משותף בחריש כמודל לקיימות עירונית”, מספרת נרקיס-גל תושבת לשעבר ב’שריגים’, חבל עדולם.  “הקהילה היתה אמורה לעבור להתגורר בחריש בשנה שעברה, ואני החלטתי להקדים את הגעתי ועברתי לחריש, חודשיים לפני המועד המתוכנן. בינתיים חלו עיכובים משמעותיים ולצערי, בני הקהילה טרם עברו לעיר”. נרקיס גל שמצאה עצמה לבד בעיר חדשה, לא אמרה נואש: “החלטתי להקים לי קהילה חדשה”. היא משתפת בחיוך.

עם הקהילה, עבור הקהילה

נרקיס-גל שעברה לחריש עם כלבה קטנה בלבד הפכה למתנדבת בפרויקט ‘תור הזהב’ של המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. מטרת הפרויקט היא לחזק את החוסן האזרחי והחברתי, של הקהילות המקומיות, בדגש על אוכלוסיית הגיל השלישי. את זאת הם עושים בעזרת הנגשה של פעילויות תרבות, מורשת ואירועי פנאי לגילאי חמישים פלוס ואילך.

“אני עובדת בשיתוף פעולה עם מחלקת הפנאי של העירייה ויחד אנו מתכננים פעילויות מיוחדות לבני גילנו”, מבארת נרקיס-גל. עוד היא מספרת כי את ההרשמה לאירועים היא מבצעת בעצמה: “אני מתיישבת בבית הקפה המקומי,  קובעת לי שם פגישות ורושמת את אנשי הקהילה לכל האירועים שאנו מארגנים”, היא משתפת.

“הכרתי מקומות חדשים אבל קרובים לבית”

לפני שבועיים ארגנה נרקיס-גל בשיתוף מועדון האזרחים הוותיקים הפועל בחריש כבר שנה, סיור ייחודי להכרת חריש וסביבתה. כ-50 משתתפים נרשמו לסיור, “האוטובוס היה כמעט מלא”, היא מעידה בגאווה.

הגיל השלישי סיור תמר נרקיס גל
האוטובוס היה כמעט מלא. צילום: דוברות עיריית חריש

הסיור כלל מספר תחנות, ביקור בחטיבת הביניים, אתגרי העתיד, ביקור במרכז המבקרים של שכונת בצוותא וביקור במוזיאון למורשת הערבית בכפר השכן, אום אל קוטוף.

אלדד בארי, ממשתתפי הסיור מעיד: “הכרתי מקומות חדשים אבל קרובים לבית. התרשמתי במיוחד מהביקור בבית הספר המיוחד במינו, בו מתייחסים לתלמידים בצורה מאד בוגרת ומאצילים להם אחריות על פעילויות רבות בבית הספר”.

קואופרטיב אתגרי העתיד
מתכננים שיתוף פעולה בין מתנדבי הגיל השלישי לאתגרי העתיד. צילום: אורן קלר

נרקיס גל מסבירה שהביקור בחטיבת אתגרי העתיד נועד לקדם שיתופי פעולה עתידיים במסגרתם יתנדבו בני החמישים והשישים פלוס בבית הספר.

משתתף אחר כתב לנרקיס שהוא אהב במיוחד את הביקור באום אל קוטוף, הכפר ממנו השקיפו משתתפי הטיול על חריש הנבנית, וביקרו במוזיאון לתרבות הערבית, הכולל תצוגה של פריטים מהמורשת הערבית המקומית. כלי עבודה בבית ובשדה, מסמכים ולבוש.

מוזיאון אום אל קוטוף
במוזיאון אום אל קוטוף

“זכינו לשמוע על חריש דברים שלא ידענו, זכינו להכיר בה מקומות שאף פעם לא ראינו. פגשנו באום אל קוטוף את מנהל המוזיאון, עבד אל-רחים כבהא ,הידוע בכינויו, אבו חאלד, שהוא שכן מצחיק, מעניין ווירטואוז בשפה העברית וצפינו מלמעלה על חריש ועל האזור. כרגיל, נהנינו מהחברה הנעימה והשמחה של כולנו. חזרנו הביתה יותר מתמצאים בסביבה בה אנחנו חיים ומכירים טוב יותר האחד את השני”, סיכם אחד מהמשתתפים בסיור.

השייכות לחריש מתעצמת

אין ספק שהסיור, כמו גם שאר הפעילויות, ההצגות והמופעים מייצר עבור בני ה-50 פלוס וה-60 פלוס, מסגרת חברתית ליצירת קשרים חברתיים חדשים בעיר החדשה.

מבט מאום אל קוטוף לחריש. צילום: שלמה אל השחר
מבט מאום אל קוטוף לחריש. צילום תמונה ראשית ותמונה נוכחית: שלמה אל השחר

“נהניתי מאד להכיר חברים חדשים, נראה לי שבטיול הבא נצטרך אוטובוס קומותיים”, מעיד בחיוך בארי ואילו נרקיס-גל מוסיפה: “אנו מזמינים תושבים נוספים ליצור קשר ולהיות חלק מאוכלוסיית האזרחים הוותיקים בעיר חריש. עברתי לכאן לבד, אבל יש לי כבר קהילה שאני שייכת אליה. אנו נפגשים ומבלים יחד בסרטים, ארוחות משותפות ומופעים, ותחושת השייכות לחריש רק מתעצמת”.

ביום רביעי הקרוב יתקיים אירוע נוסף “מעשה במשחק” המעודד פעילות יצירתית משותפת לסבים וסבתות עם נכדיהם. כולם מוזמנים.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש

קליגרף, קריקטוריסט וחרישניק

אלחנן בן אורי מתמרן בין קריקטורות בועטות, פרות קדושות ורגישות אנושית בלוליינות ראויה להערצה. למרות השיח הפעיל ברשתות החברתיות בחריש הוא טרם מצא סיבה להקדיש לעיר המתהווה איור: “אין פה משהו קיצוני שראוי לקריקטורה”

תושבי העיר שפוקדים את בתי הכנסת בשבתות וודאי נתקלו בקריקטורות הפוליטיות של המאייר אלחנן בן אורי, המתפרסמות בעיתון “שביעי”, המחולק מדי שבוע בבתי הכנסת. בן אורי (32) הוא קליגרף, קריקטוריסט ומאייר לספרים ומגזינים, המתגורר בחצי השנה האחרונה בחריש יחד עם אשתו איילת, סטייליסטית ומעצבת תכשיטים, ושלושת ילדיהם.

לחריש הם הגיעו, כמו רבים אחרים, באמצעות חברים טובים שעברו להתגורר בעיר. “באנו לראות את העיר ואהבנו את מה שראינו, אז הצטרפנו”, הוא משתף בחיוך.

אלחנן בן אורי ואשתו
אלחנן ואיילת בן אורי

אל עולם הקריקטורה והאיור הגיע בן אורי מהעולם התורני: “למדתי כתיבת סת”ם בישיבה (גופן אלפבית המשמש לכתיבת תשמישי קדושה י.ל) והתחלתי לאייר כתובּות, קלף, ציורי קיר ומשם המשכתי לקומיקס. איירתי קומיקס לנוער במגזין הנוער של השבועון “עולם קטן”, ואיירתי כתבות במגזין לנשים “הלל”, שהתמזג לפני מספר שנים עם המגזין “פנימה”. בנוסף, פרסמתי את האיורים שלי ברשתות חברתיות ולאט לאט זה תפס”.

אלחנן
שואב השראה מהרשתות החברתיות

על פרות קדושות: “אני משתדל שלא לפגוע”

ההשפעות הניכרות באיורים ובקריקטורות של בן אורי הן רחבות ואקלקטיות. “גדלתי על ספרי קומיקס של אסטריקס, טינטין ולאקי לוק, וזה גיבש לי את הסגנון”, מציין בן אורי ומוסיף בנשימה אחת: “אבל במקביל גם גדלתי על אמנים ישראלים רבים, שי צ’רקה, שהוא קריקטוריסט דתי, מישל קישקה, יוסי אבולעפיה ואחרים. כיום ההשראות שלי הן מכל העולם. ההתפתחות של הסגנון שלי התרחשה באופן טבעי במהלך תהליך הלמידה העצמאי שלי ובעזרת אינספור חקירות ברשתות החברתיות”.

אהבה רבה אותיות סתם
אותיות סת”ם.

בן אורי גם מוצא את הקשר בין העולם התורני ממנו התחיל את דרכו המקצועית לעיסוקו המרכזי כיום: “בעיניי יש חיבור בין ציור קריקטורות לכתיבת סת”ם, ולכתיבה תמה (קליגרפיה). כמו בכתיבה, גם איור מצריך המון דיוק. כתיבה היא לפעמים כמו מדיטציה. כקליגרף, אני אוהב לצייר כל אות ואות, למרות שזה יכול להיות מאות אותיות ברצף. האיור מאפשר לי לצאת מכתיבת סת”ם לאזור של כתיבה תמה, שהוא יותר אמנותי וחופשי”.

ישנם נושאים שכקריקטוריסט תבחר לא לעסוק בהם?

“לכל אחד יש פרה קדושה משלו. ישנם נושאים שכאדם דתי אני מאוד נזהר בהם, כמו למשל קריקטורות על רבנים או צניעות. בנושאים רגישים, לדתיים ולאחרים, כמו להט”ב, אני משתדל שלא לפגוע. זו שאלה של רגישות אנושית. מצד שני, קריקטורה היא קריקטורה, ואם יש ביקורת חריפה אז אני לא מהסס לפעמים להקצין קצת. בסוף זה גם עניין של פרשנות אישית”.

אלחנן
קריקטורה היא עניין של פרשנות אישית

על חריש: “אין פה משהו קיצוני”

על המעבר מישוב קהילתי בשומרון לחריש יש לבן אורי רק מילים טובות: “אנחנו גרים בקצה העיר, מול החורש, וזה נותן לנו אווירה טובה. לא מרגישים חנוקים בתוך העיר. באנו מיישוב מוקף בהרים ועצים, ונשארנו עם אותו נוף. לפעמים יש לי צורך לצאת לטבע, עם הסקצ’בוק, וזה משחרר”.

גם התגובות להן זוכה בן אורי מקרב תושבי חריש הן חמות ומפרגנות: “מדהים. זה ממש קירב אותנו לקהילה. אנשים מזהים את הקריקטורות שלי ומתפתחת בינינו שיחה”.

אלחנן בן אורי
מקבל השראה מהחורש

כקריקטוריסט פוליטי מתחשק לך מדי פעם להגיב לשיח הער ברשתות החברתיות של חריש? 

“אין פה בחריש משהו קיצוני שראוי לקריקטורה. קריקטוריסט זה מישהו שבאמת רוצה להשפיע על דעת הציבור, כך שרק אם יש שיח שיוצא מפרופורציות אני אכניס את הראש שלי לתוכו. אני בקשר עם השכנים שלי; דתיים, חילוניים, ערבים, והכל בסדר, אין פה משהו קיצוני, יש כאלו שסתם אוהבים לנפח. זה בריא שאנשים מדברים, מגיבים, מפגינים, אבל מי שמתייחס יותר מדי לרעש ברשתות החברתיות – רעש שקיים בכל קהילה, עיר או שכונה, רק מגדיל אותו”.


פרוייקטים בחריש

עוברים לחריש? תושבי העיר פותחים לכם דלת לקהילה

תושבים פעילים בקבוצת ‘המרכז לצדק חברתי’ קיימו ‘שיח חשיבה’, שמטרתו לקדם נחיתה רכה והתאקלמות מהירה לתושבים חדשים בעיר ופיתוח מענה מקיף לאתגרי המעבר בתחומי התעסוקה והשילוב החברתי

כיצד מייצרים נחיתה רכה והתאקלמות מהירה של ילדים ונוער בסביבה חדשה? אילו פעילויות פנאי יכולות לשמש כמפתח לחיבורים בקהילה וכיצד מספקים מענים לאתגרי המעבר שניצבים בפני בני הגיל השלישי?

על שאלות אלו ונוספות ניסו לענות אמש באירוע ‘פותחים דלת לקהילה’ נציגי ופעילי קבוצת המרכז לצדק חברתי’, הפועל בחריש מזה מספר חודשים. “המטרה היא לעודד הקמת קבוצות פעולה שיפגשו באופן קבוע לקידום נושא ספציפי”, מסבירה מיכל אגמון, המרכזת את פעילות המרכז לצדק חברתי בחריש יחד עם יעל עינהר.

יעל עינהר ומיכל אגמון
מימין: יעל עינהר ומיכל אגמון

ערב השיח היה גם ציון דרך, לסיום ההכשרה הראשונה שערך המרכז לצדק חברתי בחריש. 16 מתושבי העיר רכשו במהלך עשרה מפגשים כלים וידע לפעולה ולקידום הצדק החברתי ברשות המקומית. הקורס התמקד בעיקר בנושאים של תכנון עירוני, שיתוף ציבורי ומנהיגות תושבים.

“בחודשים האחרונים למדנו וגיבשנו גישה משותפת של אקטיביזם על האתגרים שעומדים בפני החברה שלנו והעיר שלנו”, ציין שני שם טוב, ממסיימי הכשרת המרכז.

מעורבות חברתית גבוהה בחריש

המרכז לצדק חברתי בחריש הוקם על ידי תנועת הבוגרים של ‘השומר הצעיר’ במטרה לארגן את החברה בישראל לפעולה אזרחית ולפעולה פוליטית – לא מפלגתית. המרכזים בחריש, רחובות וראשון לציון, מעודדים צמיחת שכבת מנהיגות מקומית וקרקע לקידום מהלכים עירוניים.

ערב שיח במרכז לצדק חברתי חריש
ערב שיח במרכז לצדק חברתי חריש

יעל עינהר, חברת הקיבוץ העירוני בחריש ומרכזת הפעילות של המרכז בחריש ציינה את סיפוקה הרב מהיקף הנוכחים והמשתתפים בקורס ובמפגש והשוותה את המעורבות המקומית בחריש לערים גדולות ומבוססות בהרבה. “זה מעל ומעבר לציפיותינו. קורה כאן משהו ייחודי וזה מרגש מאוד”.

ראש העיר, יצחק קשת, התייחס אף הוא למעורבות הגבוהה של אזרחי העיר בתהליכים הקהילתיים בחריש ועודד את הפעילות: “יכולת הרשות המקומית לקדם שירותים עירוניים היא מוגבלת מבחינת משאבי תקציב וכוח אדם. העיר חריש, כמו כל עיר אחרת, חייבת לייצר שותפויות קהילתיות כדי לתת מענה מלא לתושביה”. קשת הוסיף וציין כי פעילות התנדבותית איננה, לתפישתו, כוח עבודה זול אלא גישה בריאה של חברה שלוקחת אחריות על חייה. “אנחנו כרשות לא מתיימרים לקחת אחריות על כלל הפעילויות העיר ועל כן פעילות המרכז לצדק חברתי הינה מבורכת מאוד. הרשות תתמוך בכל יוזמה של תושבים ובכל מהלך עצמאי כל עוד יהיה נקי מאינטרסים פוליטיים”.

משלבים ידיים עם הרשות

שולחנות עגולים המרכז לצדק חברתי (1)

אחד הדיונים החשובים שהתנהלו אמש באירוע עסק בנושא התעסוקה והשתלבות במרחב התעסוקתי הגאוגרפי הקרוב. בתחום זה ניכר כבר כעת שיתוף פעולה בין ‘המרכז’ לרשות המקומית. יוסי גולדמן, חבר מועצת העיר והממונה על נושא העסקים שהשתתף במפגש מסביר: “המטרה היא לעבות ולהגדיל את היצע השירותים ושילוב כוחות ברמה המקצועית עבור התושבים ומכאן תמיכתנו כרשות בפעילות ‘המרכז לצדק חברתי'”.

בשורה נוספת התגלתה אתמול לפיה בזמן הקרוב יפתח בחריש סניף קבע של ‘מרכז חריש לצדק חברתי’, שיפעל בשדרת דרך ארץ, הרחוב הראשי בעיר.

“הסניף החדש ירכז את העשייה החברתית, יהווה בית לפעילים, וישמש מקום חברתי ותרבותי שמארגן הרצאות ואירועים לכלל הציבור”, סיכמה אגמון בהתרגשות.


פרוייקטים בחריש

לוח דירות חריש